**בבל רבתא.**די בניתא לבית מלכו בתקוף חסני וליקר הדרי. ומ"ש וההדר שלי הוא בפסוק ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. ומאחר שכתוב בס"ד של ועוז מלך משפט וצדקה ביעקב אתה עשית דייק דרישא דקרא אתה כוננת מישרים כמ"ש ידין לאומים במישרים. ומ"ש ובן דוד אמר ט"ס וצ"ל וכן דוד אומר וסיום הדרשה חסר וסמך המדרש על המפורש שם בכתוב שיעשה בו הדין עד שהודה ואמר כען אנא וגו' משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא וכן שם ולחי עלמא שבחת והדרת וגו':

**העוז של הקב"ה.**ד"א על הפסוק ועוז מלך וכמ"ש בתנחומא כאן וז"ל בנוהג שבעולם מי שהוא בעל זרוע אינו רוצה לעשות דבריו במשפט אבל הקב"ה וכו' משפט אהב עכ"ל וכ"ש בסמוך סוף פי' זה:

**ונתנו לכל מאמינים בו.**כמ"ש פסוק זה משפט וצדקה ביעקב אתה עשית:

**ומה שכתוב.**למה הפסיק במישרים בין משפט למשפט ודורש שהדבר למוד מענינו שגם המישרים פי' ע"י המשפט:

**אמרו ישראל להקב"ה.**בא לדרוש פסוק של ישעיה ביום ההוא כרם חמר וגו' עד או יחזיק במעוזי כמ"ש בסוף הסימן וכנ"ל שאינו מעביר הדין ואגב דורש פסוקים הקודמים:

**כרם המר ענו לה.**כרם שנותן יין שבא זמנו לבצור ולא קודם לכן הרי שהם בקשו שיעשה קודם לכן:

**אני ה' נוצרה.**מאחר שעשה בכשדים הדין איך אמר שהוא שמר אותה ע"כ דורש שנצרם לרעה:

**אם בא אני להביט.**לפרש מ"ש פן יפקוד עליה בפעם אחת ולא פי' מה יהיה אם יפקוד ודורש ע"פ מדה ט' אני מכלה אותן אך חמה אין לי כמו שהיה להם שאוכל לעשות כך:

**אלא מה אני עושה אפשעה בה.**מלשון פסיעה בעקב בעתה כנ"ל ואז אציתנה יחד:

**ור' לוי.**דורש מ"ש חמה אין לי בתמיה וכי חמה אינה שלי ואתם משתמשים בחמה נגד רצוני וע"פ גז"ש של תיבת לי כי לי בני ישראל. ומ"ש ואתם מתמלאים כמ"ש וימלא המן חמה:

**ורבנן אמרין.**בא לחתום הדרשה שהתחיל ע"פ ועוז מלך. ואגב דורש פסוק ותאחז במשפט ידי שהוא דומה למ"ש או יחזיק במעוזי:

**אם שנותי ברק חרבי.**אם הוא מלשון שינון היל"ל אם אשנן חרבי להיות לה ברק כמ"ש יחזקאל כ"א ט"ו למען היה לה ברק מורטה (והחרב מורה על מדת הדין להרוג וברק החרב מורה כליון חרוץ) ע"כ דורש שנותי מלשון שינוי כמ"ש שנות ימין עליון אני ה' לא שניתי ולמוד מענינו וסופו שמדבר בענין הדין וע"פ מדה ט' אם שנותי הדין שלא יהיה בסדרו אז ברק חרבי שיהיה כליון חרוץ ואני מכלה אותם אלא ותאחז במשפט ידי במדת הדין בסדרו שאינו כליון וכמ"ש אברהם בסדום חלילה לך השופט לא יעשה משפט בתמיה כמ"ש ב"ר פמ"ט ס"ט ועי' תנחומא כאן ס"ה. ועי' ד"ר פ"ה ס"ד דעת ר"נ וע' לקמן פר' זו סי' ט"ז:

**וכד"א או יחזיק.**וכמ"ש בתנחומא כאן וז"ל אמר הקב"ה כל מה שאני עושה בדין אני עושה שאם הייתי מבקש פעם אחת לעבור הדין לא היה העולם יכול לעמוד וכו' עד או יחזיק במעוזי שידי אחוזה בדין וכן הוא בילקוט ישעיה כ"ז:

**מה כתיב למעלה.**עי' ויק"ר פכ"ט ס"ה:

**וכי ערותן.**תחלה שואל על סמיכות הענינים ועל זה אומר שכאשר נדע פי' הכתוב נדע גם טעם סמיכתן:

**פסיעות גסות בדין.**בלא דקדוק דרישה וחקירה:

**א"ר אבהו.**תנחומא כאן ס"ג הגי' אר"א בשם ר"א בן יוסי בן זמרא ע' לעיל פ"א ס"ב וש"נ:

**ומה פסל שהיה בורא.**עי' ב"ר פ"ט ס"ב ושם פ' י"ב ס"ג ומה פסל תוהו ובוהו וחושך והמדרש כאן פירש שברא וכו' והחזירם לתוהו ודו"ק וע' ב"ר פ"ג ס"ז:

**בני יפת.**סמוך לפסוק ואלה תולדות בני נח מוסיף שבח על מ"ש למעלה אלה תולדות נח וכמ"ש בסמוך אצל ואלה שמות בני ישראל שמוסיף שבח על מ"ש בני יעקב ופי' שמוסיף לשבחם עיד הפעם וכן כאן ועל כן חשבם בפרט בני יפת וגו' על שהם לקיום לדורות עולם:

**זמרן יקשן.**עי' מ"ש ב"ר פ' ס"א ס"ה ותבין כאן:

**והיה מלאך המות בעולם.**בהכרח פי' שלא ניתן לו רשות למשול בעולם שהרי המלאכים נבראו בב' או בה' כמ"ש ב"ר פ"א ס"ג ושם פ"ב ס"ד וחשך על פני תהום זו מיתה המחשיך פני הבריות ופסוק תולדות השמים נכתב קודם החטא ושאר תולדות שבמקרא נכתבו אחר החטא:

**תולדת יצחק חסר.**שהרי היה ראוי להיות מלא כמו תולדות פרץ שהוא מיצחק:

**ואלה תולדות אהרן.**במדבר ג' א':

**כל הפקודים אשר פקד.**שם א' מ"ד אלה הפקודים אשר פקד וכאן בטעות:

**שם לו חוק ומשפט.**כדעת ר"י במכילתא ריש משפטים. ואף שהוא רחוק שהוא בסדר בשלח דורש ע"פ מדת ממעל משפטים מוסיף על משפט:

**מה כתיב למעלה.**בסדר יתרו קודם הדברות ע' בריש ס"ב:

**זיין מכאן.**והמשפט בדמיון הזיין ביד השופט והשוטר להכריח בעלי דינין לקיים הדין והתורה. וכשנתן הדברות נתן כל התורה בסיני:

**ושפטו את העם.**ואח"כ המשפטים מוסיף על השופטים. עיין ילקוט משלי ח' בשם פסיקתא:

**של עושי צדקה.**שעיקר נתינת התורה ברחמים כמ"ש במכילתא בסיני נראה כזקן מלא רחמים וע"כ קראו חז"ל להש"י לענין התורה רחמנא. וע' ד"ר פ"ח ס"ה ויתכן שלזה כוונו כאן:

**באורח צדקה.**וס"ד בתוך נתיבות משפט:

**ג' דברים.**מכילתא בשלח פסוק אז ישיר משה אריכות איך נתן נפשו ואיך נקראו על שמו:

**זכרו תורת משה.**ונתן נפשו כמ"ש ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה:

**שנאמר ואלה המשפטים.**אשר תשים לפניהם שתלה בו וכמ"ש צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ובמכילתא הגירסא מפסוק שופטים ושוטרים תתן לך ונתן נפשו במ"ש ויאמר לרשע למה תכה רעך שעל ידי כן רצה פרעה להרגו וכן בבנות יתרו במדין ע"ש. וע' במ"ר פר' י"ב בס"ט ושם חושב משכן ולא ישראל ע"ש:

**כמה פרשיות וכמה אזהרות.**כמ"ש ויק"ר פכ"ד ס"ה שיש בה ששים מצות:

**ומה ענין אלו לאלו.**כולל ב' שאלות מה טעם כל אחד ומה טעם סמיכתן ע"כ פירש תחלה טעם כל אחד ואח"כ דרשת ר' שמואל על טעם סמיכתן ללמדנו ממצות העבדות על מצות כבוד אב ומצות עבדות כולל עבד ואמה ששוים לענין הו' שנה ועבד כנעני שעובד לעולם והק"ו מעבד כנעני ואף שהפסיק במ"ש כי יכה וכי יזיד שנכתבו בסמוך אגב ומכה אביו ואמו הרי טעם לכל סמיכות פרשיות אלו ודו"ק:

**אני קניתי אתכם.**כמ"ש ויק"ר פ"ב ס"א והלא בדמים נטלן ע"י הנסים שעשה:

**נפלאים מעשיך.**ובפסוק הקודם כי אתה קנית וגו' ע"י נפלאים מעשיך שמכות מצרים נקראים נפלאות כמ"ש שמות ג' כ' בכל נפלאותי אשר אעשה וכדומה הרבה:

**כשם שאתם מצווים.**כצ"ל אתם מצווים לא תעבוד באחיך יותר מו' שנים כשם שלא בראתי את העולם יותר מו' ימים וכו' וע' לקמן פר' זו סי' ט"ו והנה כאן אינו מרומז מ"ש אני קניתי אתכם במצרים. וגם לא מ"ש ר' שמואל הק"ו מחם אבי כנען ובהכרח שכוונתו על מ"ש בסוף בהר סיני בפרשת וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד עד שנת היובל יעבוד עמך כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. ועבדך ואמתך וגו' לעולם בהם תעבודו היינו מזרע חם והנה כאן אינו מבואר דין היובל אם פגע קודם ו' שנה ושם אינו מבואר ענין הו' שנים ושאר הפרטים ונלמדים זה מזה כי הענין אחד וכשנאמרה פרשה זו בהר סיני אז נאמרה גם פרשה של סדר בהר סיני ובשניהם הטעם כי עבדי הם וכאלו כתוב כאן גם הענין של זרע חם וע"פ מדה י"ז דורש כאן סמוכים וק"ו. ודע קורא יקר שבפרשה זו והסמוכה לה אינם דומים לשאר הפרשיות בלשונם וענינם ועניניהם עמוקים ותלוים בשערה והרבה יגעתי בהם לבא לעומק פשוטם ע"כ שים עיניך עליהם וינעם דעת לחכך:

**אלא חבושה בארון.**והרמז שבעוה"ז אין אדם זוכה לתורה אלא בניצוח מלחמת היצר כמ"ש דוד שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב והיא בדמיון שבויה מהשלל אצלנו:

**כי טוב זמרה.**כוונתו על סוף המזמור מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל וגו':

**הזהיר הקב"ה קל בחומר.**הכוונה שהרבה אזהרות שיש כאן יש ללמוד מהם בקל וחומר כאשר מבואר טעם מצות עבד עברי ועבד כנעני ע"פ מדה י"ז אז נלמוד ק"ו על מצות מכה אביו ואמו שזהו טעם סמיכתן:

**כשם שבטלתם שלי.**ובזיתם אותי ודברי כך אבזה אתכסם ואפרע מכם בברואים שפלים ובזוים הם הזבוב והדבורה כמ"ש בפר"א פמ"ט וז"ל בגבורים שולח דברים נמוכים וכו' טיטוס נכנס לבית ק"ק וכו' שלח עליו יתוש אחד וכו' ישראל וכו' שלח עליהם נ"נ וכו' ע"ש בפירושי. וכמ"ש ילקוט דניאל ה' זה נ"נ ננס קטיע. ובתנחומא וישב ס"ג וכ"ה בבמ"ר פר' י"ח ס"ב ובתנחומא תרומה ס"ד על נ"נ שהיה קטן ככד ובתד"א חלק א' פרק ל"א אמרו נבוכדנצר קצר בקומו היה וכו' ע"ש וכאן מלמדנו שגם סנחריב היה באופן זה:

**כחשו בה' ויאמרו לא הוא.**רישא דקרא כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם ה' כחשו בה' ויאמרו לא הוא וגו' הנני מביא עליכם גוי ממרחק גוי אשר לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר והנה ירמיה היה בימי חורבן ירושלים ויהודה ובנימין. ובית ישראל הם י' השבטים שגלו בשנת שש לחזקיהו. וכאן מלמדנו שישעיה רמז על י' השבטים שבא עליהם מלך אשור ומרמז גם על נ"נ שבא על יהודה ובנימין כנ"ל וכן ירמיה מרמז על שניהם שהיו בכלל מ"ש בתורה גוי אשר לא תשמע לשונו שהם גוי ממרחק מקצה הארץ וכמ"ש מקצה יאורי מצרים ודוק שעל כן הזכיר המדרש י' שבטים בפסוק כחשו בה' שאמר ירמיה:

**כאלו מקללין אב ואם.**כאשר למד הק"ו מחם כך ישראל כאשר חטאו נשתעבדו לסנחריב ולנ"נ ומצות עבדים רומז על כבוד אב ואם והקב"ה ומצות אמה רומז על התורה שנקראת בתו של הקב"ה אם שלנו ומ"ש מגודלת בסיני פי' שגדלה אותנו בסיני כאם המגדלת כמ"ש בדרך חכמה הוריתיך שהחכמה הרה וילדה אותם כאלו נעשינו בריה חדשה ע' ב"ר ריש פר' א' אמון רבתא:

**כי ינצו אנשים.**ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש וגו':

**לא ראה האור.**כמ"ש איוב ג' ט"ז כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור שלא נקרא עדיין נפש בפני עצמו:

**אל נשא היית להם.**שנשא מעלתם למעלה וכמ"ש לעיל פכ"ה ריש ס"ח אשר נשאך ה' אלהיך:

**אמר ישראל להקב"ה.**כצ"ל הרבה דיני מצות יש כאן לישראל כי יגנוב איש שור או שה וגו' חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. ולמה אמר כן לפי ששור גנבנו עיין לעיל פרשה ג' סימן ב' אני יורד בטטראמולין שלי ושומטין אחד מהם הוא פני השור וכמ"ש לקמן סוף פרשה מ"ח:

שמתו תחתיו אבותינוהנה מיתת אבותינו במדבר היה על חטא מרגלים אך בעגל כתוב וביום פקדי ופקדתי ובעונש של מרגלי' נפרע מהם גם על חטא העגל. גם חטא העגל גרם חטא מרגלים. וצ"ע למה כוללם בחמשה ויתכן שכוונתו למ"ש ריש נצבים ראשיכם. שבטיכם. זקניכם. ושוטריכם. כל איש ישראל:

**וארבע צאן תחת השה.**יתכן דעת המדרש שמ"ש וארבע צאן שייך ג"כ למ"ש חמשה בקר ישלם תחת השור וגם ד' צאן:

**ושגנבנו ליוסף.**שנקרא צאן כמ"ש נוהג כצאן יוסף וע"י יוסף ירדו למצרים:

**ולמה בשור נותן ה'.**כפי פשט הכתוב:

**שהוא מוציאו בפרהסיא.**שהוא גדול שמוליכו לפניו וצריך לשומרו שלא יברח לכאן ולכאן ולרדוף אחריו. הרי שהפקיר עצמו ביותר לעבירה והעונש גדול יותר אך הצאן נושא על כתיפו ובמכילתא עוד שני טעמים:

**משל לשנים.**שהעגל הוא ששמטו דמות שור מהמרכבה שדומה לאיקונין. ויוסף הוא בנו במשל:

**משל לבת.**דורש כל אלמנה ויתום על ציון שהיתה כאלמנה ויתום על ישראל. ודורש שאמר בלשון רבים לא תענון ואח"כ בלשון יחיד אם ענה תענה ואח"כ בלשון רבים והרגתי אתכם נשיכם בניכם וע"כ דרש ע"פ מדה י"ז על מחריבי בהמ"ק וצרי ישראל כמפורש הרבה בנביאים עליהם:

**וטרפה אותם עליו וכו'.**אולי צ"ל וטרפה והלכה לה והיו לה בנים והשליכה אותם עליו. וטרפה פי' שאביה טרף אותה שגרשה מביתו והשליכה בניה עליו וכמ"ש בנמשל טרפה אף היא השליכה בניה שהחריב ציון ונשאר ישראל יתומים וכשישוב לציון אין ציון אלמנה ולא בניה יתומים:

**שובה ה' שבותינו.**ור"ד בשוב ה' את שיבת ציון ואז ישיב שבותינו:

**חוקיו ומשפטיו.**המדרש לא פי' על חוקיו וסמך עצמו על מ"ש ויק"ר פר' ל"ה סי' ג' אם בחוקיתי חוקים שאני משמר:

**לטלטל בתוך חצירו.**ולפניו יתברך אין מלאכה כי הכל באמירתו ואפילו אתה נותן לו דין טלטול הלא הכל רשות היחיד לו:

**ואפילו אדם וכו' קומתו.**נ"ל דצריך להיות אפילו אדם מטלטל מלא קומתו אינו עובר עבירה כי אין קומתו של אדם רק ג' אמות ומותר לטלטל אפילו בר"ה ואפילו אם נחשוב לו הארץ לרשות אחרת כמ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם מותר לטלטל בו בכולו:

**שהיה לו פרדס.**לעיל פט"ו סי' ל' ע"ש:

**מהו אמון אומן.**ב"ר ריש פ"א ושם מבואר:

**מגיד דבריו.**שהיה אצלו:

**לאדם ו' מצות.**ב"ר סוף פט"ז וש"נ:

**הוסיף לנח אחת.**אבר מן החי לאברהם מילה ליעקב גיד הנשה עי' שי"ר פסוק ישקני דחשיב ג"כ יצחק שחנך המילה לח' ימים יהודה יבום:

**כדי שיגיע.**כמה שיגיע לכל אחד חלקו לפי הבשר ולפי החיל:

**חוקיו ומשפטיו.**שהם של עצמו כ"י הוי ואלה המשפטים:

**שחיסרתם אותו.**עי' לעיל פ"א ס"ס כ"ט. וע' ב"ר פס"ה ס"ס כ' ג' נוסחאות:

**נתן לו גדולה.**כמ"ש לעיל פר' זו ס"ס ד' שנקראו על שמו ושם מבואר:

**ד' מדות.**אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע כאן חסר ואין לו ביאור וע' בד"ר פ"א ס"י ותבין כאן:

**ולאחרים מנית.**ואף דלעיל פכ"ז ס"ו איתא שהסכים השי"ת עמו עכ"ז מתחלה לא צוה לו עליהם. ועדיין לא למדו המשפטים ומ"ש נתתי לך המשפט כמ"ש וישב משה לשפוט את העם:

**ויהי ביום השלישי.**ד"א ואלה המשפטים:

**ובערב נתנו המשפטים.**מפסוק זה מבוקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו. בוקר זו התורה כנ"ל ומשים הוא הדין כמ"ש ב"ר פל"א סוף ס"ה ולקמן ס"ס י"ג והיינו לערב. ועל שאינם יודעים התורה והמשפט ונכשלים ע"כ יאבדו ויוכתו:

**למקמא.**ב"ר פע"ג ס"ה מקמתא ובויק"ר פ"ה בס"ו מקימא פלונית. ובערוך ערך מקמתא הביא בשם ת"י על פסוק אם לא שלח ידו במלאכת רעהו במקמתא דחבריה אך לפנינו הגי' בת"י בעסקא דחבריה:

**ותאחז במשפט ידי.**ע' ויק"ר פ"ד ס"ס י"א. ואף שמ"ש ואלה המשפטים מדבר במשפט שעל האדם לעשות דעת המדרש שכולל גם משפט שהקב"ה דן את האדם:

**אמר דוד שפטני.**וכתוב אחר אומר ואל תבא במשפט ב' כ"מ מדה ט"ו והכריע שעד שלא ידע עומק המשפט ביקש שפטני וכשלקה אמר ואל תבא במשפט. וע' ילקוט תהלים קמ"ג בא"א:

**בעט בפילקי.**עי' מ"כ ומ"ש והוציא איסרין צ"ע:

**קטריקי.**בערוך גורס קטדיקי ופי' בל"י עונש והביא במ"ע קטדיקי:

**הלילה ההוא.**ועיין בראשית רבה פ"ג ס"ו שהלילה הוא שר והוא קלל אותו:

**והנה מרים מצורעת.**ומרים כמו מטרונה שרית כמ"ש ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים:

**קרב קיסין.**קיסין הם עצים שמונחים על רגלי האסירים כך הכביד רגלי יעקב כאלו היו עצים מונחים עליהן:

**אתי תלין משוגתי.**שם אמר אערכה לפניו משפט וכאן אמר שגיתי ב' כתובים מכחישים והכריע כנ"ל בדוד:

**מבלי משים.**הוא המשפט כנ"ל בריש הסימן:

**א"ל עקילס.**ע' תנחומא סדר זה ס"ה באריכות ותמצא נחת:

**לא עשה כן ולמי לבני ישראל.**ע' במ"ר פ"א ס"ה ושם מבואר באריכות והם שני פסוקים משני מזמורים וחברם יחד ע"פ המדות ושם דרש על מ"ש וירם קרן וכאן דרש על לבני ישראל וגו':

**מלך במשפט.**זה נאמר על אבותינו. וס"ד ואיש תרומות יהרסנה ועי' ב"ר ריש פר' י"ד:

**וכן כולהון.**שאצל כל מעשה בראשית כתוב ויאמר אלהים:

**כי אלהים שופט.**הרי שאלהים הוא דין:

**להפריש חלתה.**והחלה נקראת תרומה וכמ"ש במדבר ט"ו חלה תרימו תרומה:

**ואד יעלה מן הארץ.**והשקה את כל פני האדמה בדמיון גיבול בקמח ואח"כ וייצר ה' אלהים עפר מן האדמה שכבר נגבל. ועל שבמשפט יעמיד ארץ ע"כ שנעשה איש תרומות שיהיה קודש וכשחלל קדושתו ע"כ יהרסנה ע"פ הדין שקללו ע"פ מדה ט' ז' וי"ז ודו"ק:

**זה יהושפט.**שהזדקק אל המשפט וצוה אל השופטים לחקור והצליח וכן כל העושה כמעשיו אלא שבו מפורש יותר:

**זה חכם שיודע.**דורש תרומות שני מיני תרומות שהוא בעצמו איש קודש כתרומה חכם ויודע הכל וראוי לו להיות שופט. והוא מרים ומפריש עצמו מן המשפט ע"כ יהרסנה ולשון התנחומא כאן ס"ב יותר ברור:

**חמור יתומים ינהגו.**וכמ"ש ב"ר סוף פכ"ו שאיוב וחבריו באו ללמד על מעשה דור המבול על רשעתם ועונשם:

**ויאמרו לאל סור ממנו.**ומהתשובה אנו יודעים השאלה ע"פ מדה ט' ועי' ב"ר ריש פל"ו איך דורש כל הענין בדור המבול ולא פירש ממה יסור מהם. הרי שהוא מרומז בתיבת סור ע"פ מדת ממעל סור מלייסר אותנו. ועבודה היא קרבנות כמ"ש והשב את העבודה לדביר ביתך. נפגע בו הוא תפלה כמ"ש ב"ר פ' ס"ח ס"ט:

**של העוה"ז.**שדומה ללילה ומן העוה"ב שדומה לבוקר ע' לעיל פ' י"ח סי"ב. וכדלעיל פ' זו סי' י"א עי' ב"ר פכ"ו ס"ס ו' פל"ח ס"ה:

**אין בו יראת חטא.**כמ"ש אבות פ"ג אם אין יראה אין חכמה ע' לקמן פ"מ ס"א:

**אפותיקאות.**במ"ע בל"י אוצרות ע' לעיל פכ"ד ס"ג. שבת (דף ל"א):

**הכל שלך.**כמ"ש יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך ואם לאו פן ישבעו זרים כחך משלי ה':

**והיה אמונת עתיך.**כמ"ש במ"כ שבת (דף ל"א) וכלם תלוים ביראת ה' טהורה עומדת ומעמדת הכל לעד. והובא כאן פסוק יראת ה' טהורה והדרשה עליו אגב פסוק הסמוך לו משפטי ה' אמת צדקו יחדו שהוא שייך למ"ש כאן ואלה המשפטים והעיקר חסר כאן:

**עמך בצדק.**וס"ד וענייך במשפט:

**על הדברות.**י' הדברות וכמ"ש במכילתא ריש משפטים וז"ל ואלה המשפטים ר' ישמעאל אומר מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני שהוי"ו של ואלה מוסיף על הדברות של סדר יתרו לענין שהם מסיני. וכאן דורש לענין ששניהם לקיום העולם:

**ציון נבנית.**וצ"ל נפדית:

**מבית עבדים.**וזה מיותר אלא שמרמז להם שבאופן שהיו המצריים עובדים עמכם שלמתי להם ענשם מזה תלמדו איך להתנהג עם עבדיכם וכמ"ש בסוף בהר סיני הרי בדבור ראשון מרומז מצות עבדים וע"כ התחיל כאן במצות עבדים וכן באופן זה רמוזים כל דיני משפטים שבסדר זה בעשרת הדברות ודו"ק:

**כשם שבראתי.**לעיל פ' זו ס"ה ומ"ש שש שנים כנגד ו' ימים מפורש בתורה בסדר זה אצל מצות שמיטה ושש שנים תזרע וגו' והשביעית תשמטנה וגו' ששת ימים וגו' וביום השביעי וגו' ומזה למד המדרש גם במצות עבד:

**שכתוב לפניו.**באותו ענין וסמוך לו עד אם אדוניו יתן לו אשה שפירושו שיוכל ליתן לו שפחה כנענית שאסור לישראל:

**למדה זו.**עי' מ"כ שבזה מרמז לישראל שצריכים כולם לשום אל לבם לשוב בתשובה שלמה:

**ולפי שחביבים.**ואיך ימכרו לעבדים ועברי ישא כנענית:

**כבבת עינו.**מכילתא בשלח פסוק וברוב גאונך. ולעיל פ' י"ג ס"ס א' עיני כתיב שהכוונה על עין העליונה כ"י והסופרים תקנו ושינו משמעותו על האדם שנוגע בעין של עצמו שלא לפגוע בכבוד של מעלה. ועי' במ"ר פ"כ ס"ס ו':

**משל וכו' יעשה עם פלוני.**חוזר לענינו למ"ש לעיל מבית עבדים ופי' שהבן חטא לאביו ופסק עונשו שיהיה משועבד לאחר על תנאי זה שלא יצערנו בעבודה קשה:

**אני קצפתי מעט וכו'.**לשון הפסוק זכריה א' ט"ו:

**אמת ומשפט שפטו.**בהכרח שהכוונה על פסוק זכריה ז' ט' כה אמר וגו' משפט אמת שפוטו וגו' ואלמנה ויתום גר ועני וגו' ורעת איש אחיו אל תחשובו בלבבכם היינו עבד עברי הנ"ל:

**שהוא שומרו.**שהוא יכול לשומרו שאינו צריך לישא פנים כמ"ש אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכמ"ש באבות סוף פרק ד':

**אלא בדבר אחד.**שנכשל בדבורו לא נשא לו פנים אף בדבר קטן ושילם לו מיד להודיעו צער גלות בניו במצרים. ע"פ מדת ממעל שאמר במה אדע נפרע בו בלשון ידוע תדע וכמ"ש פר"א פמ"ח. וכאן חסר. ומ"ש שנסהו בי' נסיונות הנה בעת שאמר במה אדע ידוע תדע היה נסיון השביעי אלא הכוונה שאף אחר שנסהו י' נסיונות לא נשא לו פנים מלשלם לו גזירת ידוע תדע:

**אלא הוא היה מבקש.**פי' שאע"פ שהודיעו עומק המשפט במ"ש ידוע תדע. עכ"ז בקש בסדום שיעשה המשפט ונלכד שביקש על עצמו שיקיים לו גם גזירת ידוע תדע שעל זה אמר אליפז לוכד חכמים בערמם שעל שביקש על סדום נחשב לו לחכמה וערמה כמ"ש ב"ר פל"ט ס"ו וכצ"ל לא יעשה משפט היאך נתפס במצודה (פי' אברהם נתפס) שנאמר לוכד חכמים בערמה:

**ראה שלמה.**שראה ונתבונן שגם עליו כתוב לוכד חכמים בערמם. ועי' שי"ר פסוק הנה מטתו ובשי"ר פסוק א' איך משל ברוחות ומ"ש נלכד בזקנותו כמ"ש ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו:

**שקפח איקונין.**ע' לעיל פר' זו סי' י"א רגם איקונין:

**ואם הרג בשגגה.**כמ"ש ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה:

**אפילו כה"ג.**כמ"ש מעם מזבחי תקחנו למות:

**אין לך גדול משאול.**שהוא הראשון שהרים קרן ישראל:

**בנות ישראל אל שאול.**וס"ד המלבישכם שני עם עדנים וגו' שהעלה אותם משפלותם והעשירם ועכ"ז לא נשא לו פנים:

**שהיה בידו במיתתו.**שגם מיתתו לא כיפר לו חטא זה של גבעונים ונשאו בידו עד שנהרגו ז' מבניו אחר מותו:

**הכהנים מחלו לו.**פי' על ענין נוב עיר הכהנים ולא בקשו ישראל והכהנים להנקם מזרעו. ועי' במ"ר פ"ח בס"ד ואגב שזכר ענין שאול לנשיאת פנים והמשפט הזכיר גם עונש הגבעונים:

**הצילני מדמים.**שלא יכשל בדם נקי כמו שאול כמ"ש אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים:

**יוצא מתוך מריבה.**שהרי עיקר הדין על ההכאה כמפורש והכה איש וגו' וא"כ מ"ש וכי יריבון אנשים מיותר ללמדנו שההכאה באה ע"י מריבה:

**קין לא נגע באחיו.**דורש מ"ש והכה רעהו בעבר היל"ל ויכה בעתיד וכמ"ש כי יריבון ע"כ דורש שמרמז על קין והבל שמפורש עליו שהכהו והרגו. וכמ"ש פר"א פכ"א ובב"ר פכ"ב ס"ס ח' באבן הרגו ומ"ש מתוך מריבה שם בב"ר סוף ס"ז ומ"ש או באגרוף רומז על מ"ש לעיל פר' א' ס"ס כ"ט וכמ"ש ולהכות באגרוף רשע. ומ"ש שנאמר אם יקום תיבת שנאמר מיותר כאן ומקומו קודם תיבת והכה ודו"ק:

**כתוב אלהים כאן על כל דבר.**כמ"ש והגישו אדוניו אל האלהים והאלהים אנה לידו ונקרב בעל הבית אל האלהים עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים להורות שעל שיצר לב האדם רע מנעוריו צריך לפחוד תמיד מן הדין:

**והקב"ה המיתו.**צ"ל ימיתו שעתיד להמיתו כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ:

**והוא הורגו.**שהוא היצה"ר והוא השטן והוא מלאך המות:

**ממנו משפטו ושאתו יצא.**ור"ד איום ונורא הוא וכמ"ש ילקוט חבקוק בשם תנחומא והוא בתנחומא תזריע ס"ס ח' ע"ש משפטו הוא מלאך המות השופט אותו ושאתו הוא יצה"ר שמשיאו לחטוא שהכל ממנו ובתוכו:

**מצרים שעבדה את ישראל.**לפרש שה בריה על מצרים שעבדו לשה והם המושלים על שה רזה ישראל שנקראו שה פזורה וכל הפרשה של פרשה ל"ד יתקיים על גוג כמ"ש שם פסוק י"ג והוצאתים ורעיתים על הרי ישראל ואצל גוג שם ל"ח פסוק ח' כתוב ג"כ על הרי ישראל:

**ורצצו גפנים.**נראה שצ"ל וקצצו גפנים כמ"ש בנמשל:

**אותם יראה פרעה.**יתכן שדורש גז"ש שכאן כתוב על כל המונו ובגוג כתוב וקברו שם את גוג ואת כל המונו וגו' ובפרשה ל"ב אצל פרעה בכל העמים שחשב שם שנתנו חתיתם בארץ חיים והיינו כמ"ש ב"ר פר' צ"ו ס"ו וש"נ הם האומות המבוארים בפרשה ל"ח שנקהלו כולם לארץ ישראל ונתנו חתיתם שם ואצל פרעה חשב בפסוק כ"ו שם משך ותובל וכל המונה וגוג הוא נשיא ראש משך ותובל וביחזקאל ל"ב מדבר בפרעה שבימי נבוכדנצר שהיה בימי ירמיה ויחזקאל ויתכן שכוונת המדרש שבעת יציאת מצרים שניבא עליו משה ניבא עליו מה שיעבור עליו בכל דורותיו ועתותיו:

**סנהדרין יושבת במרום.**הם המלאכים שוכני מרום ודיינים ושופטים לפניו ע' ויק"ר פ' כ"ד סוף ס"ב וש"נ ומבואר. וכמ"ש וכרסוון רמיו משמע כסאות הרבה לשופטים:

**שבאו עליו בגאוה.**כשזכרו מה שעשה בראשונים אומרים עליו שעתה לא יעשה כי כבר זקן הוא ועתיק יומין. וכמ"ש חנה אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה היינו בגאות לבם ויצא עתק מפיכם שאתם אומרים על הש"י שהוא עתיק יומין:

**אלא שיגעו במעשיהם.**כמ"ש צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך ע"כ נראה לנביאים כזקן מלא שיבה שאינו עוד איש מלחמה ואין השינוי בעצמו חלילה שאין זה רק בדמיון לבוש וכשרוצה מחליף הלבוש. ועי' לעיל פ' י"ג סוף ס"א ודורש מדה ט"ו עתיק יומין לבושיה כתלג חיוור וכתוב אדום ללבושיך והכריע מפסוק הוגעתם וגו':

**אחר עשרת הדברות.**שהדברות שהם כלל התורה תלויה במשפטים וע"ל פ' זו סוף ס"ג ועל הלוחות היו כתובים כל התורה ע' שיר פסוק ידיו גלילי זהב:

**ושלות השקט.**וס"ד ויד עני ואביון לא החזיקה. ופי' שעברו הדין עליהם:

**ולמה נתן הקב"ה.**מכילתא בשלח פ' ויבואו ב"י בתוך הים כדעת רבנן דשם ולא כר' טרפון. ואף דרבנן הודו לר' טרפון שם סובר המדרש שהיה בעבור שירד תחלה לים וגם בצירוף צדקו בדין תמר כמי שדן דין יתומה שאין לו בזה נשיאת פנים ושום פניה ופחד לא מעצמה ולא ממשפחתה כלל רק למען לשפוט באמת:

**והיו מחפין אותו.**שאם היה מכחיש אותה היו מצדיקים אותו כי לא היה נחשד בעיניהם. ומ"ש יצחק ויעקב וכו' כי הם היו בית דינו של שם ועבר כמ"ש ב"ר פ' כ"ה סי' י"ב:

**הכיר יהודה למקום.**ב"ר פ"ה סי' י"א:

**לעת מצא.**וס"ד רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו היינו ליום הדין הגדול וכמ"ש ב"ר פ' צ"ב ס"ב לעת מצא מצוי היום מצוי הדין מצוי הנכש מצוי החשבון. וע' ברכות ד"ח.

**לפי שהרביתי.**כמאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות וכו':

**עונשה בצדה ומתן שכרה.**העונש מבואר בכל סדר משפטים ובסוף משפטים בפרשת הנה אנכי שולח מלאך מבואר שכר המצות בדרך כלל והוא בצד המשפטים:

**אחת מלאה קוצים.**לפי מ"ש כאן לא יתישב איך ילכו בדרך שמלאה קוצים. וכאן קיצר ותשלומו בקה"ר פסוק ראיתי את כל המעשים וכן הוא בתנחומא ראה ס"ג וז"ל לזקן שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד תחלתו קוצים וסופו מישור והיה מזהיר לעוברים ושבים וכו' וכן באיכה פסוק רבתי בגוים מעשה דר' יהושע עם התינוק וכן כאן שצריך לילך בדרך שתחלתו קוצים ויסורים ולזה נתנו הדינים עם העונשים לרדות היצר:

**בבלעם וכו'.**חשב ארבעה ההדיוטות שאין להם חלק לעוה"ב במשנה ריש חלק:

**ימטר על רשעים פחים.**וס"ד אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם כי צדיק ה' וגו':

**אלא אחר הדברות.**ע' מ"ש בזה לעיל פ' זו סי' ט"ו:

**ומחל להם.**על עון העגל כמ"ש וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות. ע' ב"ר פ' כ"ו ס"ה על הכל מאריך רוחו חוץ מן הזימה וכן הוא בויק"ר פ' כ"ג ס"ד:

**בתבנית שור.**אוכל עשב כמ"ש במדרש שאין לך מנוול ומשוקץ משור בשעה שאוכל עשב. ואין זה אלא כעס וקנאה שעושים דברים של הבל ותוהו:

**נפלו מהם כ"ד אלף.**ובעגל לא נפלו רק ג' אלף:

**ששחקה לסריס.**ע' לקמן פ' מ"ג ס"ח מגפפת לדלפקי:

**כעס עליהם.**כעס בלא עונש גדול:

**לקתה כ"ר קטפורס ושתק.**משמע שלא על פי אביה לקתה ואביה לא מיחה ובנמשל שכתוב בענין שיטים ותעצר המגפה מעל ישראל ויהיו המתים במגפה עשרים וארבעה אלף ולא כתוב ויגוף ה' את ישראל וכדומה כי בחטאם משכו עליהם העונש של הנגף והש"י לא מיחה בנגף וכמ"ש בתהלים ויצמדו לבעל פעור ותפרץ בם מגפה כי הרעה באה ממילא על עושי הרעה כמ"ש ד"ר פר' ד' ס"ג:

**כמוהם יהיו עושיהם.**וכתוב שם פה להם וגו' עינים להם וגו' כל הענין:

**שהוא דבר של ממש.**הנאה מושגת לחושי הגוף כמ"ש בענין שיטים אשר לא הטהרנו ממנו עד היום והנה כאן הראה המדרש צד חמור של זנות וצד הקל של עבודת כוכבים ולקמן פ' מ"ב סוף סי' ז' הראה צד חמור בעבודת כוכבים. על שהוא בענין יחוד ה' וראשון של דברות ועי' לעיל פר' ט"ז בס"א וכן דרך חז"ל בכל המצות להראות בכל אחד צד חמור וחביב מהכל:

**משל לחולה.**בתנחומא כאן ס"ג ע' ויק"ר פר' י"ג סוף ס"ב:

**חוקים לא טובים.**ומשפטים לא יחיו בהם. וכתיב אשר יעשה וכו' וחי בהם והם ב' כ"מ והכריע כאן בעבודת כוכבים וכו':

**ועוז מלך משפט אהב.**בא לדרוש הו' של ואלה שהוא מוסיף על הדברות והתורה וכמ"ש לעיל פ' זו ריש סי' ט"ו ועוז הוא התורה כמ"ש לעיל פ' כ"ז ס"ד תנחומא ריש משפטים ותלה העוז במשפט שאוהב:

**בתי דינים שלכם.**שופטים הראשונים משה יהושע ועתניאל ושמואל וכדומה ע"פ מדת ממעל ומנגד וע' לעיל ס"ס י"ד וריש ט"ו:

**שמרו משפט ועשו צדקה.**כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות ודורשו להלן והוא בתנחומא כאן ס"ד ועתה דורש תיבת ואלה שהיא מיותרת על התורה ע"פ גז"ש ועי' לקמן פר' ל"א ריש ס"ד ופ' מ"ח ריש ס"ב:

**גם אלה לחכמים.**דורש חכמים ע"פ מדת דבר הלמוד מענינו ומסופו שמדבר בשופטים ודיינים. ותיבת אלה על התורה כנ"ל:

**ומשרה שכינתו בצדו.**בעת ששופט וזהו והיה ה' עם השופט:

**עתה אקום יאמר ה'.**משמע שמתחלה היה שוכן כאן ועתה מסתלק ומהו יאמר ה' למי אומר ודורש ע"פ מדה ט' שהמלאכים בית דינו שואלים אותו והוא משיב להם ועי' לעיל פר' י"ז ס"ד בא"א:

**להודיעו שיש דיין.**ב"ר פ"ה ס"ה:

**שדון כתיב.**לפי הקרי שדון מלשון שדוד נשדונו מיכה ב' ד' אך שדין אין לו משמעות ע"כ דורשו נוטריקון:

**בל טוב.**שלא יהיה הש"י שנקרא טוב עם המכיר פנים:

**ישועתי לבא.**אצלכם השומרי משפט ע"פ מדה ט':

**וראה שהוא עתיד לטורדו.**פי' שהבין בפתרון החלום שהכוונה שהש"י רוצה לטרדו כמ"ש ולך טרדין:

**א"ל למה אתה מפחד.**ממ"ש נ"נ חלמא ופשריה אל יבהלך:

**ואיני יכול לאמרו.**ממ"ש חלמא לשנאך וגו' לא לך:

**מארי שבשמים.**דורש השינוי שבכל הפרשה אמר לנ"נ מלכא וכאן אמר מארי ודורש גז"ש ממ"ש בדניאל ה' כ"ג מארי שמיא וכן כאן מארי שבשמים:

**סוגר הים.**שלא ילכו הספינות ממדינה למדינה בתבואות וסחורות הממלאים את המדינה מזון ופרנסה. והמדרש פי' פרט זה מהמשל שהוא העיקר שלקח לו דניאל רמז על מ"ש וחטאך בצדקה פרוק וכו' שאם מזון לכולא ביה אז תחותוהי תדור וכו':

**מה אתה ממליכני.**כצ"ל פי' איזה עצה אתה נותן לי ודורש כן ממ"ש להן מלכא מלכי ישפר עלך איך יתן עצה למלך אשר לא נשאל כמ"ש הליועץ למלך נתנוך אלא בהכרח שנשאל וזה ע"פ מדה ט':

**אני מסרתי.**שיצוה לבניו אחריו לעשות צדקה ומשפט. וע' ב"ב דף ד' הובא ילקוט דניאל שם שלכך חתכוהו מגדולתו והושלך לגוב אריות:

**והיה מפרנס לישראל י"ב חודש.**שאחר עצת דניאל וחטאך בצדקה פרוק כתיב כולא מטא על נ"נ לקצת ירחין תרין עשר שמ"ש שם כולא מטא פי' שגם עצת דניאל באה עליו שעי"כ היה לו שלוה י"ב חודש דאל"כ היה החלום מתקיים מיד כמ"ש ולך טרדין ולא אמר יטרדו:

**שמע נ"נ בת קול שהיה מתרגש.**ולשון התנחומא כאן שכח נ"נ את החלום והתחיל לטייל על פתח פלטין שלו שמע המון צעקת עניים לפני אוצרותיו וכו' וזהו מ"ש כאן בת קול. ויתכן שכוונת המדרש בת קול ממש כמ"ש קל מן שמיא שזה היתה ג"כ פעולת הב"ק שנפלה עליו מן השמים להשמיע לאזניו רגשת העניים שעי"כ אמרה לו:

**אמר הקול הזה מהיכן וכו'.**דורש מ"ש עני מלכא הלא דא היא בבל רבתא למי ענה. ולמה אמר הלא דא היא בבל רבתא מי הכחישו ע"כ דורש שענה לשריו ששאלו שאם יעשו כן עוד איך יהיה דא בבל רבתא:

**משל לאדם.**שכאן כתוב כי קרובה ישועתי לבא וכאן כתיב אשורנו ולא קרוב ב' כ"מ והכריע שהדבר למד מענינו שישעיה האוהב צ"ל כך ובלעם השונא צריך לומר כך:

**שפלוטמיא.**פי' המ"ע שבל"י פי' מתנה הנתנת מן המלך לכל איש מהעם לנדיבות וכבוד. והוא כמו יום של הולדת פרעה שביום שמחתו מונה ראש כל עבדיו ולאוהביו ונותן מתנות ולחוטאים מעט מוחל להם אך לחייבים המוחלטים נגמר אז דינם. ולודר פי' במ"ע איש מחרף ומגדף:

**כך שאלו ישראל לבלעם.**דרשו כן ממ"ש אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב ולא פי' על איזה דבר ולמוד מענינו וסופו שמדבר בתשועה העתידה. וממ"ש ולא עתה דורש ע"פ מדה ט' ששאלו אותו מתי יהיה והשיב ולא עתה שאתם רוצים שיהיה עתה:

**כי קרובה ישועתי.**ועל בלעם והדומים לו כתוב כי קרוב יום אידם היינו בעת כי קרובה ישועתי וכן מצאתי בהדיא בפסיקתא פס' מ"א ס"ג ביתר ביאור:

**ואני גואל לעצמי.**כמ"ש מכילתא בא פסוק ומושב ב"י שדורש פסוק מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו עצמך פדית העתקתי לשונו לעיל פר' כ"ד ס"א וכן בירושלמי דסוכה ע"ש:

**וירא כי אין איש.**ס"ד ותושע זרועי וצדקתי היא סמכתני אם אין איש שב בתשובה אז אעשה למען שמי:

**שתים בסלע.**סלע מדינה שמינית שבסלע צורי:

**אין העולם יכול.**אין יושבי תבל יכולים להשיג בחושיהם הגשמיים השכר הרוחני של עולם העליון והעוה"ב:

**לכך נאמר כי קרובה.**וס"ד וצדקתי להגלות וכננד המשפט אמר כי קרובה ישועתי וכנגד הצדקה אמר וצדקתי להגלות וכמ"ש בסמוך:

**לה' הישועה.**עכ"פ אביא את הישועה בין בקרוב בין ברחוק חך העושה משפט גורם לקרב הישועה:

**ויעמד יהושפט שופטים.**תיבת יהושפט אינו בכתוב אלא שהענין מדבר ביהושפט ולשון ויעמד כמ"ש לעיל פר' ג' ריש ס"ח ע"כ בעת צרה עמדו ולא נפלו וכמ"ש שם בד"ה ב' כ' י"ז לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם כשם שאמר משה התיצבו וראו את ישועת ה' ע"פ מדות מנגד וממעל:

**הוי ואלה המשפטים.**אחר שסדר כל עניני המשפטים כתוב פרשת הנה אנכי שולח מלאך מלאה ברכות וישועות וכן במ"ש בעבד עברי ובשביעית יצא לחפשי חנם רומז ליום שכולו שבת ומנוחה: