****כל סימן זה אין מקומו כאן אלא לקמן ריש סי' י' וכן הוא בהדיא בתנחומא כאן בסי' כ"ז וע' שי"ר פסוק זה:

**באיזה אח.**ל' התנחומא ישראל אומרים להקב"ה מי יתנך כאח לי את מוצא כל האחין שונאים זה לזה:

**הא גרסינן.**ב"ר פ' נ"ג סי' י"א שמ"ר פ"א ס"א. ובתנחומא הגי' שביקש להרגו:

**כיוסף לבנימין.**שהיו בני אם אחת וזהו יונק שדי אמי:

**כמשה לאהרן.**מרומז במ"ש אמצאך בחוץ אשקך כמ"ש כאן ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. ולשון התנחומא ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה כמשה ואהרן שנאמר מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד:

**כל נשיקות.**ב"ר פ"ע סי"ב וש"נ:

**של גדולה.**כמו שמואל שנשקו לשאול שמשחו למלך:

ותשק ערפה לחמותה. שנתפרדה ממנה ע"י נשיקה זו: של פרקים. שנפגשים זה בזה ומוצאים זה את זה בדרךומחמת שמחה נושקים זה לזה וזה נקרא פרק כמ"ש ואל תעמוד על הפרק עובדיה א' היינו על הדרך לפגוש ולפגוע:

**שהיתה קרובתו.**בת אחי אמו שאף שהוא של פרקים שהרי בדרך נפגשו אעפ"כ אם לא מחמת קרבות לא היה נושקה משום חשד עריות. וכמ"ש ב"ר פ' ע' סי' י"ב שחשדוהו הרועים:

**איני מרגלת.**התנצלה על נשיקתה אותו על שהיא רחוקה ממנו ואינה באה אליו תמיד ובפרט עתה שהיה בצרה ונמלט ממנה גדלה השמחה בכפלים ואין להאשימה על הנשיקה ועל דמיון זה חיבת כ"י להקב"ה. ע' לקמן פט"ו סי"ב:

**א"ר חמא.**לפרש פסוק ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' שהרי לא ראו אותו מהיותו י"ב שנים עד פ' שנה וס"ח שנה שכחוהו וע' מ"כ ע' לעיל פ"א סי' כ"ז וסי' ל' ומדרשים חלוקים הם וגם סי' זה אין מקומו כאן לפי סדר הכתובים אלא אחר סי' י"ג פרשה זו:

**ואמר לישראל המעשים.**קיצור לשון הוא והכוונה ואמר לישראל הסימנים דלעיל פ"ג סי' ד' ועשה לפניהם המעשים הם האותות. וכמ"ש בפסוק וידבר אהרן וגו' ויעש האותות וגו':

**שיוסף מסרה ללוי.**ע' לעיל פ"ג ס"ח ומ"ש יוסף ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם על שאלו נזכרו מיתתם בתורה. יוסף בסוף ויחי לוי קהת עמרם בריש וארא ובעת מיתתם מסרו הסימנים זה לזה בסוד שכולם היו גדולי ישראל ומנהיגי דורם ע"כ נזכרו שמותם ומיתתם וכמ"ש לעיל פ"א סי' י"ד וסי' י"ט על עמרם וכמ"ש שמואל א' ב' הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ועל שהיה משה אז בן י"ב לא גלו לו הסוד ולא חשדוהו וע' לקמן סי' י"ג שיוסף מסר לאחיו ואשר מסר לסרח בתו וכו' אך לקמן פט"ו סכ"ז איתא שעמרם מסר למשה היינו קודם שברח:

**ואשובה.**עד ויאמר לו יתרו לך לשלום. ע' ברכות ס"ד ותנחומא כאן ומ"ש הלך ולא חזר נלמד מדוד ואבנר שכתוב שם וישלחהו וילך בשלום כן הוא בתנחומא כאן ועוד ראיה מאבשלום שאמר לו דוד לך בשלום הלך ונתלה. והענין בזה כי בשלום משמע במעמד השלום שאתה בו לך והשטן מקטרג שיחטא להפריע ולבטל השלום אך לשלום משמע שאף שעתה אינו במעמד השלום על ידי הברכה ילך למעמד השלום שעי"כ אמרו בגמרא שם שהנפטר מן המת אומר לו לך בשלום פי' בשלום שאתה בו שלא יתכן שישיג שלום יותר מאשר הכין בחיים ואשר הכין לא יחטא עוד לבטל השלום שהכין לו:

**שהנשבע בפני חבירו.**לעיל פ"ד סי' א' וס"ד נדרים (דף ס"ה א') ממ"ש ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים להתיר הנדר. ושבועת משה מפורש ממ"ש לעיל פ"א סל"ג פסוק ויואל משה:

**והלא דתן ואבירם.**לעיל פ"א סכ"ט ב"ר פר' ע"א ס"ז וש"נ:

במסכת עבודת כוככים.(דף ה') בקיצור ובנדרים ס"ד באריכות:

**לקבל התורה.**לעיל ספ"ד ע"ש:

**וירכיבם על החמור.**ע' תנחומא בסי' כ"ג:

**זה אחד מי"ח.**מגילה (דף ט') ששינו וכתבו וירכיבם על נושאי ב"א מכילתא בא פ' י"ד פסוק ומושב ב"י:

**בלכתך וגו'.**ראה כל המופתים אשר שמתי בידיך וכמ"ש ואת המטה הזה תקח בידך וגו' וכמ"ש לקמן סוף פ' ח' וכדעת ר' יהודה באגדת פסח והוא מהספרי:

**בני וגו'**בני בכורי וגו' עד אנכי הורג את בנך בכורך וזה בעת מכה האחרונה מ"ב. וגלה לו בראשונה מה שיעשה באחרונה סוף מעשה במחשבה תחלה:

**לפרסם לו בסוף.**לפרש לו שאחר מכת חשך אמר לו סתם עוד נגע אחד וגו' אחר כן ישלח אתכם. שעי"ז אמר משה כה אמר ה' כחצות לילה אני יוצא בתוך מצרים וע' לקמן פט"ו סי"ד וסכ"ז ופ' י"ח ס"א מש"ש:

**מהו בני בכורי.**שאם הכוונה על כל בני ישראל היל"ל בני ישראל ואיך הם כולם בכורים ע"כ דורש על ישראל סבא הוא יעקב אבינו. על שקנה את הבכורה שיוכל לעבוד את הקב"ה כמ"ש ב"ר פ' ס"ג סי' י"א. במ"ר פ"ד ס"ח וש"נ ומבואר וזהו מ"ש שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו שיעבדני וע"פ מדה ט' וממעל ומנגד. וע' לקמן פ' ט"ו סי' כ"ז:

**בדרך במלון.**ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ולא פי' למה. ועל שלא בא לסתום אלא לפרש בהכרח שמפורש בפסוק זה עצמו בדרך במלון שתיבת במלון מיותר ע"כ דורש שעל שהיה עוסק בדרך במלון ממקום שהיה לו לעסוק במצוה מילה שמרומז ג"כ בתיבת במלון במקום מצות מילה או נתעצל למול ע"פ מדת נוטריקון:

**למול אליעזר בנו.**שמאחר שהיו לו שני בנים ושם הבכור גרשום ובריש יתרו כתוב ואת שני בניה שזה היה בשנה השניה מתחלת שליחותו ולפי מ"ש בד"ר סוף פ' י"א שמיום שנראה לו בסנה פירש מאשתו וכן הוא בזוהר וא"כ בהכרח שהוא אליעזר שנולד לו בהתחלת שליחותו ונרשום נולד מיד כשלקחה כמ"ש שמות ב' ב"ב. ובמכילתא ריש פ' יתרו שזה היה על גרשון בנו הבכור שנתרצה משה ליתרו שימסרנו לעבודת כוכבים ולא מל אותו. וע' מ"ש לעיל פ"א ס"ס ל"ג:

**מראשו עד המילה.**ממ"ש ותגע לרגליו שהמילה נקראת רגליו כמ"ש מימי רגליהם וכמ"ש ואץ ברגלים על השוכב בעת הוסת וכן להסך רגליו:

**חתני תהיה וכו'.**הוקשה לו מ"ש חתן דמים משמע כמו איש דמים שפי' עונות שחייבים עליהם דמים ואיך אמרה אתה לי ע"כ דורש ע"פ מדה ט' ול"א כאלו כתוב חתני תהיה (פי' שלא תמות אף שהיית קרוב למיתה) אתה (נתון) לי דמים (בזכות דמים של מילה):

**היה החייב.**מדקאמר דמים למולות הרי שדמים אינו של מילות ע"כ דורש דמים על המיתה ולמולות פי' לא מילות על שנתעצל בשתי מיני מילות. גם ניצל ע"י מילה הרי נודע כח המילה שיש בה להמית ולהחיות עי' נדרים דף ל"א כל הענין במשנה וגמרא:

**הראה בקולו לישראל.**שהיל"ל ישמיע בקולו ע"כ דורוש א"ת ירעם בע' אלא יראם בא' והמ"ם אינו מהשרש אלא לסימן הרבים וזהו הראה לישראל שהיו רואים ושומעים את הקולות בנפלאות רבות. וזהו בקולו נפלאות וס"ד עושה גדולות ולא נדע וכמו שמפרש והולך שלא ידעו איך הקול יוצא:

**מן הדרום.**התחיל בדרום שהוא בימין כמ"ש צפון וימין וכמ"ש מימינו אש דת למו וכמ"ש שי"ר פסוק ישקני שהיה הקול יוצא מימינו ע"ש באריכות ומפסוקים שהביא כאן אלוה מתימן יבא וכו' וס"ד כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ הרי מעלה ומטה וד' רוחות:

**מן השמים השמיעך.**ועל הארץ הראך את אשו הגדולה היינו הקול הנ"ל שהיו רואים וע"פ מדה י"ט מן השמים השמיעך את קולו והראך את אשו ועל הארץ הראך את אשו ואת קולו. וכמ"ש וההר בוער באש עד לב השמים הרי שהקול והאש היו בשמים ובארץ:

**והחכמה מאין תמצא.**בסוף הענין כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה וכו' וכנ"ל:

**וזרח משעיר.**מלשון מזרח אלוה מתימן יבא היינו מן הדרום. ובתנחומא הגירס' מהיכן הקב"ה בא מן המזרח או מן המערב מן הצפון או מן הדרום והביא ראיה על מזרח ודרום וה"ה צפון ומערב:

**ונותן חיים.**ע' ד"ר פ"א סי' ו':

**מתוך האש.**וס"ד כאשר שמעת אתה ויחי אתה שמעת וחיית אבל עובדי כוכבים שמעו ומתים. וכן הוא בתנחומא וילקוט שם. וע' ויק"ר פ"א סי' י"א וש"נ:

**בסוף כ' שנה.**כי יתכן להיות שמחמת חרדה מתו מיד ואשר לא מת מיד מת לאחר זמן ע"כ אמר בסוף מ' שנה שאז ידעו שלא מת אחד מחמת הקול של מ"ת. כי אלהים חיים נתן תורת חיים משיבת נפש:

**היאך הקול יוצא.**ולשון התנחומא בא וראה היאך הקול יוצא לכל ישראל:

**בכחו של כל אחד.**עי' לקמן סוף פר' כ"ח וריש פרשה כ"ט וריש פרשה ל"ד שי"ר פסוק חכו ממתקים מדרש תהלים צ"ב:

**הבחורים.**עי' לקמן פ' כ"ה ס"ס ג' ודורש מדה ט"ו בשמות ט"ז נקרא לחם הנני ממטיר לכם לחם עוד שם וטעמו כצפיחת בדבש ובפרשת בהעלותך והיה טעמו כטעם לשד השמן והכריעו חז"ל לבחורים לחם וכו' וליונקים וכו' כמ"ש והיה טעמו כטעם לשד השמן מלשון שדים:

**ולחמי אשר נתתי לך.**הוא כלל סולת שמן ודבש הוא פרט אין בכלל אלא מה שבפרט שזהו הלחם שנתן להם:

**ונר הוא מר.**וכמ"ש בערוך ערך גד ט'. לענה ת"י מריר כגידין ע"ש עוד כמה ראיות. ועיין בבמדבר רבה פרשת י"ט סימן כ"ב:

**הקול שהיה כח בו.**דיבור שיצא מפי הקב"ה קול ה' בכח שהיה בו כח אלהי ודרשה זו במדה ו' ע"פ מדה ט"ו וי"ז:

**רואים את הקולות.**כבר הביא פסוק זה לראיה שהיו שם קולות הרבה ועתה הביא עוד לראיה על מ"ש שלא ינזקו ממ"ש וכל העם רואים באופן שהיו כולם רואים בלא נזק וקלקול וכן ממ"ש בס"ד וירא העם וינועו וכו' אך בלא נזק רק גרם להם פחד ה' ויראת ה' לחיים וזהו ויעמדו שיכלו לעמוד:

**ג' קולות.**ב"ר ס"ו ס"ז עי' מש"ש בשם הפר"א:

**היום.**פי' השמש שעושה פעולת היום וכן מ"ש הכוכב פי' השמש וה"ה כל הכוכבים ובב"ר שם לא גריס ליה וה"ג שם היום את סבור שהוא שף ברקיע ואינו אלא כמסר הזה שנוסר בעץ ושף פי' שהולך בנחת ובשתיקה כמ"ש וילך שפי ומסר פי' מגרה:

**יש אילן ששרשיו וכו'.**עי' ב"ר סוף פי"ג:

**והנפש.**בב"ר שם באריכות והביא מעשה לראיה:

**משה שומע וכו' ואהרן וכו'.**ומי שהיו באמצע לא היו שומעים כלום תנחומא וילקוט איוב שם. וזהו ירעם אל בקולו נפלאות עושה גדולות ולא נדע וכאן דורש מדקאמר אצל שניהם בלשון אחד ויאמר ה' אל משה לך וגו' וכן ויאמר ה' אל אהרן לך. ופגשו זה בזה בדרך אצל הר האלהים זה ראיה שהיה הצווי בזמן אחד לשניהם. מצורף לזה מ"ש חז"ל כשנאמרה נבואה לנביא היו גם שאר הנביאים יודעים אלא שלזה נאמר בשליחות ובפרט כאן דבר ששניהם צריכים לה ונאמרה לשניהם ביחד. ואחר כתבי זאת האיר ה' עיני בתנתומא סוף סי' כ"ז וז"ל וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו וכיון שאמר לו כך קיבל עליו לילך מיד נגלה הקב"ה על אהרן ואמר לו לך לקראת משה המדברה וא"כ האמירה לאהרן קודם לאמירה שנאמר למשה שזהו משמעו של לקראת משה שהוא הולך ואתה לקראתו ובהכרח שאמר אז גם למשה שילך ושם כתוב הנה הוא יוצא לקראתך וזה ע"פ מדה ל"ב. ובמדרש שמואל פ"ט אלא בשעה שאמר הקב"ה לאהרן לך לקראת משה המדברה שמע משה בדבור אחד ויצא הרי ראיה למה שכתבתי שהקדים אהרן למשה ודו"ק:

**וילך ויפגשהו.**בהר האלהים וישק לו ע' מ"ש ריש הפרשה שהוא שייך כאן:

**חסד ואמת.**ע' תנחומא כאן סימן כ"ח וילקוט תהלים פ"ה כי הוקשה לו מ"ש חסד ואמת שהם שמות של מדות ופגישה משמע פגישת גוף בגוף. וכן צדק ושלום נשקו ע"כ דורש ע"פ גז"ש על ב"א בעלי פגישה ונשיקה שכתוב בהם ויפגשהו וישק עי' ב"ר כ"ח סי' ד':

**תומיך ואוריך.**וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך הוא אהרן שלבש אורים ותומים:

**לא כן עבדי משה.**בכל ביתי נאמן הוא ואמת ואמונה ענין אחד ע' ב"ר ריש פרשה ע"ג באופן זה:

**צדק זה משה.**ב"ר פ"א סי' י"א במ"ר פ' י"ב סי' ט' ופ' י"ט סימן י"ג ד"ר פר' י"א סס"ה:

**בשלום ובמישור.**וכל הפרשה מדבר באהרן. כי שפתי כהן ישמרו דעת. וע' ילקוט מלאכי ב' באריכות. וע ב"ר פ' צ"ט ס"ה תורת אמת היתה בפיהו וכו':

**כדכתיב לעיל.**פר' זו סימן א'. ושם העתקה ממקום אחד וכאן ממקום אחר:

**זה שמח.**אהרן שמח שנתקבל משה לנביא ה' ולגאול ישראל ומשה שמח על שאהרן היה נביא לה' זה פ' שנה כמ"ש לעיל פ"ג סי' ט"ז ולעיל בסימן א' קרי לה נשיקה של פרקים זהו לפי מ"ש ויפגשהו וישק לו כפי פשוטו וכאן דורש לנשיקה של גדולה שנתבאר לעיל ס"א:

**נטלו כהונה ולויה.**שניהם ביחד קבלו זה מזה שאהרן היה ללוי ומשה היה ראוי להיות כהן ועתה נטל אהרן ממשה כהונה ומשה נטל מאהרן לויה. וזהו וישק לו (מלשון הזנה כמ"ש בן משק ביתי ות"א ובר פרנסה הדין די בייתי וכן ועל פיך ישק כל עמי). שכל אחד השיק לחבירו וכמ"ש לעיל פ"ג סי' י"ז:

**לנשקו אלא לנשכו.**כמ"ש ב"ר פ' ע"ח ס"ט:

**לפסולת.**שאינה נשיקה של אמת. שפתים דולקים שנושקים ומראים אהבה עזה ברשפי אש והלב רע מלא שנאה:

**שעשה חסד עם יוסף.**כמ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכמ"ש בסוטה דך ט' במשנה ולקמן סוף כ"כ וזה נקרא חסד כמ"ש ביעקב ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים ומ"ש צדק ושלום נשקו דורש כר"י בר"ס וא"כ השווה מדותיו שברישא וסיפא הקדים משה לאהרן. שלפי דרשת ר"י בר"ס הקדים ברישא אהרן למשה ובסיפא משה לאהרן:

**וישק לו.**שאחד נשק ולא השני. ודורש שהנשיקה מקטן לגדול להראות שמגדילו עליו. וכמ"ש במכילתא יתרו וישתחו וישק לו איני יודע וכו' מי נשק למי כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו מי קרוי איש הלא משה שנאמר והאיש משה הוי אומר לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחותנו מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבד חמיו ומ"ש חלק הקב"ה כבוד היינו במ"ש סתם וישק לו:

**שהיה במצרים.**ע' לעיל פ"ג סי' ט"ז. וצ"ע שהרי הנשיקה היה במדבר אין רואה ויודע. וי"ל שדורש מזה בנין אב שלמוד מכאן שכן עשה באופנים אחרים לעיני רבים:

**התחיל משה.**כך הוא דרך לשון המדרש לדבר בתיבת התחיל וכמ"ש לקמן פ"כ סס"א כמה פעמים בתיבת התחיל ובהרבה מקומות:

**לעשות לפני העם.**ולא לפני אהרן אלא שיאמר לאהרן:

**וילך משה ואהרן.**ויאספו זקני ישראל:

**נמשלו ישראל כעוף.**וכמ"ש בתורה כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף ובנביאים יחרדו כצפור ממצרים וכיונה וכו' ובכתובים יונתי בחגוי הסלע וכדומה הרבה:

**אלא בכנפים.**על ידיהם יוצאים ובאים כך ישראל ע"י זקניהם יוצאים ובאים. ע' לעיל פ"ג ס"ח וש"נ וע' תנחומא כאן סי' כ"ט:

**גדולה הזקנה.**ובתנחומא הגי' גדול כח הזקנים ופי' כח החכמים הנקראים זקנים ואם הם גדולים גם בשנים הרי בוודאי טוב ואף אם קטנים בשנים מאחר שגבר בהם החכמה הרי כח הילדות נטפלה בהם ולא ניכר בהם:

**ואל משה אמר עלה אל ה'.**אתה ואהרן וזקני ישראל וכן ויקרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל:

**בגורן.**כדרך שהיו סנהדרין יושבים כחצי גורן עגולה וכמ"ש בשי"ר פסוק שררך אגן הסהר שררך אלו סנהדרין אנן הסהר פי' חצי עגולה כסהר. והוא בסנהדרין דף ל"ו במשנה וגמרא שם דף ל"ז:

**ה' במשפט יבא.**בפסוק הקודם נצב לריב ה' ועומד לדין עמים שיריב עם אשור ובבל שהחריבו את ישראל ואח"כ אמר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו שיריב עם הזקנים של עמו והם ב' כ"מ ע"כ דורש שפי' שיבא עם זקני עמו הם הסנהדרין לשפוט ולריב עם אשור ובבל:

**ויושבים בגורן.**תיבת ויושבים אינו בפסוק וט"ס הוא כאן וסיגנון הפסוק מלובשים בגדים בגורן פתח שער שומרון ועל זה שואל וכי בגורן ישבו כי מה ענין גורן לשער שומרון כי השער הוא מקום מושב השופטים והדיינים כמ"ש שופטים וכו' בכל שעריך ועלתה יבמתו השערה וכדומה וכדמפרש והולך על הדיינים:

**נודע בשערים בעלה.**כל הפרשה של אשת חיל על הקב"ה וכנסת ישראל:

**מה שאמר למעלה.**כמ"ש ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות:

**ולא על ראיית המופתים.**כמ"ש פר"א פרק מ"ח שאמרה סרח בת אשר לישראל אין באותות האלו ממש אלא בסימן הפקידה העתקתי לשונו לעיל פ"ג ס"ח:

**ועדיין היתה קיימת.**בגאולת ישראל ממצרים. וכמ"ש ב"ר פר' צ"ד סימן ט' שהייתה קיימת בימי דוד ומ"ש היתה היא הם שני נוסחאות היתה משמע שהיתה מקדם בעת הגאולה והיא קיימת משמע גם עתה ועיין ב"ר פר' צ"ז:

**פקוד פקדתי.**הנה כאן כתוב פקד פעם אחת וישמעו כי פקד. רק דרש שכאן כתוב ויאספו את זקני ישראל לקיים מ"ש לעיל לך ואספת את זקני ישראל עד פקוד פקדתי אתכם. הרי שאמרו כאן פקידה כפולה כמ"ש לעיל פ"ג סימן ח' הנ"ל:

**ויקדו על הפקידה.**קידה עבודה קשה מורה על קבלת שררות וכמ"ש אצל ר' שמעון בן גמליאל שאין כל בריה יכולה לעשות כן. והשתחואה הוא הודאה על בשורה טובה וכמ"ש ב"ר פ' נ"ח סס"ו וישתחו אברהם לבני חת מכתן שמודים על בשורה טובה. וזהו שאמרו ויקדו על הפקידה שהוא עיקר הסימן לגאולה. וישתחוו על הבשורה טובה:

**ובאת אתה וזקני ישראל.**אל מלך מצרים. שמות ג' פסוק י"ח הרי שנצטוו שגם הזקנים יבואו אל מלך מצרים. ותיבת ואחר מיותר שהיל"ל ויבואו משה ואהרן אלא שאחר ההליכה עמהם באו לבדם ועיין תנחומא כאן סי' כ"ד:

**א"ר חייא ב"ר אבא.**באותיות דר' עקיבא אות ק' באיזה שנוים. תנחומא פר' וארא סימן ה' כל הענין:

**פרוזכוטי.**פי' במ"ע יום שלוחים היו המלכים משלחים לבקש שלומו:

**דוראות.**מלשון דורון ופי' מתנות:

**והיו מעטרין אותו.**בתנחומא הנ"ל הגירסא מעטרין אותו קוזמיקרטור על כל המלכים. ופי' תופס העולם. ובתנחומא הגי' נכנסו עבדיו ואמרו לו זקנים עומדים על הפתח אמר להם יש להם עטרות אמרו לו לאו אמר להם באחרונה יכנסו נמצאו עומדים לפני פרעה. וזה מרומז במ"ש ואחר באו משה ואהרן אל פרעה וגו' כה אמר ה' וגו' פי' שקודם לכן אמרו אחרים בשם אלהים אחרים ובעטרות ואח"כ אמרו משה ואהרן בלא עטרות בשם ה'. וע' לקמן פ' ט"ו סי' י"א כי כן הוא וזה ע"פ מדה ט':

**חפשתי בבית גנזי.**זה מרומז במ"ש מי ה' משמע שהיה מסופק ושואל ומחפש ואח"כ אמר לא ידעתי את ה' אחר שחפש ולא מצא:

**הוא אלהים חיים.**ירמיה י' י':

**נוטה שמים ויוסד ארץ.**ישעיה נ"א י':

**חוצב להבות אש.**תהלים כ"ט:

**מפרק הרים ומשבר סלעים.**מ"א י"ט:

**חרבו ברק.**דברים ל"ב אם שנותי ברק חרבי:

**יוצר הרים.**עמוס ד' י"ב:

**מכסה הרים בעשבים.**בתנחומא הגירסא מכסה שמים בעבים תהלים קמ"ז:

**לי יאורי.**ע' לקמן פ"ח ר"ס ב' ופ' י' ס"ס ב' ורישא דקרא הנני אליך פרעה מלך מצרים וגו' אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני ואימת אמר היינו בעת שאמר מי ה' וגו':

**בן החכמים אני.**הנביא אומר בשם ה' שמתמה איך תאמרו עלי שאני בן חכמים וכו' והרמז שהיה זה אצל תשובת משה מ"ש שם בישעיה י"ט קודם פסוק אך אוילים וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ומלך עז ימשל בם שנדרש במדרש הובא בילקוט על משה שהוא מלך עוז מלכה של תורה:

**ואבדה חכמת חכמיו.**ע' מ"כ וכאן הכוונה שבפרשה הנ"ל כתוב בדומה לזה ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע. וכן אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה וגו':

**השיבם אלוה שלכם.**יתכן שהוא עוד העתקה ממקום אחר שכבר אמר מה שהשיב:

**מ"י אתה לוקה.**גמטריא ע"פ מדת ממעל ומנגד כמ"ש כל זה באגדת פסח והוא מהמכילתא בשלח פסוק ויושע דעת ר' יוסי הגלילי:

**ויאסרו החרטומים.**אצל מכת כינים שמות ח' ט"ו ונדרש ע"פ מדה כ"ה שמכת כינים יצא מן הכלל שהיה באצבע ללמד על כל המכות שהיו באצבע וצ"ע שהרי גם במצרים כתוב יד כמ"ש שמות ז' ד' ונתתי את ידי במצרים ובפסוק ה' בנטותי את ידי על מצרים. וכמ"ש הנה יד ה' הויה וי"ל שדורש מדה ט"ו שבמצרים כתוב יד כנ"ל וכתיב אצבע והכריע מפסוק וירא ישראל את היד הגדולה שאצל הים היה ביד של חמש אצבעות ועשה כביכול בכל היד אך במצרים היה עיקר העשיה באצבע שגם למעשה אצבע אחד צריך לטלטל כל היד ועי' לקמן פר' כ"ג סי' ט' הלימוד בא"א גם יתכן שהדרשה ע"פ גז"ש דכאן כתיב אצבע אלהים ואצל הלוחות כתיב כתובים באצבע אלהים מה שם עשר אף כאן עשר. ועיקר הדרשה על שכתוב מי ה' אשר אשמע בקולו ולא אמר לא אשמע בקולו ודורש שפיו הכשילו שע"י מי אשמע בקולו על פי גמטריא ע"י חמשים או ע"י סירוס אותיות מי ים שהוא בכלל מדה ל"א בין בפסוקים או בתיבות או באותיות בכדי שיבא תיבת אשמע כמשמעו שישמע. וגירסת התנחומא הים סוף עתיד להודיעך מי ה' וכמ"ש בריש בשלח אצל הים וידעו מצרים כי אני ה':

**אתה אמרת.**לקמן פ"כ ס"ס י' מכילתא ריש בשלח ותנחומא כאן:

**וגם את ישראל לא אשלח.**כאן חסר וגירסת התנחומא אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח מחר אתה בידך תאחוז ביד כל אחד ואחד ותאמר לכו לשלום גם צאנכם גם בקרכם קחו ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם לכך נאמר ויהי בשלח פרעה:

**אלו היה שם אותו ישראל.**שהיל"ל וגם את בני ישראל לא אשלח ותיבת גם מיותר ע"כ דורש על ישראל סבא אבינו העיקר של בני ישראל וגם ישראל עצמו. וזה ע"פ מדה ט' ומדה א':

**שנינו אותו הלשון.**מ"ש בשמות ג' פסוק י"ח אלהי העברים נקרה עלינו והם אמרו אלהי ישראל. וחלילה למשה שישנה ציווי הקב"ה אלא הענין כמ"ש לעיל ריש סי' י"ד שאסף את הזקנים ולא באו עמו שהשמיטו עצמם ובאו לבדם ובזה נתערבב שנשתנה המעשה שנצטוה שכשיבא עם הזקנים יאמר אלהי העברים כמפורש שם ולא ידע איך לעשות ע"כ שינה הלשון לשבח שתחת אלהי העברים אמר ה' אלהי ישראל וזהו שנכשל ונתירא ועי' בתנחומא:

**הקשה כנגדנו.**שאצל פסוק אלהי העברים כתוב ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך אך לא שידבר על ה' תועה מי ה'. וע"כ כאן כשאמרו אלהי העברים השיב רק לענין השליחות למה משה ואהרן וכו' ולא דיבר תועה על ה':

**אלא פן יפגעך.**תנחומא וארא סוף סי' ב':

**לחלוק כבוד.**לקמן פ' ז' סי' ג' וש"נ:

**מהו למה.**שאיך שואל למה הלא פירשו לו הטעם על שרוצה להוציאם מידו. ע"כ דורש שתיבת למה אינו לשון שאלה אלא מלשון תוהו והבל וכמ"ש ב"ר פ"ב ריש ס"ג תוהו ובוהו ללמה וללא כלום עי' מ"כ שם. ובתנחומא וארא סימן ו' הגירסא אתם למה ודבריכם למה כביכול ויתכן שכוונתו ודַבָרִיכִם מלשון דבר אחד לדור שפי' מנהיגכם על הש"י:

**פנוי מעבודת פרך.**כמו שכתב רש"י בחומש לסבלותיכם למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבט לוי תדע לך שהרי משה ואהרן היו יוצאים ובאים שלא ברשות ויתכן שחז"ל דורשים כן ע"פ מדה כ"ה שמשה ואהרן בכלל כל שבט לוי ויצאו מן הכלל ללמד על כל שבטם ע' במ"ר פ' ג' ס"ז:

**א"ר נהוראי.**מכילתא בא פר' י"ב ר' נהוראי אומר העבודה אחד מחמש מאות עלו שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וכו' ובסנהדרין דף קי"א רבי סימאי אומר נאמר ולקחתי אתכם לי לעם והבאתי אתכם ומקיש יציאתם ממצרים לביאתם לארץ מה ביאתם לארץ שנים מששים רבוא אף יציאתם ממצרים שנים מס' רבוא עי' רש"י שם:

**שלא עכב.**כמ"ש ביום ההוא באותו היום שבאו משה ואהרן באותו היום גזר:

**גזירה רביעית.**ע' לעיל פ"א סי' י"ב ומש"ש בביאור. וע' מ"ש ס"פ ו' ור פ כ"ו:

**השוטרים אלו זקני ישראל.**כי כאן כתוב את הנוגשים בעם ואת שוטריו. הנוגשים אלו המצריים שנאמר והנוגשים אצים לאמר וגו' וכמ"ש לקמן סוף סי' י"ט וכאן כתיב ויוכו שוטרי בני ישראל ובסדר בהעלותך כתוב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ע' במ"ר פט"ו סי' כ':

**בפה רך.**לעיל פ"א ס"ס א':

**התחיל מחרק שיניו.**כמ"ש רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס:

**לשון טינוף.**שהיל"ל רפים אתם על שרוצים לבטל ממלאכתו ואמר נרפים גם לכוונה זו:

**תכבד העבודה.**ואל ישעו בדברי שקר והו"ל ואל יפנו או ולא ידברו וכדומה ע"כ דורש ישעו ע"פ מדת ממעל מלשון שעשועים ותענוגים ומלשון שוע ושיחה שהשוע והשיחה היה ביום שעשוע ותענוג כמ"ש וקראת לשבת עונג וכמ"ש במדרש תהלים קי"ט פסוק לולי תורתך שעשועי וכן פרעה אומר תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר ספרים היו להם והיו משתעשעים בהם משבת לשבת לכך נאמר לולי תורתך שעשועי עכ"ל הרי שדורש גז"ש מ"ש ישעו ממ"ש שעשועים והמגילות הם כל דברי ספר בראשית מגילות של סיפורי אדם ונח והמבול והפלגה וסיפורי האבות וכל הנבואות וההבטחות שהתנבאו וסובר כמ"ד שהתורה ניתנה מגילות וכמ"ש בסמוך בסימן כ"ב נטלתי ספר בראשית וכו':

**ועשה שם ששה חדשים.**צע"ג שהרי משפט מצרים היה י"ב חודש עדיות פרק ב' משנה י' וכן בס"ע פרק ג' ולקמן פ"ט סי' י"ב שכל מכה שמשה חודש א"כ לא יתכן שנתכסה מהם אלא שני חדשים. ועי' ר"ה (דף י"א) ובתוספות שם אך בשי"ר פסוק דומה דודי לצבי וכן בפסיקתא פט"ו סי' יו"ד איתא שלשה חדשים וזה יתכן שהיו ג' חדשים מקוטעים ומה שיתכן להראות פנים לגירסא של ששה חדשים שמכות אלו שהיו בהתראה דם צפרדע ערוב דבר ברד ארבה היו בו' חדשים. אך כנים שחין חשך ג' אלו היו בלא התראה א"כ כנים שחין בב' שבועות חשך ו' ימים כמ"ש לקמן פ' י"ד סי' ג' ואז אמר פרעה למשה שלא יראה עוד פניו. ואז אמר למחר כחצות יהיה מ"ב כמ"ש לקמן פר' י"ח ס"א הרי ביחד ששה חדשים וכ"א יום וא"כ יתכן שנתכסה מהם ה' חדשים וט' יום. ולפי הגירסא של ג' חדשים בהכרח לומר שגם כנים שחין חושך היו בהתראה אף שאינו מפורש והיו בג' חדשים נשארו ג' חדשים שנטמן מהם כי למ"ב לא היה התראה שהיה מותרה בו מתחלה כמ"ש לעיל פר' זו סי' ז' ודוק כי דרך נכון וברור הוא:

**החזיר משה.**שהרי הוליך את אשתו ואת בניו עמו למצרים כמפורש ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור ובריש יתרו כתוב אחר שילוחיה והיינו כשחזר למדין:

**מפני שהיה משה במדין.**לכך נתפזרו בכל ארץ מצרים לבקש ולחפש את משה דאם כפשוטו בעבור תבן הלא מקומם היה בארץ גושן פיתום ורעמסס ואיך נתפזרו בארץ מצרים כולה ע"כ כאילו כתוב ויפץ העם לקושש קש לתבן ומ"ש בכל ארץ מצרים אא"ע על קשוש קש ת"ע על חיפוש משה שהיה בכל ארץ מצרים. וכמ"ש בשי"ר פסוק על משכבי בלילות זה לילה של מצרים (ולילה הוא משל על גודל הצרה) בקשתי את שאהבה נפשי זה משה בקשתיו ולא מצאתיו וכו' ע"ש:

**אמר להם הקב"ה.**דרשה אחרת על פסוק ויפץ העם וגו' שלכך הביאם הקב"ה לצרה זו כדי שיבינו וידעו הכל אמיתת משפטו:

**ומשבר את שוקיו.**וגירס' התנחומא מבריחו ומשבר את שוקיו ודורש ויפץ מלשון ונפוץ הכדים ונפץ את עולליך שהוא לשון שבירה וגם מלשון ומשם הפיצם וזהו מבריחו ומשבר וכו':

**אלו מצריים הרשעים.**כנ"ל ריש סי' י"ח:

**אספה לי וגו'.**אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו. במדבר י"א. וע' במ"ר פ' ט"ו ס"כ:

**אחר ששה חדשים.**לעיל בריש סי' י"ט:

**בא משה ממדין.**וכמו שהיה הדיבור הראשון ביחד עם אהרן כמו שדרש לעיל פר' זו סימן ט' כך בהליכה שניה מאחר שרמוזים בדיבור אחד ודעת המדרש שמ"ש ויפגעו את משה ואת אהרן וגו' היה ג"כ אחר ו' חדשים שבאו משה ואהרן לפרעה ולא הלכו השוטרים לפרעה עד אחר ו' חדשים וכשיצאו מאת פרעה פגעו במשה ואהרן:

**דתן ואבירם.**שתיבת נצבים מיותר ע"כ דירש גז"ש. וע' לעיל פ"א סי' כ"ט מהו נצבים שאצל קרח בחירוף וגידוף כמ"ש במ"ר פר' י"ח בסימן י"ב וגם שם דורש תיבת נצבים מגלית הפלשתי אף כאן בחירוף וגידוף:

**אם באמת.**שכתוב וישפוט ולא פי' את מי ישפוט והנה אצל שרה בראשית ט"ז ה' כתוב ישפוט ה' ביני וביניך וכן אצל דוד ושאול ש"א כ"ד י"ג. ובשופטים י"א כ"ז כתוב ישפוט ה' בין בני ישראל ובין בני עמון וכאן דורש ע"פ מדה ז' וי"ז אם באמת באו בשם ה' א"כ למוד את מי ישפוט כמ"ש אצל בני עמון וכאן על מצרים ואם בעצמכם ישפוט כמ"ש אצל שרה ודוד:

**ריחן מבאיש.**ע' לקמן פ"י ס"ו ולר"י אמרו השוטרים על עצמם ודעת ר"ל כמ"ש לתת חרב בידם להרגנו הרי שבהריגה מדברים וזה לא נראה לר"ח שאם מדברים בהריגה לבדו לא היו מכנים בשם הבאשת ריח:

**ועכרתם אותו.**שעי"כ הכבידו עולם יותר וע' ב"ר סוף פרשה פ' מש"ש וענין הריח שביד מצרים שכל זמן שלא ראו סימן לשמועה שבידם לא חששו אך עתה מתחזקים לבטל הריח:

**בין הרועה ובין הזאב.**שאם היה הרועה יכול להציל כרגע היה טוב אך מאחר שלא הציל כרגע בזה גרם להחרות אף הזאב יותר לטרוף השה וכן בנמשל שמאחר שלא הצליח בפעם ראשון גרם שיכביד עולם:

**בא משה והשיב דברים.**דורש מ"ש וישב משה אל ה' שאין פירושו שהיה לו מקום קבוע במצרים לשכינה ולדיבור עם משה שהלך משה משם ושב לשם אלא פירושו שטען והשיב דברים לפני הקב"ה במקום שבא לשם וכענין שכתוב כצאתי את העיר אפרוש כפי לפני ה' ואא"ע להשבת מקום ת"ע להשבת דברים:

**האומר לחבירו.**בתנחומא ריש וארא הגיר' לחבירו הגדול ממנו עכ"ל וק"ו לפני הקב"ה:

**נטלתי ספר בראשית.**משמע שספר בראשית היה כבר כתוב כולו. וע' לעיל פר' זו סימן י"ח מגילות שהיו משתעשעים בהם. וכמ"ש ב"ר פ"ו ס"ט ספר הישר ע"ש ובמכילתא יתרו פרשה ג' בחודש השלישי ויקח ספר הברית ויקרא וגו' ר' יוסי בר"א אמר מתחלת בראשית ועד כאן היינו עד ענין של מתן תורה דס"ל כמ"ד מגילות נתנה תורה ובשעת מ"ת כבר נכתב כל ספר בראשית עד ענין מתן תורה. וע' לקמן פ"ו ס"א בי' של שרה:

**ומדת הדין היתה.**שפסקו עליהם הדין לפי מעשיהם. וזהו מרומז במ"ש למה הרעות לעם הזה. לדור המבול והפלגה הרעות כי חטאו אך מה חטאו אלו:

**דורו של יצחק וכו'.**נכלל ג"כ במ"ש לעם הזה שבדורי ובזה תירץ מה שהקשה האומר לחבירו וכו' כי טען שאינו כפי התורה שכבר נכתב:

**לדבר בשמך.**והיה לו להתירא ולקבל לא די שלא קיבל אלא עוד הזיד:

**והצל לא הצלת וודאי.**עיין יד"מ כפשוטו וכמ"ש ב"ר פ' צ"ח סי' ד' כי עלית בוודאי. ור"י ור"ע אזלי לשיטתייהו דר"י סובר דברה תורה כלשון ב"א ור"ע סובר שכופל לשון ריבוים הם ועי' בירושלמי יבמות פרק הערל העתקתי לשונו בב"ר פ' מ"ו סימן ט' ובירושלמי חגיגה פרק אין דורשין ור"ע דורש מ"ש והצל משמעותו שמציל וזהו יודע אני שאתה עתיד להצילם אך לא הצלת אותם שכבר נהרגו תחת הבנין:

**בקשה מדת הדין.**כמ"ש בריש פ' הסמוכה וידבר אלהים אל משה במדת הדין וכמ"ש לקמן פ"ו סס"א ובתנחומא ריש וארא באריכות:

**במלחמת פרעה.**שמ"ש אשר אעשה לפרעה מיותר שהרי בו מדבר ודי במ"ש כי ביד חזקה וכו' אלא לדיוקא אשר אעשה לפרעה תראה אך מה שאתה עתיד לומר אעברה נא ואראה את הארץ היינו מלחמה של ל"א מלכים לא תראה: