**מה תצעק אלי.**משמע שמשה צעק וזה אינו בכתוב. ע"כ דורש שאא"ע לצעקת משה ת"ע לצעקת ישראל שמפורש עליהם ויצעקו בני ישראל אל ה' ותלה צעקת ישראל במשה שמשה הוא ישראל וכמ"ש בסוף הסימן:

**צעקו וה' שמע.**כוונת המדרש למ"ש בברייתא דל"ב מדות מדה ל"א וז"ל כיוצא בדבר אתה אומר עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם צעקו וה' שמע ומכל צרותם הצילם ואח"כ פני ה' בעושי רע וגו' ועי' מש"ש בפירושי באריכות ודורש ע"פ מדה י"ז צעקו ממ"ש כאן ויצעקו בני ישראל אל ה' מה תצעק כנ"ל:

**מהו כן.**איך זכו לזה:

**הנחיל ליעקב.**ב"ר פר' ס"ה ס"כ וש"נ. ומ"ש והידים פי' כלי זיין של ידים הוא החרב. וכמ"ש אצל יוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו ותרגומו למחד זין וכמ"ש כאן מפורש ועל חרבך תחיה:

**ונצעק אל ה' אלהי אבותינו.**פסוק זה בריש תבא וצ"ע למה לא הביא פסוקים של שמות ב' ויצעקו ותעל שועתם ושם ג' ואת צעקתם שמעתי. אך האמת יורה דרכו שהוא ט"ס כאן וצ"ל פסוק ונצעק אל ה' וישמע קולנו סמוכים לפסוק הנ"ל ויאמר אליו אדום ומה שהקדים פסוק ויאמר וגו' שכן דרך המדרש שאשר שייך לענין הפרשה מביאו בסוף. וכן מצאתי מפורש במכילתא דפוס ישן בשלח פסוק וייראו מאד והמדרש הזה לקוח מהמכילתא הנ"ל ע"ש במכילתא בהגהות הגאון:

**קול ששון וקול שמחה.**בירמיה ז' ושם ט"ז ושם כ"ה כתוב אצל קללה אך שם ל"ג י"א כתוב אצל ברכה ולזה כוון המדרש:

**כבר שמעתי צעקתם.**מבואר בריש הסימן. ובמכילתא כאן ס"פ ג' שמעון בן יהודה אמר מה תצעק אלי כבר צעקתם קדמה לצעקתך שנאמר וייראו מאד ויצעקו בנ"י אל ה' (וסובר שגם משה צעק). ויתכן שגם במדרש צ"ל שמעתי צעקתם וכמו שאמר שמע הקב"ה תפלתם וכמ"ש לקמן ס"ס ד':

**דבר אל בנ"י ויסעו.**ראיה שפי' מה תצעק כבר שמעתי:

**את אדוני צוה ה' ואדוני צוה בה'.**והיה די במ"ש את אדוני צוה ה' וגו' ולתת את נחלת או וצוה לתת ומ"ש ואדוני צוה בה' מיותר ודורש אא"ע שה' צוה למשה ת"ע שמשה צוה בה' וא"ת צוה בה' אלא צוה לה'. וכענין אם בריאה יברא ה' ואח"כ ותפתח הארץ את פיה:

**קורא למשה ומדבר עמו.**בסנה. בסיני. ובאוה"מ. כמפורש בתורה כך דיבר משה להש"י פי' ע"י קריאה ע"פ גז"ש:

**וידבר משה אל ה'.**במדבר כ"ו:

**דבר ואני אעשה.**לקמן פר' זו בסוף ס"ח בשם ר"ש. ובמכילתא כאן בשם ר"נ:

**ואני אענה.**וס"ד עוד הם מדברים ואני אשמע. שמ"ש טרם יקראו ואני אענה הוא בעוה"ז שקוראים מצרות ולעתיד שלא יהיה צרות אז. עוד הם מדברים בדברי תורה:

**אז נדברו יראי ה'.**וס"ד ויקשב ה' וישמע וגו' ותיבת וישמע מיותר. ע"כ דורש א"ת וישמע אלא וישמיע שאחר שהקשיב דבריהם אז גם וישמיע דבריו עמהם:

**רואות את מוריך.**וס"ד ואזניך תשמענה דבר פי' מה שידבר מוריך. וע' לקמן פר' ל"ח ס"ס ג'. וע' בתד"א ריש פ' י"ח קומי רוני וגו' נוכח פני ה' כל ת"ת וכו' ועוסק בתורה הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו ע"ש באורך וכל זה הובא דרך אגב מ"ש והיה טרם יקראו שע"כ למה תצעק:

**לפני ז' דורות.**החשבון. מאחז. וחזקיה. ומנשה. ואמון. ויאשיהו. ויהויקים. וצדקיהו. אף שהיו אחים עכ"ז מלכו כל אחד י"א שנה בזה אחר זה. ונבואה זו היתה בימי אחז שהרי בישעיה ז' מתחיל ויהי בימי אחז ואינו מזכיר עוד מלך אחר עד פרשה ל"ה ונבואה זו ואתה אמרת על בבל נאמר כמ"ש שם פסוק ד' ונשאת המשל על מלך בבל:

**מהו שומע תפלה.**הול"ל תפלות כמ"ש בס"ד עדיך כל בשר יבואו. ע"כ דורש שהמלאך מקבץ כל התפלות ביחד וכוללן בעטרה אחת בראש האחד:

**אין אתה מוצא.**פי' שלא יתכן שיהיה כן:

**שנאמר עדיך ואין עדיך.**שהיל"ל אליך או לך וע"כ אמר עדיך לדרוש ע"פ מדת ממעל מלשון עדי פי' עטרה כמ"ש אשר בך אתפאר שפי' עטרה כמ"ש עטרת תפארת א"כ מ"ש שע"י תפלתם יש לו עדי ע"כ פי' עטרה. ומקום עטרה הוא בראש כמ"ש ועטרת תפארת בראשך. ובמדרש תהלים ל"ט מביא על זה פסוק ברכות לראש צדיק ע"ש:

**אינו יכול לשמוע.**מדרש תהלים ס"ה:

**ושמעתי תפלתן.**ע' לעיל ס"ס א':

**הה"ד יונתי.**כאלו אמר ד"א מה תצעק אלי. ויונתי פי' יונה שלי ודורש ע"פ מדה י"ז שהיונה יש בה כח הפתיות ביותר וזה עושים להש"י נפתים אליו באמונה בביטול כל רצונם וכמ"ש שי"ר פסוק זה. ובמכילתא פסוק ויחרד כל העם:

**נעשה ונשמע.**כשכפה עליהם הר כגיגית וזהו בחגוי הסלע בסתר המדרגה וגו':

**היו ישראל נושאים.**ואיך נזדמן להם שכולם ישאו עיניהם בלא סיבה וידיעה מתחלה ע"כ דורש שמעת שיצאו היה בלבם שמצרים ירדפו אחריהם והיו תמיד מביטים לאחוריהם מפחדם מהם:

**ופרעה הקריב.**וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם והיל"ל פרעה נוסע. או מצרים נוסעים. ועוד שמ"ש וישאו בנ"י את עיניהם משמע למעלה. ע"כ דרש שנשאו עיניהם למעלה לשמים שראו השר נוסע וע' לעיל פט"ו סי' ט"ו ועי' לקמן פר' כ"ב סי' כ"ב ד"ר פר' א' סי' כ"ב:

**קל מן שמיא נפל.**היל"ל נשמע ע"כ דורש שהשר נקרא קל ואצלו שייך לשון נפילה וכתוב שם לך אמרין נ"נ מלכותא עדת מנך הרי בנפילת שרו נפלה בבל:

**וינער ה' את מצרים.**ואח"כ כתיב וישובו המים ויכסו וגו' וזה מיותר אחר שנערם כבר ע"כ דורש שמ"ש וינער את מצרים הוא השר ואח"כ שטפו המים לכל מצרים שבאו בים ועיקר כוונת המדרש לפרש פסוק זה ומ"ש ואח"כ ונער פרעה וחילו ללמוד על פרעה בעצמו ועל כל חילו שנערם וע' לעיל פ"כ ס"ס א' מש"ש. ועי' שי"ר פסוק ברח דודי:

**וכן סוסיהם.**לקמן פ' כ"ג ס"ט:

**ופרעה הקריב.**היל"ל קרב. והקריב משמע לאחרים היינו ישראל לתשובה שעי"כ נשאו עיניהם למרום שתלו תקותם בה' ולר' אלעזר שייך מ"ש וישאו עיניהם למטה והנה מצרים כפי הנגינה. ולר' ברכיה שייך למעלה למ"ש ופרעה הקריב ע"פ מדה י"א:

**ועושים לנו מה שעשינו עמהם.**מרומז במ"ש מה זאת עשית לנו וגו' פי' כל מה שעשית במצרים עתה תשוב הרעה לנו:

**שהרגנו בכוריהם.**מרומז במ"ש המבלי אין קברים במצרים פי' כמ"ש בסדר מסעי ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ועתה הקברים יהיה לנו:

**אין סגר אלא חיות.**מכילתא בשלח פסוק ואמר פרעה לבני ישראל וגו' סגר עליהם המדבר וז"ל כיון שראו ישראל הים סוער הפכו פניהם למדבר והקב"ה זמן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור שנאמר סגר עליהם וגו' ואין סגר אלא חיה רעה וכו' כמו כאן שסגר עליהם הש"י המדבר שלא ילכו בו על ידי אריות:

**מתאוה לתפלתן.**וכו' עד מבקש לשמוע את קולן פעם אחרת פי' שרצון הש"י מן האדם שיהיה לבו נשבר תמיד בעת רווחה כמו בעת צרה כמ"ש לקמן פ' זו ס"ז וזה מדת צדיקים שהם תמיד רך כקנה וענוים:

**כבר קדמה תפלתן.**מבואר לעיל בסוף ס"א:

**ואתה הרם את מטך.**הוקשה לו שהיה לו לסמוך פסוק ויט משה את ידו לפסוק ואתה הרם ולמה הפסיק ביניהם בפסוק ויסע ובפסוק ויבא אלא שהיו ביניהם דברים ועיכובים וטענות. והטענות למוד מענינו ע"פ מדה י"ז. ומ"ש אמר משה ואח"כ אמר ר' אלעזר הקפר הם שני העתקות ממקומות שונות:

**אשר שמתי חול גבול לים.**וס"ד חק עולם ולא יעברנהו. והיה הדבר בקבלה אצל האבות ומשה עד שבא ירמיה ואסמכה אקרא כמ"ש חז"ל אצל יחזקאל בפסוק כל בן נכר וכדומה הרבה. ומ"ש והרי נשבעת היינו ממ"ש חק עולם וכמ"ש אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם שע"י שבועה נעשה החוק:

**ויסך בדלתים ים.**וס"ד ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך:

**ולא קראת מתחלת התורה.**כמ"ש לעיל פר' ה' סי' כ"ב נטלתי ספר בראשית וכו':

**יקוו המים.**עי' ב"ר פ"ה ס"ה אר"י תנאי התנה וכו' וע' לעיל פר' י"ב ס"ג פר' ט"ו סי' כ"ב:

**לאיתנו לתנאו.**שהיל"ל וישב הים וגו' לקדמותו או לתקפו. ע"כ דורש ע"פ חילוף אותיות לתנאו. והנה התנאי היה שיקרע לפני ישראל וא"כ היה לו להזכיר התנאי אצל הבקיעה ולא אצל ההשבה וע' בב"ר פר"ה ס"ה שם מ"ש ותבין כאן. ומאחר שכתוב ששב לתנאו הרי שהיה לו תנאי מתחלה. ויתכן שהתנאי הוא מפורש במ"ש יקוו המים וגו' ותראה היבשה במקום הים יהיה יבשה ורמוז כאן במ"ש ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה שהוא התנאי הנ"ל:

**ולא קבל עליו להבקע.**מרומז במ"ש ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים וגו' הרי שלא יגמר הבקיעה ע"י הטית יד משה ולעיל פסוק ט"ז כתוב ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו והם בכ"מ והכריע מפסוק מוליך לימין משה ומפסוק הים ראה וינס שמ"ש ויולך ה' היה ע"י שהוליך ימינו על ימינו של משה. וכאן כתוב מוליך לימין משה זרוע תפארתו וכאן כתוב ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב הרי שמ"ש זרוע תפארתו הוא ימינו. ועי' מכילתא פסוק ויט משה באריכות דברים נפלאים:

**מיד כיון שהרים משה ידו נבקע.**כאן כתוב ויט משה את ידו על הים ויולך ה' וגו' וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. ואחר ששם הים לחרבה אין עוד מקום לבקיעה ע"כ דורש ע"פ מדה ל"א ויט משה את ידו על הים ויבקעו המים ואח"כ ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה וישם את הים לחרבה וכמ"ש לעיל ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. והם ב' כתובים מכחישים והכריע ע"פ מדה ל"א שעיקר הבקיעה ע"י משה. ומ"ש ויולך לענין ששמהו לחרבה אחר שנבקע:

**אינו אומר ויבקע הים.**ולשון המכילתא כל המים שבעולם נבקעו וכל המים שבעולם נחרבו. ודורש מפסוק ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו ע"ש באריכות וע' לקמן פכ"ב בס"ב מש"ש. איתא בזוהר שבשעת בקיעת הים נהם נהימה ונשמע הנהימה בכל העולם כמ"ש וינהום עליו ביום ההוא כנהמת ים ע"פ מדה י"ב וזהו שמעו עמים ששמעו הנהימה:

**וכל הנסים הללו.**אפילו השבת המים וחזרתם כמפורש ויט משה וגו' וישב הים וגו' והביא ראיה מפסוק ויזכור ימי עולם וגו' וס"ד איה המעלם מים היינו ההשבה של מים ואח"כ אמר מוליך וגו' בוקע מים מפניהם הרי שניהם ע"י משה. כתוב בתורה ושנוי בנביאים:

**לא בצר.**סנהדרין (מ"ד ב') א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' ע"ש ובירושלמי תענית פרק ג' הלכה ו' תנחומא מקץ ס"י א"ר אלעזר כתוב בספר בן סירא אוקיר לאסיך עד לא תצטרך ליה. וכמ"ש באבות ואל תתיאש מן הפורענות ע"כ צריך להתפלל תמיד ועי' לעיל פ' זו ס"ה וזהו לא בצר עד שלא יבא הצרה:

**שלא יהיו לך צרים מלמעלה.**דורש ס"ד היערוך שועך וגו' וכל מאמצי כח הם המלאכים כמ"ש ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברי. וכמ"ש מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר שלא נעדר איש מעליונים שאין לו רוב אונים ואמיץ כח וכמ"ש תהלים נ"ו שאפו שוררי כל היום כי רבים לוחמים לי מרום. וסמאל המלאך המקטרג כנגד מיכאל הסניגור עיין ד"ר פר' י"א סי' י"א ודברי ר"ל הקדמה לדברי ר"ח ב"ר חנינא וכאן חסר דעת ר"י וע' במקומות שציינתי:

**איוב מיועצי פרעה.**עי' לעיל פ"א ס"ט ומש"ש פר' י"ב ס"ס ב':

**איש תם וישר.**וס"ד ירא אלהים וסר מרע בדמיון התיש בעל כח וגבורה שצריך לייגע הרבה לנצחו:

**הנו בידך.**שהש"י אמר לשטן הנו בידך אך את נפשו שמור הרי שנתן לו יגיעה גדולה לשמור נפשו. ועי' ב"ר פנ"ז ס"ד ביתר ביאור:

**עולים בים ויורדים.**צ"ל יורדים לים ועולים וע"ש בב"ר פנ"ז ושם צ"ע. ועי' (ב"ב ט"ו) ומדרשים חלוקים הם:

**לעשות אותי לעמו למטרה.**דורש מ"ש ויקימני לו למטרה פירושו מלשון שמירה בארמית ומ"ש לו לצורך עמו שהם לו שיהיו שמורים. ובפסוק הקודם יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני שפי' כמ"ש ירט הדרך מלשון שטנה שהסטין אותי ביד העויל הוא השטן שיהיו עמו שמורים ולא יתחייבו כרשעים ועל פי זה דורש מ"ש כאן מה תצעק אלי אין פנאי לצעוק כי השטן מסטין וגם העמדתי לו אחר במקום ישראל וע"כ מהר דבר אל בני ישראל ויסעו:

**ר' אבטוליס.**במכילתא ה"ג ר' אבשלום:

**התרצתי לבני.**כאן חסר הנמשל וה"ג במכילתא כך אמר לו המקום מה תצעק אלי כבר אני מרוצה אליהם וזה דרך וויתור וחסד ורבי סובר שהוא דרך תרעומות למשה על שהתרעם על הש"י במצרים והצל לא הצלת ואין זה דרך האמונה ועתה מבקש שיצילם. ומ"ש אמש אמרת המבלי אין קברים אף שישראל אמרו ולא משה כי משה הוא ישראל וכמ"ש אצל המן שהותירו מן המן אמר למשה עד אנה מאנתם לשמור מצותי. ובמכילתא הגיר' אמש היו אומרים. ומ"ש אמש לאו דווקא דמשמע שאמרו זה היום ביום ז' שהשיגם פרעה וירדו לים אלא פי' תחלה אמרתם ולפי זה מ"ש מה תצעק היה דרך גערה א"כ מ"ש ויסעו לא יתכן כפשוטו אלא פי' תחלה עשו תשובה והסיעו החטא מלבכם ואח"כ אתרצה לכם. א"ת ויסעו אלא ויסיעו:

**כדאי היא האמונה.**מכילתא פסוק מה תצעק. ומ"ש שלא אמרו הוא במכילתא על פסוק וישובו ויחנו וגו':

**עת לקצר וגו'.**במכילתא שם חותם עת לקצר אל נא רפא נא לה. עת להאריך ואתנפל לפני ה' את ארבעים יום:

**אלא ליסע.**ע"כ דברי ר' יהושע במכילתא ומ"ש יסיעו רגליהם דברי המדרש הוא. ופי' אין להם לצעוק ולא להלחם אלא להאמין לילך לצד הים:

**אין ישראל צריכים.**סובר שמשה לא צעק אלא ישראל כמ"ש ויצעקו ולמה לא יצעקו בעת צרה אלא שע"פ מדה י"ז יש לנו ללמוד משם בק"ו שלא היו צריכים לצעוק:

**יקוו המים.**וס"ד אל מקום אחד ותראה היבשה. ויתכן שדורש גז"ש אל מקום אחד ממ"ש הן האדם היה כאחד שיהיהמקום לאחד:

**ר' בניא.**ובמכילתא הגירסא ר' בנאה. וע"ש עוד בדברי ר"א בן עזריה. עי' ב"ר ס"פ נ"ה:

**בזכות יעקב.**ב"ר פר' מ"ט ס"ה. ובמכילתא צ"ל כמ"ש בילקוט וכאשר הגיה שם הגאון והראיה מכאן שפסוק ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה אצל יעקב כתוב. והרמז ופרצת ימה שבזכותך אקרע להם הים. וקדמה ע"י רוח קדים. וצפונה לפני בעל צפון ישים הים לחרבה ונגבה:

**אתה ברשותי.**לעיל פר' זו ס"ב וזהו ואתה הרם את מטך אתה בעצמך כדאי לעשות:

**לבעל הזמורה.**שהשר היה נוטל זמורה בידו לסימן ממשלה כמו הזמורה שענפיו מתפשטים וגם סימן הכאה בשבט והיו הטפשים אומרים שעל שיראים מהזמורה שבידו להכות ע"כ מתכבד:

**הרם את מטך.**ונטה את ידך. דורש הרם מלשון רמה בים שפי' השלכה וסילוק:

**עד חוטמן.**שהיה מוטל עליהם להראות אמונתם עד סוף חייהם ואז ה' יגמור בעדם ודורש מדה ט"ו:

**בתהומות כמדבר.**דורש מדה ט"ו כנ"ל והכריע מפסוק זה ע"פ מדה י"ז שהיו בתוך הים כמו ביבשה:

**לא חסרו כלום.**כמ"ש לא חסרת דבר כפי פשוטו ועוד דרש שתיבת דבר מיותר ודורשו מלשון דיבור וכו' שדרשו על פסוק ולא יראה בך ערות דבר ערות דיבור. ופי' שהדבור שדברת לא חסרת אותו ור"ש דורש לא חסרת דבר שלא הוצרכת לדבר אבל הרהור חסרת והוצרכת וע"פ מדה י"ז. ועי' מדרש תהלים מזמור כ"ג לקמן פ' כ"ה ס"ג באריכות ובביאור:

**לא היו חסרים דבר בעולם.**דורש כר' נהוראי ותיבת דבר מיותר ומופנה לגז"ש על תשובה:

**וחזקתי את לב פרעה.**הנה כאן עומד המדרש בפסוק בתוך הים ביבשה ואני הנני מחזק את לב מצרים והמדרש הביא פסוק ד' וחזקתי. וכוונתו שכאן כתוב מחזק את לב מצרים ולא הזכיר פרעה ואח"כ אמר ואכבדה בפרעה ובכל חינו שאינו נזכר בפסוק זה לענין החיזוק ע"כ הביא פסוק וחזקתי את לב פרעה ולא הזכיר למצרים וכאלו הזכיר בשני הפסוקים את לב פרעה ולב מצרים לענין החיזוק ולענין הכיבוד:

**לב' אתליטים.**הערוך פירשו שרים אך במוסף ערוך פירושו בלשון יוני ורומי אנשים ריקים ופוחזים אשר אומנתם להתאבק ערומים לשמח העם והיו נוטלים שכרם מבעלי השחוק. והדמיון אינו מתיישב לפי דברי המ"ע:

**לא פרעה שנערו.**בתורה אינו מפורש שטבע פרעה בים וע"כ הביא מתהלים קל"ו וכן הוא לעיל פר' ט"ו סי' י"ג ופ"כ ס"ס א' ובס"ד פ' כ"א בסי"ה פכ"ג ס"ט ויק"ר ריש פכ"א במ"ר פ"ט סי' י"ד פ"י ס"ב פ' י"ג בס"ג קה"ר פסוק חופר גומץ ועי' לעיל פ"כ שם שהעתקתי בשם המכילתא ופר"א וכן מצאתי הפלוגתא במדרש תהלים שפרעה לא טבע וי"א שטבע שנאמר ונער פרעה:

**ויאמרו מצרים וגו'.**וס"ד כי ה' נלחם להם במצרים שהיל"ל נלחם בנו וע"כ דורש להם במצרים במדינת מצרים לבד מה שנלחם בנו כאן בים ואיך ידעו אלא שהראה להם בנס שעלתה וראו מצרים מה שנעשו בים וזהו ג"כ ויאמר מצרים. וכן הוא במכילתא ר' יוסי אומר מנין אתה אומר במכות שהיו אלו לוקין על הים כך היו אלו שבמצרים לוקין והיו רואים אלו את אלו לכך נאמר ויאמר מצרים וגו' וכן הביא רש"י בחומש: