**פתר קרייה בדוד ובני שלה.**עי' ב"ר פ' ס"א סי' ד' וצ"ע:

**ויך אלחנן בן יערי.**דורש מדה ט"ו שכאן כתוב ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים ש"ב כ"א י"ט ובשמ"א י"ז מפורש שדוד הרג את גלית הגתי והכריע שגם פסוק ויך אלחנן וגו' הכוונה על דוד שהיה בית הלחמי ובשניהם כתוב גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים לראיה שהכל אחד. ועוד הכריח שהרי כתוב בשמ"ב סוף כ"א ויפלו ביד דוד וביד עבדיו ולא נזכר אצל ד' גבורים אלו של בני הרפה דוד כלל אלא כנ"ל ועי' לקמן פסוק ותשנה קולן סוטה מ"ב הכל בשיטה אחת ודו"ק:

**גדול ביער.**שהיה רועה צאן במדבר:

**שעסק בפרוכת.**של המשכן שבגבעון וגם לפני הארון עמו בציון כמ"ש ש"ב ו':

**כרתי ברית לבחירי.**וס"ד נשבעתי לדוד עבדי:

**נשבע ה' לדוד.**אמת מפרי בטנך אשית לכסא לך:

**עיקר סנהדרין.**עי' מ"כ גם יתכן כמ"ש חז"ל כל שאינו יודע לטהר את השרץ בק"ן טעמים וכו' וזהו ואנשי כוזבא:

חכלילי עינים מייןבברכת יעקב ליהודה בויחי:

**סודרין דהלכה בשנים.**כמ"ש ברכות ס"ג הסכת ושמע הס ואחר כך כתת לגרוס והדר לסבור כסידור השניים החיצינים לנסוך ולגרוס והפנימים לטחון וזהו כתת וזהו סודרין את ההלכה וכו' ומ"ש נקיים כחלב כמ"ש שי"ר סוף פסוק כי טובים דודיך מיין מה חלב נקי אף דברי תורה נקיים שהחלב מתולדתו יוצא נקי בלא פסולת ועי' עוד שי"ר פסוק עיניו כיונים:

**תהי נא ידך בי.**וס"ד ובעמך לא למגפה שמסר עצמו למיתה על ישראל:

**ה' אלהי אברהם.**ד"ה א' כ"ט י"ח בתפלת דוד:

**שבא מבית לחם.**כמ"ש ש"א י"ז י"ב ודוד וגו' מבית לחם יהודה:

**והדברים עתיקים.**ר' אייבו אמר זה דוד ושלמה וכו'. כאן בשיבוש וה"ג בילקוט ד"ה סי' ד' שבא מבית לחם עם המלך במלאכתו וגו' זה דוד ושלמה שנטפלו עם הקב"ה בבנין ביהמ"ק עם ה' ממ"ה הקב"ה במלאכתו בביהמ"ק ומ"ש והדברים עתיקים כוונתו לדרוש כמו שדרש אצל רחב דרשה הא' מעתיקו ש"ע או הדברים סתומים כאן ומפורשים במקום אחר וכמ"ש עוד בסמוך בדרשה שעל משה וע"ש בילקוט עוד שינויים השמות הדורשים:

**עם המלך שלמה.**וזהו עם המלך במלאכתו וכמ"ש בגמרא שהביא לו יהוידע את השמיר:

**ירמיה ויחזקאל.**שהיו נביאים וכהנים וזהו עם המלך במלאכתו כמ"ש בדרשה ראשונה:

**זה בועז ורות.**אבות הראשונים של מלכות ב"ד:

**כנטע במלכותו.**הולך וגדול למעלה כנטיעה:

**עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן.**וזהו עם המלך זה שלמה במלאכתו היינו המשפט שהוא מלאכת המלך ישבו שם היינו בת שבע ורות ותיבת ישבו פירושו משפט כמ"ש ב"ר פרשה נ' סי' ג' ולוט יושב ועלי יושב:

**ותשב לימינו זו רות.**שהרי כתיב וישם כסא לאם המלך ובמקום ששם הכסא שם ישבה ואיך אמר ותשב לימינו ע"כ דורש שמ"ש ותשב לימינו אינו על בת שבע אם המלך אלא אחרת בדומה לה היינו ע"כ רות אם המלכות ולולי דמסתפינא היה נראה לי להפך הגי' וישם כסא לאם המלך זו רות דאם הכוונה על בת שבע תיבות אם המלך מיותרים שהרי בה מדבר היה די שיאמר וישם לה כסא אלא הכוונה לאמן של מלכות זו רות וכ"ה בהדיא בב"ב דף צ"א וישם כסא לאם המלך א"ר אלעזר לאמן של מלכות ותשב לימינו זו בת שבע שבה מדבר. ומ"ש שישבו עמו בדינן של זונות שמאחר שהכתוב משבח לדין זה של זונות כמ"ש וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך א"כ מ"ש עם המלך במלאכתו ישבו היינו במלאכתו המיוחד המשפט המפורסם הנ"ל דינן של זונות שבשעה שישבו אז בא לפניהם דין הזונות ועל זמן זה כוון במ"ש אז תבואנה ודו"ק:

**ויוקים זה משה.**שהקים את השכינה ממקומה שלא היה אחר בעולם שיוכל לעשות כן:

**כמו כזבים.**כמ"ש במ"ר פרשה כ"ג סי' ח' לא איש אל ויכזב לא איש עשה לאל שיכזב ולא בן עמרם עשה אותו שיתנחם וכו' וינחם ה' על הרעה:

**וישובי לחם שעלה למרום ושבה וכו'.**ששבה התורה ע"י שנלחם עם המלאכים ודורש לחם מלשון מלחמה גם דורש לשון לחם ממש כמ"ש לחמו בלחמי:

**עלית למרום.**עי' שמ"ר ריש פרשה כ"ח:

**והדברים עתיקים.**כאן מקומם של ג' תיבות כד"א ויעתק משם ובטעות נדפסו בשורה ג' שדורש עתיקים מלשון ויעתק שעקר ונסע משם וכאן פי' והדברים עתיקים היינו הלוחות עשרת הדברים שנתן להם עתיקים היו שנעקרו מהם ושברם ומ"ש וכ"ה הגי' בילקוט ד"ה ד':

**שנאמר פסל לך.**וס"ד שני לוחות אבנים כראשונים:

**ממעתיקו של עולם.**כמ"ש המעתיק הרים ממקומם ויותר נראה שצ"ל מעתיקו של עולם זה הקב"ה שנקרא עתיק יומין וכמ"ש לעיל בדרשה הא' שעל רחב וכ"ה בב"מ דף צ"א וכ"ה הגירסא בילקוט:

**המה היוצרים וכו' ד"א.**כצ"ל ד"א המה היוצרים אלו נפשותיהם של צדיקים שבהם נמלך וכו' המה היוצרים ע"ש וייצר ה' את האדם וכ"ה בילקוט שם וכמ"ש ב"ר פרשה א' סי' ד' שישראל והאבות ושמו של משיח קדמו לעולם ועי' ב"ר פרשה חי"ת סי' ז':

**גבול לים.**כמו גדר שלא יצא מגדרו:

**שבם נמלך.**אולי דורש במלאכת מלשון המלכה ועצה כשנמלך לברא העולם:

**ויוקים זה אלימלך.**שמאחר שמרומז כאן הבנים עם אמם ועם רות א"כ מ"ש ויוקים זה אבימלך שנקרא ג"כ יוקים:

**מפורש בפני עצמו.**וכמ"ש אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה ואיתא בילקוט משלי סי' כ"ה בשם מדרש אין העתיקו אלא פירושו וכו' ע"ש:

**אלי תבא מלכות.**שהיה משבט יהודה וממשפחת נחשון בן עמינדב נשיא השבט היה סבור שממנו וזרעו יצאו מלכים:

**מחלון שנמחו.**שהיל"ל שם האחד מחלון ושם השני כליון וכתוב ושם שני בניו מחלון וכליון משמע ששניהם נקראו מחלון ושניהם נקראו כליון וזהו שאמר מחלון שנמחו ששניהם נמחו וכן כליון שמתו בלא בנים. מחלון נוטריקון נמחו מן וע"פ מדה ט' פי' מן העולם וכן כליון:

**אבגיניסטון.**עי' ויק"ר פרשה ב' סוף סי' א' ושם הגירסא אבגינוס ופי' במו"ע בלשון יווני איש מיוחס ועי' בריש מדרש שמואל:

**אפרים ראש השבט.**וכל זה בכלל מ"ש ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. ועי' ב"ר פרשה צ"ח:

**ויבואו שדי מואב ויהיו שם.**שמ"ש ויהיו שם מיותר אלא תחלה ויבואו ולא היו בשדי מואב הם הכפרים כ"א בכרכים ואח"כ ויהיו שם בכפרים גם יתכן שדורש מ"ש אח"כ וישבו שם כעשר שנים שתחלה באו והיו שם איזה זמן ויצאו משם ואח"כ חזרו לשם והיו שם כעשר שנים:

**מת האיש מי מחסרו.**מי המצטער והמרגיש באיש שאינו ת"ח ולא צדיק ולא איש עובד הבריות רק אשתו מרגשת ומצטערת אבל העושה מע"ט הכל מרגישים בחסרונו:

**נעשית היא שירי מנחה.**כמ"ש יומא ס"א שירי מנחה מעכבים את הקומץ הרי שיש צורך קדושה גם בשירי מנחה וכן נעמי אע"פ שמת בעלה עיקר הבית נשארה היא עדיין עקרת הבית דאם לא כן כל זה מיותר:

**לא גיירום ולא הטבילום.**שעדיין היו אסורים לבא בקהל ולא היה מועיל אם היו מגיירין אותן והיו נענשים אם היו לוקחים אותם לנשים וכצ"ל ולא ההלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית להתחדש ולא היו נענשים עליהם ופי' משום לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' כי לא נשאום לשם אישות רק לשם זנות:

**שראתה בדברי חמותה.**רות נוטריקון ראתה חמותה ופי' דברי חמותה:

**בנותיו של עגלון.**כמ"ש לעיל פסוק ויהי בימי ד' ריב"ל א' שמגר ואהוד שהיו בימי עגלון כמ"ש סדר עולם פרק י"ב:

**שנאמר דבר סתר וגו'.**שופטים ג'. מעמיד ממך בן היינו מבתו רות שהיה לו מכבר ואבדה מלכותו והיו בנותיו יתומות ונשאום מחלון וכליון. וכמ"ש בזוהר בלק פסוק ויאמר מואב אל זקני מדין בדברי הינוקא דהא בימיהון דשופטים נפקת רות וברתא דעגלון מלכא דמואב הוה מית עגלון וכו' ודא ברתא אשתארת והות בבי אומנא ובשדה מואב כיון דאתא אלימלך נסבה לבריה ע"ש שלמדה כל דרכי היהדות שם קודם שנתגיירה:

**כעשר וכשלשים כו'.**שי"ר פסוק כמגדל דויד וכו':

**ר' חנינא בר אבין וכו'.**ויק"ר פרשה י"ז סי' ג' כה"ע באריכות:

**א"ר יודין לבדי עוד זה מדבר.**ה"ג בויק"ר שם א"ר יודן לבדי ועל לבדי להגיד לך כיון ששמע מיד מת עוד זה מדבר וזה בא ויאמר וכאן נלקה בחסר ויתר:

**הן ארץ כשדים.**ישעיה כ"ג לא היה פי' הלוואי שלא היה בעולם (שהוא אחד מג' דברים שנתחרט כ"י עליהם שבראם):

**בא להפיל אימתו עלי.**וזהו ובוז משפחות יחיתני הוא יפיל אימתו עלי ויחיתני:

**שאמר לו אש אלהים.**עי' מש"ש שם בויק"ר כל הענין ותבין כאן:

**מיד לקח לו חרס.**צ"ל ואח"כ לקח לו פי' שאחר שלקה בממונו ובבניו ואח"כ נגעה המכה בגופו:

**ואף בנגעים כו'.**לא כפי הסדר שכתוב בתורה תחלה נגעי אדם ואח"כ נגעי בגדים ואח"כ נגעי בתים אלא בהיפך תחלה נגעי בתים ואח"כ נגעי בגדים ואח"כ נגעי אדם וכמ"ש מפורש במדרש תדשא פרק י"ז ונתתי נגע צרעת וכו' אינם באים על בריות כשם שהם כתובים בתחלה אמר הקב"ה ילקה בהונו ואח"כ בביתו ואח"כ בבגדו ואח"כ באדם עצמו וסדר התורה תחלה על האדם ואח"כ על בגדים ואח"כ על הבתים אלא על פי כלל זה שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"ב:

**ואח"כ וימת אלימלך.**צ"ע שעושה אלימלך טפל למחלון וכליון כמו ממוניהם ובויקרא רבה שם לא גרס ואחר כך וימת אלימלך:

**ותשאר האשה.**משני ילדיה ומאישה וכל זה מיותר ודורש שתחלה אחר מות אישה נשאר הבית עדיין בהנהגתו והיא היתה עקרת הבית על בניה ועל כלותיה שעל כן דורש לעיל שנעשית שירי מנחה כנ"ל אך כאן נעשית שירי שיריים שאין בהם צורך כלל:

**שמעה מהרוכלין המחזירין בעיירות.**פי' שמעה והבינה שמאחר שנראים רוכלין מחזירין בעיירות למכור תכשיטי נשים כמו שתיקן עזרא שבשנות רעבון שאסור בתשמיש המטה אין רוכלין מחזירין בעיירות וזהו מה שמעה והבינה כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם שהרי רוכלין מחזירין ועי' בספרי מדרש תנאים בליקוטים וחידושים דשם מבואר יותר:

**בא"י בעבור עמו ונחלתו.**וכן כאן כי פקד ה' את עמו בשביל עמו:

**למעני למעני.**ישעיה מ"ח י"ט וס"ד כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן. פי' שלא יתחלל בגוים:

**ותצא מן המקום.**ב"ר פרשה ס"ח סי' ו':

**ותלכנה בדרך.**שתיבת בדרך מיותר אלא להורות שהיא הדרך שהיה שלא כדין אלא שחשבו שעל שהוא לשוב אל ארץ יהודה מותר יהיה ביו"ט כמ"ש לקמן פסוק ותלכנה שתיהן בביאורי:

**בהלכות גרים.**וכמ"ש בפסוק הסמוך שובנה אשה לבית אמה היינו שהתחיל לדחות אותן כהלכה שמתחלה שבא צריך לדחות וכמ"ש לקמן פסוק ט"ו הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה וכן הכוונה במ"ש לבית אמה ותיבות ותלכנה בדרך מיותרים שהיה די במ"ש ותצא מן המקום לשוב אל ארץ יהודה ע"כ דרש שפי' שעסוק בענין שגורם לשוב לדת ארץ יהודה וכמ"ש תענית י' אצל אליהו ואלישע ויהי המה הולכים הלך ודבר שעסקו בד"ת וכן כאן:

**לבית אומתא.**שהיל"ל לבית אביה ע"כ דורש אמה אימתה דתה ואלהיה:

**אבנימום הגרדי.**כמ"ש ב"ר פרשה ס"ה סי' כ' פתיחא ב' דאיכה רבתי לא עמדו חכמים בעולם כבלעם ואבנימוס הגרדי וכו' ע"כ הלך ר"מ אליו והביא המעשה לפרש לבית אמה כפשוטו:

**שוויתרו לה כתובתיהן.**כמ"ש בועז לזקנים כי קניתי את כל אשר וגו' מיד נעמי והיכן כתובת רות אלא שוויתרו לו וסובר שנשאום לנשים בכתובה וקדושין שכבר נתחדשה ההלכה:

**ולא איסור ולא היתר.**צ"ע שהרי הרבה אנו לומדים ממגלה זו דינים רבים יותר ממגלות אחרות דינים שהל' גרים בארץ ישראל ההלכה של שאילת שלום בשם מואב ולא מואבית וגאולת שדות ולהקים שם המת על נחלתו אף שלא באחים רק בקרובים ולקנות דבר בחליצת נעל וברכות חתנים בעשרה ואיך אומר ולמה נכתבה והודעת שכר טוב לגמ"ח הוא פרט אחד ומפורש הרבה בתורה ובנביאים וכתובים וצ"ע:

**שכר טוב לגומלי חסדים.**כמ"ש לקמן פסוק ישלם ה' פעלך ובמה גדול כחן של גומלי חסדים וכו' ע"ש ותבין גם כאן:

**יתן ה' לכן.**ולא פי' מה יתן שמ"ש ומצאנה מנוחה ענין אחר הוא ע"כ דורש ע"פ גז"ש ומדה י"ז ויתן ה' חכמה:

**ומצאנה מצאן כתיב.**חסר ה' להורות שאין המוצאות חסר אחת כמ"ש אצל שלמה ד"ה א' כ"ב ט' אצל שלמה הוא יהיה איש מנוחה ומ"ש אחת מוצאת היינו רות ומ"ש את שתי בנותיך הנמצאות וכמ"ש ב"ר פרשה נ' סי' יו"ד זו רות המואביה ונעמה העמונית הרי שרות מן הנמצאות והיא מוצאת מנוחה הנ"ל:

**וכי יש אדם מיבם.**צ"ע מה כל הטענה הזאת שהעריכה נעמי שלא יוכלו לישא בניה אף אם תלד בנים ולמה לא יוכלו לישא אשר יטב בעיניהם משאר העם ונראה שנעמי ידעה ברוה"ק שלא יתכן שישאו אנשים מכל ישראל והיה כן שנתקיימו דבריה שנשאת לאחד ממשפחתה וגואליה:

**שובנה שובנה.**בפסוק ח' שובנה אשה לבית אמה בפסוק י"א שובנה בנותי למה בפסוק י"ב שובנה:

**בחוץ לא ילין גר.**שאין להכביד בדחייתו עד שישאר בחוץ:

**גם הייתי הלילה.**בלילה ולא ביום ללמד כנ"ל:

**גם הייתי הלילה.**אעפ"י שזקנתי אולי ע"י תקוה ובטחון ותפלה הייתי זוכה להיות לאיש וגם שיעשה לי נס גדול כזה שילדתי בנים שני זכרים:

**אל בנותי אללי בנותי.**שהיל"ל לא כן בנותי כמו שאמר בשאר מקומות כמו לא אדוני גם יקשה איך אמרה כי מר לי מאד איזה טעם הוא על מ"ש אל בנותי ע"כ דורש אללי לי כי מה. ומ"ש בשבילכם בעונש שנשאו בני אתכן לנשים שע"כ מתו בעלי ובני ואבד כל ממוני:

**פתר קרייה במשה.**פסוק הלהן תשברנה שהיל"ל הלהם תשברנה ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אם אינו ענין הלהן תשברנה על תיבת הן שברתי וקויתי שיעשה לי חסד וטובה בתיבת הן אך הלהן תעגנה מלשון יגיעה:

**הן שבקת גבי.**עזבת הן הטוב שקויתי לשילום טוב עבורו ועדיין אני תובע עבורו:

**יד תבעו.**מי יתן מותנו ביד ה' (שמות ט"ז ג') ויד פגעה בהם כמ"ש דברים ב' ט"ו וגם יד ה' היתה בם להומם מקרב המחנה ולא בקרב המחנה אלא כשיצאו וכן הובא פסוק זה בילקוט רות וכאן חסר כמ"ש בסוף פתיחתא ל"ב דאיכה שהיו יוצאים כל ט' באב לחפור להם קברים ומתים שם וכן כשיצאו למלחמה בלא רצון ה' ונופלים ביד אויביהם כמ"ש אחר חטא מרגלים ויכום ויכתום עד החרמה אך באלו שישבו במחנה לא נגעה בהם יד ה':

**בכל אשר יצאו.**שופטים ב' ט"ו היינו אלימלך שיצא מארץ לחוץ לארץ היתה בו יד ה' זה הדבר כנ"ל וכ"ה בהדיא בסדר עולם פרק י"ב לראיה שענין אלימלך היה בתחלת ימי שפוט השופטים וזהו שאמרה נעמי כי יצאה בי יד ה' ודרשה זאת היא השייכת לפשט הכתוב ובאגב זו הובא הדרשה של יד תבעו כו':

**אף בניהם וכו'.**שאצל פסוק וגם יד ה' הנ"ל כתוב ויהי כאשר תמו וגו' וידבר ה' וגו' צוה על ענינים של כניסת הארץ כמ"ש קומו סעו ועברו את נחל ארנון:

**ויתיצב ארבעים יום.**ש"א ט"ז י"ז ותיבת ויתיצב מיותר ע"כ דורש שהיה עומד ויציבה ברגליו מ' יום לצער את ישראל ע"פ מדת מנגד כנגד מ' פסיעות של אמו ערפה או ד' בניה סף ומדין גלות וישבי בנוב כנגד ד' מילין כדלעיל סוף פסוק ותצא שהלכו ביו"ט חוץ לתחום ומ"ש להרפה זו ערפה שה"א ועיי"ן מתחלפין באחה"ע:

**ממערכות ממערות כתיב.**ובפסוק ד' שם י"ז כתוב ממחנות פלשתים ולמה שינה כאן לכתוב ממערות לדרוש נוטריקון ממאה ערות ובהכרח לומר שאע"פ שהיתה ערפה ממואב קרבוה פלשתים עם בניה הגבורים להלחם בישראל וצ"ע מנין לו שהיה באותו הלילה ועי' מדרש שמואל רבתא פרשה כ':

**הכלב אנכי.**שם י"ז ויש תמיהות מתקיימות ופי' הכשילו שנדע אנחנו לדרוש יחוסו וכמ"ש בהדיא סוטה דף מ"ב ע"ש כה"ע וצ"ע איך דורש שגלית היה בן ערפה ונתעברה בו בלילה שפירשה מנעמי שהרי דוד היה בן ישי בן עובד דור שלישי לרות ואם כן האריך גלית ימים כנגד עובד וישי שהאריכו ימים מאד כמ"ש ב"ר פרשה צ"ו סי' ד' עי' מה שכתבתי בפירושי ודרשה זו סמוכה על מ"ש לעיל ריש פרשה ב' בני שלה ויך אלחנן וכו' את גלית ע"ש כל הענין ודו"ק:

**כל נשיקה.**ב"ר פ"ע סי' ב' וש"נ:

**ששבה אל עמה שבא וכו'.**כמ"ש לעיל פסוק ותאמר נעמי לבית אמה לבית אומתה:

**אמרה לה אל אשר תלכי.**שלפי פשוטו היה די שעיקר הדברים עמך עמי ואלהיך אלהי אלא שגם שאר הדברים היו עקרים לענין גירות רות:

**באהל מועד בגלגל.**עי' שי"ר סוף פסוק משכני והדברים דומים ושכינה וכנסת ישראל אומרים כך:

**אלו ד' מיתות ב"ד.**נעמי אמרה לה ד' מיתות ב"ד והשיבה באשר תמותי אמות. ואמרה לה דין ב' קברות והשיבה ושם אקבר. ואמרה לה נעמי כל מה שאת יכולה וכו' אבל לעתיד אין שם מקום לקיום המצות אחר המות והשיבה רות כי המות יפריד ביני כמו בינך ורק לסגל מצות ומע"ט בעודנו בחיינו: