**לא היה מאמין.**פי' שלא עשה בידיו כפי אמונת לבו עד שראה המעשה ואין זה אלא ללמד לדורות:

**ויהי כאשר קרב.**וירא את העגל ואת המחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם:

**לעשות דבר על פיו.**שאינו רשאי להאמין ליחיד לעשות מעשה אבל מותר להאמין לשום אל לבו:

**שפרחו הכתובים.**ע' תד"א ח"ב ריש פרק ד' וכמ"ש תנחומא כאן ס"ס ל' כל ימים שהיה הכתב על הלוחות לא היה משה מרגיש בהם כשפרח הכתב נמצאו כבדים על ידיו והשליכן ונשתברו וכמ"ש לקמן פמ"ז ס"ו וזהו מ"ש לעיל סוף פל"ו הארון סבל את סובליו הוא גם כן מקדושת לוחות שניים:

**ראה משה שחטאו.**כמו ד"א וארא שאחר שראה עשה מעשה השבירה:

**מוטב תידון כפנויה.**וכמו שהתחיל לעיל פר' מ"ג בסי' א':

**זובח לאלהים יחרם.**ע' לעיל פר' מ"ג שם מ"ש:

**ועתה אם תשא חטאתם.**ואם אין מחני נא מספרך ולא פי' מה יהיה אם תשא חטאתם. ועוד שאם לא ישא למה ימחה אותו מספרו הרי לא חטא ע"כ דורש כל המקרא על שבירת הלוחות שהם חטאו באנכי ה' והוא חשא בעונשו שאצלו זובח וגו' הרי שיש לו חלק בעון העגל. ואם אין ותרצה לקיים מ"ש ואמחה את שמם גם אני בחטאי שאיני מתרצה במה שאמרת ואעשה אותך לגוי גדול שמתיירא אני שתפקוד עלי חטאי וזה לא יתכן כמ"ש לעיל פמ"ד בס"ט שבזה שיעשה אותו לגוי גדול רצה הקב"ה לקיים שבועות אבות ובהכרח שתשא לעוני כן תשא לעונם ג"כ ודוק מאד:

**ויפן וירד משה.**תיבת ויפן מיותר ע"כ דורש על שפנה החטא בלשון משנה מפנין ארבע וחמש קופות. מפנה את הגחלים. וכדומה שפי' מעבירים ומסלקים וכמ"ש שבת (דף צ"ז) ויפן שפנה מצרעתו ובלשון מקרא פי' על הסבת פנים לאיזה צד וקרובים במשמעותם וסובר המדרש שמ"ש ויפן היה אחר מ"ש מחני נא שלא כסדר שכתוב כאן וע' מ"ש לעיל פמ"ד ס"א שע"פ מדה י"ז שכתוב דברים ט' דורש כאן מדה ל"ב. וענין פנית חטא כמ"ש לעיל סוף פמ"א שהיה מתיירא לירד מפני מלאכי חבלה בתפלת משה פנה החטא והעביר מלאכי חבלה:

**הלכות מדרש ואגדות.**לקמן פמ"ז ס"ז. ועיין שי"ר פסוק ידיו גלילי זהב באריכות. ומרומז במ"ש פסל לך וגו' את הדברים שתיבת את מרבה דברים אלו:

**ויגד לך תעלומות וגו'.**וס"ד ודע כי ישה לך אלוה מעוניך וכל הפסוקים שם מדברים במשה החקר אלוה תמצא וגו' גבהי שמים וגם ארוכה מארץ מדה וכל הענין שידוע שדרשו על התורה שנתן למשה עד פסוק י"ב ואיש נבוב זה משה שכתוב אצלו נבוב לוחות תעשה אותו. ובפסוק י"א שם כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן שדרשו לעיל פ"ג ס"ב על חטא העגל הרי שהכל מרומז בפסוקים אלו. ואומר צופר לאיוב שאם היית צדיק כאשר אתה סובר היה עושה לך כמו למשה:

**עת ללדת.**עי' קה"ר פסוק זה. ועי' ד"ר פ"ז ס"ה ופ"ג סי' י"ג:

**כי אבני נזר מתנוססות.**שם ושם הגי' מפסוק הנני יסד בציון אבן וכאן פי' כי אבני נזר אבנים שראוים לנזר יתרוממו על אדמתו כמ"ש ושמתי כדכוד שמשותיך וגו':

**פסל לך.**היל"ל חצב לך כמ"ש חוצבי אבן ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל על הפסולת וכמ"ש במ"כ וכמפורש עוד ויק"ר פל"ב ס"ס ב':

**וה' נתן את חן.**באותו זמן שנתעסקו העם לשאול ממצרים כלי כסף וזהב ואז עסק משה בעצמות יוסף כמ"ש שמ"ר פ"כ סי' י"ט:

**אחר מג' דברים.**לעיל פר' י"ט ס"ג וש"נ ומבואר:

**פה אל פה אדבר בו.**כשדברה מרים ואהרן במשה על שפירש מאשתו אז אמר להם ה' פה אל פה אדבר בו ולא פירש מה דיבר ע"כ דורש ע"פ מדה ט' ודבר הלמד מענינו פא"פ אדבר בו לפרוש מאשתו:

**אל תגשו.**שמות י"ט כשהוא אומר דברים ט' שובו לכם לאהליכם הרי התירן לנשותיהם וס"ד ואתה פה עמוד עמדי ומדקאמר ואתה הרי ששאל מה אני לשוב לאהלי והשיב לו ואתה פה עמוד עמדי. וע' פר"א ריש פרק מ"ו בשם ר"א ב"ע:

**לכל האותות.**ובפסוק הקודם ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואח"כ כתוב ולכל היד החזקה אשר עשה משה מלשון מאושר כמו אשרי האיש וכמו שדרשו על מ"ש אשר שברת וע"פ גז"ש שמ"ש אשר עשה משה היינו אשר שברת וכתוב שם לעיני כל ישראל ועיני ישראל הם השבעים זקנים שנקראו עיני העדה ופי' שכתוב בסוף משפטים ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם הרי שהיו כולם בהר וכשירד משה מן ההר פגע בזקנים ובאהרן ועשה לעיניהם שלא כרצון כולם אלא ביד חזקה שפי' על כרחם:

**ועתה ה' אבינו אתה.**משמע עתה ולא מקודם:

**לבן ארכיאטוס.**במ"ע הביא הגי' ארכיאנטוס פי' בל"י ראש הרופאים:

**סמידרקוס.**בל"י אדם נוטה לחולי הדרוקן ונפוח בטן בן ראש הרופאים קורא לחולה שצריך רופא אבי אתה כך ישראל בני אל חי קורא לעגל אבי אתה:

**בן יכבד אב.**ודורש ע"פ מדה י"ז שמפורש במקום אחר מי הוא הבן ומי הוא העבד:

**הביא עמו איקונין.**כמ"ש (סנהדרין צ"ו) בביאור וע"ש כתוב אחד אומר עלה נ"נ וכתוב אחד אומר עלה נבוזראדן ב' כ"מ מדה ט"ו והכריע דמות דיוקנו היתה חקוקה במרכבתו וכן בירמיה נ"ב פסוק י"ב ובפסוק כ"ו ההכרעה כנ"ל:

**אל תסתלק מעלינו.**כמ"ש שם בישעיה בפסוק הקודם כי הסתרת פניך ממנו. ואגב שדורש רישא דקרא ועתה ה' דורש גם ס"ד:

**זנתה אמם וכו'.**וס"ד ואת בניהם לא ארחם כי בני זנונים המה:

**וינחם ה' על הרעה.**אשר דבר לעשות לעמו. וכמ"ש לעיל סוף פ' מ"א. ודברי דרשה זו שגבו ממני לבא לתכונת כוונתם באורך דבריהם בפסוקים רבים ממקומות הרבה:

**הנקרא בשמי.**שעובד אותי ושמי נקרא עליו אני אומר שאני בראתיו לכבודי:

**הנחתם אבותיכם.**כמ"ש עוד שם ישעיה באותה פרשה המתחלת חסדי ה' אזכיר עד נדרשתי ללא שאלו וכו' עד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו וכדלקמן בסוף הסי':

**הביטו אל אברהם אביכם.**ר"ד הביטו אל צור חוצבתם היה די שיאמר אל אברהם ותיבת אביכם ותיבת הביטו מיותרים ע"כ דורש שהוא תשובה על מ"ש ועתה ה' אבינו אתה הביטו אל אברהם שהוא אביכם וע"ז השיבו כי אתה אבינו כי אברהם וכו':