**השמים כסאי.**פי' כמ"ש כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וזהו ביהמ"ק של מעלה ומ"ש והארץ הדום רגלי פי' על ביהמ"ק של מטה שבארץ שנקרא הדום רגלי אלהינו ד"ה א' כ"ח ב' וזהו לכבודו ולרצונו:

**אור כשלמה.**כבגד והבגד הוא לכבוד כמ"ש חז"ל מאני מכבדותא. וכ"א בשבת קי"ט כבדהו בכסות נקיה:

**אף ישירו.**ור"ד ועמקים יעטפו בר:

**לעשות מהן מצות.**וזהו לכבודו ולרצונו:

**בפרה אדומה.**במדבר י"ט מהזאת מי נדה שם בפרשה ושם לא נזכר רק אזוב בלבד ע' מ"כ וטהרת מצורע ויקרא י"ד ולקמן ס"ב מקדים טהרת מצורע כסדר התורה:

**ולקחתם אגודת אזוב.**וטבלתם וכו' והגעתם כו':

**שכינסם.**וכינוסם הוא עיקר תיקונם שאז נגמר מלאכת המים ב"ר פר' ד' סוף סי"ו פר' ה' סי"ב. ולעיל פר' ט"ו סי' כ"ב:

**משברי ים.**וס"ד אדיר במרום ה' וזהו השיר שאומרים המים. עי' מדרש תהלים צ"ג ב"ר פ"ה ס"ג. בהדיא וזהו לכבודו:

**כתפוח בעצי היער.**כן דודי בין הבנים והנמשל על הקב"ה ע' שבת פ"ח. למה נמשלו ישראל לתפוח:

**לעין בלא כלום.**שיש תפוחים שאינם יפים למראה ועכ"ז יש בהם טעם וריח. וטעם הוא בתורה כמ"ש טוב טעם ודעת למדני. וזהו טעמו וראו כי טוב וכו' ע"י התורה שנקראת טוב. וכן הריח כמ"ש בר"ד נופת תטופנה וגו' דבש וחלב תחת וגו' וריח שלמותיך שנדרש הכל על התורה ומ"ש ולא רצו לקבל. כמ"ש בס"ד הנ"ל כתפוח וגו' בצלו חמדתי וישבתי אני חמדתי כו' כמ"ש בשי"ר פסוק זה:

**ללמדך שהקטן.**לקמן סוף פר' מ"ם:

**אגודה לעצמו.**יתכן שדורש כמ"ש במכילתא פסוק זה. ולקחתם אגודת אזוב. מכאן אתה למד כל לקיחות שבתורה שאינם אלא אגודות וכו' ע"ש ע"פ בנין אב וילמוד סתום מן המפורש. ואצל ישראל כתב בריש פ' וארא ולקחתי אתכם לי לעם. בהכרח שיהיה על ידי אגודה. וזהו מ"ש והייתם לי סגולה הוא אוצר של דברים יקרים באסיפה יחד ואף שבמצרים לא היו יקרים שהיו שפלים כמ"ש בפרשה הקודמת סוף ס"ב וש"נ:

**דם מילת אברהם.**שבזכותו יצאו ממצרים כמ"ש לעיל פר' ט"ו ס"ס יו"ד. וע"י מילת עצמם יזכור להם מילת אברהם. ועי' לקמן פר' י"ט סוף ס"ה:

**אל המשקוף.**כמ"ש לעיל סוף פר' א' מה משקוף גבוה כך היה אברהם גדול שבאבות:

**כי יקום אל.**ע' לקמן ריש פ' כ"ג וצ"ע וע' ב"ר פ' מ"ח סי' ג' מש"ש:

**שר העולם.**וכן דרשו חז"ל על פסוק נער הייתי גם זקנתי וגו' שפסוק זה שר העולם אמרו ע' ילקוט תהלים ל"ז פסוק זה ובזוהר מבואר בכמה מקומות שהוא מטט"ר:

**אע"פ שאמרו איוב.**כפי הפשט אך על שאצל משפט איוב לא מצאנו שקם האל אנו דורשים ע"פ גז"ש ומדה י"ז לענין המשפט שלעתיד כמ"ש ליום קומי לעד וס"ד כי משפטי וגו' כי באש קנאתי תאכל כל הארץ:

**למבול ישב.**ובישיבה יש צד מנוחה ועכ"ז היה דין של כליה בי ישיבה כולל עכוב זמן שהיה משפט של י"ב חודש ובמצרים דרך עברה בעלמא דין של רגע ימותו ולא מתו אלא בכורים. אך לעתיד שכתוב שהקימה יהיה לעד לעולם עאכ"ו. ובעמידה אין מנוחה כמו בישיבה (וזה מ"ש תהילים ע״ו:ח׳ ומי יעמוד לפניך מאז אפך היינו מדור המבול אך עאו"כ בקום למשפט היינו לעתיד וכנ"ל) ע' ויקרא רבה פר' ל"ג סי"ב:

**משוד עניים.**עי' ב"ר ריש פר' ע"ה וש"נ עי' לקמן פר' למ"ד סי' כ"ד:

**יש אומרים ע"י מלאך.**זה סותר למ"ש באגדת פסח ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה אני ולא מלאך. ובמכילתא פסוק ועברתי אין עברה אלא זעם שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם והיינו ע"י מלאך. והכיתי שומע אני על ידי מלאך ת"ל וה' הכה וגו' הרי שבמכילתא ג"כ סותר עצמו וגם המדרש כאן תחלה אמר והמשחית יוצא ומחבל כל מה שמצא ובהכרח שהכוונה רק על הבכורים ואח"כ אמר והקב"ה מחבל בכוריהם. והענין בזה כמ"ש בפסוק עצמו ועבר ה' לנגוף וגו' ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף וכאלו מפרש ואל בתי מצרים יבא המשחית לנגוף כי המלך אינו עושה בעצמו רק מצוה לאחרים לעשות אלא שעומד עליו וכאלו עשה בעצמו. רק שיש מקום שהמלך שולח איזה שר שישפוט ויקיים כפי שכלו ועכ"ז נקרא על שם המלך שאצל מ"ב היה הקב"ה כ"י עומד בעצמו על המלאך ובזוהר ראיתי שמכריע שהקב"ה כ"י עבר והכה בכורי מצרים אך המשחית הלך אם ימצא איזה פתח של ישראל שאינו רשום בדם פסח ובדם מילה וזהו לא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף ובזה יתכן ההפרש בין שני המשפטים:

**הפילו ומתו האימהות.**שבשעת הלידה עת סכנה והמשחית שניתן לו רשות על הבכור שבמעים שולט גם עליה:

**ונגפו אשה הרה.**וס"ד ואם אסון יהיה ופי' רש"י באשה והיינו כמו כאן שניתן לו רשות:

**פירטון.**פי' במ"ע שודדי הים:

**היה עם בניו במצרים.**כמ"ש לעיל פר' ט"ו סי' י"ב וש"נ:

**מחשבות עליהם כל הלילה.**כמ"ש פר"א פרק מ"ח וז"ל שרחל בת בתו של שותלח היתה הרה ללדת ורמסה בחומר ויצא הולד מתוך המלבן בחצי ליל פסח ואז נגאלו ע"ש:

**מורניות.**חניתות וכלי זיין ובנמשל הם המצות והשגחתו ושכינתו. והמשיל לספינה על גלי ים שהוא מקום סכנה יותר מאשר ביבשה שהצרה קרובה כרגע כך במצרים אם לא גאלם כרגע היו אבודים:

**בצלי.**בשר באש. והקב"ה דן בשריהם באש עברתו. הם מזין על פתחיהן דברי מצותיו של דם פסח ומילה וכו' בהלל להפריש ולהבדיל בין קדושת הקב"ה ובין טומאת עבודת מצרים שאמרו פה להם וגו' וכן הפריש הקב"ה וכו':

**טוחנין ולשין.**משנים ומהפכים צורת הדגן לקמח ומקמח לעיסה לשמו הגדול. והקב"ה משנה ומהפך צורת מצרים. כל זה ע"פ מדת מנגד:

**פודה ה'.**כמ"ש לעיל פר' י"א סוף ס"ב פר' ט"ו סוף סי' י"א:

**קומה ה' באפך.**וס"ד הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צוית ועדת וגו' תסובבך. בעברות מה שעברת על צוררי שעדתם סבבוך כנ"ל ואז ועורה אלי משפט צוית לעשות בלילה הזה: