**ומתג לחמור.**ט"ס וצ"ל מתג בלא ו':

**זה פרעה הראשון.**פרעה שהיה בימי אברהם ולא פרעה שבימי יוסף ולא שבימי משה. ויתכן עוד שכוונתו למ"ש בספר הישר מרקיון שמלך בחכמתו והוא הראשון שנקרא פרעה על שפרע מס ממצרים קודם שמלך ע"ש בסדר לך לך באריכות והוא לקח את שרה ולקה על ידה וההפרש שבין פרעה לאבימלך שפרעה נמשל לסוס על עזותו שלא יועיל לו מתג לבד וצריך גם שוט לעצרו. וכן פרעה באו עליו הנגעים לעצרו מן החטא ואבימלך נדמה לחמור שאין בו עזות כל כך ודי לו במתג לבד וזהו ואחשוך גם אנכי וגו':

**טובים השנים.**שבזכות שניהם לקה והטיב להם. עי' ב"ר פר' מ"א ס"ב:

**כי עצור עצר וגו'.**שזהו שהכה אותו בעצר רחם למנוע אותו שלא יחטא בדמיון המתג (אך בפרעה הרבה מיני מכות. וזה כפי הפשט וע' ב"ר מ"א שם) כלשון הכתוב ואחשוך וגו' וכמ"ש ב"ר פנ"ב ס"ז:

**כי עצר עצר ה'.**פסוק זה בסוף הפרשה והמדרש הקדימה לשאר הפסוקים ע"פ מדה ל"א כשאמר לו הנך מת וגו' אז הכה אותו בעצור כנ"ל וזהו לא נתתיך לנגוע אליה ע"י העצור הנ"ל:

**כשר היה אבימלך.**אע"פ שכבר קפץ עליה ולקחה לביתו כבש יצרו ולא קרב אליה. ולא אמרו כן על פרעה שהרי אמר אבימלך הגוי גם צדיק והקב"ה העיד עליו כי בתם לבבך ועל מעלתו זכה שדבר אתו אלהים:

**ושבט לגו כסילים.**כאן מרומז המכות כמ"ש במדרש תהלים ק"ה על פסוק שמו בם דברי אותותיו שהיו המכות נרשמות בגופן וכמ"ש לעיל פר' ט"ו ס"י כיון שנגעו המכות בגופו התחיל מרגיש:

**ויהי בשלח פרעה.**ולא פירש מה היה בשלחו שמ"ש ולאנחם ענין אחר הוא ע"כ דורש ויהי וי היה נוטריקון כנ"ל:

**פרעה והמצריים.**שברישא דקרא שוט לסוס ומתג לחמור בלשון יחיד שלא חטאו אלא פרעה ואבימלך אך בס"ד לגו כסילים בלשון רבים שגם המצרים חטאו:

**משל אבימלך.**ד"א הוא על פסוק שוט לסוס ומתג לחמור:

**דפלמטור.**הערוך בערך דפלמטר מלא מרגליות כלי כעין תיבה ובמוסף ערוך ארגז קטן וכפול דו שנים פלומטר ארגז:

**מי נתנו לך.**ובנמשל כמ"ש אשר לקחת מי נתנה לך:

**מהו ויתפלל בעדך.**מאחר שדבר אתו אלהים והוכיחו והזהירו וקבל תוכחתו היה לו למחול ולרפאו:

**ראש המדינה.**ובנמשל על אברהם שהיה אב המון גוים ופלשתים מזרע מצרים מבני חם עבדי שם ויפת. ומסר דינו מעת שלקחה לביתו:

**ומתג לחמור.**שייך לענין אבימלך וכאשר אמר הוי ומתג לחמור. עי' פר"א פ' ל"ו שיצחק נתן לאבימלך אמה אחת ממתג החמור שרכב עליו לאות ברית שבועה וזה מ"ש אצל דוד ויקח את מתג האמה מיד פלשתים. ושע"כ דורש מ"ש ומתג על פלשתים:

**משל פרעה.**פרעה השני עם מצרים:

**והיו ב"א אומרים.**מאחר שסבל כל כך ולא שלחה מן הסתם הדין עמו והתובע בא עליו בעלילה. אך מאחר שהחזיר לו אינו יכול לטעון כן ועל שדרך הרועה לרעות רחלים עם חזירים יחד תפס המשל בענין זה:

**מי ה' אשר אשמע.**וס"ד וגם את ישראל לא אשלח. וזהו אין לך בידי רחל ורחל הוא ישראל כמ"ש שה פזורה ישראל וכרחל נאלמה:

**היכן מצרים שותים.**אף שאין שייך בנמשל שאין הש"י צריך לשאול אמר כדרך המשל:

**איני יכול להפכו.**לעיל פ"ט ס"י שם איתא שהקב"ה אמר לו ודורש מדה ט"ו שתחלה כתוב הנה אנכי מכה במטה אשר בידי שמשה עצמו יכנו ואח"כ כתוב שמשה אמר לאהרן שיכנו ומפורש שאהרן הכה. והכריעו מפסוק משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו אע"פ שלא הזכיר הפסוקים זיל קרי בי רב הוא ומה שכפל הלשון הם שני נוסחאות משני מקומות:

**ולא היו מוצאין.**כמ"ש ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור. ולא פרט המדרש אלא המכות ששייך אל מרעה הבהמות והשאר אמר דרך כלל:

**ושרף את הכל.**והאש שעם הברד שרף כל המרעה:

**נטל מקל וכו'.**היינו מכת דבר כמ"ש לעיל פ' י"א ס"ד אמר הקב"ה אביא עליכם רועה יפה שנאמר הנה יד ה' הויה ודרך הרועה לרעות במקל כמ"ש רעה עמך בשבטך צאן מרעיתך:

**נטל בנו וחבשו.**אמר בלשון המשל והכוונה במ"ב שהרגו כמ"ש מבכור פרעה וגו':

**וחבשו בצד בנו.**כלשון המשל והכוונה שכמו שהרג בנו במצרים במ"ב כך הרגו בים:

**ונער פרעה.**בתורה אינו מפורש אם טבע פרעה בים רק ברמז כמ"ש מרכבות פרעה וגו' כי בא סוס פרעה וגו' לא נשאר בהם עד אחד רק מפורש בתהלים ונער פרעה וחילו וע' לקמן ס' ס ד'. ועי' במכילתא פסוק וינער ה' את מצרים ובפר"א פרק מ"ח חולקים ע"ז שסוברים שלא מת בים:

**שעמד בדבריו.**ואחר שסבל כל כך הדין עמו ובעלילה רוצה להרגו שהרי גם אחר ששלחם רוצה ג"כ להרגו:

**את השחין.**עי' לעיל פר' י"א ס"ו וסוף פ"י. ואף שכל המכות היו נרשמות בגופן כדלעיל בריש הסי' עכ"ז כל המכות עיקרן חוץ לגוף רק שחין עיקרו בגוף:

**הרי מכה רעה.**וכמ"ש ולא יכלו החרטומים לעמוד וגו' מפני השחין. ודורש גז"ש מאיוב שיסורי איוב היה שחין כמ"ש ויכהו בשחין רע וגו':

**כה אמר ה' צבאות עשוקים.**וס"ד כל שוביהם החזיקום מאנו שלחם. ועיקר הנבואה אצל בבל כתיב ותיבת כל לרבות מצרים ושאר השובים:

**כפרים עם נרדים.**ור"ד שלחיך פרדס רימונים שרוה"ק אומר לפרעה שלחיך מה ששלחת דומה לפרדס רימונים וגו'. ועי' שי"ר פסוק זה בתוך פסוק גן נעול:

**ולא היו לפניו כלום.**לא היו חשובים בעיניו שלא ראה בהם יתרון:

**אמרו לו גדולי המלכות.**כמ"ש ויאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו הרי שאמרו מי שבידם לשלוח בצווי פרעה הם שריו הגדולים שעתה נתייקרו בעיניהם ע' לקמן סי' ה':

**השולח אמרתו ארץ.**ולא פירש איזה אמרים והיל"ל לארץ ע"כ דורש ע"פ מדה ז' וי"ז ומדה ט' השולח פרעה ששלח למה כי אמרתו של הקב"ה חזקה ועומדת בארץ כמ"ש כוננת ארץ ותעמוד וכמ"ש והארץ לעולם עומדת:

**עמד פרעה מעצמו.**צ"ל בעצמו עי' לעיל פ' י"ח בס"א ובסוף סי' י':

**בלעם אמר.**פי' ד"א ויהי בשלח שפי' בלעם תחלה הרשיע ואמר הנה העם היוצא ממצרים ואח"כ הודה ואמר על כרחו אל מוציאו ממצרים. ואיך אמר כאן בסוף ויהי בשלח פרעה בכ"מ והכריע שמ"ש בשלח פי' מלשון לוויה. מכילתא ותנחומא ריש בשלח:

**ויהי בשלח פרעה.**היל"ל בהוציא פרעה. ולמה תלה בפרעה כנ"ל בסי' הקודם. ולמה לא נגמר דינו במצרים וע"כ דורש ע"פ גז"ש שבתיבת בשלח מלמדנו שעל שלא שלחם ברצון הש"י שעדיין לא נפרע ממנו על עון שפיכות דמים של הבנים שהשליך ליאור כמ"ש לקמן ס"י אך הש"י שילם לו מדה כנגד מדה ועשה כמו בשלוח הקן שלח האב ולקח לו הבת:

**ונער פרעה וחילו.**כמ"ש לעיל ס"ס א' ועי' לעיל פר' י"ח ס"ג:

**ואוריש לה ג"ע.**שהיא אחת מאותן שחשבו חז"ל שנכנסו בחיים לג"ע וע' במדרש משלי בפסוק ותקם בעוד לילה. ובמדרש קהלת פסוק חופר גומץ ובמ"ר פר' י' ס"ב:

**שלחיך פרדס רימונים.**ע' מ"ש לעיל ס"ב. מכילתא סדר בא על פסוק ויהפך לבב פרעה:

**ונעשו שורות.**כדמיון הגפן שנוטעין אותו שורות. והנמשל שכל שבט חנה בפני עצמו. ובכל מעלות שבדברים אלו נמשלו ישראל ע"פ מדה כ"א ע' ב"ר פר' מ"א מעלת התמר וש"נ. ולעיל פר' י"ז ס"ב מעלת התפוח. לקמן ריש פר' ל"ו מעלת הזית:

**נרד וכרכם.**וס"ד מור ואהלות עם כל ראשי בשמים:

**בנה בה מגדול.**הדמיון על בהמ"ק:

**ומי היה משבחן.**פי' ראה מי הודה בשבחן אפילו בלעם שרצה לעקרם:

**דגלים דגלים.**צ"ע שהדגלים נעשו בשנה שניה ואיך יתכן שראה. וע' לקמן פ' כ"ד ס"ד במ"ר פ"ב ס"ח. ולפי מ"ש לעיל ס"א בשם המכילתא והפר"א שלא מת בים יתכן שראה אותם בשנה ב' ואז אמר וי. ועי' ביפ"ת. ויותר נראה שהכוונה כמ"ש וחמושים עלו כדרך הולכי מלחמה שהולכים מסודרים. וענין כהונה ולויה קבלה היתה ביד ישראל במצרים שכן יהיה כמ"ש ש"א ב' כ"ז וכמ"ש לקמן סי' ל"ט עי' מש"ש:

**נפשנו כצפור.**דורש חמשה פסוקים של צפור שונים במשמעותם וסותרים זה את זה וע"פ סידור המשל מבואר הכל. ובנמשל שכנסת ישראל נמשלה ליונה. ושם צפור כולל גם היונה כמ"ש בין הבתרים ותור וגוזל וע"ז אמר ואת הצפור לא בתר:

**הנחש מתחכם.**כלשון הפסוק והנחש היה ערום. והנחש הוא תנין וכמ"ש לעיל פ"ג סי' י"ב:

**יחרדו כצפור.**כמ"ש ויוגד למלך מצרים כי ברח העם:

**תשלח חרונך.**כמ"ש לקמן סוף פ' כ"א שנפלו גם אותם שנשארו במצרים:

**ישבו במקום אחר.**שלא חזרו למצרים רק מהים למדבר ממסע למסע בלא קביעות:

**גם צפור מצאה.**וס"ד את מזבחותיך ה' צבאות היינו בבהמ"ק. וזהו מ"ש דוד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב היינו כנסת ישראל כנ"ל ובזה נוסדו הפסוקים החמשה. וענין המשל והנמשל ישבה בקנה. ישראל במצרים בימי יוסף בשלוה. מבקש לעלות אחריה לאכלה אחר מות יוסף. ברחה היונה ביציאתם ממצרים. נפלה האש בקנה בקריעת ים סוף כנ"ל. פרחה הצפור. מים למדבר. וישבה לה בגג שנתעלו בסיני בקבלת התורה. ומ"ש בדד שהם לבד קבלו התורה. פורחת ממקום זה למקום זה. מ"ב מסעות עד שבאו לארץ קן נאה ומשובח בבהמ"ק ודוק מאוד גם בפסוקים. וע' מכילתא סדר בא פסוק ויושע מד"ת מזמור פ"ד. וצ"ע שלא חשב אלא ה' פסוקים אלו. ויש עוד פסוקים בדומים לאלו שכתוב בהם צפור:

**וקיבל העשיר את בנו.**והנמשל שקבל את יוסף ויעקב והשבטים. וכמ"ש לעיל פ' י"ח ס"ו:

**ואומר להצילו.**פסוק זה כתוב בסנה ובא ללמדנו שסוף המעשה שהיה במכת בכורות שהיה בעצמו כ"י בישר תחלה בסנה וכמו במדין דבישר תחלה על מכת בכורות:

**משה אמר וי.**ורמוז במ"ש ויסב אלהים את העם דרך המדבר וכמ"ש לעיל פ"ב ס"ד וינהג את הצאן אחר המדבר וש"נ ע"ש ותבין כאן:

**חוץ משבטו של לוי.**הנה כאן כתוב כשש מאות אלף רגלי הגברים. משמע שלא היה יותר. אך אחר העיון הדבר מוכרח שאצל המשכן היה החשבון ת"ר אלף ועוד ג' אלפים וד' מאות. וכן בריש במדבר שנתוסף על החשבון של יוצאי מצרים ג' אלפים וה' מאות על שנתחדש החשבון בתשרי וכמ"ש במ"ר פ"א ס"ט ובביאורי שם ובריש במדבר מפורש והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם וכן לא היה בחשבון של שקלי המשכן ולא בחשבון יוצאי מצרים ודו"ק:

**לפעלא טבא יישר כחך.**הנה מ"ש מה נורא מעשיך אין זה יישר כח. ויתכן שדורש אמרו לאלהים מלשון ה' האמירך וכן אמרו לאלהים מלשון תודה והחזקת טובה וגם יתכן שעל שאמר אמרו לאלהים ואם הכוונה על מ"ש מה נורא מעשיך למה אמר כאן בלשון זה יותר מאצל כל תהלות אלא פירושו ע"פ מדה ט' אמרו לאלהים מה שאומרים לכל פועל טוב וכמ"ש פסחים קי"ח הללו את ה' כל גוים על נסים ונפלאות דעביד בהדייהו ומ"ש מה נורא מעשיך ענין אחר הוא וע' ב"ר פ' ל"ב ס"ג. ובמדרש תהלים כ"ב הגירסא אמרו לאלהים וגו' ר"א בנו שריה"ג אומר מה דחלין אינון מנגניא דילך הנהרגים וכו' הנצלבים וכו' הנשקעים וכו' הנשרפים וכו' והנשלכים וכו' ועי' בסוף מדרש אסתר:

**פרעה אסר.**וכמ"ש לעיל ס"ד ע"ש:

**ישתברון.**שהיל"ל ברוב עוזך תכניע אויביך ויודו לאמיתך ולא יכחשו לך. ע"כ דורש יכחשו מענין מ"ש ובשרי כחש משמן שהוא ענין שבירה. ור' ברכיה דורש שיכחשו ויכזבו את עצמם לך:

**מסרו למלאך השטן.**עי' שי"ר פסוק אמרתי אעלה בתמר ושם איתא שמיכאל המלאך סטרו וכו' וע' לעיל פ' י"ח ס"ה באריכות:

**ולא איתי די ימחא.**ע' מ"כ. ומ"ש אמר לו הקב"ה אין פירושו שהקב"ה דבר עם נ"נ והוכיחו אלא פי' שאנו דורשים כן מהפסוקים שזהו דיבר אלהי עפ"י רוח קדשו. ומבואר בזה שבפסוק ל"א כתוב ומנדעי יתוב עלי וגו' עד ולא איתא מן די ימחא וגו' ובפסוק ל"ג כפל עוד הפעם ומנדעי יתוב עלי עד די כל מעבדוהי קשוט וגו' ופי' שתחלה היה כחית השדה ושב לדעת בן אדם כמו שהיה תחלה שלא הבין דרכי אמתו של הקב"ה והיה לבו קצוף על שהענישו ואומר ולא איתי די ימחא בידיה ועל זה נאמר לו ברוה"ק התוכחה ע"פ מדה ט' ואז בא לכלל השכל האמתי בדרכי הקב"ה והאיר עיני שכלו ואמר די כל מעבדוהי קשוט ודו"ק:

**פרעה על שאמר.**מכילתא ותנחומא ריש בשלח. ועל שעיקר הענין מדבר בפרעה חשבו לבסוף:

**דרך ארץ.**שהיל"ל דרך פלשתים ותיבת ארץ מיותר וכמ"ש בריש תד"א על פסוק לשמור את דרך עץ החיים. דרך זה דרך ארץ ועץ חיים זו תורה. וכן כאן דרך ארץ מנהג וסדר הארץ. וכאלו כתוב דרך ארץ ודרך פלשתים ע"פ מדה כ"ב:

**קונה עבדים.**ע' לקמן פ' כ"ה ס"ו. במ"ר פ' ט"ז סי' כ"ז:

**טוענין אותו.**במרכבתו וכסאו כמ"ש ביצה (כ"ו ב') בגלודקי ואלונקי:

**אלא שטעו שבטו של אפרים.**שכאן כתוב שלכך לא נהגם דרך ארץ פלשתים פן ינחם העם בראותם מלחמה משמע שהיה מלחמה בפלשתים ולא מצינו אז מלחמה ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז על המלחמה המפורשת בפלשתים כמ"ש ובני אפרים וגו' והרגום אנשי גת שעיר גת אחת מחמשת סרני פלשתים וזהו מ"ש בתהלים ע"ח בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב ע"פ מדה הנ"ל כמ"ש בד"ה הנ"ל שעל זה אמר כאן בפלשתים בראותם מלחמה ומ"ש בפסוק זה לא שמרו ברית אלהים וגו' כמ"ש במכילתא ריש בשלח ד"א ולא נחם וגו' זו מלחמת בני אפרים שנאמר אלה בני אפרים שותלח וכתיב בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב מפני שלא שמרו ברית אלהים וכו' עברו על הקץ ועל השבועה. שלא יראו עצמותיהם מושלכים בפלשת ויחזרו להם. ועי' פר"א פרק מ"ח בא"א. וע' סנהדרין צ"ב. שהם המתים שהחיה יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו. וכמ"ש כאן שטעו למ"ד שנה מבין הבתרים עד לידת יצחק כמ"ש במ"כ. ומ"ש במכילתא שעברו על הקץ ועל השבועה גם מ"ש שזה היה ל' שנה קודם יציאת מצרים. והאיר ה' עיני בשי"ר פסוק השבעתי אתכם ארבע שבועות יש כאן וכו' ע"ש היטב. ר' אוניא אומר כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ כו' וא' בימי שותלח בן אפרים שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת וגו' על שעברו על הקץ ועל השבועה עכ"ל ובהכרח שהפסוק של תהלים ע"ח בני אפרים נושקי רומי קשת שעברו על הקץ זה היה בימי עמרם שהיה חי עדיין בערך ל' שנה קודם הגאולה ממצרים. והפסוק של ד"ה היה קודם לזה הרבה בימי אפרים בן יוסף ושני הפסוקים מלמדים זה ע"ז ששניהם היו שדחקו על הקץ אף שאינו מפורש בד"ה ושניהם נהרגו ע"י בני גת אף שאינו מפורש בתהלים ומ"ש כאן בראותם מלחמה היינו המלחמה שהיה בימי עמרם. והפר"א מדבר רק מפסוק של תהלים. ובסנהדרין מפסוק של ד"ה. ובמכילתא והמדרש משניהם יחד ודו"ק בכל המקומות הנ"ל והבן:

**מי היה חפץ וכו' ואפרים להוציא.**וענין הפרשה שמדבר בעשרת השבטים שנקראים על שם אפרים שבט המלוכה ור"ד אפרים כאשר ראיתי לצור וגו' ואפרים להוציא אל הורג בניו. ואפרים הב' מיותר ועוד מאי בניו. הלא את הכל קורא בשם אפרים. ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז ושפי' שעשרת השבטים המכונים בשם אפרים יהיו דומים לאפרים אביהם שמבואר בד"ה הנ"ל שיצאו בניו להלחם ונהרגו והושע פי' שאפרים עצמו צוה להם שיצאו להלחם בגת וזהו שחידש מי היה חפץ להוציא ודו"ק באמתו:

**יהיו מסבבים.**כמ"ש ויסב אלהים את העם וגו':

**מדוע אדום ללבושך.**ובגדיך כדורך בגת ועפ"י גז"ש והרגום אנשי גת:

**ולא נחם.**שהיל"ל ניהג. או הוליך. או נהל. אלא נחם לדרוש מדת ממעל ע"פ מדה ז' וי"ז שלא התנחם מדרך ארץ פלשתים:

**אע"פ ששלחם לא נתנחם.**כמ"ש בס"ס הקודם על פלשתים וכאן דורש דשייך לר"ד ויהי בשלח אף על פי כן לא התנחם עד שטבעם בים וגם לעתיד לשממה תהיה:

**ולא נחם.**וס"ד כי קרוב הוא כפשוטו שלכך לא הוליכם דרך פלשתים על שהיה קרוב כי צפה שיחטאו במדבר ויהיו במדבר ארבעים שנה:

**י"א מסעות.**מסע ליום שמ"ש אחד עשר יום וגו' עד קדש ברנע. שבי"א יום היו מגיעים לקדש שהיא קצה גבול ארץ אדום קרוב לא"י ואח"כ כתיב ויהי בארבעים שנה גו' והרי הם ב' כתובים מכחישים. והכריע שמקודם חשב להביאם בי"א יום וגרמו שאחרם מ' שנה בחטאם. וענין הי"א מסעות עי' ספרי. וילקוט ריש דברים:

**ארדה אותן לים.**מלשון ירידה ובים דרכו בטיט כמ"ש דרכת בים סוסיך חומר מים רבים כמ"ש לקמן פ' כ"ד בסי' ב' במצרים טיט ובים טיט:

**ריב"ל אמר משל.**ד"א וטעם אחר על שלא הוליכם דרך פלשתים שהוא במערבה שלא"י שא"כ לא היה כדי חלוקה לי"ב שבטים כי ארץ פלשתים לא היה אפשר ליתן להם כמ"ש מכילתא ריש בשלח כי קרוב הוא שהיה השבועה של אברהם לפלשתים קרובה עדיין. ע"כ הוליכם דרך המדבר שיבואו לא"י דרך מזרח וירשו בארץ סיחון ועוג מדה ט' ע"פ מדה י"ז. וכן בסי' ט"ו הסמוך ע"פ מדות הנ"ל:

**עדיין לא נתעסקו במצות.**לא הורגלו בעול מצות שלא נתן להם עדיין התורה והמצות וכל קיומם בא"י הוא רק ע"י תורה ומצות וזהו כי קרוב הוא סמוך ליציאת מצרים וזה ג"כ מדה ט' ע"פ מדה י"ז שמפורש בתורה שנתן להם תורה ומצות קודם כניסתם לארץ ומקודם נתן להם ג"כ מצות תרומה ומעשר שישמרו בכניסתן לארץ ואיך יתכן שיכנסו קודם שידעו מה שיעשו וזהו כי קרוב הוא:

**כיון ששמעו.**מכילתא ריש בשלח וז"ל למה לא הביאן המקום בפשוטן אלא כיון ששמעו הכנענים שישראל נכנסים עמדו ושרפו כל הזרעים וקצצו כל האילנות וסתרו כל הבנינים וסתמו המעינות אמר הקב"ה לא הבטחתי לאבותם שאני מכניסם לארץ חריבה אלא מלאה כל טוב שנאמר ובתים מלאים כל טוב אלא הריני מקיפן במדבר ארבעים שנה עד שיעמדו כנענים ויתקנו מה שקלקלו עכ"ל ודייק אשר לא בנית גו' אשר לא מלאת גו' אשר לא חצבת אשר לא נטעת משמע שהיה לך לעשות כל זה אלא שעשו הם. וזה ע"פ מדה ט'. ועיין כל זה באריכות. תנחומא ראה ס"ז:

**שנאמר תפול עליהם וגו'.**שעל ידי שהאיר להם בעמוד הענן כו' שמעו גו' תביאמו וגו' ע"פ מדה ז' וי"ז וגז"ש דכאן כתיב שמעו עמים ירגזון וגו' עד תפול עליהם וגו' ולא פירש מה שמעו ומפורש בסדר שלח לך שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם וגו' וכן כאן:

**פרה לקנין.**פי' לא לשחיטה אלא לחלבה ולמלאכה ע"כ צריך לשמרה שלא תראה תמיד בית השחיטה ותחרד:

**עתידין לעמוד כנגד ישראל.**כמו סיחון ועוג ואדום בסוף מ' שנה רחוק ממצרים אך פלשתים כי קרוב הוא:

**מהו ויסב.**שהיל"ל וינחם אלהים כמו שהתחיל ולא נחם:

**כשם שהוא אומר.**כמו שיהיה לעתיד בישראל ובירושלים כך עשה במצרים כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

**וה' סביב לעמו.**מעתה ועד עולם:

**אלופי אדום וגו'.**כמ"ש אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב וגו' יושבי כנען למה נבהלו ורעדו אלא שרצו להלחם עמהם וע"י קריעת י"ס והנסים נבהלו ורעדו רק על עמלק כתיב ולא ירא אלהים היינו בעת שכולם יראו ובא ונלחם:

**עד שיסב.**דורש ויסב ע"פ מדת ממעל מלשון המסיבה במשנה כדרך השרים והעשירים ובני חורין שאוכלים בהסיבה וכמ"ש ריש פרק ערבי פסחים ועי' לקמן פר' כ"ה ס"ז במ"ר פר' א' ריש סי' ב':

**שעלו מזויינין.**מכילתא ריש בשלח אין חמושים אלא מזויינים ואתם תעברו חמושים וכתיב שם ויעברו בני גד ובני ראובן וגו' חלוצים וגו' חלוצי צבא עכ"ל הרי שמ"ש חמושים היו חלוצי צבא עם כלי מלחמה:

**שכל ישראל היו עסוקים.**כמ"ש ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וגו' עי' לעיל פר' י"ח סוף ס"י ד"ר פר' ח' ס"ד ועי' לקמן פ"ו ס"ג. וע' סוטה י"ג. מכילתא ותנחומא ריש בשלח:

**אמר הקב"ה.**היינו ע"פ גז"ש אנו דורשים שאמר כן שלמה ברוה"ק:

**יוסף היה חייב.**בסוטה שם במשנה ובגמרא:

**וקברת אותו.**פי' עסקת בצרכי קבורתו והחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה:

**וכן אני.**ע"פ מדת מנגד:

**סרח בת אשר.**ב"ר פצ"ד ס"ט וש"נ:

**מה עשה משה.**הכוונה על מ"ש במכילתא ובד"ר פר' י"א ס"ז וז"ל אמרה לו במקום הזה שמוהו. עשו לו מצרים ארון של מתכות ושקעוהו בתוך נילוס ובא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר יוסף יוסף הגיע השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו תן כבוד לה' אלהי ישראל ואל תעכב את גאולתן כי בגללך אנו מעוכבים ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה ואחר שכתבתי זאת מצאתי כן בהדיא בתוספתא דסוטה ושם חסר מ"ש במכילתא נטל צרור ולמדים זה מזה. ומ"ש נטל צרור וכו' וצף ארונו כמ"ש אצל אלישע הנביא כשנפל הברזל אל המים נטל עץ וזרק לתוך המים וצף הברזל וק"ו למשה רבן של כל הנביאים:

**כלבים של זהב.**מרומז בפסוק והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים וגו' ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וגו' ואח"כ אצא משמע שבעת שיהיה צעקה גדולה במצרים היינו בחצי הלילה אז לא יחרץ כלב לשונו לישראל. ויקשה שהרי מפורש שציוה לישראל ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר ואיך יחרץ עליהם הכלב. ועוד שהיל"ל לא יצעק כמ"ש והיתה צעקה וגו' או לא ינבח לשון ששייך על הכלב ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל מלשון חרוץ ופז וזהב כמ"ש מחרוץ ומפז חבואתה שהכלב של חרוץ לא יחרץ ויצעוק ובהכרח שנעשה בכשפים ואא"ע לישראל תנהו ענין על משה שהוא שקול כנגד כל ישראל וזהו ולכל בני ישראל (וגם מרמז על יוסף שמדתו נקרא כל) שלא יחרץ עליו הכלב והיינו בעת שהלך בלילה לבקש ארונו של יוסף. ומ"ש מ' יום כמ"ש לעיל פר' י"ט ס"ס ה':

**שנאמר ויקח משה.**וס"ד כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקוד יפקוד וגו' שבדברים אלו לקח את עצמותיו ובכל מקום שכתוב ויקח אצל אדם דרשו שלקחו בדברים ועי' ב"ר פר' ט"ז ס"ה וש"נ:

**אנכי אכלכל אתכם.**כמו שסבלת אותם כך יסבלו אותך שישאו עצמותיך במדבר מ' שנה ותכלכל אותם במצות אכילת פסח שני:

**אהל שיכן באדם.**ור"ד ויטוש משכן שילה וכתיב שם וימאס באהל יוסף ושילה בחלקו של יוסף וזהו מ"ש כאן ע"פ גז"ש טמאים לנפש אדם זה יוסף:

**כי השבע השביע.**ע"פ מדה י' ב' שבועות:

**ולמה והעליתם.**למה ציוה כן ודווקא בשכם:

**משכם גנבו אותו.**והיה ראוי שיחזירו אותו לשם בחייו עכ"פ יחזירו אותו לשם במותו וזה לכוונת תיקון החטא באותו מקום שחטאו ומ"ש משכם גנבו אותו צ"ע שהרי מפורש שהלך משם לדותן ועיין מ"ש רש"י בסוטה י"ג ועיין בד"ר פ"ח ס"ס ד' ובב"ר פרשה פ"ה ס"ג וש"נ ומבואר: