**ואתה תצוה.**ויקחו אליך שמן זית שתיבת אליך מיותר ודורש שענין הזית מרמז על ישראל ומשה הוא ישראל וזהו אליך וכמ"ש בסוף הסי':

**וכי לא נקראו ישראל.**הוקשה לו מ"ש קרא ה' שמך והלא בכל האילנות שנקראו ישראל לא אמר קרא ה' שמך. ע"כ דורש שכל ענין של ישראל בגלות וגאולה בדמיון הזית ובזה שייך קריאת שם:

**בכל מיני אילנות.**לעיל פ"כ ס"ה:

**כגפן.**ב"ר פ' פ"ח ס"ה לקמן ריש פמ"ד וש"נ:

**כבכורה בתאנה.**ראיתי אבותיכם ובר"ד כענבים במדבר מצאתי ישראל. אלא שכבר הזכיר גפן לאילן הגפן ולא על הענבים לבד:

**כארז בלבנון.**ור"ד צדיק כתמר יפרח. וצריך ביאור מה הוצרך לפסוק זאת קומתך אולי על הגידול והקומה ולא על הפריחה לבד. וע' ב"ר ריש פמ"א:

**באגוז.**ע' שיר פסוק זה:

**מגרגרין אותו.**עושין סימן בגרגרים שנתבשלו:

**במטחן.**ברחיים שטוחנין אותו כמ"ש מנחות פ"ה הביאו רש"י בחומש ריש תצוה ואחר שטוחנין נותנין בסלים ועי' תנחומא כאן ס"ו:

**טרטיוטין.**עי' מ"ע ערך סרדיוט וצ"ל סטרטיוטין פי' אנשי מלחמה:

**ויאנחו ב"י.**ותעל שועתם ונגאלו וזהו שנתנו שמנם ע"י הצרות שסבלו ונגאלו וכן לעתיד וזהו כתית למאור ע"י כתיתה מאירים:

**אלא עומד.**פי' עומד וניכר בפני עצמו:

**אדם מערב בהם.**פי' שמתערבים יחד היטב ועומדים בשוה תחתון ועליון. ע' ד"ר פ"ז ס"ג:

**ד"א זית רענן.**וס"ד יפה פרי תואר:

**קורין לכלה נמפי.**ב"ר פע"א ס"ח לקמן סוף פנ"ב. ויק"ר פ"א ס"ב. במ"ר ריש פ"ט. וכאן הכוונה שהיו שמחים בירושלים ככלה חדשה וע' מדרש תהלים מ"ח בביאור ובילקוט שם באריכות:

**הר ציון ירכתי צפון.**סוף פסוק של יפה נוף הנ"ל וכוונתו דכתיב יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון:

**מקום שמקריבים.**קרבן עולה שכתוב בה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' וכמ"ש בתנחומא צו הטיבה ברצונך את ציון שאין ציון נבנה אלא בזכות קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים ע' ויק"ר פ"ז ס"ה וש"נ וה"ה לכל הקרבנות ק"ק וקדשים קלים ע"פ מדה כ"ג על שהיא כולה כליל:

**כך בהמ"ק מאיר.**כמ"ש ב"ר פ"ג ס"ד במ"ר פט"ו ס"ז:

**והלכו גוים לאורך.**ובפסוק הקודם וכבוד ה' עליך זרח. ומקום כבוד ה' היא בבהמ"ק וכשבהמ"ק מאיר ע"י המנורה אז ישראל מאירים לכך צוה ליקח שמן זית זך למנורת בהמ"ק ע"י ישראל:

**לא שאני צריך להם.**לנרות ופירוש אחר הוא על פסוק ויקחו אליך שמן וגו' להעלות נר:

**להעלות אתכם.**מכילתא בשלח פסוק וה' הולך לפניהם יומם:

**לפקח וסומא.**ע' במ"ר פט"ו ס"ה ושם מבואר:

**ה' עיניו משוטטות.**ד"ה ב' ט"ז ט' זכריה ד' י':

**והסומא אלו ישראל.**ע' לקמן פמ"ד ס"ד והלכו כעורים:

**בעגל בשש שעות.**כמ"ש לקמן פמ"א ס"ז וש"נ ועי' לעיל פל"ג ס"ס ב' שצווי המשכן אחר ענין העגל:

**אמר ישראל וכו' אמר להם וכו'.**מרומז במ"ש להעלות נר תמיד שהיל"ל להדליק ועוד שכבר כתיב למאור וא"כ ג' תיבות אלו מיותרים ע"כ דורש ע"פ מדה ט' שאחר שאמר ויקחו אליך וגו' אמרו ישראל וכו' כי אתה תאיר נירי ובפסוק הקודם כי אתה עם עני תושיע היינו שהוציא ישראל ממצרים ואז וה' הולך לפניהם וגו' וכשצוה להם שיאירו לו אז אמרו כי אתה תאיר נרי ואיך נדליק לפניך והשיב להעלות נר תמיד ותמיד הם ישראל כמ"ש פתיחה ב' דאיכה רבתי וצבא תנתן על התמיד בפשע וזהו להעלות אתכם:

**והיה הקב"ה מאיר להם.**וכמ"ש בהדיא בנחמיה ט' י"ח אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' את עמוד הענן וגו' ואת עמוד האש בלילה להאיר להם:

**ד"א זית רענן.**קרא ה' שמך על שעוסקים בתורה המאירה כשמן זית וזהו ויקחו אליך שמן זית ג"כ על אור התורה:

**בשעה שעוסק בהן.**שאינו מסיח דעתו ממנה התעיף עיניך בו ואיננו אינה מאירה לו ונכשל עי' ב"ר פע"ח סי' ט"ו ותבין. וע' (סוטה כ"א) בדומה לזה כל הענין:

**ואין מוסר אלא ד"ת.**כי מוסר כולל ג' דברים מוסר תוכחה מוסר יסורים מוסר תורה וכאן בהכרח על ד"ת כי תוכחה ויסורים אינם בידו להחזיק בו:

**לא ידעו במה יכשלו.**פירושו שהם נכשלים בוודאי אלא שאינם יודעים כלל מה אסור ומה מותר:

**נר ה' נשמת אדם.**נר ה' היא התורה שמאירה לנשמתו ושכלו:

**נרך בידי.**ע' ד"ר פ"ד ס"ד ושם בשלימות וכאן חסר:

**מהו כי נר מצוה.**ד"א ופירוש אחר שהוא משל על שנותן עוז לאלהים ומעורר שפע עליונה החוזרת אל נפשו:

**מהו ותורה אור.**פי' כמו ד"א כי נר מצוה ותורה אור ועיקר הדרשה על מצוה ונר:

**לעשות מצוה.**כמ"ש במ"כ על מצות צדקה ע' ויק"ר פ"ה ס"ס ב' וש"נ ד"ר פ"ד ס"ה פ"ח ס"ה:

**קרוניון.**מ"ע ערך סבקין. קרוניון בלשון רומי אבוקה של חלב. סבקין בלשון יוני ורומי אבוקה של שעוה [ע' בחדושי רד"ל]:

**לכך נאמר כי נר.**ולכך נקראו ישראל זית רענן שלומדים תורה שמאירה להם וכן ויקחו אליך שמן:

**כי עבודת הקודש עליהם.**ובכללם הארון שנקרא ארון הברית אדון כל הארץ הרי כאלו סבלוהו כ"י:

**והיה כנוח כפות רגלי הכהנים.**משמע מיד שהניחו כפות רגליהם במי הירדן נכרתו המים וכמ"ש שם בסמוך ורגלי הכהנים וגו' ויעמדו המים. ואח"כ בסוף הענין פסוק י"ח כתוב ויהי בעלות הכהנים וגו' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מן הירדן למקומם שזהו מ"ש בפסוק ט"ו ויעלו מן הירדן שהרי לא באו אל תוכו וכמו בתחלה כנוח כפות רגלי הכהנים במי הירדן כך בסוף נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה בחזרה. והרי רוחב הירדן שעל כל גדותיו מפסיק בין הכהנים עם הארון ובין כל העם שכבר עברו. וכן הוא מפורש בברייתא בסוטה (דף ל"ה א') ויהי בעלות הכהנים וגו' נתקו כפות וגו' נמצא ארון ונושאיו והכהנים מצד אחד וישראל מצד אחר נשא הארון את נושאיו ועבר שנאמר ויהי כאשר תם כל העם נעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם עכ"ל ודורשים פסוק ויעבור הוא פסוק י"א ע"פ מדה ל"א אחר פסוק י"ח וכאן קיצר וסמך על המבואר בגמרא הנ"ל:

**הארון סבל.**פי' שתמיד סבל אותם באשר נשאוהו ומ"ש אלא הוא סבלן שנאמר נתקו. פי' שכאן מפורש שסבלן כאשר ביארתי לראיה שתמיד היה סובלן:

**ולא היו יכולים בני קהת לעבור.**משמע שבני קהת שנשאו אותו תמיד נשאו אותו עתה ג"כ ואח"כ אמר לו הכהנים סבלוהו וכמפורש בכל הפרשה שהכהנים סבלוהו וכמפורש בסוטה (דף ל"ג ב') בכל יום הלוים נושאים את הארון והיום נשאוהו הכהנים שנאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים ולא בני קהת ואפשר שלזה כוון המדרש במ"ש ולא היו יכולים בני קהת לעבור היינו ביום זה לא היה ראוי שיעשה הנס ע"י הלוים אלא ע"י הכהנים:

**הקב"ה משמר.**מונה מ"ש בריש המאמר בד' דברים נתאווה א' מה שסבל הארון את סובליו ב' ששומר הכל וצוה שישמרו במשכן ג' שמאיר לכל וצוה שיאירו. והנה פתח בד' דברים וחתם בג'. ובתנחומא כאן ס"ס ב' חושב ג' דברים ולא הזכיר מספר הדברים. ותחת מ"ש כאן שומר הכל חושב שם זן את הכל ואתה מצוה את קרבני לחמי לאשי ויתכן שגם המדרש כוון לזה. ועי' בספרי מדרש תנאים בליקוטים וחידושים: