**חבצלת השרון.**עי' כל זה מדרש תהלים מזמור א' ע"ש פסוק לא כן הרשעים ועי' מ"כ ומ"ש אני הוא וחביבה אני על שהקדים תיבת אני לתיבת חבצלת דורש בפני עצמה וגם בצירוף לתיבת חבצלת ופי' אני איני כדאי אעפ"כ וחביבה אני כמ"ש שחורה אני וכו':

**ולשעה קלה כנסני.**כמו שכתוב במכילתא יתרו פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים ר"א אומר זה יום רעמסס שנתקבצו כולם ובאו לרעמסס לשעה קלה והמעשים טובים המה דם פסח ודם מילה מצה ומרור. והשרון מלשון שירה:

**והראתיו.**השרון מלשון אשורנו:

**בצלה של סיני.**כמ"ש תחת ההר שכפה עליהם את ההר:

**המדבר אמרו.**במ"ר פ' א' סי' ב' ע"ש היטב:

**ישושום מדבר.**וס"ד ותפרח כחבצלת וע"פ גז"ש ותיבת חבצלת דורש וכותב עוד שם הדר הכרמל והשרון וכצ"ל ולכשיבקשם הקב"ה אחזירם לו שנאמר יחיו מתוך נבלתי יקומון וכ"ה בילקוט וכאן בטעות:

**שחבויה בצלה.**בצל עצמה שעדיין לא נתפשטה:

**במשובה שבמינים.**במיני עשבים ודשאים:

**בעמקי הצרות.**וזהו שושנת העמקים:

**הה"ד ה' בצר פקדוך.**ורישא דענינא ביום ההוא יושר השיר הזה ופסוק זה לראיה שהשיר על הצרה:

**מעמיק עיניך.**וזה העמקים ודורש אשורנו מלשון שור שחקים ומלשון שירה:

**בעמקי גיהנם.**כמ"ש משלי סוף ט' בעמקי שאול קרואיה:

**כי באש.**הוא אש של גיהנם:

**ד"א שבטך.**תיבת ד"א מיותר:

**ומשענתך.**כמ"ש כל משען לחם וכל משען מים זקן ואיש מלחמה ושופט וגו' ונבון דבר והכל בתורה:

**ת"ל אך.**דורש פסוק הסמוך להנ"ל אך טוב וחסד שהטוב והחסד באים לבסוף ע"י יסורים שעי"כ ושבתי בבית ה' לאורך ימים בעוה"ב וכמ"ש חז"ל ג' מתנות וכו' וכולם ע"י יסורים:

**כשושנה. ברבקה.**כל פסוק זה בויקרא רבה פכ"ג סי' א' ושם מבואר הכל:

**שאסר הקב"ה.**שמות רבה פרשה ו' סי' ד':

ואין לכן אלא לשון שבועה. בראשית רבה פ' מ"ד סי' י"ט וש"נ:

**שסדרו ישראל.**שקרבו להר לקבל עשרת הדברות ושם הגירסא באופן אחר ע"ש:

**הרוח צפון יוצא.**ומטה אותה כלפי דרום וכו' ורוח דרום יוצא ומטה אותה כלפי צפון וכו':

**כתפוח. בשעת השרב.**כי חימוד ישיבת הצל אינו כ"א בעת שרב ומאחר שכתוב בצלו חמדתי בהכרח שמדבר בשעת שרב וא"כ הכל חומדים ולמה כתוב חמדתי ע"כ דרש על שהתפוח צלו קטן:

**חמדתי אותו.**שאם היה כתוב צלו חמדתי היה משמע שחמד הצל עצמו אך מאחר שכתוב בצלו חמדתי משמע שבצלו חמד את אחר ולזה אמר חמדתי אותו ומרומז למי חמד בתיבת בצלו למי שהצל שלו וע"כ ישבתי בצלו עיין שמ"ר פרשה י"ז סי' ב':

**ניצו קודם לעליו.**נץ הוא תחלת הוצאת הפרי ועי' שבת דף פ"ח פריו קודם לעליו ועי' תוספות שם דהיינו בשנה שניה וכאן משמע מיד בתחלת גידולו ע"ש וצ"ע:

**איסר.**פי' דבר מועט. ומ"ש כמה ריחות פי' שכל זמן שהוא קיים יש לו ריחו הטוב וזה לראיה שהכוונה על אתרוג כי סתם תפוחים אין להם ריח כמ"ש תוספות שם:

**הדא מסרתא.**עיין ויק"ר פ' למ"ד סי' א':

**לך היא שלך היא.**כופל הלשונות מורים שנותן בכל לב וכאלו מעולם היה של הבן:

**עזי וזמרת יה.**הקדמה למאמר ר' לוי שקיוו לתורה שנקראת עזי. בצלו חמדתי כמ"ש ר"ה ור"א ריש פסוק זה:

**דכתיב חמדתי.**כמ"ש במ"ר פרשה ב' סי' ג' ובשם אלהינו נדגול ימלא ה' כל משאלותיך וכמ"ש בסוף פסוק הסמוך הביאני:

**כי לא ישבתי בבית.**גז"ש מה ישבתי זה פירושו שלא ישבתי בבית אלא באהל ומשכן כך מ"ש כאן חמדתי וישבתי פי' במשכן ואהל וזהו בצלו:

**כההוא דאמר.**שייך למ"ש קיוו לדגלים:

**למדבר שור.**דורש מלשון שורה וכמ"ש שע"ר פרק כ"ד ריש סי' ד' אין אנו מוצאין מדבר ששמו שור וכו' שנתאוו ישראל לעשות בו שורות דגלים דגלים ע"ש וכמ"ש במ"ר פרשה ב' סי' ג' ובשם אלהינו נדגול ימלא ה' כל משאלותיך וכמ"ש בסמוך בסוף פסוק הביאני אל בית היין ודגלו וכו' וזהו כוונת המדרש במ"ש כמטעות של כרם כמ"ש בדברי ריב"ל ובדברי ר"ס בסמוך והמאמר הוא בויק"ר פ"א סי' י"א כל הענין ואגב זה העתיק משם מאמר מאהל מועד אף שאין לו שייכות כאן וע"ש פירושו וש"נ:

**דו פרוספון.**שם הגי' דו פרצופין וכמ"ש שמ"ר פ' ה' סי' ט':

**תחת התפוח.**תחת הר סיני וכמ"ש לקמן פסוק זה וס"ד שמה חבלה ילדתך שחבלה לאותם שלא קבלו התורה:

**הקול נפסק.**עי' במ"ר פרשה י"ד סי' כ"א:

**פסקה נבואה מהם.**כמ"ש ברכות דף ז' מפסוק ונפלינו אני ועמך:

**אחזתיו.**אחזתיו לעצמי ולא ארפנו לאחרים:

ואמרתי לעגל. זה מרומז במ"ש ודגלו עלי אהבה כמ"ש סוף פסוק זה על דגל של מעלה וכמ"ש שמות רבה פרשה ג' סימן ב' עיין שם ותבין כאן ודו"ק:

**דייך מאיר.**לעיל ריש פסוק עד שהמלך במסבו:

**למרתף גדול של יין.**לעיל פסוק ישקני במשל של מרתף שהר סיני היה מסוגל לתורה מראשית הבריאה ושם היתה חבויה עד נתינתה וזהו מ"ש חבקוק ג' אלוה מתימן יבא וגו' עד ושם חביון עוזו היינו בסיני וזהו מ"ש משה קבל תורה מסיני ממש. וכאן הר המוריה לביהמ"ק ולשכינה כך סיני לתורה וזהו מרתף גדול של יין זה סיני:

**ר"א בשם ר"י.**במ"ר פ"ב סי' ג':

**בית אב.**דורש כן כמ"ש שבת פ"ב אבוהון דכולהון דם. ובכן הוא יודע טעם ההלכה וזהו שאינו אומר בית אב לא יתכן לו לעמוד על טעם ההלכה ומדלג בה וגם ר' יונה דורש כמו ר' אחא ודילוגו אלא שר' אחא מוסיף:

**ולגלוגו.**שהדלי"ת והלמ"ד מתחלפים באותיות הלשון דטלנ"ת א"ת ודגלו אלא ולגלו:

**לשעבר.**לפי מ"ש במ"ר פ"ב שם פי' שבראשונה היה חוק זה אצלם ולא עתה ובעת נתינת התורה ושה"ש עדיין היה חוק זה אצלם:

**ודיגולו.**עי' מ"כ ופירושו שדלג והעלים ממנו:

**ואת עורות גדיי העיזים.**וכמו שנתברך יעקב על ידם ושרה רוה"ק על יצחק כך במשכן:

**בשתי אשות.**כמ"ש והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד ה' עליו באש וזהו אש של מעלה והיא העירה אש של מטה והעשן הוא על ידי אש של מטה:

**שבכתב ושבע"פ.**כמ"ש מימינו אש דת למו:

**באשות הרבה.**שאם היה כתוב באשות לא היה במשמע רק שתי אשות אך מאחר שכתוב באששות דורש הרבה אשות:

**של אברהם.**אור כשדים שנשרף בו וניצול ממנו:

**ושל מוריה.**כמ"ש ויקח את האש ושל סנה כמ"ש וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה:

**ושל אליהו.**בהר הכרמל כמ"ש ותפול אש ה' ותאכל את העולה וגו':

**המאוששות.**המיוסדים והחזקים מלשון נפלו אשיותיו נהרסו חומותיה ירמיה נ' ט"ו:

**כל חלאים.**יסורים ושעבוד וגלות. בשביל להביאני ט"ס וצ"ל לאהביני:

**אע"פ שאני חולה.**חוטאת שזהו חולי הנפש כמ"ש רפאה נפשי כי חטאתי לך אעפ"כ בין כך ובין כך קרוים בנים:

**היתה התורה כלל.**כמ"ש שמ"ר פ' מ"א סי' ו' ויתן אל משה ככלותו וכי במ"ם יום למד משה התורה אלא כללים למדה הקב"ה למשה וכל כלל נושא פרטים לאין מספר וכל עוד שהיו הכללים מסודרים בלבות הראשונים היה קל להם ללמוד ההלכות וכאשר נשתכחו מקור הכללים נתקשה למוד ההלכות:

**אלא מקומו של אדם.**ובשבת פרק ב' מבואר הטעם על שהיה ראש המדברים בכל מקום ועי' כ"ז ברכות ס"ג ב':

**כאן הרחק.**שמ"ר פ' מ"ה סי' ב' וסי' ג' והקדים שלא היו רחוקים רק ב' מיל וקרא אותם מבקשי ה' וברכת ר"י לאשר באו ללמוד וללמד:

**שתי אומות.**ויק"ר פ' ל"ד סי' חי"ת:

שהבא מן הדרך. לסימן טוב ולקרב הלבבות לאהבה:

**לא יבא עמוני ומואבי וגו'.**על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים:

**במאכלכם.**שהיו צריכים להם על אחת כמה וכמה:

**זה אמציה כהן בית אל.**ירושלמי ברכות פרק הרואה וירושלמי סנהדריי פרק הנחנקין. כמ"ש עמוס ז' וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל היינו ירבעם בן יהואש כמפורש בריש עמוס וכתוב שם ויאמר אמציה חוזה לך ברח לך ארץ יהודה ואכל שם לחם ואצל הנביא הזקן יושב בבית אל כתוב במלכים א' י"ג ט"ו לכה אתי הביתה ואכל לחם ועל ששמע לו אכלו האריה וע"כ אמר כאן ואכל שם לחם ולא כאן זה ראיה שאמציה הוא הנביא הזקן שהיה בימי ירבעם בן נבט ובשני המקומות כתוב בית אל וגם מענין הלחם לגז"ש שהכל אחד ועי' ירושלמי סנהדרין גירסא אחרת ואני פירשתי לפי הגירסא דכאן גם נראה שגירסת המדרש עיקר ודוק היטב:

**זה יהונתן בן גרשום.**הוא הנער הלוי שמבואר בשופטים י"ז וי"ח שהיה כהן למיכה ומפורש שם בסוף י"ח שהיה שמו יהונתן בן גרשום בן מנשה וכתוב שם הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני ותיבת הוא מורה שהוא בעצמו היה כהן עד יום גלות הארץ ועליו כתוב ונביא אחד זקן שהיה נביא שקר בפסל מיכה שהשכיר עצמו לפסל מיכה וכן השכיר עצמו לירבעם:

**נו"ן תלויה.**ובלא הנו"ן הוא משה הוא גרשון בן משה שכתוב בתורה וכמ"ש בד"ה א' כ"ג ט"ו ע"ז בני משה גרשום ואליעזר בני גרשום שבואל הראש ושם בד"ה א' כ"ו כ"ד כתוב ושבואל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות הרי שהיה בן גרשום בן משה זקן גדול וכאן שכתוב יהונתן בן גרשום בן משה שלא נזכר בד"ה בהכרח לומר שהיו לו שני שמות יהונתן ושבואל והיה כהן בימי מיכה עד דוד ודוד מינהו נגיד על האוצרות ועי' ב"ב ק"ו מתיבת הלום ומתיבת בנה ומתיבת פה שהנער הלוי היה בן משה ועי' כל הענין בירושלמי ברכות פרק הרואה ובירושלמי סנהדרין פרק הנחנקין:

**עינו צרה.**כמ"ש שם שופטים י"ח שאמרו לו בני דן שאל נא באלהים היינו בפסל הנ"ל והשיב להם לכו לשלום נוכח ה' דרכיכם ולא בפסלו וכמ"ש ב"ר ל"ח סי' י"ג. אצל אברהם בפסילי תרח:

**ומסמי עיניה.**פי' שאני מבזה אותה ומגלה מומה שירחקו מעבודתה וזהו שהיתה עינה צרה בעבודת כוכבים ומאחר שבאמת לא היה רשע ולמה השכיר עצמו לכהן אלא בעבור הממון שהיה עני:

**שהממון היה חביב עליו.**שלכך השכיר עצמו לכהן אלא שכל הבא לשאול נותן שכר לכהן מלבד השכירות שנתן לו מיכה שהיה דבר מועט:

**קמסיטון תסבריות.**בירושלמי הגירסא שם קומוסטסתריות פי' שר ונגיד על האוצרות והאוצרות הוא מקום מוסתר והיה לו מקום שירויח כמפורש בפסוק שהבאתי בד"ה א' כ"ו כ"ד ובפסוקים הקודמים והמאוחרים מפורש אוצרות בית ה' ואוצרות הקדשים ובפסוק זה כתיב אוצרות סתם משמע של חולין המבוארים שם סוף כ"ז:

**אמרו כיון שמת דוד.**עתה חוזר לדרשתן שנביא הזקן הוא יהונתן בו גרשום כהן של פסל מיכה ובימי דוד עשה תשובה וזהו שבואל כמ"ש במ"כ ואיתא בירושלמי שם אשר שלמה החליף כל הממונים של דוד וא"כ נשאר גם יהונתן בלא התמנות וחזר להיות כהן אצל ירבעם בבית אל:

**מהו כחש לו.**כי כיחש שייך בדבר שהופקד בידו כמ"ש וכיחש בפקדון ע"כ דורש דכאן פי' שיקרא לו והאכיל לחם בשקרו וכזבו בנבואת ה' ולשון חכמים תטיב דעת והעירו אותי שכל הענין מפורש במשלי כ"ג אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים אל תיגע להעשיר מבינתך חדל אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו וכל הענין ע"ש. שהיה רע עין בעבודת כוכבים כנ"ל ואעפ"כ אל תלחם אתו כי הוא לחם כזבים אל תיגע להעשיר שהיה הממון חביב עליו מבינתך חדל שטעה במ"ש מכור עצמך לעובד כוכבים ודו"ק:

**אל הנביא אשר השיבו.**היינו הנביא הזקן של בית אל הנ"ל וכמ"ש בירושלמי שם אשר הושב אכ"כ אלא אשר השיבו זכה ששרה עליו רוה"ק על שהאכילו על שולחנו אף שהיה בעבירה:

**במאכל אמת.**כפי מצות השי"ת להגדיל התורה ועיקר הדרשה מפשט הקרא ויהי דבר ה' לנביא אשר השיבו ששרה עליו רוה"ק על שהאכיל לנביא על שולחנו ואגב דרש מי היה זה:

**עמיאל הששי יששכר השביעי.**וס"ד פעולתי השמיני כי ברכו אלהים הרי אחר שזכר הבנים אמר כי ברכו שהברכה היה בבנים וכתוב שם בד"ה א' י"ג וישב ארון אלהים עם בית עובד אדום בביתו שלשה חדשים ויברך ה' את בית עובד אדום הרי שכל הברכה בג' חדשים ושם כ"ו כתוב ששים ושנים לעובד אדום שזה היה הברכה. עי' שאר פירוש המאמר במ"ר פ' ד' סי' ח' באריכות:

**פעולתי השמיני.**וס"ד כי ברכו אלהים משמע שברכו לפעולתי ע"כ דורש שהברכה לעובד אדום על שפעל טוב עם הארון ומה היה יכול לפעול הלא לא היה אצלו המשכן עם המזבח והמנורה רק הארון לבדו אלא שהיה מדליק לפניו נרות:

**אמר לו ר' יהודה בר סימון.**בהכרח שיש כאן ט"ס או שתיבת לו ט"ס או תיבת בר סימון ט"ס שר"י בר"ס אמורא לא ראה את רשב"י:

**אפילו נרות אפילו פתילות.**דורש כן שאצל השונמית שקבלה לאלישע כתוב ונשים לו שם מטה וכסא ושולחן ומנורה וכתוב שם ותחזק בו לאכל לחם אך אצל אליהו לא כתיב רק שישב בעליה שלה הרי שלא נתנה לו שום דבר הרי בהכרח שהיה מוכן לו הכל ומ"ש צויתי אשה אלמנה לכלכלך היינו על ידי נס של קמח ושמן שלה גם על שקבלתו ושמשה אותו:

**ויאמר שאול אל הקני.**ויק"ר פ' ל"ד סי' ח' וש"נ ומבואר:

**וכתב עם כל ישראל.**צ"ל וכי עם כל ישראל ועי' מ"כ:

**יתרו ודאי עשה חסד.**שמה שעשה עם משה היה רק בחסד שלא היה חייב למשה כלום שהרי משה לא בקש כלום והלך לו שלא עשה בעבור שכר:

**לנו ולאבותינו.**ע"ש ויק"ר פ' ל"ד פירושו:

**היום הזה נהיית וכו' על אכו"כ.**והק"ו שאצל משה היה ביום אחד כמ"ש היום הזה וכאן באושא נתייגעו כמה שנים בני אושא שקבלו את החכמים והתלמידים במאכל ובמשתה וכל צרכיהם דומה כאלו קבלו התורה מסיני כי החכמים והתלמידים שנתייגעו הרבה שנים עד שלמדו כל התורה:

**לוחות הראשונים.**שנתנו מן השמים בראש ההר ומשל בה סהדין והקטרוג שנמשל לשמאל ונשברו תחת ההר וזהו תחת לראשי והלוחות השניים נתנו אחרי שנתרצה לישראל ונתנו בחסד וזהו וימינו תחבקני:

**זו ציצית.**מרומז בתיבת שמאלו מלשון שמלה על פי מדת ממעל והתפילים קושר בימינו על שמאלו והימין מחבק את השמאל:

**זו קריאת שמע.**שמקבל עול מלכות שמים במחשבה שבראשו וימינו תחבקני זו תפלה על שבתפילה צריך יד ימינו על שמאלו כעבד לפני רבו:

**זו סוכה.**שהסכך למעלה מראשו והוא תחתיו:

**מי מאיר לך.**עי' ב"ר סוף פרשה ל"ט ותבין כאן:

**בשמים ובארץ.**כמ"ש ועצר את השמים וגו' והאדמה וגו' וכמ"ש ואעידה בם את השמים ואת הארץ וכדומה:

עם אבני השדה בריתך. והברית הוא השבועה כמ"ש פר"א פרק ל"ט ובויק"ר פרשה ו' סי' ו' וע"פ מדה י"ט הברית וההשלמה בשניהם שאם יזכו ישלימו עמהם ואם לא יזכו והשלחתי בכם את חית השדה:

**נפתלי אילה.**כמ"ש ב"ר פ' צ"ט סי' ד' אע"פ שקרא ליהודה ארי ולדן נחש ולנפתלי אילה חזר וכלל אותם וקראם כולם אריות כולם נחשים כולם אילות וכ"ה לקמן פסוק כולך יפה רעיתי:

**השביען במילה.**כמו אברהם לאליעזר ויעקב ליוסף וע"פ מדה י"ז דורש כאן נוטריקון:

**כדם צבי ואיל.**יתכן שכוונתו כדם צבי ואיל שצריכים כסוי כך המילה צריך לכסות הדם אך מ"ש גם בדברי רבנן על קדושת שמי כדם צבי ואיל צ"ע מה הפרש יש בדם צבי ואיל מדם בהמות ועי' מדרש איכה פתיחה ה' ולא נהגו בדמו כדם צבי ואיל שכתוב בהם ושפך את דמו וכסהו בעפר וכו'. ע"ש וכן הנהרגים אין מכסין דמם והיל"ל לא כדם צבי ואיל ועי' שמ"ר פ' כ"ז סי' ט':

**אשיא כתיב.**צ"ע שבספרים שלנו כתוב אשא ואולי צ"ל א"ת אשא מעצמי אלא אשיא שלא היה מוסר נפשו מעצמו אלא בשעת העברת הדת בע"כ מהאויבים:

**כצבא של מעלה.**כמ"ש שמ"ר פ' ל"ב אני אמרתי אלהים אתם וא"ל כצבא של מטה אכן כאדם תמותון:

**שתי שבועות.**פי' שני פעמים כתוב בשיר השירים פסוק השבעתי אתכם אחד כאן ואחד בשיר ג' פסוק ה' כלשון זה ממש:

**שלא בעונתה.**וזהו אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ:

הן לצדק. לעשות צדק שלא לעשות חנף כמ"ש אדם חנף ממוקשי עם איוב ל"ד ל' ועי' ד"ר פרשה ה' סי' ט' בביאור:

**על עמך.**על ישראל אף שאינם אומתו ועל מצרים שהם אומתו:

**ארבע שבועות.**שתים הנ"ל ואחד בשיר ה' פסוק חי"ת ואחד בשיר ח' פסוק ד' וב' הראשונים בלשון אחד והאחרונים בלשון אחר:

**א"כ למה.**פי' שזהו ענין של מלך המשיח לעלות כל ישראל יחד מהגלות ואם חלילה יעשו בעצמם כך יפסידו גאולת המשיח:

**בני אפרים.**וגו' הפכו ביום קרב כי לא שמרו ברית אלהים הוא השבועה הנ"ל וכמ"ש ריש פסוק זה שהברית הוא השבועה. ועי' מכילתא ריש בשלח ועי' שמ"ר פרשה כ' סי' י"א ושם מבואר ומ"ש אחד בימי עמרם איני יודע מנין לו ואולי דורש מ"ש שמ"א ב' כ"ז הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה פי' שיהיה במצרים לבית פרעה ולא ימרדו ובית אביך במצרים הוא בימי עמרם וכמ"ש יחזקאל כ' פסוק ה' ו' שנשבע להם להוציאם מארץ מצרים ולא מעצמם ומ"ש בימי בן דיניי ובן כוזיבא זה היה בבית שני:

**מלכות של מעלן.**עי' קה"ר פסוק בקש קהלת ומ"ש בקולי קולות דורש סמוכים כמ"ש בפסוק הסמוך קול דודי וגו':

**בשעה שבא משה.**עי' שמ"ר ריש פרשה ט"ו וש"נ ומבואר:

**עמרם ובית דינו.**עי' מה שהערותי בזה בשמ"ר ריש פ' ב' שעמרם כבר מת ולפי מ"ש בסוף פסוק הקודם אחד שטעה בשלשים שנה הרי סובר שלשים שנה קודם יציאת מצרים היה חי וכאן בהכרח פי' על בית דינו של עמרם שהיה קיים אך הוא כבר מת ועי' פסיקתא רבתי פרשת החודש פרשה ט"ו:

דומה דודי. במ"ר פרשה י"א סי' ב' כל הענין וש"נ ומבואר:

**מה אמר לי יברכך ה' וישמרך.**עי' שם במ"ר פרשה י"א סי' ב' באופן אחר ובאריכות ומכאן ואילך אינו במ"ר שם ועי' שמ"ר ריש פ' ט"ו וש"נ ומבואר וכל הענין בפסיקת' פרשה ט"ו:

**נראה וחוזר ונכסה.**מדרש רות סוף פסוק ויאמר לה בועז:

**שלשה חדשים.**בשמ"ר פרשה ה' סי' י"ט איתא ששה חדשים:

**יהודה ב"א אמר לקורסין.**בפסיקתא שם ליתא וכאן צ"ע:

**כך גואל אחרון.**וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ותרגום כי יפלא ארי יתנשא:

**ימים אלף מאתיים.**אין אתנו יודע עד מה ימים אלו מה טיבן:

הקוטפים מלוח. ובפסוק הקודם העורקים ציה אמש שואה ומשואה ובעת שיתכסה המשיח יברחו ישראל למדבר ושם יקטפו מלוח עלי שיח:

**זו זכות אמהות.**וכמ"ש בילקוט כשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך וכו' עי' מ"כ:

**אלו ת' שנה.**פסיקתא פרשה ט"ו סי' י"א ושם הגי' כי הנה הסתיו אלו ר"י שנה הגשם חלף הלך לו זה השעבוד וכן צריך להגיה כאן ועי' סדר עולם רבא פרק ג' שלכך נקרא שמה מרים וכו' וכן הוא בפסיקתא שם בשם ר' יצחק:

**הנצוחות נראו.**כי לפי מ"ש הסתיו והגשם על הגלות ושעבוד שהלכו א"כ מ"ש הנצנים משל על הגואלים ועל שלא אמר הפרחים או הדשאים ע"כ דורש הנצנים נצוחות נצחנים ע"פ מדת ממעל על שנצחו את פרעה ומצרים וזהו נראו שנצחו וכמ"ש ד"ר פרשה ה' סי' י"ג שבכמה מקומות שכתוב נראה דורשים על נצחון:

**עת הזמיר.**דורש הזמיר מלשון כריתה וכמ"ש תזמור כרמך ומלשון שירה וזמרה:

**זמנה של ערלה.**שבליל פסח ביציאתם ממצרים מלו כמ"ש שמ"ר פרשה י"ט סי' ה':

**והימים אשר הלכנו.**מקדש ברנע. עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה עד תום כל הדור וגם יד ה' היתה בם וגו' שהיה רצונו שיתמו אלו ויהי כאשר תמו ויאמר ה' אלי ולא קודם לכן שהיה בכעס ורוגז עליהם:

**נשיא אחר.**במדבר ל"ד י"ח וס"ד לנחול את הארץ והם נצחו לכנענים:

זמנה של ערלה. בכניסתם לארץ מלו יהושע בגלגל:

**עברו בקרב המחנה.**לעבור את הירדן לנחול את הארץ:

**ע"י דניאל.**בבית שני:

**ולא שבעים שנה.**כמ"ש לפי מלאת לבבל שבעים שנה וכתיב ירמיה כ"ה י"א ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה ותירץ שי"ח שנה של מלכות בבל היה קודם החורבן ונ"ב שנה אחר החורבן:

**זמנה של ערלה.**לעיל בדרשה שעל מצרים וכניסת הארץ היה שם מילה כאשר נתבאר ואגב שאמר שם אמר גם כאן:

**שבר ה' מטה רשעים.**ובפסוק הקודם נשא המשל הזה על מלך בבל וכו' שבר ה' וגו':

**ע"י אליהו.**דורש על לעתיד בעת המשיח:

**ארבעה חרשים.**עי' סוכה מ"ט וס"ד ויבואו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה ומ"ש משוח מלחמה הוא משיח בן יוסף וכמ"ש במ"ר ריש פרשה י"ד וע"ע ב"ר פרשה ע"ה סי' ו' ע"ש:

**שבוע שבן דוד.**פסיקתא פרשה ט"ו. סוטה מ"ה כל הענין:

**ותהי האמת נעדרת.**ותהי האמת משמע הויה וקיום ונעדרת משמע כליון ע"כ דורש נעדרת עדרים עדרים כך שמעתי בשם הגאון החסיד רשכבה"ג אליהו מווילנא זצ"ל וזה ע"פ מדה ט"ו וההכרע ע"פ מדת ממעל:

**יונתי.**שמ"ר פרשה כ"א סי' ה' עי' מש"ש ועי' לעיל ריש פסוק השבעתי ותבין כאן:

**למלכא לנבוכדנאצר.**עיין ויקרא רבה סוף פרשה ל"ג:

**אני פי.**קה"ר פסוק זה:

**תנא דבי רבי ישמעאל.**מכילתא בשלח פסוק ויראו מאד:

**שהיתה לו בת.**עי' שמ"ר שם המשל ביתר ביאור וכאן בקיצור:

**חבויים בסתרו של ים.**עי' לעיל פסוק אני חבצלת חבויה בצל וכן כאן בחגוי הסלע בסתר המדריגה ופי' שהיו בצער וצרה קודם שנבקע:

**בסתרו של סיני.**מכילתא פ' יתרו פסוק ויתיצבו בתחתית ההר שהיו בצער וצרה שכפה עליהם ההר:

**זה קול שלפני הדברות.**ויק"ר פרשה ל"ב סי' ב' ושם בארתי הפלוגתא של חייא וב"ק ועי' ד"ר פ"ז סי' יו"ד ומש"ש:

**כהטבת נרות.**שמטיבים אחר הדלקה שסובר על קול שאחר הדברות. וכהטבת קטורת שאומרים הדק היטב. שמעתי. וזה לפני הקטורת:

**את מראיך זה התלמוד.**יותר נכון לדרוש מראיך על המעשה וקולך על התלמוד וכמו שדורש כאן על סיפא דקרא אך מאחר שנמנו וגמרו שגדול התלמוד שמביא לידי מעשה והתלמוד תמיד קודם ע"כ דורש בין ברישא ובין בסיפא תחלה על התלמוד ואחר כך על המעשה. שאף בגלות ובשעבוד שמרו התלמוד והמעשה:

**על דעתיה ררבי מאיר.**לעיל ריש פסוק ישקני ר' מאיר אומר באהל מועד נאמרה. והיו בצער קודם שירדה האש וקודם גלוי השכינה:

**שראו דבר חדש.**אש מן השמים וכבוד ה'. עי' ת"כ פסוק זה. וכן מ"ש על דעתיה דרבנן בבית עולמים לעיל ריש פסוק ישקני רבנן אמרי בבית עולמים נאמרה והיו בצער שדבקו שערים ולא ירדה האש וכבוד ה':

**כתיב ויענו.**שמות כ' וס"ד כל אשר דבר ה' נעשה וכתיב שמות כ"ד ויען כל העם וגו' כל אשר דבר ה' נעשה:

**קול אחד.**ע"פ מדה ז' וי"ז שבזכות שענו אצל הר סיני בקול אחד כל אשר דבר ה' נעשה זכו לבית המקדש שיבנה במהרה ויאמרו שם שירה בקול אחד:

**זה השיר.**של הלוים בביהמ"ק:

**בקר איזה בקר.**לפי מ"ש כאן צ"ע איך דורש אך הגירסא הנכונה כמ"ש לקמן יפה את רעיתי שמביא הפסוק מד"ה ב' ז'. ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר בקר אין כתיב כאן אלא הבקר איזה בקר הוי אומר את ארבעת העגלות ואת שמונת הבקר ועי' במ"ר פרשה י"ב סי' י"ח ובמ"ר שם. ועל שבחינוך בית המקדש נגנז המשכן ע"כ שחטו הבקר עי' ב"ר פ' מ"ב סוף סי' ג' ובויק"ר פרשה י"א סי' ג':

**נתעקרה רבקה.**ב"ר פרשה ס' סי' י"ג:

**שלא יהיה מתרפקות.**בראשית רבה פרשה מ"ה סי' ד' ועיין שם הגירסא ופירושה:

**ונתתי אני את פני.**על יושבי ירושלים כתוב שמתחלה היו בגלות מצרים ובימי השופטים בכמה גליות בכמה מושלים וזהו מהאש יצאו מכמה גליות:

**דעכו כפשתה כבו.**ורישא דקרא המוציא רכב חיל ועזוז וגו' דעכו כפשתה כבו היינו מצרים הל"ל:

**רישא דדהבא.**וס"ד חדוה דכסף ודרעוהי דכסף:

**אילנא די חזית.**דניאל ד' ופי' בפסוק הסמוך אנת הוא מלכא הרי שדימה את מלך בבל לאילן רם וגדול מאד:

**ואנכי השמדתי.**וס"ד אשר כגובה ארזים גבהו:

**מושלן בחיות.**עי' שמ"ר ריש פרשה כ"ב:

**שמרו אותם ליאור.**וזהו אחזו לנו שאחזו בהם להשליכם ביאור ויתכן שדורש אחזו מלשון חזיון שהשגיחו ושמרו עת הריונם ולידתם בכדי להשליכם ליאור. וכמ"ש בסמוך:

**ערומים היו.**ב"ר פרשה פ"ו סי' ג' איש מצרי גבר ערום וכל הענין בשמ"ר פרשה א' סי' ט' וש"נ ומבואר:

**לשעלו של ים.**לים שנמדד בשעלו כמ"ש מי מדד בשעלו מים ויותר נראה לפי הענין שהוא מלשון דרך ומשעול כמ"ש משעול הכרמים:

**הנותן בים דרך.**כך הטביע הקב"ה בטבע הבריאה שיהיה לבני אדם דרך בים על ידי ספינה ובמים עזים נתיבה כמ"ש ב"ר פ' ו' סי' ה' ע"ש ואין זה ע"פ נס וזהו אין זה מדה קשה אך מ"ש המוציא רכב חיל ועזוז דועכו כפשתה כבו זה היה ע"פ נס:

רבבה כצמח השדה נתתיךוס"ד ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים ודרשו שבאו בעדרי עדרים ועי' בשמ"ר פ"א סוף סי' י"ב וכאן פי' שבאו מן היאור:

**שש מאות אלף רגלי.**כמ"ש ב"ר פ' צ"ז סי' ג' וש"נ ומבואר דרשהו משם:

**אלא אחזו לנו ששמרו.**דורש אחזו מלשון חזיון וכמ"ש ורואין איזה אשה מישראל מעוברת:

**משל למדינה.**ב"ר פרשה ס"ה סי' י"א וש"נ ומבואר:

**ואבקש מהם איש.**וס"ד גודר גדר ועומד בפרץ בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי. וביחזקאל י"ד מפורש שאף אם היה שם נח ודניאל ואיוב לא היו מצילים רק עצמם ולא את הדור. ומ"ש ואבקש מהם איש פירושו איש גודר גדר ועומד בפרץ כמשה שכתוב בו לולי משה בחירו שעמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית ולא מצאתי:

**דודי לי.**ולא פי' מה הוא לי ומפורש ע"פ מדה י"ז בכמה מקומות ובכמה אופנים:

**לעם ואומה.**עי' לעיל פסוק השבעתי ההפרש בין עם לאומה:

**שררך אל יחסר המזג.**עי' לקמן פסוק זה שהכוונה על סנהדרין שלא יחסרו ממנינם שאוהב אתם וכאן אנו מבקשים שלא נחסור אותו:

**וכשיהיה לי דבר.**שאני בצרה וצריך לישועה:

**וימת מלך מצרים.**וס"ד ויזעקו בני ישראל אל ה' ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה:

**דברו אל כל עדת בני ישראל.**בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שמצותיו נתן לישראל וזה היה במצרים:

**ופרעה הקריב.**וישאו בני ישראל את עיניהם אל ה' וזה היה בים במדבר:

**בחירופין וגידופין.**כמ"ש חזקו עלי דבריכם:

**ועשו לי מקדש.**הכוונה על בית המקדש וזה היה בארץ:

**שתי פרות.**ב"ר פ' ל"ב סי' ג' וש"נ ומבואר הג' משלים והנמשל:

פיחה. כרוח המפיח בדבר קל ומחסרו כך עת הישועה באה והחסיר עת הצרה וכשהאיר יום הישועה נסו חושך הצרות והצל חושך כנגד אור היום ובמצרים היה שני מיני שעבוד א' של טיט ולבנים וא' של כל עבודה בשדה:

**וגם את הגוי.**כולל גוי הוא מצרים ואות ה"א רבוי א'. את רבוי ב'. גם רבוי ג'. והוי"ו של וגם רבוי ד' מצרים וד' גליות שיכניס פיחה בגליות כמו במצרים ועי' ב"ר פרשה מ"ד סי' י"ח ומש"ש וכן מאמר ר' יודן ע"ש פירושו:

**ממהר בגאולתכם כצבי וכאיל.**כגי' המ"כ שהצבי והאיל קלים במרוצתם מכל החיות:

**ר' ברכיה אמר.**בא לדרוש שמ"ש עד שיפוח היום שארתיח היום. היום הוא השמש וחומו כאש וכשהרוח מפיח באש הוא מתלהב יותר וכמ"ש לפחת עליו באש הרי שהפחה שייך באש. והכוונה על לעתיד כמ"ש סוף מלאכי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים ועושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא וגו'. ועל הצדיקים כתוב שם וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ואז יבטלו מהם כל הצרות ונסו מהם יגון ואנחה וזהו ונסו הצללים כמ"ש ישעיה ל"ה על לעתיד נסו יגון ואנחה: