**שיגאלו ישראל ע"י.**שבמצות פסח נגאלו ישראל והפרשה נאמרה על ידי זקנים. וע' לעיל פר' ג' ס"ח וש"נ:

**ואומר ויאמן העם.**שאומר שם הפסוק ויאמן העם:

**ואומר להם ה' אלהי אבותיכם שלחני אליכם.**לא נמצא פסוק כזה והכווה על פסוק י"ג ואמרתי להם אלהי אבותיכם וגו' שאמר משה להשי"ת שיאמר כן לישראל. וע"כ כתוב כאן בפרשה משכו ע"י הזקנים על שמשכו את ישראל ודורש ממעל ומנגד:

**בישישים חכמה.**תפס פסוק של איוב ולא פסוק של תהלים מזקנים אתבונן וכן בשאר מקומות בתנ"ך וכוונתו על פסוק הקודם הלא אוזן מלין תבחן וגו' כמו כאן שאוזן ישראל רצו להבחין דבר משה כנ"ל אז בישישים חכמה:

**בשובה ונחת.**עיקר הדרשה על תיבת משכו שמיותר ודורש משכו מעבודת כוכבים כמ"ש בסוף הסימן ועל כן הביא כל הדרשה של עבודת כוכבים:

**תנינן.**פסחים כ"ה מאמר ר"י וע' עבודת כוכבים דף כ"ז:

**והרוג וכו' ואתה מתרפא.**צ"ע איך יתרפא בהריגת נפש. ואפשר שהכוונה על דרך חומד אשה שיתכן שימות אם לא ידענה כך מי שהתכעס על אדם להרגו יתכן שיחלה וימות אם לא יהרגנו:

**שתי פרשיות.**במ"ר פר' יו"ד סוף סי"א ובסי' ח':

**אמר לו הקב"ה וכו' ואמר הקב"ה.**הדברים כפולים כי הם העתקות שונות מב' מקומות כנ"ל:

**זובח לאלהים יחרם.**זה כולל מיתה כמ"ש ונחרם כל עיר מתים:

**עושה ארץ בכח.**ה' פסוקים סמוכים כפולים בירמיה יו"ד ובירמיה נ"א:

**והיא כאבן דומם.**חבקוק סוף ב' עורה לאבן דומם:

**איש שקוצי עיניו.**במצרים על ישראל נאמר ע' לעיל סוף פר' ו' ותבין כאן:

**משכו ידיכם מעבודת כוכבים.**שכתוב משכו וקחו והיל"ל קחו ומשכו ע"כ דורש שקודם שיקחו אותם ימשכו ידיהם מהעבודת כוכבים:

**וישחטו וכו' ועשו פסח.**שמ"ש קחו לכם צאן ושחטו הפסח היל"ל ושחטו הצאן או צאן לפסח ושחטו ע"כ דורש אחר שימשכו עצמם מעבודת הצאן עוד ישחטו אותם לכוונה שהם שוחטים אלהי מצרים וכמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו וכאן ציוה שיעשו כן ולא ייראו מהם כמ"ש בסימן הסמוך. ובזה יהיה לכם הפסח שפוסח עליכם וכן הוא במכילתא פסוק זה וכן בפסוק והיה לכם למשמרת ביתר ביאור. וזהו מ"ש בשובה ונחת תושעון. שובה הוא תשובה כמ"ש שובה ישראל. ומ"ש ונחת פי' כמו מפני שמי נחת הוא יראה והכנעה:

**הן נזבח וגו'.**זה היה תשובת משה לפרעה כשאמר לו זבחו לאלהיכם בארץ נמצא כשאמר לו השי"ת לשחוט צאן לפסח נשאר הקושיא במקומה ושאל משה להקב"ה והשיב לו שבנסיון זה תלוי גאולתן שלא יראו מעתה מהמצרים כלום ובזה יחשב להם לתשובה שלימה. ודורש שזה בכלל מ"ש ובאלהיהם עשה ה' שפטים ששחטו הצאן (לבד מ"ש לעיל פר' ט"ו סי' ט"ו) וזה היה בחצי הלילה דין הבכורים ואליליהם יחד ועי' בזוהר פסוק ועצם לא תשברו בו באריכות:

**שוין כאחת.**פי' שקולים ודומים במעלתם ואין כוונת המדרש לסתור מה שמפורש בתורה ולא קם עוד נביא בישראל כמשה וגו' אלא כוונת המדרש לדרוש תיבת הפסוקים כפי משמעותם ומ"ש שאצל משה כתוב ובבוא משה. ואצל שמואל כתוב ויבא ה' ואין זה אלא שהכתוב חולק כבוד לשמואל ואף שלא כתוב בו אלא בפעם הראשון שנראה לו כשהיה נער ושפיטתו את ישראל היה ביו"ד שנה האחרונים שלו משנת מ"ב עד נ"ב כמ"ש במ"ר פר' ב' סי"א וש"נ שדורש מדה ח' בנין אב שהיה כן תמיד ודורש מדת ממעל ומנגד ויתכן שמרומז דמ"ש ויבא ה' וגו' ויקרא כפעם בפעם וגו' שבכל פעם שנראה לו בא אליו. וע' מדרש שמואל פר' ט' עוד חילוקים בין שמואל למשה וכאן קיצר:

**ג' נפשות.**ע' ב"ר פר' צ"ט בסי"ח ד' נפשות ומש"ש בשם מד"ש פר' ט' הנ"ל:

**פ' שנה.**צ"ל כמ"ש במ"כ פ"ו שנה:

**ותופס איל או צבי.**כי הבהמות הן תועבות מצרים ע"כ אכלו בשר חיות:

**זינקתם.**כמו סינקתם כמ"ש ריש פסחים גדי מסנקן גדי עיף וכן כאן עיף מן הריח כמ"ש לקמן פר' י"ט ס"ה עייפים מן הריח: