**נקי כפים.**ע' כל זה בתד"א ריש פרק י"ז ד"ר פ' י"א ס"ב מדרש תהלים כ"ד. ובפסוק הקודם מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים וגו' ובמקומות הנ"ל הגי' מי יעלה בהר ה' זה משה דכתיב ומשה עלה אל האלהים. ומי יקום במקום קדשו זה משה כדכתיב ואתה פה עמוד עמדי. והדרשה ע"פ מדה י"ז:

**ואין נשיאה אלא לשון עמיסה.**עיין מ"כ וכן הוא בישעיה מ"ו נשואותיכם עמוסות משא לעיפה. עוד העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם:

**עד שנתברר על עסקיו.**לעיל פ"ג ס"ה. וצ"ע בויק"ר פי"א ס"ב ע' מש"ש. וכאן סי' שדקדוק המעשים ודבורים המדויקים באים מטוהר לב. ובתד"א שם ובר לבב זה משה שהיה לבו של משה ברור ביראת אלהים אשר לא נשא לשוא נפשי אמר הקב"ה נפש רוח ונשמה שנתתי בך לא טענה דבר שוא שלא כתבתי בתורה עכ"ל וכמ"ש לקמן סוף פר' מ"ז שעל זה כתוב בכל ביתי נאמן הוא:

**זה נפשו של מצרי.**כמ"ש לעיל פ"א סכ"ט ע"ש איך דורש שהיה בדין:

**נשבע לו.**ע' תד"א ריש פרק י"ז שם בביאור. ספרי ריש דברים פסוק הואל משה לעיל פ"א סי' ל"ג לקמן פ' זו סי' ד':

**וישב אל יתר חותנו.**ובס"ד אלכה נא אל אחי אשר במצרים הרי שלקח ממנו רשות וזהו אל יתר חותנו שהול"ל וישב אל מדין תנחומא. ומ"ש והתיר שבועתו היינו במ"ש לך לשלום הרי שנתן לו רשות. ובילקוט חותם ישא ברכה מאת ה' זה משה וזאת הברכה ועי' לקמן סי' ד':

**פוסקת מביתו.**פי' מבניו אחריו. ומיתרו אנו למדים על אחרים ע"פ מדת בנין אב. ועי' תנחומא כאן כל הענין. וכמו שקבל יתרו גואל שברח מפני שונא והיתה בזה תשועת ישראל כן עשו בניו שקבלו שונא שברח מפני גואל סיסרא שברח מפני ברק הגואל ע"פ מדת מנגד:

**מתגורר עמה.**תלה הטעם על אשר גר עמה ע"כ הוא מחפלל עליה שיחיה בנה:

**ולא עור.**שחייב למסיר נפשו עליו להתפלל אלא שגם חייב למסור נפשו על כבודו:

**וזכה ליטול פי שנים.**ע' חולין דף ז' וש"נ וע' בספרי מדרש תנאים מדה א' בענין המופתים:

**דרש ר' פנחס.**צ"ל ר' פפוס עי' כל זה שי"ר פסוק לסוסתי ובמכילתא פסוק וינער ה' את מצרים תנחומא כאן וילקוט איוב כ"ג:

**והוא באחד.**וס"ד ונפשו אותה ויעש. ע"פ מדה ט' שעל שהוא יחיד ברא הכל בעצמו ודן הכל בעצמו ומי ישיב על משפטו ומה שנפשו אותה ויעש:

**וילך משה וישב.**ומסיים בתנחומא ונפשו אותה ויעש כמ"ש וילך משה וישב וכו' ויאמר לו אלכה נא וכו':

**אלא וישב משה.**ומ"ש וילך הוא מיותר. וגם וילך משמע הליכה חדשה מקים שלא בא משם. והשבה משמע למקום שבא משם ע"כ דורש שמ"ש וילך הליכה חדשה היינו לפרעה וכמ"ש כ"פ בפ' זו שליחותו לפרעה בלשון הליכה ואח"כ וישב ליתר חותנו להודיעו וליקח אשתו ובניו. וחולק על מ"ש לעיל סוף סי' א' דשם כבנו של ר"ח כאן:

**ליטול אשתו ובניו.**וזהו הליכה חדשה בדבר שלא היה וישב בדבר שהיה להתיר נדרו:

**ולעמוד על הר סיני.**עי' לעיל פ"ג סס"ד וס"ה דאל"כ לא היה מניחו ליטול אשתו ובניו למצרים ואולי מרומז במ"ש לך לשלום כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שנדרש על התורה ובהכרח שמשה הודיעו תחלה והשיבו לך לשלום:

**ותבא לשלום.**כמ"ש בתנחומא כאן סימן כ"ח לקמן פ"ה סימן ג' ברכות דף ס"ד מי שנאמר בו לך לשלום הלך וחזר: