**איש אמונות רב ברכות.**וס"ד ואץ להעשיר לא ינקה. ע' מ"ש ב"ר פר' פ"ב ס"ב ויתבאר גם כאן. ומ"ש כל מי שנאמן כיעקב בבית לבן. וכיוסף בבית המצרי. ותחלה פירש כפשוטו על סתם אמונים ואח"כ דורש ע"פ מדה ז' וי"ז. ועי' תנחומא פקודי כאן ס"ה:

**שהיה גזבר.**לעיל פל"ז ס"ס א' וס"ס ב':

**זה קרח.**שביקש כהונה ולהקטיר קטרת שמעשרת:

**על מלאכת המשכן.**דורש אמונות על הגזברים הממונים על דברי ממון כמ"ש בפסוק ולא חשבו שבריש סימן ב'.

**שנו רבותינו.**שקלים פרק ה' משנה ב' מפסוק שמות כ"ח ד' והם יקחו את הזהב שם בגמרא בירושלמי:

**אע"פ שהיה משה גזבר לעצמו.**על שהיה מלך ישראל וגדול מכולם ורבם ומי יצורף לו בעבודתו. עכ"ז צירף לאחרים לקיים המשנה. ולשון התנחומא אלא אע"פ שהיה משה הצדיק נאמן ע"פ הגבורה דכתיב בכל ביתי נאמן הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם:

**על ידי משה ביד איתמר.**מ"ש ביד איתמר שייך למ"ש עבודת הלוים ביד איתמר כמ"ש רש"י בחומש וכמ"ש בריש נשא שהיה ממונה על בני גרשון ומררי וא"כ היה זה בשנה השנית בחודש השני וכאן משמע שהיה בשנה ראשונה אצל עשיית המשכן. ויתכן עמקות כוונת המדרש לתקן פשט מקרא זה הקשה שמ"ש אשר פוקד יש לו שני משמעות מלשון מנין ומלשון התמנות על עבודת המשכן שנקרא ג"כ פקודה כמפורש בסוף במדבר פקודת אלעזר וכו' וכאן פי' שנמנה ע"פ משה עם איתמר והלוים שנתמנו על עבודת המשכן ולא נמנה ע"פ אלעזר ע"כ לא הביאו כאן ודוק היטב וע' לקמן ס"ו:

**עליו נאמר ולא יחשבו.**גי' זו קשה להולמה וגירסת התנחומא זה שאמר הכתוב ולא יחשבו וכדמפרש והולך וסגנון הפסוק ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם וכו' כי באמונה הם עושים פי' שהם בעצמם עשו באמונה שעשו כמפורש במשנה שקלים פ"ב מ"ג א"כ יקשה ומשה היה גזבר כו' ותירץ שלא היה כאן מקום לחשד ושכל הנדבה היה בב' בקרים והיה די והותר וציוה שלא להביא עוד ועכ"ז עשה חשבון עם אחרים שעשה הכל והותיר וגם בהיותר עשה משכן לעדות. וע' לעיל פר' מ"א ס"ב וש"נ ומבואר:

**נכנס משה אצל בצלאל.**צ"ע שדברי המדרש היפך הכתוב בסדר ויקהל ויבואו כל החכמים וכו' ויאמרו אל משה. אך לשון חכמים מרפא המה למדונו פשט הכתוב באמת שהיל"ל ויבואו כל החכמים אל משה ויאמרו אליו ע"כ פירש שמ"ש ויבואו כל החכמים פי' שבאו אל הראש שלהם היינו בצלאל לדבר עמו שהוא ידבר אל משה אך המעשה שהיה שבתוך כך בא משה אל בצלאל ודברו החכמים עם משה:

**משכן לעדות.**דורש מדה יו"ד שתי פעמים המשכן משכן העדות וגם לא פורש בתורה מה נעשה במותר ע"כ דורש שמהמותר צוה הש"י לעשות משכן לעדות וצע"ג מהו ענין של משכן העדות שלא יתכן לומר שעשה משכן מיוחד ללוחות העדות שהרי מפורש שבמשכן אהל מועד עשה ק"ק ושם נתן הארון עם לוחות העדות ולבד זה מצאתי בחפשי דרך להבנת מדרש זה. בילקוט בהעלותך (בשם מדרש אספה שאינו בידינו) על פסוק ויעמד אותם סביבות האהל באהל הדברות שהוא חוץ מן המחנה שני אהלים עשו. אהל לעבודה ואהל לדברות (וזהו מ"ש בילקוט כאן משכן לדברות כוונתו לדברי ילקוט זה) וכמדת הפנימי כך היה החיצון והלוים היו משמשין זה וזה בעגלות שנאמר ושמרו את משמרתי ואת משמרת אהל מועד לכל עבודת הקודש שני אהלים עשו וכו' ע"ש עכ"ל שבא לפרש מ"ש שם וישארו שני אנשים במחנה ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה ואח"כ כתוב ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל הרי שהיה אהל של דברות חוץ למחנה והרי המשכן היה בתוך המחנה כמ"ש בריש במדבר סביב לאה"מ יחנו והרי הם שני כתובים מכחישים והכריעו ממ"ש בפר' משכן ומפסוק ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וכו' וקרא לו אהל מועד וכו' כל הענין הרי אהל לדברות תחלה במחנה ואח"כ חוץ למחנה קודם שעשו המשכן שב אל המחנה כמ"ש לעיל פר' מ"ה בד' סימנים הראשונים וכן הוא בתד"א פרק ד' שבמ' יום האמצעים צוה לו להכניס האהל לתוך המחנה וביה"מ לבא שם כל מבקש ה' לתפלה ולתורה ושם היה מקום המיועד לדיבור הש"י עם משה וכשעשה המשכן היה המשכן קבוע בתוך המחנה ועשו עוד אהל אחר כמדת הפנימי כי תחלה היה אהל סתם ובזה נתבאר הכל הש"י יאיר עינינו במאור תורתו. ומ"ש משכן העדות כמ"ש תחלה ומשה יקח את האהל וגו' וקרא לו אה"מ. כך כאן קראו משכן העדות על שהיה כמדת המשכן:

**משכן משכן.**ולא אמר מקדש או אה"מ ע"כ דורש מדת ממעל מלשון משכון וע"פ מדה יו"ד שני משכונות וכמ"ש לעיל פר' ל"א סי' יו"ד וש"נ ומבואר:

**שאנשי כנסת הגדולה אומרים.**פסוק זה אמרו נחמיה בתפלתו אלא ממ"ש בסוף התפלה ואל תפלת עבדיך החפצים ליראה את שמך הם החברים של נחמיה הנקראים בפי חז"ל אנשי כנה"ג. וכמ"ש בתנחומא בהדיא בס"ב כאן על חורבן ראשון ועל חורבן שני היינו של שני ביהמ"ק שאמרו ברוה"ק גם על חורבן ב' ולא על המשכנות:

**שיש סליחה.**שנסלח להם על העגל על ידי המשכן כמ"ש לעיל סוף פר' מ"ח וכל הענין כאן בתנחומא ס"ו:

**שנתמנה מפי הקב"ה.**ע' מ"כ ובתנחומא אינו:

**אמרו בגוים לא יוסיפו לגור.**ובפסוק הקודם פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם היינו בעת עון העגל ובכל עת שהיה כעס גדול אמרו כן וכן בחורבן ביהמ"ק:

**ויאמר ה' סלחתי כדברך.**וכן הוא לעיל פכ"ט סוף ס"ז ד"ר פר' א' ס"ג ותנחומא כאן סי' הנ"ל ופר"א סוף פר' מ"ו שפסוק ויאמר ה' סלחתי שכתוב אצל חטא מרגלים דורשים על סליחת חטא העגל רק בד"ר פר' ה' בסי' י"ג ובפר' ז' ס"ט ובפ' י"א סי' י"א הביאו הפסוק כמו שכתוב על חטא העגל וינחם ה' ועל מרגלים סלחתי כדברך. ובמדרש תהלים מזמור צ' ב' הדעות ע"ש באריכות. אך בחנחומא סוף פקודי מבואר אימתי נאמר למשה לעשות משכן ביום הכפורים לפי שעלה משה להר ג' פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום מששה לסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא יו"ד בתשרי ואותו היום נאמר לו וינחם ה' על מעשה העגל אותו היום אמר לו סלחתי כדברך ואותו היום נאמר לו ועשו לי מקדש ובאותו היום אמר לו וסלחת לעונינו (פי' שמשה אמר לו וסלחת לעונינו וע"ז השיב לו סלחתי כדברך ע"פ מדת ממעל) וכן משמע בפר"א הנ"ל שעל שאמר משה סלח נא השיב לו סלחתי היינו שאמר וסלחת לעונינו:

**שנאמר ועשו לי מקדש.**שבו מקטירים קטורת הסמים של בשמים וריח כן הוא בהדיא בתנחומא כאן כיון שראו אומות הריח של קטורת מתמר ועולה מתוך המשכן ידעו שנתרצה להם הקב"ה:

**אמר רשב"י.**תנחומא כאן ס"ד ודורש מזמור ע"ד:

**היה מחרף ומגדף.**כמ"ש שם שאגו צורריך בקרב מועדיך וכו' עד מתי אלהים יחרף צר:

**יודע כמביא למעלה.**שביהמ"ק של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה ודעת המחריבים הסכלים שכאשר יחריבו ביהמ"ק של מטה ינצחו כח גבורה של מעלה כו':

**חשבו מזמה בל יוכלו.**ור"ד כי נטו עליך רעה:

**באו גוים בנחלתך.**טמאו את היכל קדשך שרפו כל מועדי אל בארץ וכוונתם כי נטו עליך רעה וכשרואים שאינם יכולים אז נתנו את נבלת עבדיך מאכל וכו' וכן הוא במדרש תהלים ע"ד וכללו בזה גם מזמור ע"ט פ"ג ודו"ק וע"כ כתוב כאן ב' פעמים משכן של מטה ומעלה:

**א"ר חייא בר אבא.**דורש כרשב"י ובמזמור פ"ג על עמך יערימו סוד וגו' ולא יזכר שם ישראל עוד כו' וגו' עליך ברית יכרותו וכמ"ש במד"ת אם נעקרו ישראל אלהי מי וכו':

**אנדריאנטוס.**לעיל פר' כ"ז ס"ג ד"ר פ"א סי' ט"ז:

**ציפורן של נחושת.**מקל עב של נחושת וברזל וחד מלמטה כמו ציפורן. והנמשל על שבהמ"ק בדמיון של מעלה וכן הצדיקים יסודי כותלי ועמודי עולם שהוא ענין הכותל שבמשל:

**ננתקה את מוסרותימו.**על תורה ומצוה ופי' שיבטלו הקשרים שביניהם ובין הקב"ה ונפרידם ממנו מדרש תהלים מזמור ב':

**אלא דמשכן.**כמ"ש בריש סימן ג':

**עושין ע"פ משה.**בא לפרש שמ"ש אשר פוקד פי' כמו ופקודת אלעזר וכדומה שפי' התמנות על צרכי עבודת המשכן. אך אלה פקודי פי' על מניני המשכן וכמפורש בסמוך עי' לעיל סימן א':

**לא עשה אלא.**פי' לא עשה בא"א אלא באופן זה:

**שכח האלף וז' מאות.**דורש מ"ש ואת האלף וכו' עשה ווים שהיה די שיאמר והאלף וז' מאות לווים לעמודים ולמה אמר ואת וכו' עשה וכו' כאלו אמר דבר חדש ע"כ דורש ששכח עד שנזכר. ובזוהר פקודי פסוק זה וז"ל ת"ח דאאנין תקלין אנשי משה וכו' עד דנפיק בת קלא ואמר ואת האלף וכו'. ובתנחומא כאן סימן ז' וז"ל עם שהוא עושה חשבון וכו' שכח אלף וכו' ולא היו נראים וכו' (ופי' שכל הדברים היו נראים וגלוים אך הווים היו בתוך העמודים ע"כ שכח) מיד האיר הקב"ה עיניו וכו' התחיל להשיב בקול רם ואת האלף וכו' עכ"ל וכן מורה הנגינה על הרמת קול:

**מה היו אומרים.**עי' לעיל פמ"ה ריש סימן ד' וש"נ ומבואר:

**העדות זו תורה.**כמ"ש אלה העדות והחוקים וכן ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל וכדומה:

**בזכות התורה והקרבנות.**וזה משכן משכן העדות משכן שמקריבין בו קרבנות. משכן העדות על התורה. עי' תנחומא ר"ס ד':

**והגיהנם והקרבנות.**ב"ר פמ"ד סימן כ"א וש"נ ומבואר ותנחומא כאן סימן ח':

**אימה זו בבל.**כמ"ש שם והנה אימה חשכה נופלת עליו עי' ב"ר שם סימן י"ז:

**איום ונורא.**וכל הענין שם בחבקוק מדבר בבבל עי' לעיל פר' ח' סי' ב':

**שהחשיכה עיניהם.**זה אחשורוש מלך מדי שגזר להשמיד ולהרוג:

**גדולה זו יון.**כמ"ש שם והצפיר השעיר הוא מלך יון וגו' ועליו אמר וצפיר העזים הגדיל:

**לבטל קרבנות.**שם בב"ר הגי' לבטל תורה וקרבנות:

**הביטו אל צור.**ס"ד הביטו אל אברהם אביכם:

**שהסכים הקב"ה אחריו.**שם בב"ר הגי' שהסכים הקב"ה לדבריו:

**וחציו ברד.**והברד הוא מים קרושים וכמו שדרשו מפסוק תשלג בצלמון צלמון הוא גיהנם ושם תשלג שחציו שלג:

**מהו אלה.**שהוא מיותר. ודורש מלשון שבח והתפארות שמתפאר בפקודי המשכן וכמ"ש ב"ר פרשה י"ב סוף סימן א' וכוונת הדרשה שע"י קבלת התורה זכו למתנות גדולות וע"י העגל אבדום וע"י המשכן חזרו מקצתם ואם לא כמקדם ועכ"פ זוכים יחידים ואם לא בעוה"ז יזכו לעוה"ב כמ"ש בשי"ר פסוק ישקני:

**מהו חירות.**לעיל ריש פר' ל"ב וש"נ:

**סטיונר.**הערוך פי' מלשון שליט. והמ"ע פי' מלשון צופה וע' לעיל פר' מ"א סימן ו':

**עטרות הלבישן.**לעיל פר' מ"ה ריש סי' ב' וש"נ ומבואר בראיות:

**הורד עדיך מעליך.**ואדעה מה אעשה לך משמע שבעודם עליהם לא יתכן:

**בג' שמות.**לעיל פר' ב' סוף סי' ד' בה' שמות במ"ר פר' א' סימן ח' ו' שמות. וכאן אינו חושב אלא השמות המפורשים בתורה בעת מתן תורה. הר אלהים שמות ג' א' י"ח ה'. הר סיני שם י"ט פסוק י"ח. הר חורב שם ל"ג ו':

**ששנא את העליונים.**בענין נתינת התורה שחמדו אותה שינתן להם ולא נתן על שאינם יכולין לקיים המעשה:

**שנקראת חרב.**ללחום עם היצר הרע והמלאך המות ושונאיהם הרי כל השבח הזה היה להם מן התורה שקבלו:

**הלכו אצל אהרן.**לעיל פר' מ"א ס"ז וש"נ:

**ודי זהב.**ברכות ל"ב א' ובספרי ריש דברים:

**יבא זהב המשכן.**ספרי שם ולעיל סוף פר' מ"ח:

**באלה אלהיך.**שתיבת אלה מורה התפארות כמ"ש ב"ר פר' י"ב סוף ס"א שהתפארו בעגל וכן אח"כ התפארו במשכן ותורה כמ"ש בריש הסי' וכן לעתיד יבואו בזכות התורה שנקראת אלה כמ"ש לעיל פמ"ח ס"ב:

**מי אלה רעב.**עיין פסיקתא פ"א ס"ג: