**מהו כן.**שהצדקה אצלו ולמה הבושת הזה ע"כ דורש ר"נ שפי' שאנו עושים לך צדקה כאשר צויתנו עכ"ז לנו בושת הפנים שאינו לפי גמולו וכמ"ש בסמוך א"ר נחמיה אפילו בשעה וכו' ומ"ש אין לנו שעה שאנו באין בזרוע וכו' הוא שייך לדרשת ר' אלכסנדרי שמביא המדרש דרך אגב וכל הענין בתנחומא כאן סי' י"ד:

**מוציאים את מעשרותינו.**בתנחומא הגירסא אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית שנאמר כי תכלה לעשר וגו' השקיפה ממעון קדשך מן השמים:

**באין בזרוע.**כמ"ש חז"ל שבענין עשר בשביל שתתעשר מותר לנסות כמ"ש ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה וגו' ומרומז כאן במ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך וגו':

**גדול כחן.**ירושלמי מעשר שני סוף פרק כרם רבעי ושם איתא ר' הונא ב"ר אחא בשם ר' אלכסנדרי:

**וישקף על מחנה מצרים.**בתנחומא מקדים הפסוק וישקיפו על פני סדום כסדר התורה ומביא עוד ג' ראיות וכאן כפל דברי ר' אלכסנדרי בשינוי לשון והלשון הא' מהתנחומא והב' מהירושלמי בלשונם וכ"ה דרך המדרש בהרבה מקומות שמעתיק בלשון שמוצא:

**א"ר נחמיה אפילו וכו'.**בעבור שהפסיק במאמר ר' אלכסנדרי כנ"ל אמר עוד הפעם אמר ר"נ והוא בעצמו המאמר שהתחיל מר"נ וע"כ קיצר כאן וצ"ל אפילו בשעה וכו' אנו מביטין:

**הוא נותן זרע.**הבעה"ב הוא נותן זרע לזרוע השדה ונותן פעולה שאר הוצאה מה שצריכים לפעולות השדה:

**אחד מחמשים תרומה.**אינו מדאורייתא אלא מדרבנן אלא שיש לו סמך בתיבת תרומה תרי ממאה ולר"נ הפסוק כסדר מרישא לסיפא תחלה הצדקה ואח"כ בושת הפנים:

**רבי יהודה אומר.**ובתנחומא הגירסא ר' יוסי אומר יש בושה גדולה מזו. כי יקשה לר"נ שהיל"ל לנו הצדקה והבושת הפנים ע"כ דורש ר"י מסיפא לרישא לנו בושת הפנים בעונינו ועכ"ז לך הצדקה:

**וכספו של פסל מיכה.**בתנחומא כאן. ליתא תיבת וכספו ועיין לעיל ריש פר' כ"ד וגם שם ליתא ע"ש ואפשר שמרמז למ"ש תנחומא תשא סי' י"ט וז"ל וי"א שמיכה היה שנתמעך בבנין מה שהציל משה מן הלבינים נטל הלוח שכתב עליו משה עלה שור כשהעלה ארונו של יוסף והשליכו לתוך הכור בין הנזמים ויצא העגל וכו' ויתכן שהיה הטס של כסף:

**ועבר בים צרה.**פשטא דקרא בגאולה העתידה כמ"ש והשיבותים וגו' אקבצם וגו' אביאם וגו' הכל בלשון עתיד ואח"כ אמר ועבר בים צרה בלשון עבר על כן דרש על שעברו ישראל בים סוף ואז עבר עמהם צרה והכה בים גלים ומ"ש צרה מבואר שם בריש פר' כ"ד עיין מש"ש ותבין כאן:

**אמר רשב"ג.**בא ג"כ לפרש פסוק לך ה' הצדקה וכו' שעשו העגל וחרפו וגדפו עכ"ז לך ה' הצדקה וכר"י מסיפא לרישא:

**קול ענות גבורה וכו'.**משה השיב ליהושע שאמר קול מלחמה במחנה על זה השיב הלא עשית אתה מלחמת עמלק ושם היה קול ענות גבורה וקול של חלושה וכאן אין אחד מהם ואיך אתה אומר מלחמה במחנה:

**קול חרופין.**מה שעינו והצירו בקולם וע"פ מדה י"ז שפירש בנחמיה נאצות גדולות וכמ"ש מ"ב י"ט ג' יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה הם הניאוצין של רבשקה וכן ועם נבל נאצו שמך ינאן אויב שמך וע"פ מדה ט' ויעשו מעשים רעים וינאצו נאצות גדולות. גם בתיבת גדולות מרומז חרופין כמ"ש חז"ל מפסוק לשון מדברת גדולות:

**ומנך לא מנעת.**סיפא של ויעשו נאצות הנ"ל. ועי' לקמן פר' מ"ג ס"ט קה"ר פסוק שבתי וראה:

**דייך עד כאן.**שחטאו בעת הצדקה והטובה אלא שבטובה והצדקה עצמה חטאו בו:

**ולחמי וגו' סולת ושמן ודבש.**הוא המן כמ"ש לעיל פ"ה בס"ט בהדיא ועל זה אמר ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח היינו לפני העגל שעשו אז שהיו שנים כמ"ש אלה אלהיך וכמ"ש בזוהר שהיו שור וחמור גם אפא רבא ואפא זוטא:

**ד"א לך ה' הצדקה.**דרשה זאת העיקר לענין הפרשה שכתוב ויתן אל משה שנתן לו הלוחות שהוא הצדקה היותר גדולה שנתן לנו בעת אשר לנו בושת הפנים בעשיית העגל:

**למטה וחוקקים.**ובתנחומא כאן הגירסא וחורטים כלשון הכתוב ויצר אותו בחרט שפירושו מלשון צייר שצייר צורת העגל בחרט הוא כעין קולמס של ברזל והוא ענין חקיקה ומ"ש ליתן להם חיים כמ"ש לקמן פרשה זו ס"ז:

**מתן אדם ירחיב לו.**וס"ד ולפני גדולים ינחנו ויק"ר פ"ה ס"ב תנחומא סדר ראה ס"ה והוא שייך כאן ותנחומא כאן סימן ט"ו ירושלמי הוריות פרק ג' ד"ר פ"ד ס"ח ומ"ש כמו שכתוב במגילת אסתר לא מצאתי שם והמעשה של אבין רמאה שהושיבוהו אצלם שייך למ"ש בס"ד ולפני גדולים ינחנו אך מ"ש מתן אדם על זה מביא שם מעשה של אבא יודן שהרחיב לו ונעשה עשיר והמעשה דאבין רמאה הובא בד"ר ח' שם ובויק"ר שם לא הובאה:

**זה אברהם.**שלא לקח מרכוש סדום שוויתר להם חלקו לקדש שמו יתברך:

**אתה אומר אם מחוט.**ע' ב"ר סוף פמ"ג וש"נ:

**כחוט השני.**שזה משל לומר שיזכו ללמוד תורה ולומר שירה בשפתים:

**מה יפו פעמיך בנעלים.**כשעולים ברגלים וזהו ירחיב לו שיתן לבניו מתנות אלו וזה ע"פ מדת ממעל ומנגד:

**לשני בקרים.**ע"פ מדה י' לשני בקרים ולא יותר והדבר למוד מסופו דקאי על כל נדבה ועכ"ו היה עוד ויותר ומה שהביאו בבוקר דווקא כמ"ש בריש פסחים שכל זריזות מצפרא ומה שלא הביאו לבקר אחד כי דברים רבים שהוצרכו לתקן לטוות התכלת והעזים הביאו בבקר ב' ועי' ויק"ר פ"ח ס"ב ובמ"ר פ"א ס"י ופר' י"ב סע"ז מדרש תהלים סוף מז' ק"א:

**מה זכו כי ירחיב וגו'.**ע' ד"ר פ"ד ס"ס א' שלמד במקומו ע"פ סמוכים כמ"ש השמר פן תעזוב את הלוי וסמך ליה כי ירחיב ה' ומתנות הלוי על שעבד במשכן ובמקדש וכן כאן בנדבת המשכן וק"ו הוא ושייכות הדרשה לכאן מצאתי בתנחומא ראה ס"ה שמשם הועתק מאמר זה כולו לבד סופו שהוא עיקר וחסר כאן וז"ל שם על כי ירחיב וגו' מה זכו וכו' בזכות מה הוא מרחיבן כאשר דבר לך בזכות עשרת הדברות שקבלתים עב"ל והנה אצל הדברות לא כתיב נתינה רק כאן ויתן אל משה שהיה כתוב עליהם י' הדברות ובזכות זה כי ירחיב:

**ג' דברים נתנו.**ב"ר פ"ו ס"ה ושם מבואר:

**מפיו דעת ותבונה.**ב' חשיבות. א' על שהוא מפיו והב' שהדעת ותבונה יקרים מהחכמה:

**פיצטולין.**פי' במ"ע כת קטן:

**שני דברים.**לעיל פכ"ט ס"ד וש"נ:

**יתן חכמה.**מה שנתן לו הלוחות בידו מפיו דעת ותבונה שדבר בפיו מה שנתן ביד:

**מדבר בישראל.**עיין תנחומא כאן סי' ט"ו מדרש תהלים י"ח פסוק זה:

**שכתוב בבראשית רבה.**פי' דרשה אחרת על פסוק זה ולא הדרשה שבכאן אך הוא במדרש תהלים י"ח וז"ל שם א"ר אבא ראית מימיך הרב והתלמיד עוסקים בתורה והרב אומר לתלמיד הוגעתיך רב לך (פי' בתמיה שאין הדרך כן אבל התלמיד אומר כן לרב כמ"ש כאן) והקב"ה לומד תורה לישראל ארבעים יום ובסוף אומר להם הוגעתי אתכם וציערתי שנאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם עכ"ל:

**ויקומו משם האנשים.**וגו' עד ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני ה'. והרי כתוב ואברהם הולך עמם לשלחם ואיך אמר ואברהם עודנו עומד:

**תיקון סופרים הוא.**שאין זה כבוד השכינה לומר וה' עודנו עומד ע"כ כתוב ואברהם עודנו עומד אך הכוונה בהיפך. וכמ"ש ב"ר פ' מ"ט ריש ס"ז תיקון סופרים הוא השכינה ממתנת לאברהם ע"ש:

**בן עזאי.**תנחומא ומד"ת הנ"ל ב"ר פ"א סי' י"ב:

**דונטיבא.**פי' המ"ע שהוא בלשון רומי מתנות שמחלק שר הצבא בעת צאתם למלחמה:

**אנונות.**פי' בלשון רומי מזון וסיפוק:

**לא היו יורדים בידו.**שכל לוח ארכו ו' טפחים ורחבו ו' טפחים ועביו שלשה ומצד הטבע היו כבדים מאד אלא שהכתב האלהי היה סובלו כענין חי נושא את עצמו וכמ"ש לעיל ס"פ ל"ו ואחר החטא פרח הכתב שלא היו ישראל זכאים להשתמש בהם ואם כן בהכרח שפסוק ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו מקומו כאן אצל פסוק ויתן אל משה שירדו בידו קודם שחטאו ע"פ מדה ל"ב ור' לוי סובר שהיה כפי מה שכתוב תחלה ויתן ואח"כ וירא העם וגו' כל הענין וכפי שיטתו לעיל פר' זו ס"ס א':

**מהו לדבר אתו.**היל"ל לדבר אליו. תנחומא כאן סי' ט"ז:

**מהו ככלותו.**וכו' לא דיבר עמו עוד ובתנחומא הגי' ככלתו כתיב חסר וע"כ דורש מלשון כלה ע"פ מדת ממעל:

**כ"ד תכשיטין.**עי' מ"כ:

**צנועה ככלה ומפורסם וכו'.**שלא יביאנו צניעותו למעט במע"ט או להביא עצמו לידי חשד חלילה כי יש עת שבהכרח לפרסם עצמו לקדש שם שמים:

**את התורה מתנה.**עי' לעיל פ"ו ס"ב וש"נ:

**ואיני יודע דבר.**לפי מה שידע שארוכה מארץ מדה וגבהה משמים ועמוקה משאול כמ"ש איוב י"א וכדבסמוך א"כ מה שידע ממנה נחשב לו שאינו יודע דבר עד שנתנה לו מתנה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק ועכ"ז לא למד אלא כללים הם המדות שהתורה נדרשת שכל מדה מלמדת לאין חקר כמו ברבויים ובק"ו ובגז"ש ובבנין אב וכל תיבות לגז"ש ולגימטריא ולנוטריקון וכן בכולם ודורש ככלתו ע"פ מדת ממעל וכמ"ש בסימן הקודם שלא יתכן לפרש ככלתו כפשוטו:

**כנגד שמים וארץ.**ד"ר פ"ג סי' ט"ז שעם התורה נבראו ובזכותה וכנגד חתן וכלה כמ"ש לעיל ריש פ' ל"ג וש"נ וכנגד ב' שושבינין האמצעיים המקריבים החתן והכלה כן הלוחות והתורה בין ישראל לאביהם שבשמים:

**לחת כתיב.**על שדומים זה לזה בצמצום גדול אלהי כאלו הם אחד וצ"ע על דרשה זו שהרי דרשו בהרבה מקומות שכתוב שנים על שהם שוים שני המאורות פר"א ריש פ"ו שניהם מלאים בספרי נשא ובמ"ר פר' י"ג ריש סי' י"ג וכן ביומא שני שעירים וכן יש לדרוש כאן שני לוחות שהיו שוים ומ"ש לחת כתיב ענין אחר הוא שדרך המדרש להודיע שכתוב חסר או מלא או שחסר הדרשה שדרש על זה:

**בסקילה.**וסקילה באבן:

**לחייו כאבן הזה.**לדבר תמיד ולא ילאה וכוונתו כאבן של רחיים שטוחנין ונותנים חיים ועיין (עירובין נ"ד) ורש"י שם ראיה לזה גם יש לפרש כמ"ש במ"כ וכמ"ש גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלמות ורוק על כן שמתי פני כחלמיש:

**והלוחות מעשה אלהים.**המדרש עומד כאן בתורה בסוף ל"א ומצרף לכאן מ"ש להלן ל"ב ט"ו וזה ע"פ מדה ל"ב לדעת רבנן בריש ס"ה:

**נזוף וכו' שנאמר והלוחות וגו'**כמ"ש. בתנחומא כאן סימן ט"ז על זה כאדם שאומר לחבירו מה מלאכתו של זה כסף נבחר כך מלאכתו של הקב"ה עוסק בתורה וזהו מעשה אלהים המה וע' מ"כ:

**א"ת חרות אלא חרות.**לעיל ריש פ' ל"ב לקמן פנ"א ס"א אבות ריש פרק ו' ויק"ר פ' י"ח ס"ד במ"ר פ' י' ס"ח פר' ט"ז סי' כ"ד. שי"ר פסוק שימני כחותם תנחומא כאן סימן ט"ז:

**אלא חירות מן גליות.**אם היו שומרים את התורה וריב ומצה לא היה ביניהם ולא רדפו אחרי המותרות ובשרירות לבם לא הלכו. אז לא הדיפם ה' מארצם אשר נתן לאבותיהם:

**כי בושש באו שש.**תנחומא כאן סימן י"ט כל הענין כי בתורה לא נמצא תיבה זו רק בלשון איחור ולא אחר הנער לא תאחר לשלמו רק כאן כתוב כי בושש ע"כ דורש מדה ט"ז שכאן הוצרך לכתוב תיבה זו על האיחור לגלות כמה איחרו ע"פ נוטריקון באו שש ועיין לעיל פרשה ל"ו סימן ב' בראשית רבה ס"פ י"ח:

**למ' יום.**והמתינו ביום המ' עד חצות ולא רצו להמתין יותר:

**כי זה משה האיש.**עי' לעיל פט"ו ריש פרשה כ"ח שבמקום שכתוב זה מורה באצבע הוא וכאן הראו עליו באצבע הרי לא היה לפניהם ע"כ בהכרח שהטעה אותם השטן והראו עליו:

**עמד עליהם חור.**ע' פר"א פרק מ"ד באריכות לקמן סוף פנ"א ויק"ר פ"י בס"א:

**קציעי צואריא.**מורדים מחוייבי מיתה ושחיטה לחתוך הצואר או שפירושו אנשים בלא ראש:

**עמדו עליו והרגוהו.**לקמן ריש פ' מ"ב ופמ"ח ריש ס"ג ע' מש"ש וביתר ביאור במ"ר פ' ט"ו סי' כ"א:

**ויבן מזבח לפניו.**משמע שהתפעל אהרן על שראה שיצא העגל וראה שנכון לבנות מזבח לפני העגל חלילה ואח"כ אמר ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר ולא לעגל והם ב' כתובים מכחישים והכריע ע"פ מדה ל"א ומדת ממעל וירא מלשון יראה ויבן מלשון בינה וע' ב"ר פ' ל"ד ס"ס ח' וא"ת מזבח אלא מהזבוח. ובתנחומא כאן איתא שהיה ירא שאם יהרגו גם אותו לא יהיה להם תקנה וכמ"ש ויק"ר פר' י' ס"א ע"ש ע"פ מדה ל"א מקומו קודם פסוק ויאמר אליהם פרקו נזמי וגו':

**ד"א ויבן מזבח.**ע' ויק"ר שם גי' אחרת:

**אין כבודו של מזבח.**עי' לעיל פר' ל"ז ס"ב אני כהן:

**אבן השכימו.**בהשכמה אחת השתיתו ע"פ גז"ש בעגל:

**שאתה מוצא ישיבה.**סנהדרין (ק"ו א'). פר"א פרק מ"ז ב"ר פ' ל"ח ס"ז ועי' מש"ש בפר' ל"ט ס"ח. ספרי סוף פ' בלק:

**ויהיו המתים.**במגפה ארבעה ועשרים אלף:

**ומצא מלאכי חבלה.**לקמן פמ"ב ס"ד ד"ר פ"ג סי' י"א פר"א פרק מ"ה:

**נתיירא מהם ולא ירד כמ"ש כי יגורתי.**משמע שסובר שמ"ש כי יגורתי בדברים ט' הוא טעם שלא יכול לירד ובכתוב מפורש ואתנפל וגו' כי יגורתי שעל שירא מן האף והחמה ע"כ התפלל. אך הענין בזה שהוקשה להמדרש שכתוב שם ואתנפל לפני ה' על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו הרי מבואר שטעם התפלה על שחטאו והכעיסו אף אם לא היה מתיירא מפני מלאכי חבלה האף והחמה ומה זה שכתוב כי יגורתי ע"כ דורש שהוא נתינת טעם על עצמו שעל שהיה מתיירא מהאף וכו' ע"כ לא יכול לירד ע"כ בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"א שפסוק כי יגורתי מקומו מיד אחר מ"ש שם קום רד מהר מזה שם בדברים ט' פסוק י"ב:

**מאחז פני כסא פרשז עליו עננו.**בפסוק הקודם צורר מים בעביו ולא נבקע ענן תחתם מאחז פני כסא וכו' ודורש על שנכנס בענן הוא משה כמ"ש בסוף משפטים ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. ועל שכתוב ולא נבקע ענן תחתם שהיה ראוי שיבקע ויצא מתוכו ולא נבקע וע"כ מאחז פני כסא. וע' שבת (פ"ח ב'). פסיקתא סוף פר' כ' שזה היה בעת מתן תורה אך בכאן ולקמן פמ"ב ס"ס ד'. ובד"ר פ"ג סי' י"א שזה היה בחטא העגל:

**פרש והגין עליו.**ע' לקמן פמ"ב ס"ס ד' מהו פרשז נוטריקון פרש רחום שדי זיו עננו עליו ועל שאין לתיבת פרשז דוגמא בתנ"ך דורש אותה נוטריקון:

**אמר לו קום רד.**הדבר כפול שהוא העתקה ממקום אחר. שהמדרש מתמה שמאחר שצוהו שירד א"כ לא היה לו לגור אלא ראה כמה וכו':

**אתמול מנגח אותם.**פירושו נצחם בטענותיו בעת קבלת התורה כמ"ש לעיל ריש פכ"ח. והנה כאן משמע שאותם שנצח בטענותיו עכשיו מתיירא מהם. וזה קשה מאד שהרי כאן מפורש כי יגורתי מפני האף והחמה וכמ"ש בסמוך חמשה מלאכי חבלה ומה ענינם למ"ת ושם אמר מלאכים סתם. ובמ"ר פ' י"א ריש ס"ג מפורש ר' פנחס וכו' מלאכי צבאות ידודון ידודון וגו' אפילו מיכאל ואפילו גבריאל היו מתייראין מפני משה וכיון שחטאו בגולירין שלהם לא היה משה יכול להסתכל הה"ד כי יגורתי מפני האף והחימה. וגולירין פי' חלשים והדיוטים אלא דכאן לא נחית לחלק בזה:

**אף. וחמה. וקצף. והשמד. והשחת.**כלל גדול בזה שכל מקום שכתוב ממדותיו ית"ש הן מדות חסד ורחמים וחמלה כדומה ובין מדת קצף אף וחימה וכדומה הכוונה בכל זה על מלאכים נושאי המדות אלה כמ"ש ב"ר פ"ח ס"ה ופירושו בביאור אצלי בכתובים באריכות. וכאן כתוב מפני האף והחמה אשר קצף ה' להשמיד אתכם הרי ד'. אף. וחמה. וקצף. והשמד. ומ"ש והשחת היינו ממ"ש דברים ט' ואומר ה' אלהים אל תשחת וכמ"ש לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. ובפר"א פמ"ה שם בא"א ובד"ר הגי' שם בא"א:

**באו שלשה האבות.**היינו ע"י שהזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל. וכמ"ש בתנחומא כאן כיון שהזכיר זכות אבות נגרעו ממנו שלשה והם קצף והשמד והשחת שהם קלים מאף וחמה וכמ"ש כי יגורתי מפני האף והחמה קראם בשמם ולא אמר והקצף וההשמד וההשחת אלא אשר קצף להשמיד בעבורם שבעת שיגר מהאף והחמה כבר עברו אלו וכן אל תשחת כנ"ל:

**בבקשה מכסא כבודך.**כמ"ש מאחז פני כסא:

**קומה ה' באפך.**ואיך יבקש דוד שיקום באפו לשפוט הלא כתוב ומה אעשה כי יקום אל וכמ"ש לעיל פר' י"ז ס"ד ע"כ דרשו שפי' קומה ה' כנגד אפך שלא ישלוט וכמפורש בתורה שאמר משה למה ה' יחרה אפך אמר ג"כ קומה ה' באפך וכן שוב מחרון אפך ומרומז כאן שאחר שאמר לו לך רד לא ירד עד שהתפלל והזכיר לו זכות אבות וכתיב וינחם וגו' ואח"כ ויפן וירד:

**מיד א"ל לך רד.**חוזר לדרשתו בפרשה מיד שחטאו א"ל לך רד והיה די בתיבת לך אלא שאמר לו ירידה היא לך ע"פ מדת ממעל ואם היה אומר שחת עמך לך רד היה יודע טעם הירידה אך מאחר שאמר לך רד ולא ידע כלל למה אז אמר לו למה כך והשיב לו טעם הדבר כי שחת עמך דאל"כ תיבת כי מיותר עי' לקמן פר' מ"ב סי' ו' במ"ר פ"ב בסי' י"ב. פסיקתא סוף פרשה י"א: