**אנכי אלהי אביך.**משמע אביך ממש הוא עמרם ולא מצאנו בתורה שיקרא הש"י אלהי פלוני רק על השלשה אבות ע"כ דורש דכאן הוצרך להזכיר אביך לפיתוי למשה וכמ"ש לעיל פ"ב ס"ה ללבבו ולקרבו. כי היה עדיין נער וטירון לנבואה וטירון פי' המ"ע אדם שלא נתחנך ולא הורגל וע' לקמן פמ"ה ס"ה באיזה שינויים ועל שדורש הפסוק על משה ע"כ בא לדרוש שמ"ש פתי אין פי' שוטה כמשמעו ברוב מקומות אלא נער או מפותה ובפסוק הקודם מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב ומשה קרוי טוב כמ"ש לעיל פ"א ס"כ ועליו אמר פתי יאמין לכל דבר שהאמין שאביו מדבר אליו ושנקרא אלהי אביו:

**בקולו של אביו.**דורש כן שתחלה כתיב ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה וכו' ויאמר הנני משמע שידע שהש"י מדבר אליו וענה לו הנני ואח"כ אמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וכו' ויסתר משה פניו היה לו להסתיר פניו מיד כשקרא לו קודם שאמר הנני. ע"כ דורש שתחילה אצל ויקרא אליו וגו' היה סבור שהיא אביו ע"כ אמר הנני עד שאמר לו אנכי אלהי אביך וגו' אז הסתיר פניו:

**אחד מהם אומר.**ולקמן אמר בהדיא ר' הושעיא רבה אומר הרי שהדעה הראשונה הוא דעת ריב"ק וכן הוא בהדיא לקמן פ' מ"ה שם וצריך להגיה ריב"ק אומר:

**אני באתי להראות לך וכו'.**דורש שמשה אמר הראני את כבודך והיה לו להשיב מיד לא תוכל לראות את פני ומה זה שהפסיק בפסוק אני אעביר כל טובי וגו' וקראתי בשם ה' לפניך ע"כ דורש שהשיב לו אני אעביר כל טובי על פניך היינו מה למעלה וכו' היינו בשעה שנראה לו בסנה ואז קראתי בשם ה' לפניך שאמרתי לך אנכי אלהי אביך ואז אלו רצית היית יודע כל טובי אך עתה לא תוכל לראות פני וגו'. וזה לפי סידור הכתוב. וע' לעיל ריש פ"ב שדורש בא"א דוק והתבונן:

**אעפ"כ.**סובר כריב"ק שלא יפה עשה ולא זכה כפי שאלתו ורצונו עכ"ז זכה שעל שמתחלה היתה כוונתו לכבוד הש"י ומוראו. אך לשון הגמרא ברכות (דף ז') ופליגא דרשב"ל א"ר יונתן בשכר שלש זכה לשלש ואם כן היה לו להביא דברי ר"י דסכנין בדברי ר' הושעיא. ועי' כל זה לקמן פמ"ה ס"ה ויק"ר פ"כ סי' י"א:

**ודבר ה' אל משה.**שמות ל"ג. וייראו מגשת. שם ל"ד. ותמונת ה'. סוף בהעלותך:

**ליהנות מזיו השכינה.**שזה יהיה מחייתך כמ"ש לקמן פל"ב ס"ס ד' ופמ"ז ס"ס ה' בהדיא וכן בס"ז שם במ"ר פכ"א סט"ז:

**קרן עור פניו.**וזה בא לו מזיו השכינה:

**לא שלח ידו.**ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו כמ"ש ויק"ר פ"כ סי' י"א מכאן שהיו ראוים להשלחת יד וכו':

**ראה ראיתי.**שני ראיות ע"פ מדה יו"ד. תנחומא כאן סי' כ':

**כי הוא ידע.**וס"ד וירא און ולא יתבונן וגו' ועיר פרא אדם יולד. ודורש על ישמעאל ע"פ גז"ש שכתוב בו והוא יהיה פרא אדם. מדרש תהלים מזמור ה':

**המתים על השוא.**שמוסרים נפשם למיתה כדי לעשות שוא:

**לעשות שוא ונהרגים.**שאע"פ שעתידים לחטוא מאד עד שיהרגו עליהם עכ"ז אינו מעניש מקודם שיחטאו כמו בלעם ועל שעתה דורש מתי על מיתה של הריגה הוצרך לגז"ש מתיך בחרב:

**כיצד אתה מוצא.**תנחומא ויצא סי' ה' כל הענין:

**ותשב לה מנגד.**הרחק כמטחוי קשת ודורש בב"ר פ' נ"ג סי' י"ג שמטחת דברים כלפי מעלה ומ"ש קשת פי' דברים קשים שעל הריחוק דורש שם מתיבת הרחק לר"ב ע"ש ועי' לקמן סי' ט' הטיח. ופי' זורקת ומשלכת דברים בכעס נגד הש"י:

**לקטרגו.**מרומז במ"ש כאן מלאך אלהים ובסדר לך לך כשנראה לה המלאך כתוב שם מלאך ה' ד"פ. דכאן מלאך של דין:

**להמית בניך בצמא.**איכה פסוק בלע ה' ולא חמל ירושלמי תענית פרק ד' סוף הלכה ה' שמ"ר פר' כ"ז סי"א:

**מעלה לו את הבאר.**מבואר בב"ר נ"ג סי' י"ד:

**שעתידין לומר זה אלי.**על נס מי הים ולא לזה שיחטא במים. וצ"ע שהיל"ל שעתידין לומר לפניך שירה על הבאר:

**אתה רואה אותם.**תנחומא כאן. לקמן פמ"ב ס"ה כל הענין וסוף פמ"ג. ד"ר פ"ג ס"ט. ומ"ש אתה רואה אותם וכו' שע"כ נקרא הר אלהים וע"כ נתקרב משה לשם לעיל פ"ב ס"ד:

**טטרומולין.**עי' במ"כ וכ"ה במ"ע:

**שומטים אחד מדם.**וכמ"ש ריש יחזקאל ופני השור מהשמאל ועגל הוא שור כמ"ש וימירו את כבודם בתבנית שור וכמ"ש לקמן פ"ל ס"ז שור גנבנו ועשינו עגל:

**אע"פ שידעתי וכו'.**דורש מ"ש בפסוק ראה ראיתי כי ידעתי את מכאוביו פי' אע"פ שידעתי. וכן וסלחת לעוני כי רב הוא אע"פ שרב הוא. וכן כי קרוב הוא אע"פ שקרוב הוא:

**מהו כי ידעתי.**הרי כבר אמר את עני עמי הם הצרות שלהם וזה מיותר ע"כ דורש אא"ע על הצרות ת"ע על עונות וחטאים כמ"ש ימרוהו יעציבוהו בלשון עתיד ובפסוק הקודם ויזכור כי בשר המה אע"פ שכמה ימרוהו וכו':

**שפט עתניאל.**דרש כן ממ"ש ותהי עליו רוח ה' וישפוט את ישראל ויצא למלחמה והנה אצל גדעון ושמשון שכתוב ותהי עליו רוח ה' הוא רק לענין המלחמה והגבורה וכאן לענין המשפט ע"כ דורש אח"ע לענין הדין ת"ע לענין שפיטת וויכוח לזכות ישראל נגד מדת הדין שעי"כ ויצא למלחמה:

**וארד להצילו.**היינו מ"ש ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה לכוונה שבעת גלותם וצרתם לא יאבדו וזהו להצילו שירדתי כבר עם יעקב ועתה ירדתי להעלותו וזהו ולהעלותו כאלו אומר וארד להעלותו שהוי"ו מושך לתיבת וארד:

**אשר הוצאתים וכו' אשר נשבעתי וכו'.**שע"פ מדה י"ז שמפורש במקום אחר שהאבות דרו כבר בא"י וגם מפורש בסוף ויחי והעלה אתכם אל הארץ אשר נשבע דורש כאן מדה ט' כאלי מפורש גם כאן שאמר ולהעלותו וכו' אשר נשבע וכו':

**עד עתה לא בא.**אע"פ שזעקו והתפללו תמיד לא עלתה זעקתם לפני אך עתה וכמ"ש ואני תפלתי לך ה' עת רצון וכמ"ש בזוהר על פסוק עד עת בא דברו ולעיל סוף פ"א באה תפלתם לפני:

**ה' בסוף התיבה.**שה"א יתירה באה לחזק התיבה שהוא לעכב בל ישונה. ועי' ייק"ר פ"א ס"ה:

**מי אנכי.**לקמן פט"ו סי' י"ד בביאור התשובה על זה ובסי' י"ח שם. שהיל"ל מי אני. דורש גז"ש על הש"י שאמר אנכי ארד וכמ"ש בסי' הקודם שבא לקיים פסוק זה ומאחר שבאת לקיים הירידה והעלייה קיים גם כן מ"ש אנכי:

**מטרונית.**שרית ואדונית וכושית מבני חם הנמכרים לעבדי עולם כמ"ש עבד עבדים יהיה לאחיו ואיני יודע איך שייך כאן משל של שפחה:

**ד"א מי אנכי.**הכוונה על ס"ד וכי אוציא את בני כנגד מ"ש והוצא את בני:

**בשיר השירים.**כמ"ש בשי"ר שם פסוק זה הובא לעיל פ"ב סי' י"ד וש"נ ומ"ש מן חררה מבואר שם מפסוק אם לא תדעי. וכמ"ש במכילתא פסוק ויבואו אלימה. ומן החררה שהיו טועמין בו טעם מן כמפורש בסדר עולם סוף פ"י שהיו אוכלים עוגה שהוציאו בידם ממצרים שהיתה יפה להם כמן ל' יום. מזה תדע איך אכלכלם במן. ומזה תלמוד בנין אב על כל צרכיהם שיהיו בכל למעלה מן הטבע:

**למקום לסטים.**כמ"ש פר"א פ' מ' וז"ל ולא עוד אלא שאתה משלחני ליד אויבי ומבקשי רעתי לא על כן ברחתי מפניהם וכו' א"ל אל תירא מהם שכבר מתו כל האנשים המבקשים את נפשך וכדלקמן פר"ה סי' ד'. והשיבו על ראשון שהיה מתירא כי אהיה עמך. וכי אוציא באיזה זכות והשיבו בזכות התורה ומהתשובה כי אהיה עמך אנו למדים ע"פ מדה ט' שהיה מתירא היינו שלא יהרגוהו וזה ע"פ מדה י"ז כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך הרי שזה היתה יראתו. וע' לקמן סוף פ' זו ואני אהיה עם פיך וע' ב"ר ריש פ' ע"ו ופ' מ"ד סי' ב':

**וזה לך האות.**יהיה לך האות והיכר בדבר שאתה שלוחי. וכמ"ש כר"א ריש פרק מ"ה שביקש שישבע לו שכל מה שיבקש יעשה לו ונשבע לו שהכל יעשה חוץ מב דברים וכו' ע"ש:

**ד"א האלהים.**ט"ס וכך צ"ל ד"א וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ותיבת האלהים נמשך לכאן מסיפא דקרא. וכמ"ש ב"ר פ' צ"ז סי' ו' וש"נ הבא בסיננון שלו אנכי וע' פסיקתא פ' ל"ג סי' ח' בענין אנכי:

**הנה אנכי בא.**היל"ל אם אבא או כשאבא ושייך לפסוק הקודם תעבדון את האלהים וכו' שדורש על מ"ת על זה השיב הנה אנכי בא למתן תורה שפותח באנכי אך לא להוציא ממצרים:

**נתברר על עסקיו.**ע' לקמן ריש פ' ד' ובר לבב שנתברר על עסקיו ואמרו לי מה שמו וע' מ"ש ויק"ר פי"א סי' ב':

**היה מבקש משה.**ע"פ מדה ט' שמאחר שאמר ואמרו לי מה שמו וכו' הרי בכח מאמר זה אמור לי שמך שאומר אליהם:

**לפי מעשי אני נקרא.**פי' שמ"ש אהיה אשר אהיה אין זה שמו המיוחד שהרי לא נמצא בתנ"ך שנקרא בשם זה רק כאן. ע"כ דורש שזה הודעה על כל שמותיו המפורשים בתנ"ך שהוא נגלה ונקרא כפי המעשה שעושה והנה שם הויה ואדני ואלהים ואל שדי כבר הודיע ע"פ האבות מפורשים בתורה רק צבאות הובא דרך אגב כי אינו בתורה רק בנביאים וכתובים:

**כשאני דן.**שאלהים הוא דיין כמ"ש עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים וכדומה:

**מלחמה ברשעים.**כמ"ש ש"א ט"ו ב' אצל מלחמת עמלק. וכמ"ש ישעי' י"ג ד' ה' צבאות מפקד צבא מלחמה ובתנחומא הגיר' כשאני עושה נקמה ברשעים כמ"ש קנאת ה' צבאות תעשה זאת ישעיה ט"ו:

**תולה על חטאיו.**שאיני מעניש כפי חטאו ואומר ליסורים די וכמ"ש ב"ר פר' צ"א סס"א ע"ש. והמדרש פי' טעם אחד בשמות אלו אבל יש עוד טעמים גלוים ונסתרים:

**ג"פ אהיה.**ע"פ מדה י' על ג' זמנים עבר הוה עתיד ולדעות הנ"ל יוכל לומר גם לישראל אך ר"י ב"ר אבינא מחלקם שנים אמר למשה ואחד לישראל כמ"ש כה תאמר לבני ישראל אהיה וכו' ולא ב' אהיה הנ"ל:

**נהייתי ונחליתי.**לכך הודיע לו עתה שם אהיה על שעתה עומד עם ישראל במעמד של מכאוב וצרה וע"פ מדת ממעל:

**ביחידים.**הרשות נתונה אהיה עם הצדיק ולא עם כל היחידים וזהו אהיה ולא בהכרח:

**ד"א דאמר ר"ע ב"ר ששון.**פי' ד"א אהיה אשר אהיה על פי מה שדרש רעב"ש במקום אחר כן. ודרש ג"כ כאן:

**וישלח תבנית יד.**מן השמים לארץ:

**אחד משלישו של עולם.**כמ"ש ב"ר פס"ח סי' י"ב וש"נ. ופי' שאני עושה מעשה כפי רצוני שלא בהכרח כלל וזהו אשר אהיה פעם כך ופעם בהפכו. ועי' ב"ר פ"ד בסי' ד':

**ויאמר עוד אלהים.**פתח באלהים ואח"כ אמר ה' אלהי אבותיכם ע"כ דורש שהוא שייך לפ' ו' שכבר אמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וכו' וכאן אמר עוד הפעם לתקן מ"ש תחלה אלהי אביך וכמ"ש בריש הפרשה ששמח על הזכרת אביו ובהכרח שכאן עצב ושאל. וע' תנחומא כחן סי' י"ט:

**בשאול א"ל לאו.**כמ"ש בקהלת כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה:

**חסר ו'.**כפי הכתוב בתורה מלשון העלמה וסתר שיסתור אותיות השם שיזכירנו בכנוי וזהו וזה זכרי וזכירה הוא בכה כמ"ש מכילתא פסוק זכור את יום השבת פסחים ק"ו:

**לעולם זקנים מעמידים.**ופי' הפסוק כשישראל ביחד עם זקניו ושוטריו ושופטיו שתיבת עומדים מיותר על כן דורש אם אינו ענין על העמידה ת"ע על הקיום ועי' ספרי בהעלותך פסוק אספה לי באריכות ולקמן פ"ה ס"ו ופ' ט"ו ס"ג וס"ד וריש פט"ז ופ' ל"א ויקרא רבה סוף פרשה י"א:

**בשהיה בית המקדש קיים.**כמ"ש דברים י"ז י' ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה':

**ובאו חמדת.**וכתיב אחריו לי הכסף ולי הזהב הרי שהכסף והזהב הם חמדה:

**את מחמד עיניך.**וכתיב שם ותמת אשתי בערב:

**מתוך חמדה.**חמדה נבחרת וזה כל מחמד עיניך. ועיין סנהדרין ק"ב ביתר ביאור:

**מסורת בידם מיוסף.**כמ"ש פר"א פמ"ח פ"ף בי נגאלו אבותינו ממצרים שנאמר פקוד פקדתי אתכם ולא נמסרו האותיות אלא לאברהם אבינו ולאברהם מסר ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ליוסף ויוסף לאחיו ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בת אשר וכו' אין באותות האלו ממש והלא אמר לנו פקוד פקדתי אתכם אמרה להם הוא החיש שעתיד לגאול ישראל ממצרים שכך שמעתי מאבא פ"פ שנאמר פקד פקדתי אתכם מיד האמינו וכו' ע"ש וכן הוא בתנחומא סכ"ד. וע' לקמן כ"ה ס"ב וסי' י"ג וכ' ט"ו סי' כ"ז ב"ר פצ"ז ס"ו:

**מהו פקד פקדתי.**כופל התיבה ע"פ מדה י'. כמו במצרים י' מכות כך בים כמ"ש אבות ריש פר' ה' ועשרה על הים. ועי' במ"ר כר' י"ח ריש סימן כ"א מה שהעתקתי שם בשם הפר"א פרק מ"ח ותנחומא שם ועי' מכילתא ריש בשלח על פסוק יפקוד. ופקדתי אף שהוא עבר דורש על הים כי עיקר הדרשה מהכפל ולקיים מ"ש פקד יפקוד בעתיד:

**כלומר אני פוקד.**שמ"ש פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי שהוי"ו מתיבת ואת מושך אליו תיבות פקוד פקדתי כאלו מפורש ופקוד פקדתי את העשוי לכם במצרים ואין הפקידות שוים שהראשון פי' לטובה לגאולה והב' על מצרים כמ"ש אצל עמלק לרעה וסידור הפסוק לדעת המדרש ופקד פקדתי במצרים את העשוי לכם ע"פ מדה ל"א:

**ליעקב אביהם.**לעיל סי' ג':

**חלק כבוד לזקנים.**מכילתא בא פסוק ויקרא משה לזקני ישראל:

**למה קורא אותם העברים.**שאם על שם חברהם העברי או על שם מ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם כמ"ש ב"ר סוף פר' מ"ג היל"ל בני העברים וכמ"ש בני ישראל ולמה קורא איתם בעצמם עברים ע"כ דורש על שעברו ים ומגיד מראשית אחרית. וע"פ נוטריקון ועי' שיר פסוק גן נעול ולא שינו לשונם להלן כתיב ויגד לאברהם העברי וכן אלהי העברים:

**למדוד להם מדה במדה.**שכל מכות מצרים היה על עבודת פרך ושאר גזירות מפורש בפרשות הבאים אצל כל מכה אך על שפיכת דמים לא נתכפר כ"א בדם שוככו וע"פ מדת מנגד בים כנגד יאור:

**דרך ג' ימים.**ע' לקמן פי"א ס"ג ועי' פט"ו בסי' ע"ו ופ' י"ח בסי' א' ומש"כ:

**ראה הקב"ה.**עי' לקמן סוף פ"ה ופ"ו ס"א וס"ב:

**כי העושק יהולל.**לקמן פ"ו ס"ב וש"נ ומבואר:

**אעשה מה שדברתי לאברהם.**ע"פ מדה י"ז וכמ"ש בסי' הסמוך ושני הבטחות אלו דן אנכי ורכוש גדול הם בפסוק אחד לאברהם:

**שלא יהיה פ"פ.**שבאמת יש לפקפק על הבטחה זו שההבטחה של רכוש גדול היה בתנאי של ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ומאחר שלא היו במצרים אנא רד"ו שנה אין לקיים ההבטחה של הרכוש. אלא שלא יאמר אברהם שעכ"פ נתקיים ענוי ועבדות והרכוש לא קיים כלל:

**שהשמלות חביב עליהם.**שכתוב כלי כסף וכלי זהב כסדר יקרותם וא"כ השמלות שכתב אחר הזהב יקרים יותר מפני צרכם בדרך עי' מכילתא בא פסוק וישא העם את בצקו:

**הוא מכסיף.**מתבייש בבואו לעיר וישראל במדבר עברו כמה מדינות של גוים כמ"ש בסדר נצבים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם. וע"כ היו צריכים לשמלות יפות. וכמ"ש במ"ר פי"ט סי' ט"ו התירו להם כספם שלא יאמרו עניים הם תראו להם עשרכם וכו':

**מצולה שאין בה דגה.**ברכות דף ט' ע"ב שהדגים משוטטים בנהר לצד העליון שמוצאים מזונות יותר מאשר בתהומות ומצולות שאין בהם כלום וזהו ונצלתם ע"פ מדת ממעל מלשון מצולה:

**בשיטתו וכו' לפי דבריו.**שאם לא אמר כן היה מסתייע מילתא שיאמינו לו ולא היו צריכין לאותות אך מאחר שיצא מפיו שלא יאמינו לו הוצרך לאותות בשיטתו והאותות ג"כ מורים על חטאו בזה:

**מזה בידך.**בתנחומא הגי' מזה כתיב תיבה אחת. וכן הביא רש"י בחומש והכוונה א"ת מַזה בידך אלא מִזֶה שבידך ועפ"י מדה ט' מזה שבידך תשולם ותלקה כי המטה עומד להכאה כי החושד בכשרים לוקה בגופו. בסי' הסמוך:

**כי יודע אלהים.**ע' ב"ר פי"ט ס"ד התחיל לומר דלטוריא על בוראו וכו' ודרשה זו ע"פ מדת מנגד:

**אנה היה בורח.**כמ"ש תהלים קל"ט אנה מפניך אברח. ומה שהסתיר פניו שמגודל היראה היה לו כובד ראש:

**כמעשה דר"ת ב"ר.**ברכות דף ל"ג שנתן רגלו על החור של הנחש שיגע בו וכן משה שלח ידך ואחוז בזנבו:

**מה אות היה לישראל.**שהרי כתוב למען יאמינו ועפ"י מדה ט' פירושו עשה לפניהם למען יאמינו ע"כ שואל מה אות לישראל:

**התנים הגדול.**בפסוק הקודם שים פניך על מצרים ובס"ד והרג את התנים אשר בים וע' לקמן פ"כ ס"ו:

**על לויתן נחש בריח.**ישעיה כ"ז א' ודורש על מצרים כאן ע"פ גז"ש ודבר הלמד מסופו שם עד נחל מצרים עי' לקמן פ"ט ס"ד:

**עשה להם אות זה.**שכתוב למען יאמינו ולא פירש שיעשה לפניהם ובהכרח שזה הכוונה ע"פ מדה ט' כאלו מפורש עשה להם למען יאמינו:

**הכיתי אותו בצרעת.**ב"ר פ"כ סס"ד במ"ר פ"ז ס"ה:

**צרעת ממארת.**משמע מכבר ולא פירש היכן אררו ודורש מדה ז' וי"ז שנתארר אצל הנחש:

**ולמה הכניסו בחיקו.**למה צוה לו הש"י הבא נא ידך בחיקך ושם יוכה בצרעת ולא הכהו בגלוי:

**אותו אצמית.**ע' ערכין דף י"ד ב' ט"ו א'. ותחלה הביא ראיה שלשון אצמית פי' מוחלט לעולם וכמ"ש לצמיתות וכו' ולשון מוחלט שייך בצרעת הטומאה לעולם כלשון המשנה:

**וכשם שהוא נמהר.**לשון התנחומא וישב ידו אל חיקו והנה שבה כבשרו כך אני מטהר את ישראל מטומאת מצרים וכן כוונת המדרש במ"ש כמו שכתוב והנה ידו מצורעת כשלג ובסיפא דקרא והנה שבה כבשרו:

**וברפואה כתיב.**דרשה אחרת היא תחלה כתוב ויוציאה מחיקו והנה ידו מצורעת כשלג אחר שהוציאה וברפואה כתיב מחיקו והנה שבה כבשרו שמחיקו כבר נטהר:

**לעז על בשרו.**וע' לעיל פ"א סי' כ"ב ב"ר פרשה ע' סי' ט"ז שאין לחשוב שום חסרון ומום על הצדיקים:

**שהפורענות שוהה.**אף אותו הפורענות שצריך לבא מתעכב כל מה דאפשר וע"כ נצטרע כשהוציא ידו לא בחיקו ונתרפאה בחיקו ועי' שבת צ"ז ע"א:

**ולקחת ממימי היאור.**ושפכת היבשה והיו לדם ביבשת. והיה בזה אות למשה שעל שחטא בהן לא יאמינו לו עתיד להכשל שלא יאמינו לו ולא ישמעו בקולו ויאמר נהם שמעו נא המורים ויהפכו המים שבצור לדם וזהו מ"ש והכה הסלע והוציא פי' שהוציא דם והוא לא יאמין ועתיד ללקות כמפורש יען לא האמנתם בי וגו'. כמ"ש ב"ר פ"ד סס"ו וכמ"ש שבת צ"ז שם לא יאמינו לי אתה אין סופך להאמין וכו' ועי' שי"ר פסוק ישקני מדה ז' וי"ז וע' במ"ר פ' י"ט סי' ט' ותנחומא וילקוט שם בא"א. ובמדרש תהלים מזמור ק"ה פסוק שמח מצרים כמו כאן:

**לא חזר לכמות שהיה.**מרומז במ"ש והיו לדם ביבשת שתיבת והיו הב' מיותר לדרוש והיו בהווייתן יהיו שישארו תמיד דם. וב' אותות הראשונים שהיה על חטא לשון הרע שאמר רק לפני הקב"ה נמחל לו וחזר הפורענות אך אות הג' שרומז לחטא המים שנהפכו לדם שהיה בפני רבים לא נמחל לו ולא חזר הפורענות. וכמ"ש במ"ר פ' י"ט סי' י"ד:

**אמר להם בזה אות.**פי' משה בשעה שעשה אות זה אמר לישראל על מה רומז ובהכרח שתחלה הודיע הקב"ה כך למשה וזה ע"פ מדה ט':

**אתה אדון העולם.**שתחלה אמר ויאמר משה אל ה' ואח"כ בי אדני. ודורש ע"פ מדה ט"ז שתיבת אדני מיוחד במקומו כאן. ומ"ש בי אדני שמשמעו בקשה ואינו מפורש כאן שום בקשה ע"כ פי' בי כמו עמדי ועמי. וכמ"ש ב"ר פ' צ"ג סי' ו'. ופי' אתה אדון העולם ויש לך מלאכים ושלוחים רבים ובי אתה רוצה לשלוח וזה ע"פ מדה ט':

**ז' ימים.**קודם מעשה הסנה ומעשה הסנה היה ביום הז':

**לא איש דברים חד.**מדקאמר גם מתמול הרי שמ"ש לא איש דברים אנכי היה היום. תמול חד הרי ב' גם מתמול ג' שלשום ד' גם משלשום ה' מאז ו' דברך ז'. וצ"ע שאין בתיבת דברך רמז על יום. על כן נראה שהכוונה מאז דברך ו' גם מאז דברך ז' ובשי"ר פסוק הגידה גירסא אחרת ובויק"ר פר' י"א סס"ב איתא שהיה כל ז' הימים בסנה. ובזה מרומז שיש כאן ז' הפצרות. א' מי אנכי כי אלך אל פרעה. ב' ואמרו לי מה שמו. ג' והן לא יאמינו לי. ד' אם לא יאמינו לקול האות הראשון וכי איכא ספיקא קמי שמיא אלא שמשה אמר גם כאן שלא יאמינו לו והשיב לו אם לא יאמינו לקול האות הראשון והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות ג"כ באופן זה שמשה אמר והש"י השיב לו וזה ע"פ מדה ט'. ו' לא איש דברים אנכי ז' מ"ש כאן שלח נא ביד תשלח היינו ז' הפצרות לז' ימים ובויק"ר י"א שם איתא ובז' אמר לו שלח נא ביד תשלח כנ"ל משמע דשאר הפצרות בשאר ימים. ועי' מ"כ:

**איני וכו' איני רואה.**דאי כפשוטו היל"ל איני יכול לדבר ועוד שדי במ"ש כי כבד פה וגו' ע"כ דורש ששליחות זו לא יתוקן בדברים:

**עבד הוא.**זרע חם כמ"ש ובני חם כוש ומצרים וגו' וכמ"ש ב"ר ריש פר' ס"ו הקנוין קונין ע' מש"ש. וכמ"ש פר"א פל"ט שנתיירא יעקב לירד למצרים לתוך העבדים בני חם. בארץ שאין ביניהם יראת שמים עכ"ל ופי' עוד עבד הוא שמי שאין בו יראת שמים נמסר ביד יצרו ואין בן חורין אלא וכו' וזהו עבד הוא יאינו מקבל מוסר ושני מיני העבדות שייכים זה בזה. והתשובה על דברי משה בסוף הפרשה וכ"כ היפ"ת:

**ואם חפצת כו'.**שלכך הקדים למשה כל פסוק זה לומר שאשר עשיתי אותך ככד פה ואין אני מרפא את פיך לא מקוצר יכלתי ח"ו אלא שזה יהיה למופת ונס שדיבורך בעצמך בכובד פה אך בדבריי תדבר נכונה וזהו עם פיך שלא תתרפא:

**מורה אני דברי כחץ.**שמ"ש והוריתיך שיורה אותו מה לדבר שמה יועיל זה לעילג לשון ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל מלשון יריית חץ וכמ"ש ישעיה וישימני לחץ ברור שדברי נבואה אינם מתערבים עם כלי דיבור האדם אלא הולכים דרך הפה כחץ וכמ"ש חז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה:

**בריה חדשה.**כמ"ש ד"ר פ"א ס"ס א' עד שלא זכה לתורה כתוב לא איש דברים אנכי משזכה לתורה כתוב ואלה הדברים אשר דבר משה ע"פ מדה ט"ו שאם מלשון יריית חץ הול"ל ויריתיך:

**בי ה'.**כנ"ל בריש סי' י"ד. וכאן הוסיף לדרוש אדני על אברהם שהוא הראשון שקראו אדון כמ"ש ברכות (ז' ב'):

**שאתה רגיל לשלוח.**ע"פ מדה י"ו אצל לוט והגר ע' ב"ר פמ"ה סי' ז':

**ואודע להם.**תחלה מביא ראיה שנגלה לנביאים במצרים ואח"כ דורש ע"פ מדה י"ז שזה היה אהרן כמ"ש הנגלה וגו' לי לכהן היינו אהרן כמפורש בתורה שאהרן הוא הכהן וא"כ מ"ש הנגלה נגליתי לבית אביך הכוונה ג"כ על אהרן:

**פ' שנה.**ע' תנחומא בסי' כ"ז. שמשה בעת השליחות היה בן פ' שנה ואהרן בן פ"ג שנה וכשהיה בן ג' התחיל להתנבאות. וכדלעיל פר' א' סכ"ב שמרים היתה בת ה' כשהתנבאה על משה שעל כן ותתצב אחותו וגו' ע"ש ועיין בספרי מדרש תנאים מדה א' ומש"ש. ולקמן פ"ה ס"י וזה לבית אביך על מרים ואהרן ומ"ש לבית פרעה היינו בעת שנתחברו לבת פרעה שנתנה את משה ליוכבד אמו להניקו על ידי מרים וזהו פ' שנה שהיה מתנבא מ"ש מפורש ביחזקאל כ' וזהו ביד תשלח ששלחת כבר לאהרן במצרים:

**מה חרון אף.**כמ"ש זבחים (קי"ב) הובא ברש"י בחומש ביותר ביאור וילקוט כאן שאין חרון אף בלא רושם:

**אחיך הלוי.**שעד עתה היה לוי ופי' במעלת וקדושת לוי שאם פי' על שם שבטו שבא מלוי אביהם וכי משה אינו לוי ואיזה סי' היה צריך מאחר שאמר אחיך אלא לדייק זה ע"פ מדה ט"ז. ועי' לקמן פ"ה ס"י פ"ז ס"א ויק"ר פ' י"א סס"ב שי"ר פסוק הגידה:

**לפי שאמרת לא.**שאם לא הפצרת והלכת בשליחות בתום היית בעצמך איש דברים. אך עתה שהרהרת אחרי בזה דבר ידבר הוא:

**ילבש אורים ותומים.**שי"ר פסוק נאוו לחייך הלב של אח גדול ששמח בגדולתו של אח קטן שבא בגבולו. ומסיים בתנחומא כיון ששמע כך קיבל עליו לילך:

**ממה שאתה מתירא.**ממ"ש אני אהיה עם פיך הרי שהיה מתירא בדיבור פיו על שהיה כבד פה כמ"ש לעיל פר' זו ס"ד שאין אומרים אהיה אלא למי שמתירא וכמ"ש לעיל סי' ט"ו:

**ודבר הוא לך.**והיה הוא יהיה לך לפה לתורגמן לתרגם לפרעה בלשון מצרי וכמ"ש אצל יוסף כי המליץ בינותם וישראל לא היו צריכים תורגמן כי בלשון הקודש היו מדברים כמ"ש לעיל פ"א סכ"ט. ואולי גם ישראל היו צריכים תורגמן כי לשון העם משונה מלשון הנבואה:

**ואתה תהיה לו לאלהים.**וכי לעבודת כוכבים עשאו לאהרן ע"כ דורש על המירא כמו מאלהים:

**עבד.**לעיל סי' י"ד: