**בכל עצב.**פשט הכתוב שבכל עמל יהיה יתרון והכתוב אומר מה יתרון לו לאדם בכל עמלו וגו' והם בכ"מ וההכרעה כמ"ש במדרש קהלת בעמלו אין לו יתרון אבל בעמל תורה יש לו יתרון ותחת השמש וכו' אבל למעלה יש לו יתרון ומ"ש כאן בכל עצב וגו' ע"כ בעמל שיהיה מהם ד"ת. ועי' ב"ר פ' פ"ט סי"ב בא"א:

**ת"ל ודבר שפתים וגו'.**באין הפרש בין עמל יד ובין עמל פה ושפתים אם הוא של תורה יש בו מותר ושל בטלה היא למחסור כי מותר האדם מן הבהמה אין וגו':

**ולא היה יוסף.**ע' פר"א פרק ל"ט שעל שיצא מקורו מי' אצבעותיו לכך היה בבית הסוהר י' שנים ניחא ניחא שהב' שנים הוסיפו לו על דבר שפתים אך לפי מ"ש כאן על שהוציא דיבה א"כ כל הי"ב שנים היה על דבר שפתים. וי"ל שדבר שפתים פי' שאין בדברים עצמם עון אלא דכאן היו יתרים והדיבה הוא עון גדול שנקרא לשון הרע. וע' ב"ר פר' פ"ט סי"ג מש"ש למה נענש על ב' תיבות אלו:

**וכן אתה מוצא ואף כאן.**דרך המדרש כשחוזר לענינו אומר וכן או אף וכאן שניהם יחד שעל שהגיע לענין משה אמר וכן ועדיין אינו ענינו ממש וכשהגיע לענינו ממש אמר ואף:

**וע"י שאמר שלח.**עי' לעיל פ"ג סימן י"ז בא"א:

**לא שמעו אלי.**עי' לעיל פ"ג סי' י"ב שמ"ש והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי שהוא ענין מלשינות וכן כאן:

**ואל אהרן.**ותחלה בפסוק י' כתיב וידבר ה' אל משה לו לבדו ואחר שאמר הן ב"י לא שמעו כתוב בפסוק י"ג אל משה ואל אהרן ודרשה זו לפי סידור הכתובים וע' בסוף פר' הקודמת:

**ג' פעמים.**כי מדתו להעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו נמחק שאם לא שב מצרפו לו כמ"ש יומא פ"ו הובא ילקוט עמוס א' ע"פ על שלשה פשעי ישראל ובילקוט איוב על פסוק הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר:

**הרי ג' פעמים.**צ"ע שהרי על מ"ש והן לא יאמינו לי נענש מיד בנחש ובצרעת ידו כמ"ש לעיל פ"ג סי' י"ב וכאן אמר שלא נענש אלא עד הד'. וגם על מ"ש שלח נא ביד תשלח נענש כמ"ש לעיל פ"ג סי' י"ז ופ' זו ס"ס א'. ויתכן שהכוונה שעל פעם א' ב' ג' אין העונש אלא לשעה ויועיל התשובה אך בפעם ד' עונש החלט שלא יועיל תשובה ומצרף הראשונות. אך צ"ע דלעיל פ"ה סימן כ"ב חושב מ"ש ומאז באתי אל פרעה לחטא גם בפ"ו סי"ד חושב מ"ש ואמרו לי מה שמו לחטא:

**ויצום אל ב"י.**דורש ויצום מלשון חברותא וצוותא ע"פ מדת ממעל. שאם לא יתרצו על מנת שיקללום ויסקלום לא יתכן חברתם ועי' ב"ר פ"ק ס"ס א' ויצו אותם:

**בני סרבנים.**אינם מקבלים ציווי ופקודה. רגזנים. בדבר שנגד רצונם. טרחנים. מטריחים על הגדולים. עי' ספרי בהעלותך פסוק למה הרעות:

**לחלוק כבוד.**לעיל פ' ה' סימן ט"ו ועיין (זבחים ק"ב) פלוגתא דר"י ור"ל ועי' לקמן פ' י"ח ס"ס א' ועיין מכילתא בא פסוק ויקם פרעה ונו' ויקרא למשה ולאהרן לילה. תנחומא כאן ס"ב:

**לא פרסם.**פי' שלא כתב בהדיא את פרעה:

**ר"י אומר כו' שתפו הראשים.**דורש ג"כ לשון צוותא כנ"ל אלא שדורש סמוכים שהצוותא יהיה עם הראשים כי לא יתכן הצוותא עם כל העם:

**מעין ישיתוהו.**וס"ד גם ברכות יעטה מורה. עי' מדרש תהלים פ"ד וילקוט שם עירובין י"ט:

**יפה דנת וכו' עד יפה חייבת.**כל זה ליתא שם ושם. אלא כך הגירסא יפה למדת יפה הורית ולא שמעינן עכ"ל:

**שנאתי השומרים הבלי שוא.**וס"ד ואני אל ה' בטחתי ומדקאמר שנאתי א"כ ההיפך אני אוהב לשאינו שומרים הבלי שוא והם הבוטחים על שמך. ע"פ מדה ט' כאלו מפורש. וע' בלשון הילקוט תהלים סוף ל"א שנאתי השומרים הבלי וגו' ודורש על ג"ע וגיהנם שכל המזמור הוא תפלה שיצילנו מגיהנם ויכניסנו לג"ע כמ"ש שם ישובו רשעים לשאולה וגו' מה רב טובך אשר צפנת וגו' וכל טוב הנפשות וענשם נקראו בפי חז"ל בשם ג"ע וגיהנם ועל זה סובב כל פסוקי המזמור. ועל זה אמר שנאתי וגו':

**שתי בנות.**וס"ד הב הב והוא משל. והנמשל על ג"ע וגיהנם שכל אחת אומרת הב:

**בשיר השירים רבה.**פסוק כולך יפה רעיתי ומה ראה הכתוב ליחס שלשה שבטים אלו ע"ש הטעם וע' במ"ר י"ב סי' ח' באריכות:

**שהיא אחות נחשון.**שנחשון נקרא ג"כ בן עמינדב במדברא' וז' וי"א ובסוף רות. ואין עמינדב אחר בתורה וא"כ היינו יודעים שהיא אחות נחשון:

**ותנינן.**כ"כ דף ק"י א':

**מבנות פוטיאל.**והנה שם פוטיאל לא נזכר במקום אחר בתורה ולא בא לסתום אלא לפרש ובהכרח שהודיע כאן מפורש מי הוא. ועוד שמ"ש מבנות פוטיאל משמע שפוטיאל היו לו בנות רבות ולקח מהם שתים ושלש דאל"כ למה זכר כלל מבנות ואח"כ אמר לו לאשה הרי שלא לקח אלא אחת לבדה והיל"ל בת פוטיאל והם בכ"מ וכמ"ש חז"ל על פסוק ויקח מאבני המקום ואח"כ כתוב את האבן שהם בכ"מ והכריעו שנעשו מאבנים רבים אבן אחד וכאן בהכרח לדרוש ולהכריע שלקח אחת שהיא משתי משפחות ומ"ש מבנות יוסף ומבנות יתרו. דמאחר שכתב בנות בהכרח לנו לחפש בתורה אצל מי שכתוב בנות ולא מצאנו אלא ג' אצל יתרו שבע בנות ואצל יוסף בן פורת יוסף וגו' בנות צעדה. ואצל בנות צלפחד אך מפורש אצלן למי נישאו ע"כ בהכרח שנשא אלעזר מזרע יוסף ומזרע יתרו. ואותם קרא פוטיאל בבירור על פי נוטריקון על שם מעשיהם שיתרו היה כהן מדין והיה מקריב לעבודת כוכבים ואצלו בהכרח לדרוש שהיה מפטם פרים לעבודת כוכבים. ויוסף שהיה צדיק בהכרח לדרוש אצלו על נסיונו הגדול שכבש יצרו. ועי' רשב"ם בגמרא ב"ב ק"י שם בפירוש הב' דקדוק מהי' של פוטיאל שלא כדברי המדרש. וכן ברש"י בסוטה מ"ג א' וא"כ הגי' שבילקוט כאן אין לה עיקר ודו"ק. וכן הוא לשון הערוך בערך פט ג' מבנות פוטיאל תרתי משמע משנים שפיטמו וכו' ומ"ש שפטפט ביצרו לשון חז"ל הוא על דיבור יתר ובזיון וכמ"ש בערוך שם הרבה ראיות מדברי חז"ל ובב"ר פר' פ"ו סי"ג מבנות יוסף לקח אלעזר וכו' ע"ש. וכולהו איתנהו. אחר זמן רב האיר ה' עיני בזוהר ריש יתרו וז"ל לבתר אתבר ואתכפיה ההוא כהן און יתרו דמשמש תחותוי וכו' ואמר ברוך ה' אשר הציל ואמר עתה ידעתי ודא הוא כהן וכו' ועד בקדמיתא כהן און ולבתר כהן מדין ובכן יתכן לומר שזהו ג"כ דעת המדרש שיתרו הוא פוטיפרע וגגי' מכילתא ריש יתרו בא"א. ובערוך ערך פט ב' העתיק מהילמדנו בא"א ע"ש. ועי' בספרי סדר בהעלותך ודו"ק ועי' ויק"ר פל"ג ס"ד במ"ר פ"ב ס"ס י"ד ופר' כ"א סי"ג: