**נשיאים ורוח.**שהם הסימנים שמבשרים על ביאת הגשם. אך לפעמים מכזבים שאין הגשם בא אחריהם אם הרוח חזק שמפזר העננים והנמשל על ישראל שקבלו התורה בשמחה וזה מורה שיקיימו. אך לא קיימו ועשו מיד את העגל וכעס הש"י עליהם. אך בארך אפים יפותה קצין ע"י תפלת משה נתרצה הקב"ה:

**ס' רבוא של זקנים.**כמ"ש מכילתא בא פסוק ויסעו בני ישראל ר' יוחנן אומר לבד מנשים טף וזקנים שמ"ש הגברים להוציא כל אלו שהיו ג"כ של ס' ס' רבוא. ומ"ש של נשים ג"כ בערך של אנשים זקנות בחורות ונערות של ס' ס' רבוא הרי ו' פעמים ס' רבוא:

**עברו על הכל.**וכן הגיר' בתנחומא כאן על הכל וכמ"ש בסמוך שעברו על כל המצות. וע' לעיל סוף פכ"ז וזהו איש מתהלל במתת שקר:

**כיון שבאו למדבר.**זה צ"ע שכבר אמר כשהיו בסיני ושם עשו העגל כי לא נסעו משם עד שנה שניה וכמ"ש תהלים ק"ו יעשו עגל בחורב:

**אין שחת אלא שחבלו מעשיהם.**שחבלו אף המע"ט שעשו תחלה ועשו מום בעצמם:

**ואין שחוק האמור כאן.**היינו מ"ש ויקומו לצחק. ועי' ב"ר פנ"ג סי' כ"א שר"ע דורש על ג"ע ור"י על עבודת כוכבים ור' אליעזר בנו של ר"י הגלילי על ש"ד ושם הוצרך להביא ראיה על עבודת כוכבים ממ"ש כאן ויקומו לצחק וכאן אינו צריך להביא ראיה על עבודת כוכבים שהוא מפורש בפרשה:

**ולא היה שם גדול מחור.**היינו לבד אהרן שהיה הנביא הגואל דומה למשה אבל חור גדול מכל העם כמ"ש בסוף בשלח ואהרן וחור תמכו בידיו. ובסוף משפטים והנה אהרן וחור עמכם והרגו אותו שלא נזכר עוד שמו אחר מעשה העגל. וע' פר"א פרק מ"ה לעיל פמ"א ריש ס"ז. לקמן פר' מ"ח ס"ג. ועי' במ"ר פט"ו סי' כ"א שהרגו גם לע' זקנים:

**דיבור האמור כאן.**וידבר ה' אל משה לך רד והיל"ל ויאמר:

**למלאכי השרת.**ולעיל סוף פר' מ"א איתא מלאכי חבלה וכן הוא בתנחומא כאן ע"ש:

**ויענו כל העם.**כל אשר דבר ה' נעשה:

**סרו מהר וגו'.**וס"ד עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל. והיה די שיאמר עשו עגל ועבדו לו למה פרט כל כך אלא שכל דיבור הוא תשובה על סניגוריא של משה:

**בארך אפים יפותה.**שהאריך הש"י אפו ולא כלה חמתו עד שהודיע למשה וביקש רחמים וביטל הגזירה:

**שבילים שיבקש עליהם רחמים.**א' מה ששינה לו מדיבור לאמירה ויאמר ה' אל משה ראיתי. ב' והנה עם קשה עורף הוא כלומר מה עשיתי לו רע שהוא קשה כנגדי כל כך. ג' הניחה לי כמ"ש סוף פ' זו. ד' ואעשה אותך לגוי גדול הרי עם משה ברצון ובאלו נתחזק לבו לבקש:

**אמר לו רבון העולם.**כמ"ש לעיל סוף פ' מ"א א"ל למה אז אמר לו טענה זו:

**אמרתי לזקן.**זה יעקב שהראהו מראה הסולם ברוה"ק וזהו אמירתו:

**מהו בו.**אם הכוונה על הסולם תיבת בו מיותר שהרי בסולם מדבר אלא פי' בו ביעקב וכן לזרעו ומ"ש עולים ויורדים אין פירושו שעולים ויורדים ברגליהם אלא פי' מתעלים ונשפלים ביעקב ומלאכי אלהים פי' שלוחיו לישראל ונביאיו כמ"ש ויק"ר ריש פר' א'. ועי' פסיקתא פרשה י' ס"ו ועי' בריש מכילתא:

**נתנדה משה.**לשון התנחומא סי' כ"ב מפי ב"ד של מעלה וכל הענין שם:

**ולא נתנחם.**ואז הרגישו צרת אביהם ונתחרטו:

**אלא וילך יהודה.**וירד משמע שאחיו היו בהר וירד יהודה לבקעה ואא"ע לירידת מקום תנהו ענין לירידת מעלה ודורש כאן גז"ש ע"פ מדה כ':

**משל למדינה.**והנמשל שישראל שלחו את משה שיקבל הלוחות והתורה לעבוד את הש"י שזהו עטרה שלו ואחר ששלחו אותו חטאו בעגל ועל ידי כן גער במשה לך רד:

**ובוחרים במתים.**כמ"ש בתהלים וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב וכמ"ש ירמיה ב' ועמי המיר כבודו בלא יועיל:

**מפני עמך אשר פדית לך.**עיין לעיל פר' כ"ד ס"א וש"נ ומבואר. ודוד אמר פסוק זה לשבח שכ"י הוא עמנו בין בצרה בין ברווחה:

**זה אלהיך.**נחמיה ט' י"ט:

**זה אלהיך אין כתיב כאן.**פי' שבתורה אינו כתוב זה אלא אלה:

**והצירותי לאדם.**לשון יחיד והלכו כעורים לשון רבים ע"כ דרש לאדם על משה שא"ל לך רד. כעורים על ישראל כמ"ש לעיל פל"ו ס"ב נגששה כעורים:

**משער לשער.**והרגו איש את אחיו וגו':

**ונעשה כסומא.**דורש והלכו כעורים ג"כ על משה עד שהוצרך להראות לו מאיזה מקום לירד וזהו מהר מזה עד שלא יהרגוך:

**הרי השעה להרגו.**על שחטאו ישראל וחללו התורה והמלאכים רצו לקבלה ושללה מהם הרי שמשה הפסיד התורה. עי' (שבת פ"ח) פסיקתא סוף פ"כ. ומ"ש לעיל ס"פ מ"א ופ' זו בס"א על המלאכי חבלה שיצאו להשחית ישראל:

**מרדות הם צריכים.**שתיבת רד מיותר ע"פ מדת ממעל מלשון מטה עוזך וגו' רדה בקרב אויביך ורד הוא צווי שירדה את ישראל על שהם קשה עורף וכמ"ש לקמן ס"ט:

**והיכן אתה מוצא שאמר לו כך.**כמ"ש בתד"א ריש פרק ד' וז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקב"ה למשה לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה' אלי העתקתי לשונו לקמן סוף פמ"ז ע' מש"ש. ואפשר שדרשו כאן כך על שכתוב כאן ויעשו בני לוי כדבר משה הרי שהיה דבר משה היינו שדרש כן ממ"ש לך רד גם בכל מקום כתוב תחלה וידבר ה' אל משה או ויאמר ה' ואח"כ ויאמר משה וכאן אינו כתוב כך. ע' מ"ש בזה לעיל פר' י"ח ס"א התחיל צווח בפרהסיא כה אמר ה' כחצות דוק מאד בכל זה ובכל המקומות הנ"ל:

**ב' ג' פעמים.**ב' שהן ג' אצל הפלגה ב' ירידות. א' וירד ה'. ב' הבה נרדה. וא' אצל סדום ארדה נא. ואע"פ שכתובים י' ירידות בתורה כמ"ש פר"א פרק י"ד אך ב' אלו היו לראות בקלקלת הבריות ולא כן השאר:

**שראה משה כך.**שמדמה אותם להפלגה ולסדום:

**קרא אותו ופייסו.**דייק דתחלה אמר וידבר ה' כמ"ש לעיל ס"א ואח"כ ויאמר ה' ואמירה רכה קריאה לפיוס והפיוס הוא מ"ש כאן ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא פי' כבר ראיתי וכמ"ש בסוף הסימן ושם מבואר ומאחר שראה כן מקודם ועכ"ז גאלם והבטיחם לנחול הארץ גם עתה יש תקוה. וע' לעיל פ"ג ס"ב ולקמן פמ"ג ס"ט:

**זה קהל העגל.**ולקמן פמ"ג ס"ט הגירסא זה קולו של עגל קול ענות אנכי שומע וכן צריך לגרוס כאן וזהו עני עמי:

**אלא עמך.**לעיל סוף פמ"א בא"א וע' במ"ר פ"ב סי' י"ב:

**והם שעשו העגל.**עי' בזוהר סדר זה באריכות:

**נעשו סריות.**שריחם רע היכך השושנה שריחה טוב ובאש היאור ת"א וסרי נהרא. מלשון קוצים גם כן היפך השושנה כמ"ש כשושנה בין החוחים ועי' שי"ר פסוק זה:

**אלא מיד סרו.**כדעת ר"מ בסוף הסימן וזהו סרו מהר:

**אחד עשר יום מחורב.**וס"ד דרך הר שעיר והרי לא הניחם לילך דרך הר שעיר ע"כ דורש ששייך למ"ש סוף הפסוק הקודם ודי זהב שעשו ממנו העגל כמ"ש בת"א ורש"י שם על זה אמרי"א יום מחורב שהארבעים יום שהיה משה בחורב היו עמו מהם י"א והשאר פנו לדרך הר שעיר לעבודת כוכבים. ורמז הארבעים יום ע"פ מדה י"א בפסוק הסמוך ויהי בארבעים או שדורש מחורב מ' חורב:

**מחרפים ומגדפים.**עי' ויק"ר סוף פר' י"א וכמ"ש לעיל כמ"א ס"ס א':

**ואתמול עמי.**הרי אין אנו יודעים באיזה יום אמר שנדע האתמול ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז ואתמול עמי היו נקראים עמי שמעה עמי ואדברה לעיל פר' כ"ט ס"ד והיום נקרא ועמך ע"פ מדה ט' כי לאויב יקומם:

**ועמי שכחוני ימים אין מספר.**ובפסוק הקודם התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה הוא משל על עדיי ישראל בהר חורב שהיו ככלה בעדיים וימים משמע שנים ואח"כ אמר אין מספר ע"כ דרש והכריע ע"פ מדה ל"א ועמי ימים שכחוני אין מספר. וכנ"ל שמעה עמי:

**יום יום ידרושו.**ע"פ מדה י' שני ימים:

**עקשתם את הדרך.**מלשון נפתל ועקש וטעות:

**אלא מן הראשון.**מדבור אנכי ה' אלהיך:

**אף לא יום אחד.**שכל ישראל ביחד לא היו אפילו יום אחד וכמ"ש לעיל פכ"ד ס"א כספו של מיכה היה עמהם בים:

**ויפתיהו בפיהם.**ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו היינו ברית סיני כמ"ש ה' אלהיכם כרת עמכם ברית בחורב:

**חטאתם לה' אלהיכם.**שהיה החטא בענין ה"א באלהותו:

**לכבודכם לא תרצח וכו'.**פי' נתתי לכם י' דברות ועד לא תרצח הוא לכבודי אנכי. לא יהיה לך. לא תשא. זכור. ומלא תרצח ולמטה לכבודכם שנוהג בין ב"א:

**בשמי שהוא אחד.**אחד יש לו ג' משמעות אחד ה' אחד. אחד מיוחד. אחד במקום ראשון וכולל המדרש שלשתם יחד במיוחד שהוא אחד הוא ראש וראשון לדברות וכדלעיל שהוא שייך למ"ש ודי זהב ודורש אחד מיוחד כמ"ש חז"ל על מ"ש כבש אחד מיוחד וכמ"ש אחד העם:

**כל נביא וכו' של חבירו.**כמ"ש (סנהדרין פ"ט) הכובש נבואתו לוקה מאן מתרי ביה חבריו הנביאים שרואים ויודעים נבואתו אלא שהם לא נשתלחו וזה נשתלח. וריב"ל חולק שאינו נזקק כלל לחבירו לברר נבואתו ועכ"ז יתכן שאינו חולק על הגמרא שמתרה לחבירו שלא יכבוש נבואתו:

**בוסרת.**פי' מבזה שעל תיבת בזה ת"א בסר וע' בערוך. גם הוא מלשון אבות אכלו בוסר שמקהה השניים:

**ויתר על כ"ב.**כמ"ש בפתיחה כ"א דאיכה רבתי שחטאו מא' ועד ת' והא"ב כ"ב אותיות לבד מנצפ"ך. וע' ויק"ר פל"ג ס"ג כ"ד חטאות סדר יחזקאל:

**קכ"ה קנטרין.**דייק שתיבת מסכה מיותר דמאי נ"מ אם היה מעשה מקשה או מסכה ע"כ דורש שתיבת מסכה גימטריא קכ"ה ולפרש מ"ש ודי זהב ולא פירש כמה וכאן פי' שהיה קכ"ה קנטרין פי' ככרין שאם פי' שקלים או מנים אין זה ודי אלא פי' ככרין הרי הרבה זהב. ככר זהב תרגום ירושלמי קנטר דדהב וכמ"ש בזוהר:

**מנין מסך שהוא מעביר ה'.**שעל שאות ה' בתיבת מסכה אינו נרגש במבטא אין לחשבו. וצ"ע במאי פליגי ומי דחקו לזה ע"כ נ"ל שכוונתו על פסוק כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ שמדבר בעון העגל כמ"ש בפסוק הקודם זה ישפיל וזה ירים כמפורש בויק"ר פ"ח ס"ס א' וזהו שחתם ר' אמי מסכה רעה מסכתם לדריא היינו מ"ש מלא מסך. משתיתא בישא כמ"ש ימצו ישתו כל רשעי. וכמ"ש בעגל וביום פקדי ופקדתי וגו':

**סרדיוטין.**עי' מ"כ ומ"ש כך אני מרפא אותן פי' שאופן רפואתן יהיה תחת שרים ומלאכים כנ"ל לעיל פ' ל"ב וכן משועבדים בגלות:

**ראוין הן להערף.**כמ"ש פר' זו ס"ה ולשיטתיה אזיל:

**ג' חצופים.**ביצה (כ"ה ב') ג' עזים הם:

**בהיות הבוקר.**ויהי קולות וברקים עד שאמרו אם יוספים אנחנו לשמוע עוד ומתנו:

**וכי משה היה תופש.**עיין ברכות (ל"ב א') ד"ר פ"ג בסי' ט"ו ובזוהר תשא:

**מיד ויחל משה.**וקודם לכן לא היה יכול להתפלל וכמ"ש לעיל פרשה זו בסימן ג':