**רעך ורע אביך.**וס"ד ואל תבא בית אחיך ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק ועיקר הדרשה על סוף הפסוק ואגב דורש ר"ד:

**זה הקב"ה.**שקרא אותם אחים ורעים. תנחומא יתרו ריש ס"ה כמ"ש למען אחי ורעי שרוה"ק קורא אותם כן. עי' ד"ר פר' י"ג בסי' י"א וכמ"ש זה דודי וזה רעי בנות ירושלים ילקוט משלי ריש ו' ולקמן בס"ט:

**במדרש איכה.**פסוק בלע ה' תנחומא כאן ס"ה ב"ר פר' נ"ג סי' י"ד ע"ש:

**אביכם שהיה מושלך.**כמ"ש וישלך את הילד תחת אחד השיחים וזה היה במדבר באר שבע וכתיב שם ויפקח ה' את עיניה ותרא באר מים. וזה היה ע"פ נס וזהו מ"ש המדרש פתחתי לו:

**ואתם עשיתם כך.**שהמיתם את עמי בצמא:

**הוי טוב שכן קרוב.**בהכרח שהכוונה על יתרו כמ"ש מיד בסמוך. ומ"ש קרוב ורחוק פי' קרוב בלב באהבה ורחוק מהלב בשנאה. וצ"ע שהרי יתרו הוא ממדין כמ"ש כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך בסדר בהעלותך ומדין הוא בנו של אברהם כמו ישמעאל כמ"ש בסוף חיי שרה ותלד לו וגו' ואת מדין אך לפי מ"ש במ"ר פכ"ב ס"ד פלוגתא בזה שיש סוברים שהיה שני מדין. שמדין של יתרו שהיה שם משה היה בין מצרים להר סיני. ומדין שהרגו ישראל היה סמוך למואב יתכן מאד שהיה מדין בנו של אברהם כמ"ש וישלחם קדמה אל ארץ קדם אצל ארם ומואב. וא"כ מדין של יתרו אינו בנו של אברהם:

**ויאמר שאול אל הקיני.**וס"ד סורו רדו מתוך עמלקי וגו' ואתה עשית חשד עם כל בנ"י בעלותם ממצרים. ובעמלק כתוב אשר עשה לך עמלק בצאתכם ממצרים:

**וצוך אלהים.**לא רנה לעשות דבר רק אם יסכים אלהים הרי שהיה ירא אלהים:

**בטלו את הקרבנות.**כמ"ש ב"ר פר' ס"ג ס"ס י"ג דם שנאת דם קרבנות:

**שמע ביציאתם.**ולשון התנחומא עמלק שמע ביציאתן ונזדווג להם שנאמר על ריב בני ישראל וגו' ויבא עמלק:

**מה כבוד נחל.**מה גדול הכבוד שהיה לו מישראל כמ"ש בסוף הסי' וכל הענין בתנחומא כאן ס"ו:

**שלח לו ביד שליח.**במכילתא כאן הגיר' ר' יהושע אומר כתב לו באגרת ר"א המודעי שלח לו ביד שליח. וגי' התנחומא כמו כאן במדרש. וטעם פלוגתתם שכתוב ויאמר אני חותנך יתרו בא אליך משמע שהיה שם אמירה לנוכח ואח"כ כתוב ויצא משה לקראת חותנו. ע"כ דורש ששלח לו דברים ביד שליח והשליח דיבר עמו לנוכח וזהו בא אליך. ור"א דייק תיבת אני שהשליח היל"ל חותנך יתרו בא אליך. אך אני. משמע שהיא בעצמו מדבר אליו לנוכח ע"כ דורש ששלח לו איגרת:

**עשה בגיני.**דורש מה היתה כוונת יתרו שהודיעו שהוא בא שרצה שיצא משה לקראתו לקבלו ולכבדו ע"כ תחלה אמר אני חותנך בא עשה בגין עצמי ואח"כ אמר ואשתך ושני בניה וכמו שכיון במ"ש אני חותנך וגו' עשה בגיני כך במ"ש ואשתך ובמ"ש ושני בניה:

**הקב"ה אמר לו צא.**שתיבת אני מיותר ודורש על הקב"ה שנקרא אני כמ"ש אני והו הושיעה נא. וזהו ויאמר אני שאני אמר לו ע"פ מדה ט'. חותנך בא אליך צא לקראתו. ומ"ש אל אלהים ה' דבר ויקרא ארן הביא פסוק זה לראיה שברא הארץ במאמרו. אך במכילתא ותנחומא ליתא פסוק זה:

**שאני מרחק.**בתנחומא שם הגיר' ואינו מרחק. ובמכילתא הגיר' אני המקרב ולא המרחק. ודורש פסוק האלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק איך שייך על הש"י קרוב ורחוק ובפסוק הסמוך לו כתוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' והם ב' כתובים מכחישים ע"כ דורש אא"ע לקרבת מקום ת"ע לקרבת אהבתו ועבודתו ולפי זה הוא תמיה קיימת שהאמת כן הוא שהוא מקרב ולא מרחק ומ"ש האלהי מקרוב אני דורש גז"ש מכאן מתיבת אני ויאמר אל משה אני. שאני מקרבו אף אתה צא וקרב אותו ועי' לעיל פר' י"ט ס"ד:

**אף אתה קרבהו ואל תרחיקהו.**וגירסת המכילתא מיושב יותר אף אתה כשבא אדם אצלך ואינו בא אלא לש"ש. אף אתה קרבהו ואל תרחיקהו. וכן הוא בתנחומא כי על יתרו לא היה צריך להזהירו כל כך:

**אמרו יצא משה.**כמ"ש בתנחומא אמרו חז"ל:

**וע' מזקני ישראל.**ובתנחומא הגי' וכל ישראל ובילקוט מביא בשם מכילתא ואחריהם כל ישראל וליתא במכילתא שלפנינו. ולשון רש"י בחומש מי ראה את אלו יוצאים ולא יצא:

**אף ארון יצא עמהם.**וכמ"ש באבות ואין כבוד אלא תורה והארון מקום הלוחות והתורה. וצע"ג ארון מאי בעי הכא שאף אם נאמר שלאחר מ"ת בא יתרו וכמ"ש לקמן פר' זו סס"ד אין הכרת שבא אחר עשיית המשכן והארון אך גירסת המכילתא והילקוט. וי"א אף שכינה יצאה עמהם. והכוונה על הענן שנקרא כבוד ה' וזהו כבוד חכמים וגו'. ולפי מ"ש לעיל פ"ה סי' כ"ב נטלתי ספר בראשית יתכן שעשו לו ארון כמו אנו לכל התורה ועליו היה הענן:

**ויבא אהרן וגו'.**וס"ד לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים ומאחר שהיה שם אלהים הרי כתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ותיכף לת"ח ברכה וכתוב ואני קרבת אלהים לי טוב הרי שהיה לו עי"כ טובות וברכות:

**לא די שלא קללן.**הביא ראיה שברכותיו לא היה מעצמו אלא מה' וכן מ"ש בלעם על יתרו מה היה:

**אבל ליתרו.**קיני הוא יתרו כמ"ש שופטים א' ט"ז ובני קיני חותן משה:

**עמנו היית בעצה.**אצל פרעה על ישראל כמ"ש לעיל פ"א ס"ט וש"נ על יתרו. בלעם. ואיוב. וע' לקמן בס"י:

**איתני עולם.**הם האבות כמ"ש (ר"ה י"א) מפסוק והאתנים מוסדי ארץ ירח האתנים וזה איתן מושבך:

**אנדריאנטוס.**עיין לקמן פנ"א ס"ה ד"ר פ"א סי' ט"ז ופי' איקונין של מלך בצורה בולטת בחיתוך אברים:

**ביום צרה.**ולא פי' באיזה יום ובהכרח שמפורש בזה הפסוק עצמו באיזה יום מדבר והיינו ע"פ גז"ש שכתוב שם עזי וזמרת יה. ומ"ש ומנוסי משמע שגרם לי שאנוס וסותר למ"ש עוזי ומעוזי ע"כ דורש מנוסי שעשה לי נסים ע"פ מדת ממעל ואז אליך גוים יבואו:

**כי שמענו אשר הוביש.**הרי שמעת קריעת ים סוף נתנה דעתה להתקרב:

**ויתן עוז למלכו.**וזהו עוזי ומעוזי. ואז באה מלכת שבא מאפסי ארץ:

**התורה שנקראת עוז.**מכילתא ריש יתרו מדרש תהלים סוף מזמור כ"ח לקמן פר' ל' סי' כ"ג במ"ר פ"א ס"ג פר' י"א בס"ז פ' י"ב סי' י"ב פ' י"ח סי' י"ד:

**ולא שמע יתרו.**כמ"ד לאחר מ"ת בא יתרו ב"ר פכ"ב ס"ה וש"נ ועל שעיקר הדרשה מיתרו מביאו לבסוף. וכן הוא במכילתא שם דעת ר"א:

**כמו שכתוב לעיל.**פר' י"ט ס"ד:

**מבפנים.**כמ"ש סדר וארא ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל ודרשו ויק"ר פ' ל"ג ס"ד שלקח מבנות יתרו:

**שהורידו לו המן.**שירד גם למענו חלק במן אך במדרש תהלים ע"ח איתא א"ר אייבו בששה שעות בא יתרו (ואז וחם השמש ונמס) וירד לו מן כנגד ששים רבוא וזהו דלתי לאורח אפתח כמ"ש ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול:

**עמלק ויתרו.**לעיל ס"ג וש"נ ועל עמלק צ"ע:

**ומן העוה"ב.**כמ"ש מלחמה לה' בעמלק מדור דור וכמ"ש ואחריתו עדי אובד:

**ואח"כ וישמע יתרו.**מכילתא וישמע יתרו דעת ר' יהושע מלחמת עמלק שמע ובא שהיא כתובה בצדו. פי' שדורש סמוכים:

**וזקני מדין.**וכמ"ש כי צוררים הם לכם וכן מעולם:

**כאברהם.**כמ"ש תהלים פ"ט משכיל לאיתן האזרחי זה אברהם ויק"ר ריש פ"ט במ"ר פ' י"ט ס"ג וש"נ:

**ופתי יערים.**שנתחכם עד שהוכיח לנבון שיבין דעת זה משה בפרשת ואתה תחזה:

**איעצך.**ויהי אלהים עמך פי' אם יצוה אותך וכמ"ש וצוך אלהים:

**וכי ב"א שוטים.**הרי שלא יתכן כפשוטו אלא לדרוש ע"פ גז"ש וי"ז על משה וע"פ מדת ממעל ומנגד:

**שבע שמות.**כאן לא הביא אלא ג'. יתר. יתרו. חובב. והד' הם רעואל חבר פוטיאל קיני עי' במכילתא ריש יתרו באריכות. וע' ספרי בהעלותך פסוק ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה. וזהו כוונת המדרש במ"ש כמו שכתוב בפרשת ויאמר משה על הספרי:

**הוסיף לו אות.**התבוננתי על אלו שהוסיף להם אותיות בתנ"ך שהם האותיות של השם יו"ד ליהושע ודויד ופינחס לדעת הזוהר ה' לשרה ואברהם ויוסף ו' ליתרו וכן החסרים ו' מעפרון ה' מיהונדב:

**שאדם חבר.**ע' כל זה במדרש תהלים ח':

**נטל טלית.**ע' ב"ר פר' ע' סי' ה' זכה אדם לתורה נוטל טלית. עי' ב"ב (נ"ז צ"ח א') וברשב"ם שם כמו כאן. וכמ"ש בירושלמי פרק ג' דביכורים טלית שעליו כמרדעת של חמור ע"ש:

**בייא.**פי' צעקה על שעושה לו רעה ע' ב"ר פ' י"ב ס"י מש"ש:

**לזירה.**לא הובא בערוך יבמ"ע ולפי הענין פי' מקום שנכנסים שנים להתאבק ולנצח. והוקשה לו תחלה אמר ערבת לרעך שהוא האהבה והקירוב ואח"כ אמר תקעת לזר כפיך ואין הזר רע ע"כ דורש לזר מלשון זירה:

**או נצחת.**שהמנהיג את הדור כראוי כדוד ואיוב עליו נאמר כמ"ש איוב ואשברה מתלעות עול ומשינהו אשליך טרף וכמ"ש עוד ואם זרוע כאל לך וגו' עדה נא גאון וגובה ראה כל גאה הכניעהו וגו' ועליו נאמר ותגזור אומר ויקם לך. צדיק מושל ביראת אלהים וזהו או נצחת עי' ד"ר פר' ה' סי' י"ג ותבין כאן. ולהיפך כמ"ש ב"ר ר"פ פ' כי לכם המשפט. ולמה כל זה על שנוקשת באמרי פיך:

**לידע מה לעשות.**וזהו עשה זאת אפוא התורה שנקראת זאת. ילקוט משלי ו':

**התרפס באבק.**רפיסה היא ברגל כמ"ש בדניאל ז' ברגליה רפסה. וכמ"ש יחזקאל ל"ד י"ח י"ט והכוונה שילך אל חכמים ללמוד מהם וכמ"ש בילקוט שם עשה לך רב:

**אזכיר רהב.**צ"ע איזה ראיה מכאן. והיל"ל מפסוק ביום קראתי ותענני תרהיבני בנפשי עוז כמ"ש לעיל ס"ד ויתן עוז למלכו:

**בפרשת ויגש.**פי' דשם כתוב פי' אחר על פסוק זה ר"פ צ"ג:

**אלו ישראל.**ע' מדרש משלי ו' וילקוט שם ומדרש תהלים ח':

**עריבין בינן לבין הקב"ה.**פי' עריבין זה על זה להקב"ה. וע' בריש הפרשה וכאן פי' על שאמרו נעשה ונשמע שתקעו עצמן לערבות על שאחרים לא קבלוה:

**שלישי ורביעי.**ובנמשל. ראשון הוא שעיר. שני מואב. שלישי עמון. רביעי בני קטורה. וע' מכילתא פסוק אנכי:

**הוי בני אם ערבת.**במדרש משלי ו' באריכות וכאן חסר:

**לעבדיו שמרו.**כל המשל בלשון יחיד גם כאן צ"ל לעבדי שמור:

**נגח העבד.**שהעגל נגח את העבד. ובנמשל פתח הפלטין פי' שמיד אחר קבלת התורה עשו העגל:

**הוי שמעו דבר ה'.**ובפסוק השני מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל וכתוב עוד שם ועמי המיר כבודו בלא יועיל היינו העגל כמ"ש וימירו את כבודם בתבנית שור תהלים ק"ו כ':

**שמעו ותחי נפשכם.**ע"י שמיעה לבד תחיה נפשכם עיין ילקוט ישעיה ג"ה וילקוט ירמיה ב' בשם פסיקתא האוזן הזה כקנקל לכלים והכוונה על פסיקתא פרשה כ"ז ושם חסר מאמר זה וע' ד"ר ר"פ י' ג"כ כמ"ש בילקוט. וכן הובא בערוך ערך קנקל בשם פסיקתא:

**האוזן שומעת וכל הגוף כו'.**שהאוזן והשמיעה כולל כל הגוף וכמ"ש חז"ל סימא עינו נותן לו דמי עינו. קיטע ידו נותן לו דמי ידו. חרשו נותן לו דמי כולו וע"כ כתוב אוזן שומעת תוכחת חיים וגו' שמעו ותחי נפשכם. וע"כ הצליחו הראשונים בתורה על שהיה הכל ע"י שמיעה וראות פני הרב בדיבוק חברים ודו"ק: