**ויעזבו את ה' ולא עבדוהו.**וכן הוא בתנחומא כאן סי' י"א ע"ש שם מצויין שופטים י' ולא יתכן המדרש לפסוק זה שהרי אמר שזה היה אחר מיתתו של יהושע ופסוק זה נאמר אחר יאיר קודם יפתח שהוא בערך ע"ר שנה אחר יהושע בהפסק הרבה שופטים ביניהם ע"כ שהכוונה על פסוק בשופטים ב' י"ב ויעזבו את ה'. ושם לא כתוב ולא עבדוהו:

**פלנקרא.**בערוך ערך פלנק בשם ילמדנו הגי' פילונקייא וכן בתנחומא כאן סי' י"א ופי' בל' יוני מחלוקת. שמשמע שיש חולקים עליו וצריך לנצחם. ודורש שאינו רצון של נצוח אלא רצון פשוט של מקור חסדו אף לחייבים וע"פ מדה י"ז שמפורש מהו חפצו. למען צדקו. ועל ההיפך כתוב אם אחפוץ וגו' כי אם בשוב רשע וגו' מדה ט':

**מבקש סימן.**והקימותי את בריתי ולא יהיה עוד וגו' כתוב אחריו ויאמר אלהים זאת אות הברית ותיבות ויאמר אלהים מיותרים שהיה הכל בדיבור אחד. אלא שנח שאל אות על מ"ש והקימותי והפסיקו וע"כ כתוב ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר שאלת את קשתי:

**כיצד לא לנו.**שהיה ליל פסח ואמרו הלל כמ"ש לקמן פר' י"ח סי' י"ב פסחים קי"ח שאמרו כל ההלל עד ואמת ה' וכו' ועי' מדרש תהלים קי"ז ומזמור לא לנו כנגד צלמו של נ"נ כמ"ש עצביהם וגו' וצ"ע מנין לו כל זה:

**וגבריאל.**עי' לקמן פר' י"ח ס"ה שהצלתם על ידו. וכאן אמר שהוא אמר פסוק אי' נא אלהיהם שאם חמו"ע היו יכולים לומר ואיה נא אלהינו וכמ"ש ואלהינו ע"כ דורש שהמלאך אמר בשבילם:

**כיון ששגרו.**זהו עיקר המופת שלא זזו הפסוקים מפיהם כל הלילה וכמ"ש אצל רחב"ד אם שגורה וכו' וחלילה לומר שאם לא כן לא ירדו שהרי מפורש והן לא וגו' אלא על שאמרו בפירוש הן איתי די אלהנא וגו' יכיל לשביזתנא רצו שיפילו אותם לכבשן האש ויתקדש שמו יתברך שיעשה להם נס שיצילם לעין כל ועי' שי"ר סוף פסוק זאת קומתך באריכות ראיה לדברים אלה:

**אם אין לך ללמוד.**שאין הדברים מפורשים במקרא יש רמז על זה עפ"י מדה י"ז שמפורש בזכריה כי אנשי מופת המה כמ"ש ב"ר פר' נ"ג סי' י"ב שענין המופת הוא על איזה דבר שנאמר או שנעשה לסימן קיום הבטחה ובירור דבר מבוכה ואצל חמו"ע נעשה להם מופת שיתקדש ש"ש בשגירת הפסוקים כנ"ל עי' סנהדרין דף צ"ג ועליהם העיד כי אנשי מופת המה שהם בקשו אות ומופת וזהו מ"ש יחזקאל ריש כ' כנ"ל בשי"ר שם:

**מציון.**ס"ד רדה בקרב אויביך וזהו שאמר אין רודים וכו':

**פרעה רשע הוא.**שמבקש אות בעלילה שידע איך להתדמות ולהכחיש ע"י חרטומיו ולא יודה על האמת ע"כ צריך להכיניעו ע"י מטה ויסורים ע' לקמן סי"ח וכן בגוג לעתיד וכמ"ש כימי צאתך וגו':

**מה ראו.**שגם המשנה נדרשת במדת סמוכין ובכל המדות. וע' ב"ר פ' נ"ז סי"ב על משנה גשמים בשורות טובות:

**קולה כנחש.**בנבואת מצרים כתיב:

**מלחש והורג.**ועי' מדרש קהלת פסוק אם ישוך הנחש על שלשונו שותת. ופי' ב' שמלחשים לו משמים:

**ויתלה את המטה.**שיהפך לנחש שעם עקש התעקש:

**אני הורגו.**רצה לבלעו כתנין שבולע ירמיה נ"א ל"ד ונהפך התנין למטה עי' לעיל פרק ג' סי' י"ב באריכות:

**כשנים.**כמ"ש כאן פסוק ז' ומשה בן פ' ואהרן בן פ"ג:

**גדול מאד.**בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. הגם שזה כתוב אחר מכת חושך. שם נכתב דרך אגב שזכר שנתן חן העם בעיני מצרים זכר גם משה. והאמת שהיה גדול שם מיד בבואו. וכמ"ש לעיל פ' ח' סי"ב מהילקוט ע"ל פט"ו ריש סי' י' ביתר ביאור ותבין כאן ומשה העיקר וגם מרבה אהרן:

**הרב נכנס.**עמש"ל סוף פ"ח:

**שלא עשו עד.**דורש מ"ש ויעשו כן כאשר צוה כפול לשון. כן שהמתינו עד ששאל. כאשר צוה על המעשה:

**ויקרא פרעה וגו'.**וס"ד ויעשו גם הם חרטומי מצרים ולא החכמים והמכשפים ולמה קראם ועוד מה גם. ע"כ דורש שפי' ויקרא שקרא וצעק ולעג שבאו לעשות בחכמת הכישוף במקום חכמים ומכשפים שהיו ראשי החרטומים יוחני וממרא וסידור הכתוב לפי הדרשה ויקרא לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם גם פרעה שתיבת גם שייך למעשה ולא לקריאה וזה ע"פ מדה ל"א. ותיבת גם שאצל חרטומים מרבה תלמידיהם וגם שאצל פרעה מרבה אשתו. והחרטומים היו שם בעת עשית משה המופתים ולא הוצרך לקראם:

**יוחני וממרא.**דורש כפי סידור הכתוב ויקרא גם פרעה לרבות שגם החכמים ראשי החרטומים קראו וצעקו. ועי' כל זה בספר הישר ובזוהר קורא אותם יונוס וימברוס:

**וחכם באחור מסלקו.**שמ"ש באחור פי' באיחור זמן. וישבחנה פי' כיבוש וסילוק. וזה פשוטו על סתם חכם וכסיל. ואח"כ דורש ע"פ מדה י"ז:

**הרשע הזה.**וכסיל פי' רשע לקמן סי"ח:

**וביטל מלאכת בהמ"ק.**כמ"ש עזרא ד' ו' ובמלכות אחשורוש כתבו שטנה וגו' ובימי ארתחשסתא וגו' שארתחשסתא הוא אחשורוש שביטל כמ"ש באותה פרשה בעזרא וכמ"ש כל זה באסתר פסוק ויהי בימי השני ופסוק בהראותו:

**מה כתוב בו.**פי' שמשמחה זו של ביטול מלאכת בהמ"ק ושחשב שלא יגאלו ישראל עוד כמ"ש בהדיא במגילה אז הוציא כל רוחו שהראה כל אוצרותיו ק"פ יום:

**ו' גיסין.**במוסיף ערוך גורס גסין בלשון יוני אוצר מלכים עי' מ"כ ודורש לשונות כפולים מדה י':

**ואח"כ הוא משלח וכו'.**כמ"ש אצל משתה אסתר ויתן משאת כיד המלך ומן הסתם שגם כאן היה כן:

**מיני יציאות.**שהראה להם חשבון הוצאותיו על חילותיו וסוסיו ורכבו. וכדומה וכמה ההכנסה:

**ובגדי כהונה.**שמ"ש עושר כבוד הוא בכמות וריבוי ומ"ש ואת יקר וגו' הוא באיכות יקרותו וגדולתו מכל מלכי ארץ ומלכות ישראל עם כלי בית המקדש עם בגדי כה"ג שהם תפארת ישראל ג"כ בידו:

**והרג ושתי.**זרע נ"נ ונהפכה לו כל שמחתו לאבל:

**ויבלע את תניניהם.**נ"ל שפי' בלשון קושיא שהיל"ל ויבלע מטה אהרן את תניניהם ותירץ ר"א נס בתוך נס שבת דף צ"ז א' שהרי דרך הבולעים לבלוע דבר שיש בו לחלוחית אך אינם בולעים עצים ומטות:

**י' עומרים.**של חרטומי מצרים ותלמידיהם הרבים:

**ומה הכבד.**שהיל"ל חזק לב פרעה כמ"ש ויחזק ה' ע"כ דורש על אבר המעיים שנקרא כבד שמטבעו לכעוס. ואם רגיל בכעס הלב מתהפך לטבע הכבד ועי' לקמן פ' י"ב סי"ג לענין כבד ולעיל סי"ז לענין כסיל ולעיל סי"ב לענין מטה:

**ושבט לגו כסילים.**כמ"ש לקמן ריש פ"כ:

**בלשון שהכבדת.**תנחומא כאן סי' י"ב שלכך אמר כבד ולא חזק מדת ממעל ע"פ מדה י"ז:

**בשעה שהוא נצרך תפוש.**תנחומא סי' י"ד ולשון הילקוט בשם מדרש אמר הקב"ה למשה בשביל שעשה עצמו אלוה הודיעו שהוא ב"ו אחז בו משה אמר לו הנח לי שאעשה צרכי וכו' אמר משה יש אלוה שעושה צרכו לפיכך א"ל הקב"ה השכם בבקר:

**שיתירא ממנו.**כדלעיל סי"ז:

**שלא ירגיש.**ויבקש לו דרך הצלה אך השי"ת שהוא שגיב בכחו כל יכול ע"כ מי כמוהו מורה ומודיע מה שרוצה לעשות בכחו שאם פירוש מורה על חכמה היל"ל הן הוא חכם מי כמוהו מורהע"כ דורש מורה כחו ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה ומדבר ברשעים שעליהם צריך להשגיב כח לנצחם כפרעה וכדומה:

**הה"ד בזאת.**וס"ד אנכי מכה וגו' ונהפכו לדם. ואצל צפרדע הנה אנכי נוגף וגו'. וע' לקמן ריש פ' י"ב בא"א. והכונה בהודעה זו למען צדקו כדלעיל בריש הפ' וכן היה בכל המכות. ובתנחומא סי' י"ד חושב גם משאר מכות:

**עובדים ליאור.**לקמן פ' י"א סי"ג שהיו עובדים לכל דבר שיש בו תועלת. והיאור היה האלוה הגדול כי תועלתו גדולה אף כי פרעה עצמו שאמר לי יאורי וגו':

**יפקוד על צבא.**שדורות הקדמונים היו עובדים לצבא מרום:

**והדגה אשר ביאור.**דרך המדרש להביא פסוקים בפרשה שעומד בו אף שאינו דורש:

**המים ששמרוך.**ע' לקמן פ"כ סוף סי"א:

**הכל מה שביאור.**לקמן סוף סי' י"א פירשתיו מדרש תנאים מדה י"ג:

**דם מכ"מ כו' עד דן אנכי.**שבמ"ש אשר יעבודו מרומז היאור שעבדוהו כנ"ל בסי"ט ובתיבת דן מרומז מדה כנגד מדה שזהו מדת דינו וכמ"ש בב"ר פ"ח צ"ד סי' ט' דזה יען מכ"מ וכמ"ש בתד"א פרק ז' מפני שהיו רואין את ישראל טובלין מטומאתם ובנות ישראל טובלות מן הנדה. ע"ש בתד"א שמונה כל היו"ד מכות למה בא עליהם בפרק הנ"ל וכן הוא בתנחומא כאן סי' י"ד טעם על כל המכות ביחד והמדרש כאן העתיק עלכל מכה במקומו. ועי' במ"ר פ"י ס"א בקיצור. ואף שעדיין לא נתנה תורה ידעו מנהגי תורה מהחבות כמ"ש ב"ר פ' מ"ט בסי"ג וכמ"ש ב"ר פ' מ"ח סי' י"ד:

**העשירו ישראל.**תנחומא כאן סי' י"ג. ומרומז בפסוק הנ"ל אשר יעבודו ועל היאור כנ"ל ויצאו ברכוש גדול מדין היאור. ועי' ד"ר פ"ג סי"ח וכמ"ש אבות ריש פ"ה י' נסים וכו' היינו שנצלו מי' מכות וכמ"ש בפי' הרמב"ם על משנה זו ועי' מדרש תהלים ע"ת שם איתא דר' יוסי פליג על זה דס"ל שהעשירו ממ"ש ושאלה אשה וגו':

**ר' אייבו בר נגרי.**בסנהדרין דף ס"ז ב' בלשונו:

**ואת להט החרב.**ור"ד את הכרובים הם מלאכי חבלה וכמ"ש בהדיא ב"ר פ' כ"א ס"ט ודורש גז"ש ובפסוק כ"ב בלטיהם וכן אצל צפרדעים וכנים בלטיהם שעושים בלט ולחש על ידי שדים והיאור שהיו צריכים להפוך היה ע"י להט המתהפך והשאר שהיו צריכים להכניס היה ע"י לחש כנ"ל בסנהדרין שם:

**ולא חשש ולא הרגיש.**לפרש מ"ש ויפן פרעה וגו' ולא שת לבו וגו' שמ"ש ויפן פרעה פי' שפנה מדעתו שלא לחשוש על מופתי ה' ובמ"ש לעיל ריש פ"ו ופניתי אני ממ"ש ולא שת לבו שלא הרגיש בצרת המכה:

**שביאור לקו.**לפרש מ"ש ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם ומה בא למעט הלא מפורש כתוב על מימי מצרים על נהרותם ועל יאוריהם וגו' אלא למעט שתחת היאור. ולשיטתו ניחא מ"ש ויחפרו כל מצרים סביבות היאור להשיג מים מתחת היאור (ולשתות פי' מעט כדי שתיה) ודעת ר' נחמיה שגם מלמטה לקו שאם לא היה כתוב ריבויים היינו דורשים המיעוט כנ"ל אך מאחר שכתוב רבויים רבים א"כ אם נדרוש המיעוט. היה מכחיש למ"ש שהיה דם בכל ארץ מצרים. ומ"ש ויחפרו היינו שהמצריים היו מדמים ומנחשים אבל אינו מפורש שמצאו:

**מ"ד ויהפכו.**למה הזכיר לשון הפיכה. ותלה ההפיכה ביאור שהפך עצמו. והנמשל קשה מאד להולמו איך שייך ביאור שהוא עצמו יהפך ומה הפרש בין חלק זה של יאור לחלק זה:

**כלל ופרט וכלל.**וכמ"ש לעיל בסי' י' ע' מש"ש:

**בעצים.**לפי פי' הא' על אלילי מצרים פירושו שהיה עליהם דם אף שאינם מקום מים כלל וכמ"ש בהדיא בזוהר אלא שא"כ היל"ל ועצים ואבנים. אלא פי' על כלי עץ ואבן שיש בהם תוך ואם כלים של מצרים כבר הם בכלל המפורש כנ"ל אלא אא"ע לכלי מצרים ת"ע לכלי ישראל ששתה המצרי עמו:

**בימסאות.**ע' ב"ר פנ"ג סי' י"א פי' תיבה זו וע' בב"ר פ"א ריש סי' י"ב פי' תי' דימסאות והוא בבלל כל מקוה מימיהם. ובהכרח שכצ"ל בימסאות וכנ"ל:

**כ"ד ימים.**וכן הוא בתנחומא כאן בסי' י"ג עי' ד"ר פ"ז ס"ט בסופו ושם איתא לדעת ר"י עשרים ושלשה ימים בין מכה למכה ע"ש. וכן הוא במדרש תהלים ע"ח פסוק והוא רחום לדעת ר"נ עשרים ושלשה ימים מכה משמשת ובהכרח שכצ"ל כאן ובתנחומא:

**הכאה.**לתחלת המכה:

**שהיה מתרה.**מתחלת ההתראה על צפרדעים. וממכת דם דורש בנין אב מדה ח' על שאר המכות ועי' תנחומא ע' לעיל פ"ה סי' י"ט מש"ש ותבין כאן ענין השלשים יום וע' יד"מ:

**כך עתיד.**ע' לקמן סוף פ' כ"ג וסוף פ' כ"ט ע' בפסיקתא סוף פ' י"ז ובילקוט וארא פסוק הנה יוצא המימה שחושב כל היו"ד מכות ומאריך וע' תנחומא כאן ס"ס י"ג כל הענין:

**אר"א כן פדת.**ב"ר סוף פ' ס"א. ופסוק כשמע צור כתוב חסר על שהצירה:

**לקו בדם.**כמ"ש ונהפכו לדם וכן שם ונהפכו נחליה שיהפכו לדם ולזפת. ובפסיקתא ובילקוט גורס פסוק ונתתי מופתים וגו' דם ואש וגו' כאן נהפך עפרה וכן שם ועפרה וגי' הילקוט ואין עפרה אלא כינים וזה ע"פ מדה י"ז וכ"ה גם בזוהר:

**לא תכבה.**שהתורה נמשלה לאש הלא כה דברי כאש. מדת מנגד ע"פ מדה י"ז:

**והבית ימלא עשן.**היינו הענן כמ"ש מלכים א' ח' והענן מלא בית ה'. ובתנחומא כאן וילקוט הגי' שהיה עשן יוצא ממנה. הכוונה על עשן המערכה:

**וכן הוא אומר קול וכו'.**כאן חסר וכצ"ל במצרים צפרדעים שהיה קולן קשה וכו' קול שאון וגו' כן הוא בתנחומא בא סי' ד' ובפסיקתא שם ובילקוט כאן שהוא מהפסיקתא שם:

**בשביל קול שאון מעיר קול מהיכל.**כצ"ל קול שאון מעיר בשביל קול מהיכל ולשון התנחומא כאן וכה"א קול שאון מעיר אומר להם הקב"ה אלא קול מהיכל וכו' ע"ש ועפ"י מדה י"ז מ"ש קול נתנו וגו'. וקול שאון הוא על צור ועי' כל המקומות הנ"ל ויותר מפורש באיכה רבתי סוף פסוק זנח עיין מש"ש ותראה כי כן הוא: