**עלית למרום.**וס"ד שבית שבי לקחת מתנות באדם. וכמ"ש (סוכה ה') דעת ר"י מעולם לא עלה משה למרום ועוד מפשטא דקרא בפסוק הקודם רכב אלהים רבותים וגו' ה' בם סיני בקודש שהרכב אלהים היה בסיני וה' בם וכמ"ש וירד ה' על הר סיני היינו עם הרכב שלו. ואיך אמר אחריו עלית למרום ע"כ דרש אא"ע לעלית הגוף ת"ע לעלית המעלה נתעלית. וכמ"ש ב"ר פצ"ח סי' י"ד כי עלית לר"א המודעי. ועי' פסיקתא ס"פ כ' לקמן פל"ג ס"ב:

**נתגששת עם המלאכים.**ד"א על תיבת עלית ומ"ש למרום פי' מלאכי מרום של רכב אלהים כנ"ל כמ"ש שבת (פ"ח ב') פסיקתא שם באריכות וזהו שבית שבי שאין שבי אלא ע"י מלחמה שהתווכח משה עמהם ונצחם בטענותיו:

**כשם ששלט משה.**דרשה ג' על עלית למרום על הקב"ה שנקראמרום וקדוש. וכאן חסר כמ"ש במ"כ וכמ"ש לקמן פמ"ו ס"ס ג' ועי' בסוף הספרי וע' לקמן פמ"ג ס"ס א' טעם הדבר ומ"ש ב' טפחים וכו' צ"ע מנין לו:

**ארכן ו' טפחים.**במ"ר פ"ד בס"כ וש"נ:

**נושאים עיניהם עליה.**שהמלאכים היו רוצים שתנתן להם כמ"ש שבת שם:

**נטלה חנם.**פי' בלא יגיעה ת"ל לקחת בלשון קנין ביגיעה גדולה מ' יום לא אכל לא שתה ולא ישן:

**יהא חייב ליתן דמים.**שלא ישיג מהתורה אלא כפי יגיעתו על על דבר ודבר ואיך ילמדנה ביגיעתו אשר היא ארכה מארץ מדה. על זה כתוב מתנות שאחר שיגע בה בכל כחו נותנים לו התורה מתנה ודורש מדה כ"א וכאן לג' לשבי ולקיחה ולמתנה ודורש כח היפה שבכולם ועי' לקמן פל"ג ס"ב וש"נ:

**לפגוע במשה.**בפסיקתא פ"כ ס"ג באריכות ושם ס"פ כ"ה:

**אין אתם מתביישין.**כמ"ש ב"ר פמ"ח סי' י"ד והוא עומד עליהם. מיכאל מירתת. גבריאל מירתת וכש"כ האחרים:

**האדם הגדול.**גז"ש ועי' ב"ר פר' י"ד ס"ו וש"נ וע' ילקוט יהושע י"ד וזהו ומשה עלה אל האלהים שנתעלה ונתגשש ונצח כנ"ל:

**ההר אלו אבות.**לעיל פט"ו ס"ד וש"נ ומ"ש עלה בענן כמ"ש בסוף משפטים ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר על ידי הענן וכן מ"ש וירד משה מן ההר אל העם ירד ג"כ בענן שהיה בו. ואין צורך לסרס דברי המדרש כי כבר כתבנו זה כמה פעמים שדרך המדרש שתחלה מביא מאמר ממקום אחד בזה הלשון ואח"כ מביא המאמר ממקום אחר בלשון אחר. וע' פסיקתא רבתי פ"כ באריכות:

**לבית יעקב אלו הנשים.**מכילתא כאן וכמ"ש חז"ל ביתו זו אשתו. וע' פר"א פרק מ"א ואצל הנשים כה תאמר אמירה רכה. ולאנשים ותגד קשים כגידים שבת פ"ז:

**שהן מזדרזות במצות.**על שאין שכלם חזק כל כך קרובים לקבל באמונה ועושות בלא חקירה:

**לא צויתי אלא לאדה"ר.**כמ"ש ויצו ה' אלהים על האדם לאמר ואדם אמר לחוה:

**שנאמר בית יעקב.**ובפסוק הקודם והלכו וגו' ואמרו לכו ונלכה אל בית וגו' כי מציון תצא תורה וגו' בית יעקב וגו' הם היושבים בציון בבהמ"ק:

**בטכסיס של מלכים עד נעשה ונשמע.**המדרש הזה אין לו ביאור ומקומו בסימן ד'. ומ"ש אתי מלבנון כלה וס"ד תשורי מראש אמנה על שהאמינו ואמרו נעשה ונשמע וע' בזוהר ריש שמות על פסוק זה אתי מלבנון תבואי תשורי וגו' על נעשה ונשמע וע' עוד לעיל פ' כ"ג ס"ה וש"נ. וע' מכילתא פסוק אנכי ומי שיעיין בכל המקומות הנ"ל יתכן להוציא ביאור המאמר:

**וישב משה.**הכוונה על פסוק ויגד משה שהוא סמוך לפסוק לך אל העם וגו' שדורש בסמוך:

**אותה שעה ביקש.**בהכרח הכוונה על פסוק כ"א ויאמר ה' אל משה רד העד וכמו שיתבאר בסמוך:

**אופימשטאטא.**לא מצאתי פי' בערוך ובמ"ע ואופי פי' מנהג וחוק. ומשטאטא איני יודע מהו:

**עשה דבר פלוני.**אולי יבין שרצונו שילך מכאן ומאחר שלא הבין שלח אותו שליחות אחרת שילך מכאן ובהדיא לא רצה לומר לו שילך מכאן שלא להפיל פניו:

**הקב"ה או משה.**כמ"ש פר"א פרק מ"א שלא יהא אומרים משה היה מדבר עמנו מתוך הענן:

**לך אל העם וקדשתם.**צ"ע דכאן עומד המדרש בפסוק רד העד בעם פן יהרסו וגו' כי אתה העידות וגו' לך רד ועלית וגו' ולמה הביא פסוק לך אל העם וקדשתם. והענין שהוקשה להמדרש מ"ש רד העד בעם ולא פירש מה יעיד כי מ"ש פן יהרסו וגו' ונפל וגו' הוא העונש וגם הכהנים וגו' יתקדשו מאי גם שלא זכר כאן קדוש אצל העם. וגם מ"ש הגבל את ההר וקדשתו. שלא נזכר בדברי הש"י ע"כ דורש שמ"ש לך רד העד בעם. כולל שני אזהרות. הקידוש. וההגבלה. הקידוש מ"ש לעיל פסוק י' לך אל העם וקדשתם והיו נכונים והוא הפרישה מן האשה. כמפורש במכילתא פסוק זה הובא ברש"י בחומש. וההגבלה כמ"ש פסוק י"ב והגבלת את העם סביב לאמר וגו' כל הגוגע בהר מות יומת. ועל הקידוש אין מיתה רק על ההגבלה א"כ מ"ש כאן רד העד בעם היינו מ"ש לך אל העם וקדשתם ע"פ מדה ט' ול"א אזהרה בלא מיתה ומ"ש פן יהרסו אל ה' ונפל ממנו הוא עונש מיתה על ההגבלה. הרי שכתוב כאן הקידוש כנ"ל ועל זה אמר וגם הכהנים יתקדשו וגו' וכן ההגבלה בעונש על הכהנים וזהו פן יפרוץ בהם ועל זה השיב משה לא יוכל וגו' הגבל את ההר על ההגבלה וקדשתו על קידוש העם כנ"ל והמדרש נכח רוח חיים ורוח בינה במ"ש כבר הקדשתים שנאמר כי אתה העדות וגו' והיינו מ"ש וקדשתו שפי' שכבר קידש את העם וכמ"ש בפסוק י"ד וירד משה וגו' ויקדש את וגו' היו נכונים אל תגשו וגו':

**את כל הדברים.**היה די שיאמר וידבר אלהים לאמר אנכי וגו' תיבות אלו מיותר. ע"כ דורש שמ"ש את כל הדברים האלה הוא מאמר בפני עצמו אא"ע לכאן ת"ע על כל מה שמדבר ועושה הכל ביחד ודברים הפכים ג"כ ביחד ועיקר הראיה מפסוק שמביא יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה. איך אמר על זה כל אלה ע"כ הכוונה על כל הבריאה וההשגחה שעושה ומזה למד במדרש מ"ש עושה את הכל בבת אחת עד מ"ש וכן דבור זכור הוא ממ"ש כאן את כל הדברים. ומ"ש אחד במזרח וכו' מרומז בפסוק שקודם פסוק יוצר אור. למען ידעו ממזרח שמש ועד מערבה וגו' יוצר וגו' שגם זה נכלל במ"ש את כל אלה ועד כאן דיבר מדברים טבעים כל אחד במקומו וטבעו וצרכו. ואח"כ מדבר מהדברים עצמם שהופכו כמ"ש וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ואח"כ ואל עפר תשוב. ועל זה הביא פסוק של עמוס ה' ח' עושה כימה וכסיל והופך לבקר צלמות ויום לינה החשיך הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ וכל אלה דברים הפכים. כי הבריאה היתה כסיל וכימה כמ"ש איוב ט' ט' ע"ש עושה כסיל וכימה ובדור המבול הפך כמ"ש עמוס שם ההופכים ללענה משפט וע"כ עושה כימה וכסיל הקורא למי הים וגו' כמ"ש ב"ר פר' כ"ה ס"ב שמדבר בדור המבול כן מ"ש יום ולילה החשיך כמ"ש ב"ר ר"פ כ"ח בדור המבול והפך לילה. ודייק מ"ש והופך לבקר צלמות שהבקר הוא הפך הערב ולא של צלמות ע"כ דורש בקר שם השאלה על התחלת דבר כמו הבקר התחלת היום ופי' שהמות מהפך הכל לתחלתו כמ"ש הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר וכדומה. ואח"כ מפרש בהיפך והופך לבקר צלמות מה שהיה צלמות הפכם לתחלתו היאור שנעשה צלמות שנהפך נדם ומתה בו הדגה נהפך לתחלתו למים. בשר חי יד משה נהפך לבשר מת לצרעת ואח"כ נהפך לבשר חי:

**וכן הוא אומר הקורא למי הים.**וישפכם על פני הארץ בפסוק הנ"ל שעשה מן היבשה ים כתחלת העולם שהים הוא צלמות שהרגו כמ"ש לעיל פר' ט"ו סי' כ"ב בהדיא וש"נ הפכו לתחלתו ולזה כוון במ"ש הים נהפך ליבשה שבתחלה היה כל העולם מים וים שנקוו המים לים אחד ונעשה כל הארץ יבשה כמ"ש בהדיא לעיל פכ"ג ס"ד ע"ש. ומ"ש שם הים הזה היה יבשה פי' שכל העולם היה תחלה מים וים ונהפך ליבשה. ובדור אנוש נהפך היבשה למים וים כמ"ש ב"ר סוף פכ"ג וים סוף נהפך ליבשה ואח"כ מיבשה לים. ועד כאן דרש מ"ש עושה כל אלה כנ"ל ועתה חוזר לענינו למ"ש את כל הדברים ע"כ אומר וכן וזהו מ"ש וכן דבור זכור וגו' ג"כ דבר והפכו שצוה לשמור השבת וצוה לחללו בקרבנות. וכן צוה שלא לגלות ערות אשת אחיו וצוה ליבם את אשת אחיו כמ"ש בפסוקים של כי ישבו אחים יחדו עד יבמה יבא עליה ויבמה עיין מכילתא יתרו פסוק זכור ועי' ירושלמי נדרים פ"ג הלכה ב' ושם מביא עוד פסוקים כאלו שהם הפכים:

**בא וראה.**כמו ד"א וידבר אלהים וגו' וכמ"ש בסוף הסימן הוי וידבר אלהים:

**בכחו רגע הים.**שהיה צריך כ"י להראות כח וגבורה למלחמה. ודורש גז"ש שזהו מ"ש ישגיב בכחו בים. ומי כמוהו מורה בתורה וכמ"ש במכילתא אנכי ה' אלהיך לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה נגלה בסיני כזקן מלא רחמים וכו' ע"ש:

**א"ר יצחק.**פר"א פ' מ"א עי' כל הענין בתנחומא כאן סי' י"א וכ"ה בויק"ר פ"ו ס"ו. וכן הוא בשבת (דף קמ"ו) שפסוק זה כי את אשר ישנו וגו' הוא על מעמד הר סיני ופסוק זה הוא בסדר אתם נצבים שהיה בסוף מ' שנה. אך הענין בזה שכתוב אתם נצבים וגו' לעברך בברית ה' וגו' היום למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים. משמע שהיום מתחיל ועד עתה לא היה כן שהרי כבר התחיל מעת מתן תורה אנכי ה' אלהיך. ע"כ בהכרח לדרוש אא"א לכאן ת"ע לסיני שאז נעשו לעם ואז עברו בברית ה' כמ"ש סוף משפטים הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם ובאלתו היינו תוכחות של בחוקותי כמ"ש בהדיא במכילתא בחדש השלישי פר' ג' שזהו מ"ש בסוף משפטים ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם שאמר להם כל סדר בהר ובחוקותי עד אחר התוכחות שעל זה כתוב בסוף תוכחות של תבא מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ואז אמר להם אתם נצבים וגו' וע' מ"ש ויק"ר פ"ו שם בא"א. וע' עוד בד"ר פ"ד ס"ג מש"ש בראיות לדרך שכתבתי כאן:

**אשר ישנו פה וגו'.**והלא כל ישראל היו במקום אחד במדבר. ובהכרח שהכוונה על הדורות העתידין להבראות שכולם היו שם. ואם היה כתוב אשר איננו עומד היום היה משמעו שישנו ממש בעולם אלא שאינו עומד פה אלא עומד במ"א אך אחר שכתוב ואת אשר איננו פה עמנו היום אבל ישנו במקום אחר אך בלא עמידה אלא בעולם הנשמות:

**בימי מלאכי.**צ"ע שא"כ לא היו יודעים מי אמר הנבואה. אך בתנחומא הגי' על מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי שכבר היתה הנבואה בידו וכו' פירוש ברשותו כמ"ש וכל טוב אדוניו בידו. ויקח את כל ארצו מידו. וממלאכי אנו לומדים בנין אב על כל הנביאים:

**מעת היותה שם אני.**מעת מתן תורה כמ"ש ברישא דקרא לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני שהפסוק מדבר במ"ת כמ"ש בהדיא קה"ר פסוק מה שהיה הוא שיהיה וכן הוא במכילתא פסוק בחדש השלישי ובפסוק אנכי ע"ש:

**ולא יסף.**כתרגומו ולא פסק ופי' שכל מה שהתנבאו הנביאים ודרשו החכמים הכל מכח אותו הקול כדעת ר"ל:

**נחלק לז' קולות.**וזהו ולא יסף שלא כלה אצל הר סיני אלא הלך בכל העולם לכל הלשונות. כמ"ש לעיל פ"ה בס"ט. וע' עוד לעיל פט"ו סי' כ"ח והם הז' קולות הכתובים בתהלים כ"ט:

**שלא היה לו בת קול.**ע' לקמן ס"פ כ"ט (ושם הוא דעת ר"ל וצ"ע). וכמ"ש ולא יסף עוד לדעתה שלא הוסיף. והתרגום פירש כאן ולא יסף שלא פסק ועל ולא יסף עוד לדעתה פי' שלא הוסיף ונ"ע:

**וקול דבריו כקול המון.**וכתוב שם ולא נשאר בי כח והודי נהפך למשחית:

**בכח כל הקולות.**יתכן שצ"ל בכח של כל הכחות וכמ"ש לעיל פ"ה ס"ט בכח של כל אחד ואחד וכ"ה בריש פר' הסמוכה ובריש פל"ד:

**המבשרות צבא רב.**עיין מדרש תהלים צ"ב צבא רב בלשון מרובה הדבור יוצא ונחלקה לשבעים קולות לשבעים לשון: