**מקים דבר עבדו.**כאן אינו מפורש איזו עבד וכן מלאכיו. ודורש ע"פ גז"ש על משה:

**והיאך קיים.**פירוש איזה דבר אמר משה בעצמו וקיים הקב"ה שלא יהיה משה בדאי. ועיקר הדרשה על מ"ש לא אוסיף עוד ראות פניך כדלקמן אלא שדורש דרך אגב גם פסוקים הקודמים:

**טלף אחד.**תרגומו של תיבת פרסה בסדר שמיני כמה פעמים. וע' לעיל פר' י"ד סי' ד' בא"א:

**אחר שאמר כי ממנו.**הרי יודע שיספיקו מקצת ממנו ואח"כ אמר לא נדע בכ"מ ע"כ דורש כי ממנו על פרעה ופי' ממך נקח ראיה איך לעבוד ה' ולירא ממנו. ומ"ש לא נדע פי' אתה עם עמך יכולים לידע עבודתם אותך כי אתה בעל גבול אבל ממ"ה אינו בעל גבול ואנחנו עם אלהינו לא נדע וזה ע"פ מדה ט'. וגם זה בכלל מ"ש לעיל פר' ג' סוף ס"ח פר' ט"ו סוף סי' יו"ד להטעות לפרעה כי שדי לא מצאנוהו שגיא כח עמנו עי' לקמן ריש פר' ל"ד:

**עד מתי.**לפרש מ"ש אל תוסף עוד ראות פני וגו' ואני מתחרט על הראשונים:

**מה עדיין.**פי' מה לעשות למשה אחר שהבטיח לא אוסיף וגו' אם יצא מפני פרעה איך יודיענו המכה האחרונה שעדיין צריך אני להביא עליו:

**שנאמר כצאתי.**לעיל פר' י"ב סי"ד ופר' ט"ו סי"ה:

**קפץ הקב"ה.**הליכה שאינו כסדר וברצון נקראת קפיצה:

**שמח ונתגדל.**כמ"ש לעיל פר' ט"ו ריש ס"ד בשם הפסיקתא ועץ חיים תאוה באה. ומ"ש ונתגדל דורש מ"ש אחר פרשת עוד נגע כתוב גם האיש משה גדול מאוד על שראו דבר חדש ששרתה עליו שכינה לעיניהם. וכבר היה גדול בעיניהם מעת בואו וכמ"ש לעיל פר' ט"ו סי' יו"ד בשם אותיות דר"ע וכאן נתוסף לו גדולה. וגם נכלל בזה שמגודל השמחה נתגדל בקומתו לעיני כל כמ"ש ויק"ר סוף פר' כ"ו על דוד. וכמ"ש אצל שלמה בסוף ד"ה א' ויגדל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל. וכמ"ש בסוף הוריות על אביי חזיוהו דאתרם רישיה ואשר העידו חז"ל על ראשי דורות שהיו ארוכים בדורם ומשה היה גבהו עשרה אמות כמ"ש בשבת דף צ"ב ובסוף ברכות ושמחה גדולה זו סבבה לו הגידול ואנחנו לומדים השמחה מן הגדולה המפורשת:

**התחיל צווח בפרהסיא כה אמר ה' כחצות הלילה.**משמע מלשון זה כה אמר ה' כחצות לילה אמר משה מעצמו מכח דיבור הקודם של הקב"ה עוד נגע אחד. וכפשטות לשון הגמרא ריש ברכות משה אמר כחצות והקב"ה אמר בחצות וצע"ג איך דרשו כן שמאחר שהקב"ה אמר בחצות ובשביל שלא יטעו אצטגניניו לא היה לו לשנות כמו שלא שינה מ"ש נעשה אדם. כמ"ש ב"ר פ"ח ס"ח כתוב והרוצה לטעות וכו'. ואם אליהו כשנתירא שלא יאמרו מעשה כשפים הם התפלל לה' שלא יאמרו ק"ו שהיה לו למשה לעשות כן. ואשר יקשה יותר היכן מצינו שאמר הקב"ה למשה בחצות. רק שאצל המעשה כתוב ויהי בחצי הלילה ולא אצל ההבטחה. וליישב כל זה האיר הקב"ה עיני באמיתת הדברים על פי הרבה מאמרי חז"ל הסכת ושמע. שהאמת הוא שמשה שמע מהקב"ה מ"ש עוד נגע אחד וגו' ובכח נבואה זו דרש והתחיל צווח כה אמר ה' כחצות לילה וכמ"ש לעיל פר' ט"ו סוף סי' כ"ז וז"ל וכשאמר הקב"ה למשה עוד נגע אחד אביא על פרעה אמר משה הרי הגיע הסימן אחד היה אברהם. וענין הסימן מבואר בריש הסי' הנ"ל. באברהם הוא אומר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי מהו דן מכות בכורות שנקרא נגע שנאמר עוד נגע אחד. מהו דן אנכי אמר הקב"ה פורע אני מהם במ"ב שנאמר הנה אנכי הורג את בנך בכורך. והסימן הזה מסר הקב"ה לאברהם וכו' עד ועמרם למשה. והיה משה משמרו ובא וכו' ע"ש. וכוונת המדרש בזה למה שאמר הקב"ה למשה במדין כה אמר ה' בני בכורי וגו' והנה אנכי הורג את בנך בכורך ודורש לעיל פר' ה' סי' ז' גלה לו הקב"ה שלא ישלח פרעה את ישראל עד מכת בכורים לכך לא הוצרך לפרסם לו בסוף ע"ש ופי' שבסוף כשאמר לו עוד נגע אחד וגו' אחרי כן ישלח אתכם לא הוצרך לפרסם ולפרש מכת בכורות שזהו מ"ש בתחלה אנכי הורג את בנך בכורך שעדיין לא נתקיים ובהכרח שזהו כוונתו לקיים עתה. ומ"ש עוד נגע אחד כמ"ש פר"א פרק כ"ו ר"ט אומר באותו הלילה שנלקחה שרה ליל פסח היה והביא הקב"ה על פרעה נגעים גדולים להודיע שעתיד להכות את מצרים בנגעים גדולים וכו' הרי שמכות מצרים נקרא נגעים ומכות בכורות עוד נגע אחד. ותיבת עוד משמע מוסיף על הראשונים כמ"ש לעיל פר' ט"ו סי' י"ד ומה בשביל אשה אחת הכה כ"י הקב"ה בעצמו. בשביל ס' רבוא עאכ"ו שיהיה מכות בכורים בלילה זו ע"י הקב"ה בעצמו. עמש"ש. וזה היה בחצות לילה ממש כמ"ש רות רבה בריש פר' ו' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך משפט שעשית למצרים וצדקה לשרה. וכן הוא בפסיקתא פר' י"ז סי"ג שנעתיק לקמן. הרי מכל המקומות הנ"ל שמ"ש עוד נגע אחד הוא מכות בכורות שהבטיח לאברהם שנקרא אחד שאמר לו דן אנכי בעצמו כ"י וזהו הנה אנכי הורג כנ"ל וההבטחה לאברהם היה על חצי הלילה ממש כמ"ש בסוף סי' זה מפסוק ויחלק עליהם לילה. וכמ"ש ב"ר פמ"ג ס"ג ויחלק עליהם לילה רבנן אמרי יוצרו חלקו אמר הקב"ה וכו' וביתר ביאור בפסיקתא הנ"ל סי' ד' וז"ל תני רשב"י משה לא היה יודע עתותיו ולא רגעיו של לילה לפיכך אמר כחצות הלילה אבל הקב"ה יודע זמניו של לילה לפיכך נכנס בו כחוט השערה וכו' רבנן אמרי יוצרו חלקו הד"א ויהי בחצי הלילה ולהלן את אמר ויחלק עליהם לילה. אר"ת אביכם יצא בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות ורבנן אמרי אמר הקב"ה אביכם יצא עמי מאמש ועד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות ועד בוקר ועל זה אמרו בגמרא משה אמר כחצות והקב"ה אמר בחצות שמשה דרש גז"ש ממ"ש רגע אחד כנ"ל שהכוונה על הבטחת מ"ב בחצות הלילה ועל זה אמר ברוה"ק כה אמר ה' כחצות הלילה ולא שקבל עתה נבואה חדשה. אלא תחלה דרש ואח"כ אמר בנבואה וכאן סתם לו השי"ת ולא פרסם ולא גלה לו בהדיא מ"ב שרמז לו על מ"ש במדין ובכל המקומות הנ"ל וכדלעיל פר' ה' סי"ז. רק משה פרסם כאן מה שכבר גלה על מ"ב ומה שדרש שיהיה בחצות. אך שלא קבל הלשון ממש ע"כ שינה לומר כחצות בעבור הטעם הנ"ל. ותשלום דרוש זה בראיות אמתות לקמן סוף פר' מ"ז שעל שדרש משה בכל הנ"ל העיד עליו השי"ת בכל ביתי נאמן הוא. והמתבונן באמיתת דברים אלו בעיון בכל המקומות כנ"ל יחמר ברקחי. ברוך ה' שהנחני בדרך אמת:

**יפה אמרת אל תוסף.**שד' פסוקים הקודמים אמר משה בשם ה' אך פסוק זה אמר משה בעצמו וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי שלא כוון להתפאר בזה אלא שלפי שאמר פרעה אל תוסף עוד ראות פני הוכרח משה לומר וירדו כל עבדיך וגו' ומ"ש ושר הצבא ואפרכוס מרומז במ"ש אלה שעומדים תמיד לפניו והם היותר גדולים ומיעוט רבים שנים. ומ"ש אלא אתה כמ"ש במכילתא על פסוק ויקם פרעה והובא בילקוט וזה לשונו שומע אני ע"י שרים ושרות ת"ל הוא וכל עבדיו. וכל דברי מדרש זה לקוחים מהמכילתא ושם באריכות. רק מ"ש ושר הצבא ואפרכוס אינו מהמכילתא:

**שעשה עצה עם אברהם.**שדורש מלאכיו על אברהם על שהיה נביא וכמ"ש ויק"ר פר' א' שהנביאים נקראו מלאכים ואא"ע שאברהם נתן עצה ת"ע על העצה שנתן הקב"ה לאברהם וע' ב"ר פר' י"א סי"ד ופר' נ"ד ס"א על מ"ש איש עצתי והיינו כמ"ש כאן ועי' רד"ל כאן. ובפסיקתא פר' י"ז ס"ב דורש ועצת מלאכיו על משה:

**ויחלק עליהם לילה.**איך נחלק הלילה מעצמו ע"כ דורש א"ת וַיֵחָלֵק אלא וַיְחַלֵק שהקדוש ברוך הוא חלקו וכלשון המכילתא פסוק ויהי בחצי וגו' יוצרו חלקו ועי' בראשית רבה פרשה מ"ג ס"ג. פסיקתא פר' י"ז סי"ד ומש"ש:

**על משפטי צדקך.**ובמקום משפט אין צדק ולמה דווקא בחצי הלילה ודורש ע"פ מדה כ' אא"ע לדוד שלא מצינו שעשה לו משפטים וצדקה בחצי הלילה ת"ע לישראל שמפורש אצלם משפטים למצרים וגו' וכמ"ש בסוף הסי' ועל פי מדה כ"ב כאלו כתוב על משפטיך ועל צדקתך:

**עשית צדקה היאך.**באיזה אופן עשה עמנו צדקה:

**ויש מהם שהיו יראים.**כמ"ש אצל ברד הירא את דבר ה' וגו':

**היה הקדוש ברוך הוא פוסע.**כמ"ש במכילתא כ"י אומר אין ופסחתי אלא ופסעתי ופי' א"ת ופסחתי אלא ופסעתי על שלא אמר ודלגתי או וקפצתי לדרוש בחילוף ח' בע' באחה"ע על כמלא פסיעה מהישראלי להמצרי:

**היהודי מתעורר.**וזהו חצות לילה אקום שניצל מהמגפה וקם ומי ששכב אצלו לא קם בחצי הלילה:

**ופסחתי עליכם.**משמע עליכם ממש אף בבית אחד. בין מצרי לבין ישראל. וכמפורש במכילתא פסוק זה רבי יונתן וכו'. הרי שהיה המצרי בתוך ביתו של ישראל שומע אני שניצל והיינו ממ"ש בפסוק זה והיה הדם לאות על הבתים וכמ"ש ופסח ה' על הפתח משמע אף שיהיה שם מצרי בבית ישראל והם ב' כ"מ והכריע. כאן כשיש שם מצרי ופסחתי עליכם. כאן שאין מצרי לאות על הבתים ולא יהיה בכם נגף אף כשיהיה ישראל בבית מצרי ועיין מדרש רות פסוק ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש פסיקתא רבתא פרשה י"ז ס"ג:

**ויהי בחצי הלילה.**וה' הכה כל בכור. כל לרבות כל מיני בכורים כדלקמן כמ"ש במכילתא פסוק זה ובפסוק ותחזק מצרים. וז"ל הפסיקתא כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור לזכר בכור לנקבה. הא כיצד בא אחד על עשר נשים (של אחרים בזנות) היו יולדות י' בנים נמצאו כולם בכורים אנשים וכו' עיין שם ומ"ש בכור לנקבה שגם הנקבות הבכורות מתו ובזה הצד יתקיימו כי אין בית אשר אין שם מת:

**חוץ מבתיה בת פרעה.**כמ"ש ד"ה ד' י"ח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד שלקח במצרים ומרד היינו כלב כמ"ש ויק"ר פר' א' בס"ג וכמ"ש פר"א פרק מ"ח שהיתה בכורה. וזהו ותקם בעוד לילה שהיתה ראויה למות בחצי הלילה וקמה. על פי גז"ש מתיבת טוב ומתיבת לילה וכמ"ש בסוף ס"ב הנ"ל. וע' מדרש משלי פסוק ותקם ובילקוט שם. וע' פסיקתא פ' י"ז ס"ה הנ"ל וז"ל לא יכבה בלילה נרה ליל כתיב בליל שימורים. והיתה בכורה מצד האם ומ"ש מבכור פרעה היושב וכו' היינו מצד האב. ובכן היתה אז לא פחות מצ' שנה שהרי משה היה אז בן פ' שנה ובעת שהוציאה אותו מן היאור היתה כבר בעלת דעת:

**ויהי בחצי הלילה.**וס"ד ותהי צעקה גדולה במצרים שהיה ממש בחצות לילה כמ"ש במכילתא. ובפסיקתא במקומות שהעתקתי לעיל בס"א וזהו שאמר אליהוא באיוב רגע ימותו וחצות לילה יגועשו שנעשו ורעשו בצעקתם:

**מיד ויקרא למשה.**שבעצמו קראו. וכמ"ש לעיל ס"א בשם המכילתא ובמדרש תהלים קי"ג:

**מי הקשה אליו.**וכמ"ש בסוף סדר זה ויהי כי הקשה פרעה וכו' ולא השלים חפצו שבסוף שמע בהכרח:

**אזכרה נגינתי.**מדרש איכה פסוק בכה תבכה ילקוט תהלים ע"ז בשם הפסיקתא מדרש תהלים קי"ג. ודורש שפירוש פסוק זה שייך לפסוק הקודם חשבתי ימים מקדם שנות עולמים מה שעשית במצרים ובאשור וזהו אזכרה נגינתי בלילה מזה אדע שלא לעולמים יזנח ה'. וכן מצאתי בהדיא במדרש תהלים ע"ז מדכר אנא תברי כד"א אשר מגן צריך לכך עם לבבי למצרים:

**גבורי כח.**תהלים סוף ק"ג ור"ד ברכו ה' מלאכיו:

**הפקדתי שומרים.**וס"ד כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. וזה לא יתכן בבני אדם אלא במלאכים שאינם הולכים ולא ישנים. וזהו מ"ש בס"ד המזכירים את ה' הם המלאכים הממונים על זכרון טובות ישראל כמ"ש בסוף דניאל מיכאל וגו' העומד על בני עמך וגבריאל כמ"ש חז"ל מענין רוח פסקנית ולא נזכר עוד בתנ"ך שם מלאך אחר:

**מיכאל יצא והכה.**כנ"ל מפסוק ויצא מלאך ה' ויך וכו' וכמ"ש לעיל פ"ב ס"ה דעת ר' יוחנן. ודעת ר"ח שם שהוא גבריאל וכן כאן וכדעת רשב"י בסנהדרין צ"ה ב':

**וגבריאל הציל לחמו"ע.**שהרי ראה אותו נ"נ כמ"ש ורויה די רביעאה ולא מצינו בתנ"ך על מלאך שנראה לאדם רק בגבריאל שנראה ליחזקאל ולדניאל וע' פסחים קי"ח. איכה רבתי פסוק ממרום ובפסוק ולא זכר כמ"ש ב"ר פר' כ"א ס"ה וע"ש ותבין:

**מכבשן האש.**עי' פסחים קי"ח ועי' ב"ר פר' מ"ד סי' י"ג וכאן כרבנן דשם דהיינו ממ"ש אני ה' ולא מלאך. ועי' תד"א ח"ב פרק כ"ה מ"ת סוף קי"ז וע' ילקוט מ"ב י"ט:

**וגזר לאש ויצא וליהט.**כוונתו למ"ש במ"ת הנ"ל שרצה יורקמי שר הברד להצילם אמר גבריאל אני שר של אש אלך ואקדיח מבחוץ ואצנן מבפנים ואעשה נם בתוך נס:

**ד' אומות.**קדמוניות ע' מ"כ שבדניאל ג' פסוק ג' חושב ח' אומות קדמוניות ובפסוק כ"ז חושב רק ד' והם ב' כ"מ והכריע מפסוק קטל המון שביבא די נורא ע' סנהדרין צ"ה ב':

**מישאל אמר שבחוהו.**צ"ע מנין לו וע' פסחים קי"ח ולעיל פר' ט' ס"א:

**ואמת ה' לעולם.**ובו"ד אינו יודע לומר כן רק המלאך על שהוא חי לעולם:

**פלומרכין ודוכסין.**כמ"ש בד"ה ב' ל"ב כ"א וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבורי חיל ונגיד ושר במחנה אשור הרי שמ"ש במלכים ב' י"ט ל"ה ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף היו כולם שרים וכמ"ש סנהדרין דף צ"ה ב' וזה ע"פ מדה י"ז:

**שותים יין וכו'.**צ"ע מנין לו. ואולי דברי משל הם על שריפת הנפש וגוף קיים:

**אתה עשית את שלך.**ביד שלוחים שנקראו מלאכים. וזה ע"פ מדת ממעל ומנגד. אבל פרעה שאמר בעצמו נפרע ממנו בעצמו כמ"ש סנהדרין דף צ"ד א':

**ששרף גופן מבפנים.**שבת קי"ג וש"נ פלוגתא דר"י ור"א בזה. וכאן כר"י:

**לשם אביהם.**ע' ב"ר פר' ל"ו ס"ו בא"א וע"ש מ"ש גם על יפת:

**לבקרים אצמית.**וס"ד להכרית מעיר ה' כל פועלי און ומפלת סנחריב אצל עיר ה' ירושלים ועיקר המכה היה בלילה כמ"ש ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך וגו' ובבוקר מתו כשהשכימו בבוקר לעבוד ה' כדרכם נודע להם. ע"כ כתב סתם וישכימו בבוקר ולא פירש מה עשו:

**את ההלל שהיה ליל פסח.**כמ"ש ישעיה ל' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג שיאמרו שיר על מפלה אשור כאשר אמרו בליל התקדש חג. וע"פ מדה י"ב מדבר שבא ללמד ונמצא למד שליל התקדש חג הוא פסח טעון הלל וכמ"ש פסחים צ"ה הובא ילקוט ישעיה ועי' בשי"ר פסוק אני חבצלת. אח"כ מצאתי כן בהדיא במ"ת מזמור א' פסוק והיה כעץ שתול וז"ל השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וכו' בא פסוק זה ללמד על פרעה ועל סנחריב על סנחריב. מפשט דקרא. ועל פרעה ע"פ המדה הנ"ל וע"ע במ"ת מזמור ק"ז ולקמן פר' זו סי' י"ב:

**קרא שמו מהר שלל וכו'.**בכתוב מפורש שאות זה על אחז שישלול מלך אשור את דמשק ושומרון שבאו עליו כן האות של בן עמנואל והמדרש דורש זה על חזקיה אך הענין בזה כמ"ש בישעיה ז' שאל לך אות שאם היה מקבל דבריו היה האות העוב על אחז מאחר שלא שמע לו נעשה עיקר הטוב של האותות על חזקיה עמנו אל כמפורש עליו ועמנו ה' אלהינו וכן אות הב' מהר שלל חש בז שאף שהיה בימיו ששלל אשור לדמשק לא נהנה בו אחז רק בימי חזקיה שלל סנחריב מכל הגוים בא הכל ליד חזקיה ועמו. כמ"ש בישעיה ל"ג ד' ואוסף שללכם אוסף החסיל כמ"ש סנהדרין צ"ד ב' ע"פ זה ודו"ק:

**וכשם שעשה.**סוף דברי ר' נחמיה לעיל ריש הסי':

**ועלו מושיעים בהר ציון.**שהם תמיד מושיעים כמ"ש לעיל סי' זה המזכירים את ה' ובזה הם מושיעים:

**זה מיכאל בעצמו.**ומ"ש מושיעים ל"ר על מיכאל ודגלו כידוע:

**ויען מלאך ה'.**שמ"ש העומד על בני עמך ולא פי' כאן ושם בזכריה כתוב שהתפלל עד מתי לא תרחם וכו' ולא פי' איזה מלאך הרי ע"פ מדה י"ז אחד הוא שעל שם זה נקרא מיכאל שרכם:

**מיכאל וסמאל.**ע' ד"ר פר' י"א סי' י"א:

**אשמעה מה ידבר האל ה'.**לא מה שאתה מדבר וכל ענין המזמור שירחם על ארץ ישראל וירושלים וזהו מיכאל שאמר עד מתי לא תרחם את ירושלים וזהו ידבר שלום אל עמו (שאם הנביא אמר כן היל"ל עלינו) בעת הגאולה שאז לא ישובו לכסלה וע"ז כתוב בעת ההיא יעמוד מיכאל כנ"ל ודו"ק:

**ומנגנין.**פירש מלשון ערמה ותחבולה ביוונית וכמ"ש ב"ר פר' מ"ג ס"ח אשר מגן שהפך מנגנין וכו' ועי' בערוך ובמ"ע בערך מגנון ומנגנון ומ"ש היאך פי' איזה ערמה ותחבולה ובאיזה אופן:

**ובעקב זאת.**פי' בתחבולה זאת מלשון ויעקבני גם יתכן שפי' מל' עקב וסוף וכל הנ"ל נכלל במ"ש ועקבותיך לא נודעו שאם לא אמר תחלה דרך שלשת ימים נלך במדבר לא היה רץ אחריהם ולא נטבע בים כמ"ש לעיל פר' ב' ס"ח ועי' עוד לעיל פר' ט"ו סי' ט"ו ששייך כאן:

**מי יודע עוז אפך.**וס"ד וכיראתך עברתך היינו מכת בכורות שעבר והיה בעברה כמ"ש ועברתי בארץ מצרים בתחבולה כנ"ל וכן דרש עליהם שעבר בעברה בהעביר את ישראל וכמ"ש חבקוק ג' ח' אם בים עברתך:

**מה אתם עושים.**פי' שמאחר שאני סובר לנגוף המצרים בהכרח שאתם צריכים לעזוב מעשים רעים שבידכם כמ"ש לעיל סוף פר' א' ושייך למ"ש לעיל סוף פר' י"ז. ויתכן שהביא דרשה זו כאן אגב סי' הסמוך שדורש סיפא דקרא ופסח ה' על הפתח דורש כאן גם ר"ד וכמ"ש לעיל פר' ט"ו סוף סי' י"ב וע' עוד שם ס"ז:

**מהו ועבר ה'.**הלא מלא כל הארץ כבודו ע"כ דורש אא"ע להעברת מקום ת"ע להעברת הבטחה שעל ששינו מעשיהם לרעה נשתנה עליהם ההבטחה:

**על שם בני.**לומר שאני אוהב אותם כבני:

**כגן ה' כארץ מצרים.**זה כתוב בסדר לך לך כשבחר לוט לשבת בסדום ואיך דרש שזה תשלום גמול למצרים על יעקב ועל יוסף שאחר ג' וד' דורות ויתכן שמשה בעת שכתב התורה כתב כן אצל לוט והשכר הזה היה אחר המעשה ונכתב במקום הראוי לו כמ"ש בענין גיד הנשה:

**מה כתיב למעלה.**הנה בסי' הקודם דרש פסוק ועבר ה' לנגוף. ובסוף הפסוק כתוב ופסח ה' על הפתח. ואיך אמר מה כתיב למעלה ודורש פסוק ופסח. אך הענין בעיקר דרשת הפרשה הוא על פסוק ויהי בחצי הלילה. וכן כאן עיקר הדרשה על פסוק ויהי בחצי מענין מ"ב ובא לפרש באיזה אופן הכה בחצי הלילה וכאלו אמר ד"א ויהי בחצי וכמ"ש עוד בריש ס"ט וגם יתכן דחסר כאן הציון מפסוק ושמרתם את הדבר שדורש בסוף הסימן ועל זה אמר מה כתיב למעלה היינו בפסוק הקודם וזה נראה עיקר ודו"ק. והמשל הוא קיצור לשון והכוונה כמו שהטבח מכניס הבהמות לדיר ואח"כ עומד אצל הפתח ושבט הסיקרא בידו והניח הבהמות לצאת מן הדיר ואותה בהמה שרוצה לשחוט סוקרה בשבט הסיקרא כמו שהיה הענין אצל מעשר בהמה. כך בנמשל שעל ידי הדם שהוא אדום וע"י פתח הרג הבכורים והציל לישראל ואף שאינו דומה ממש להמשל דשם את האדום שחט וכאן ע"י הדם הציל אך עיקר הדמיון בפתח ואודם ובעה"ב שעומד אצל הפתח:

**כשם שעשיתי לכם.**פשט הפסוק לענין שחיטת הפסח והמדרש מוציאו מפשוטו. כי יקשה שא"כ היה לו לומר פסוק ושמרתם וגו' לחק בריש הפרשה בפסוק כ"א אצל משכו וכו' ושחטו הפסח כי מ"ש ולקחתם אנודת אזוב וגו' עד ושמרתם לא היה רק במצרים ואינו לחק לעולם. ע"כ דרש שפסוק ושמרתם שייך לפסוק הסמוך לו ועבר וגו' ופסח וגו' ומ"ש ושמרתם פי' מלשון זכירה וכ"ש ואביו שמר את הדבר וכמ"ש ב"ר פר' מ"ח ס"ח על פסוק זה כי הנה היום בא עי' לעיל סוף פר' ט'. ושם למעלה כתיב וחמלתי עליכם וגו' וכמ"ש ופסח ותרגומו וחייס וכן פי' רש"י בחומש ועפ"י מדה י"ז דורש כאן סמוכים ועי' ויק"ר פר' כ"ט סי"ה:

**א"ר חלפתא.**פירושו כמו ד"א ויהי בחצי הלילה וצ"ע שאין להמאמר שייכות לפסוק גדול אדונינו. והנראה מהמאמר שהוא סמוך על פסוק קדוש ונורא. ע"כ נראה לי ברור שדורש פסוק תהלים צ"ט יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא. ועוז מלך וגו' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית וזהו מ"ש ובשביל ישראל:

**הקב"ה טהור וכו'.**כוונתו למ"ש לעיל פר' ט"ו ס"ה ע"ש באריכות:

**שאמר ליעקב אנכי.**וס"ד ואנכי אעלך גם עלה שפי' במכת בכורות וכמ"ש לעיל פר' ט"ו סי' י"ד. וכאשר הארכתי בזה פר' זו בסי' א' וזהו מ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. כמ"ש לעיל פר' זו ס"ב משפט למצרים וצדקה לישראל. ומ"ש אתה עשית פי' ולא ע"י מלאך כמ"ש אתה אלהים לבדך ב"ר פר' א' ס"ג:

**מלאך אחר.**עי' ב"ר פר' נ' סי"ב:

**שהיו עושין ביום ובלילה.**וכמ"ש פר"א פרק מ"ח באריכות:

**מלאכת איש על אשה.**לעיל פר' א' סי' י"ב:

**שהפך סדום בלילה.**על שהפכו הדין על האורחים ועל העניים. וע' ב"ר סוף פר' נ' וריש פר' נ"א וכמ"ש איוב ל"ד הפך לילה וידכאו שהפיכת סדום בלילה:

**הרבה נסים.**פי' ד"א ויהי בחצי הלילה וגו':

**שהם משולים לבהמה.**כי למה הכה בכור בהמה אלא להראות להם שבחטאם בענין הזנות נמשלו לבהמה שפסוק אשר בשר וגו' כתוב אצל מצרים וזנותם:

**לא נצא מכאן.**וכן הוא בפסיקתא פרשה י"ז ס"ה על בכור השפחה:

**ויך כל בכור במצרים.**תהלים ע"ח נ"א שתיבת במצרים מיותר שבהם מדבר אלא פי' שהכה כל בכור בתוך אנשי מצרים ועמם שהקשו עוד כנגדם וכן בס"ד ראשית אונים באהלי חם עם אהלי חם:

**וצעקו כולם.**כמ"ש ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת היתכן שהיו בכורים בכל בתיהם (למד מה שדרש לעיל בסי' ג') אלא שמתו גם הרבה מאנשי מצרים:

**ותחזק מצרים.**וס"ד כי אמרו כולנו מתים הרי שמתו גם מאנשי מצרים שאינם בכורים. ודורש שהיל"ל וימהרו מצרים לשלחם. אלא שמ"ש ותחזק מצרים שחזקו על פרעה וזהו שאמרו כולנו מתים לבד הבכורים ולכלל גם אותו. וא"כ דעת המדרש שפסוק ותחזק מצרים קודם לפסוק ויקם פרעה ע"פ מדה ל"א שלישראל לא היו צריכים לומר טעם השילוח אלא שאמרו לפרעה שימהר לשלחם מן הארץ שאין זה בידם אלא ביד פרעה:

**והן קורין הלל.**ע' לעיל פר' זו ס"ה:

**בואו ונקרא.**לעיל בסי' א':

**בלילה אתה מוציא.**שכאן כתוב ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו בפסוק ל"א ולקמן פסוק מ"א כתיב ויהי בעצם היום הזה יצאו וכו' ומ"ש בראש גלוי. פי' בפרסום. ועי' לקמן פר' י"ט ס"ו שיצאו בלילה ויתבאר שם:

**נתפזרו וכו' באותה שעה.**שהלכו כל ישראל כל אחד למכירו ולשכינו אחר מכת בכורות וקודם צאתם ובהכרח שהיה זה ביום שהרי מפורש ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר ויתכן שמ"ש ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה היה בלילה. ומ"ש ושאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה היה ביום שפסוק ל"ה בני ישראל וכו' ופסוק ל"ו וה' נתן וכו' מקומם קודם פסוק ל"ג וישא העם וגו' וזהו מ"ש באותה שעה ולא כפי מה שכתוב. וזה ע"פ מדה ל"א:

**בעצמות יוסף.**עי' לקמן פר' כ' סי' י"ט וש"נ:

**ובכלי המשכן.**עי' ב"ר פר' צ"ד ס"ד וש"נ:

**ישמח צדיק כי חזה נקם.**משה וכל הצדיקים שחזו נקם במצרים וס"ד ויאמר אדם אך פרי לצדיק זה אברהם שקיים מה שהבטיח לו. ויתכן שכוון למ"ש ב"ר פר' צ"ב ס"ב נגד אבותם עשה פלא וצדיק פי' לכלול האבות:

**אפו את הבצק שלשו.**קודם שבאו לסוכות וע' יד"מ:

**מקץ ל' שנה.**וס"ד ארבע מאות שנה. היינו מגזירת בין הבתרים. ועי' במכילתא פסוק זה וע' בספרי מדרש תנאים מדה ל"ב בציון הרבה מקומות:

**וביום שירדו.**בפר"א ס"פ ט' בעצם היום נהפכו כל הימים לדם במצרים בעצם היום יצאו אבותינו ממצרים. וכמ"ש במכילתא פסוק ויהי מקץ בט"ו בניסן באו המלאכים לאברהם לבשרו. בט"ו בניסן נגזרה גזרת בין הבתרים. ויהי מקץ קץ אחד לכולם פי' שהיו כמה קיצים. קץ של ת"ל שנה מבין הבתרים. וקץ של ת' שנה כמ"ש ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה מלידת יצחק בפסח בט"ו. וקץ של רד"ו שנה וקץ אחד לכולם ביום שיצאו וזהו מ"ש ויהי מקץ וגו' ויהי בעצם היום הזה:

**ובו ביום יצא יוסף.**שדורש כמ"ש בר"ה י"ז דיליף סבל סבל גז"ש ושם לפי שיטתם שבר"ה יצא וכאן לפי שיטתו שבניסן יצא:

**יהיה שבעתים.**כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' שבר עמו וכו' ע' ב"ר פר' ג' ס"ו וש"נ:

**גדולה לצדיקים.**לדורות הבאים. לחזקיה לעיל פר' זו ס"ה. וזהו מ"ש ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור ולא פירש באיזה לילה. הכוונה על הלילה הידוע ליל שמורים כמ"ש הוא הלילה הזה וכו' שמורים לכל בני ישראל לדורותם גז"ש וכן לחמו"ע כמ"ש לעיל פר' ט' ס"ג ופר' זו סי"ה. ולדניאל. בדניאל שהושלך לגוב אריות בלילה כמ"ש ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה וכו' ובת טות וכו' כל הענין שהיה בלילה בליל שימורים כנ"ל:

**משיח ואליהו.**כמ"ש בסוף מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' וכו' והיינו לפני בוא המשיח שאז נקרא יום ה' (וזה מ"ש בגמרא שאמר רב יוסף ייתי ולא אחמיניה א"ל אביי מ"ט אילימא משום דכתיב כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב וכו' פי' שבפסוק הקודם איתא הוי המתאוים את יום הרי שפירש אביי שדעת רבי יוסף שיום ה' הוא המשיח ודו"ק). וזהו אתא בוקר עת הגאולה וגם לילה כמ"ש כאן הוא הלילה כנ"ל:

**שאני בא ואני קרוב לבא.**פי' בהכרח יש עת קבוע שאני בא וגם בתוך הזמן יתכן ג"כ שאבא אך שמור הסימן וכן בנמשל שבעתו וודאי שיבא וגם בתוך הזמן היום אם בקולי תשמעו קרובה ישועתי לבא. והסימן כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בליל שימורים:

**עוד אחת מעט.**לעתיד מדבר כמ"ש שם גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון ולא אמר השני ושם כתוב ואני מרעיש וגו' ולא פירש על מה יהיה הרעש וקודם פסוק זה כתוב את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ובסוף הפרשה כתוב אני מרעיש וגו' והפכתי וגו' שהרעש לצורך ההפכה והשמדתי חוזק וגו' ובאו חמדת וגו' ומלאתי את הבית הזה כבוד לי הכסף ולי הזהב וגו' ובאיזה אופן ובאיזה זמן יהיה ההפכה פי' בפסוק את הדבר אשר כרתי אתכם ממצרים וגו' שיהיו באופן שהיו במצרים וכמ"ש לעיל בס"ז לענין ליל שימורים ורכוש גדול של כסף וזהב וזהו עמקות דברי המדרש וכשם שהפכתי את מצרים וכו' וכל זה מפורש בפסוקים של ישעיה שהביא פסוק אני ה' בעתה אחישנה וכמ"ש וינקת חלב וגו' ובפסוק לאחוז בכנפות כתיב תתהפך כחומר חותם והרעש מרומז במ"ש לאחוז בכנפות הארץ. והזמן בפסוק המימיך צוית בוקר ידעת השחר מקומו בוקר של גאולה כנ"ל. והשחר רומז על הלילה הנ"ל דוק בפסוקים ובמדרש ויאירו אמיתתם: