**בויקרא רבה.**ריש פ' כ"ב. ומ"ש בוזאת חוקת לפנינו הוא בסוף קרח. ע' מש"ש במ"ר פ' י"ח ריש סי' כ"ב ותבין כאן:

**זבובים ופרעושים.**שהם מצערים ב"א אף על פי כן הם לצורך העולם ותיקונו ליקח מוסר. כי ברצות ה' דרכי איש ניצול מהם כמ"ש ב"ר פ' נ"ד ס"ס א'. וכמ"ש שי"ר פסוק נופת תטופנה ועי' שבת דף ע"ז בענין צרכם. ובירושלמי פרק הרואה בהלכה א' ב' טעמים. א' שהבריות חוטאים אומר הקב"ה אם אלו שאין בהם צורך הריני מקיימם. אלו שיש בהם צורך עאכו"כ. והב' זבוב וכו' לצרעה ע"ש שינויים ממ"ש שם בשבת:

**נחשים ועקרבים.**מוסיף על הנ"ל על שנעשים שלוחים להמית:

**לנביאים.**כמו משה וירמיה ויונה שסרבו והלכו ע"כ ורוצה יותר בשליחותם להצדיק שיודיעו העונש מקודם וישובו. או יתקדש ש"ש:

**הצרעה.**שמות כ"ג כ"ח ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי וגו':

**דוחק עליו.**שיבואו המכות זה אחר זה:

**הדבר.**במדרש תהלים ע"ח משמע שהיה הדבר באדם מפסוק לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר. ושם ג"כ ריב"ל אך לפי מ"ש בדברי ריב"ל כאן הגז"ש מתיבת הנה וגו' במקנך. ואם הכוונה על האדם היה לו לדרוש מתיבת נוגף כמ"ש החל הנגף וצ"ע:

**שיעשו שלום.**לקמן פ' י"ג סי"ד פ' ט"ו ס"י:

**המעולות.**מדה ט"ז וממעל שכאן הוצרך לכתוב ועלו לדרוש ועלו המעולות:

**ואוכלים הבצק וכו' בפת.**שהיל"ל במשארותך ואח"כ בתנורך לדרוש שמדבר גם בעיסה שלאחר היסק התנור שנקרא פת לבד מה שאכלו מהמשארות כמשמעו על עיסה הנלושה. וזה ע"פ מדה ט' ומסיים בילקוט ומה פרע להם הקב"ה שכל הצפרדעים מתו ואותן שירדו לתוך התנור לא מתו וכו' ודורש משארותיך מלשון שארית שאחר התנור נשארו:

**ק"ו בעצמן.**פסחים נ"ג הובא ילקוט כאן. וענין הק"ו כמ"ש לעיל פ"ט סי"א כיון ששיגרו שלכוונה זו דרשו ק"ו אם הצפרדעים ירדו לאש ונצטנן התנור. עבדי ה' עאכו"כ שלא ישרפו ודו"ק:

**לי יאורי.**לעיל פ"ה סי' י"ד וש"נ:

**ממנו תבא.**נ"ל דצ"ל ממנו תבא עליו ואני גוזר עליו והוא מעלה וכו' שמכת פרעה מיאור תבא עליו. מדת ממעל ע"פ מדה י"ז ושרץ כמ"ש שם ישרצו מי שברא הוא שולט ומביא:

**התחיל.**לעיל פ"א סי"ט לקמן פר' י"א סי"ג:

**ובכה ראיה.**שהיל"ל עליך יעלו. ובכה משמע שבגופו יתהוו ובהכרח ע"י טיפת מים ומ"ש ונבקעת פי' שיצא ממנה הרבה:

**עפר והיה טיפה.**כמ"ש מד"ת ק"ה א"ר יוחנן בכ"מ שהיו רובצים שם נעשה צפרדעים ורביצה היינו להשכיב האבק והעפר ע"י מים שדורש מדה ט"ו דכאן כתוב ושרץ היאור. ובתהלים ק"ה כתיב שרץ ארצם צפרדעים והכריע שנעשה ע"י אבק ועפר ומים:

**בתיהם של גדולים.**דורש מ"ש תהלים ק"ה שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם ולא היה שם אלא מלך אחד ע"כ דורש בענין זה בתיהם של גדולים שאין שם עפר ואבק ומים וע"כ שעלו מן התהום וזהו ועלו ובאו בבתיך. ע"פ מדה י"ז לקמן פ' ט"ו סי' כ"ז:

**כי משחתם בהם.**וכמ"ש בפסוק הקודם ומעוך וכתות וגו'. וע"ז אמר כי משחתם בהם ומקרא מפורש במלאכי א' וארור נוכל ויש בעדרו זכר. ונודר וזובח משחת לה':

**המים ששמרוך.**לעיל פ"ט ס"י אצל דם ופר' זו סי"ז אצל כינים:

**למה הביא.**תד"א פ"ז ותנחומא סי' י"ד:

**שהיו מוזגין.**בתנחומא סימן י"ד איתא ראיה ע"ז מפסוק ועלו ובאו בבתיך. שהיל"ל אל ביתך או לביתך. ודורש כשיבואו אל ביתך אז יעלו על השולחן אל הכוס:

**ותעל הצפרדע.**ז"ל התד"א שם כתוב אחד אומר ותעל הצפרדע וכא"א ושרץ היאור צפרדעים והם ב' כ"מ ור"ע מכריע ששרצה כמ"ש ושרץ היאור שעלתה אחת והשריצה הרבה וראב"ע מכריע שעלתה אחת וקראה להרבה שהשריץ היאור ושם בתד"א צפרדע ציפור שיש בו דעה שקורא לעופות שישתו. ועי' במ"ר פר' י"ט סי' כ"ג אצל הנחש ומש"כ:

**שהיו סבורים.**כמ"ש בלטיהם וכדלעיל פ"ט סי' י"א:

**ויקרא פרעה למשה ולאהרן וגו'.**ובמכת דם לא קרא. כי שם המכה חוץ לגופו וכאן המכה בגופו. כמ"ש בס"ס ג' ולקמן סי"ו ועי' לקמן פר' ט"ו ס"י ובתד"א איתא שנשכו אותו בנקביו:

**ישתארו וכו' הנשארות.**שכתוב ב' פעמים רק ביאור תשארנה ע"כ דורש שאותם שנשתארו ולא עלו ישארו שם:

**ז' ימים.**כמ"ש לעיל פ"ט סי' י"ב שז' ימים שמשה המכה. וזה היה עדיין ביום ו' וכן למ"ד כ"ד יום. ועל פחות מזה לא יועיל התפלה. והיה מתירא שלא יומשך יותר:

**רז"ל אמרו.**בתד"א הנ"ל ושם איתא עד שנשמע מתוך כריסיהם שהיו אומרים קוקו והובא גם בילקוט כאן:

**על דבר הצפרדעים.**מיותר שבהם מדבר ע"כ דורש מלשון דיבור. ומאחר שפורט הדיבור בפ"ע הרי שהיה קשה מהמכה:

**הנאה בנבלתן.**כמ"ש לקמן פר' י"א סי"ג אצל ערוב:

**ד' אשפתות.**דורש מדה י' חמרים חמרים וע' מ"כ:

**הארץ מבאשת.**ממ"ש ותבאש הארץ וכמ"ש לעיל פר' ה' סי' כ"א לר' יוחנן:

**היכן דיבר.**שבהכרח שמפורש באיזה מקום ע"פ מדה י"ז. ובמכילתא בא פר' י"ב מביא פסוקים מכל התנ"ך שכתוב שם כאשר דיבר ה' ופסוק זה לא הביא ויתכן שלא פי' אלא המקומות שאינם מהענין אך כאן מבואר באותו הענין. וכן בהכרח לדרוש אצל מופת התנין שאמר ג"כ כאשר דיבר ה' ע"ש:

**כך דרך הרשעים.**כמ"ש לקמן סוף פ' י"ב:

**עפר שהגין.**עי' מ"כ. והגין עליו לשעה עד שהלשינו עליו. עי' תנחומא סי' י"ד ולעיל פ"ט סי"ט ופ' זו סי"ד:

**למה הביא.**תנחומא סי' י"ד תד"א פ"ז לעיל פ"ט סי"ט ופר' זו סי"ד וילקוט כאן ובתד"א חושב י"ד מינים של כינים וכולם בשמות ע"ש:

**אמה על אמה.**כתוב בפסוק זה ב"פ עפר הארץ ע"פ מדה י' שהמחרישה עושה עפר בארץ ג' טפחים וגם השרשים עושים עפר ג"ט וע' ב"ר פ' ל"א סי"ז ומש"ש:

**פחות מכשעורה.**כ"ה בתנחומא שם. ובסנהדרין ס"ז ב' אך בתד"א שם הגי' פחות מכעדשה:

**ועוד לא חששו.**שמאחר שהודו לפרעה הרי שלא עמדו עוד בפני משה לדמות עצמם לו. אך בפר"א פרק מ"ח איתא קרא לחרטומים וכו' עד שהביא הקב"ה עליהם את השחין ולא יכלו לעשות כן שנאמר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין. דעת הפר"א שמ"ש כאן שהודו היינו לפני פרעה אך עדיין עמדו לפני משה עד שחין וכן בהכרח דעת המדרש ועי' לקמן פר' כ' ס"ס א' שכן הוא: