**וידבר אלהים.**דורש כפל לשון ושינוי שמות וידבר ואח"כ ויאמר תחלה אלהים ואח"כ ה' כמפורש בסוף הסימן:

**על שלמה כיצד.**הקדים שלמה למשה כי כן דרך המדרש שמתחיל לדרוש בענין שאינו מאותה פרשה ואח"כ חוזר לענין הפרשה:

**נתן בה מצות עשה.**פי' שנתן לכולם בשוה. רק למלך מצות מיוחדות. וחטא שלמה במצות המיוחדות למלך:

**לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב.**בתורה סדר שופטים מסודר. לא ירבה לו סוסים ולא ישיב וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו שאצל כסף וזהב לא נתן טעם כלל אך המדרש נתן על כולם טעם אחד. וזה ע"פ מדה י"ז וכמ"ש בריש שי"ר שעל ג' אלו אמר ארבה ולא אסור:

**אמר הקב"ה לא ירבה.**תפס לשון המפורש בפסוק לבד דרשה הנ"ל ועי' תנחומא כאן סי' ה':

**י' שבירבה.**שג' לאוין הנ"ל עיקר היו"ד שבתיבת ירבה שהוא צווי על העתיד. וכפי מ"ש ויק"ר פ' י"ח סי' י"א על פסוק קוצותיו תלתלים על קוצי התורה ושלזה הביא שם ראיה מי' שהוא מקוצי התורה וכמ"ש בסמוך וקוצה ממך וע"ש מנין לו שקטרג ולשון התנחומא תני רשב"י עלה ספר משנה תורה וכן הוא בויק"ר שם בשם רשב"י:

**לא כך אמרת.**כמפרש בסמוך ומנין שבטל וכו' וחזר וכו' שבא לפרש מ"ש לא כך אמרת:

**ומנין שבטל.**וק"ו מהשי"ת על האדם. ומה שקורא אותה ביטול מן התורה שכבר נקראת בשם שרי כמה פעמים בתורה ועי' ב"ר פר' מ"ז בלשון יותר ברור וע' סנהדרין ק"ז י' שנטלתי משרה עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו. ועי' לעיל פ' ה' סי' כ"ב שספר בראשית כבר היה כתוב:

**דברי אגור.**עי' במ"ר פ"י ס"ד ובריש שי"ר ובריש קהלת ותנחומא כאן סי' ה' ודרש שמות אלו על שלמה כמ"ש ריש משלי שלמה בן דוד שכל הספר ממנו וכן במשלי י' וכ"ה:

**נאם הגבר לאיתיאל.**וס"ד לאיתיאל ואוכל והוקשה לו כפל לשון שם לאיתיאל ודורש נוטריקון לאיתיאל לא יסור לבבו מאל בחילוף ת' רפויה בסמ"ך ומ"ש עוד הפעם לאתיאל דורש בא"א לא. אתי אל. פי' לא יסור לבבי שאוכל ואנצח יצרי להיות עם אל:

**גורף ביבין.**שהיא מלאכת אדם בזוי שאין משגיחין על מעשיו. כי מה שכתוב עליו שחטא אינו אלא לפי גודל חשיבותו העלו לו כאלו חטא. כמ"ש שבת נ"ו ב' כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה אלא שנשיו עשו כן ולא הוא. וטוב לו שלא היה חשוב:

**ופניתי אני.**בקה"ר פסוק זה ופי' שפינה עצמו מן התורה והחכמה וכמ"ש כאן יקא שהקיא ד"ת:

**מחכים על ד"ת.**וזהו לראות חכמה ומ"ש מראה לעצמי מתיבת אני מדעת עצמו על ד"ת. וזהו לדעת הוללות וסכלות שנהפכה לו לסכלות:

**כי מי יבא אחרי.**והרי כתוב אחרי ה' אלהים תלכו ולא לבא אחריו בדעת עצמינו אחריו ולהרהר כי בא משמע שכבר בא והשיג הכל ויכול לדון כחפצו. וכמ"ש איוב כ"ג אבא עד תכונתו אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות והבן:

**נמלך בפמליא.**דורש עשוהו לשון רבים הוא ופמליא שלו. והכוונה שאינו עושה וגוזר לפי גדלו וכחו. אלא לפי כח הברואים והמלאכים משרתיו שברא להנהיג העולם:

**צרופה.**דבריו ואמרותיו אינם מגיעים לברואים אלא ע"פ מלאכיו ושלוחיו שע"י נצרף ונברר הדבר שיבא בצמצום לפי כח הברואים שלא להוסיף ולגרוע:

**בגזרת עירין פתגמא.**ובמאמר קדישין שאלתא שכ"י שואל למלאכיו ואח"כ גוזר בהסכמתם. ועי' לקמן פ' ט"ו ריש סי"ג וש"נ ומבואר:

**כמו שכתוב למעלה.**לעיל פ"ה סי' כ"ב כל הענין עי' עוד פ"ג ס"ט:

**בעבודה קשה.**כי עיקר הגזירה לא היה כ"א גירות ועבודה ועינוי מעט אך לא להרוג הבנים ולא להטביעם ביאור לא להפרישם מד"א ולא בעבודת פרך:

**וידבר אלהים.**ע' ריש סי"א וכן בסימנים הסמוכים:

**הה"ד כי העושק.**תנחומא וארא סי"ה קהלת רבה פסוק זה ע"ש בא"א. ודורש שאם פירושו מלשון עושק וגזל היל"ל יעכיר או יכאיב את הכל ולא חכם לבד ע"כ דרש ע"פ מדת ממעל מלשון עסק ועב"ר פ' ס"ד ס"ח עשק שבו נתעסק. ורוב בני אדם העסק הוא עיקר חיותם אך החכם יהולל מחכמתו:

**שנתנה מתנה.**שנאמר וממתנה נחליאל כ"ה בילקוט כאן. וכמ"ש עירובין דף מ"ח א' במ"ר בסוף פ' י"ט ועי' לקמן פ' מ"א סי' ו' נתן לו הקב"ה את התורה מתנה:

**ס' הלכות.**שם בקה"ר הגיר' פ' הלכות:

**יהולל חכם זה משה.**כמ"ש עיר גבורים עלה חכם ועושק פי' מלשון מריבה כמ"ש ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו וכמפורש בתורה שהתעשקו עמו דתן ואבירם וכמ"ש לעיל פ"ה ס"כ וש"נ:

**שאתה עניו.**פי' סבלן שלא להקפיד כמ"ש סוף בהעלותך והאיש משה עניו מאד והתורה היתה כתובה לפני הקב"ה קודם העולם אלפים שנה וכמ"ש ריש ב"ר וש"נ:

**טוב אחרית דבר.**סמוך לפסוק כי העושק הנ"ל ורוה"ק אמרה למשה למה אבדת את לבך טוב אחרית דבר וגו':

**מדין הדין.**לעיל סוף ס"א ופ"ה ס"ס כ"ב:

**שנאמר וידבר אלהים.**ואח"כ אני ה' תחלה דין ואח"כ רחמים ובילקוט כאן הגי' ואין אלהים אלא דין שנאמר אלהים לא תקלל נכנסה סנגוריא ולמדה עליו זכות שנאמר ויאמר אליו אני ה' ואין ה' אלא רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון עכ"ל ובקה"ר שם הגי' ויאמר אליו אני ה' א"ל את בו"ד לא יכולת לסבול אותם אני ה' בעל הרחמים במדתי ארחם שנאמר אני עשיתי ואני אשא:

**קרתני.**הוא בן כפר קטן שאינו רגיל בנימוסים:

**אני הוא שגדלתי לך.**וזהו אני ה':

**במדת הרחמים.**אע"פ שאינם ראוים כמ"ש סוף הפרשה. שמא עד שבאתי גרמו עונותיהם ונתגבר הדין עליהם כאשר הם ראוים והשיב אני ה' ברחמים אני עליהם לגאלם:

**חבל על דאבדין.**סנהדרין קי"א תנחומא כאן עיין רש"י בחומש:

**הרבה פעמים.**פי' שמ"ש כאן וארא אל אברהם וגו' ואם פי' שנראה להם פעם אחת באל שדי כמפורש אצל אברהם בראשית י"ז אצל המילה. ואצל יעקב בראשית ל"א י"א שזהו מ"ש בריש ויחי אל שדי נראה אלי בלוז וגו' א"כ מה מלמדינו כאן במה שכבר מפורש ואם ללמד על יצחק שאינו מפורש אצלו א"כ למה הזכיר לאברהם ויעקב אלא ע"כ פי' שנראה לכולם הרבה פעמים באל שדי. שפי' מלשון די וצמצום ואע"פ שמפורש כתוב אצל כלם שנראה להם בשם ה'. אך לא היה באופן שהודיע למשה וזה מ"ש המדרש לא הודעתי להם וכו' כשם שאמרתי לך וזה ע"פ מדה ט' וכמ"ש לעיל פ"ג ס"ה שהוצרך לברר עסקיו לידע ולהודיע לישראל ובדברים אלו יתורץ קושית רש"י על המדרש וזהו ושמי ה' לא נודעתי להם וע"פ מדה ט' כאלו מפורש אבל לך הודעתי:

**כי לך ולזרעך.**אתן את כל הארצות האל:

**עם רועי.**לאמר לנו המים:

**במאה קשיטה.**בראשית ל"ג:

**לא שאלני.**צ"ל ולא שאלוני שפי' שכולם לא שאלו אותי. וההרהור אחר מדותיו ושאלת ידיעת שמו דבר אחד הוא שעל שלא הרהרו לא שאלו שמו ואתה שהרהרת שאלת:

**ועל זה נאמר.**לא די שאמרתי להם שאתן אלא שגם הקמותי בריתי אתם ואעפ"כ לא הרהרו וזהו וגם. שכל הענין סובב על ההפרש בין האבות למשה בענין הרהור על מדותיו. וזהו אשר גרו בה שלא הרהרו על גרותם. וכן פסוק וגם אני שמעתי נאקת ב"י שייך לכוונה הנ"ל שעל שלא הרהרו וכו' אשמע נאקתם:

**ולכן נשבעתי.**מה לכן שנאמר שם אצל שבועה אף לכן שנאמר כאן שבועה גז"ש עי' ד"ר פ"ג ס"ב פסיקתא פ' ט"ו סי' י"ז תנחומא כאן סי"ב ותיבת לכן פי' כמו אל כן אל דבר אמת וברור ועי' ב"ר פ' מ"ח סימן י"א והוא ענין שבועה:

**ד' גאולות.**תחלה והוצאתי אתכם וגו' היינו מעבודת פרך ואח"כ והצלתי אתכם מעבודתם מכל עבודה ואח"כ וגאלתי אתכם היינו היציאה מרשותם לגמרי. ואח"כ ולקחתי אתכם לי גאולת הנפש:

**כנגד ד' גזירות.**ע"פ מדת מנגד ד' לשונות של גאולה שהיה די במ"ש וגאלתי ולקחתי אלא כנגד ד' גזירות כמ"ש לעיל פ"א סימן י"ב פ"ה סימן י"ח וש"נ ומבואר מה הם הד' גזירות:

**כוס ישועות.**פי' הכוס לפי הישועות ד' כוסות כנגד ד' ישועות. ועי' ב"ר פר' פ"ח סי"ה ירושלמי ריש ערבי פסחים שם ושם מביא ד' פסוקים של כוסות:

**אעשה להם וכו'.**בא לפרש מ"ש בפסוק והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם וגו' והרי לא נתן להם כדלעיל אלא פי' על פי מדה ל"א ומדה ט' אשר נשאתי את ידי לאברהם ליצחק וליעקב לתת אותה לכם ונתתי אותה לכם מורשה. וזהו מ"ש המדרש אעשה להם (לישראל) מה שאמרתי לאברהם שאתן להם (לישראל):

**ולא שמעו אל משה.**ענין שמיעה בכתוב הונח על קבלת דברים לעשותם. וכאן לא ציוה משה דבר שיפול עליו שמיעה וקבלה. על כן דרשו שהיה כאן צווי מעשה ע"פ מדה י"ז שמפורש ביחזקאל כ' ואודע להם בארץ מצרים ביום בחרי בישראל היינו בעת ששלח את משה להוציאם וכתיב שם וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי. וזהו מ"ש כאן ולא שמעו אל משה. ובזה מבואר היטב מ"ש בסמוך הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה שהק"ו מופרך מתוכו שב"י לא שמעו מקוצר רוח ועבודה קשה מה שאין כן פרעה. ולפי הדרשה ניחא מה בנ"י לא קבלו מה שצויתים להשליך עבודת גלולים ולקבל מלכות שמים אף כי פרעה. ומ"ש מקוצר רוח פי' רוח אמונה ושכל ומעבודה קשה שהיה קשה עליהם לפרוש מעבודת אלילי מצרים. ובמכילתא בא פ' ה' פסוק והיה לכם למשמרת מבואר היטב וז"ל ר"י ב"ב אומר הה"א ולא שמעו אל משה וגו' וכי יש לך אדם שמתבשר בשורה טובה ואינו שמח וכו' ע"ש אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודת כוכבים וזה ע"פ מדה כ' ועי' לקמן פ' ט"ז ס"ס ב':

**בא דבר וכו' המשל אומר.**עי' מ"כ שלא פי' השי"ת מה שידבר שמ"ש וישלח פי' שע"י הדיבור ישלח. ע"כ דורש שמ"ש בא דַבִר מלשון דבֶר וכמ"ש תהלים ב' ידבר אלימו. ותדבר כל זרע הממלכה. ועי' ב"ר פר' צ"ג סי"ו ידבר נא עבדך ועי' במ"ר פ"ט סי"ח ואת דברי. וזה מן קציא לקוצצו ולחתכו וכמ"ש לעיל פ"ג סי' י"ד אם איני הולך לרדותו איני הולך. בתנחומא כאן בא"א בסי"ב וז"ל לכן אמור וגו' הלך משה ואמר להם כך ולא שמעו אל משה וגו' חזר משה ואמר הן ב"י לא שמעו וגו'. וידבר ה' אל משה דבר אל פרעה המשל אומר וכו' דעתו שפסוק י"ב היה קודם פסוק י' י"א. שעל שפירש הפסוק בא דבר פי' על המכות כנ"ל א"כ איך אמר בפסוק י"ב הן ב"י לא שמעו איזה ק"ו הוא בדברים לא ישמע כמו ישראל אך ע"י המכות ישמע ודורש ע"פ מדה ל"א וצריך להגיה כן במדרש כאן ודו"ק: