**נכון כסאך מאז.**מעולם אתה. ולא פי' על איזה זמן אמר מאז ועוד שהיל"ל מעולם אתה ואח"כ נכון כסאך. ע"כ דורש אע"פ שמעולם אתה ע"פ מדה ט'. עכ"ז לא היה נכון כסאך לא נודע בעולמך מלכותך עד אחר קריעת י"ס שאמרו אז ישיר ע"פ מדה ז' וי"ז:

**אגוסטוס.**כן נקרא הקיסר בלשון רומי על שם הקיסר הראשון בימי הורדוס המלך שהיה שם הקיסר אגוסטוס כמ"ש ביוסיפון. וע' בערוך ומו"ע ערך אגוסטלא:

**עמד וימודד ארץ.**בריאת הארץ נקרא בשם מדידה שאז מדדו כמ"ש וכל בשליש עפר הארץ. ובכלל זה כשהראה ממשלתו בדור המבול ודור אנוש ודור הפלגה שאז מדד הארץ לחלקה לגוים לקח מזה ונתן לזה בחבל ומדה בכל זה לא הוקבע עדיין מלכותו בדמיון העומד שאינו אלא לשעה אך הכסא מורה על הקביעות. ועל שתבת אז מיותר כאן שהיל"ל וישר משה ע"כ דורש גז"ש על הכסא:

**חזרו ולא האמינו.**דורש מדה ט"ו בכ"מ שכתוב בתורה כשבא משה במצרים ויאמן העם. ובתהלים ק"ו כתוב אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך. ואח"כ כתוב באותו מזמור ויאמינו בדברו. והכריע שבאמת בתחלה כשבא ואמר להם הסימנים ועשה האותות האמינו וכשראה שלא קבל פרעה והכביד עולם חזרו מלהאמין כמ"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וזהו הפסוק המכריע שעל זה כתוב אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך. עד כשזכו לגאולה ולקריעת ים סוף חזרו והאמינו שעל זה אמר ויאמינו בדברו וישירו:

**היאך עושה משפט.**כמ"ש לעיל פ' כ"ב ס"ס א' כי בדבר אשר זדו. וכמ"ש לקמן פר' זו ס"ט ע"ש ושם ותבין כאן. וזהו ותאחז במשפט ידי (כמ"ש וירא ישראל את היד) וכתוב אחריו הרנינו עמו שעמו ירנינו על המשפט שעשה במצרים בים:

**וכל יש לו נתן בידו.**שהאמין עליו כל רכושו בידו ובאופן זה היה האמונה של ישראל על הש"י שמסרו כל נפשם עם נשותיהם ובניהם וטפם רק על אמונת הש"י וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' ואע"פ שמפורש ויאמינו בה' הוצרך לדרוש גז"ש מתיבת אז ללמדינו באיזה אופן היה האמונה:

**נופת תטופנה.**וס"ד דבש וחלב תחת לשונך. שהקב"ה משבח לכנ"י שדבריו מתוקים ורצוים שתחת דבר לא טוב שיצאה מפיה מתקנת בדברים טובים וזה ע"פ מדת ממעל. ורמזו בתיבת אז שמשה אמר ומאז באתי שתלה גדולת פרעה בזמן הצלחתו במערכת המזלות חודש ניסן מזל טלה שעבדו אותו המצרים ופרעה. והקב"ה שמדד אותו בזמן הצלחתו ומערכת מזלו וזהו אז ישיר. וזה עיקר תשובת המשקל שיהיה התיקון באופן הקלקול ועי' לעיל פר' כ"ו סי' ד' ועי' מכילתא בשלח פסוק ויורהו ה' עץ ובתנחומא בשלח סי' כ"ו וסי' כ"ד. ועי' עוד במכילתא פסוק באשמורת הבוקר. ולקמן פר' נ' ס"ג ויק"ר סוף י"ח:

**פיה פתחה בחכמה.**בפרשת אשת חיל שהוא משל לכ"י שהקב"ה משבח אותה שפתחה בדבר שלא פתח אחר:

**ברא אדם הראשון.**ע' ב"ר ס"פ כ"ב שמזמור שיר ליום השבת אמרו אדם הראשון. ומשכיל איתן האזרחי. חסדי ה' עולם אשירה אמרו אברהם עי' ב"ר פמ"ג ס"ט. ויעקב אמר ט"ו שיר המעלות. וכל ספר תהלים וכמ"ש ב"ר פ' ע"ד סי' י"א ומשה אמר י"א מזמורים בתהלים מתפלה למשה עכ"פ לא זכו שתכתב שירתן בתורה:

**לאלו הייתי מצפה.**שאחר פסוק פיה פתחה כתוב צופיה הליכות ביתה שצפויה היתה מהש"י מעולם להליכות והנהגת ביתה:

**ואין אז אלא שמחה.**שאמרו השירה בשמחה כמ"ש תהלים ס"ו הפך ים ליבשה וגו' שם נשמחה בו ובברכת אמת ויציב משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה וכו' היינו שמחה האלהית מהשם יתברך ברוח הקודש:

**הים הזה היה יבשה.**כמ"ש ב"ר סוף פכ"ג והוא מקום שנקרא עתה ים הגדול בתורה נעשה בדור אנוש. וממנו לימים קטנים כמו י"ס שנעשה ג"כ אז. וכמו שהיה קלקול העולם באז כך נתקן העולם באז ע"פ גז"ש וכמ"ש לעיל ס"ג:

**אלא לשון בטחון.**וכמ"ש ישעיה י"ב הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה וכן כאן בשירה עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ע"י הבטחון:

**אתי מלבנון.**ע' שיר פסוק זה ועיקר הדרשה על ס"ד תשורי מראש אמנה ואגב דורש כל הפסוק. וכל זה דברי משל על כנסת ישראל שנקראת בדמיון כלה ודורש לבנון ע"פ מדת ממעל לבנים שנעשים מטיט וכמ"ש מבואר ביחזקאל ט"ז:

**למה שני פעמים.**ע"פ מדה י' דרשה אחרת א' על הגלות וחורבן ביהמ"ק וא' על הנאולה העתידה. וע' מכילתא סדר בא פסוק ומושב בני ישראל באריכות אתי מלבנון אתי ללבנון וע' לעיל פ' ט"ו סי' ט"ז ספרי סוף מסעי:

**ירכתי לבנון.**בנבואת סנחריב כתוב שעלה לירושלים על ביהמ"ק:

**למענכם שולחתי בבלה.**לעיל פ' ט"ו הנ"ל מבואר:

**דבר ה' אל יחזקאל.**וזה הים בגולה בבבל על נהר כבר. ושם היתה מרכבו כבוד שכינתו ית"ש. ועי' זוהר ריש שמות בדרך נפלא ונגלה:

**על יד הנהר חדקל.**וזה ג"כ בבבל שראה מראה הנבואה מכח השכינה שגלתה לשם:

**בארץ אויביהם.**וזהו לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם גם בגלות הוא אתם: אשור ארז בלבנון.

דורשבנין אב מאשור על כולם ע' ב"ר פט"ו ס"ד כל המלכים נקראים על שם אשור:

**וה' בראשם.**שישוב אתם מהגלות שהיה אתם שם:

**תשורי מראש אמנה.**ירושלמי שביעית פ"ב. גיטין דף ח':

**מראש אמונה.**הוא אברהם ראש המאמינים:

**היא אמונה.**ע' לעיל פכ"ב ס"ג. מכילתא קודם השירה ופי' נוחלים בעוה"ז ובעוה"ב:

**זה יצחק.**ע' שי"ר פסוק זה איך דורש על יצחק ויעקב:

**אריות נמרים.**שנים שנים הרי ד':

**ויאמן העם.**שמות ד' ל"א כשבא משה בפעם הראשון וכן כתיב ויאמינו בה':

**היו רואים וכו'.**הקושיא על מ"ש כאן כי על מ"ש ויאמן העם בפעם ראשון שלא ראו ושמעו כלום אך כאן אחר כל הנסים שראו ואיזה זכות הוא שהכתוב משבחם ויאמן העם:

**ואני עשיר עוזך.**פסוקים אלו מפסוק ה' עד גמירא מדברים בישועת כלל ישראל ועיקר השייך כאן הוא הד"א:

**הנה אל ישועתי.**וס"ד כי עזי וזמרת יה וזהו עוזך וכמ"ש בסמוך:

**בוקר של יום הדין.**וזהו בוקר וגם לילה בוקר לצדיקים ולילה לרשעים ע"י הדין הגדול ועי' לעיל פר' י"ח סי' י"ב על פסיק זה ועל הצדיקים אמר וארנן לבוקר חסדך:

**משגב לי.**מידו יהיה הגאולה ביום צר לי מגוג ומגוג שנקרא צר כמ"ש לעיל פר' י"ב ס"ב לעת צר. וזהו מ"ש בדניאל י"ב והיתה עת צרה ליעקב וממנה יושע וכופל הלשונות ע"פ מדה י' על צרות וישועות שונות:

**קדמו שרים.**עי' שי"ר פסוק לסוסתי. מדרש תהלים ק"ו וע' ילקוט תהלים ס"ח בשם תנחומא ופסוק קדמו שרים מדבר בים כמ"ש בפסוק הקודם אשיב ממצולות ים ראו הליכותיך אלהים הליכות אלי מלכי בקודש (כמ"ש תהלים ע"ז בים דרכך) ובפסוק הסמוך שם בנימין צעיר רודם רד ים מכילתא פסוק ויבואו בני ישראל בתוך הים:

**לגיונותי נתונים בצרה.**הם ישראל קודם שעלו מן הים ע' לעיל פ' כ"ב ס"ב:

**זה אל זה.**גז"ש על המלאכים כמ"ש שרפים עומדים ממעל לו וגו' וקרא זא"ז ורצו לומר שירתם שאומרים תמיד בלילה וכשיצאו מן הים רצו לומר שירה על הנס ע' מדרש תהלים ק"ו:

**יקדמו בני תחלה.**וכמ"ש בילקוט שם עבדי קודם לבני (פי' בתמיה) יכנסו בני תחלה ע"ש באריכות ומ"ש בסמוך לא שאני משפיל אתכם סותר לזה כי המדרש לקוח משני מקומות. והמשל הוא כפי מ"ש תחלה:

**כשיצאו ישראל ממצרים.**שהשירה כולל גם נס של יציאת מצרים שלא נגמר עד הים:

**ישיר משה וכו'.**ישיר יש לו משמעות צווי שמשה ובנ"י ישירו ולא אחר ע"כ הכיונה על המלאכים ע"פ מדה קדמו שרים וגו'.

**אחר נוגנים.**נוגנים כולל אור ונוגה ונגינה הם המלאכים שהם של אור ומנגנים תמיד:

**שהם קלסו באמצע.**קודם המלאכים. ובילקוט שם שני דעות בזה דר"ח ב"א סובר מלאכים אחר ישראל ואח"כ הנשים ורבי סובר כמו כאן:

**ותקח מרים הנביאה.**את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות וזהו תופפות:

**מי אמר שירה.**פסוק זה אלי כמ"ש בסוף הסימן והכוונה שלא הגדולים לבד אלא גם התנוקות. וע' לעיל פ"א ס"ס י"ב ומש"ש בפירושי:

**דגול מרבבה.**בשעה שקיים בנו רבבה כצמח השדה נתתיך אז ראיתי את דודי צח ואדום. וזהו בחור אחד נאה כפשטות הכתוב דגול מרבבה ניכר ומסומן מרבבות ובחור מהם ביופיו שהוא לבן ואדום הוא עיקר היופי. כמ"ש פסיקתא רבתי פכ"א ס"ו על ים סוף כבחור:

**נודע ה' וגו' עד על הים.**וכמ"ש בפסוק הקודם טבעו גוים וגו' (הם מצרים) ברשת זו טמנו נלכדה רגלם. וטבעו פי' במים היינו בים ברשת זו טמנו וגו' וכמ"ש כי בדבר אשר זדו כמ"ש לעיל פכ"ב ס"ס א':

**ר' יהושע אומר.**במכילתא פסוק ויושע ובאגדת פסח איתא ר' יוסי הגלילי:

**אצבע אלהים היא.**במכת כינים כתוב ונדרש ע"פ מדה כ"ה שמכת כינים הוא בכלל כל המכות ויצא מן הכלל שהיה באצבע על הכלל כולו יצא. וע' לעיל פ"ה סי' י"ד מש"ש ותבין כאן. גם יתכן אע"פ שכתוב גם במכות מצרים שהיה ביד אעפ"כ לא הכירו במצרים אלא האצבע ועל הים הכירו היד:

**את מוצא באיוב.**שמסרו הקב"ה להשטן תחת ישראל בים כמ"ש לעיל פכ"א ס"ז. שיד אלוה שנגעה במצרים בים נגעה גם בי:

**כשם שנאמר יהרוג בברד.**וס"ד ושקמותם בחנמל ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים הרי ד' מכות עי' פירושם לעיל פר' י"ב ס"ד וילמדו כל המכות מברד בנין אב מדה ח' או ע"פ מדה ב"ה שיצא מן הכלל ללמוד על כולם שהיו של ד' מכות:

**וכתיב חרון אפו.**כמ"ש באגדת פסח לראיה ובמכילתא פסוק ויושע דעת ר' אליעזר ושם דלג המדפיס סוף דרשותיהם וסמך על מ"ש באגדת פסח שכל המכות היו בד' אלו ופי' הפסוק לדעת ר"א שבחרון אפו שלח בהם עברה. וזעם. וצרה. ומשלחת וכו'. וכאן חסר דעת ר"ע שהיה כל מכה של ה' מכות שסובר שפי' הפסוק ישלח בהם בחרונו. אפו ועברה וכו' או שחרון אפו הוא אחד. וע' בפירושי על האגדה שדעת ר"ע כמ"ש בדבר שהיה של ה' מכות כמ"ש בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן וכמפורש בזוהר פלוגתתם בפסוקי תהלים ע"ח יהרוג בברד וגו' ישלח בם חרון אפו וגו' וחיתם לדבר הסגיר ור"א דורש פסוק ישלח לפניו כמו ברד ור"ע דורשו לאחריו כמו דבר ודו"ק:

**אעשה הדין.**שמ"ש בפסוק בלשון יחיד הכוונה על פרעה עצמו וכמ"ש לעיל פר' כ"א סי' י"א ע' מש"ש:

**הגיון סלה וכו' שירים וכו'.**וכמ"ש תהלים צ"ב טוב להודות וגו' ולזמר וגו' עלי הגיון בכנור:

**ישיר משה.**לשון יחיד על משה בפני עצמו וישראל אח"כ בפ"ע. עי' סוטה כ"ט במשנה ובגמרא שם דף ל' ג' דעות בזה:

**שחורה אני ונאוה.**לקמן פמ"ט ס"ב שי"ר פסוק זה ודורש מדה ט"ו שחורה ונאוה. ומכריע כאן במעשי וכאן במעשה אבותי:

**בונות ירושלים.**כמ"ש א"ת בניך אלא בוניך וגם מלשון בינה שמבנין אותה בכל שאלה ומשפט:

**מטרפולין.**ע' מ"כ וכמ"ש מפורש ביחזקאל ט"ז ס"א ונתתי אתהן לך לבנות:

**מהו כאהלי קדר.**אגב שדורש רישא דקרא בסוף הסימן דורש גם ס"ד:

**כעורים בעוה"ז.**תשי כח קצירי ומריעי מעסק התורה ע"פ מדה כ"א כח היפה שבשניהם:

**מטלטלים ממקום למקום.**שכל עסקם במרעה הצאן וכמ"ש כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך:

**כיריעות שלמה.**ואא"ע על שלמה שלא מצאנו עליו שעשה יריעות ת"ע על מי שאמר והיה העולם שהשלום כל העולם שלו וכמ"ש נוטה שמים כיריעה וכמ"ש וימתחם כאוהל לשבת:

**במה שאני שחורה.**כמ"ש לעיל פ"ז סי' ג':

**חטאו בחורב.**ואע"פ שענין ובחורב הקצפתם של מעשה עגל אחר פסוק של נעשה ונשמע עכ"ז זכות נעשה ונשמע הגין על חטא העגל שהיה ג"כ בחורב:

**בים המרו.**כמ"ש לקמן פכ"ד בס"א:

**כל השירות.**מכילתא אז ישיר. לסימן שלא יתיאשו מן הפורענות שמוכנים לחטא ולקבל עונש ולהושע ולומר עוד שירה ושירה אחרונה בלשון זכר שלא יחטאו עוד ולא יענשו ולא יאמרו עוד שירה אחרת:

**מבור שאון ממצרים.**כמ"ש ירמיה מ"ו י"ז קראו שם פרעה מלך מצרים שאון. ומ"ש בור כמ"ש עד בכור השבי אשר בבית הבור. מטיט היון כמ"ש בחומר ובלבנים ובנביאים וכתובים נקרא החמר טיט ג"כ:

**על סלע זה הים.**מכילתא פסוק ואתה הרם את מטך הובא בתנחומא שם ובאבות דר"נ סוף פל"ג וז"ל נעשה סלעים סלעים:

**לכך נאמר את השירה הזאת.**שהוא מיותר שהיה די במ"ש ישיר משה ובנ"י לאמר אשירה לה' וגו' לדרוש גז"ש. וע' ויק"ר פכ"א ס"ס ב' הרבה דרשות על תיבת זאת ע"פ גז"ש ואחת מהם על המילה וצ"ע שאינו דורש כאן כמו שם שחושב עשרה דברים שנקראו זאת מדברים שכבר נתנו להם ושעתידים להיות. ומ"ש מעידה עלינו שאנו טהורים על שבאמירת השירה נמחל להם כל עונותיהם כמ"ש שי"ר סוף פסוק הנך יפה ובמדרש תהלים ריש מזמור י"ח ועי' לקמן פכ"ד ס"ס א' בביאור. רק המילה היה לעד וכמ"ש סוף סדר וילך וענתה השירה הזאת לפניו לעד:

**עדה נא גאון וגובה.**ור"ד ואם זרוע כאל לך וגו' הרי שהאל הוא עודה גאון וגובה. והוא כפול לשון ודורש גאון על כל גבוה וכמ"ש בת"א כאן. חושך מתגאה על התהום כמ"ש וחושך על פני תהום. ורוח על המים כמ"ש ורוח אלהים מרחפת על פני המים. והאש על הרוח כדעת החוקרים הקדמונים שגלגל יסוד האש למעלה מגלגל יסוד הרוח ורמז לד' יסודות בישעיה מ' מי מדד וגו' וכולל האש בשמים וכן במשלי ל' מי עלה שמים וגו' ודו"ק:

**ד' מיני גאים.**תחלה חשב היסודות הטבעים. ואח"כ בעלי חיים בעלי נפש וע' ב"ר פ"א ס"ס ד' מש"ש בשם תד"א:

**במדרש שיר השירים.**באריכות וכן במדרש תהלים י"ח וז"ל אר"ב בשס רשב"נ כיון שכלה פרעה כל כלי זיין שלו התחיל הקב"ה להתגאות עליו אמר לו יש לך רוח יש לך כרוב:

**הסיטן.**מלשון הכרעה ונטיה וכענין טומאת היסט. ובשי"ר שם הגירסא הטיסן מענין הפריחה ועפיפה:

**שנדמו גלי הים.**וזהו דמיתיך רעיתי שבשבילך עשיתי דמוים למצרים:

**א"ל רמה בים.**היל"ל השליך. הוריד. ירה. כמ"ש ירה בים ע"כ דורש רמה נוטריקון ראה וכו' רומו וכו':

**שר של הים.**ע' לעיל פכ"א ס"ה באריכות:

**הוא עטרה לראשי.**כמ"ש במכילתא כאן. אין עז אלא מלכות שמים שנאמר ויתן עוז למלכו ועי' ב"ר פר' צ"ח ס"ד ויתר עז:

**יהי לי אין כתיב כאן.**כי יהי משמע עתיד והוי"ו מהפכו לעבר וכולל עבר ועתיד:

**כמה גדולים יורדי הים.**הדברים מפליאים. איך יתכן שהיו ישראל יותר גדולים בהשגה ממשה ועוד שהרי גם משה מיורדי הים היה ואמר זה אלי. ואמיתת הענין בזה כפי דרכנו שחז"ל רק דורשים הכתובים כמשמעם ועלינו להתבונן בעמקות הכתובים. שישראל זכו שהכתוב מעיד עליהם שאמרו זה אלי היינו כל אחד כפי השגתו ברוה"ק והיו מסתפקים בהשגתם כפי מיעוט דעתם אז ולא בקשו יותר מזה וחז"ל בחרו בלשון ערומים בלשון גוזמא כדרכם בקודש. אך משה לא הסתפק ובכל מה שהשיג היה מבקש להשיג יותר עד שהשיב לו לא תוכל לראות והבן זה. ומ"ש כל אחד מראה באצבע דייק מ"ש זה. וכמ"ש ב"ר פ"ק ס"ו אבל כבד זה וכמ"ש לעיל פט"ו סי' כ"ח וע' ויק"ר ס"פ י"א:

**בעוה"ז אמרתם.**וכמ"ש לעיל ספ"ט לקמן ס"פ כ"ט. ויק"ר פכ"ז סי' ד':