**אחד אלהינו.**שתיבת הן מיותר ואמר ישגיב בפועל יוצא. והיל"ל טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך. ע"כ דורש על שאחד אלהינו. רוצה שידעו ויכירו שהוא אחד ע"כ ישגיב כח הצדיקים נביאיו ועל ידם מי כמוהו מורה דרך לרשעים לעשות תשובה וזה ע"פ מדה י"ז כנ"ל יורה חטאים דורש כאן מדה ט' ולזה צריכים כח אלהי כמ"ש ישעיה נ' וה' אלהים יעזר לי וגו' שמתי פני כחלמיש. וכן בירמיה א' ואני נתתיך היום וגו' ולעמוד ברזל וגו' ועי' ב"ר פ"ז סי"ה הן אדוני. ע' נזיר דף ח' ב' ערוך ערך הן. ולעיל פ"ט ס"ט בא"א:

**נותן כח במשה.**כמ"ש ילקוט שמות פסוק קח את מטך שלפני פלטין של פרעה היו הרבה דובים ואריות וחיות רעות שומרים. וע"כ היה צריך לכח אלהי כמבואר שם שבבוא משה הותרו הכפירים ממאסרם והלכו עם משה ושחקו לפניו. והליכתו היתה להודיעו שהוא אחד כמ"ש כאן למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ ותחלה פי' דרך כלל ואח"כ על משה בפרט וכשחזר לענינו אמר וכן ומה שכופל ענין שליחות שהוא העתקה משני מקומות בשינוי לשון:

**שלא לצאת.**באותו דרך עי' לעיל פרשה י"א בסי"א שתחלה היה יוצא ליאור ואח"כ המימה. ואח"כ למקום אחר. וזהו מ"ש כאן עד שלא יצא ודו"ק:

**אמר לו הקב"ה.**דורש מ"ש כי עתה שלחתי ידי שיהיה לו שייכות לפסוק הקודם ופי' על שאין כמוני שאני אחד שבראתי הכל ומושל בכל וכולם מוכרחים לקבל ולשמוע דברי ומי שאינו שומע אלי אני מכחידו. והייתי יכול להכחידך כאשר כחדתי בדבר את המקנה. וזהו כי עתה וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך. משמע מנפילתו. ופי' על שהיה לו להכחידו ולהפילו אך העמידו למען הראותך כחי וגו'. וכל זה ע"פ מדה ט' וממעל דוק בפסוק. וע' מכילתא פסוק וינער ה' את מצרים שדורש ממ"ש כאן העמדתיך שהעמידו מהים אחר שהפילו שם. ובפר"א פרק מ"ג והעמידו הקב"ה מבין המתים לספר כחו וגבורתו. ומנין שהעמידו שנאמר ואולם וגו' וע' מש"ש בפר"א בפירושו:

**כמסלה.**שהיל"ל עודך מחזיק ודורש מסתולל ע"פ מדת ממעל:

**סריטה.**תנחומא סי' ט"ז ע' מ"כ. שהיל"ל למחר אלא פי' כעת ורגע זאת למחר ע' ב"ר סוף פ' ל"ג:

**כמוהו בעולם.**ע' מ"כ ומאחר שכתוב תחלה אשר לא היה פי' בעולם וגם במצרים. ועיקר הדרשה מתיבת כמוהו שבעולם שיורד מטר וברד שייך לומר שלא היה כמוהו אך במצרים שאינו יורד שם מטר איך יאמר כמוהו ולכוונה זו הקדים תיבת כמוהו לתיבת מצרים ועי' ב"ר פ"ב ס"י לקמן פ' כ"ו ס"ב. ולקמן פ' ל"ז ס"ס א'. ובריש פ' ל"ח:

**שאמר במכת בכורות.**שמות י"א והיתה צעקה גדולה במצרים אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף:

**אשר חשכתי.**בפסוק הקודם הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה. ופי' ע"פ מדה י"ז שחשכתי וחדלתי במצרים כמ"ש ויחדלו הקולות והברד לצורך יום קרב שמפורש ביחזקאל שבמלחמות גוג יהיה ברד ולקמן סי"ז ביתר ביאור. וע' לקמן פר' כ"ג סי"ו ביום צר לי בגוג דזהו לעת צר:

**אלא על יבול.**כמ"ש לקמן סי"ג הטעם:

**וזה היה איוב.**סוטה י"א א' לעיל פ"א ס"ט עי' מש"ש ע"פ גז"ש הירא ואיוב נקרא ירא אלהים בריש איוב. עי' מכילתא בשלח פסוק ויקח שש מאות רכב וגו' מאין היה הלא מתו בדבר אלא מהירא את דבר ה'. וע' ב"ר פ' נ"ז ריש סי"ד:

**כל אשר חפץ ה'.**עשה בשמים ובארץ:

**כשברא.**היינו אחר חטא האדם כמ"ש ב"ר פר' י"ט סי"ז וש"נ ומבואר:

**וירד ה' וגו' ואל משה.**וצ"ע שהרי קודם וירד ה' כתוב ומשה עלה אל האלהים. ובאמת שגם פסוק ואל משה היה קודם מ"ת כמ"ש במכילתא יתרו כל הענין ורש"י בחומש במקומו ואיך אמר ואני המתחיל. ויתכן שהכוונה שהתחיל בסנה ושם הבטיח על מ"ת תעבדון את האלהים על ההר הזה. והראיה שהביא מהפסוקים כפי פשטות סידורם בתורה וצ"ע:

**כשביקש אמר יקוו.**לפרש סוף פסוק כל אשר חפץ בימים וכל תהומות שתחלה היה הכל מים במים. ואח"כ חפץ ואמר יקוו המים ונעשה יבשה ואח"כ בדור אנוש והמבול בחפצו חזרו המים ע' ב"ר פ"ה סי"ו וש"נ. וע' לקמן פ' כ"א סי' ו' וכשביקש הפך ים ליבשה:

**בתהומות כמדבר.**וזהו בימים וכל תהומות:

**וכן במצרים במשה.**תחלה פירש בים במשה וכשחוזר לענין הפרשה אמר וכן. ודורש ד"א כל אשר חפץ על משה במעשה ברד:

**למה הביא.**תד"א פרק ז' תנחומא סי' י"ד וילקוט וארא:

**הברד על הכל.**שתחלת כוונת הברד היה רק על יבול הארץ כמ"ש בס"ס ב':

**המכות האלו.**תנחומא ס"ס י"ד ולקמן פר' ט"ו סי' כ"ז. ועי' לעיל פ' י"א סי"ה אצל שחין:

**שהיו בארץ.**פי' שהיה למטה בימים בכלל הארץ ואצל דם ע' לעיל פ"ט ס"ט. ואצל צפרדעים לעיל פ"י ס"ד. ושם ס"ז. ואצל כנים על שניצל משה ממים ועפר. וכאן טעם אחר:

**ערוב דבר מ"ב.**שכך מפורש בתורה אצל כל אחד. דם. ויאמר ה' וגו' אל אהרן קח מטך וגו' ובצפרדע וכנים ויט אהרן. ואצל ברד ארבה חושך. ויט משה. ואצל ערוב ודבר כתיב ויעש ה'. ומכ"ב וה' הכה וגו' ואצל שחין מפורש שמשה ואהרן לקחו פיח הכבשן וה' הפכו מלמעלה מכסא כבודו עליהם לשחין כדלעיל פר' י"א סי"ה ועיין לקמן פ' ט"ו סי' כ"ז:

**וה' הוא וב"ד.**ב"ר פ' נ"א סי"ב. ויקרא רבה פרשה כ"ד סימן ב' וש"נ. ותנחומא כאן סימן ז' שי"ר פסוק לסוסתי ויליף מדכתיב וה' דבר וגו' וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו שפי' אלו מימינים לזכות ואלו משמאלים לחובה דזהו מ"ש זה אומר בכה וזה אומר בכה וזהו בית דינו וסנקליטין פי' בערוך בית דין ובמו"ע פי' יועץ מב"ד:

**כמשפט רשעים בגיהנם.**כמ"ש תשלג בצלמון. ואש כידוע שנקרא תנור:

**היה יושב.**ע' מ"כ:

**ר"י ר"נ.**עי' במדרש רבה פ' י"ב ס"ח ושי"ר פסוק צאינה וראינה שם ושם מבואר ר"י אומר צלוחית של ברד מלאות אש. רנ"א אש וברד פתוכים זה בזה א"ר חנן טעמא דר"י כהדא פרטתא דרמונא וכו' טעמא דר"נ כהדא עשישתא וכו' שהתנאים בלה"ק מדברים. והאמוראים בארמית וכאן חסר:

**כפרנותא.**שם ושם הגי' פרטתא דרמונא ובערוך ערך פרט ח' מביא הגי' בשם ילמדנו ג"כ פרטתא ופי' כקליפה של רמון שהגרעין נראה מתוכו והמו"ע בערך פרניתא הביא הגי' שבכאן פרנותא וכתב פי' בלשון יוני גרעין ושניהם צריכים כאן כמ"ש דחרצנותיה מתתמי הוא הגרעין ומ"ש מלגיו מתוך הקליפה. עששיתא הוא כלי זכוכית שקורין לאמפ:

**מהו מתלקחת.**שהרי מתלקחת פי' מתלהבת ועולה שמאחר שדורשים שהיה נראה מתוך אבן הברד כחרצן אם כן לא היה להב עולה ע"כ דורש נוטריקון מת לקחת והוא על מ"ש ברד ואש מת על ידי ברד שהוא עיקר המכה אח"כ לקחת על ידי האש אשר לקחו ושורפתו תנחומא כאן סי' ט"ז. וע' לקמן פ"כ ס"ס א'. ומ"ש לוקחו האש נ"ל שפי' מלשון לוהט ולהב כפשט תיבת מתלקחת:

**אנבטאות.**הביאו במוסף אך ומביא דברי מ"כ ודעתו נוטה לגרוס אנטיכאות שפי' בל"י כותלים וז"ל המדרש תהלים מז' ע"ח ויסגר לברד בעירם כיון שבא הברד נעשה ככותל בפני צאנו וכו' נוטלה ושוחעה להאכיל בניו וכו' ונוטלה על כתיפו והיה עוף יורד וחוטפה מעל כתיפו וכו' והובא בילקוט תהלים מז' ע"ח:

**בחנמל.**תיבה שאין דוגמתא ודורשה נוטריקון בא נח מל שבא אל האילן ונח אצלו ומל וכורתו:

**בפילקין.**עי' מ"כ. ובילקוט תהלים ע"ח חסר כאן כמו במדרש תהלים ע"ח אך בילקוט תהלים ק"ה כמו במד"ת ק"ה המאמר בשלימות שאצל הגפנים כתוב יהרוג בברד גפנם על שהם דקים הרגו בפעם אחת אך שקמותם שהם קשים נח וחן אצלו עד שמלו וכרתו. וכן בהכרח לפרש במדרש כאן כמו במ"ת ק"ה ולזה הובא הציון בפנים המדרש במדרש תהלים:

**פטרונה עומד עליה.**ע' לעיל פ' י"א ס"ב בלשון הזה כי שם כתוב אשר עמי עומד עליה וכאן לומד משם שהענין אחד:

**אחר כן וכו' קודם לכן.**דעת המדרש שמ"ש טרם פי' קודם שלא יתכן לפרש עדיין לא תיראון כמו בשאר טרם שבמקרא טרם יהיה בארץ. טרם יצמח. טרם ישכבון. שפי' עדיין לא כי היה ראוי ועומד להיות. ועומד לשכב ועדיין לא שכב אך פרעה אינו עומד לירא לעולם ולא ראוי ואינו בידו וגם בסוף במכ"ב עשה בהכרח ונתחרט מיד על כן בהכרח שבכאן אינו מלשון עדיין לא. אלא מלשון קודם ותיבת קודם תיראון דורש המדרש כנ"ל כאלו כתוב קודם יראתם תיראון כמו שקודם יראתם כך תיראון בעתיד שהכוונה ע"פ מדה ט' בהיפך שכמו שקודם לא יראתם כך לא תיראון. וגם התרגום לא מתרגם ככל מקום עד לא שמחובר לתיבה של אחריו וכאן הבדילו שתרגם עד כאן לא אתכנעתון וע' רש"י בחומש בכל מקומות הנ"ל:

**אבל כדי שתכיר.**כמבואר בפסוק הקודם למען תדע:

**מהו כי אפילות הנה.**בתנחומא סי' ט"ז לא גרסינן ליה רק בדברי ר' פנחס וכאן כפול ומיותר. והכוונה שהרי אצל השעורה ופשתה מפורש הטעם אביב. וגבעול. והיל"ל והחטה והכוסמת רכות וקטנות ועוד הוקשה לו שהרי מפורש ואת כל עשב השדה הכה הברד ובכלל זה גם הם. ע"כ דורש ומכריע שאע"פ שהכה הברד גם את החטה והכוסמת אך לא נוכו פי' שלא פעלה בהם ההכאה כי נעשה בהם פלאים שלפי הטבע היה ראוים לשרוף מהאש ולהעקר משרשם אף שהיו רכות:

**בתחום העיר.**כמו שדרשו את בשרו את הטפל לבשרו וכן כאן את העיר הטפל לעיר וכמ"ש המה יצאו את העיר לא הרחיקו:

**תלאו ברפיון.**עי' מ"כ תנחומא כאן ס"ס ט"ז ב"ר סוף פ' כ"ב ופ' צ"ח ס"ס ד' ולקמן פ' ל"א סי' י"ז:

**בימי יהושע וכו' בימי נוג.**כמ"ש לעיל פ' זו סי"ב. וביחזקאל נקראו אבני אלגביש ודרשו ברכות דף נ"ד עמדו על גב איש זה משה וירדו ע"ג איש זה יהושע. והענין בקיצור כמ"ש תנחומא בא ס"ס ד'. ילקוט וארא פסוק הנה יוצא המימה לעיל סוף פ"ט שדורשים פסוק כאשר שמע למצרים שמרומז במדרש לעיל סוף פ"ט בקיצור שכנגד מכת ברד במצרים יהיה לעתיד אצל גוג אבני האלגביש. כמ"ש תד"א ריש פרק ויק"ר פ' כ"ז ס"ס י' על פסוק של זכריה י"ד שעל גוג כתוב ויצא ה' ונלחם וגו' כיום הלחמו ביום קרב היינו מלחמת יהושע. וזהו מ"ש אשר החשכתי לעת צר ליום קרב בימי יהושע ובימי גוג ומ"ש כיום הלחמו בא ללמד מיהושע על יום גוג ונמצא למד שהיה אבני אלגביש דוק והתבונן. עי' בספרי מדרש תנאים בליקוטים חדוש ט' ביותר ביאור. וחותם בתנחומא והקולות היו תלוים עד מ"ש וה' השמיע את מחנה ארם קול וגו':

**כך הם הרשעים.**עי' לעיל פ"י סי"ו ותנחומא כאן:

**כען אנא נ"נ.**צ"ע שפסוק זה אמר נ"נ כשחזר למלכותו. ואצל פרעה כשנפטר מן הצרה לבד קורא אותה רווחה ונ"נ שנתוסף לו גדולה קורא אותה צרה. אך הענין שהוקשה לחז"ל שאיך אמר על זה די כל מעבדוהי קשוט וכל ארחתיה דין שזהו צידוק דין על צרה והיל"ל זה כשהיה עדיין במדבר אצל מ"ש ולא איתי מן וגו' ועוד איך אמר ודי מהלכין וגו' דכאן היל"ל די מהלכים בשפלה יכול להגבהה ע"כ דרשו שפסוק על כן אנא נ"נ מקומו למעלה כשהיה עדיין בצרה ע"פ מדה ל"א דשם מקומו הראוי לו כשהיה עדיין במדבר במקום החיות שאמר שבחת והדרת שבחת מ"ש כאן אנא משבח. והדרת מ"ש כאן ומהדר ע"פ מדות כלל ופרט או מדת ממעל וכאן מקום מ"ש לעיל פסוק ל"א די שלטניה שלטן עלם וגו' כמ"ש בתחלת הענין פסוק ל"ג ובמה דפתח סיים. וראיה לדבר מב"ר פ' פ"ה בסי' ב' לסמוך הפסק מלכות בלשצר להפסק מלכות נ"נ וכפי מה שכתוב כאן הוא החזרת מלכות נ"נ אלא שדורש שפסוק זה נאמר אצל הצרה ונכתב כאן לדרוש סמוכין. התבונן בפסוקים: