**חזית איש.**פסיקתא רבתי פרשה ו' ועיקר הדרשה השייך כאן מה שהובא כאן בסוף הדרשה על שלמה ותחלה הביא דרך אגב דרשות אחרות ע"פ מדה י"ז:

**לעשות מלאכתו.**ב"ר פרשה פ"ז ס' ז' דורש גם גז"ש מתיבת מלאכתו שמדבר ביוסף וס"ד ואין איש מאנשי הבית שם בבית ובב"ר שם הגירסא אפשר ביתו של אותו האיש משתייר בלא איש:

**ניבול וזיבול.**בב"ר שם הגירסא ניבול של נילוס ובפסיקתא הגירסא יום זיבול של נילוס וכאן הביא בו גירסאות ולא גרסינן בדברי ר"י יום טיאטרון היה רק בדברי ר"נ וכ"ה בפסיקתא ובב"ר שם ובדברי ר"נ לא גרסינן של נילוס:

**לחשוב.**כמ"ש בת"א למבדק בכתבי חושבני:

**משמש את רבו.**כמפורש אצל יוסף ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו והכוונה כל המשמש את רבו באמונה וכמ"ש ויהי מאז הפקיד אותו בביתו וכמ"ש שמ"ר פכ"ג ס"ס ב' וכתיב וכל יש לו נתן בידו והפסיק בדרשת ר"פ באמצע הדרשה שהתחיל על פסוק חזית ובמקומות הנ"ל לא הובא מאמר ר"פ וכאן דרך אגב וגם דברי ר"פ מרומזים בפסוק חזית כי העומד לפני מלכים זהו החירות האפשרי ומ"ש לפיכך לפני מלכים וכו' חוזר לדרשה שהתחיל ואינו דברי ר"פ כמ"ש במקומות הנ"ל:

**מן הבור.**וס"ד ויבא אל פרעה:

**שהחשיך.**ב"ר פרשה פ"ו סי' ג' שעל שלקחו לתאותו סרסו הקב"ה בגופו ומחולי זה חשכו עיניו:

**זה פוטיפר.**שהיה שר בית הסוהר כמ"ש אצל שר המשקים והאופים אל בית הסוהר בית שר הטבחים וביוסף כתיב ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים:

**ויהי חשך אפלה.**שבמכת חושך גזר שלא יראה משה פניו ומשה השיב לו כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך:

**במלאכתו של הקב"ה.**שהיל"ל מהיר במלאכה ע"כ דורש במלאכתו של הקב"ה וכמ"ש ד"ה א' ד' עם המלך במלאכתו ישבו שם וכמ"ש בב"ר פ"ח סי' ז':

**זה רבי חנינא.**הוא ר"ח בן דוסא כמ"ש בהדיא ריש קהלת והיה תלמידו של ריב"ז בזמן ביהמ"ק:

**למדברה של עירו.**כ"ה בקהלת רבה שם ומ"ש עוד בחורבה של עירו ל"ג שם וכאן הוא נ"א:

**ה' סלעים.**היינו סלע מדינה שנקראים איסתרא של חצי זהב שאם פי' סלעי צורי היה יכול להביא הרבה קרבנות:

**נתן לחכמים.**שיוציאו על צרכי רבים שלא לשנות מדעתו שהיה סבור שהם ב"א והבטיח להם שכר ומה שבקשו שיתן ידו עמהם שיחשוב ר"ח שהם ב"א וצריכים שגם הוא יעזור להם אך כוונתם היה שישאוהו בידו עם האבן וכמ"ש אצל מלאכי לוט ויחזיקו בידו וגו' ויוציאוהו ומסיים במדרש קהלת שם כמ"ש במ"כ:

**זריז ולא נתעצל.**וסיום הדרשה לקמן אלא שהפסיק בדברי הונא בשם ר"י דרך אגב ובפסיקתא לא הובא דברי הונא:

**הונא בשם ר"י.**צ"ל רב הונא וכמ"ש לקמן בסמוך:

**ואפילו מלאכי השרת.**במ"ר פרשה י"ד ריש סי' ג':

**בנה בניתי.**ולא יתכן לדרוש מדה יו"ד על שני בנינים שלא בנה אלא בית אחד ע"כ בהכרח לדרוש בנין בניתי:

**בנוי איכ"כ.**צ"ל בנה איכ"כ:

**וכי אבנים יש בבבל.**וכמ"ש בבנין המגדל ותהי להם הלבנה לאבן:

**פרחה לה.**וזהו והיתית מעצמה ע"י מלאך ולא כתיב ואיתיאו:

**מלאך ירד בדמות ארי.**וכמ"ש במכילתא ע"פ סגר עליהם המדבר אין סגר אלא חיות רעות שנאמר וסגר פום אריוותא וכמ"ש ב"ר פרשה ל"ב סוף סי' א' על פסוק ויסגור ה' בעדו שהקיפה אריות היינו מתיבת ויסגור כנ"ל הרי מ"ש כאן וסגר פירושו ג"כ שהסוגר היה אריה וכתיב שלח מלאכו וסגר שהיה מלאך בדמות ארי ומדכתיב והיתית אבן ששלח אבן הרי שהאבן בעצמו הוא הנשלח הוא המלאך והארי. גם דורש מ"ש ושומת על פום גובא ומ"ש וסגר פום אריוותא לגז"ש הרי מאבן של דניאל ק"ו לאבני ביהמ"ק:

**לפני מלכים.**כאן סיום הדרשה חזית איש מהיר על שלמה שנמנה עם הצדיקים ולא עם הרשעים עי' במ"ר ריש פ' י"ד בביאור ובפסיקתא שם הגי' אלא זכה להתייחס עם המלכים הצדיקים:

**אל תגעו במשיחי.**ושלמה נמשח בשמן המשחה ע"י צדיק כמפורש בריש מלכים א' וס"ד ובנביאי אל תרעו ושלמה היה נביא שנראה לו השי"ת ב' פעמים ודבר עמו:

**ורחבעם בן שלמה.**והרי כבר נזכר כמה פעמים וכתיב וימלוך רחבעם בנו אלא כאן בא לעשותו ראש היחס כך פי' לפי הגי' דכאן ועדיין יקשה איזה שלשלת יוחסין יש כאן אך בפסיקתא הגירסא מבוררת וז"ל ולא עוד אר"ל שנעשה ראש ליחסים אלה תולדות פרץ וגו' עד וישי הוליד את דוד בסוף רות והיה צריך לומר ודוד הוליד את שלמה ואינו אומר אלא (ד"ה א' ג' י') ובן שלמה רחבעם ומונה והולך שם כל היחס עד זרובבל והרבה דורות אחריו עד ענני וכן צריך לגרוס כאן ובן שלמה רחבעם:

**ויש להם משל וכו' ומליצה.**לפרש מ"ש בריש משלי להבין משל ומליצה וזהו ענין שחז"ל ידעו לדרוש משלות שועלים וכמ"ש אצל ריב"ז ובר קפרא. ואצל צדיק בן צדיק חסר המשל ולא מצאתי מאמר זה במקום אחר ע"כ אין בידינו לפרשו ולהגיהו ועי' מ"כ:

**אבל שלמה.**פי' שלפי מנהג העולם הנ"ל הוא דבר יקר המציאות שיהיה צדיק בן צדיק וכמ"ש עוד ב"ר פ' ס"ג אלא שהיה עוד מלך ב"מ ואבגינוס וכו' וגם בהרבה דברים עוד:

**מכל בית אבי.**וס"ד על כל ישראל ויהודה בכלל:

**דוד בנה.**פסיקתא רבתי פרשה ב' סי' ד' ומ"ש ויקם דוד על רגליו וס"ד אני עם לבבי לבנות וכו' והכינותי לבנות היינו שהכין כל צרכי הבית וכרה שיתין ויסודות גם יתכן שכוונת המדרש לדרוש שמ"ש על רגליו מיותר ואם אינו ענין לדוד תנהו ענין שהעמיד ביהמ"ק על יסודותיו ורגליו:

**נכתב על שמו.**כמ"ש לקמן פסוק כמגדל דויד:

**ויהי דוד וגו'.**וס"ד ההולכים להעלות את הארון וגו':

**אז יקהל שלמה.**וס"ד להעלות את ארון ברית ה':

**מקישו מכל צר.**כי אין היקש למחצה וכאן חסר ג' דברים שלא פירשן. דוד מלך מסוף העולם וכו' דוד בנה מזבח וכו' דוד הקריב קרבן וכו' כל אלו מפורש היטב בשמואל וד"ה. ומ"ש שדוד מלך מסוף העולם ועד סופו כמ"ש באסתר רבה פסוק ויהי בימי דוד שלט בכולן הה"ד ויצא שם דוד בכל הארצות שלמה שלט בכולן הה"ד ושלמה היה מושל בכל הממלכות עכ"ל:

**לב חכם.**וס"ד ועל שפתיו יוסיף לקח משמעות התיבות שלב החכם גורם ועושה שישכיל הפה והוקשה לו שהרי אין שייך השכלה אלא בלב וכן בס"ד ועל שפתיו יוסיף לקח שאין הפה והשפתים כלי השכלה לא להוסיף ולא לגרוע וע"כ דורש הפסוק ע"פ מדה ט' ומדת ממעל לב חכם מלא חכמה אבל החכמה סתומה בו ואינה מסודרת אך הפה עושה שהחכם יסדר חכמתו שע"י שמוציא חכמתו בפיו תמיד הוא מתבונן ומשכיל בחכמתו על כל דבר שמוציא והפה גורם שישכיל הלב. ועוד שפיהו מורה עליו שידעו הכל מה שיש בלבו וגם ע"י שמוציאה תמיד בפיו ובשפתיו מוסיף חכמה וכמ"ש ד"ר פ"ח סי' ד' ע"ש:

**עילהו.**שהיה די שיאמר ובשפתיו ע"כ דורש על מלשון עילוי ועליה שעולה למדרגה עליונה ע"י שפתיו להיות ראשון ועליון לכל התורה כמו התייר שהולך ראשון לפני העם. ובכלל זה שהתייר מחפש מקום טוב לשרות בו העם כן היה מחפש מי שמטיב ומצליח בחכמה ועי' מדרש קהלת פסוק ונתתי וע"ש יתר ביאור הדרשה:

**תחת השמש.**תחת השמים צ"ל כי כן הוא בקרא:

**ויותר שהיה קהלת חכם.**וס"ד עוד לימד דעת את העם משמע שלימד דעת את העם יותר מהחכמה שהיה בו וזה לא יתכן ע"כ דורש כשבא לחתום הספר קהלת אמר הנה דברי הספר כולם דברי חכמה של אמת וראוים להשמע אלו אמרם אחר ויותר ראוי שישמעו. שהרי קהלת היה חכם מפורסם וע"פ מדה ט' גם דורש כפי משמעות הלשון שלימד דעת יותר מחכמתו והיינו ע"פ רוה"ק ששרה עליו ומרומז במ"ש לימד את העם דעת וכמ"ש לקמן פסוק זה ע"פ ודעת אלהים תמצא זה רוה"ק:

**עשה אזנים.**כמ"ש לקמן בדברי רבי יוסי ורבי שילא והכוונה על אוזני כלים שמטלטלים את הכלי בהם:

**לא היתה דוגמא.**רק בדברי חוק ואמונה שלא היו מיושבים על הדעת לתת בהם משל ודוגמא אך שלמה פתח בכל ענין משל ודוגמא המקובל על הדעת:

**ר"נ תרתין.**דרש בזה שני משלים ועי' כל זה בב"ר ריש פ' י"ב ומש"ש:

לפלטין. והתורה נקראת בית כמ"ש חכמה בנתה ביתה וגו' וכמ"ש בכל ביתי נאמן הוא:

**לחורשא של קנים.**והתורה נמשלה לקנים כמ"ש חז"ל הרואה קנים יצפה לחכמה וכמ"ש קנה חכמה קנה בינה:

**לקופה וכו' לקיתון.**והתורה נמשלה לכלי וכמ"ש וכלי יקר שפתי דעת ומשל הקופה שמחסרון האזנים אינן יכולים להביאה למקום שיוכל להנות ממנה ולר' שילא מוסיף עוד שגם נכווים ונזוקים בחסרון האוזן והקופה שהיא גדולה צריכה שתי אזנים ומ"ש אוזן שספק לה צרכי אוזן והקיתון קטן ודי באוזן אחד ואוזן דקרא משמע אוזן אחד:

**לבאר עמוקה.**והתורה נקראת באר מים חיים וכמ"ש מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה:

**למד משלמה.**כמ"ש מלכת שבא לשלמה מלכים א' י' אשרי אנשיך וגו' העומדים לפניך תמיד השומעים את חכמתך שעל זה נקרא קהלת שהיה מקהיל קהלות ודורש וכמפורש בריש מדרש קהלת ומאמר זה שנוי לקמן:

**כלירין.**אפשר צ"ל כלידין וכמ"ש ב"ר פ' פ"ט סוף סי' ז' כלידים פי' אצעדה כלי ידים כי הכוליאור הוא מסבב הראש. והוא גדול אך אצעדה תכשיט קטן ונאבד:

**לא קדמני.**שהיה משכים קודם כל אדם לביאתו ומאחר מכולם בצאתו:

**ומצאתי הזבלים.**מוציאי הזבל והתבן לשדות שהשכימו יותר ממני:

**לא נזבלים ולא נתבנים.**צ"ל לא כזבלים ולא כתבנים:

**זריזות מביאה.**עי' מ"כ. ונעלם ממני גירסת כל המאמר ופירושו על נכונה ועל מאמר זה נתחבר ספר היקר המחוכם מסלת ישרים:

**וכלה מכפר.**וכלה הוא זריזות שעושה כל הדבר על לכלה. מכפר היא נקיות:

**דברת בחזון.**צ"ע איך דורש:

**מה שעשתה חכמה.**עי' תנחומא ריש בראשית בא"א:

**הה"ד אז תבין.**רפב"י בא לסיים הדרשה שהתחיל לעיל אם תחפשנה ומ"ש ודעת קדושים צ"ל ודעת אלהים:

**לבוליוטוס.**בולי פי' עשיר מלשון פרוזבולי וכמ"ש באיכה פסוק היו צריה לראש והיה בירושלים ד' בולייטין פי' עשירים:

**הוא נותן לו.**פי' יתן לי דבר זה לבד:

**אני שואל את החכמה.**שנקראת בתו כמ"ש שמ"ר ריש פרשה ל"ג וש"נ. ומ"ש והכל בכלל כמ"ש משלי חי"ת כל הפרשה עושר וכבוד אתי וגו':

**חמור נוהק וכו' צפור מצוצי.**כמ"ש מלכים א' ה' י"ג וידבר על העצים וכו' וידבר על הבהמה ועל העוף:

**לגמרה של תורה.**שכל החכמה שידע שלמה ברוה"ק נכלל הכל בתורה:

**הא תלתא.**שמגילה זו כולל ג' שירים יתכן כמ"ש סוף פסוק זה שאמר על עצמו ועל הקב"ה ועל כנסת ישראל במ"ש השולמית ושם שלמה כולל הכל:

**כולה חד.**גם ר"י בר"ס סובר שמ"ש שיר השירים הא תלתא אלא שמגילה זו לא נחשב אלא לשיר אחד:

**ואת תולה בדוד.**פי' שאינו אלא תולה בדוד אך לא אמר בעצמו והביא מפסוק כמגדל דויד צוארך וס"ד תלוי עליו כל שלטי הגבורים וכמ"ש במדרש לקמן פסוק כמגדל דויד שספר תהלים אמרו אותו עשרה זקנים ותולה הכל בדוד וכן פסוק כמגדל דויד שהכוונה על ביהמ"ק שבנאו שלמה ותולה בדוד על שרצה לבנותו ובנה היסודות כמ"ש לעיל פסוק זה וזהו מ"ש מה שיר השירים פי' פסוק זה כמגדל דוד שכתוב בשיר השירים שאמרו שלמה והיה צריך לומר כמגדל שלמה אלא שתלה הבית בדוד כך מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אמר שלמה שהוא בנה הבית ועשה החנוכה ותלה בדוד כנ"ל וכמ"ש פסיקתא פרשה ו' סי' ב' באריכות וכאן חסר ונשלם בדברינו ועי' מ"כ:

**במעלה הראשונה.**המעיין בפסוקים יראה שפסוק וישב שלמה על כסא ה' כתוב בסוף ד"ה א' על תחלת מלכותו בימיו של דוד ופסוק כי הוא רודה במלכים א' ה' ד' ופסוק ושלמה היה מושל שם פסוק א'. אך המדרש מסדר כפי שהיה באמת ומעלין בקודש ולא בהיפך וזהו ע"פ מדה ל"א ו"ב תחלה בכל עבר הנהר ואח"כ בכל המלכות ואח"כ על כסא ה' ומ"ש במעלה ב' שנאמר צ"ל כתיב וכן במעלה ג' כתיב:

**מסוף העולם וכו'.**א"כ היל"ל אצל כל העשרה מלכים שמלכו על כל העולם שישבו על כסא ה' אלא שבשלמה היה מדה אחרת שמלך גם על העליונים ועל השדים כדבסמוך:

**רוחות היו.**שמשל גם על הרוחות כנ"ל ודורש גז"ש כמ"ש זכריה ה' ט' והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם אף כאן רוחות ומ"ש זונות כמ"ש לשעירים אשר אתם זונים אחריהם והם פרים ורבים מבני אדם כמ"ש חגיגה דף ט"ז א' וכמ"ש ב"ר פרשה כ' סי' י"א:

יבמות היו. דעתו דרא"ש שטענה הראשונה ששתיהם פטורות מן היבום שילדו שתיהם ילדים חיים אלא שמת מחמת ששכבה עליו אך השניה טענה לא כן אלא בני החי ואני פטורה מן היבום ובנך המת שהפלת אותו מת וא"כ את צריכה להתיבם ולא אני כי בני החי כך נ"ל לפי דברי הע"כ ומ"ש זונות סובר כדברי התרגום יונתן כונדיקאות:

**זונות ממש.**כי איך יהיה שתים נשים יולדות בלא איש בבית אלא ודאי שהיו זונות ובהכרח שהיה כנעניות שנשפטים בלא עדים והתראה כמ"ש ב"ר פ' ל"ד סי' י"ד שלא יתכן שבימי שלמה יהיו זונות מפורסמות מישראל ומ"ש בלא התראה צ"ע מה התראה שייך כאן ויתכן דכדי נסבה אלא אגב שאמר בלא עדים וכמ"ש ב"ר שם:

**על ביתו.**יותר נכון לגרוס על מטתו ואגב שאמר אצל אחרים מלך אמר גם כאן מלך שעל ביתו ומטתו אין זה מלוכה ויתכן שבאיזה זמן אחר שחזר למלכותו כשברח האשמדאי והחזירהו למלכותו בביתו היה לו תואר מלך בביתו לבד וכמ"ש ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל שלא יעשה כן להדיוט ודייק מ"ש הנה מטתו שלשלמה ולא כתיב מלך גם מ"ש מטתו בכינוי מיותר שהיל"ל הנה מטת שלמה ודורש שהפסוק מודיע אשר שלמה שהיה עד עתה מלך גדול אך עתה לא נשאר לו אלא מטתו ויתכן שמפחדו היה שוכב על מטתו תמיד ולא הנהיג מלכותו אף שחזר למלכותו:

**ג' עבירות.**קהלת רבה פסוק לשחוק אמרתי מהולל וכמפורש הכל במלכים א' י' י"א ולא חשיב מ"ש אז יבנה שלמה במה דס"ל שמ"ש נשיו הטו את לבבו ללכת וגו' אך לא הלך בעצמו כ"א שנשיו היו עובדות לעבודת כוכבים ומקטרות אלא שלא מיחה בהם. וצ"ל עוד הפעם הרבה לו כסף וזהב שנאמר ויתן והמדרש כאן לא חשב כסדר התורה ובמלכים שם:

**אבני עשר אמות.**שמ"ש כאבנים לאיזה ענין נדמו לאבנים שהיל"ל ויתן הכסף בחוצות ע"כ דורש כאבנים הידועים המפורשים במלכים א' ז' יו"ד ומיוסד אבנים גדולים אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות ומכבידם לא נגנבו:

**אין כסף נחשב.**וס"ד בימי שלמה למאומה. משמע שלא היה בו שום צורך ותשמיש ואולי דורש מ"ש נחשב שלא נעשה חשבון על ידי כסף שלא השתמשו בו למשקולות שבאים על ידם לחשבון:

**על שם לא תתחתן.**במ"ר פרשהי' בסי' ד' כל הענין ושם הגירסא חנניה בן אחי רבי יהושע והיד"מ הביא בשם הירושלמי פ"ב דסנהדרין שהגירסא ר' יהושע ולא ריב"ל עי' מש"ש. פירוש שמ"ש אשר אמר ה' וגו' והיכן אמר ודורש שהכוונה על פסוק דברים ז' ג' ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תתן לבנך וזהו מ"ש לא תבואו בהם וגו'. וכן דרך חז"ל בכל מקום שכתוב כאשר אמר כאשר דבר שואלים היכן דבר ומביאים פסוק מפורש ועי' מ"ש ב"ר פרשה נ"ג ד"ר פרשה ד' סי' ב' ומש"ש וש"נ:

**רשב"י אומר לאהבה.**ס"ד של והמלך שלמה הנ"ל בהם דבק שלמה לאהבה. ופליג על ריב"ל שאמר שעבר על לאו החמור הזה אלא דבק בהם לשם זנות שאין איסורו מפורש בתורה רק דרך חיתון:

**גם אותו החטיאו.**משמע לבד איסור הנכריות החטיאו אותו עוד באיסור אחר ובענין האישות היינו בנידות:

**לאהיבן ולקרבן.**דאם כרשב"י תיבת לאהבה מיותר שהרי כתוב בהם דבק שלמה ע"כ דורש לאהיבן שיהיה אהובות ובהכרח שהכוונה אהובות להשי"ת שלא יתכן שידבק בנשים לאהיבם לאחרים ויתכן שעל שכתוב בשלמה ויאהב שלמה את ה' א"כ מ"ש לאהבה ג"כ על השי"ת וילמוד סתום מן המפורש. ובהכרח לומר שכך היתה תחלת כוונתו כשנשאן אך לא עלתה לו שהחטיאו אותו:

**ויקם ה'.**מלכים א' י"א י"ד ויקם אלהים שם פסוק כ"ג. ויהי שטן שם פסוק כ"ה ולפי הפשט דקאי על רזון הוא מיותר ע"כ דורש ע"פ מדה יו"ד על שטן ג' ואינו מפורש מי היה ומן הסתם שהכוונה על השטן שמפורש אצל דוד בד"ה א' כ"א ויעמוד שטן על ישראל ובריש איוב ובזכריה ג' המלאך השטן שעולה ומשטין:

**ותעלה ותצא מרכבה.**מלכים א' סוף יו"ד וכוונתו על המבואר שם בפסוקים הקודמים ומקום מאמר זה הרבה לו סוסים קודם מאמר ג' שטנים וכמ"ש ג"כ במ"כ:

**ג' משלות.**פי' ג' ספרים של משלים:

**הבל הבלים.**ובפסוק זה עוד ד' הבלים הבל הבלים הכל הבל אלא שהיל"ל אמר קהלת בסוף פסוק ע"כ דורש שלא אמר אלא ג' הבלים והשאר הם פירוש על הג' הנ"ל:

**ג' שירים.**מבואר לעיל פסוק זה:

**ידידי'.**כמ"ש שמואל ב' י"ב כ"ה ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'. שלמה ידוע וג"כ ע"פ ה' כמ"ש ד"ה א' כ"ב ט' כי שלמה יהיה שמו. ובקהלת דברי קהלת בן דוד מלך וגו':

**אגור בן יקא.**פי' ועוד ד' אלו ועי' שמ"ר פרשה ו' סי' א' ובריש קהלת רבה:

**למד שלמה תורה בשעתו.**כשהיה שלם עם ה' הצליח בה ואחר שחטא שכחה וזה לטובתו שלא להשתמש בסתרי תורה ובכתרה בעת החטא. התבוננתי שסדר תחלה המדרש הד' שמות אגור יקא למואל איתיאל וכן פירשם בסדר הזה ובפסוק כתובים אגור יקא איתיאל בפרשה למ"ד ולמואל בפרשה ל"א וכתבתי בזה דבר אמת בס"ד במ"ר פרשה י' סוף סי' ד' בביאור דרשהו משם ותמצא נחת:

**וקהלת בסוף.**שאלו המפרשים משל ושיר מן הסתם שאמרם תחלה וכמ"ש ועי' ד"ר פרשה ב' סי' ל"ג חזר ופירש ומש"ש:

מתנייתא פליגאכצ"ל אמרי מתנייתא דר' חייא רבה פליגא על שמעתא:

**מתניתא אמרה.**בברייתא שנינו בשם רבי חייא רבה שאמרן בזמן אחד ושמעתא דאמוראי אמרה בשם רבי חייא שכתבן בשלשה זמנים כמ"ש לעיל רבי חייא ורבי יונתן היינו שהאמוראים אמרו כן בשמם:

**רק לעת זקנת שלמה.**סדר עולם פרק ט"ו ועל מאמר זה כתבתי ביאור ארוך המקום יהיה בעזרי להדפיסו עם כל אחיו:

**שלשת אלפים משל.**שלא פירש על מה היו המשלים ע"כ דורש שמפורש במ"ש ידבר שעל כל דבור של חכמה שדבר אמר על זה שלשת אלפים משל וכן מ"ש ויהי שירו פירושו ג"כ שירו של דבר הנ"ל. וצ"ע איך מיושב בתיבת שירו על טעמים ואם הכוונה שאמר הטעמים בלשון שיר מנ"ל הא ויתכן שמ"ש טעמים פי' פסקי טעמים שמורים על הניגון ולעומק חכמתו אמר דבר אחד באלף וחמשה מיני פסקי טעמים שמשנים פשט הדבר וניגונו:

**על כל משל ומשל.**מאחר שלא פי' על מה היה המשל הרי פירש בתיבת משל על פי מדה ט' וממעל וכאלו כתוב וידבר ג' אלפים משל. על משל של משלי ושיר השירים ומ"ש שירו קאי על המשל וכנ"ל ובמ"ר פ' י"ט בסי' ג' ובקהלת רבה פסוק כל זה נסיתי בשינוי סדר המאמרים ושינוי הגירסא ואני פירשתי לפי הגירסא דכאן:

**ויהי משלו אכ"כ.**גירסא זו צ"ע ובמקומות הנ"ל ויהי שיריו איכ"כ אלא ויהי שירו:

**שנים ושלשה טעמים.**עי' מ"ש בזה במ"ר פרשה יו"ד שם כי אין לכפול:

**אל תעמוד.**ואם היה אומר אל תשב היינו אומרים אבל יכול לעמוד ואם היה אומר אל תדבר היינו אומרים שיכול לישב ולשתוק ע"כ אמר אל תעמוד ואנו לומדים על פי מדת ק"ו על הישיבה ועל הדבור הרי הקצור אל תעמוד נושא ג' טעמים שלא לעמוד שלא לישב שלא לדבר:

**הוצא לי ממנה גלוסקיא.**כצ"ל הוצא לי ממנה גלוסקיא אחת של קמח גלוסקיא אחת של סולת או שלא לגרוס של קמח כלל רק של סולת כפי הנמשל שיר השירים הסולת והמשובח של כל השירים:

**המסולסל.**מלשון סלסלה ותרוממך וגם סולת מענין זה הוא:

**נאמר שיר.**וזהו שיר השירים נאמר שירים על שעשאנו שירים או על שעשאנו שיריים וזה ע"פ מדת ממעל מלשון שארית ישראל ושיריים או מלשון שריה בארמית וכמ"ש ונחה עליו רוח ה' זהו שאמר להשרות עליו רוה"ק:

**בשירת משה.**על הים אז ישיר משה אנו מקלסין להשי"ת ובשירת משה של האזינו השי"ת מקלסנו:

**כפול ומכופל.**שכתוב הנך יפה רעיתי הנך יפה הרי כפול ופסוק זה שנוי עוד הפעם בשה"ש הרי כפול ומכופל וכדומה עוד פסוקים בשיר השירים:

**שנות אבות.**עי' מ"כ וצ"ע הלא היה מובלע ע"ה משנות אברהם בשנות יצחק וק"כ של יצחק בשנות יעקב הם קצ"ה שנים ולא ישאר לחשוב שנותם כי אם ש"ה ובהכרח לומר שהכוונה שהיה חביב שנות אבות על הקב"ה כל אחד בפני עצמו ולא נבלעים זה בזה. ועי' במ"ר פרשה י"ח סי' כ"א ומש"ש כי כל אחד עשה פעולתו בפני עצמו שלא הצטרכו זה לזה וכמ"ש ויק"ר פרשה ל"ו ריש סי' ה' כדאי הם מעשי האבות כל אחד שיתלה העולם בגינו. ויפלא בעיני כל קורא מה שייכות לחשוב שנות אבות ועשרת הדברות במספר אחד עד שדרשו שכלולים בתיבת שיר. אך חז"ל כוונו לענין עמוק ואמיתי ונפלא שהאבות היה עסקם כל ימיהם להודיע ולפרסם אלהותו יתברך שמו בעולם וכמ"ש ב"ר סוף פ' ל"ט אצל אברהם ושם פ"ד סי' ד' על יצחק יעקב ע"ש בהדיא והיה עסקם כל ימיהם להוריד השכינה לארץ כמ"ש ב"ר פ' י"ט סי' ז' והיה כל ימיהם ברוה"ק בשיר וזמרה אלהית כמו דוד שנאמר בו שמואל ב' כ"ג ונעים זמירות ישראל רוח ה' דבר בי וכמ"ש על יעקב שאמר כל ספר תהלים ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ב"ר פ' ע"ד סי' י"א וכן אברהם וכמ"ש ב"ר פ' מ"ג סי' ט' הרימותי עשאן שירה חסדי ה' עולם אשירה חסד לאברהם ויצחק דין כולו שיר כמו הלוים כמ"ש בזוה"ק. נמצא שהיה כל ימיהם בדמיון נתינת עשרת הדברות ומרומז בתיבת שי"ר דוק והתבונן מאד. ומ"ש ששני רעבון אינם עולים מן המנין עי' מ"כ אך שני רעבון של יעקב לא נתטלטל יעקב ממקומו וכשנסע למצרים נסע בשובע ושמחה אך שבירושלמי ריש ברכות איתא דאתי כמ"ד דבן שלש שנה הכיר אברהם את בוראו ואין שני הראשונים מן המנין שהיה ברשות תרח אך יצחק מקטנותו ברשות אברהם ויעקב ברשות יצחק וע"כ נחשבו כל שנותם:

**כל מקום שנאמר.**הדבר נראה לעין ששפתי דעת חז"ל ברור מללו לפרש לפי כלל זה כל מגילה זו על שלמה והקב"ה או על הקב"ה וכ"י כל אחד לפי שיטתו ונפלאת הוא בעינינו עד יערה עלינו רוח ה' ממרום ע"פ המורה צדק וע"פ אליהו ז"ל:

**איכן נאמרה.**כי יש פסוקים שמורים שנאמרו בים כמ"ש לסוסתי ברכבי פרעה ויש פסוקים שמורים על סיני וכמ"ש לקמן בסמוך ע"כ דורשים כל אחד על חלק אחד משיר השירים ואינם חולקים זה על זה כי אלו ואלו דברי אלהים חיים וכל אחד דרש הפסוקים המורים לפי שיטתו וכמ"ש בסמוך כולהון חורי בבית עולמים אמר רבי אחא אפריון ודבתריה הרי מבואר שדעת כל אחד על חלק ממנה ולא על כולה וכשחלה רוה"ק עליהם בים אמרו כולה גם על העתיד בסיני באוה"מ ובבית עולמים וכן אם נאמרה בסיני כשחלה רוה"ק עליהם בסיני אמרו כולה כנ"ל גם יש פסוקים שנדרשים כפי כל השיטות כדלקמן י' ע"פ ישקני:

**ר"י בר"ס אמר בסיני נאמרה שנאמר שיר השירים.**צ"ע שהרי מ"ש שיר השירים שאמרו אותו השרים המשוררים היא ראיה ולדעת רחב"פ דבים נאמרה גם מ"ש בסיני נאמרה איתא לקמן בסמוך דעת ר' יוחנן ולא ר"י בר"ס ע"כ בהכרח שמ"ש כאן בסיני נאמרה הוא ט"ס וכצ"ל ר"י בר"ס אמר שיר השירים שיר שאמרו אותו השרים וכו' לפרש כשיטת רחב"פ ומ"ש השרים הוא בשי"ן ימנית וכמ"ש קדמו שרים ג"כ בשי"ן ימנית ופסוק זה נאמר בתהלים ס"ח על שירת הים וכמ"ש בהדיא שמ"ר פרשה כ"ב סי' ז' וכאן סמך על המבואר שם:

**ישקני מנשיקות פיהו.**מה שזכינו לשמוע מפיו ממש הדברות וכדלקמן בסמוך:

**עורי צפון.**עי' ב"ר פרשה כ"ב סי' ה' וש"נ לכמה מקומות ועי' פסיקתא פ' ה' סי' ד' כל הענין:

**ורבנן עבדין יתהון פתיחא.**פסוקי אפריון ודבתריה וכמ"ש במ"ר פ' י"ב סי' ד' בכמה אופנים ובסוף דורש על המקדש ואח"כ על המשכן ע"ש באריכות:

**האמר בים נאמרה.**א"כ מהו ישקני וכו' שכשאמרו שירת הים בקשו שישרה עליהם רוה"ק ולא יספיק אחר השירה עד שיאמרו שאר שירות:

**הה"ד ישקני.**כל אחד לפי שיטתו כנ"ל:

**נושקו על פיו.**כמ"ש שפתים ישק משיב דברים נכוחים:

**הראת לדעת.**היל"ל ראית אך הראת פי' ע"י מלאך שהראה וסיפא דקרא כי ה' הוא האלהים ותיבת לדעת הם הדינים והעונשים ומ"ש כי ה' הוא האלהים היינו אלהותו ית"ש ויתכן דפליגא בפסוק ה' יתן אומר המבשרות צבא רב צבא רב הם המלאכים שהוציאו האמירה של ה' לדעת ר"י ולדעת רבנן האומר עצמו בישר לצבא רב הם ישראל:

**אדקולאין בן הדיסה.**מצאתי בס' מעריך וז"ל בריש הספר. אדקולאין בן הדיסה במדרש שי"ר פסוק ישקני דע כי מעשה היה בסופר אחד שהיה לו אחות ושמה הדסה והיה לה בן ושמו ארקולאין והסופר הזה היה כותב מדרשים ובכל מקום שהיה מוצא תורה היה מתפלל על בן אחותו שיזכה לתורה וכותב דבריו בספר וכל הרואה חשב שהם דברי הספר ולא היא ולכן צריך למחוק וכן בפסוק תורי זהב וצריך למחוק שלמד אלקולאין בדעתו של הקב"ה עכ"ל ולא פירש מאין ידע זאת:

**הדברים שני דבורים.**כי מיעוט דברים שנים ועי' הגירסא במ"כ ובסמוך הוכפל כל המאמר זה בגירסא הנכונה וצ"ע:

**ריב"ל אמר.**כצ"ל ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי כמ"ש לקמן בסמוך:

**דבר אתה עמנו.**שמות כ' וכתוב אחר כל עשרת הדברות הרי שכל הדברות שמעו מפי הקב"ה וריב"ל סובר שפסוק זה מקומו אחר שני דברות הראשונות שמאחר שדורש מפסוק תורה צוה לנו משה על תרי"א אך הסידור מכריח היפך הדרשה כ"א נדרש ע"פ מדה ל"א מוקדם שמאוחר בענין וצ"ע איזה הכרח יש לו על דרשה זו של הגימטריא שיהפוך סידור הכתובים ע"פ מדה ל"א ונ"ל שעיקר ראיתו של ריב"ל הוא מתהלים בשני מקומות במזמור נ' כתיב שמעה עמי ואדברה וגו' אלהים אלהיך אנכי הרי שקודם דבור אנכי אמר להם לשון זה שמעה עמי וגו' ובתהלים פ"א כתיב שמע עמי ואעידה בך וגו' לא יהיה בך אל זר היינו דבור לא יהיה לך אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרי מפורש דשני דברות אלו העיד הקב"ה בעצמו לנוכח ולא בדברות אחרים וע"פ פסוקים אלו דרש הגימטריא של תורה ציה כמ"ש ד"ר פ' ב' סי' ל"א אמר להן שמע ישראל אנכי ה' אלהיך ע"ל מה שכתבתי שם וכ"ה בשמ"ר פ' כ"ט סי' ד' בהדיא.

**שהיה הדבור יוצא.**עי' שמ"ר פ' ה' סי' ט' וכמ"ש מימינו אש דת למו וישראל עמדו כנגדו בא הדבור לשמאלו ופי' לתקן כח שמאל שלהם היצה"ר להפכו לימין וחוזר ומקיף מחנה ישראל כמ"ש וימינו תחבקני לשמאלו של הקב"ה כשישראל זוכין שמהפכין יצה"ר ליצ"ט עושין מדת הדין לרחמים וחסד ובכן מקבלו הקב"ה מימינו וסובר שיש שמאל למעלה כמ"ש וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו לחסד ולדין. ובכן נחקק על הלוחות בתיקון הכל לימין וכמ"ש קול ה' חוצב להבות אש וחצובה שייך באבן כמ"ש מלכים א' ה' שמונים אלף חוצב בהר שחצב הדבור של להב אש על הלוחות אבן:

**וכי יש שמאל למעלה.**פי' בשעת מתן תורה אחר שאמרו נעשה ונשמע ופסקה זוהמתן נתק השמאל לימין וכמו שהיה בשעת השירה שבעת השירה אין שמאל וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב שהנקמה שנעשה בשמאל נעשה אז בשביל ישראל בימין וכמ"ש שמ"ר פ' כ"ד סי' ג' שאחר כל שירה שישראל אומרים נסלח להם כל עונות ראשונים ונמחים ומתחיל חשבון חדש שקודם שירת דבורה כתוב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע ואחר השירה כתיב ויעשו בני ישראל הרע ולא יוסיפו שכבר נמחל הכל ואז אין שמאל. ומ"ש י"ח מיל אולי צ"ל י"ב מיל כמבואר בהרבה מקומות בדברי חז"ל:

**חנוקא סברת לחנוקיני.**ב"ר ריש פ' ע"ח איכה רבתי פסוק חסדי ה' חדשים לבקרים ושם ג"כ ר' ברכיה ור' חלבו ע"ש ופירושו דחוקא אתה רוצה לדחקני שאתה מקשה עלי להשיבני מפסוק זה שאם היה כתוב באצבע אלהים כתובים היה משמעות כדבריך שבאצבע כתובים אך מאחר שכתוב כתובים משמעות שתחלה היו כתובים ואח"כ ניתן עליהם אצבע אלהים ליושב:

**ריב"ל ורבנן.**כבר כתבתי פירושו לעיל והמאמר כפול וצ"ע:

**ר' יוחנן פתר קריה.**פסוק ישקני לפי שיטתו לעיל שנאמר בסיני:

**ושיחותיו אינם נשמעות.**שמשיב ואינו משיב ורוצה לדבר ואינו מדבר והבין המלך ששאלה דבר קשה:

**וישב משה.**ולא פירש מה השיב וכתוב אחריו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך ומדברי השי"ת אנו לומדים שמ"ש וישב משה שהשיב שרצונם לשמוע ממפיו ולמוד מענינו. וזהו ישקני מנשיקות פיהו שרצו לשמוע מפיו כמ"ש שמ"ר פ' מ"א סי' ג' ובזה נגמר דרשת ר"י:

**ומה ת"ל ויגד משה.**דרשה אחרת היא שמאחר שכבר כתוב וישב משה את דברי העם אל ה' ומה ת"ל עוד ויגד משה:

**בעבור ישמע.**זה תשובה על מ"ש וישב משה כנ"ל בדברי רבי יוחנן ואח"כ אמרו עוד רצוננו לראות מלכנו וזהו מ"ש כך תבעו וכאן חסר וכמ"ש בדברי רשב"י ובדברי ר"פ בשם ר"ל כאן במשל ואחר דברי רשב"י וכמ"ש בהדיא במכילתא פסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן רבי אומר וכו' רצוננו לשמוע וכו' אמר לו המקום תן להם מה שבקשו בעבור ישמע העם (היינו על מ"ש וישב משה וכו' וכנ"ל) דבר אחר אמרו רצונונו לראות לא דומה שומע לרואה כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני והיינו תשובה על מ"ש ויגד משה ע"ש ובפסוקים ודו"ק ועי' כל זה שמ"ר פ' כ"ט סי' ד' ופ' מ"א סי' ג':

**נטלתי את שלי.**כמ"ש שמ"ר פ' ג' סי' י"ב ושם מבואר:

**מה אני עושה.**איך אשיב שאינם רוצים להאמין ולקבל עד שיראו אף שאינו דומה לשם דשם אמר לו הקב"ה ושמעו לקולך ואמר מעצמו שלא יאמינו אך כאן ישראל אמרו שרוצים לראות ולשמוע וזהו שאמר חבלא מדחיל ליה:

**ואל תבא במשפט את עבדך.**וס"ד כי לא יצדק לפניך כל חי והיל"ל כל איש ודורש כל חי אלו שכתוב בהם כי ידבר אלהים את האדם וחי וכתוב כאשר שמעת אתה ויחי גם הם לא יצדקו שאפילו כן חטאו:

**רצוננו לראות.**ואם לא לא יאמינו וכמ"ש ר"פ בסמוך:

**ר' יודין.**ה"ג ר' יודן בשם ר' יהודה בר סימון ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה וכו':

**ומה הנייה יש באבידה.**וזהו מה שכתוב ועתה למה נמות אם היינו יודעים שיש הנייה במותינו היינו מתרצים למות כרצונו אך מאחר שהוא חפץ חיים למה נמות:

**נתתי את תורתי בקרבם וגו'.**שכל מה שיעשה הקב"ה לעתיד כבר עשה מקצתו בעוה"ז על ידי צדיקים וכמ"ש ויק"ר פ' כ"ז סי' ד' וש"נ בשם רבי יהודה ור"נ שכל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד כבר עשה מקצתו בעוה"ז וכן כאן נתקע תלמוד תורה בלבם לשעה ולעתיד יהיה כן לעולם וכן לדברי ר"נ וכל הנסים שנעשו בעוה"ז להראות שידעו ויבינו מה יהיה לעתיד והדרשות ע"פ מדה י"ז:

**מרתף גדול של יין.**לקמן פסוק הביאני אל בית היין ובמ"ר פ' ב' סי' ג' זה סיני ע"ש:

**ז' מצות.**עי' ב"ר פ' ט"ז שש מצות עי' מש"ש ולנח השביעית אבר מן החי עי' שמ"ר פרשה ל' סי' ט':

**המן העץ אשר צויתיך.**לבלתי אכול ממנו אכלת הרי אכלת בגזל:

**מיד ליד.**בדרך חיבה וכמ"ש מימינו אש דת למו ובמשל זה אין ההפרש רק באיכות נתינת המנה ור"י מוסיף שגם במנה עצמה יש הפרש:

**אפסטלון.**שמ"ר פרשה מ"א סי' ג' ושם הגירסא אפצטלין כי אפסטלין פירוש כתב ואגרת כמ"ש ב"ר פ' ע"ד סי' ט"ו וכמ"ש בערוך ובמ"ע ערך אפסטל ע"ש ערך פסטילי שאינו שייך לכאן כלל שפי' קורות ע"ג עמודים אך בערך פצטלין הביא המ"ע לשון המדרש של שמ"ר פ' מ"א הנ"ל בגי' פצטלין ופי' מין פת קטן ושם הגי' מן הפיצטלין שבתוך פיך ועי' שמ"ר פ' ל' סי' ט' בלשון אחר:

**מפיו דעת ותבונה.**וזהו ישקני מנשיקות פיהו:

**בית אב של הלכה.**כמ"ש שבת פרק ב' אבוהון דכולהון דם:

**שקיותהון.**דורש ישקני מלשון שוקת המשקה לרבים שהבית אב דומה לשוקת:

**הבל היוצא מפיהו.**שע"י שמשיק שפתותיו בדברי תורה מוציא הבל מפיו גם זה נכלל במ"ש ישקני מנשיקות פיהו ועי' מ"כ:

**לינטל בנשיקה.**וע"פ מדה י"ז שמפורש בהם ע"פ ה' כן נשיקות פיהו על כל הצדיקים:

**רוממות אל.**וס"ד וחרב פיפיות בידם מצלת במלחמתה ממיתה ע"י השטן בעוה"ז ובעוה"ב:

**בפיות הרבה.**תחלה פה אחת פי משה רבינו נאמרה אח"כ בפיות כל ישראל וכי בכל דור התורה שנאמרה בפה אחד של הרב נאמרה אח"כ בפיות הרבה של התלמידים:

**שתי תורות.**ושבכתב נאמרת בפה ולשון אחד כנתינתה אך שבע"פ בפיות הרבה כל אחד כפי מה שקבל מרבו וזהו פיפיות כנ"ל:

**אלו מלאכי השרת.**פי' שהיו גוזרים על מלאכי השרת. כוונת המדרש למ"ש באיכה רבתי פסוק הרס בעברתו שבעת חורבן הבית הוצרך לחלל המלאכים כל אחד מפקודתו שלא ידעו מה שגוזרים עליהם ישראל מלמטה הרי שמתחלה היו גוזרים עליהם ע"ש בהדיא וזהו מ"ש ואחלל שרי קודש אחלל את אלו שהיו שרים על הקודש על מלאכי קודש וכן כאן שרי קודש שהיו שרים על מע"ט כשהיו עושים בטהרה כפי התורה אך בעת החורבן שהיו עושים היפך רצון השי"ת ע"כ ואחלל ודו"ק:

**ד"א ישקני וכו' עד ישקני.**כל זה מיותר כי עד כאן פירש מ"ש ישקני יזיינני ועתה בא לפרש מ"ש לעיל יטהרני וכן מ"ש עוד ישקני מנשיקות פיהו וישקני ג"כ מיותר. כי בא לפרש מ"ש לעיל ישקני ידביקני שמ"ש כנפי החיות משיקות פי' שנוגעות ודבוקות אחת אל אחת:

**קול נשיקות.**על שאין שייך למעלה ענין הנשיקה ע"כ פי' קול נשיקות קול של אהבה ודביקות:

**תמן תנינן.**ע"א פרק ב' משנה ה':

**שורפה חיה.**ולא הודו לו אבל אמרו לו לא נהנין ולא מועלין. אמר להם מפני שמעמידין אותה בקיבת עגל עובד כוכבים א"ל א"כ למה לא אסרו בהנייה כ"ה לשון המשנה ומ"ש ומהו שורפה וכו' עד ולא מועיל לשון המדרש מהגמרא וכאן בשיבוש וחסר ועי' במשנה רק מה ששייך כאן ה"ג גרסינן במשנה או דודיך מיין א"ל כי טובים דודייך א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים:

**שבקרוב אסרוה.**בתוך י"ב חודש:

**ר' ישמעאל בר נחמן.**צ"ל ר' שמואל בר' נחמן:

**כבשים ללבושיך.**משלי כ"ז ובפסוקים הקודמים ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים כי לא לעולם חוסן וגו' פשט המשל מבואר והנמשל על הרב עם התלמידים שישגיח עליהם איך יצליחו בתורה שמלמדם ולא להתגאות מהם וזהו שאמר כי לא לעולם חוסן וגו' (ובזה ניחא מ"ש בגמרא רב כי ראה אמבוה דאזיל אבתריה אמר כי לא לעולם חוסן וד"ל) וע"ז אמר כבשים ללבושיך. ולפי הפשט היל"ל עור כבשים ע"כ דורש א"ת כבשים אלא כבשים ודורש הקרי והכתיב יחד אם תלמידיך קטנים ככבשים תהיה מכבשם ומכסה מהם בלבושיך ומ"ש תחלה גלה חציר וגו' פי' בנמשל מגלה ומסדר להם ההלכות המגולות כחציר ודשא ועשב אך דברים מכוסים תכסה מהם ועי' מ"כ:

**אם להפליגו.**מה ששאל ר"י לר' ישמעאל איך קורא פסוק כי טובים היתה כוונתו רק שיסיח דעתו משאלתו של גבינות וישים עינינו בפסוק זה למה דלג לשיר השירים ולא שאלו פסוק בתורה ויותר היה מפליגו אם היה שואלו מחמש הכרעות שבתורה שהוא מקום עיון בחמש פסוקים יחד אלא שהכוונה שהשיבו מפסוק זה שיש בו ראיה לענין ששאלו והשיבו שדברי סופרים חביבים מדברי תורה וצריכים לדקדק בגילוים לגלות:

**שאת אם לא תטיב.**כצ"ל וכו' ועי' ב"ר פ' כ"ב סי' ו' ומש"ש וכאן חסר עי' מ"כ ועי' ב"ר פ' פ' סי' ו' ומש"ש:

**או כשמעם באו מן השדה.**שם הגירסא או כשמעם ויתעצבו וכצ"ל כאן:

**ואותי צוה ה'.**דברים ד' י"ד וס"ד ללמד אתכם ותיבת ואותי מיותר הרי הוא המדבר והמלמד כל התורה אלא ללמד שאותי צוה לעצמי ולא ללמד אתכם. וזהו כוונת הירושלמי במ"ש אותי אותי צוה שלא ללמד ואותי צוה ללמד. שמ"ש ואותי צוה ה' שייך גם למ"ש בס"ד ללמד אתכם:

**שמשיקים אותם על פה.**עי' מ"כ ויתכן שמרומזים כאן בפסוקים ישקני מנשיקות פיהו בדברים שמשיקים על הפה ואינם מגלים בגזירות חכמים כי טובים דודיך מיין ויש דברים לריח שמניך טוב שמן תורק שמך לכל שידעו הכל:

**בלבי צפנתי.**תהלים קי"ט משמע שלא לגלות לאחרים ושם בפסוק אחר בשפתי ספרתי לאחרים בכ"מ והכריע כנ"ל יש דברים שמגלים ויש דברים שאינם מגלים הרי נתקיימו שני הכתובים ומ"ש אלא כל זמן שהיה עירא היאירי דרשה אחרת היא להכריע כתובים אלו:

**עירא היאירי.**שמואל ב' סוף כ' וגם עירא היאירי היה כהן לדוד וסוברים חז"ל שכוונת הפסוק כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא כך עירא לדוד:

**דומין זה לזה.**פי' על סדר הפרשיות והפסוקים שבתורה שבאמת לא באו על הסדר שעל זה נמסרו שתי מדות מדה ל"א ומדה ל"ב שבין בפסוק אחד ושני פסוקים ויותר ובין בפרשיות אין סידור לדברים מן הסדר על קדימה ואיחור הדברים אך עכ"ז נתן לנו גם מדת סמוכין כמ"ש במדרש ובגמרא סמוכין מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם שלא נאמר שמאחר שבאמת אין מוקדם ומאוחר בתורה אין להקפיד על סידורם חלילה לומר כן כי גם בסידורם יש טעמים מטעמים שונים שעל כן כאשר נתנו הפרשיות בסידורם לפנינו כך יהיו לעד לעולם ואם שינה פסול ויש צד דמיון לדברים הסמוכין וזהו שאמר דומין זה לזה וקרובים זה לזה כמו הקרובים שארי בשר שיש בהם צד אחדות כך פרשיות הסמוכים מתאחדים וע"כ נקראים דודיך מלשון דודו ובן דודו:

**אך מעין.**ויקרא י"א ל"ו וסמוך ליה וכי יותן מים על זרע וכו' וכן אם נפל למעין ובור נכשרים הפירות עי' ויק"ר פרשה כ"ה סי' ז' במ"ר ריש פ' יו"ד וש"נ:

**את חמי.**כמו תא חזי בזוהר ותא שמע בגמרא כך בירושלמי את חמי כמו איתא חמי ודרך הירושלמי לבלוע אותיות ולומר לישנא קלילה והוא בירושלמי פרק א' דברכות:

**כתיב אל תטיפו.**והטפה אחד מעשר לשונות של נבואה כמ"ש ב"ר פ' מ"ד סי' ו' עי' מה שכתבתי שם ועי' ומ"כ ופי' שאצל הנבואה כתוב אל תטיפו שהנבואה יש לה הפסק אך ד"ח וגזירותם אין להם הפסק ומצות כל הנביאים חוץ ממצות משה הם לשעה:

**נמשלו ד"ת.**ד"ר פ' ז' סי' ג':

**לכו שברו.**וס"ד הוי כל צמא לכו למים:

**וזרקתי עליכם.**וזה לטהרת הנפש טהרה פנימית:

**צרופה אמרתך.**שמצרפת ומטהרת ומודיעה איך להטהר:

**כמים לים מכסים.**כי תמלא הארץ דעה את ה' ראיה ג"כ שנמשלה התורה למים:

**בירוד שבכלים.**וכמו שהשיב ר' יהושע לבת אנדריאנוס קיסר דאיתא בתענית ז' ע"א:

**יכול אף ד"ת.**מתקיימת אצל הרשעים ומגנת עליהם ת"ל כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בם:

**אי מה המים.**ע"כ דורש איך נמשלה למים ועכשיו בא לפרש איך נמשלה לשאר משקין וכל דרשה זו ע"פ מדה כ"א דבר שהוקש לשתי מדות אתה נותן לכל אחד כח היפה וכאן שהוקשה לחמשה דברים יש לה כח היפה של החמשה כולם:

**זהו תלמיד חכם.**כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו:

**ת"ל שמן.**עי' שמ"ר פ' ל"ו סי' א' ד"ר פ' ז' סי' ג' מעלות השמן וכן בפסוק הסמוך:

**מעדנת הראש.**כי לוית חן הם לראשך:

**מר מתחלתו.**בשמ"ר ריש פ' ל"ו שם היינו הזיתים קודם כתישה מרים הן ע"ש לענין ישראל ולא לענין התורה ובד"ר פ' ז' סי' ג' גם דמיון זה בתורה:

**חלב נקי.**כי היין והשמן יש בהם שמרים ועד שמסתוננים השמרים המשקים עכורים. המים יש בו עפר ובדבש שעוה ודבורים מתים רק החלב נקי מכל אלו ולענין זה דומה לזהב ולזכוכית טוב שאין בהם פסולת:

**ת"ל דבש וחלב.**כצ"ל ת"ל דבש לענין שאינו תפל שבדבש אינו ניכר חסרון המלח ומ"ש מה דבש וחלב דרשה אחרת היא על שנכתבו יחד:

**כי חיים.**וס"ד ולכל בשרו מרפא:

**דודיך אלו האבות.**כמ"ש רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם:

**מיין אלו הנשיאים.**צ"ע איך דורש ויתכן על שהנשיאים הקריבו כל מיני קרבנות ומנחה וקטורת רק לא נסכים וזה מרומז בתיבת מיין שהיו חסרים יין שהיו דודים בלא יין ויתכן שזהו מ"ש דודיך אלו הקרבנות מיין אלו הנסכים הכל על הנשיאים שהקריבו קרבנות בלא יין:

**כל השירות שאסרו.**עמ"ש בזה לעיל בפסוק שיר בסופו שכל חיי האבות ברוה"ק ובשיר וכמ"ש עוד ב"ר פ' מ"ג סי' ט' עשאן שירה ודבר עמוק הוא שעדיין לא הגיעו להוריד השינה לארץ כמ"ש ב"ר פ' י"ט סי' י"ז שאברהם הורד מהא' לב' ויצחק מב' לג' ויעקב מג' לד' ע"כ לא הגיע שיחתם לארץ כי אם כמו ריחות אך משה הוריד השכינה לארץ בסיני ובאה"מ וכמ"ש באה"מ וירא כל העם וירונו שאמרו שירה שראו כבוד ה' בא משמים לארץ וכי בביהמ"ק אצל שלמה ואז נאמרה כל שיר השירים כמ"ש לעיל ריש פסוק ישקני ובכן שמן תורק שמך:

**כל המצות.**כמ"ש לעיל פסוק ישקני קרוב לסופו למי שהיה לו מרתף של יין ולא הגיע לעולם ממנו אלא כריח ולא הגוף מטעם הנ"ל המבואר בשירות שלהם אבל לישראל שירדה השכינה לארץ נתנו כל המצות בגופן וזהו שמן תורק כאדם שמריק לכלי חבירו כל מה שהיה בכלי שלו וכמ"ש ד"ר פ' ח' סי' ו' לא בשמים היא שלא נשתייר הימנה בשמים שלא יותן עוד תורה אחרת ולא מצוה אחרת מן השמים על כן התורה שנתנה לנו ארוכה מארץ וכמ"ש איוב י"א גבהי שמים עמוקה משאול ארוכה מארץ מדה וכמ"ש בדברי ר"א ור"י ור"ע ומ"ש רמ"ח מצות עשה וכו' ולא אמר סתם כל המצות יתכן שכוונתו לרמוז בתיבת תורק וכמ"ש במה"ר פ' י"ג סי' ט"ז קרוב לסופו שדורש קטורת בגימטריא תרי"ג בחילוף ק' בג' בא"ת ב"ש וכן כאן הק' יתחלף בג' והוי"ו ביו"ד באותיות אהו"י שמתחלפין גם הק' באותיות גיכ"ק בג' הרי תרי"ג ברמז:

**זכרותו כמכחול בים.**צ"ל זכרותו של מכחול ופי' שהמכחול שכוחלים בו העינים יש לו שפופרת של כחול שמטביל בו הקנה שנקרא מכחול שנוטל דבר מועט מהשפופרת אך עכ"פ מחסר ממנו מעט ע"כ אמר כמכחול בים שטובל קנה קטן מאד בים שאינו מחסר כלום מן הים והדמיון שהתלמיד החכם מדקדק בדברי רבו ומוציא איזה דבר שטעה רבו וצ"ע לפי זה בדברי ר"ע שהרי מפורש בכל סדרי משנה וברייתא שחלק עליהם בהרבה דברים ואולי אמר ר"ע כן בדרך ענוה גם יתכן שפירושו שר"א ור"י אמרו על הפלגת חכמת רבם שלא קבלו מחכמתם אלא מעט כמכחול בים וכל החכמה נשארה אצל רבם ור"ע אמר שגם מעט אקבל מכם כי כל דור שקדם היה לבו פתוח כפתחו של אולם נגד דורש אחריו וראשונים כמלאכים ואנן מה נענה אבתרן:

**כמין ריס.**עי' מ"כ והריס הוא שבעה ומחצה במיל בפיוט שבת שקלים:

**דומה להר סיני.**עי' פי' בהקדמתי לספר פרקי דר"א במאמר האחד אליעזר:

**לא היונקים.**שמחנכים אותם בבית תלמודם ואם אין גדיים אין תישים:

**דאתקריאת משכנותא.**הוקשה לחז"ל שאמר משכני משמע שצריך למשוך ואם לא ימשוך לא אלך ואח"כ אמר אחריך נרוצה הם בכ"מ מדה ט"ו והכריע ע"פ מדה ל"א מוקדם שמאוחר בענין וע"פ מדה ממעל כאלו כתוב הביאני המלך חדריו בארץ ישראל אחריך נרוצה למקום משכן כבודי במקדש גלגל ושילה ובית עולמים וריב"ל דורש ע"פ המדות הנ"ל כאלו כתיב הביאני המלך חדריו משכני אחריך נרוצה שהביאני לחדריו למקום משכן כבודי ע"כ אחריך נרוצה לעשות רצונו תמיד ורבנן אינם דורשים מדה ל"א רק רישא דקרא משכני אחריך נרוצה ע"פ מדת ממעל:

**ועשו לי מקדש.**שמות כ"ה ח' וס"ד ושכנתי בתוכם וכל דרשות שדורש להלן בפסוק זה הכל בעבור קושיא זו:

**על שסלקת.**וכאלו כתיב משכני שכינתך וכמ"ש במשוך היובל בפסוק היובל וכן כאן שמשכתי והפסקתי ממני ולא פי' מה הפסיק ודורשים ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה שהמשיך את השכינה והפסיקה ע"כ אחריך נרוצה לבקש שתשיב שכינתך בתוכנו:

**ויתאבלו.**שבכו שישיב שכינתו ויעלה בתוכם וס"ד ולא שתו איש עדיו עליו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ועל זה הביא דרשת רשב"י:

**זין שנתן.**שמ"ר פ' מ"ה סי' ב' וסי' ג' וש"נ להרבה מקומות ומ"ש שנתן קאי על פסוק את עדיים כנ"ל:

**אלא לבעלה.**ומאחר שאתה מסתלק ממנו למה העדי לנו:

**ר' איבו ורבנן.**עיין מ"כ:

**לגינוני.**לקמן פסוק באתי לגני וש"נ וכמ"ש במ"ע ערך גנונא ובצלצל דגים תרגום ובגנונא דנוניא ופי' מקום צלו וסוכתו והכוונה על מקום שכינתו בארץ שהיה שם עיקר בתחלה:

**עם שכינותי.**דורש משכני א"ת מָשְכֵנִי אלא מִשְכֵנַי וע"פ מדה ט' פי' ממנהג שנהגת עם שכיני וע"פ מדה י"ז כמפורש ביחזקאל ט"ז מ"ו ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדום ובנותיה וכמ"ש בסוף מאמר זה וכמ"ש באיכה רבתי פסוק ויגדל עון בת עמי. ועי' כל זה ב"ר פ' כ"ח סי' ה' וש"נ ומבואר כל המאמר:

**ביזת ושכינותי.**דורש משכיני כנ"ל מִשְכֵינַי ועפ"י גז"ש כמ"ש משכנת הרי שמ"ש משכיני על הביזה:

**וצידונים ועמלק.**שופטים י' י"ב והם שוכנים בגבולי ישראל עמלק בנגב ארץ ישראל וצידון בגבול נחלת אשר יהושע י"ט כ"ח:

**משכינוני.**שמשכנת אותי שנטלתי ממני משכון ואמר שלש לשונות כפולות הם העתקות ממקומות שונות ועי' שמ"ר פ' נ"א סי' ג' ועיקר פירוש של המשכון בחורבן בית המקדש שהקב"ה כ"י מסר את כ"י שירדה שכינה בגלות בין המחריבים למשכון שיבא ויפדה ישראל עמה כמבואר בזוהר הרבה פעמים מפורש:

**הסיען מחטאו של ים.**עיין שמ"ר פ' כ"ד סוף סי' ג' וש"נ ומבואר וזהו משכיני שתחלה המשיכן מחטא ים סוף ואח"כ אחריך נרוצה למדבר וכמ"ש ירמיה ב' זכרתי וגו' לכתך אחרי במדבר:

**אמר להם לאלים.**כאן חסר מהמסעות גם חשבם בערבוביא בקדימה ואיחור והם סדורים בסדר בשלח אחר השירה ובסדר מסעי ועיקר הנסיעה וסופה לסיני כי שם יהיה מקום הדיבוק והחתונה וכמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדו את האלהים בהר הזה. ועי' מדרש רות סוף פסוק ותאמר רות אל תפגעי בי שהוא שייך כאן:

**דבקה נפשי.**תהלים ס"ג ט' והדביקות שייך לתיבת בו כמ"ש ובו תדבק ולדבקה בו וכדומה וההליכה שייך לתיבת אחריו כמ"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו וכמ"ש וכה תדבקון עם נערותי והלכת אחריהן ואמיתת פשט הפסוק ע"פ מדה ט' וי"ז דבקה נפשי בך ואחריך אלך וארוץ וכמ"ש כאן אחריך נרוצה:

**והרי המקרא מכריז.**הדבר נראה שחסר תחלת המאמר שיאמר עליו והרי: סי'

**הציץ ונפגע.**הציץ חוץ לגבול השגתו ונפגע במוחו:

**בן זומא.**ב"ר פ' ב' סי' ד' וש"נ:

**קצץ בנטיעות.**על שדימה הכנסתם למחקר האלקי להכניסה לפרדס ע"כ אמר על מי שנתקלקל שם בדמיון קיצוץ בנטיעות ועי' ב"ר פ' מ"ב סי' ג' מקטף בעוללות ג"כ על התינוקות:

**לא שאני גדול מחבירי.**זה ידוע שבן עזאי היה תלמידו של ר"ע כמ"ש בברכות דף ס"ב עד כאן העזת פניך ברבך וכן בן זומא היה תלמידו ובודאי היה גדול מהם ולא יקרא אותם חבירי אלא הכוונה על אלישע בן אבויה שהיה חבירו והיה גם כן גדול ממנו הרבה בתורה וכמ"ש במדרש רות פסוק ליני הלילה שדברי תורה שאמר לר' מאיר שם אמר בשם ר"ע לא של עצמו אלא שכך פי' שלא גרמה לו זאת בעבור גדולתו בתורה אלא בעבור דקדוק מעשים טובים:

**ועליו נאמר.**ובכיוצא בו:

**אלא מהחודש.**עי' ב"ר פ' א' סי' ב' ורש"י בחומש ריש בראשית:

**ויגד לכם את בריתו.**כוונתו מפסוק כזה בסוף משפטים ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וכמ"ש במכילתא יתרו ויקח את ספר הברית זה ספר בראשית וצ"ע שהרי בפסוקים אלו מפורש שקרא תחלה ספר הברית ואח"כ אמרו נעשה ונשמע וכן אחר שהגיד בריתו אמר להם עשרת הדברים כסדר הכתוב ולמה אמר בהיפך בלא שום הכרח ונראה לומר שעיקר הכוונה במ"ש ר' ינאי מיד גלה להם על סודות מעשי בראשית וכמ"ש וכי מנין יבא אליהוא בן ברכאל ויגלה להם חדרי בהמות ולויתן וזה אינו מפורש כלל בתורה וכן מעשה מרכבה של יחזקאל אך הענין שספר הברית הוא ספר בראשית וכן ויגד לכם את בריתו והם הדברים המפורשים לפנינו כפשוטם קודם שאמרו נעשה ונשמע כפשט הכתוב אך אחר שאמרו נעשה ונשמע וקבלו עשרת הדברות שהיו כולם נביאים גדולים זכו יותר מהשגת כל הנביאים וגם אליהוא בן ברכאל ויחזקאל וכל הנביאים מכח התורה זכו:

**עשרה למקרא ועשרה לתלמוד.**עי' מ"כ ויתכן שדורש שהיל"ל עשרת הדברים ולמה כתיב לעשות ע"כ דורש שמ"ש לעשות פירושו לתלמוד שכולל התלמוד שבע"פ עם המעשה ומ"ש עשרת הדברים הם הכתובים למקרא וילמוד סתום מן המפורש מה מפורש למקרא עשרת הדברים כך למעשה עם התלמוד גם כן עשרת הדברים:

**נקראו ישראל.**פי' שנאמרו אצל ישראל על ציון וירושלים:

**ועברו בני ישראל.**כבר הדפסתי בספרי מדרש תנאים בשם ספר המעריך שכוונתו לפסוק בעזרא ו' ט"ז ועבדו בני ישראל כהניא ולואי ושאר בני גלותא חנוכת בני אלה דנא בחדוה:

**אית דמפקין תרועה.**כי התרועה הוא לזכרון ביום דין ולעורר רחמים ואינו מיוחד לשמחה ומעיילין דיצה וכמ"ש בשבע ברכות גילה רינה דיצה וכו' ופסוק ולפניו תדוץ דאבה מדבר שם בלויתן שהוא עם הבהמות המבואר שם בפרשה הם לסעודת צדיקים לעתיד א"כ השמחה ג"כ על ישראל לעתיד וע"ז נאמר שם הוא ראשית דרכו אל סוף מעשה של שכר הצדיקים בראשית הבריאה:

**למטרונה.**ב"ר סוף פ' ב' רמז על זה:

**מה איכפית ליה.**פי' שאין זה שמחה שלמה כ"ז שלא בא המלך בעצמו גם הבנים והבנות ידאגו אך בבוא המלך חדוה שלמה להמלכה ולבניה ולבנותיה ולחתניה: גילי מאד. וס"ד הנה מלכך יבא לך: רני ושמחי. וס"ד כי הנני בא ושכנתי בתוכך:

**זה היום עשה.**ועי' ב"ר פ' ו' סי' ב' ושם מבואר וכמ"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכמ"ש והימים האלה נזכרים ונעשים וזה שאמר אם לשמוח ביום. ופי' שזכר בפסוק זה את היום ואת השי"ת ותיבת בו אינו מבואר על מי חוזר:

**בך בכ"ב אותיות.**שאין לנו דרך לעבודת השי"ת ליראה ולאהבה בלא התורה ואיך אנו שמחים עם השי"ת שאין אנו משיגים אותו רק ע"י התורה שנאמרה ע"פ כ"ב אותיות התורה ואורייתא וקוב"ה חד הוא ומפורש היטב בתיבת בך:

**מיינה של תורה.**אצל כי טובים דודיך מיין אמר לעיל שמ"ם מיין פי' מ"ם היתרון יותר מיין אך כאן פירושו מיין מקצת היין ולא כולו וזהו נזכירה דודיך שאנו זוכרים בפינו ד"ת כל דבר בעתו מה טוב:

**מיין של אבות.**וכמ"ש בס"ד מישרים אהבוך וכמ"ש תמות נפשי מות ישרים הלא היא כתובה על ספר הישר וכמ"ש ב"ר סוף פ"ו ומ"ש מה פעל לפניך אדם הראשון קודם החטא שהיה ישר וכמ"ש והאלהים עשה את האדם ישר קאי על האדם קודם החטא עי' קה"ר שם וע"פ זכרון מעשיהם נוכל ללמוד דודיך:

**רחמיך.**פי' אהוביך בלשון ארמית ועי' מ"כ ותקיפין פי' של שיריין:

**שחורה אני ונאוה.**בכ"מ והכריע שחורה בפ"ע ונאוה לקוני ועי' שמ"ר פרשה כ"ג סי' יו"ד מ"ט סי' ב'. וכשאנו מחזיקים עצמנו לשחורה חוטאים ובלא זכות אז אני נאוה בפני קוני:

**אתם לי.**משמע שהם לו לעם ולעבדים מיוחדים לרצון לו וסותר למ"ש כבני כושיים שהוא לרעה ואינם לו ע"כ דורש ומכריע כנ"ל:

**וימרו בי.**יחזקאל כ' עי' שמ"ר פ' א':

**בדם פסח.**שמ"ר פ' י"ט סי' ה':

**ואנוהו.**ונתקנו ונמתקו וכן כל אלו שחושב נתקנו ונמתקו:

**וימתקו המים.**וס"ד שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו:

**מסה ומריבה.**וס"ד על ריב בני ישראל וגו':

**ויקרא שמו.**באותו המקום עצמו נתקנו:

**יעשו עגל.**תהלים ק"ו ועל שכאן כתוב תיבת בחורב הביא מקרא זה ובזכות נעשה ונשמע התפלל משה והצילם כמבואר בפסוקים שם:

**בלתי כלב.**ואולי צ"ל כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון בסדר שלח לך:

**בנביאים שלי כו'.**יותר נראה שצ"ל בנאים שלי עאכ"ו:

**ג' שעות.**צ"ע מנין לו ועי' פר"א ריש פרק מ"ג:

**כל ימות השבוע.**טרודים בעבודה ובפרנסה ובשבת פנוים לעבודת השי"ת:

**בשבט יהודה ובנימין.**שברוב הדורות ורוב המלכים היו צדיקים:

**בנות ירושלים.**ואם הכוונה כפשוטו על הכפרים של ירושלים יקשה איזה ענין יש לו עם בנות ירושלים ולא עם ירושלים עצמה ע"כ דורש בונות ירושלים ודורש גם כפשוטו על העתיד לבשר שיתן לה בנות וערים הרבה ומדינות:

**ולא מבריתך.**אלא מבריתי כי את לא שמרת ברית:

**טוענות ופורקות.**פסיקתא רבתי סוף פרשה ל"ז:

**מטולטלין.**שמלאכתם לרעות צאן ונוסעים תמיד במדברות לתור להם מרעה וכמ"ש כל צאן קדר יקבצו לך ישעיה ס'.

**שמתחן.**כמ"ש וימתחם כאהל לשבת ישעיה מ':

**אהל בל יצען.**ותיבת יצען יחידית שאין כמוה ודורשה נוטריקון יצא ינוע ור"ד חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן אהל בל יצעי שלא יצא ממקומו ולא ינוע עוד: אין עליהם עול. עתה דורש מדה כ"א שהוקש לשתי מדות ואתה נותן כח היפה לשתיהן שמוצא גם באהלי קדר צד יפה כאהלי קדר לענין שאין עליהם עול כי אין להם ארץ קבוע והיום כאן ולמחר במקום אחר וכן תמיד ע"כ אין עליהם מושל קבוע וליריעות שלמה כנ"ל:

**תני רבי חייא.**עי' ת"כ ריש בחוקותי:

**כיוסף.**מוצא ג"כ צד כח היפה באהלי קדר:

**אל תלשן.**ועל פי מדה ז' וי"ז מפורש למי מזהיר ועל מי מזהיר ודורש אל תלשן עבד על פי מדת ממעל ודרך קצרה אל תלשן עבד עבד. אתם נביאים שנקראו עבדים אל תלשינו את ישראל שנקראו עבדים ומ"ש בשחררותי בעת שאני שחור וחוטא:

**שמח בבני.**גדול ומצליח ומפורסם:

**ובידו רצפה.**היה לו למימר גחלת על כן דורש נוטריקון רץ פה ופירוש רצוף פה וזהו מה שכתוב ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר הלא היה צדיק גמור בלא עון וחטא ולמה דוקא על פי אלא על חטא זה שאמר בפיו והוא סבור לומר כן דרך וו ידוי:

**בריתי שמא בריתך.**עד ואת מה איכפית דורש כן שתחלה אמר החמורה שמרדו בה' והרגו כל הנביאים ואח"כ אמר הקלה שבקשו לקוח נפשו ולא לקחו ע"כ דורש שעל שלא נתקבלו דבריו הראשונים הוצרך להוסיף:

**רצוץ פיות.**כנ"ל אצל ישעיה ושם נאמר רצפה לשון יחיד ואצל אליהו רצפים יתכן שאליהו היה קודם לישעיה כמה דורות ורמז גם על ישעיה ועל שהיל"ל גחלים כנ"ל דורש כן:

**ר"י מייתי לה מן הדא.**כאן חסר ריש המאמר ע"כ אין לשונו מובן אך בפתיחתא יו"ד דאיכה ובמדרש אסתר פסוק גם ושתי הגי' ר' יצחק פתח ולא אותי קראת יעקב וגו' ר' יוחנן שלמעלה מן הדא:

**ערוער בתחום מואב.**נתבאר בפתיחתא דאיכה שם:

**שס"ה בתי.**צ"ע מנין לו כל זה:

**אומניא.**כלל שורה אחת ועבדו את כולם יחד:

ויוסיפו בני ישראל. שופטים יו"ד עי' במ"ר פרשה כ' סי' ה': לך שוב למרברה. וכי משם בא שאמר לו לשוב שם והלא היה בהר הכרמל ובשומרון ע"כ דורש לדרכך על לשה"ר שדרכך שתפסת לומר לה"ר שוב לדרכך על דמשק ומ"ש לדברה מל' דבור. גם בתיבת לדרכך מרומז לשה"ר כמ"ש ב"ר פ' ע' סי' ד' ואין דרך אלא לשה"ר ע"ש:

**כי משחתם.**עי' מ"כ:

**וישבת הסוסים.**מלכים ב' כ"ג ועי' במ"ר פ' י"ב סי' ד' והוא רוכב במרכבה ועי' מש"ש:

**פתר קריה.**פסוק ששזפתני השמש על עון פעור שכתוב בו לנגד השמש וגם ר' אייבו קאי על פסוק ששזפתני השמש:

**המירו כבודם.**ועברו על נעשה וזהו מ"ש במשל ידיה מפוחמות:

**שמשה של עבודת כוכבים שזפתני.**ובמעט שעה של תשובה ומע"ט אנו מתלבנים:

**ממעי אמכם.**ואולי דורש בני אמי שהיו"ד נוסף בני אם נחרו בי שזופים ממעי אמם:

**נתגרו בי.**בתיבת נחרו ב' פירושים מלשון נחר גרוני נחר מפוח וזהו גירוי וגם מלשון חרון אף ודורש בכל דרשו תאלו ב' הפירושים יחד. נתגרו בי. נתמלא הדין חרון. והדיין הוא פרעה כמ"ש וישמע פרעה ויבקש להרוג את משה:

**על שהייתי עושה דין בין בנותיו של יתרו.**נראה דכך צ"ל עד שהייתי עושה דין בין בנותיו של יתרו ובין הרועים לא היה לי לעשות דין וכו'. וכל הפסוק נאמר במשה ע"פ מדה י"ז:

**אלו המרגלים.**וישראל אמרו כל פסוק זה. והדיין הוא הקב"ה שגזר עלי שיהיו רועים במדבר ארבעים שנה:

**ארבעים ושתים מסעות.**המפורשים בואלה מסעי מב' פעמים ויסעו לבד ויסעו הא' שאינו מן החשבון וזהו שמוני נוטרה את הכרמים מ"ב מסעותו לא יכולתי לכנוס לא"י לכרמי שלי:

**משמירת שני עגליו.**שעשה ירבעם משמרות כומרים שלו כמו שעשה דוד משמרות כהונה ולויה:

**יום שנתחתן.**עי' ויק"ר פ' י"ג סי' ה' שכתבתי פי' מאמר זה באריכות ביאור נפלא והמאמר בשבת נ"ו ושם איתא גבריאל ומ"ש והוו בניין לו ואינון נפלין יתכן שהוא הוספה על המאמר בדורות האחרונים שהיו המעשה כן בימיהם:

**נצב באדום מלך.**עי' ב"ר פ' פ"ג סי' ב' ודורש סמוכים במלכים ב' ב' הסתלקות אליהו ושם ג' כתוב מלך אדום הרי שהוקם לאדום מלך והסתלקות אליהו היה במות אחזיהו בימי יהורם בן אחאב ועי' ב"ר פ' פ"ג סי' ב' מש"ש וכמ"ש בס"ע פרק י"ז. ובב"ר שם איתא שנצב מלך באדום במות הושפט ובהכרח שפי' שבעת שנגזרעליו שימות עם אחאב ע"ש ושם וצ"ע ואין בידי לברר הדברים ועכ"ז יש מכאן ראיה לפירושי שם בפסוק זה ומלך אין באדום נצב מלך שתיבת באדום שייך למטה שבאדום נצב מלך ודוק מאד בפסוקים ובמקומות הנ"ל הובאו המאמרים לפרש מ"ש שמוני נוטרה את הכרמים לרומי ולמלך אדום:

**מלא הדיין זה אחאב.**שהרג את נביאי ה' ושם את ישראל לנטור את הכרמים אחרים לשמוע לנביאי שקר וכרמי שלי הוא נביאי האמת:

**לצדקיה בן כנענה וחביריו.**כמפורש במלכים א' כ"ב י"א שהיו חביריו של נביאי אחאב וגם מעשה מכיהו שם הוא:

**זו איזבל.**אף שהיתה בת מלך צידון עכ"ז אשת אחאב מלך ישראל היתה והיתה מאכלת לנביאי הבעל כמ"ש מ"א י"ח י"ט נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים ונביאי אשרה ארבע מאות אוכלי שולחן איזבל. ומדברי מדרש זה למדנו שמ"ש מ"א כ"ב שם ויקבוץ מלך ישראל את הנביאים כארבע מאות איש הם נביאים אחרים שהיו מתנבאים בשם ה' בדרך שקר ואינם נביאי הבעל שהם היו נביאי איזבל ואותם שחט אליהו וכמ"ש יהושפט שם דרש נא כיום את דבר ה' ואמר עוד שם האין פה נביא לה' עוד אלא שנתן בם ה' רוח שקר:

**פשחור בן מלכיה וחביריו.**ירמיה ריש ל"ח וצ"ע למה תפס דוקא את פשחור שהוא האחרון ולא שפטיה שהוא הראשון ומן הסתם שהיה החשוב ע"כ חושבו ראשון ויותר יקשה שהרי שרים אלו הורידו אותו אל הבור להמיתו ואכילת הלחם הוא מעשה אחרת בסוף ל"ז ואולי צ"ל פשחור בן אימר כמ"ש ירמיה ריש כ' שהכה את ירמיה ונתנו אל המהפכת ואח"כ הוציאו. או שצ"ל חנניה בן עזורה נביא בירמיה ריש כ"ח וזה נראה יותר ופי' הפסוק כנ"ל שמוני נוטרה את הכרמים לנביאי שקר כרמי שלי זה נביאי האמת כגון ירמיה לא נטרתי:

**מחוץ לאופים.**צ"ל מחוץ האופים ירמיה סוף ל"ז ויתכן שכצ"ל מהו מחוץ האופים מחוץ לאופים אר"י זו פת קיבר שנמכרת חוץ לפלטר שהיא שחורה וכו' ופלטר הוא האופה המוכר ככרות לחם בשוק לחם טוב ולבן אך הקיבר מוסר לאחרים למכור:

**על שכרמי שלי.**ה"ג בילקוט שיר רב הונא בשם ר"י מי גרם לי שאני נוטרה את הכרמים ע"י שכרמי שלי לא נטרתי. ובירושלמי עירובין פרק בכל מערבין הגי' ר' בא ר' חייא בשם ר"י:

**חלה אחת כתקנה.**עי' מדרש איכה פסוק קראתי למאהבי:

**וגם אני נתתי.**וס"ד ומשפטים בל יחיו בהם ופי' שלא יקבלו עליהם שכר לעוה"ב.

הגידה לישמ"ר פרשה ב' סי' ד' ופ' ג' סי' ד':

**בי ה'.**שמות ד' דורש כמ"ש ב"ר פרשה צ"ג סי' ו' בי ולא ביה וכן כאן וכי בי ועל ידי יכולים כל דברים אלו להעשות:

**תרעה בימות החמה.**שאז הוא זמן להרעות שיש דשאים בשדה ובצהרים מגודל החום רובצים ואינם הולכים וכן בימות הגשמים וצ"ל ובימות הגשמים ואיך תעשה כל זה לישראל במדבר שאין לחם ואין מים:

**שאהבה נפשי.**אומה וכו' ופי' הפסוק הגידה לי איכה תרעה ואיכה תרביץ בצהרים שאהבה נפשי ע"פ מדה ל"א:

**כעוטיה כאבל.**על צרת ישראל במחסור כל במדבר:

**ועטה את ארץ מצרים.**וס"ד כאשר יעטה הרועה את בגדו ויצא משם בשלום מהו ויצא אלא שיצא נקי מצאנו שבקעום זאבים והחזיק טובה שיצא בעצמו בשלום ובהכרח שהכוונה על מלך מצרים ולא על נבוכדנאצר ע"ש בפסוק ודו"ק:

**אצל חביריך.**האבות שדבקו ונתחברו בך:

**אמר לפניו.**ספרי סדר וילך:

**מי ומי הרועים.**שיהיו בכל דור ודור:

**בצהרים.**משל לתוקף השעבוד:

**שלא אעשה.**לפי שלא היה נעשה למה ובב"ר פ' ב' סי' ג' הגי' ללמה ולא כלום ודורש שלמה נוטריקון שלא מה וכנ"ל:

**אר"י ב"ם.**בא לדרוש פסוק זה שלמה אהיה כעוטיה על עונש ישראל במרגלים שאמר משה ואמרו כל הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת ה' להביא וגו' וישחטם במדבר שתחלה היה סבור בטעות שיוכל להביא וכשראה שאינו יכול וישחטם ודורש כעוטיה היפך אותיות כטועה ורוה"ק אמרה כן להקב"ה בעד ישראל:

**הוא יודע שמבקש לשחטן במדבר.**הל' דחוק ופי' שעתה כשרואה שידו קצרה מלהביאם בארץ וא"כ עומדים ומוכנים לכלות במדבר וע"כ עשה עילה לומר שחטאו וע"כ שחטם במדבר. והנה התבוננתי שדברי המדרש סותרים זה את זה תחלה אמר שיאמרו טעת מדה"ד פי' שתחלה היה סבור שהוא יכול להביאם לארץ ואח"כ ראה שאינו יכול כ"י וע"כ שחטו כנ"ל ואח"כ אמר יודע שמבקש לשחטן במדבר שידע מתחלה וא"כ לא טעה ובאמת שהם שני מיני טענות שיושבי כנען יאמרו שטעה וע"כ שחטם במדבר ולא משנאה הוציאם בתחלה ומצרים יאמרו שהוציאם בשנאה שלא יתלו בגבורות אנשי כנען יותר מהם והנה בעגל בכי תשא אמר ברעה הוציאם היינו בשנאה ומצרים אמרו כן ובשלח לך במרגלים אמר מבלתי יכולת ה' היינו שטעה כנ"ל ויושבי כנען אמרו כן ובסדר עקב הם בכ"מ וההכרעה ע"פ מדה ל"א הארץ אשר הוצאתנו משם היא מצרים בשנאה הוציאם ויושבי כנען יאמרו מבלתי יכולת מדה ט' ע"פ מדה י"ז כמפורש בעגל ובמרגלים אך בעקב שחושב ב' הטענות של עגל ושל מרגלים יחד אמר תחלה מבלתי יכולת וגו' ואח"כ ומשנאתו וגו' ושם מפורש שני החטאים ושני התפלות ודברי המדרש כפי מ"ש בעקב ודוק מאד ועי' במ"ר פ' ס"ז סי' כ"ב ד"ר פ"ג סי' ט"ו:

**אם לא ידעת.**עי' בשמ"ר שם הפירוש:

**בסוף בעקב.**וזהו בעקבי הצאן בעקבי דמשיחא כמ"ש חז"ל עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת:

**ס"ב סעודות.**ובשמ"ר פרשה כ"ה סי' ד' איתא ס"א סעודות עי' מ"כ שם. ובס"ע פרק ה' איתא שלשים יום היינו ס' סעודות וכל דעות אלו כולם אמת וכמ"ש כיום צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות כהנה וכהנה ועי' מ"ש לעיל פסוק ישקני על מ"ש נתתי את תורתי וכו' והסירותי את לב וכו':

**ומשה עסוק.**שמ"ר סוף פרשה כ' ומכילתא ריש בשלח שחפש את ארונו הרבה ונשתהה:

**הרי ששה ימים.**עי' שמ"ר פרשה ג' סי' י"ד ומש"ש וש"נ ומבואר:

**של אהרן.**ויק"ר פרשה י"א סוף סי' ב'. וה"ג שם ר' ברכיה בשם רבי לוי ור' חלבו וכן צ"ל כאן ואין כאן אלא שתי דעות:

**של קשים ורעים.**שמ"ר פ' ב' בסי' ד' ועי' מש"ש בשם הזוהר כמו כאן:

**והוא באחד.**וס"ד ונפשו אותה ויעש תנחומא סדר שמות סי' י"ט כל הענין ע"ש באריכות שמ"ר פרשה ד' סי' ג' בקיצור ובשמ"ר פ' כ"ג סי' י"ד ובד"ר פרשה א' סי' יו"ד ברמז ועי' הפירוש שם:

**ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא.**עי' ביפה קול וכ"ה בתנחומא שם ובילקוט ואראה את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ופסוק זה דורש ולא פסוק של ישעיה ומ"ש כסאו פירוש שמיוחד לו כ"י היינו כסאו המופרש מעולם התחתון של בני תמותה ועומד בין מלאכי מעלה החיים והקיימים תמיד:

**וכי יש שמאל למעלה.**לעיל פסוק ישקני לדברי רבנן:

**ובית דינו.**וזהו וצבא גדול ועי' ויק"ר פרשה כ"ד סוף סי' ב' וש"נ ומבואר:

**ומה מקיים ר' אלעזר.**צ"ל רבי עקיבא וכ"ה בתנחומא ע"ש:

**אמת.**יומא ס"ט ב' נפל פתקא מן רקיע דהוה כתיב ביה אמת:

**אם אמת למה רשום.**ב"ר פ' פ"א סי' א' ועי' מש"ש פי':

**כיחידו של עולם.**ב"ר פ' כ"א סי' ה' ושם מבואר:

**חרטומי מצרים.**עי' זוהר סדר תשא באריכות מה שעשו:

**המד"א רפתה דמשק ורטט החזיקה.**כ"ז נראה שאינו מן המדרש אלא היה פירוש על הגליון לפרש תיבת רטט שבמדרש:

**שונאיהם של ישראל.**ועי' ילקוט בשלח בפסוק והמים להם חומה ובפסוק וישובו המים. אמר בכנוי על האויבים והכוונה על ישראל ועי' מ"כ ועל שהוקשה לו איך ידמה רעיתו לכוס ע"כ דורש מלשון שישה ושמחה לשמחה של רכבי פרעה בים דמיתיך רעיתי ובשביל דרשה זו של ר' פפיס הובאו כל דרשות של ר' פפיס לכאן:

**וכאן בסמ"ך.**ואף שדורשים חז"ל באופנים אלו אך צריך ליתן אופן גם כפי מה שכתוב שדימה רעיתו לסוס ברכבי פרעה ע"כ דורש שהקב"ה כ"י עשה דמיון סוסיו ורכבו של פרעה בשביל ישראל בים. ועי' כל זה מכילתא בשלח פסוק ה' איש מלחמה:

**דרכת בים סוסיך.**הדריכה שדרכת והלכת בים כמ"ש בים דרכך היה על סוסיך ע"פ מדה ט' שאם הכוונה מה שדרך על סוסי פרעה והרגם לא היה קורא לסוסי פרעה סוסיך וכל הדמיונות שמביא מאחר שכתוב ה' איש מלחמה עשה מלחמתו עם פרעה כדרך בני אדם:

**וילבש צרקה כשרין.**וס"ד וכובע ישועה בראשו כעל גמולות ישלם שגמל ושלם לפרעה כמו שעשה ומאחר שהם צרכי מלחמה הם בכלל מ"ש ה' איש מלחמה שעשה הכל. והביא פסוקים של שירת דוד תהלים י"ח ושמואל ב' כ"ב שמדבר במלחמת הים כמ"ש שם ויראו אפיקי ים וגו' ימשני ממים רבים יצילני מאויבי עז וגו' וכן כל הפסוקים של חבקוק ג' שמדברים ג"כ בים כמ"ש שם אם בים עברתך וגו' דרכת בים סוסיך ומאחר שמצאנו שבמלחמת הים עשה השי"ת כל דברים אלו ע"פ מדה י"ז מזה אנו יודעים שפרעה עשה כן תחלה כמ"ש כאן לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי וכ"ז להתעולל בפרעה שידמה תחלה שנלחם בדומה לו וכמ"ש את אשר התעללתי במצרים: [נטל סגניות. פי' הדגלים. בשם הגאון מהרש"ש זצ"ל]:

**וירכב על כרוב.**הוא הכרוב שראה יחזקאל במרכבה שהוא רק במראות אלהים וכן כנפי רוח:

**ויצא להראות בהם.**ר"ל ידאה שיראה בעולמות שעדיין לא השתמש בהם כי עד עתה השתמש בעולמות הטבעים לצורך ההנהגה הטבעית ובקריעת ים סוף השתמש בעולמות שהם כלים לקריעת ים סוף ולנסים העתידים:

**שתקתיך וכו' ואתם תחרישון.**ואם הכוונה מהתפלה למה לא יתפללו בעת צרה כזו וע"כ דורש שיחרישו מזעוק אל פרעה ומצרים שלכם אנו ובמכילתא בשלח דורש ואתם תחרישון בתמיה או בק"ו ק"ו אם תאמרו שירה ע"ש:

**לסוסים נקבות.**וזהו לסוסתי לסוסיא נקבה דמיתיך רעיתי:

**הם ושלום.**כמ"ש לקמן פסוק עד שהמלך במסיבו שאין דורשים שיר השירים לגנאי ע"ש וזהו גנאי לישראל ע"כ דורש על גלי הים ומ"ש דמיתיך רעיתי פי' למענך עשיתי דמויים כאלו:

**אי פאטיסים.**פי' המעריך ענינו מערות וקברות בלשון יוני והמ"ע כתב פירוש בלשון יוני נפילת אויבים פתאום מכל מקום מסביב ואין מקום לנוס:

שהסוס היה זורק. כמ"ש במכילתא פסוק רמה בים כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר ירה בים רמה שהיו עולים במרום ירה שהיו יורדים לתהום וכאן הכריע מפסוק וינער כזה שמנער:

**שאלו לא קבלו.**עי' ד"ר פרשה חי"ת סי' ה' ביתר ביאור:

**נמוגים ארץ.**ב"ר פ' ס"ו סי' ב' וש"נ לקמן פסוק שובי שובי:

**בשתי תורות ד"א וכו'.**וכן הוא בת"כ בחוקותי פסוק אלה המשפטים והחוקים והתורות ב' דעות אלו:

**לב ששמח.**שמ"ר פ"ג סי' י"ז:

**וכי שני זקנים.**וכי מאחר שכתוב שתי פעמים זקן בהכרח לדרוש ע"פ מדה יו"ד על שני זקנים וא"כ תדרשם על אהרן ולא יתכן ע"כ דורש לרבות זקנו של משה:

**בלוניא של מרגליות.**שענין החרוזים שתוחבין דברים מנוקבים על עץ או על חוט זה אחר זה בשורה כמו חרוזות דגים או מרגליות זה על זה בסידור הראוי להם וכן הזקנים אחר משה זה אחר זה כפי מעלתם החשוב חשוב קודם:

**שחוזרים.**א"ת בחרוזים אלא בחוזרים שמחמת דוחק ישיבת התלמידים חוזרים צוארם כלפי הרב:

**חורזים מד"ת לנביאים.**מלקטים ומסדרים כל ענין מד"ת מה ששייך לו מנביאים וכתובים וזהו עצמות מדה י"ז שע"ז כתוב אם תבקשנה ככסף וגו':

**בן עזאי.**ויק"ר פט"ז סי' ז':

**בחדרי מרכבה.**אשר במקום שעוסקים בחדרי מרכבה שם האש לוהט וכמ"ש חגיגה פרק אין דורשין:

**שמא איני חורז.**והאש בא חלילה לעונש אך לא כן הוא כ"א מחביבות התורה כנתינתה:

**למחרז למקדח.**ענין למחרז לסדר ענין אל מה ששייך לו ובדומה לו וענין הקידוח לידע תחלה הקושיות והדקדוקים אם הם בכ"מ אי כפול או מיותר או בשינוי וכדומה ומי שאינו יודע למקדח לא ידע גם למחרז שלפי הקושיא והדקדוק יתבונן לישב ולתרץ ולסדר וצריך להקדים הקידוח להחירוז:

**ומדלגות מזו לזו.**הדרשות שע"פ מדה ל"א ול"ב ועכ"ז הם דומות וקרובות:

**זו ביזת מצרים.**שהיו להם מכבר וזהו עם נקודות הכסף וביזת מצרים לא היה אלא של יחידים כמ"ש משכנתה ומגרת ביתה אך ביזת הים היה מאוצרות פרעה כמבואר במכילתא ובפיוט פסח יום ז' וח':

**ותבואי בעדי.**יחזקאל ט"ז ז' ודורש מדה יו"ד:

**אלקולאין.**עי' לעיל פסוק ישקני בשם המעריך:

**זה הכתב.**שנכתב בשורות שורות כתורי זהב והתורה נקראת זהב ובתיבת תורי נרמזה התורה:

**שני העמודים.**לקמן פסוק אפריון וגו' עמודיו עשה כסף בשיטת ר"י ב"ר אלעאי בארון ע"ש בהדיא ומ"ש כאן כמין אצטוון שם בפסוק אפריון ליתא וכפי מ"ש בערוך ערך אסטווא שהוא מחברו לתיבת אצטווה והביא שם המ"ע תרגום והנה המלך עומד על העמוד על האסטווה יתכן גם כאן שצורת העמוד שנקרא איסטונה או אסטווה היה ידוע להם במלאכת ארון:

**זה התורה שלומדים בלחיים.**בחרוזים אלו הנביאים א"ת בחרוזים אלא בחוזרים כדלעיל ריש פסוק צוארך בחרוזים וכלשון חכמים שנוי בנביאים ומשולש בכתובים כי ליכא מידי דלא רמוז באורייתא ושנוי בנביאים ומ"ש אלו הכתובים צ"ע איך דורש:

**מלה חתומה.**שכל שיר השירים הוא רק במשל וחידה והנמשל סתום וחתום. ודומה לכתב פשוט ומנוקד שהניקוד מורה שיש בו עמוקות וחתומה פי' סתום וחתום ומסיימה פי' מסויים וגלוי:

**מה המור.**לקמן פסוק מי זאת עולה מקוטרת מור ובפסוק אל הר המור:

**וירא וירץ.**עי' מ"כ וכן הוא בבראשית רבה פ' מ"ח סימן ט' וכצ"ל כאן עי' מש"ש:

**ר' פנחס דורש.**כשיטת ר' אליעזר לעיל:

ששינת עצרת. עי' לקמן פסוק פשטתי:

**אוכלין פסחיהם.**בהסיבה כדין פסח וזהו במסיבו:

**עד שמשה.**שמ"ר פ' י"ט סי' ה' עי' מש"ש בפירוש מאמר זה:

**סריי נתן ריחו.**כדלעיל פסוק זה בדברי רבי מאיר אלא שגם סריי הוא לשבח כאן:

**שעשו אותה גבעה.**עי' ויק"ר כ' כ"ה סי' ו' וש"נ ומבואר:

**שנכפת.**שהאשכול מכובדו מניחים אותו על עצים ונקשר סביב העצי' בסיב היוצא ממנו כך יצחק נקשר על המזבח ממעל לעצי':

**עין עולם.**במשל עין גדי הוא שם עיר כמ"ש בחצצון תמר היא עין גדי. אך בנמשל כאלו כתוב בכרמי גדי עין ומ"ש שהם עין עולם פי' יקרים כעין ומשגיחי' כעין העולם אם ישראל זכאים יפתח ה' ואם לאו ועצר השמים:

**רבש"ע.**וזהו דודי וכאלו כתוב דודי צרור המור בין שדי ילין וא"כ מ"ש צרור המור אינו לי כ"א למצרים ע"פ מדה ט':

**הטמן לי.**עי' שמ"ר פרשה י"ח סי' ב'. ועיקר הדרשה על תיבת ילין בעת שהוצרך ללון אתי בלילה היינו במצרים בעת מכת בכורו':

**מיצר לי.**דורש כל הפסוק על ישראל ותיבת לי ע"פ מדה כ"ב שייך גם לצרור המור וזהו מ"ש מיצר לי מימר לי דודי לי ואיך הוא נעשה דודי ע"י שמיצר לי בא ופירש אשכול הכופר דודי לי ודורש דודי לי שהוא כפול על פי נוטריקון דודי דין די ומ"ש לי פי' בעדי יזכו ישראל למדה זו שיהיה צדיק אחד מכפר על עון הדור בזכות כרמי גדי עין כדלעיל כאלו כתוב תיבת עין בסוף לפי הנ"ל:

**בד בבד.**לשון הכתוב קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה ודורש שמ"ש בד בבד יהיה שיהיה מספר הסמים כשני בדים של עלים שוים זה כנגד זה שבא לפרש סמים השני שלא נאמר מיעוט סמים שנים כמו הראשון ע"כ דורש ע"פ מדה ל"א סמים בד בבד ונ"ל שדורש ג"כ בד בבד מלשון יחידי פי' שבבד אחד יהיה בד אחד יחידי לי היינו שיהיה הלבונה הי"א ודוק ובזה מיושב כל הדרשה ועי' לקמן פסוק מי זאת עולה. וזהו צרור המור סמים שהם בצרור אחד עם המור שהוא ראש הבשמים:

**בין שני בדי הארון.**שראשי הבדים בולטים בפרוכת כמו דדים והיינו ביום הכפורים שאז מכפרים:

**מתמרת ועולה.**בשוה כמקל עד למעלה ואח"כ פוסה ויורד למטה כאשכול שנכפת למטה כדלעיל:

**וכסה ענן הקטורת.**את הכפורת ואם הכוונה שיכסה רק את הכפורת הלא כל הבית מתמלא מעשן עד התקרה וכל הבית בכסוי ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז שהכסוי הוא על החטאים כמ"ש כסית כל חטאתם סלה:

**שהתניתי לאברהם.**מרומז בתיבת עין כמ"ש ב"ר פ' מ"ב סי' ג' עין משפט היא קדש ע"ש ומ"ש בין הבתרים מרומז בתיבת גדי כמ"ש איל משולש:

**מדבר הכתוב באברהם.**וכמ"ש לעיל ריש פסוק צרור המור שהפסוק מדבר באברהם וכאן חותם הדרשה:

**אחר הדברים.**ב"ר פרשה מ"ד סי' ה' כל הענין ועי' בפירושי שם:

**בכרמי עין גדי.**מבואר לעיל בדברי רבי ברכיה וכאן חסר:

**שכפר בעבודת כוכבים.**הם עמון ומואב כמ"ש בסמוך ומ"ש שכפר שהיה להם אצלו זכות לוט שהלך עם אברהם ובעונם אבדו זכות זה:

**ויהי אחרי כן.**ד"ה ב' כ' וס"ד והנם בחצצון תמר היא עין גדי וזהו שרמז כאן במ"ש בכרמי עין גדי כמ"ש בסמוך:

**שאין הכתוב.**פסוק זה אשכול הכופר שע"פ גז"ש אנו דורשים שמדבר בישראל:

**במצות.**לקמן פסוק הנך יפה ב' כל הענין ולקמן פסוק מה יפית ודורש כופל לשון הנך יפה במצות שיש להם שייכות זו לזו שעל ידיהם ישראל נעשים יפה:

**הנך יפה בנטיעה הנך יפה בערלה.**כצ"ל הנך יפה בנטיעה בערלה:

**מה היונה הזאת תמה כך ישראל נאים.**כצ"ל מה יונה הזאת תמה כך ישראל תמימים מה יונה זאת נאה בהלוכה כך ישראל נאים. כי יש בעופות בעלי ערמומיות כמו העורב אך היונה בדעת פשוטה בתמימות וכענין העורב והיונה אצל נח וכן ישראל תמימים להקב"ה כי עליך הורגנו כל היום. והיונה נאה בהילוכה שאינה קופצת:

**מצויינת.**במיני צבעונים:

**צנועה.**שאינה מזדווגת רק לבן זוגה כמ"ש לקמן וצ"ע למה חלקם בשני דרשות אולי יש לה סגולה בצניעותה לבד הנ"ל:

**מכפרת על עונות.**כמ"ש ובן יונה או תור לחטאת:

**שבעים פרים.**כמ"ש ב"ר פ' כ"א סי' כ"ד:

**מכרת קנה ושובכה.**כי בכל שובך יש קנים הרבה ואינה צריכה לחפש:

בכל חודש תורה. שקורין פרשת ראש חודש ומתפללים מוסף ומקריבים קרבן מוסף:

**כך ישראל.**גלו מרחוק וחוזרים לארצה:

לא בטלו ג' רגלים. עי' לקמן פסוק אם חומה:

**אף בחנניה.**לעיל פסוק לריח שמניך ע"ש ואגב שאמר שהזקן יושב ודורש וכו' כגון יתרו ע"י משה הביא דרך אגב המעשה של רבי:

**דדוגמא דידך.**דורש עיניך כמ"ש כעין הבדולח כעין החשמל:

**הביאה אורה.**בשורה טובה ושמחה:

**טריף קטל.**ב"ר פרשה ל"ג סי' ו' ושם מבואר:

**לעשות אומה.**ואעפ"כ איני עושה כי את יפה לי וע"כ כפל:

**בלשון כפול שנא'.**נ"ל דכאן חסר פסוקי הכופל כמו כי גאה גאה מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדרי בכח וכדומה ומ"ש הנך יפה דודי שייך לדרשה של מטה כי בפסוק זה אין כופל וגם לא היה צריך לומר שנאמר שהרי בפסוק זה עומד אלא בהכרח להגיה כנ"ל:

**בחדר המטות.**וכתוב שם ויהי אתה מתחבא בבית ה':

**בתאים בעליות.**ומ"ש בחדר המטות פירש בחדר שראוי להעמיד מטות לא בבית ה' ממש. וזה לפי פשוטו שבבית ה' אינו חדר המטות ואח"כ דורש שחדר המטות הוא ביהמ"ק:

**ויאריכו הבדים.**שנתארכו בנס שניתן חיות בכל כלי ביהמ"ק בבוא הארון והשכינה על הארון והבדים בדמיון מטה ואריכות הבדים מורה על מנוחה כמ"ש לקמן פסוק עמודיו מנוחה שאתננה עם ישראל להפרותם ולהרבותם:

**משנבנה ביהמ"ק.**כמ"ש ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ש"ב ו'. ומ"ש ויסעו ויחנו צ"ע ואולי הכוונה שעד שלא באו לארץ ויסעו ויחנו ואחר שבאו לארץ היו במקום משכן קבוע ואח"כ בביהמ"ק:

**כל הקהל כאחד.**עזרא ב' וזה היה במקדש שני:

**לא מטחנה להון.**אולי צ"ל לא מטענה להון פי' אינה טוענת ומחזקת אותם:

אבנים שישן. ב"ר פרשה ס"ח סי' י"א וקאי על רישא דקרא אף ערשנו רעננה:

**וכפלומה.**מלשון אבנים מפולמות רטובות ורכות:

**ומה הרטבה.**איזה תועלת היה בזה שהיו רטובות ורכות כמעה קורות בתינו ארזים וכמ"ש צדיק וגו' כארז בלבנון והגי' כמ"ש מ"כ:

**אין אדם נהנה.**אם יעשה מהברותם. מטה לסמוך עליו הוא נכפף כן כפוף. נשבר מטה רשע של יצה"ר מעבודת כוכבים וכמ"ש אפרים מה לי עוד לעצבים אני כברוש רענן אני עשיתי שיהיה היצה"ר כברוש וזהו רהיטנו ברותים מה שהיינו רצים אחר יצרה של עבודת כוכבים נעשה ברושים עד ששבנו לרוה"ק ואמרנו שירה להקב"ה וכ"ז ממנו פרייך נמצא ועי' לעיל סוף פסוק שיר בדברי רבי לוי ועי' שמ"ר פכ"ד סי' ג' ותבין כאן ההיפוך מעבודת כוכבים לשירה כי השירה מוחלת לעונות שקדמו ועי' מש"ש בפי' בסוף סי' א':

**רהיטנו מברותים.**קורות בתינו של ביהמ"ק של ארזים והקרקע שרצים עליו הוא מברושים: