**אם כסף תלוה את עמי.**היל"ל לרעך או לעני כמ"ש בס"ד את העני עמך ומי הוא המלוה כסף לכל עמו של הקדוש ברוך הוא. ע"כ דורש ע"פ מדה ט' אם כסף תלוה את העני כמו שאני מתנהג עם כל עמי כך תתנהג עם העני:

**טוב איש חונן ומלוה.**דורש על הש"י ע"פ גז"ש כמ"ש טוב ה' לכל. איש. ה' איש מלחמה. חונן. כמ"ש חנון ורחום ה' שבזה הוא חונן שמוחל חוב ראשון. וה' מלוה לכל כמ"ש באבות החנוני מקיף וכו' וכל הרוצה ללות יבא וילוה:

**דיוסטוס.**לעיל פ' כ"ט ס"ט הגי' דניסטוס וע' במ"ר פ' ט' בס"ו ופירושו בל"י מלוה בריבית:

**אל תזכרו ראשונות.**בישעיה מ"ג י"ח שאם כפשוטו על הנסים לא היה לו לומר בלשון שלילה אל תזכרו שאינו אלא הבטחה ע"כ דורש שכוונתו על עונות ראשונות וסובר כמ"ד שאסור להזכיר עונות שכבר נמחלו שהתוודה עליהם. וכן מצאתי בפסיקתא פרשה מ"ד סוף ס"ז שובה ישראל וז"ל אם יעשה תשובה שלמה אף העוברות וכו' אינם מתחשבות לו ואינם נזכרות לו מנין וישעיה מפרש לא תזכרנה ראשונות ולא תעלנה על לב. וכאן מפסוק אל תזכרו ראשונות כנ"ל ודוק. וזה ע"פ מדה כ' וי"ז:

**עליהם הוא יחיה.**תיבת עליהם מיותר לדרוש שעל העונות הוא יחיה:

**לא תעמידנו ערום.**כמ"ש בסוף הענין אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו כי הוא כסותו לבדו היא שמלתו לעורו וגו':

**שלש רגלים תחוג לי.**ע"י קרבנות כמפורש בתורה של הציבור ושל יחידים וג' רגלים בזכות ג' אבות ומ"ש ג' רגלים והתורה נראה דצ"ל בתורה ומ"ש שאינם באים לפני הקב"ה רקנים ע' מ"כ. ויתכן שכוונת המדרש שכמו האבות לא באו ריקנים כ"א במעשיהם הטובים בצדקות וקרבנות כך אתם:

**בדורות הללו.**שחרב ביהמ"ק ואינם בארצם הרי התורה במקום הקרבנות:

**כך אדם עושה מצות.**מצות בלשון חז"ל ביחוד על הצדקה וכלשון הכתוב נחמיה יו"ד ל"ג והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה שהצדקה שעושה עם העני וג"ח גם לעשירים עומדים לו במקום קרבנות כמ"ש עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח:

**מתן אדם ירחיב לו.**כולל קרבנות וצדקה כמ"ש ויק"ר פר' ה' ס"ב בהדיא. וכמו בקרבנות ולא יראו פני ריקם כך בצדקה כמ"ש אני בצדק אחזה פניך. וכמ"ש ישעיה נ"ח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:

**מה שהיא עושה עם העניים.**היינו ביחוד ברגלים בעת השמחה חייב לשמח גם העניים וכמ"ש בסדר ראה אצל רגלים ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה וכמ"ש חז"ל אם אתה משמח שלי אני משמח שלך. וזהו מ"ש כאן שלש רגלים תחוג לי שתשמח את שלי וזהו את העני עמך. וע"כ צירף המדרש מצות צדקה למצות רגלים וקרבנות ודוק מאד:

**אשרי משכיל אל דל.**ביום רעה ימלטהו ה' מהשטן ומכל צרה ופגע:

**יש רעה חולה.**ע' כל זה תנחומא משפטים ס"ח בשינוי לשבח. ומ"ש ועניים מרודים ע' מ"כ:

**והקרן קיימת לו.**ולשון התנחומא שנאמר והלך לפניך צדקך וגו':

**ביום רעה ימלטהו ה'.**זה גיהנם כמ"ש ויק"ר ריש פ' ל"ד:

**מאיוב.**שסובר כמ"ד שנתן הקב"ה לאיוב שכרו בעוה"ז ופטרו אך לאחרים שכרו בכפלים בעולם הגמול וכמ"ש חז"ל שעל הצדיקים נאמר לכן בארצם משנה יירשו:

**שעינו רעה.**ע' לקמן פ' זו סי' י"ד ובויק"ר פ' ל"ד סי' ה':

**וירדו הם וכל אשר להם.**כמ"ש במ"ר פ' י"ח סי' י"ט:

**ומשם אהבוהו.**פי' מטעם זה אהבוהו כמ"ש וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם. היינו על ע"י גבורתו הנ"ל:

**שמת ככלב.**כמו שאמר הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות וכן מת ע"י מקל ואבן וקיצור לשון יש כאן והכוונה שמת הוא ונסו הבוטחים בו שנאמר ויראו הפלשתים וכו':

**לגפיון.**ובתנחומא הגיר' לגמסיון וגי' הערוך לנמפין. ופי' במ"ע בור ובריכה:

**שומע אמרי אל.**ראיה על גודל חכמתו והשגתו בעניניו שהתפאר בו:

**אם כסף תלוה.**וס"ד את העני עמך לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך וכל הענין בתנחומא כאן ס"ט:

**כספו לא נתן בנשך.**ובריש הענין הולך תמים ופועל צדק היינו שעושה צדקות וחותם כספו לא נתן בנשך ועל זה אמר עושה אלה לא ימוט שבהכרח הכוונה במ"ש אלה על כל הי"א דברים שחשב וכמ"ש בגמרא בא דוד והעמידו על י"א שזהו כנגד כל המצות וזהו מ"ש המדרש כאלו קיים כל המצות. וזהו עושה אלה היינו כל התורה כמ"ש לעיל פ' ל' סי' כ"ד אלה החוקים והמשפטים והתורות:

**שהיה עשיר וכו'.**כמ"ש שהחביא מאה נביאים וכלכלם לחם ומים:

**כל אותה הרעה.**הרעב הגדול שמבואר במ"א י"ח והרעב חזק בשומרון:

**לוה בנשך מיהורם בן אחאב.**דורש כן דכאן במ"א י"ח ועובדיהו היה ירא את ה' מאד ובמ"ב ד' כתוב ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו' ואתה ידעת כ. עבדך היה ירא את ה' והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים וע"פ מדה ז' וי"ז שזהו עובדיה ועפ"ז דורש ב' כתובים מכחישים דכאן כתוב שהיה עשיר כנ"ל וכאן כתוב אין לשפחתך כל בבית והכריעו מפסוק מ"א י"ח ב' הנ"ל ואכלכלם לחם ומים שכלה כל ממונו בעת הרעב על המאה נביאים וכ"ה בפסוק י"ב וי"ג וזה כלל ופרט שמ"ש שהיה ירא ה' הוא כלל שזהו עיקר יראתו שהחביא הנביאים וכלכלם וכן במ"ב ד' א' ועבדך היה ירא את ה' והנושה בא לקחת שע"י שהיה ירא את ה' בא לכלל והנושה בא לקחת. והיה מותר לו ללות ברבית לסכנת נפשות של הנביאים ודרשו שהנושה הוא יהורם בן אחאב ודורש סמוכים שסמוך לו מעשה השונמית שאמר אלישע היש לך לדבר אל המלך או אל שר הצבא וכאן היה לאלישע לעשות כן אלא שהיה יהורם בעצמו ועוד שכתוב והנושה בא לקחת וגו' הרי שהיה מי שבידו לעשות ומזה דרשו שהוא יהורם בעצמו. ומדקרי ליה נושה מוכיח שלוה בריבית כמ"ש כאן לא תהיה לו כנושה. לא תשימון עליו נשך:

**עד עכשיו זה קיים.**שעל הלוה בריבית כתוב וחי לא יחיה שפירושו וחי עדיין הוא חי אלא לא יחיה כמ"ש בסמוך ובס"ו ובסי' י"ג:

**שהקשה את לבו.**לקבל ריבית מהצדיק שלוה לצדקה וזה ע"פ מדת מנגד והרי שכל דברי המאמר המופלא הזה מפורש בכתוב ע"פ המדות:

**תלוה את עמי.**וגו' לא תשימון עליו נשך:

**היה לסיגים ומה נעשה.**משמע שדעת המדרש שהיה לסיגים הוא חטא ריבית ויתכן שבלשון ארמי סגי הוא הרבה ופי' שכספך נתרבה ע"י ריבית כנגד זה כסף נמאס וגו':

**כיון שבנה.**בתנחומא כאן ס"ט וכוונתו לדרוש מ"ש את עמי כדלעיל בריש הפ' על הש"י שנותן כסף לעמו על תנאי זה שיעשה טוב לעני:

**נושכין בשיניהם.**מליצה זו על המתחרט על דבר שעשה ואינו יכול להחזירו נושך ואוכל את בשרו ולשון התנחומא נושכין בשיניהם את בשרם ותוהין ושני הפסוקים סמוכים הכסיל חובק את ידיו וגו' טוב מלא כף נחת והמלוה בריבית מלא חפנים עמל וע"כ אוכל את בשרו:

**אמרו ישראל.**ד"א שהקב"ה אומר לישראל תלוה את עמי וישיבו אנו עמך. ואתה אומר לנו את עמי מי הם ע"פ מדה ט' והשיב את העני עמך. ועי' ב"ר ריש פ' ע"א ולקמן פ' זו סי' י"ג באריכות:

**כי ה' יסד ציון.**כמ"ש ויסדתיך בספירים ואז יכירו הכל גדולתו ועשרו ועכ"ז בה יחסו עניים שהם עמו והחסיון הוא החיפוף:

**ישב עולמך.**שאם פירושו דקאי על הפסוק הקודם ימים על ימי מלך תוסיף ישב עולם היל"ל ישב לעולם או יחיה לעולם ע"כ דורש א"ת יֵשֵב אלא יַשֵב ועולם אין פי' על הזמן אלא על המקום על העולם כמ"ש לעיל סוף פ' ל' וכאן פי' שהעולם יתיישב וישתוה והשיב חסד ואמת מן ינצרוהו מי יצור חסד ואמת מי יתן צדקה מי ילוה לעני ובלשון חז"ל מנו מי הוא. ולשון התנחומא תיישר עולמך בשוה העניים והעשירים וכו' אם יהיו כולם עניים או עשירים וכו':

**לא תאמר לו.**וכמ"ש בילקוט בשם ת"כ סדר קדושים ע"פ ולפני עור וכן כאן תחלה תלוה לו כעושה חסד ואח"כ תתהפך לו לנושה ודוחק אותו. וע' תנחומא כאן ס"ט:

**מכאן אתה למד.**ממ"ש לא תשימון עליו נשך מענין זה דרשו ועיקר הלימוד אינו כאן וכאשר הזכרתי כלל זה בפירושי על הפר"א בריש פרק א' ע"ש באריכות שפי' כן בהרבה מקומות מכאן אמרו מענין זה ולא למדו מכאן. וכאן עיקר הלימוד ממ"ש ויקרא כ"ה אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך. וכן מצאתי בהדיא בתנחומא:

**וחי לא יחיה.**הרי שאינו ירא כמ"ש בקהלת ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני אלהים ובמשלי י"ט כ"ג יראת ה' לחיים:

**אלוגין.**פי' במ"ע ספר זכרון אשר בו ישובח ויגונה דבר. גם ספר עדות בלשון רומי:

**וחי לא יחיה.**ע' לעיל פ' זו ס"ד ודורש מדה ט' והכריע ע"פ מדה ט' עדיין הוא חי:

**שחיה בריבית.**דורש וחי מלשון מחיה ומזון וזהו ההכרעה וע' פר"א סוף פרק ל"ג מעשה נפלאה על זה:

**והוליד בן ולא לקח ריבית.**כוונתו על פסוק ביחזקאל י"ח הנ"ל והנה הוליד בן וירא את כל חטאות אביו אשר עשה ויראה ולא יעשה כהן וגו' עד נשך ותרבית לא לקח וזהו שאמר כאן והוליד בן ולא לקח ריבית:

**אמרו לו אביו.**כוונתו על מ"ש שם בפסוק ואמרתם מדוע לא נשא הבן בעון האב. וזהו אמרו לו שישראל אמרו להנביא ועל זה השיב והבן משפט וצדקה עשה וגו' וסידור הכתוב ע"פ מדה ל"א בן לא ישא וגו' הנפש החוטאת היא תמות והבן משפט וצדקה עשה. ומ"ש ואני כתבתי כוונתו על מ"ש בתורה ובנים לא יומתו על אבות:

**ואפילו אביו.**כוונתו למ"ש שם י"ח פסוק כ"א והרשע כי ישוב וכו' חי יחיה שתיבת והרשע מיותר שהיל"ל וכי ישוב היינו הנזכר בפסוק הקודם ורשעת הרשע כלומר אתם שואלים על הבן שימות אני אומר לכם אפילו הרשע עצמו הוא אביו הנ"ל שאמרתי שימות אם ישוב יחיה ואיך ימות הבן בעונו ודו"ק:

**ומנין שהלוה וכו'.**מכילתא כאן ב"מ ובילקוט בשם ספרי על פסוק זה לא תשיך לאחיך דברים כ"ג כ' ועל המלוה מפסוק את כספך לא תתן לו בנשך:

**מתבטבט עד מתבעט עליו.**שבועט בו ודוחפו ובתנחומא גם בנמשל ומתבטבט עליו ולא מצאתי בערוך פי':

**אף אתה חייב לי.**ואם תחבול לעני תחבול עצמך ע"פ מדה יו"ד שני חבלות:

**כתוב אחד אומר עד בא השמש.**היינו כאן שיהיה אצל הלוה כל היום עד בא השמש. וכתוב אחד אומר בכי תצא בבוא השמש תשיבנו בשישקע השמש אז תשיבנו שיהיה אצלו כל הלילה והם ב' כ"מ והכריעו חז"ל שמ"ש כבא השמש על כסות לילה שישן בו ומ"ש שאמר הכתוב עד בא השמש ובבוקר ט"ס וכצ"ל ושאמר הכתוב עד בא השמש בבוקר אתה צריך להחזיר לו יתד של מחרישה וכדלעיל. וה"ה לכסות יום וכן הוא לשון המכילתא כאן עד בא השמש תשיבנו זה כסות יום שאתה מחזיר לו כל היום אין לי וכו' כסות לילה שאתה מחזיר לו כל הלילה מנין ת"ל השב תשיב לו את העבוט כבא השמש וכן בגמרא ב"מ דף קי"ד ובספרי תצא ובתנחומא וברש"י בחומש כאן ובכי תצא וע' ירושלמי ב"מ סוף פרק המקבל ומ"ש שם בירושלמי וכבא השמש כי מעלי שמשא פירושו שקיעת השמש כמ"ש דניאל ו' פסוק ט"ו ועד מעלי שמשא ושאר דברי הירושלמי אינם מובנים כלל וע"ש:

**וכן אתה מוצא בפועל.**דומה לדרשת המשכון והובא אגב מאמר הנ"ל ואף שאינו שייך כאן:

**ביומו תתן שכרו.**וס"ד ולא תבא עליו השמש בסדר תצא שמשלם לו ביום ולא בלילה ובריש קדושים כתוב ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר שמשלם לו בלילה ולא ביום ב' כ"מ והכריעו שפסוק ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש הדבר בשכיר לילה שעבד כל הלילה שגובה כל היום. ומ"ש ולא תלין וגו' מדבר בשכיר יום שעבד כל היום שגובה כל הלילה וכמ"ש ב"מ דף ק"י במשנה וברייתא ובספרי תצא ורש"י קדושים:

**ואומר כי היא כסותו.**חוזר לענינו של משכון:

**שני דברים יש כאן.**היינו בסדר תצא פסוק וכבא השמש ופסוק ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו היינו מה שמקווה כל היום לאכול ממנו ושם כתוב ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא וכאן כתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי והענינים דומים:

**מה כתיב אחריו.**אחר אם חבול תחבול כתוב אלהים לא תקלל וגו' מלאתך ודמעך לא תאחר ודורש סמוכים:

**ויהי בימי שפוט השופטים.**עי' ב"ר פר' מ"ב ס"ג וש"נ וכמ"ש בריש רות דור ששפטו את שופטיהם ועי' תנחומא כאן ס"ט:

**לא תפריש.**מכילתא כאן. כי תחלה צריך להפריש תרומה גדולה ואח"כ מעשר ראשון:

**בכור בניך.**ס"ד של מלאתך הנ"ל וע"פ מדת מנגד:

**כהנים היו.**במ"ר פר' ג' סי' יו"ד פ' ד' ס"ח:

**וישלח את נערי.**ויעלו עולות ויזבחו זבחי שלמים והנערים הם הבכורים:

**כן תעשה לשורך.**כאשר אתה נותן בכור אדם וס"ד ביום השמיני תתנו לי שלא תאמר ביום השמיני דווקא אלא ביום השמיני וגם ממנו והלאה וכמ"ש ויקרא כ"ב כ"ז ומיום השמיני והלאה ואם משם לא היינו יודעים על יום השמיני עצמו ת"ל כאן ביום השמיני כן הוא בהדיא במכילתא וברש"י בחומש כאן (והיד"מ כוון למ"ש ד"ר ריש פרשה ו'):

**אלא משלי.**וזה תתנו לי:

**יושבין כל הלילה.**וגם ביום המחרת כמפורש כתוב בריש מסעי ממחרת הפסח וגו' ומצרים מקברים. ומ"ש והכלבים נובחים להם. כמ"ש ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' ותהי צעקה גדולה במצרים. וסובר המדרש שגם הכלבים צעקו אז כי בכל לילה במשמורה ב' כלבים צועקים ובלילה זו ביותר באמצעיתא דאמצעיתא כמ"ש ריש ברכות ודייק ולכל בני ישראל לא יחרץ אבל למצרים יחרץ:

**אבל אתם וכו'.**וזהו שסמך לכלב תשליכון אותו לא תשא שמע שוא כמו הכלבים וכמ"ש מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו משלי כ"ו ט"ז שהמתעבר על ריב לא לו דומה לענין מחזיק באזני כלב שהוא צועק ואחרים צועקים עמו על חנם:

**כסף נמאס.**תנחומא כאן סימן י"א כל הענין. וכמ"ש לעיל סוף ס"ד:

**קראו להם.**היינו שונאיהם בגלות בבל:

**נצרף ונעשה כלי.**שקודם שעושים הכלי מצרפים הכסף ומחסרים הסיגים מהם עד כשמתקלקל ומעלה חלודה מצרפים אותו עוד הפעם ומחסרים ממנו וכן כמה פעמים עד שבאחרונה הוא כלה כסיגים וכמ"ש בפסוק הקודם לשוא צרוף צורף ורעים לא נתקו כסף נמאס וגו' וכמ"ש על ישראל פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם עד וימוכו בעונם:

**כיון ששמע ירמיה.**עיין פסיקתא פל"א ס"ג ילקוט ישעיה מ"ט ילקוט ירמיה י"ד:

**המאוס מאסת וגו'.**איך מתמה מדוע הכיתנו שעל שמאס ע"כ מכה ע"כ דורש שהמאיסה גורם כליה ומיתה ומאחר שאינך ממיתם א"כ לא מאסתם:

**אם לגרשה.**שאינך רוצה עוד להכירה על שחטאה לך הרי בידך לעשות שלא תהיה עוד בעולם ותפטר ממנה ומאחר שאתה שומר אותה שלא תמות במכותיך הרי רצונך שתחיה אע"פ שחטאה לך א"כ עשה רצון עצמך שלא תכה אותה כלל ותהיה עמה. וזהו כי אם מאוס מאסתנו א"כ היית קוצף עלינו עד מאד ולפני קצפך מי יעמוד שהוא מיתה וכליה ר"ל ובפרט אם הוא מאד ומאחר שאינו כן לא מאסתנו ע"כ גם הכה לא תכה. ומ"ש ואם אין אתה רוצה לגרש אותה. בתנחומא הגירסא ואם עתך לחזור עליה למה תדקדק בהכאתה ובפסוק כי אם מאוס מאסתנו בקינות הוא שאלה בלא סיום הכוונה מה יהיה אם אינו ממאס והוא מבואר בירמיה י"ד המאוס מאסת א"כ מדוע הכיתנו ובפסוק זה המאוס מאסת זה אינו מבואר שאם מאס מה היה לו לעשות ומבואר בפסוק כי אם מאוס מאסתנו א"כ היית קוצף עד מאוד ממית ומכלה ושני הפסוקים מלמדים זה על זה והתשובה על כל הנ"ל הוא בפסוק אם ימדו שמים ממעל ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' הרי ה' פסוקים של מאיסה וגעילה שהוא ענין אחד דוק והתבונן. ומהו ענין המשכון מכורש בפסוק איזה סכר כריתות ועי' לקמן פל"ה ס"ד פנ"א ס"ג במ"ר פר' י"ב סי' י"ד חנחומא סוף ויקהל וריש פקודי. והנה בפסוק אם ימדו מבואר שאם יחריב ימאס ויגרש והמדרש אומר שאפילו יחריב לא ימאס. זה מבואר לקמן סוף פמ"ד אלו בשמים וארץ נשבעת וכו' הרי בשמך הגדול נשבעת ע"ש ותבין כאן:

**לא מפני שאני חייב.**ה"ג בתנחומא אמר הקב"ה לא מפני וכו' וכצ"ל כאן:

**או מי מנושי.**וכי בעבור שהם נושי שאני חייב להם הוצרכתי חלילה למכור אתכם להם כ"א בעבור שלא אמאס בכם בעונותיכם ע"כ נמכרתם:

**וכן התניתי עם משה.**בתורה אם כסף תלוה שמשה אומר להש"י אם כסף תלוה לישראל את עמי. את העני עמך תראה בעניים ויהיו עמך ולא תהיה להם לנושך אם חבול תחבול שלמת רעך שתחבול את משכנותיך עבור רעך לא יהיה לעולם אלא עד בא השמש. ועי' לקמן פנ"א ס"ג:

**וזרחה לכם יראי שמי.**ובפסוקים הקודמים והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם וגו' וזרחה לכם יראי שמי וגו' זכרו תורת משה עבדי שרמזתי כן בתורה כנ"ל:

**יש אדם.**לקמן סוף פרשה זו ב' לשונות אלו בשינוי שהוא העתקה מב' מקומות:

**ה' חונן דל.**ע' ויק"ר פל"ד ס"ב ועי' ב"ב (דף י') עד היכן פי' עד היכן הגיע גודל שכרן של גומלי חסדים שנקראים עושים לה' וכתוב במשלי כ"ב ז' ועבד לוה לאיש מלוה פי' שהוא משעבד עצמו לשלם לו:

**אין בעולם.**לקמן פ' זו סי' י"ד:

**ואתה חס עליהם.**זהו מ"ש אתה שכת בעדו ובעד כל אשר לו גונן על כל אשר לו כסוכה ואצ"ל ואתה שך עליהם:

**מי יתן ידעתי.**אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות:

**אל תפן אל און.**לעוות משפט על היסורים שלך כי אתה בעצמך בחרת והיכן בחר היינו כשמסרו ביד השטן אז שאלו שיברור:

**לא עמך הוא העני.**פי' שבדרך טבע האדם אין העני עמך אך אני מצוה שתלמוד ממני שיחיה העני עמך:

**חדלו קרובי.**ובפסוק הקודם אחי מעלי הרחיק וגו' ואמהותי וגו' לעבדי קראתי וגו' הרי שלא היה עני בביתו שהרי היה לו אמהות ועבדים ובית אלא כוונת המדרש שכאשר האדם שפל ויורד מגדולתו כמו שהיה ענין איוב וכן העני:

**כשם שנשך הנחש את האדם.**הנשיכה נמצאת בתנ"ך אצל הנחש כמ"ש וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש וכתיב פורץ גדר ישכנו נחש א"כ במקום שכתוב נשיכה לבד ע"פ מדה י"ז על נשיכת נחש והנשיכה משל על העקירה על שעוקר אותו כמו הנחש בענין הרבית:

**כנחש שהוא ערום.**כמ"ש והנחש היה ערום הדרשה כנ"ל. ומ"ש ואתה עוקץ עליו צ"ל ואתה עוקף עליו וכן הוא בהדיא בפרק איזהו נשך. יד"מ. ופי' הערוך מלשון ערמה ועקמנית:

**אל תקח מאתו נשך.**ויקרא כ"ה ועיין לעיל ס"ו:

**עד עכשיו הוא חי.**לעיל ס"ד:

**בנשך נתן ונו'.**וס"ד את כל התועבות האלה עשה זהו כל הרעות וכל התועבות:

**לא נתן בנשך.**וס"ד עושה אלה לא ימוט לעולם וכמ"ש לעיל פ' ל' סי' כ"ד:

**לגלגל שבגינה.**עי' לעיל פ' זו בס"ג כי בגלל הדבר ולא אמר בעבור או למען לדרוש ע"פ מדת ממעל מלשון גלגל. ועי' לעיל פכ"ב ס"ס א':

**עשיר ורש נפגשו.**מכילתא יתרו בסוף פסוק ושפטו את העם. ויק"ר פל"ד ס"ד ושם הגי' מתוקנת יותר וכאן בדוחק. וכאן ובמכילתא דורש על עני ועשיר בממון ומ"ש עושה כולם משמע שעושה מהעני עשיר ומהעשיר עני וכתיב מאיר עיני שניהם פי' שמטיב לעני ולעשיר והם ב' כתובים מכחישים והכריע כאן כשמרחם על העני כאן כשאינו מרחם כמפורש כמה פעמים בתנ"ך:

**אין לך מדה קשה.**לעיל פר' זו סי' י"ב:

**על כל עבירות.**בסוף סי' הקודם:

**מימינו ומשמאלו.**ויק"ר פ' כ"ד ס"ב ושי"ר פסוק לסוסתי וכי יש ימין ושמאל למעלה אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה. וכן הוא בתנחומא כאן סי' ט"ו באריכות:

**וחי לא יחיה.**וכמ"ש בתנחומא כאן ללמדך שהוא נושא ונותן עמהם בדין אבל המלוה בריבית אינו נושא ונותן עמהם בדין שנאמר בנשך נתן ובתרבית לקח וחי לא יחיה פוסק דינו מיד מלאכי השרת אומרים את כל התועבות האלה עשה מות ימות עכ"ל:

**הה"ד טוב איש חונן.**כל הענין בתנחומא כאן סי' י"ב וע"ש בסי' ט"ו ג"כ מדרש תהלים י"ט באריכות וילקוט שם ויק"ר פר' כ"ו ס"ב:

**היום לוה.**שבקיץ היום גדול ולוה היום מן הלילה ובחורף הלילה גדול ולוה מן היום. ובניסן ותשרי שניהם שוים ושלמו זה לזה:

**זה עם זה כבריות.**כבני אדם שצריכים תמיד לדין:

**יום ליום יביע אומר.**וס"ד אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם שאין ביניהם מחלוקת:

**הלבנה לוה מן הכוכבים.**כי כשהלבנה במלואה אז מכהה אור של כוכבים ולוה מהם וכשהלבנה בחסרונה אז אור הכוכבים יותר גדול נמצא שהכוכבים לוים מן הלבנה:

**וכשהקב"ה רוצה.**נשארו כולם בלא אור ונמצאו כולם חייבים זה לזה אעפ"כ אין אומר ואין דברים ביניהם:

**האור לוה מן השמש.**האור של מטה שהיא בריאה בפני עצמה והשמש מעורר לאור שיאיר. והשמש מקבל מחצי אור של מעלה כמ"ש שמש ירח עמד זבולה וס"ד לאור חציך יהלכו כמ"ש שמ"ר פט"ו ס"ט בהדיא ובמ"ת י"ט הנ"ל וילקוט שם:

**החכמה לוה מן הבינה.**החכמה הוא מה שמקבל מרבו צריך לבינה להבין דבר מתוך דבר ולדמות מילתא למילתא. ואין בינה בלא חכמה:

**אמור לחכמה אחותי את.**וס"ד ומודע לבינה תקרא:

**השמים לוים מן הארץ.**הם ענני שמים ששואבים מן הים והארץ מקבלת מן השמים:

**החסד לוה וכו' שנאמר רודף וגו'.**איני יודע מהו:

**התורה לוה מן המצות.**מי שתורתו אומנתו פטור מקיום הרבה מצות ולפעמים חביבה מצוה בשעתה יותר מן התורה ומבטלין ת"ת למקרא מגילה. וכדומה מצות שדוחים התורה:

**שמור מצותי וחיה.**ותורתי כאישון עיניך. שצריך לשמור שתיהן:

**וב"ו לוה מחבירו.**כמ"ש בכל הארץ יצא קום ב"א שבארץ צריכים כתיבה ושטרות ודינים ביניהם כן הוא בויק"ר פכ"ו הנ"ל:

**אומרים להקב"ה.**פירוש לפי דעתם שאין לעשות ג"ח בממונם היה ראוי שגם השי"ת יעשה כן לבקש שכר על הטובות שעושה האדם ומי יעמוד:

**אל הארץ כשהיה.**בלא תוספת ורווחים וכן תשיב הרוח אל האלהים כאשר נתנה:

**מונה בו את העניים.**מצער ומחרף ומטעה בעסק ובדברים כמ"ש ב' פעמים ולא תונו א' בעסק ממון ב' באונאת דברים:

**והוא בולעם.**פעמים מכחש במשכון או נותן עיניו שישאר אצלו בעבור רבית ובחשבון שקר:

**הוי שודד.**וס"ד כהתימך שודד תושד כנלותך לבגוד יבגדו בך:

**קורא אותו רשע.**אם לא תעשה לו אתה רע אם לא ישלם לך אני אשלם לך ומרומז בס"ד וצדיק חונן ונותן חונן כמ"ש ושמעתי כי חנון אני ועל שאינו משלם ע"ז אמר ונותן:

**על הכל.**פי' יותר מקללת הכל שהרי מוזהרים שלא לקלל כל אדם מפסוק לא תקלל חרש ובמכילתא כאן דורש מפסוק בעמך לא תאור כל שבעמך. אך על דיינים ביחוד תנחומא כאן סימן י"ב:

**ועל הנשיא.**כמ"ש בס"ד ונשיא בעמך לא תאור:

**ויהיו מלעיבים.**וס"ד עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא:

**חזקו פניהם מסלע.**כמ"ש יחזקאל ג' ח' הנה נתתי את פניך חזקים לעומת פניהם שהם חזקו פניהם נגד הנביאים:

**ושם אלהים אחרים.**על שהם מזהירים על עבודת כוכבים על כן קרא אותם אלהים לא תקלל שמי שמקלל אותם כמקלל אלהים:

**מה כתיב אחריו.**אחר פסוק ושם אלהים אחרים שכל המבזה המועדות כעובד עבודת כוכבים:

**שבו עשה נסים.**כמ"ש כאן כי בו יצאת ממצרים:

**שבו נתנה תורה.**שקוצרים פירותיה בעוה"ז. והקרן קיימת לעוה"ב תנחומא וכמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד וזהו חג הקציר:

**טוב פריי.**הפירות שאוכלים בעוה"ז:

**ממלא בתיהם ברכה.**כמ"ש כאן באספך את מעשך מן השדה שהוא טעם על מ"ש ולא יראו פני ריקם בלא עולת ראיה שהרי מילא בתיך ברכה ע"כ כבד את ה' מהונך:

**לכך אמר ראשית בכורי.**שאם לא הביא בכורים עד החג מביא מן החג ועד החנוכה אלא שאינו קורא:

**נבהל להון וגו'.**וס"ד ולא ידע כי חסר יבואנו:

**שהבהיל עצמו.**עי' ב"ר פ"ב ס"ג ובוהו זה קין. ובס"ד ובוהו זה מדי כמ"ש ויבהילו וגו':

**ויהי בהיותם בשדה.**פי' בריבם בשדה כמ"ש הוות בקרבה ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה ובלשון חז"ל הוו בה הוויות דאביי ורבא ולשון התנחומא על עסקי שדה נהרג הבל. וגם עסק הוא מלשון ריב:

**אמר קין.**שהוא הבכור והגדול ואני הקרקעות כמ"ש ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' הרי שהיה האדמה שלו והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן הרי שהיו המטלטלין שלו:

**וחשב להוציא.**פי' בעצה זו היה בדעתו להוציא את הבל. בעלילה זו צא מתוך שלי. כמ"ש חז"ל בב"ב מוכר בעין רעה מוכר ולא שייר לו דרך ע' ב"ר פ' כ"ב ס"ז ילקוט משלי כ"ח:

**והיה הולך בהרים.**ממ"ש ויהי בהיותם בשדה משמע שתחלה לא היו בשדה שהוא מקום מישור אלא היו בהרים וגיאיות:

**נע ונד תהיה בארץ.**אפילו בחלק שלך לא תהנה ממנו:

**מהו כן.**שאמר קין והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני מזה דורש שבכלל המכה היה שכל הבריות היו רודפים אחריו ומוצאים אותו הם החיות והנחשים כי בני אדם לא היו עדיין בעולם:

**אם יוליד איש מאה.**קהלת ו' ב' קה"ר פסוק זה ומאה לאו דווקא אלא פי' הרבה ומ"ש איש הוא קין כמ"ש על קין קניתי איש את ה':

**ושנים רבות יחיה.**וס"ד ורב שיהיו ימי שניו והוא כופל לשון ומיותר ע"כ דרש שנים רבות יחיה עד שהשוה חייו לשנות אדם תתק"ל שנה ורב שיהיה שניו תשכ"ו על השנים שחי יותר מאדם:

**שלא תשבע נפשו.**שלא יהיה לו נחת רוח מממונו גולה ונודד וננרש:

**שבא מבול.**ע' ב"ר פ' כ"ב סי' י"ב ופל"ב ס"ה וקה"ר שם:

**זה עפרון.**ב"ר פנ"ח סי' ז' וכל זה בתנחומא סדר ראה סי' י':

**שמעוני ופגעו וכו' מיד הלכו.**משמע שלאחר שאמר ופגעו לי מינו אותו שתחלה כתוב וידבר אל בני חת ואח"כ שמעוני ופגעו לי בעפרון הרי שעפרון לא היה שם ואח"כ כתיב ועפרון יושב בתוך בני חת אחר שדיבר עמהם אברהם אודותיו. וכמ"ש שם בב"ר שלא יהא בר נש רב זבין מבר נש זעיר. וע"כ כתוב אחריו לכל באי שער עירו שנעשה העיר שלו שהיה השר ושער הוא מקום הקיבוץ והמשפט:

**אינו מוכרה לו.**היינו מ"ש לא אדוני שהשיב שלא ימכור לו דאל"כ תיבת לא מיותר וא"כ איך כתוב אחריו השדה נתתי לך מדה ט"ו ב' כתובים מכחישים בהכרח לדרוש ולהכריע ע"פ מדה ט' שאחר שאמר לא אדוני אמרו לו שא"כ יורידוהו וכנ"ל שלא העלוהו רק בעבור זה והוכרח להודות עד שאמר שיתן בחנם וזהו מ"ש לעיני בני עמי נתתיה לך לא מרצוני וע"כ השתחוה אברהם לעם הארץ לבני חת ולא לעפרון:

**כל שקל.**בכורות (דף נ') ושם הגי' כל כסף האמור בתורה סתם ע' ב"ר שם:

**מה היא.**כוונתו על מ"ש ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא ואחר כך כתוב וישמע אברהם וגו' את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר הרי מפורש שכך דיבר עפרון תחלה כשאמר לו מה היא:

**חסרו הכתוב וי"ו.**בפסוק וישקול אברהם לעפרון וח' פעמים כתוב בפרשה עפרון ז' מלאים וזה חסר לרמוז שחסרו השי"ת הרבה בגופו וממונו:

**אשר קנה אברהם מאת בני חת.**היינו מ"ש בראשית מ"ט ל"ב מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת. ומ"ש אשר קנה אברהם הוא מפסוק ל' שם אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החתי וכן הוא ביפ"ת והרבה לפלפל בזה ע"ש. וכאשר שבתי עוד הפעם לעיין ולחפש בזה האיר השי"ת עיני בפסוק בראשית כ"ה י' השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת הרי מפורש יותר מכל הפסוקים הנ"ל:

**עתיד ליכנס וכו'.**וזה אסור לעשות וכמ"ש בסנהדרין (דף מ"ז א') מפסוק שאצל אלישע ויהי הם קוברים איש ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו. ובמדרש קהלת פסוק ראיתי רשעים קבורים מדרש תהלים סוף מזמור כ"ו מפסוק אל תאסוף עם חטאים נפשי ומ"ש ויהיה לו חלק כמ"ש מ"ב כ"ג י"ח ועי' ב"ר פנ"ח ס"ח:

**קבר אחר שיש לי.**וכבר נקברו שם אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה ולאה ולא נשאר אלא מקום לקבר אחד שע"כ נקראת קרית ארבע כמ"ש ב"ר פנ"ח ס"ד. ומ"ש תחלה הוא ובניו נכנסים פי' שיהיה להם דריסת רגל שם:

**כרי של דינרין.**ע"פ מדת ממעל בלשון משנה:

**זה השואל.**גם זה בתנחומא ראה ס"י:

**לשכור שתי פרות.**בא לבאר מ"ש וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת וגו' אם בעליו עמו לא ישלם. ואם שכיר הוא בא בשכרו פי' אם שכיר הוא השואל הזה וע"כ תפס המדרש שתי פרות:

**לשמוח עלי.**על אידי וצרתי. ובתנחומא ראה הגירסא לשמוח על אותו איש שנדוהו:

**לשמוח עמך.**בשמחתך שנתעלית למעלת הכהן וכהן לאו דוקא אלא לוי שנטל מעשר ולאחר שקנסו הלוים גם הכהן היה נוטל מעשר:

**זה שהיה מלוה בריבית.**לעיל פ' זו סי' י"א עי' מש"ש ואגב דרשה זו הביא כל המאמר:

**את עמי.**הרי עמהם מדבר ואיך אמר את עמי ע"כ דורש אל תקרי את עמי אלא את עמי ועושה כמוני כדלעיל פרשה זו בסי' ט"ו ע"כ תהיה כמוני: