**זאת חוקת הפסח.**כל בן נכר לא יאכל בו:

**היא לעצמה.**כי בעלה היו לו בנים מאשה אחרת:

**חי ה' וחי נפשך.**היה די שתשביעו בה' לבד ובנפשו לבד אלא שהוקש חיי נפשו להחיות הבן למ"ש חי ה' בתחלה לפקדני בבן בנס אלהי כך עתה עמוד במסתורין להחיותו כמו שאתה חי וכמפורש שהחיה אותו מרוחו וחייתו:

**עם אכיש לסייע אותו.**כמ"ש ש"א כ"ט ומ"ש ג' ימים כמ"ש ריש פרשה למ"ד ויהי כבוא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי היינו בשובו מאכיש:

**ובאו לארץ ישראל והעלו וכו'.**נראה דכאן חסר וכצ"ל ובאו לצקלג בחזרתם מהמלחמה מה כתוב שם זה שלל דוד הרי ששמח לבדו וכן כשבא לארץ ישראל והעלה ארון אלהים והוכה עוזה מה כתוב שם ויחר לדוד. וכשנתנוהו במקומו מה כתוב שם וגם המלך דוד שמח שמחה גדולה ואף שאין בידי לכוון הלשון אך הענין מוכרח שהחסרון ניכר ומפורש בכתוב:

**באו המצרים לאכול עמהם.**ומ"ש לעיל פר' י"ח סי' יו"ד הכשרים שבמצרים וכו' פי' שאכלו ושתו עמהם בסעודה אך הפסח לא אכלו. ובהכרח שפרשה זו מקומה קודם שיצאו וקודם שאכלו את הפסח ע"פ מדה ל"ב וכמ"ש ויעשו כל בני ישראל והציווי היה קודם העשייה:

**יהי לבי תמים.**וס"ד למען לא אבוש:

**להציץ בי.**להביע בי לבלבל דעתי במחשבות חוץ מהתורה שאני עסוק בה:

**אהלך באמתך.**יחד לבבי ליראה שמך. ומ"ש ואני מתבייש וכו' היינו מחביריו ותלמידיו שאינם טרודים כמותו וביקש שלא יטרידהו טרדת מלכותו מהתורה:

**חוקת הפסח וחוקת הפרה.**בחוקיך מיעוט רבים שנים ולא יותר ומ"ש בת"כ סדר מצורע ובהכרח שכוון על שני חוקים אלו שכתוב בהם בלשון אחד זאת חקת:

**איזה חוקה גדולה מזו.**פי' איזה מהם גדולה זו מזו:

**והולכת אחריה.**מפני שהיא קטנה ממנה וצריכה לה ע"כ הולכת אחר הגדולה שהפסח צריך לאכלו בטהרה ולהזות ממי הפרה הרי שחוקת הפרה גדולה מחוקת הפסח:

**הוי כל בן נכר.**תיבת הוי מיותר וטעות ושייך לדרשה של אמרו רבותינו יד"מ:

**ג' דברים.**שבת פ"ז. יבמות ס"ג. לקמן פר' מ"ו ס"ג אדר"נ פ"ב הובא ילקוט תשא:

**ואתה פה עמוד עמדי.**נדרים ה' כ"ז כ"ח ובפסוק הקודם לך אמור להם שובו לכם לאהליכם לנשותיכם אך ואתה לא תלך. וצ"ע מנין לו שעשה מדעתו דלמא לא פירש עד שאמר לו ואתה פה עמוד ועוד מאחר שדן ק"ו איך אמר שעשה מדעתו. ועי' שם בתוספות בשבת פ"ז. ואחר העיון נ"ל ברור שפירש מכבר קודם מ"ת והיינו בעת שנראה לו בסנה וכן הוא בהדיא בד"ר סוף פר' י"א. ובזוהר ריש נשא וסוף חוקת על שידע שיצטרך לדבר עמו הרבה פעמים ועדיין לא היה לו ממי ללמוד וכשצוה אותו בסיני שלשת ימים אל תגשו אל אשה אז נתחזק בזה ודן ק"ו ומאחר שלא נאמר לו בפירוש זה נקרא מדעתו שעמד על דעת התורה ע"פ מדותיה. ואין לנו להמציא פרכא מדעתנו על ק"ו שמסרו לנו חז"ל ומה שהתרעמו עליו אהרן ומרים היינו על פרישתו של קודם מתן תורה שאז לא היה לו לדרוש ק"ו וכן משמע מפורש בד"ר שם. שע"כ לא הוצרך השי"ת לצוות עליו בעת מ"ת שיפרוש רק צוה עליו שיצוה לישראל. ודוק שהדברים ברורים ועי' במ"ר פר' ס"ג סוף ס"ד שזה נקרא מדעתו שלא נאמר לו בנבואה לדרוש כאן כן:

**אל תגשו אל אשה.**צ"ע שה' אמר למשה היו נכונים לשלשת ימים אלא שמשה פירש להם שהכוונה אל תגשו אל אשה ולשון הגמרא שם היו נכונים וגו' אל תגשו אל אשה ולשון רש"י בגמרא משמע שלא גרס אלא היו נכונים. והאמת שמאחר שכתוב מפורש אל תגשו אל אשה הרי בנבואה מהש"י. ומלתא דאתי מק"ו טרח וכתב לן קרא מפורש ואתה פה עמוד:

**והשניה דרש.**שמאחר שמפורש כתוב ואל הארון תתן וגו' ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת הרי מיד כשנתן בארון את העדות היה לו להכנס שידבר עמו שם. וע' עוד ויק"ר פר' א' ס"ז וסי' י"ג שהיה מן הדין שיכנוס ודן ק"ו שלא יכנוס. ובשבת שם לא חשב דרשה זו ובמקומה חושב יום אחד שהוסיף בהגבלה:

**דרש בחוקת הפסח.**ירושלמי תענית פר' ד' הלכה ה' ד"ר פר' ה' סי' י"ג:

**שהיא לשעה במצרים.**פי' שבאופן זה שהיה במצרים בנתינת הדם ומקלכם בידכם וכו' זה לא היה אלא במצרים אך בשבת שם איתא ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות. ולשון הירושלמי. שהיא מצוה יחידית. ולקמן פר' מ"ו ס"ג איתא ומה פסח שהוא קדשים קלים:

**כל בן נכר.**שנתנכרו מעשיו לשמים כלשון המכילתא אחד ישראל וכו' שנאמר וכל בן נכר כמ"ש רש"י בחומש:

**מיד וישבור.**וכאן חסר שהסכימה דעתו של הקב"ה עמו וכמ"ש בגמרא שם בשם ריש לקיש אשר שברת יישר כחך ששברת. ובאדר"נ יליף ר"מ מכאן שנצעווה מפי הגבורה וצ"ע:

**זאת חוקת הפסח.**הדרשה על ס"ד כל בן נכר לא יאכל בו:

**בחוץ לא ילין גר.**וס"ד דלתי לאורח אפתח איוב ל"א ל"ב ועי' ב"ר פר' מ"ח ס"ג מש"ש ותבין כאן:

**גרך אשר בשעריך.**הרי שקירב את הגר אל שעריו ולשמור מצותיו. וע' לקמן פר' כ"ז ס"ב וס"ה במ"ר פר' ה' סי"ג:

**שהוא סובל בריותיו.**שהם לפניו כגרים ואורחים כמ"ש כי גרים אנחנו לפניך:

**להיות כהנים.**וזהו שלא ילין בחוץ אלא בפנים בבית המקדש ופותח לו דלתי בהמ"ק שיכנסו בפנים:

**שאל עקילס.**ב"ר פר' ע' ס"ה. במ"ר סוף פר' ח' לקמן פר' כ"ז ס"ה קהלת רבה סוף פסוק טוב אחרית:

**יעקב ששמו ישראל.**כמו שאנו אומרים בנוסח אבל אנחנו שמאהבתך וכו' ומשמחתך וכו' קראת שמו ישראל וכו' והוא מהתד"א. ולא ביקש אלא זאת וצ"ע שכששאל זאת לא נקרא ישראל:

**וסוף דבר.**שם בב"ר איתא שר' יהושע השיב לו כן והמדרש כאן קיצר ויתכן שמ"ש וסוף דבר פי' סוף דברי המאמר מדעת ר"י:

**לבעלי תשובה.**כמ"ש הנלוה אל ה':

**רני ושמחי בת ציון.**כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' וכתוב שם עוד הפעם ונלוו וכו' ושכנתי בתוכך. שהוא מיותר ע"כ דורש שהפסוק בא לבאר שישכון בתוכה ע"פ ק"ו וד"ק מדה ט' הבדל במצרים יבדילני עתה:

**ואל יאמר בן הנכר.**הבדל יבדילני ה' ולמה יאמר כן כי ראה שהבדלתי אותם במצרים בפסח:

**למה לא תשאלו לגבעונים.**בא לפרש למה יאמרו הרי שע"פ מדה י"ז מפורש למה יאמרו ולמה לא יאמרו שהכל מפורש בתנ"ך:

**שעשו בערמה.**ביהושע ט' כל הענין:

**ויקח המלך וכו'.**ויתנם ביד הגבעונים:

**דייקי שלהם.**משפטם ביד בני ישראל:

**מה הקב"ה עושה.**עי' ב"ר פ' מ"ח סי"ח בא"א ובמדרש תהלים מזמור ו' כמו כאן כל הענין:

**זאת חוקת וכו'.**כל בן נכר לא יאכל בו:

**כיון שיצאו.**הכוונה כיון שבאו לצאת שכל דברי הסי' מדבר קודם שאכלו. וע' לעיל פר' זו ס"א:

**וכל מי שיצא עמהם.**וע' ססי"א הנ"ל וכמפורש בפ' זו וכי יגור אתך וכו' וע"ז חתם הפרשה ויעשו. שאם על הפסח כבר כתוב בסוף פרשת משכו ועשו. ולמד מענינו מה שעשו:

**סינטירי.**צ"ל סימנטירי ופי' חותם וכמ"ש בנמשל חותם וע' פר"א פרק כ"ט וכמ"ש בברכת המילה וצאצאיו חתם באות וכו':

**משתה צלי אש.**כמ"ש לעיל פר' ט"ז סי' י"ב צלי אש בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש ולכך צריך החותם שלו:

**כורתי בריתי עלי זבח.**ברית מילה על זבח הפסח:

**ורבותינו אמרו.**שמ"ר פר' א' ס"ח. ובתד"א סוף פרק כ"א וריש פרק כ"ד איתא ששמרו כולן ברית מילה:

**למה כי שמרו.**למה זכו לאורים ותומים כי שמרו וכו':

**ינצורו כמצרים.**דאם במדבר הלא מפורש ביהושע ה' שמל את כולם בגלגל כי לא מלו כל ישראל במדבר אלא ע"כ במצרים גם תיבת ינצורו מרומז מצרים ע"פ מדת ממעל:

**שנית.**משמע שמל אותם גם בראשונה והיכן הרי במדבר לא נמולו אלא במצרים כנ"ל וע' במ"ר פר' י"א ס"ג באריכות שי"ר פסוק הנה מטתו ובפסוק עד שהמלך במסבו באריכות:

**ומן הריחות שבג"ע.**כמ"ש שי"ר שם עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו על סעודת ישראל במצרים בפסח בהסיבה כמש לקמן פר' כ' סי' י"ט וזהו במסיבו ובפסוק הקודם תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף על ביזת מצרים ואז היה עד שהמלך וגו' ומאין היה הריח של כל הבשמים כמפורש: נרד. וכרכום. קנה. וקנמון וכו' עד כל ראשי בשמים וכתוב אחריו עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו. גני הוא ג"ע. ומ"ש לד' רוחות העולם כמ"ש יחזקאל ל"ט ט' מארבע הרוחות בואי הרוח ופחי וכאן כתוב הפיחי גני וכל זה ע"פ מדה ז' וי"ז ומ"ש נתן ריחו פי' שהלך הריח על כל מי שהיה במסיבו הנ"ל היינו לישראל בכל מצרים וכל צלי נותן ריח חזק כמ"ש ביו"ד נסים שבבהמ"ק ולא הפילה אשה מריח בשר הקודש וכמ"ש במדרש איכה פסוק שהם יזובו מדוקרים שהיו צולים גדיים במערבה של עיר והריח מפעפע בהם ומתים. ומ"ש בפסחו של משה היינו ממ"ש שהמלך במסיבו זה משה כמ"ש ויהי בישורון מלך:

**אם אין אתם נימולים.**שמ"ש וכל ערל פי' ערל מישראל וא"כ היה לו להקדימו תחלה אלא שהיתה עצת ה' שהיא תקום שתחלה קיימו בבן נכר. ובעבד. ובתושב. ושכיר. ובגר. ומכלל זה באו מעצמם לקיים מ"ש וכל ערל וכו':

**בדמייך חיי.**ב' פעמים ע"פ מדה יו"ד וכאשר מסודר כל זה בשי"ר פסוק עד שהמלך ביתר ביאור:

**ונתערב דם הפסח בדם המילה.**שתחלה נתנו דם הפסח בכלי או באסקופה כמ"ש ב' דעות במכילתא ונתנו על המשקוף וב' המזוזות ביום י"ד ובלילה כשמלו בעת אכילת הפסח נתערבו הדמים ע' לעיל פר' ט"ו סי' י"ב ופר' י"ז ס"ג. ובפר"א פרק כ"ט איתא וביום שיצאו ממצרים נמולו כולם והיו נוטלים דם פסח ודם מילה והיו נותנים על משקוף בתיהם וכשעבר הקב"ה לנגוף את מצרים ראה את דם הברית ודם פסח נתמלא רחמים על ישראל וכו' בדמיך חיי בדמיך חיי וכו'. וכן הוא בזוהר ריש בהעלותך שערבו יחד משני הדמים ונתנו על המשקוף ועל שתי המזוזות ומ"ש ונושקו כמ"ש שם ביחזקאל והנה עתך עת דודים וכמ"ש ישקני וכו' כי טובים דודיך ומ"ש ומברכו כמ"ש ואומר לך בדמיך חיי:

**כל בן נכר.**הדרשה מר"ד זאת חוקת הפסח וזהו חוקיו ומ"ש ומשפטיו כמ"ש במדבר ט' י"ג אצל הפסח ככל חוקותיו וככל משפטיו:

**וככה תאכלו אותו.**וס"ד ואכלתם אותו בחפזון ובסדר ראה אמר לא תאכל עליו חמץ וגו' לחם עוני כי בחפזון יצאת והיל"ל כמ"ש בפרשת בא ויאפו את הבצק עוגות מצות וגו' כי גורשו ממצרים ע"כ דורש ע"פ מדה ט' וי"ז וממעל ול"א בסדר ראה וזבחת פסח וגו' כי בחפזון יצאת שעל שכתוב בסדר בא אצל פסח ואכלתם אותו בחפזון אמר כאן הטעם על הפסח כי בחפזון יצאת וגו' דוק והתבונן בעמקות כוונת חז"ל ע"פ המדות:

**כי לא בחפזון ונו' ובמנוסה וגו'.**במצרים היה בחפזון כנ"ל ובגאולה מבבל היה מנוסה כמ"ש ירמיה נ"א ו' נוסו מתוך בבל ולעתיד לא חפזון ולא מנוסה:

**התקינו עצמם בלילה לצאת בהשכמה.**דורש שמ"ש אצל הפסח ואכלתם אותו בחפזון לא על שיצאו משם בחפזה מיד אחר האכילה שהרי מפורש שמות י"ב כ"ב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד הבקר אלא צוה שיאמינו שבוודאי יצאו מיד בבקר ומחויבים להראות החפזון בפועל כאלו יוצאים עתה וע' לעיל פר' י"ח ס"י ואם לא היו עושים כן היתה מדת הדין מעכבת עליהם וזהו שסמך המדרש שלשעבר אני ובית דיני כו' וכמ"ש וה' הולך וגו' וכמ"ש ויק"ר פכ"ד ס"ב וכמ"ש ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וע' לעיל פר' י"ב ריש ס"ד וש"נ:

**אמר הקב"ה.**דורש מ"ש כל בכור עד לי הוא שתיבת כל מיותר ודרשו ויק"ר פ"ב בס"א שכל מקום שנאמר לי קיים לעולם וכו' ע"כ דורש שרומז בתיבת כל לרבות על יעקב. ומשיח. ושעל כן ב' פעמים לי מדה י' ומ"ש הוא על המשיח שיהיה לעולמים ומ"ש כשם שעשיתי וכו' כך אני וכו' בא לדרוש מ"ש אף אני בכור אתנהו משמע שאחר נתן אותו לבכור ואף אני וכו' ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אא"ע על אחר שנתן אותו ת"ע שאף הוא יהיה בכור כמו יעקב וע"פ מדה ל"א כאלו כתוב ואני אף הוא לבכור אתנהו כמו ליעקב. וע' לעיל פ' י"ח ס"ז לחק לך וכמ"ש כאן ושמרת את החוקה וגו' ודו"ק:

**והזהיר לישראל ע"ד ושמרת את החוקה.**שתחלה אמר זכור את היום הזה ואח"כ אמר ז' ימים וגו' ודורש ע"פ גז"ש של זכור שבכל הפרשה שמדמה ענין הפסח לענין השבת שכמו שהשבת על מעשה בראשית כך יום היציאה ממצרים לרמז על הנסים לאות שהעולם שלו שע"כ נקרא חוקה הזאת זכרון יום אחד לשבעה רק ההפרש שהשבת אחד לשבעה תמיד ויום הפסח אחד לז' פעם אחת בכל שנה:

**אל תזכרו כל הגלים.**פי' אל תזכרו הצרות להתאבל עליהם שא"כ תקטן מעלת הישועה אלא לזכור הצרות לצורך שמחת הישועה להגדיל הנס וכן בנמשל:

**דבר אחר קדש לי כל בכור.**דעת רבי נחמיה שמצות פטר רחם נהג מיד במדבר ג"כ כי בפרשת והיה כי יביאך כתוב שנוהג בבואם לארץ אך בפרשת קדש לא הזכיר ביאת הארץ להורות שנוהג גם מיד במדבר וע' בבכורות (דף ד') פלוגתא בזה. וכמ"ש רש"י בחומש כאן. וכאן בשיבוש וצ"ל רנ"א אמר הקב"ה כשתבואו לארץ העבירו כל פטר רחם לי שנאמר והעברת כל פטר רחם לה' יכול שלא להעבירו מיד ת"ל קדש לי:

**על שחס עליהם.**כמ"ש בפסוק ויהי כי הקשה פרעה וגו' ויהרוג ה' כל בכור על כן אני זובח לה'. וגו' וכל בכור בני אפדה שע"פ מדה ט' וי"ז וממעל אנו דורשים שעיקר הטעם שכאשר הרג בכורי מצרים היה לו להרוג גם בכורי ישראל ויחמול עליהם ופדה אותם בבכורי מצרים ע"כ עלינו להקדיש הבכורים ולפדותם כמפורש ועיקר הטעם אינו מפורש כי אם ע"פ המדות:

**הודיעהו נסים.**שמ"ש ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' וגו' אין הכוונה שהתשובה על שאלת הבן אינו רק ממכת בכורות שהרי באמת על שהקשה לשלחנו הכה אותו בי' מכות אלא נידון ע"פ מדה כ"ה שמ"ב הוא בכלל כל הי' מכות של מצרים ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו כל היו"ד מכות על שהקשה. ופרט מ"ב לענין פדיית בכורות אך לענין שאלת הבן בפסח הכוונה על כל הנסים:

**ובשבילו הרג בכורי מצרים.**כמ"ש לעיל פר' ט"ו סוף סי' י"א ובסוף פ' י"ז נתתי כפרך מצרים ובאיזה אופן שעשה בעצמו. ואף דלעיל פ' י"ב ס"ד שלש ע"י הקב"ה ערוב. דבר. מ"ב. ההפרש דשם לא נגלה הקב"ה אך במ"ב בגילוי שכינה:

**עטרה וכו' שלא ישכחו.**בפרשת קדש כתוב ולזכרון בין עיניך ובפרשת והיה כי יביאך כתוב ולטוטפות בין עיניך וטוטפות הוא עטרה וזהו מ"ש עטרה וכו' שלא ישכחו וע' ב"ר ריש פל"ד ומש"ש: