**אכתוב לך רובי תורתי.**במ"ר פ' י"ד סוף סימן י'. תנחומא וירא ריש ס"ה. ותנחומא כאן סי' ל"ד ועי' תנחומא נח ס"ג ותראה נפלאות. ירושלמי פאה פ' ב' קרוב לסופו:

**מה שהתלמיד.**ע' לעיל סוף פר' כ"ח ובירושלמי שם:

**כמו זר.**כמו הזרים והעובדי כוכבים וע' פסיקתא ריש פר' ה':

**הלוחות הראשונות.**בסי' הא' פירש כתב לך על כתב התורה כולה וכאן מפרש על כתב הלוחות:

**כתוב והלואי אתן ידי.**דורש מדה ט"ו תחלה אמר פסל לך וכו' וכתבתי על הלוחות שהש"י יכתוב ואח"כ כתוב כתב לך ובפסוק ב' ויכתוב שמשה כתב וכן בדברים י' ג"כ ואכתוב וכתוב ויכתוב שהש"י כתב הרי בכ"מ והכריע שמשה כתב והש"י נתן ידו. ומשל הכתובה לעיל פר' מ"ג סוף סי' א':

**אלות ותוכחות.**ע' ד"ר פר' א' ספרי ריש דברים:

**ר"י ור"י בר"ש.**ירושלמי פאה פרק ב' כנ"ל בס"א ושם איתא חד אמר וחד אמר וע' גיטין דף ס':

**פן תשכח את הדברים.**אשר ראו עיניך א"כ מ"ש ופן יסורו מלבבך שהיא ג"כ שכחה מיותר ע"כ דורש ראו עיניך בכתב. ומלבבך על שלא ראו עיניך:

**סבתא ורעמא וסבתכא.**בראשית י' והם מבני כוש. וכן הוא בב"ר פר' ס"ג סוף ס"ז ובריש רות וצ"ע למה תפש דווקא אלו:

**אלא אף אתה.**וזהו כרתי אתך ברית וצ"ע שכתוב תחלה אתך ואח"כ את ישראל. וי"ל שכוונת המדרש כמ"ש לעיל פ' מ"ב ס"ב שעיקר גדולת משה בשביל ישראל ומאחר שעיקר גדולת ישראל בשביל התורה א"כ גם הכריתות ברית העיקר היה עם ישראל וא"כ למה כתוב כאן אתך ואת ישראל ע"כ דורש ומכריע ע"פ מדה ל"א תחלה ישראל ואח"כ משה:

**כל הכבוד שראה.**הן מה שהשיג במראה הנבואה יותר מכל הנביאים וקרני הוד שזכה וגם הכבוד שהיה לו מישראל הכל מהפירות כי שכר עצמו בהאי עלמא ליכא:

**ויגע בהם בפיך.**ולא במחשבה לבד וע' ד"ר פר' ח' ריש ס"ד כי חיים הם למוצאיהם. ובעירובין נ"ד:

**אם לא בריתי.**חוקות שמים וארץ לא שמתי ובריתי היא התורה כמ"ש שבת ל"ג א'. נדרים ל"ב א' וע' ב"ר פ' א' ס"א ד"ר פר' ח' ס"ה:

**ה' בחכמה יסד ארץ.**היינו בתורה. שהחכמה והתבונה והדעת שבהם נברא שמים וארץ וימים היא התורה שנתנה לנו וכמו שבארנו בהקדמה שנייה באריכות הש"י יזכני שאדפסנה:

**אזלת לקרתא.**ב"ר פ' מ"ח ס"ד וכשעלה השיג טבע של עליונים ומנהגם:

**מעשה בר' יוחנן.**ע' ויקרא רבה ריש פ' למ"ד באריכות שי"ר פסוק מים רבים ל"ח א' וכאן קיצר:

**למד תורה ביום.**ממ"ש כאן ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה והרי הלילות בכלל הימים ולמה חשבם בפני עצמם אלא שהיה בהם מעשה אחר שהיום מיוחד ללמוד תורה ולהתיגע והלילה לחזור בלא יגיעה ובקול ונעימה וניגון וזהו רוני בלילה וכמ"ש לקמן ס"ח מפסוק יום ליום כו':

**דשחירין ודקרין.**עי' ויקרא רבה פ' י"ט בסי' א' בשינוי מדרש שמואל פ' ה' פסוק לפנים הארץ יסדת. ומ"ש דשחרין ודקרין בלילה פי' דשחרין בלילה שהוא שחור וחושך ודקרנין הוא בבוקר וביום וכמ"ש ב"ר פר' נ' סי' י' כמו תרתין קרנין דנהור סלקין ומנהרין עלמא ותיבת בלילה טעות וצריך למחוק וריש לקיש סובר כרבנן שעיקר התורה ביום ובלילה וכן הוא שם ושם. ובשי"ר פסוק ראשו כתם פז. וכן דברי ר"י כאן בטעות ובכל מקומות הנ"ל כתוב דסובר ר"י דאין רינה של תורה אלא בלילה. וכן הוא בילקוט סוף משלי וסמי חדא מקמי תלת וארבע:

**לכך התקינו חכמים.**ע' מדרש תהלים מזמור א' וז"ל א"ר ברכיה אף חבות הראשונים קבעו את המשנה שהיו יושבים ביום שנוטל מן הלילה ובלילה שנוטל מן היום פי' שיהיו מחברים יום ולילה בתורה:

**ולא ימוש ספר התורה.**וס"ד והגית בו יום ולילה ובזה שלומד בבקר ובערב יצא ידי חוב יום ולילה:

**אבל לעוה"ב.**פי' שבעולם הזה אכל לחמה של תורה ושתה מימיה כמ"ש לכו לחמי בלחמי ושתו וכו' ומזה נוכל להתבונן על הקרן בעוה"ב וכדלעיל ס"ג בהדיא בסוף הסי' והלשון דחוק:

**מזיו השכינה.**יתכן שהוא ענין אחד עם ידיעת פנימיות התורה כמ"ש ותורה אור. אור פני עמ"ה הוא זיו השכינה:

**החיות הנושאות.**לעיל פ' ל"ב ס"ד וש"נ וכמ"ש בסמוך בס"ז:

**הראשונים והאחרונים.**צ"ע מאי קמ"ל הרי מפורש בריש הענין פסל לך וכו' כראשונים וכתבתם וכו' על הלוחות הראשונים. ויתכן שאצל הלוחות הראשונות אינו מפורש עשרת הדברים רק בלוחות האחרונות מפורש כאן עשרת הדברים והרי זה בא ללמוד האחרונים מהראשונים ונמצא למד ראשונים מאחרונים שהיו ג"כ עשרת הדברים וכן הוא בדברים ט' שלא פירש בלוחות ראשונים ופי' בלוחות אחרונים וזה מ"ש המדרש עשרת הדברים פי' שבזה היו שוים ע"פ מדה י"ב:

**כיצד היו עשוים.**שי"ר פסוק ידיו גלילי זהב. ירושלמי שקלים פרק ו' ושם המאמר בשלימות:

**היו טוענים אותם.**כמ"ש לעיל ריש פ' מ"ו וש"נ. ע"ש בביאור ומשה נושא הלוחות בידיו. ולשון ושני הלוחות ביד משה שהיו על ידו אחת. ועי' עוד במ"כ:

**והיה בעבור כבודי.**שמות ל"ג כ"ב וכמ"ש בתנחומא כאן סי' ל"ז מפסוק קרנים מידו לו ושם חביון עוזו כשנחבא במערה השיג קרני ההוד:

**הלוחות היו ארכן וכו' ומשם נטל.**ומרומז ג"כ במ"ש קרנים מידו היו לו קרני הוד מזה שהיה בידו הם הלוחות:

**ארכו ו' טפחים.**במ"ר פ' ד' בסי' כ' וש"נ:

**אוחז בטפחיים.**עי' לעיל ריש פר' כ"ח וש"נ:

**כותב בקולמוס.**ד"ר פר' ג' סי' י"ב ושם מבואר:

**כתב לך וכו'.**וכתוב שם ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה:

**נתענה ק"כ יום.**סובר שהיה משה בהר ק"כ יום וכן הוא בתנחומא כאן סי' ל"א וכן הוא בסדר עולם פרק ששי באריכות אך בפר"א פרק מ"ו ובתד"א פרק ד' בחלק ב' סוברים שמ' יום אמצעים היה במחנה ולקח האהל ונטה לו מחוץ למחנה:

**מזיו השכינה.**לעיל ס"ס ה' וש"נ:

**את אשר תמצא אכול.**וס"ד אכול את המגילה הזאת וגו' עד ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק ודרשו שהמגילה היא התורה:

**ד"א מלחמה של תורה.**על שמביא מפסוק אחר אומר ד"א והוא עצמו מ"ש תחלה אוכל מן התורה. וע' מ"ש בזה בס"ה:

**ביקש לישן.**שהשינה קשה לסבול יותר מאכילה ושתיה שהנודר שלא לישן ג' ימים מלקים אותו וישן ולא כן באכילה:

**לתיסומן.**כתב במ"ע שלדעתו צ"ל לתסור הוא הממונה על האוצרות ומשה היה נאמן ביתו היינו בית התורה כמ"ש בסוף פ' זו:

**מודד תורה.**כי ניתן לו התורה בכללים כדלעיל פר' מ"א ס"ו היינו דרכי המדות שבהם מודדים התורה ועמ"ש בזה בריש ספרי מדרש תנאים בטעם שם מדות:

**אלא מ' יום.**בלבד היינו במ' יום הראשונים על לוחות הראשונות וכן בלוחות אחרונות מ' יום ועל התפלות מ' יום וכמ"ש בריש הסי' נתענה ק"כ יום. ודורש המדרש שמ"ש לא אכל ולא שתה אין פי' שלא הרגיש כלל על ענין אכילה ושתיה ולא נתענה לא כן הוא אלא פי' שבתחלה לא הרגיש וסבל יותר ממה שיוכל כל אדם לסבול ואח"כ הרגיש בעינוי ובכל רגע קיים וזאת התורה אדם כי ימות באהל והתחזק בתורה ובזיו השכינה כנ"ל וע' תוסכות ב"ק דף פ"ב א' ד"ה כדי. ותוספות שבת פ"ט א' ד"ה לסוף י' יום:

**בלוחות הראשונות.**ע' לעיל פ' מ"ו ס"ב:

**שנאמר כתב לך את הדברים.**וס"ד כי על פי הדברים האלה הם תורה בע"פ. הלכות. ואגדות. ומדרש. הכל בלוחות שניים:

**למה אמר הקב"ה.**ומשמע על הלוחות כדלעיל ריש ס"ב בכ"מ ולעיל הכריע בא"א וכאן הכריע דמ"ש כתב לך על תנ"כ:

**טוב לי כי עניתי.**למען אלמד חוקיך:

**ד"א מנין.**פי' שבסי' הקודם דרש על פסוק מ' יום ומ' לילה וכאן דורש דרשה אחרת באותו פסוק אמר ד"א. ופי' מאחר שאין לילה למעלה ואיך ימנה כמה היה שם ותירץ ומנין היה יודע שעוד יש להקשות ב' כתובים מכחישים מדה ט"ו שפעם כתוב ואנכי עמדתי ופעם כתוב ואשב בהר. והכריע שמ"ש ואנכי עמדתי ממורא הש"י שלימד אותו תורה ביום וכשמניחו שיחזור מה שלמד ישב בלילה. וכדלעיל ס"ה רנה של תורה בלילה:

**יום ליום יביע אומר.**ולילה ללילה יחוה דעת ואח"כ אמר אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם והם ב' כתובים מכחישים ע"כ דורש שבאמת בשמים אין אומר ודברים ומ"ש יום ליום יביע אומר אא"ע לשמים עצמו ת"ע למשה שיש בו אומר והיה בשמים וכתוב בו יום ולילה וזהו יום ליום יביע אומר שאמר לו ביום ולילה ללינהיחוה דעת שיחוה לו שיתבונן ועי' תנחומא כאן סימן ל"ו:

**באומניות.**במחשבת חכמה כמעשה אומן בכלי:

**מה יפו פעמיך.**וס"ד בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן ודרש שם בשי"ר פסוק זה בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב המד"א נדיבי עמים וגו' עם אלהי אברהם ואברהם בא באומניות:

**ויגש אברהם.**שהתחיל לבקש מחמשים עד שהגיע לבקש על עשרה:

**וכן דוד.**שאמר חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי על המזיד. אמרתי אודה עלי פשעי לה' על המרד. ואתה נשאת עון חטאתי סלה כולם יחד וזהו האומניות שהתחילו בדבר קל:

**וכן משה.**שתחלה אמר חטא העם הזה חטאה גדולה ואח"כ אמר ועתה אם תשא חטאתם והיל"ל בהיפך כמו דוד ע"כ דורש שגם משה בא באומניות שמ"ש חטאה גדולה היה בפני המקטרגים ובעת בקשת המחילה הקטין החטא ואמר אם תשא חטאתם:

**שלא יעמדו אבותיהם.**כמ"ש לעיל סוף פ' מ"א שעמדו כנגדם זכות שלשה אבות ונסתלקו:

**ועתה אם תשא חטאתם.**ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת היינו מספר התורה:

**צו את כו' אמור וכו'.**פי' שכל אלו כתוב אל משה וכשתשמיד אותם בהכרח שתמחה גם שמם מן התורה מחה גם שמי שלא דברת עמי רק בשבילם ועי' לעיל פר' מ"ו ס"ב:

**לא יהיה לך.**לעיל פר' מ"ג ס"ה:

**אם עשיתי מחני נא.**אם על ביטול דיבור אתה מענישם לי אמרת ולא ביטלתי ואם אתה חושב זה לביטול הדיבור תמחה גם אותי שהרי לי אמרת:

**שכתבתי ונתתי.**פי' שיבול לומר אני נתתי והראה על זה שהר אני כתבתי אותה:

**ואפילו עושה נאמן הוא.**פי' שאפילו אם יכתוב בתורה דבר מדעתו לא על דעת שיאמר חלילה הוא בעצמו כתב וחידש הדבר הזה אלא כי נאמן הוא בכ' בית התורה ולו מסרתי כל כללי ודרכי החורה וכדלעיל ס"ז מודד תורה וכל מה שידרוש יוכל לומר כמו אמר ה' כמפורש לעיל פר' י"ח בס"א באריכות שאמר כה אמר ה' כחצות לילה שדרש ואמר כן וכע"ש לעיל פר' י"ט בס"ג. ועי' לעיל פר' מ"ו ס"ג ולעיל פר' מ"ב ס"ה בביאורי ושם בשם התד"א. ובדומה לזה לעיל כ"ה ריש סי' ט"ו וכמ"ש כל זה בפסיקתא פ' י"ז ס"ס ב'. ובאמת שכל מה שאמר משה שכינה מדברת מתוך גרונו כשאמר כה אמר ה' כחצות הלילה כה אמר ה' שימו איש חרבו. וכמ"ש מפורש בסנהדרין (דף פ"ט א') שהנביא יכול לדרוש ק"ו מנבואתו ולומר כה אמר ה' ע"פ דרכי הנבואה ושליחותו של הש"י. ודוק מאד בכל המקומות שציינתי ושם ציינתי למקומות אחרים שמכולם יחד יובן דבר לאשוריו אחר העיון בעומק היטב: