**רגע אדבר.**לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה. ותחלה דורש על סתם אדם כפשט המקרא ואח"כ ע"פ מדה ז' וי"ז על נינוה ועל ישראל ועל שענין הפרשה בישראל מביאו לבסוף:

**ראה אתה אומר.**עי' לעיל פר' ל"ב והמדרש כאן סומך על מ"ש שם:

**מה כתיב למעלה.**עי' ויק"ר פ' כ"ט ס"ה ותבין זה והוא ג"כ ענין סמוכים וכמ"ש בסוף הסימן. ועי' לקמן ס"ג:

**עטרה שנתן.**עי' פר"א ריש פרק מ"ז. שי"ר פסוק משכני ופסוק כמגדל דויד. מדרש איכה פסוק מה אעידך פסיקתא פר' י' ס"ו ופכ"א ס"ז ופל"ג סי' י' וע' לקמן פנ"א ס"ח. ובמקומות הנ"ל איתא ר"י אומר. עטרות רבי הונא דציפורן אמר זינאות וכאן בשיבוש וצ"ל ג"כ רשב"י אמר כלי זין כמ"ש במקומות הנ"ל ולקמן ס"ג. ומ"ש עטרות דורש ממ"ש כאן את עדים כמ"ש יחזקאל ט"ז י"ג ועטרת תפארת בראשך ותעדי זהב וכסף שהעטרות של זהב וכסף הרי שנקרא העטרות עדי:

**זינאות.**כמ"ש איוב י"ב מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם במדרש איכה שם בהדיא וכן בילקוט חבקוק. ופירושו מוסר מלכי כנען פתח ויאסור אזור במתני ישראל. וכמ"ש עוד בילקוט שם:

**פורפראות וכו' ואעדך עדי.**כמ"ש בפסוק הקידם ואלבישך רקמה וגו' ואכסך משי ואעדך עדי ע"פ מדה י"א וזהו מ"ש כאן את עדים. וענין הפורפירא והעטרות כמ"ד חירות משעבוד מצרים בעת מתן תורה והכלי זין כמ"ד חירות מיצה"ר אז והכלי זין נקרא עדי כמ"ש חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך וכמ"ש במשנה שבת וחכ"א תכשיטין הן לו:

**האמירך.**כמ"ש איכה רבתי פסוק עשה ה' וגו' בצע אמרתו בזע פורפירין דיליה:

**כעס עליהם משה.**שאחר פסוק ויתנצלו הנ"ל כתוב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה:

**הימנון.**פי' במ"ע בל"י שיר של שבח:

**שהניח את העליונים.**פי' קביעות יחיד המקום שיבואו להתראות לפני כסה"כ קבע באהל משה. דוק והבן:

**וצבא השמים לך משתחוים.**עיין סנהדרין (צ"א ב') שהשתחויה היא ליתן שלום בכניסתם ע' רש"י שם וע' ב"ב (כ"ה א') וכן הוא במדרש תהלים י"ט על פסוק יום ליום יביע אומר. ד"א כשראה גלגל חמה בא וכורע היה יודע שהוא לילה כוכבים ומזלות משתחוים יודע שהוא יום שנאמר וצבא השמים וגו' וכאן מפורש שההשתחויה של השמש בבוקר ביציאה חולק על הנ"ל:

**מה כתיב שם.**עתה חוזר לענינו שהתחיל בריש הסימן מה כתיב למעלה:

**כשיהיה פניך כעוסות.**דורש ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים ולא פי' מה היה הדיבור דורש שהיה הדיבור תיבת אלו פנים אל פנים דורש על הכעס כמ"ש פני ילכו. וכמ"ש פני ה' חלקם. ועל הרצון כמ"ש באור פניך יהלכון וכמ"ש יאר ה' פניו וגו' ישא ה' פניו אליך. ופי' פנים משלים לפנים מה שחסר בפנים זה ישלים פנים אחר וזהו מ"ש ושב אל המחנה ופי' ע"פ מדה ט' שע"י דבור פא"פ כשאני בכעס אתה תהיה ברצון ושוב אתה אל המחנה ועל כן ושב אל המחנה. או שדורש א"ת ושב אלא שוב וכן משמע בסוף הסימן ובסי' ד' וכן הוא בהדיא בתנחומא כאן סי' כ"ז ובתד"א ח"ב פרק ד'. ובתנחומא מסיים כאן כמ"ש בסוף הסימן אך כאן במדרש מפסיק בדרשה של חשבתי ימים קודם החתימה:

**יושבת אני ומחשבת.**עיין איכה רבתי פסוק אזכרה נגינתי:

**לכמה שנים וכו'.**ועתה ארכו השנים יותר מכל אלו. וזהו מ"ש בפסוק הסמוך לפסוק חשבתי הנ"ל אזכרה נגינתי וגו' הלעולמים יזנח ה' וגו' עד ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. והנה החולי אינו שינוי ימין חלילה כי החולה מתרפא ושינוי ימין לא ניתן להתרפאות והם ב' כתובים מכחישים מדה ט"ו ומכריע ע"פ מדה ט' שאומר דרך חקירה וספק ואומר אם חלותי שכל מה שמגיע לי הוא דרך חולי הדבר ידוע שרוב החולים מתרפאים כל זה נכלל בתיבת חלותי ואם שנות ימין עליון לא ניתן להתרפאות וצרתי צרה בהחלט. ועי' באיכה שם ביתר ביאור וגם מעט בא"א. ור' אלכסנדרי בא להכריע ע"פ מדת ממעל חלותי מלשון ויחל משה. וכן חלו נא ועי' לעיל פמ"ג ס"ג בא"א. פי' חלותי. ענין התפלה גרם השינוי של ימין:

**השכח חנות.**משמע שכבר הבטיח לחנות אלא ששכח. ודורש ע"פ מדה י"ז שמפורש וחנותי:

**לשון יוני אפס הניח.**כי תיבת אפס בתנ"ך יש שמשמעו תוהו ואין. ויש שפי' אך ואולם. ויש שפי' שכלה ותם אחר שהיה ולזה כוון כאן והביא ראיה מלשון יוני ועי' ב"ר פמ"ד ס"ד אפס הניח. וכן הוא במ"ע אפס בל"י עזב:

**ולא יוסיף לרצות.**משמע שכבר הרצה אלא שלא יוסיף והיינו שכבר הרצה כאן:

**תרתין אפין מזגין.**עי' ד"ר פ"ג סי' ט"ו:

**שוב אל המחנה.**הוקשה לו מ"ש פנים אל פנים ושב אל המחנה וכי מה ענין ושב אל המחנה למ"ש פנים אל פנים ע"כ דורש ע"פ מדה ט' שאחר שאמר פנים אל פנים שהיה הדיבור פנים אל פנים כנ"ל והשיב לו הלא אתה כעסת תחלה תתרצה תחלה והשיב לו זהו התחלת ריצוי ושב אל המחנה א"ת ושב אלא שוב אל המחנה הֵיֵה אתה ברצון כשאני בכעס עדיין:

**ראה שאין אתה.**לשון התנחומא ראה שאפילו בשעת כעסך אתה מפייסני ודורש סמוכין שפסוק ראה אתה אומר אלי סמוך לפסוק ושב אל המחנה:

**ויאמר ה' אל משה.**זאת חקת הפסח וכן בפרשת ציצית וכאן וידבר משה אל ה'. בסדר פינחס יפקוד ה' וגו':

**משל למערה.**תנחומא ויקהל ריש ס"ז ובפסיקתא. וענין הנמשל שנם דיבורו ואמירת משה לה' היה משפע אלהי שנשפע עליו בדיבורו ומאמרו:

**מה כתוב למעלה.**לעיל ריש ס"ב ויתכן שלעיל העתיק ממקום אחר. וכאן ממקום אחר ועל שכבר האריך לעיל קיצר כאן. ועי' תנחומא כאן ריש סי' כ"ז:

**כמה היה רחוק.**לפרש מ"ש כאן ומשה יקח את האהל וגו' הרחק מן המחנה. ועי' ב"ר פנ"ג סי' י"ג במ"ר פ"ב ס"ס ט':

**מנודה לרב.**שכעס עליהם להשמידם והפשיט עדים:

**סיגנוס.**עי' ב"ר ס"פ ו' הביאו הערוך ערך סגנס ופי' דגל וכתב במ"ע שכן הוא בלשו רומי ומשה שברח שהיה ירא שלא ישברוהו ויבזוהו. וכן האהל של משה מיוחד היה לשכינה לשרות שם ולדבר עם משה וכמ"ש לעיל ריש ס"ב בענין האהל של משה:

**א"ר יצחק.**בתנחומא כאן סי' כ"ז איתא והביטו אחרי משה ר' אמי אמר לשבח טבא לינוקא דהא כדין ינקין ורבי יצחק דרש לגנאי היו מסתכלין מאחוריו חמי צוואריה חמי שקיה אכיל מדידן ושתי מדידן וכן הוא בירושלמי ריש פרק ג' דבכורים וירושלמי דשקלים פרק ה' הלכה ב' בלא שמות אמוראים. וכן הוא בקידושין (דף ל"ג) שמות אמוראים כי בתנחומא חד אמר וח"א הובא ילקוט כאן. ומאן דדריש לשבח הדבר למוד מענינו שבשבחו מדבר. ומ"ד לגנאי ממ"ש אחרי משה והיל"ל וראו את משה ולקמן פנ"א ס"ס ו' בשמות אמוראים אחרים:

**כבוא משה האהלה.**ירד עמוד הענן:

**שוב אל המחנה.**לעיל ס"ב ב' פעמים ושם מבואר. וכאן בא לפרש שייכות פסוק זה לפסוק שאחריו ומשרתו יהושע בן נון ודורש ע"פ מדה ט' שאחר שאמר לו שוב אל המחנה היה מסרב מטעם מנודה לרב מנודה לתלמיד או כדריש לקיש לעיל והשיב לו אם לא תשוב הרי יהושע ומשה לא נתרצה ביהושע כי פני משה כפני חמה שאורו מעצמו ופני יהושע כפני לבנה שמקבל מהחמה ובימי משה היה הקב"ה כ"י מנהיגם בעצמו אך בימי יהושע ע"י מלאך כמבואר לעיל פל"ב ס"ג:

**לכבודך.**כדלעיל ס"ג:

**כבר אמרתי לך.**היינו ממ"ש אם אין פניך הולכים הרי שאמר לו שלא ילך בעצמו כו' שעל זה השיב לו אם אין פניך וגו' והיינו מ"ש בסוף משפטים הנה אנכי שולח מלאך וכן בסדר תשא קודם פרשת ראה אתה אומר אלי הנה מלאכי ילך לפניך ושלחתי לפניך מלאך וצע"ג מאחר שכבר אמר לו כמבואר בכל הפסוקים הנ"ל איך אמר משה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואם פי' שלא הודיעו איזה מלאך הרי משה לא התרצה בשום מלאך כמ"ש אם אין פניך הולכים ואיך אמר את אשר תשלח עמי וע' רש"י בחומש ואין לי לב להבין דבריו:

**כי טוב אמר.**משלי כ"ה וילקוט שם:

**הלל אומר.**ויק"ר פר' א' ס"ה:

**המגביהי לשבת.**שלפי פשוטו דקאי על הש"י היודי"ן של המגביהי ושל המשפילי מיותרים על כן דורש על דוד עצמו:

**המשפילי לראות.**בשמים ובארץ זכה לראות בשמים שהיה נביא כמ"ש רוח ה' דבר בי וזכה לראות גדולתו בארץ:

**זה משה.**לעיל ריש פר' ג':

**ריב"ק אמר.**ג"כ לעיל שם ועי' עוד ויק"ר פ"כ ס"ס י"א והדרשה שפתח ר"ת כי טוב הוא לדברי ר"י דסכנין בסמוך שזכה לשלש יכן הוא בהדיא ויק"ר פר' א' שם:

**בשכר ויסתר.**משה פניו זכה ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים ע"פ מדת מנגד וממעל:

**פרעו ראשיהן.**פי' שלא התנהגו בצניעות כראוי כמ"ש ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ויתכן שמ"ש פרעו ראשיהן מדכתיב מיד אחר מיתתם ראשיכם אל תפרעו וגו' ולא תמותו. הרי שהם פרעו ראשיהם היינו בעת ויחזו הנ"ל שהקלו ראשם:

**לא שלח ידו.**ויחזו את האלהים וגו' על שחזו היו ראוים שישלח בהם יד:

**ואחר כבוד תקחני.**אחר שיכלה כבוד של שונאי אז תקחני וכמ"ש פסיקתא ס"פ כ"ג הובא ילקוט תהלים ע"ג ע"ש ותבין כאן וכתוב אחריו מי לי בשמים. וכמ"ש ויק"ר סוף פ"ג עי' מש"ש וע' זכריה ב' י"ב ודו"ק. ולדרשה זו לא ביקש משה כלל לראות מראה כבודו. ומה זה שהשיב לו לא תוכל לראות את פני היל"ל את כבודי כמו שביקש ע"כ דורש שמ"ש את פני היינו פני כבודו שדרש כבודך על שלות רשעים בעוה"ז ושכר צדיקים בעוה"ב והשיב לו וראית אחורי היינו מתן שכרן של צדיקים בעוה"ב שיהיה באחור וסוף הזמן לא את שכר שלותן של רשעים בעוה"ז וזהו ופני לא יראו בעוה"ז בקדימת הזמן ופניה וכמ"ש בסי' הסמוך בהדיא:

**אתרי טפלה.**ע' ב"ר פס"ח ס"ח וש"נ ומבואר:

**והסירותי את כפי.**וראית את אחורי ופני לא יראו וכי יש פנים ואחור למעלה חלילה. ע"כ דורש שמ"ש אחורי על מתן שכר של צדיקים שיהיה באחרית הימים. ועי' ספרי סוף סדר ברכה. וכמ"ש ב"ר ריש פ"ח אחור וקדם אחור זה העוה"ב:

**שנאמר עין לא ראתה.**ע' לעיל סוף פר' ל' ושם מבואר. וסעודה של צדיקים עי' ויק"ר פר' י"ג ס"ג באריכות:

**מה כתיב למעלה.**בסימן זה דורש מפסוק ב' עד כ"ד ולמעלה בפסוק י"ט כתוב אני אעביר כל טובי. טובי הוא מדת הטוב כל טובי מרבה מדת פורענות כן הוא בתנחומא כאן סימן כ"ז וכמ"ש ב"ר פר' ט' סי' י"א. ודעת המדרש שמ"ש וראית את אחורי ופני וגו' הוא פירושו של כל טובי כנ"ל:

**אוצר גדול וכו' ומי שאין לו.**שמי שאין לו הם רבים מאד ממי שיש לו ולזה צריך רחמים מרובים וחסדים גדולים וזהו אוצר גדול: