**כל אשר חפץ ה' עשה.**שזהו כל חפצו והלא מפורש בירמיה ט' אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי וכן בכמה מקומות ודורש כל אשר חפץ ה' לעשות עושה שכאן מדבר בחפץ העשיה ולא מכל חפצו ע"פ מדה ט' וממעל שעשה כל חפצו בלא גבול וגם שמים וארץ. ומ"ש בשמים ובארץ דורש ריש לקיש שגם דברים שהם שייכים לארץ עושה מץ השמים. ובהכרח פירושו שגם הדברים השייכים לשמים עושה מן הארץ:

**אש וגפרית.**הוא מן הארץ כמ"ש תהלים קמ"ח הללו את ה' מן הארץ. אש. וברד. שלג. וקיטור וגו' והטל הוא מן הארן כמ"ש ותעל שכבת הטל וכשרוצה נותן הטל מן השמים. וכן המן לחם מן הארץ נתנו מן השמים ועי' לקמן סוף ס"ב וס"ו ולקמן פל"ח בס"ד ותבין כאן. המכות של מצרים. ברד ואש מתלקחת שהם מן הארץ כמ"ש בתהלים שם ובמצרים כתיב נטה את ידך על השמים ויהי ברד וכן בפסוק הסמוך ויט וגו' על השמים וגו' ויהי ברד ואש וגו'. וכן אבני ברד של אמוריים ירדו מן השמים וכן עם סיסרא וכל המלחמות מן הארץ בכלי מלחמה ונלחם עמו ען השמים בכוכבים של אש. וכן אוצרו הטוב מן השמים והמים הוא מן הארץ וזהו בשמים ובארץ וכאן קיצר ולא ביאר שהדברים שבשמים עשה מן הארץ ומפורש במקומות הנ"ל. ועי' עוד ב"ר פר' י"ב סי' י"א:

**השקיפה ממעון קדשך.**וברך את עמך:

**טרקאירין.**במוסף ערוך הניח בצ"ע:

**כשהמטיר.**עי' ב"ר ריש פר' נ"א:

**משל למולייר.**כמ"ש שבת (דף מ"א) במשנה מוליאר הגרוף ופי' בגמרא מוליאר מים מבפנים וגחלים מבחוץ וצ"ע למה דווקא של זהב. ואיך מוציא ממנו צנים ובנמשל הברד צנים והאש חם:

**עושה צביונו.**כמ"ש ב"ר פ"י ס"ה והוא ע"פ מדת ממעל בלשון ארמית וכמ"ש בדניאל ה' י"ט די הוי צבא וכמ"ש בנוסח הכתובה וצבי וצביאת:

**בדמות נשים.**ב"ר פר' כ"א ס"ט פ"נ ס"ב:

עלי באר. מן התהום: ג לכל חי מזון אכ"כ. וכמ"ש בפסוק הקודם לתת אכלם בעתו: וכן לעתיד. זה שייך למעלה לענין המן. כי זה כלל גדול שכל מה שעשה לאבותינו ביציאתמצרים הוא מעין מה שיעשה לעתיד כמ"ש כימי צאתך וגו' וע' ויק"ר פר' כ"ז ובקה"ר פסוק ואשר להיות כבר היה ועי' כל זה במדרש תהלים כ"ג שדורש תחלה על המן ואח"כ על העתיד וכן הכוונה כאן:

**לא חסרת דבר.**בארנו לעיל ס"פ כ"א:

**פטמא.**פירש המו"ע בל"י שם כללי לנטע ודשא. ולי נראה כפירוש המ"כ שהוא מלשון שור של פטם ותרנגולת פטומה וכמ"ש במדרש תהלים שם. אם אמרין יעשה המן בשר עגל הוא נעשה. יעשה שמן ופטומה הוא נעשה ע"ש:

**סולת שמן ודבש.**עי' לעיל פ"ה ס"ט:

**מה כתיב למעלה.**ע' ויק"ר פר' כ"ט ס"ה:

**וילונו כל עדת.**ובפסוק הקודם כתוב שזה היה בט"ו לחודש השני וכל החודש לא התלוננו וכאן התלוננו וזהו מ"ש מה הלנה היתה שם:

**ס"א סעודות.**לעיל פ"ג ס"ד וש"נ שהרי כתוב ויאפו את הבצק אשר הוציאי ממצרים עוגות מצות וזה היה בט"ו בניסן וכאן כתוב שבאו בט"ו לחודש השני ט"ז יום מניסן וט"ו מאייר הרי ל"א יום ובט"ו באייר אכלו סעודת הבוקר וחסר להם סעודת הערב והמאמר הוא במכילתא כאן וז"ל שם ר' יהושע אומר היה להם לישראל להמלך בגדול שלהם מה נאכל אלא עמדו ואמרו דברי תרעומות על משה וע' סדר עולם סוף פרק ה' וס"פ י' ושם איתא נ' יום:

**ורעב של מים.**דורש ברעב ב' רעב ועל שלא נזכר מים בכל הפרשה כמו שנזכר בפרשיות הקודמות הרי שגם מים לא היה:

**כמות שהן.**כפי מדתם כמ"ש והמה כאדם עברו וגו' ואני אל ולא איש אעשה כמדת טובי ומרומז במ"ש הנני ממטיר ע"פ מדה ז' וי"ז אמרתי הנני הנני אל גוי לא קורא בשמי וכמ"ש מכילתא בא פסוק והיה כי תבאו וגו' כאשר דבר ומביא כל הפסוקים שכתוב בהן כאשר דבר ושואל היכן דבר ומביא הכתובים שדבר במקום אחר מפורש וכן הביא הפסוקים שכתוב בהם אמר ה' ושואל היכן דבר ומביא הפסוקים וכאן כתוב אמרתי הנני הנני והיכן אמר שני פעמים הנני ודורש מכאן ע"פ מדה י' שנאמר הנני אצל המן ואצל הבאר ושם כתוב תחלה נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא בקשוני שני לשונות כפולות אחד על המן. ואחד על המים. שהיה להם לבקש בשניהם ולא בקשו. ולזה הקדים המדרש בריש הסימן הנני ממטיר וגו' נדרשתי וגו' מה כתיב למעלה וכו' וילונו וגו':

**ענה לו ויאמר הנני.**אצל העקדה בראשית כ"ב ודורש ע"פ מדה ממעל ומנגד וע"פ מדה י"ז:

**כל מה שעשה אברהם.**ב"ר פמ"ח ס"י וש"נ ומבואר פסיקתא רבתי פר' י"ד ס"ג:

**הנני עומד שם לפניך.**וס"ד והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם הרי שניתן ע"י משה השליח:

**והשענו תחת העץ.**שיהיה העץ עליהם לסוכה וכן פרש הענן לסוכה וכמ"ש כי בסוכות הושבתי את בני ישראל היינו תחת ענני הכבוד:

**לארבעים ושתים מסעות ירד להם המן.**ע"כ פי' שהיה לו לירד למ"ב מסעות הם לכל המסעות שנסעו במדבר כמ"ש בסדר מסעי והיה להמן לירד מיד בצאתם ממצרים ולמה איחר י' מסעות ולא ניתן עד אלוש. ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ומנגד כנגד לושי ניתן באלוש. וכן ועשי עוגות כמ"ש אצל המן בסדר בהעלותך ועשי אותו עוגות:

**והיכן ירד להם באלוש.**הנה כאן כתיב ויסעו מאלים ויבואו כל עדת בנ"י אל מדבר סין ושם ניתן להם המן ולא נזכר כאן אלו שכלל ואח"כ כתוב ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים ושם ניתן להם המים. ע' ב"ר פמ"ח סי' י"ב ושם ביארתי היטב וזהו מ"ש כאן ויסעו וגו' למסעיהם ע"פ מדה ה'. משמע הרבה מסעות סין. דפקה. ואלוש. וזהו הפסוק המכריע וזהו מ"ש שם בב"ר הוא מדבר סין הוא אלוש:

**למה אין כמוך.**שכפי שכתוב משמע שתחלה השיג וידע שאין כמוהו ואח"כ שאין כמעשיו וזה לא יתכן שאין משיגים את הש"י אלא ע"פ מעשיו ע"כ דורש הכתוב בהיפך שע"פ מעשיו אנו מכירים אותו:

**שביל בדרך.**במקום שיש דרך וזה בדוחק ונראה שצ"ל עושה שביל ודרך ביבשה עי' ב"ר ריש פ"ז. ועי' עוד לעיל פט"ו סי' כ"ב וש"נ ומבואר:

**לקחת לו.**כמ"ש לעיל פ"כ ס"ב:

**טוען פנס.**לעיל פר' כ' סי' י"א:

**לא ינום ולא יישן.**הם ישינים והוא עומד על גביהם:

**המים מלמעלה.**עי' לעיל סס"ב ב:

**בזכות רחמי.**בזכות התורה שנמשלה ללחם:

**שתיתם מי הבאר.**שהיה חביב עליהם כמו יין ע"כ אמרו שירה על הבאר שאין אומרים שירה אלא על היין והיו טועמים טעם יין בבאר כמ"ש במכילתא פסוק ויחד יתרו הבאר שנתן לנו המקום אנו טועמים בו טעם יין ע"ש:

**לא נתן להם רשות.**וכמ"ש מדרש תהלים י"ח פסוק את השירה הזאת לא כל מי שהוא אומר שירה אומר. ולשון הילקוט בשופטים ה' לא כל הרוצה לומר שירה אומר ע"ש. שהשירה על ידי רוה"ק וכשאין הרוה"ק חלה על האדם בשמחתו אינו יכול לומר שירה:

**תערוך לפני שולחן.**דורש שאמרו זה ישראל כמ"ש היוכל אל לערוך שולחן גז"ש:

**ואמרו היוכל אל.**וצ"ע שפסוק זה אמרו ישראל כמ"ש שם וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערוך שולחן במדבר ואיך דרשו שאמרו שונאי ישראל. אך חז"ל דקדקו כפל הלשון מ"ש וידברו באלהים אמרו שתיבת אמרו מיותר וגם מ"ש עוד אם יכין שאר לעמו והיל"ל אם יכין שאר לנו ע"כ דורש שישראל כשדברו באלהים ספרו מה שאמרו שונאיהם וזהו אמרו שהשונאים אמרו היוכל אל עד אם יכין שאר לעמו:

**ויסב אלהים את העם.**ע' לעיל פ"כ סי' י"ח במ"ר פ"א ס"ב ותבין כאן. ועי' מדרש תהלים כ"ג. ומכילתא כאן:

**יותר ממי המבול.**מכילתא בשלח פר' ג'. יומא ע"ח שהיה גבהו ששים אמה והיו רואים מרחוק:

**זה השליו.**עי' מ"כ:

**כוסי רויה.**כדלעיל שהיה בו טעם יין:

**עושה שלום להם.**שמעתי שהיה כתוב ע"ש והם ר"ת עורך שולחן והודפס בטעות עושה שלום. וכן מצאתי בהדיא במ"ר פכ"א סי' כ"א כל הענין עורך שולחן לכם עי' בסימן הסמוך:

**הוא מרומים ישכון.**וס"ד לחמו ניתן מימיו נאמנים שדורש לקמן על המן ועל הבאר וכל הדרשות שבסימן זה הובאו דרך אגב ס"ד הנ"ל ור"ד הולך צדקות דובר מישרים ודורש על ישראל. ועי' ב"ר פמ"ח ס"ו:

**מקים מעפר דל.**וס"ד וכסא כבוד ינחילם והוקשה לו מ"ש מעפר וכי הדל שוכן בעפר ע"כ דרש על ישראל וכדעת ר' יוחנן שבכל מקום שכתוב דל. עני. בישראל מדבר והיו במצרים בעפר ממש בטיט ולבנים והיו תמיד שחים בקומתם להעפר:

**בקומה זקופה.**כמ"ש בריש מסעי ממחרת הפסח יצאו בנ"י ביד רמה כתרגומו בריש גלי. וזהו קוממיות ומקים:

**סיקוסים.**פי' סוף וקץ זמן וסוף מקום. והוא פירוש אחר ע"פ מדה ז' וי"ז. שמ"ש עפר על השפלות וכמ"ש לעיל פ"א ס"ט ועלה מן הארץ:

**הרי רוממתי וכו' וכסא כבוד.**וזהו מקים מעפר וגו' וכסא כבוד וגו' ובפסוק הקודם אף מרומם ודו"ק:

**אשר נשאך.**פשוטו מלשון כאשר ישא האומן ודורש עוד מלשון נשיאות ורוממות כמ"ש ד"ר ס"פ ז':

**עד שלא נברא העולם.**ע' ב"ר פ"א ס"ד:

**אותה שעה.**עתה חוזר לדרוש הפסוק שהתחיל הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים מלך ביפיו תחזינה עיניך תראנה ארץ מרחקים בג"ע ארצות החיים וכמ"ש בסוף הסי':

**אל ארץ טובה ורחבה.**דברים ח' ז' ושם לא כתוב רחבה. ובשמות ג' ח' כתוב אל ארץ טובה ורחבה וכאלו כתוב גם כאן ורחבה וע' ד"ר ס"פ ד' כי ירחיב. ואם הכוונה על פריה ותבואתה אין זאת טוב האמיתי שאין טוב אלא תורה. שהתורה והמצות שמקיימים בה מביא לטוב נצחי בג"ע שנקרא ארצות החיים ושם אתהלך לפני ה':

**והם תוכו לרגליך.**ור"ד כל קדושיו בידך הם האבות והם תוכו דורש מלשון תוך ותוכו שהם בתוך ג"ע לרגלי הקב"ה. ומרומז בפסוק עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו צרור המור דודי לי בין שדי ילין. וכן בפסוקים עורי צפון ובואי תימן וגו' יבא דודי לגנו וגו' אכלו רעים שתו ושכרו דודים וזהו שאמר ומחלק להם מנות בג"ע ומ"ש מעץ החיים כמ"ש ועץ החיים בתוך הגן מרומז במ"ש והם תוכו כנ"ל:

**[ואם תמה אתה כו'.**כי על דרך גופני יעיז לדבר מהקב"ה נעלה על כל]:

**ומי מברך תחלה.**ומאחר שכל הענין בדמיון מסיבה בסעודה והסיבו אחד מברך לכולם והברכה מרומז בפסוק שדורש כי ה' אלהיך מביאך וס"ד ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה היינו בג"ע כנ"ל. ומ"ש את ה' פי' עם ה' שהוא צוה לברך והברכה בכוס וכמ"ש תערוך לפני שולחן וגו' עד כוסי רויה וכן כאן אתהלך לפני ה' וגו' כוס ישועות אשא. ומ"ש מיכאל וגבריאל מבואר הטעם לעיל פר' י"ח בס"ג. ומ"ש והם לזקנים והם חולקים כבוד כמ"ש ונגד זקניו כבוד:

**המלך שבארץ יברך.**כמ"ש ישעיה ס"ה ט"ז אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן וס"ד כי נשכחו הצרות הראשונות:

**והוא מרומים ישכון.**צ"ל הוא וס"ד כנ"ל תראינה ארץ מרחקים עוה"ב כמ"ש ב"ר ריש פמ"א שצילו רחוק וכו':

**כנף רננים.**דורש פסוקים של איוב ל"ט מפסוק י"ב עד פסוק י"ח וס"ד אם אברה חסידה ונוצה וזהו שאמר משל לחסידה ודורש כל הענין ע"פ מדת ממשל והנמשל ע"פ גז"ש ומדה י"ז:

**יולדת בעפר הארץ.**יולדת הביצים ומשימה אותם בעפר לחמם אותם ולהוליד מהם אפרוחים:

**ואפרוש כנפי עליך.**וכמ"ש ובצל כנפיך ארנן מגודל האהבה וזהו נעלסה נתעלסה באהבים. אם אברה שיש להם מצות שיגינו עליהם כמ"ש כנפי יונה ודרשו (שבת מ"ט) מה יונה כנפיה מגינות עליה כך ישראל מצות מגינות עליהם וזהו אם אברה אבר כיונה:

**גם חסידה בשמים.**כשישראל חסידים אז מעלתם בשמים כמ"ש על השמים חסדך:

**כי תעזוב לארץ.**כשחוטאים משפילים עצמם לארץ וכמ"ש השליך משמים ארץ וגו' וזהו עזבתי את ביתי שגורמים לחורבן ביהמ"ק:

**ותשכח כי רגל.**כששוכחים את ה' אז רגל שונאיהם תזוריה כמ"ש בדניאל על החיות ושארה ברגלי רפסה וזהו וחית השדה תדושיה הם החיות ארי נמר וכו':

**הקשיח בניה.**כמ"ש תקשיח לבנו מיראתך ישעיה ס"ג י"ז:

**כעת במרום תמריא.**אפילו עתה שחטאו ונענשו אם ישובו יש תקוה לשוב למעלתם להתרומם לשמים ובתיבת כעת מרומז התשובה כמ"ש ב"ר פר' כ"א ס"ו ואין ועתה אלא תשובה ע' מש"ש וכן בתיבת כעת. ובכן תשחק על שונאיך הבוטחים בסוס ורכב. וכל זה מרומז במ"ש הוא מרומים ישכון:

**זה הקב"ה.**שההולך צדקות וכו' הוא שוכן עם הקב"ה שוכן מרום:

**זה דוד.**שכתוב אצלו ה' סלעי ומצודתי וכן משגבי כמ"ש שם וקרן ישעי משגבי:

**זה אברהם.**כמ"ש לעיל ס"ה וש"נ:

**לחמו ניתן זה הקב"ה.**שייך למ"ש מרומים ישכון זה הקב"ה ודורש גז"ש:

**זה המן וכו' זה הבאר.**עיין ריש סימן ובשביל דרשה זו הובא כל הדרשה לכאן ומ"ש מימיו נאמנים מלשון דבור כמ"ש מסיר שפה לנאמנים שנותן ע"י נאמנים הם משה ואהרן וכמ"ש בכל ביתי נאמן הוא והיה הבאר עולה ע"י דבורם כמ"ש עלי באר ענו לה:

**לבני תורה.**וזהו לחמו ניתן וכמ"ש לחמו בלחמי וכן הוי כל צמא לכו למים וזהו מימיו נאמנים:

**דחילא ואמתני.**וזהו מ"ש שם לבך יהגה אימה:

**דבר יום ביומו.**וס"ד למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ואיך הוא נסיון זה ע"פ המן ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ומנגד וע"פ מדה י"ז כאלו כתוב הילך בתורתי יום יום. וע"פ גז"ש ומדות הנ"ל על ברכות יום יום. ומ"ש יעמס לנו ועמיסה שייך במשא כבד ולא אצל ברכה ע"כ דורש ע"פ גז"ש וממעל יעמוס לנו העמוסים מני בטן שכ"י נושא משאם אף שאינם ראוים. ולנו פירש אותנו:

**ומעמיס לכם כוס ישועות.**כי עמיסה ונשיאה הם שמות שוים ונרדפים כמ"ש העמוסים וגו' הנשואים וגו' ואצל כוס כתוב כוס ישועות אשא וע"כ דורש יעמס לנו האל ישועתנו על כוס ישועות אשא:

**אשים את ירושלים.**אבן מעמסה:

**דתן ואבירם.**ע' לעיל פ"א סי' כ"ט וש"נ ומבואר. וכאן ע"פ גז"ש:

**וכי יש דבר.**כי ע"י ההבאשה בא הרימה ולא בהיפך:

**שורות שורות.**וזהו כפול לשון וירם תולעים שע"פ מדה ט' וממעל כאלו כתוב וירום רמה ויתלע תולעים וע"פ מדה י' שורות רמה. שורות תולעים. ובמכילתא דורש שהוא מקרא מסורס ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב בהיפך ויבאש וירם תולעים וכמ"ש בפסוק כ"ד ולא הבאיש ורמה לא היתה בו וזהו פשט המקרא וכאן כמו שכתוב וחולק על המכילתא. ויותר נכון לומר כי שניהם אמת צדקו יחדו שתחלה הבאיש לצורך התולעים שנתהוו ואח"כ נשמע ההבאשה והרגישו בו:

**כיון שכעס שכח.**וכמ"ש בפסוק כ"ג הוא אשר דבר ה' אחר שבאו הנשיאים ושאלו ומשמע אשר דבר ה' כבר ולמה לא אמר מכבר אלא ששכח. וע' ספרי מטות שחושב ג' דברים ששכח אחר שכעס. באונן. ובמי מריבה. ובמדין. ולא חשיב זאת ובויק"ר פ' י"ג בסי' א' חשיב זאת ולא חשב מי מריבה ועי' מש"ש:

**משה בכללם.**שנכשל על ידיהם שכעס ושכח דבר ה' והיה סבור שיאמר להם בערב שבת סמוך למעשה ובין כך אירע שהותירו המן ושכח:

**מהו ראו.**איזה דבר יש כאן לראות לאות ולמופת אא"ע לישראל ת"ע לשונאי ישראל וכמ"ש ב"ר פר' י"א ס"ס ה':

**אפילו יום אחד.**פי' שבת אחת כ"ה במדרש תהלים מזמור צ"ה. וילקוט שם. ובשבת קי"ח איתא בשם ר"י שתי שבתות:

**היום אם בקולו תשמעו.**וכמ"ש במ"ת הנ"ל וילקוט שם היום אם וגו' וכתיב שמור את יום השבת לקדשו:

**קצבה לקץ.**כמ"ש חבקוק ב' ויפח לקץ ולא יכזב וכמ"ש בדניאל ח' י"ט כי למועד קץ ושם י"ב ו' עד מתי קץ הפלאות ושם פסוק ט' עד עת קץ וזהו אני ה' בעתה. ואם עושים תשובה על זה נאמר אחישנה וכמ"ש סנהדרין (צ"ח א') ע"ש ור' יוחנן סובר דמ"ש היום אם בקולו תשמעו על התשובה ולא על השבת דלשיטתיה אזיל דס"ל ב' שבתות כנ"ל. ומ"ש כאן וכשם שמצינו וכו' חתימה לדברי ר"ל הנ"ל:

**ששכח משה אמר להם עד וכו'.**שאם היה אומר לישראל הייתי אומר שכולל כאן חטאים אחרים שהכעיסו אותו אך למשה שכוללו עמהם לא היה רק על השבת כנ"ל סוף ס"י:

**ומה כתיב אחריו.**זה עוד ראיה שתחלה אמר מצותי ואח"כ אמר שבת לבד. וע' ד"ר פ"ד ס"ד:

**וימרו בי בית ישראל.**ולפני זה כתוב ואתן להם את חוקותי ואת משפטי הודעתי אותם וגם את שבתותי נתתי להם הרי שמיחד השבת כנגד כל החוקים והמשפטים בצווי וכן שם בפסוק י"ט כ' כ"א ג"כ כנ"ל ב' פעמים והמדרש לא חשב אלא הב':

**אז תתענג וגו' והתענג וגו'.**שבת (קי"ח) אז תתענג עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך הרי מ"ש אז תתענג שנותן לו משאלות לבו. ועי' ד"ר ריש פר' ג' ומש"ש:

**שנאמר והאכלתיך נחלת.**היל"ל והנחלתיך נחלת וכי הנחלה אוכלים ע"כ דורש שהנחלה הוא הקרן והאכלתיך הפירות מן הנחלה וכמ"ש אמרו צדיק וגו' כי פרי מעלליהם יאכלו וע"פ מדה ט' וממעל וי"ז כאלו כתוב והנחלתיך נחלת יעקב אביך והאכלתיך הפירות וכמ"ש שבת (קי"ח) לא כאברהם וכו' ולא כיצחק וכו' אלא כיעקב שהיה נחלה בלא מצרים על שכתוב בו ששמר השבת כמ"ש ב"ר פ' ע"ט ס"ס ו'. וע' ב"ר פ' י"א ס"ז. ועי' ב"ר פר' ס"ט ס"ס ה':