**ויסע משה.**בכל התורה כתוב ויסעו ויחנו ולמה שינה כאן לכתוב ויסע משה. והתירוץ בסוף הסי' ואגב דורש פסוקים אחרים השייכים לדרוש זה:

**היה כותב ה' מלמטן.**מעט למטה מן השורה שיהיה נראה חלוק. ובירו' מגילה פ' א' הלכה ט' ר' יהושע בריה דרב חננאל אמר צריך לכתוב ה' למטה מארכבתו של למ"ד הא לה' תגמלו זאת ע' במפרש שם ולשון המדרש הוי הלה' צ"ל הוי לה' בתמיה הוי ענין צעקה של תמיה וכי לה' תגמלו זאת כמ"ש אהה ה' כי הה' הראשון לנוטריקון של תיבת הוי:

**ידו אחת משקעתן.**עי' לעיל פכ"ב ס"ב בדברי ריש לקיש ע"ש ותבין כאן:

**שהיו על סוסיהם.**כמ"ש לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים. הרי שבא ללמד מן הסוס על רעיתי ונמצא הסוס למוד מרעיתי שהי' צוארו בחרוזי' ולחייו בתורי' ע"פ מדה י"ב:

**מנחשי' ועקרבי'.**כמפורש המוליכך במדבר נחש שרף ועקרב:

**והיה צלמו של מיכה.**כמ"ש מכילתא פסוק ומושב בני ישראל וגו' ויהי בעצם וגו' וכן הוא בספרי בפ' בהעלותך פסוק ויהי בנסוע הארון ר"א אומר עבודת כוכבים עבר עמהם בים שנא' ועבר בים צרה והכה בים גלים כמ"ש בסנהדרין (דף ק"ג ב') ועבר בים צרה א"ר יוחנן זה פסלו של מיכה תניא ר' נתן אומר מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה וכו' וזה צרה כשתי נשים של איש אחד כחנה ופנינה שנקראים צרה זו לזו וכעסתה צרתה. וע' לקמן פר' מ"א ס"א מש"ש:

**ממצרים גוים ואלהיו.**ע' לעיל פט"ו סי' י"ב. ובמכילתא שהעתקתי איתא שם דברי ר"א הנ"ל על פסוק אשר פדית משמע שמפרש שזהו מ"ש גוים ואלהיו. ור"ע אומר אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרו אמרו ישראל להקב"ה עצמך פדית וכו' בכל מקום שגלו שכינה עמהם. ודברי ר"י כאן כדברי ר"א וכ"מ בהדיא בירו' סוכה פ' ד' בסוף הל' ג' תני בשם ר"א עבודת כוכבים עברה עם ישראל בים מ"ט מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו א"ל ר"ע ח"ו א"כ אתה עושה את הקודש חול ומה ת"ל אשר פדית כאלו עצמך פדית:

**וימרו על ים בים סוף.**תהלים ק"ו ועי' מדרש תהלים שם:

**ועל הים המרו.**אצל הים וסמוך לו וכדעת ר' יהודה במכילתא בשלח פסוק ויבואו בנ"י וז"ל כיון שעמדו השבטים אצל הים זה אומר אין אני יורד תחלה. וזה אומר אין אני יורד תחלה שנאמר סבבוני בכחש אפרים וכ"ה בסוטה (דף ל"ז א') ודעת ר"י במ"ר פר' י"ג ס"ז פסיקתא רבתי פר' ז' ס"ו:

**מלא טיט.**והוא אחד מי' נסים שעל הים כמ"ש במכילתא פסוק ואתה הרם את מטך ובתנחומא שם. ובאדר"נ סוף פל"ג ודורש פסוק דרכת בים סוסיך חומר מים רבים:

**אמר ראובן לשמעון.**כמ"ש במדרש תהלים ק"ו כיון שירדו לים אומרים אלו לאלו בעוט בעיטך ודוש דישך וכו' וזה ע"פ מדה ט' וי"ז מאחר שכתוב בים חומר וטיט וכתיב וימרו על ים מן הסתם שהמרו אודות טיט:

**עם נבל ולא חכם.**שההיפך מנבל הוא נדיב כמ"ש לא יאמר עוד לנבל נדיב ע"כ דורש על דורו של ירמיה שכתוב בירמיה איכה תאמרו חכמים אנחנו וגו' ובימיו נעשו ישראל מ"ש נתנו את נבלת עבדיך מאכל כמ"ש ירמיה ז' ל"ג והיתה נבלת העם הזה וגו' וזהו נבל ולא חכם. וכמ"ש (סנהדרין מ"ז) מדרש תהלים ע"ט כיון שנעשה בהם הדין חסידים היו וקרי להו עבדים וחסידים עשו"ש:

**אין אתה צריך להתבונן.**כמ"ש ספרי וילקוט האזינו. עם נבל לא חכם. נבל לשעבר. ולא חכם לעתיד לבא כיוצא בו את אומר ישראל לא ידע לשעבר עמי לא התבונן לעתיד לבא מי גרם לישראל להיות מנוולים ומטופשים שלא היו בונים בד"ת וכה"א הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה איוב ד' כ"א:

**הקב"ה גבור שבגבורים.**וכן בספרי שם מפסוק כי האלהים בשמים ואתה על הארץ וגו':

**אביך קנך.**ב' כתובים מכחישים. אביך מורה שהם בניו. וקנך מורה שהם עבדיו קנין כספו ומכריע ע"פ מדה י"ז שמפורש כן בהרבה מקומות. וכאן חסר ואם לאו קנך כעבד שאינו מתחטא ואינו עושה רצונו:

**כאב על בנים.**כמ"ש כרחם אב על בנים ריחם ה' על יראיו מכריע ג"כ ע"פ מדה י"ז:

**בטובה ושלא בטובה.**בין שהוא לרצון לכם ואתם מחזיקים לו טובה או להיפך וכמ"ש אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם:

**מעין בתוך גרגרתו.**דורש ומכריע שמ"ש קנך רומז על הקנה והגרגרת שעל ידי קנך תכיר אביך כשאתה מתבונן איך אתה אוכל בצוואר שלך ואיך אתה מדבר דברים יתרים בצווארך:

**נתמלא עליהם חמה.**כמ"ש לעיל פכ"ב ס"ב ודייק מ"ש והמים להם חמה חסר ובהכרח פי' על השר של ים:

**גוער בים.**גערה שייך על שעושה דבר שלא כהוגן שהשר של הים עשה כנגד רצונו של הקב"ה. וע"י גערה נסים כמ"ש וגער בו ונס ממרחק. וגם הים שכתוב בו וינס היינו ע"י הגערה וכן כתוב תהלים ק"ו ט' ויגער בים סוף וגו':

**כיון שראה משה.**כמ"ש במדרש תהלים ריש י"ח וז"ל וישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו כל עונותיהם שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף שהסיען מחטאו של ים. ורמוז לקמן פ' זו ס"ם ג' ובמדרש שמואל פרשה כ"ט:

**בשביל ה' דברים.**צ"ע מה דורש והיכן רמיזא:

**להרכיבנו על ענני כבוד.**כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים וכמ"ש מכילתא פסוק זה שלשעה קלה נשא אותם מרעמסס לסוכות:

כי אשר ראיתםכצ"ל ופסוק זה הוא תשובה על מה שאמרו קודם קריעת הים נחזור למצרים כמ"ש מכילתא פסוק זה וכן כאן לאחר קריעת י"ס כשאמרו נחזור למצרים:

**בואו ופרעו את השטר.**כמ"ש ויצאו אל מדבר שור וכמ"ש סוף פ' זו:

**ר' אלעזר אומר.**וכאן בטעות וצ"ל לא נסעו אלא ע"פ הגבורה וכמ"ש במכילתא פסיק זה תחלה בשם ר' אליעזר נגד ר' יהושע שסובר שם שנסיעה זו היתה ע"פ משה. ואח"כ הביא בשם רבי אלעזר שסוברים ר"א וריב"א שנסעו ע"פ הגבורה כמ"ש בכמה מקומות בתורה א"כ מה ת"ל ויסע משה שהסיעם בע"כ במקל:

**מושטפים ע"פ המים.**במכילתא הגי' מוטלים על שפת הים כמפורש בכתוב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים:

**נתנה ראש ונשובה.**צ"ע שמ"ש נתנה ראש הוא בסדר שלח לך בחטא מרגלים ואיך דורש שאמרו כן בעלותם מהים. גם יקשה מ"ש לראיה מפסוקי נחמיה ט' וימאנו לשמוע וגו' שמדבר ג"כ במרגלים. אך אחר העיון נ"ל ברור שדורש ע"פ מדה י"ז מפסוקי נחמיה ט' שבפסוק ט"ו כתוב ותאמר להם לבא לרשת את הארץ וכו' והם ואבותינו הזידו ויקשו את ערפם וגו' עוד שם בפסוק י"ז וימאנו וגו' ויקשו את ערפם ויתנו ראש לשוב לעבדותם במרים וגו' אף כי עשו להם עגל מסכה ופשט הכתוב שמדבר בחטא מרגלים וא"כ יקשה מאד מ"ש והם ואבותינו הזידו על מי אמר והם למה אמר שתי פעמים ויקשו את ערפם. ותיבת במרים מיותר. ועוד איך מקדים שם חטא מרגלים לחטא העגל. ע"כ דורש שפסוק ט"ז והם ואבותינו הזידו שייך לפסוק י' ע"פ מדה ל"א שכתוב שם ותתן אותות ומופתים בפרעה וגו' כי ידעת כי הזידו עליהם וכמ"ש בתורה כי בדבר אשר זדו עליהם כמ"ש לעיל פרשה כ"ב ס"ס א' וע"ז אמר והם מצריים ואבותינו הזידו שגם אבותינו הזידו על הים כמו המצרים ויקשו את ערפם בים וגו' ויקשו את ערפם עוד הפעם בעלותם מן הים ואז ויתנו ראש לשוב לעבדותם במרים כשהיה מ"ש וימרו על ים בים סוף אז נתנו ראש כמו שאמרו אצל מרגלים אמרו גם כאן ואח"כ כתוב אף כי עשו להם עגל מסכה הרי שפסוקים הקודמים היה קודם העגל ואחר כתבי זאת מצאתי הדברים מכוונים במכילתא הנ"ל וז"ל יכול שאמרו ולא עשו הה"א וימאנו לשמוע וגו' ויקשו את ערפם ויתנו ראש לשוב לעבדותם וגו' אף כי עשו להם עגל מסכה שלכך העתיקה המכילתא פסוק של עגל שממנו עיקר הראיה ככל המבואר ומ"ש יכול אמרו ולא עשו כמ"ש אצל מרגלים ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש וגו' ואינו מפורש שנתנו. אך בנחמיה מפורש ויתנו ראש. וכמו במרגלים כך כאן תחלה אמרו ואח"כ נתנו. ומ"ש נעשה עבודת כוכבים היינו ממ"ש ויתנו ראש לשוב לעבודתם כמ"ש ב"ר פ' ל"ח ס"ו וראשו בשמים ע"ש. ומה נכונים כל הדברים הנ"ל לפי מ"ש לעיל פ"א סי' כ"ט הם אמרו נתנה ראש הם שהמרו על ים סוף. וכנ"ל שבשעה שהמרו על ים אמרו נתנה ראש התבונן באמתת הדברים ע"פ המדות:

**עבודת כוכבים עברה עם ישראל.**במכילתא הנ"ל וחותם במכילתא ויסע משה את ישראל מים סוף מדבר שהיה עמהם בים ואיזה זה עבודת כוכבים וכמ"ש ריב"א ג"כ לעיל בסי' א' לא דיין שעברה עמהם פסלו של מיכה:

**ויסע כצאן.**דורש מדה ז' וי"ז וכל הענין במדרש תהלים ע"ח פסוק זה ועי' לעיל פ"ב ס"ב:

**מן הישוב למדבר.**וינהג את הצאן אחר המדבר:

**לצל קורה.**עי' במ"ר פכ"ג ס"ב. כי במדבר שוכנים באהלים ולא בבתים מקורות:

**אפוטיקין.**פי' בל"י אוצרות וכמ"ש בהדיא לקמן פר' ל' סי' י"ד ובמ"ר כ"ג שם הגי' אין כונסין להם אוצרות כך ישראל במדבר ולקטו דבר יום ביומו:

**אין בעליה מעלין עליה.**אין עושין עם הצאן חשבון על זה לענשם אם עושים כן כי יודעים שעשו מחסרון דעת. כך ישראל מחפש להם זכות ומזכה אותם:

**צאני וגו' אדם אתם.**ע"פ מדה י"ז בתהלים כתוב ויסע כצאן. וביחזקאל ל"ד כתוב צאני וגו' אדם. וביחזקאל ל"ח כצאן אדם כצאן קדשים ונדרש ע"פ מדה כ"א שהוקש לב' מדות וכאן לג' מדות לכך היפה שבכולם וכח היפה שבצאן הוא לעונשין וכח היפה שבאדם לענין השכר. כצאן קדשים וגו' קודש לה' וכמ"ש פר"א פרק ארבעים והיה משה רועה צאן יתרו מ' שנה ולא שכלה אותן חית השדה. והיו פרים ורבים הרבה מאד ועליהם הכתוב אומר כצאן קדשים:

**משכני אחריך.**שי"ר פסוק זה:

**מחלה להם השירה.**כמ"ש לעיל ס"ס א' בשם מדרש תהלים י"ח ומד"ש כ"ט וילקוט שופטים ה':

**מדבר שור.**אא"ע למדבר ת"ע לדיבור ע"פ מ"מ שכתוב אצלו ובין שור ויגר בגרר שישב אצל שור שהוא שם עיר בארץ ישראל סמוך לפלשתים וישראל לא הלכו דרך שם ומ"ש אצל הגר במדבר דרך שור כי' בדרך שהולך לעיר שור אך המדבר לא נקרא שור:

**ר' אכא הסיח לפני רבינו.**הובא במכילתא פסוק ויסע ור' אבא הוא אמורא ואינו נזכר במכילתא שם אמורא ושם הגי' ר' עקיבא ולא יתכן שהרי ביום שמת ר"ע נולד רבי כמ"ש ב"ר פנ"ח ס"ב וש"נ. אלא הנכון כגי' התנחומא א"ר אחא סח לי רבינו וכו':

**אין אנו יודעים.**פי' שבפסוק זה עצמו אנו יכולים לפרש על המדבר שהוא גדול או על הש"י שהוא גדול ונורא הוא הוליכם. אך ע"פ מדה י"ז שכתוב אצל הש"י האל הגדול הגבור וכצ"ל כאן אלא ממה דכתיב האל הגדול הגבור והנורא הוי מ"ש המוליכך במדבר הגדול והנורא על ה' הוא אומר ולא על המדבר. אמר להם משה גדול ונורא הוא אלהים וכו':

**נעשה העולם שור.**נעשה מוקף חומה שמור ומושגח:

**כך אני עושה לציון.**לעתיד כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות: