**הה"ד אני אמרתי.**וס"ד ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. וע' עבודת כוכבים (דף ה') הובא ילקוט תהלים פ"ב לקמן פר' זו ס"ז ויק"ר פ' י"א ס"א ושם פ' י"ח ס"ב במ"ר פ"ז ס"ד פ"ט סי' כ"ד ד"ר ס"פ ז':

**אלו המתינו ישראל.**כי לפי פשט הכתוב שמדבר בשופטים רשעים כמ"ש עד מתי תשפטו עול וגו' איך אומר אלהים אתם וגו' ובהכרח ע"פ מדה כ' שמדבר על כלל ישראל אחר מתן תורה:

**מהו חרות.**עי' לקמן פמ"א ריש ס"ז וש"נ ומבואר:

**כללים ופרטים ודקדוקים.**שמלמדים על כל מצות הוספות דינים הרבה ע"פ מדות ודקדוקים פי' תורה שבע"פ שתלוי על דקדוקי תורה שבכתב ועי' ת"כ ריש בהר סיני ובסוף התוכחה ודו"ק:

**וממתנה נחליאל.**התורה נקראת מתנה כמ"ש לעיל פ"ו ריש סי' ו' נחליאל נחלו מדות אל וכמ"ש ואתם הדבקים בה' חיים כולכם וזהו ובני עליון כולכם ועל שלא נמצאו שמות אלו מתנה ונחליאל ובמות בסדר מסעות ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ונוטריקון:

**בא מות עליהם.**רומז על מ"ש ומנחליאל במות נוטריקון בא מות ע' כל זה במ"ר ס"פ י"ט:

**שלש שעות.**כמ"ש ויק"ר ריש פכ"ט בט' נצטווה בי' עבר בי"א נידון ולפי זה צ"ע כאן מ"ש שלש שעות ובתשע שעות וכו'. וע' לקמן פ' מ"א ס"ז ובב"ר סוף פרשה י"ח שצ"ל שלא עמד בנסיונן שש שעות ממ"ש ולא יתבוששו שלא היה מתון עד בא שש שעות וכן ישראל כי בושש בא שש ע"ש ותחלה אמר אני אמרתי אלהים אתם וגו' ואח"כ אמר אכן כאדם תמותון וגו' ולא פי' למה שמרומז במ"ש אכן כאדם על שעשיתם כאדם. וכמ"ש והמה כאדם עברו ברית ב"ר פ' י"ט ס"ט וש"נ תמותון כאדם:

**או כאדם או כחוה.**שהיו דומים למלאכים כמ"ש הן האדם היה כאחד ממנו כמ"ש ב"ר פכ"א ריש ס"ה ומ"ש או כאדם או כחיה יתכן על שאצל אדם כתוב ואתה תמשול בו ובחוה כתיב והוא ימשל בך זכו יהיה נפילתם כאדם לא זכו כחוה:

**א"ל הקב"ה.**דורש אני אמרתי אלהים אתם שתשמשו ברוה"ק של אלהים ומ"ש כאחד השרים תפולו איך מיחד הנפילה לשרים עליונים ע"כ דורש הפלתם עצמכם בזה שגזרתי עליכם שתהיו תחת אחד השרים העליונים. וסובר המדרש שפרשת הנה אנכי שולח מלאך היינו מ"ש שמות ל"ג ב' ושלחתי לפניך מלאך. וכתיב שם וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו וגו' וזה היה אחר חטא העגל וכאן דורש ע"פ מדה ל"ב וכמ"ש בסוף ס"ב בסמוך:

**הה"ד ואנכי אמרתי.**וס"ד ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי ואומר אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי. תנחומא כאן הענין באריכות יותר ופי' ואנכי אמרתי כשאמרתי אנכי ה"א בסיני הייתי לכם כאב כמ"ש ואומר אבי תקראי לי ואתם כבנים ואיך אשיתך בבנים איך אשנא אתכם אחר שאהבתי אתכם כבנים. אך אני ה' לא שניתי שאין השינוי לשנאה ממני כ"א השנאתם עצמכם וכן הוא בהדיא בתנחומא כאן וזה ע"פ מדה ט' מחובר למ"ש אחריו אכן בגדה אשה מריעה כן בגדתם בי בית ישראל:

**חייבתם עצמכם.**כדרך דרשה הנ"ל איך אחייב אתכם אחר שעשיתי אתכם כבנים:

**אם כופר יושת עליו.**שחייבו אותו לשלם כופר וכאן פי' אלא חייבתם עצמיכם כי אכן בגדה כנ"ל וכן א"ל ביירתם עצמכם אני אמרתי איך אבייר אתכם אלא וכו':

**ההר חמד.**כמ"ש ב"ר ריש פצ"ט לדעת ר"ע. ועי' במ"ר פ"א ס"ח ומש"ש:

**שחמדו לה כו'.**עי' ב"ר פ' פ"ה סי' י"ד ותנחומא סדר ראה ס"ח:

**לך לך מארצך.**וס"ד אל הארץ אשר אראך וכמ"ש ב"ר פל"ט ס"ט כדי לחבבה בעיניו. ובתנחומא כאן הגיר' אברהם אמר תנו לי אחוזת קבר עמכם ואף הקב"ה מחבבה לפני יצחק גור בארץ הזאת ובתנחומא ראה הגירסא אברהם נתאווה לה במה אדע כי אירשנה יצחק וכו' יעקב ושבתי בשלום אל בית אבי:

**אמר רבש"ל.**ב"ר פצ"ו ס"ו ובריש פע"ד בקיצור וש"נ:

**אין א"י מחזקת פירותיה.**כמ"ש וישן מפני חדש תוציאו:

**רגליו קלין.**עי' כתובות (דף קי"ב):

**שמי מיוחד עליכם.**מאחר שקבלתם מלכות ויחוד שמי תהיו גם אתם מיוחדים וניכרים בכל דבר בארץ ובפירות:

**אינה יכולה למרוד.**שיש ביניהם קשר כתובה וקידושין אף לגרשה אין בידה. אך מריעה יכולה למרוד בו שאין ביניהם קשר וישראל חשבו כמו מריע ושכחו הקשר והברית:

**הלואי כאשה מרעה.**שבשעה שאינו מטיב לה אין זה בגידה אך אם מורדת בשעה שמטיב זהו בגידה גדולה:

**ד"א הנה אנכי שולה.**מיותר וט"ס וכצ"ל בגדה אשה מרעה אמר הקב"ה לישראל הנה אנכי שולח מלאך אלו זכיתם וכו' וכ"ה בתנחומא כאן. וכמ"ש בסוף סי' הקודם שפרשה זו נאמרה אחר מעשה הענגל:

**ואימתי נמסדו לשליח.**כמבואר בסימנים הקודמים שפרשה זו נאמרה אחר מעשה העגל:

**לך נחה את העם.**וס"ד הנה מלאכי ילך לפניך. עוד שם לך עלה מזה וגו' ושלחתי לפניך מלאך וגו' כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו וגו' (ראיה שכל זה היה אחר החטא) עוד שם ראה אתה אומר אלי העל את העם עד ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה והנה פסוק אם אין פניך רחוק מאד מפסוק לך נחה וגו' לך עלה וגו' אלא כוונתו לפסוק שאמר משה ראה אתה אומר אלי העל וגו' היינו הפסוקים לך נחה לך עלה הנ"ל שפסוק י"ג ועתה אם נא מצאתי חן מקומו לקמן אצל פסוק י"ט וחנותי ורחמתי שזהו הודעת הדרכים כמ"ש לעיל פ"ב בס"א ופסוק י"ד אם אין פניך הולכים אחר פסוק ט"ו פני ילכו שתחלה ביקש ואח"כ הבטיחו שיעשה כן כמ"ש בהדיא לקמן פר' זו ס"ח. וא"כ פסוק אם אין פניך הולכים סמוך לפסוק העל את העם הזה ע"פ מדת ממעל ול"א. דוק והתבונן בזה:

**לנו נביאים לנו וכו'.**זהו מ"ש ונפלינו אני ועמך אני לענין הנביא ועמך לענין השר:

**חזר אותו שר.**פי' שכבר בא בימי משה אלא שדחאו ולא קיבל אותו כמ"ש בראשית רבה פר' צ"ז ס"ג באריכות:

**הזהרו בשליח.**שהאדון יכול לוותר ולא השליח שצריך לשמור כפי שמסר לו רבו וזהו מדת הדין הוא:

**לשעבר הוא אומר ממרים.**הנה פסוק ממרים הייתם במשנה תורה בסוף ארבעים שנה ופסוק אל תמר היה אחר מעשה העגל בשנה הראשונה אך הכוונה על שכתוב ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם. היינו כשבא להם במצרים כתוב ולא שמעו אל משה שעל זה אמר ביחזקאל כ' וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי כמ"ש לעיל סוף פ"ו. ובתהלים ק"ה וימרו על ים בים סוף. ובענין המן כתוב ביחזקאל שם וימרו בי בית ישראל במדבר וכתוב שם ואעש למען שמי לבלתי החל ונשא לפשעם. אבל המלאך לא ישא לפשעכם. וזהו אל תמר בו כמו שהייתם ממרים בי כי לא ישא לפשעכם כמו שהייתי אני נושא ע"פ מדה ט' וממעל וי"ז:

**אל תמרוני בו.**לעבוד אותו במקומי ותחתי ואל תעשוני תמורתו להשוות האדון לעבדו וזהו סתם אל תמר לא בי בו ולא בו בי. (ובזה יתכן ליישב דברי הגמרא סנהדרין (ל"ח ב') ודו"ק):

**שישמט שמי מקרבו.**כי כפי מה שכתוב כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו א"כ היה ראוי שישא לפשעים בשם ה' אשר בקרבו ואיזה טעם הוא ע"כ הוא דורש ע"פ מדה ט' שזה טעם על ר"ד אל תמר בו שאם תמרו אז אין שמי בקרבו כאלו הוא מרד בי:

**נזונים אלא מזיו.**לקמן פמ"ז סוף ס"ה וריש ס"ז במ"ר פכ"א סי' ט"ז:

**מהו כך.**שמ"ש ואתה מחיה את כולם משמע שמתו והוא מחיה אותם כמ"ש אני אמית ואחיה ע"כ דורש מחיה מלשון מִחְיָה ומזון וכמ"ש ד"ה ב' י"ב ויפלו הכושים לאין להם מחיה פי' מזונות והנה התחתונים נזונים ממזונות גשמיים אלא דמ"ש ואתה מחיה שייך לס"ד וצבא השמים לך משתחוים. ובמ"ר פכ"א סי' ט"ז שם מביא ראיה מפסוק באור פני מלך חיים שמחייתם מאור פניו ית"ש ע"י שמו אשר בקרבו ובפסיקתא ריש פט"ז שני אמוראים מר דורש מפסוק זה ומר מפסוק זה:

**ולא עוד אלא שהוא מתחייב.**לא די בהפסק המזון אלא גם ישא עונש כי כשם שנפרעים מן העובדים עבודת כוכבים כך נפרעים מן הנעבדים:

**כל אשר אדבר.**רישא דקרא שמוע תשמע לקולו הרי שהוא מדבר ואח"כ אמר אשר אדבר ב' כתובים מכחישים ע"כ דורש ומכריע כאלו לי אתם מקבלים ואני אשלם לכם ואיבתי וגו' וצרתי וגו' לא הוא:

**ואנכי אמרתי איך אשיתך.**ע' לעיל פ' זו ס"ב והוא ד"א על פסוק הנה אנכי שולח מלאך. וסגנון הפסוק ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה וגו' ואומר אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי וכאן דורש אשיתך מלשון למען שתי אותותי אלה בקרבו בריש סדר בא וכמ"ש ושתי את גבולך וזה איך אשיתך בבנים שתחזיקו אתכם לבנים ואותי לאביכם וזהו ואומר אבי תקראי לי:

**שתהיו מהלכים אחרי.**זהו פי' מ"ש ומאחרי לא תשובי שהייתי מהלך לפניכם ואתם מאחרי ע"פ מדה י"ז שע"כ לא תחזור מאחרי כ"א תהיה דבק בי כבן לאב. ושאר דבריהם מבואר לעיל ס"ב הנ"ל:

**ד"א הזונה.**דורש מ"ש אכן בגדה אשה מרעה היינו הזונה וע"פ מדה י"ז היינו מ"ש ביחזקאל ט"ז ולא היית כזונה לקלס אתנן והנמשל מ"ש בירמיה ב' ולא אמרו איה ה' וגו' וזהו הבגידה אכן בגדה אשה וגו' על כן אנכי שולח מלאך:

**חונה מלאך ה'.**דורש מדה ט"ו חונה מלאך משמע אחד וכתיב כי מלאכיו מיעוט רבים שנים וכתיב יפול מצדך אלף פי' שיחנו מצדך אלף וישכונו כמ"ש במ"ר פ' י"ב ס"ס ג' תנחומא כאן מד"ת מזמור צ"א וכמ"ש וממנשה נפלו עליו וכמ"ש אצל ישמעאל על פני כל אחיו נפל דהיינו מ"ש אצלו על פני כל אחיו ישכון והכריע שלפי מנין המצות מנין המלאכים. והוא בתנחומא כאן סימן ט'. ובסימנים הקודמים והמאוחרים דורש שביאת המלאך לעונש היינו לפי גודל מעלתם תחלה שכתוב וה' הולך לפניהם אך באמת ביאת המלאך למעלה ולטובה ולברכה:

**חצי מחנהו.**פי' חצי רכב אחד כי רכבו רבותים שני רבות אלפי שני אלכים. אך למרכבות כבודו וכמ"ש היש מספר לגדודיו:

**הה"ד אני אמרתי.**לעיל ריש פר' זו וש"נ וכאן העתקה ממקום אחר ע"כ נכפלו הדברים:

**בהנחל עליון.**ע' פר"א פכ"ד באריכות:

**שרי כל אומות.**ב"ר ריש פר' ס"ט תנחומא ויצא ס"ב ויק"ר פכ"ט ס"ב:

**עולים ויורדים.**אא"ע לירידת ועליית הגוף על הסולם במלאכים ת"ע לירידת ועליית המעלה והנפילה:

**ולהעלותו מן הארץ.**וס"ד אל ארץ טובה ורחבה הרי הבטיח שכ"י בעצמו יכניסם לארץ:

**אם אין פניך הולכים.**עי' לעיל פ' זו ס"ג איך דורש. וע' לקמן פר' מ"ה ס"ס א':

**נראה דברי מי עומדים.**שתיבת ראה מיותר. ודרש ראה דברי מי עומדים וע' במ"ר פט"ז סי' כ"ה וש"נ ותבין כאן:

**באשר דבר מלך שלטון.**ומי יאמר לו מה תעשה שומר מצוה לא ידע דבר רע. וכוונתו למ"ש במ"ר פר' י"ב ס"ו בעת שהקב"ה רוצה להביא גזירה להראות שלטנותו בעולם תדע מי הוא שיכול למחות בידו ומי הוא שיאמר לו מה תעשה השומר מצוה של הקב"ה הוא לא עמד בדבר רע לפיכך לא ידע דבר רע מדת מנגד ע"ש עוד וכן כאן שהקב"ה גזר שילך מלאך ומשה על שלא ידע ולא עשה דבר רע ביטל גזירה זו שכתוב עליה וישמע העם את הדבר הרע הזה:

**מי ששימר.**כדלעיל ס"ו אף שהוא עונש עכ"ז יש בו ברכה וסימן טוב:

**כשבירך את יצחק.**היינו מ"ש אל עבדי ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני:

**הוא גאלני.**על שצרה זו היה לו מיד בצאתו מבית אביו חושב אותה תחלה קודם לבן הגם שעיקר הצלתו ממנו היה אחר צרתו מלבן וגם בפעם הא' היה לו הצלה ממנו כמ"ש בב"ר פע"ד ס"ה:

**הוא זנני ופרנסני.**כמ"ש הרועה אותי מעודי וגו' ומ"ש בשני רעבון היינו ברעב שהיה בימי יצחק כמ"ש בראשית ריש כ"ו וברעב של מצרים:

**ישמור את הבנים.**וזהו לשמרך בדרך:

**שנאמר הנה אנכי.**שעם המלאך אהיה גם אנכי בעצמי כ"י. וע' לעיל פ"ב ס"ה ב"ר פ' צ"ז ס"ג:

**ולא עוד.**שבשעה שצועקים להקב"ה ונראה המלאך הוא סי' לתשועה:

**בשעה שיגלה.**המלאך:

**דרך לפני.**שיבא לפני בואי שאז יהיה הישועה האמתית: