**ויחל משה.**היל"ל ויתפלל או ויתחנן כמ"ש בסוף הסי':

**מסביר פנים בדין.**שיודע איך לסדר טענות שיטה הדיין אזנו לדבריו ואם רואה שפסק הדין נוטה להיות קשה עומד כנגד הדיין בחיזוק לבו לטעון וזהו העמדת פנים בדין וכמ"ש לעיל פ"א סי' י"ג פועה:

**לולי משה בחירו.**להשיב חמתו מהשחית. ולפניו פי' נגד פניו ונגד רצונו ואצל דניאל מפורש ואתנה פני שידע דניאל שהיה הש"י במעמד כעס שמחזיקם בבבל וחיזק לבו כנגד רצונו שימהר לגאלם:

**אחת בשם רבינו.**המאמר במדרש תהלים ק"ו ב' דעות ר' ברכיה בשם ר"י בר"ס ואחת בשם רבי שמואל בר נחמן כ"ש כאן וא"כ מ"ש כאן בשם רבינו ע"כ פי' על ר"י בר"ס ונקרא רבינו סתם על שהוא מרא דתלמודא בירושלמי ובמדרש ור"ב היה תלמידו:

**במקומו של פרץ.**בא לפרש מ"ש בפרץ לפניו משמע שיש גדר לפניו ובו פרץ ע"כ דורש א"ת בפרץ אלא במקום פורץ לקטרג עליהם ע"פ מדות נוטריקון וממעל. חטא העם הזה חטאה גדולה והניחו המקטרגים הקטרוג ועי"כ התחיל להתפלל וכמ"ש לקמן פ' מ"ז ריש ס"ט. ומ"ש לפניו שתחלה היה הפורץ לפניו וכענין שכתוב ריש איוב ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' איוב ב' א' ומשה עמד ברחוק שאמר לו לך רד ונתנדה כדלעיל פמ"ב ס"ג:

**הרף ממני ואשמירם.**דברים ט':

**ולא עשה אלא.**פי' ולא עשה באופן זה אלא כשבא לחתום כן השיב חמתו מהשחית:

**גזר דינם שנאמר זובח.**כמ"ש בסוף הסי' ועונשו אצלו זובח לאלהים וכמ"ש בשי"ר פסוק ידיו גלילי זהב בין כל דיבור ודיבור פרשיות ודקדוקין של תורה וכו':

**את הלוחות ושברן.**ע' לעיל ריש פכ"ח ולקמן ריש פ' מ"ו:

**ויאמר להשמידם.**פי' שע"י דרשה הנ"ל יבואר פסוק זה שהתחיל בריש הסימן:

**חוגר בתפלה.**פי' חוגר מתניו הוא משל על התחזקות בדבר וכמ"ש ב"ר פר' ע"א ס"ז חגר מתניו כנגדה ע"ש:

**ויחל משה שעמד בקלות ראש.**בזה שהעמיד פניו ודחף הפורץ וחטף הלוחות שלא בדרך כבוד של מעלה אלא על שהיה נאמן ביתו ידע רצונו האמיתי בזה שלא כנראה מכעסו:

**עלתה חמתו.**כמ"ש דברים ט' כי יגורתי מפני האף והחמה וכדלעיל סוף פ' מ"א:

**יכפרנה זה משה.**וכמ"ש כאן ואכפרה בעד חטאתכם:

**פיחה בעולם בעגל.**הפחה באש לשרוף העולם וכמ"ש לקמן פ' מ"ח ס"ה ע"ש ותבין כאן. ומ"ש אנשי לצון כמ"ש לעיל פ' מ"א סוף ס"א על החרפות והגדפות (וקריה כמ"ש מדרש קה"ר עיר קטנה זה העולם והשמים נקרא עיר גבורים) וכן מצאתי בהדיא במדרש תהלים מזמור א' ובמושב לצים לא ישב שנאמר וישב העם וגו' ויקומו לצחק:

**אוקיא ממעשה העגל.**ובקה"ר פסוק שבתי וראה הגירסא אונקיא ופי' במ"ע בל"י קורין כן משקל ששוקל שני שקלי קודש ע"ש עוד ב"ר ריש פר' כ"ט אונקיא:

**שהשיב אפו.**כמ"ש כאן שוב מחרון אפך. וכמ"ש בס"א להשיב חמתו:

**ויחל משה.**היל"ל ויתפלל ויתחנן ע"כ דורש ר"י מלשון חולי ור"נ מלשון דורון:

**ועתה חלו נא.**ובפסוק הקודם וכי תגישון עור וגו' הקריבהו נא לפתחך הירצך או הישא פניך. ועתה חלו נא פני אל פי' הביאו לו מנחה בכבוד ויחוננו והדבר למוד מענינו שמדבר במנחה. וע' לקמן פ' מ"ה ס"ב מלשון תפלה:

**ויבאו מרתה.**שמות ט"ו וס"ד ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה בלשון יחיד ודורש קרא משה שמה מרה כלומר מה הניה יש מהם:

**ולא עשה אלא.**פי' שלא עשה אלא באופן זה ומ"ש ולמה עשה נראה מיותר ועיין מ"כ:

**חלי מרירתן.**והעון נקרא מר כמ"ש ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך ובעון העגל מדבר שם וכמ"ש שם כי שתים רעות כמ"ש לעיל פר' מ"ב ס"ח. וזהו עזבך את ה' אלהיך בעת מוליכך בדרך. ועיין ד"ר פ"ג סי' ט"ו ודורש ויחל מלשון מתיקות בדברי חז"ל:

**שהתיר נדרו.**ע"פ מדת ממעל ויחל משה מלשון לא יחל דברו ע' ד"ר פ"ב ס"ח. (ברכות ל"ב א') ונדר ושבועה ענין אחד כמ"ש בסמוך איש כי ידור נדר וגו':

**זובח לאלהים יחרם.**והוא שבועה כמ"ש פר"א פל"ח בהדיא:

**לא יחל.**ספרי ריש מטות:

**לקיימה תחלה.**כמ"ש בהדיא ויק"ר פל"ה ס"ס ג' וש"נ:

**והאלהים ית"ש כביכול עומד.**וע' ב"ר פמ"ח ס"ז והוא יושב ואפשר דמשם יליף הקב"ה כ"י עומד. וע' ויק"ר פל"ז ס"ג:

**קתדרא.**פי' במ"ע מין כסא מוכן לאדם חשוב:

**אסטליסטקין.**לא נמצא פירושו וכל דרשה זו ע"פ מדה ט"ו דכתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר והכריע עמידה בדרך ישיבה ודרשה זו אינו שייך לענין הנדר:

**יושב על כסא.**וס"ד וכל צבא השמים עומדים עליו וגו':

**תוהה אנא על הרעה.**כמ"ש מפורש וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו שעיקר התרת הנדר הוא לעקור הנדר מעיקרו:

**איש האלהים.**ע' מדרש תהלים מזמור צ' אמר ר"י בר"ס בשם ריש לקיש מה האיש אם מבקש להפר נדרי אשתו מפר ואם מבקש מקיים שנאמר אישה יקימנו ואישה יפירנו כך כ"י משה אומר להקב"ה וכו' ע"ש:

**פתח של תשובה.**פי' פתחון פה הכין לו הש"י למשה שיהיה לו מה להשיב. וע' לקמן פ' מ"ז ס"ט במ"ר פ' י"ט סימן ל"ג ד"ר פ"ג סי' י"א:

**למה ה' יחרה אפך.**משמע שאין טעם כלל שיחרה אפך שהרי תורתך ומצותיך יתקיים על ידי הצדיקים והם כל בית ישראל שהחוטאים היו מעטים בערך כל ישראל שהרי לא נפלו ע"י הלוים כ"א ג' אלפים וכל בני לוי לא חטאו כלל בעגל וגם הנשים לא חטאו:

**יאיר ומכיר.**כתובים בסוף מטות ושם מקדים מכיר ליאיר וצ"ע שלא חשב בצלאל ואהליאב וכל חכם לב וכן נבח שהוא מפורש ויתכן שהיה בכלל צדיקים שזכר וכן הע' זקנים:

**עשו לך סיוע.**במ"ר פ"ב סי' י"ב. ד"ר פ"א ס"ב ושם כתבתי פירוש המאמר קחנו משם:

**אם עמך חטאו.**וכמ"ש והם עמך ונחלתך:

**לדלפקי.**במ"ר שם הגירסא לסריס. וכאן אולי צ"ל לדלפינון עי' ערוך ערך דלפן שהביא דברי הגמרא בכורות (דף מ') הדולפנין בני ימא פי' אדם של ים וע"ש במ"ע ואין מין מוליד משאינו מינו:

**עוברי טלאים.**והורגלו לראות עבודת צורות בהמות עי' ד"ר פ"ג סי' י"ז:

**האומנות עשתה שלה.**שהבשמים מקרב האדם לזנות שהזונות מתבשמות והולכות לשם תמיד:

**קאקגריסין.**פי' במ"ע בל"י אדם רע מעללים:

**קאלוחסין.**קאלו פי' טוב חסין ג"כ טוב היינו טוב שבטוב:

**בייא.**צעקת צרה וע' ב"ר פר' י"ב ס"י מש"ש:

**ראה ראיתי.**לעיל פ' ג' ס"ב וש"נ:

**בקרוכין.**פי' במ"ע מין עגלה:

**טטראמולין.**שם מפורש:

**לך פרנסה.**עשה לה כל מה שהיא צריכה לחרוש ולזרוע ולהשקותה וכו':

**שהוא נער לכך החמיץ.**שמתחלה היה שדה בור וזה מחדש נעשה כרם ולא יתכן שיהיה יינו טוב מיד אך לאחר איזה שנים יוכשר להתחלף לטוב:

**כי נער ישראל.**ואוהבהו וממצרים קראתי לבני ובפסוק הקודם קראו להם וגו' ולפסילים יקטרו למה כי נער ישראל כי עד עתה היה במצרים מקום עבודת כוכבים ומשם קראתי בני בכורי וזהו אשר הוצאתיך מארץ מצרים שנקרא בית עבדים ודרשו במכילתא פסוק אנכי מבית עובדי כוכבים וענין המשל והנמשל כמ"ש ישעיה כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. ומ"ש כמה הוצאות הנמשל כמה נפלאות ונסים עשיתי להם:

**תהא התהות מצויה לפניך.**כי איך בקש והנחם הלא כתוב בשמואל א' ט"ו כ"ט כי לא אדם הוא להנחם ע"כ דורש להרחיק ההגשמה מהש"י ולהכריע תהא התהות מצויה לפניך שהשינוי הוא במדות מלאכים שלוחים משמשים לפניו מתהוים לפי מעשה אדם ותפלתו:

**מה אמרת וכו'.**כוונתו לדרוש מ"ש וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו וכי סימן צריך ליתן על איזה רעה הנחם וזה מיותר ודורש שנותן טעם למה הנחם אשר דיבר פי' אשר דיבר משה וביקש שינחם ושיקראו עמו ולא עמך כנ"ל בריש ס"ח ולעיל ס"פ מ"א: