**ועכשיו שישנתי לי.**נראה דכך צ"ל ועכשיו על משכבי בלילות אר' אלכסנדריא וכו' והשאר מיותר וכפול:

**לילה של מצרים.**בגודל צרתי כשגזר פרעה ואמר תבן לא ינתן לכם אז בקשתי את משה שגרם לי צרה זאת שיושיע ויתקן אשר קלקל וכמ"ש ויפגעו את משה ואת אהרן שבקשו וחפשו ונמצאו לפניהם:

זה שבטו של לוישהיו פנוים במצרים מעבודת פרך והם היו המורים והשופטי' בישראל. וע"כ בעת העגל הם היו הסובבים במחנה וזהו השומרים הסובבים בעיר וכמ"ש לקמן פסוק מצאוני השומרים הב'. וכמ"ש לקמן פסוק הנה מטתו מגבורי ישראל שהם משמרים את ישראל:

**בית אמי זה סיני.**לעיל סוף פסוק כתפוח:

**נתחייבו ישראל.**ויק"ר פרשה א' סי' י"א:

**משא מדבר ים.**דורש כל הפרשה כסדר ועל הקורא מוטל שיהיה פתוח לפניו כל הפרשה:

**הדא חיותא.**ויק"ר פרשה י"ג סי' ה' הגירסא בהיפך עי' מש"ש:

**בי' לשונות.**ב"ר פרשה ס"ד סי' ו' עיין מש"ש:

**עלי עילם צורי מדי.**והוקשה לי הלא בבל עמוקה מכל המדינות ואיך אמר עלי עילם גם יקשה מ"ש צורי שנקרא כן השי"ת צורי ע"כ דורש עלי עילם צורי מדי על שנתעלה ונתחזקה צרתה של מדי על בבל ודרש צורי מלשון צרה ומלשון יצירה שנוצרה צרתה:

**אנחתה של בבל.**שנאנחו הכל תחת בבל השבתי:

**ארשב"ג.**איכה רבתי פסוק בנפשנו נביא לחמנו:

**לסבב את ארץ.**וקצרה נפשם על שראו שעתידים למשול עליהם:

**נביא לחמנו.**בלשון עתיד שבגלות בבל יהיה כן:

**אתכרית רוחי.**דניאל ז' כשראה מראה ד' גליות הקדומות:

**על כן מלאו מתני.**חוזר לדרשת הפרשה בישעיה כ"א הנ"ל:

**עומר שלכם.**שסעודת בלשאצר היה בליל ט"ו בניסן הוא ליל פסח והעומר נעשה בליל ט"ז וקרב ביום ט"ז:

**תעה לבבי.**שב"ד הם לבם של ישראל ועיין מ"כ:

**חשוקה בו לגאולה.**ליל ט"ו ליל שימורים לגאולת העתידות:

**שם לי לחרדה.**שנשתמש בכלי הקודש על שסבור ששלמו הע' שנה ולא יגאלו עוד ישראל כמ"ש במסכתא מגלה:

**משחו.**משל על מלוכה שנמשחים בשמן:

**הוה אמר כורש לדריוש.**הנה כורש הוא מלך פרס כמ"ש ריש עזרא וסוף ד"ה ב' ודריוש הוא מלך מדי כמ"ש דניאל ו' ודריוש מדאה קבל מלכותא ובהכרח שצריך להפוך הגירסא היה אמר דריוש לכורש מלוך את קדמי על שמפורש בישעיה סוף מ"ד וריש מ"ה שכורש ישלח הגלות ויבנה הבית המקדש וכורש השיב מנבואת דניאל שהקדים למדי תחלה וע"כ מלך דריוש תחלה ודורש כן על שכתוב ודריוש מדאה קבל מלכותא שתחלה לא רצה לקבל אלא בעבור הנ"ל ע"פ מדת סמוכין שסמוך לפסוק ויהיבת למדי ופרס כתיב ודריוש מדאה קבל מלכותא ולא אמר וימלוך דריוש אלא כאומר שדריוש קבל המלוכה ולא כורש:

**ששמע אותו רשע.**בלשאצר שמע הפתרון שפרס ומדי ימרדו בו ותנתן להם מלכותו רצה להתחזק כנגדם במלחמה וכמבואר בסמוך מן הכתוב כי לא ממוצא וממערב ובפסוק הקודם אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן אל תרימו למרום קרנכם וגו' כי לא ממוצא וגו' כי כוס ביד ה' ודורש פסוקים אלו על בבל כמ"ש ירמיה נ"א ז' כוס זהב בבל ביד ה' וכו' ע"כ יתהוללו גוים על כן אמר כאן בתהלים אמרתי להוללים אל תהולו וכו' על בבל שעל ידו יתהולל גוים אל תהולו מעתה אל תרימו קרן שאתם רוצים להתחזק על אלו שרוצים למרוד בכם כמו שהיה עד עתה לא כן הוא אל תרימו למרום קרנכם כנגד מ"ש ועל מארי שמיא התרוממת על כן כי זה ישפיל לבלשאצר וזה ירים לכורש ודריוש:

**שוערים של בלשאצר.**שכורש שהיה מלך פרס ודריוש שהיה מלך מדי היו עבדי בלשאצר שהיו שומרים על שעריו וכמ"ש ירמיה נ"א העיר ה' את רוח מלכי מדי ועליהם אמר שם החזיקו המשמר הכינו השומרים:

**נתותרו מיעיו.**מגודל החרדה של מראה הכתב כמפורש בכתוב וקטרי חרצי משתריין וכמ"ש ותתחלחל המלכה ודרשו שהוצרכה לנקביה וכמ"ש במגלת אסתר ריש פרשה ג':

**בשעת מחליית שינתא.**כמ"ש ירמיה נ"א והשכרתים למען יעלוזו וישנו וגו' ובפסוק נ"ז ג"כ ע"ש וס"ד ולא יקיצו היינו בעת הקצה בבוקר שאז מכירים בין זאב לכלב וכורש מלך פרס דומה לדב וכמ"ש ויק"ר פרשה י"ג סי' ה' ומדי כמ"ש תהלים כ"ב הצילה מחרב נפשי מיד וגו' וזהו בין דב לכלב:

**רדי ושבי על עפר.**ישעיה ריש מ"ז וס"ד בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים ופי' את סבורה שאת בתולה וכמ"ש שם בפסוק הסמוך כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה:

**אין כסא.**וזהו מ"ש זכריה ב' י"א י"ב הוי ציון המלטי יושבת בת בבל כי כה אמר ה' צבאות אחר כבוד שלחני אל השוללים אתכם היינו בבל הנ"ל וכמ"ש תהלים ע"ג ואחר כבוד תקחני:

**יומא הוא דחזר.**השמש הלך לאחריו כמ"ש מלכים ב' כ' י"א וש"נ וכל מעשה זו איני יודע מאין דרשו כן:

**והעמיד אחרים.**כמ"ש ירוע כבירים לא חקר ויעמוד אחרים תחתם איוב ל"ד כ"ה:

**נכיתא שנכת.**נשיכה שנשך. בלשון ארמית נשך נכת:

**זין בולע זין.**צ"ע איך דורש על זין:

**בתי השן נמשכים כשעוה.**בהכרח שכוונתו בתי שם מצופים זהב שנמשכים כשעוה כמ"ש לקמן פסוק עמודיו עשה כסף זהב שחוט שנמשך כשעוה וכמ"ש ויעש המלך כסא שן ויצפהו זהב מופז:

**כתיב קחי רחים.**עי' איכה רבתי פסוק ממרום שלח אש:

**לדרא יקידתא.**סי' דור שרוף שרפת ועי' מ"כ:

**שנתנן לפנים.**כמ"ש ב"ר פרשה ע"ח סי' חי"ת. וע"ע איכה רבתי פסוק טומאתה בשוליה ובפסוק על אלה במעשה של מרים וז' בניה:

**כל מכבדיה.**ויתכן שהכוונה על שלוחי מרודך מלך בבל שכבדוה ובסוף הזילוה וזהו שאמר כי ראו ודוק:

**ואף דדניאל.**בא לפרש מ"ש בפסוק הנ"ל תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם וזהו שאמר עתיד אני להביא פורענות היינו נקם אקח ולא אפגע שאין פגיעה אלא תפלה וזהו מ"ש ואף דדניאל בעי עלה רחמין אינו מקבל תפלתו ולא יועיל לה הצדקה לבבל:

**גואלנו ה' צבאות שמו.**ירמיה נ' במפלת בבל:

**עולה מן המדבר.**שמ"ר פרשה ב' סי' ד' ומ"ש חילוקה כמ"ש לאלה תחלק הארץ:

**שני זקוקים של אש.**עי' במ"ר פרשה ה' סי' ז':

**אלא תפול.**שבשירת הים או מה שיהיה במדבר:

**כך כהונה.**עי' לקמן פסוק לחייו:

**רוכלותיו של יעקב.**מתנותיו שזכה על ידי חזירותו בדרכים כרוכל הזה לא זכה אלא על ידי ויאבק איש עמו ונצחו והודה לו על הברכות ובזה תלוי כל מה שיש לישראל בעוה"ז וכדמפרש והולך:

**ענן אבק רגליו.**גז"ש:

**לשרו של אדום.**ב"ר פרשה ע"ז סי' ב' ג' ועי' ביאורי שם:

**לרועה נדמה לו.**ע"ש בב"ר פ' ע"ח בשינוי וכמ"ש במ"כ שם:

**הנה מטתו.**במ"ר פרשה י"א סי' ג' ויש בפסוק זה ה' דרשות ושם הסדר א' ב' ג' ד' ה' וכאן ממש בהיפך ה' ד' ג' ב' א':

**ר' ביבי בשם ר"א בר' יוסי.**שם במ"ר לא גריס בר' יוסי דר' אלעזר ברבי יוסי היה תנא ור' אלעזר סתם הוא ר' אלעזר בן פדת שהיה אמורא:

**מטתו מטותיו ושבטיו.**דורש מטתו מלשון למטה ראובן למטה שמעון שפירושו שבט ראובן שבט שמעון וכאן הכוונה שהכהנים היו מברכים את כל שבטי ישראל אך במ"ר שם בד' דרשות הקודמות הגי' מטותיו ושבטיו אך בדרשה זו שהיא שם דרשה ה' הגי' מטתו זה ביהמ"ק כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה כך כל מה שהיה בביהמ"ק היה פרה ורבה ע"ש באריכות ועי' בתנחומא ביתר ביאור והובא המאמר לקמן פסוק אפריון סמוך לסוכו והכוונה ששם היו הכהנים מברכים את ישראל ברכת כהנים בשם המפורש:

**ס' אותיות.**כן הוא בצמצום אותיות של ג' פסוקים יברכך יאר ישא:

**כולם אחוזי חרב א"ר עזריא.**כאן הגי' בשינוי והגי' שם במ"ר מגבורי ישראל שהם מגברים את ישראל אר' עזריא דברים שהם נזכרים בגבורה ששמו של הקב"ה נזכר בכל אחת ואחת יברכך ה' יאר ה' ישא ה'. כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה שהם נלחמים כנגד כל הפורענות שבתורה וכאן הגירסא שבעולם והכוונה כנ"ל על שהיו מברכים בביהמ"ק בשם המפורש וכמ"ש ד"ר פי"א שהיתה תפלתו דומה לחרב שקורע וחותך שהיה תפלתו מעין שם המפורש וכו' ע"ש וכן יש לקיים הגי' שבכאן:

**מחתכת ביריכו.**צ"ע למה דוקא ביריכו ובילקוט כאן הגי' שחרב שלופה ונתונה בצווארו ובתנחומא שני הגירסאות יחד ואולי הכוונה על יוצאי יריכו:

**פתר קריה במשמרות.**שם במ"ר דרשה ד':

**שבועות מטות.**שנשבע לשבעי' כמ"ש שמ"ר ס"פ מ"ד וצ"ע למה לא הביא מפסוקי' של תורה כמ"ש ראשי המטות וכמה פעמים והביא פסוק של חבקוק:

**ס' גבורים סביב.**שמסבבים את ישראל ועובדים ושומרים אותם:

**ושתים עשרה מחלקות.**כ"ד משמרות כהונה הם המנויים בד"ה א' כ"ד וכ"ד משמורות לויה הם המנויים בד"ה א' כ"ה וי"ב מחלקות הכוונה על י"ב מחלקות של ישראל המנויים בד"ה א' כ"ז כל מחלקות היו של כ"ד אלף ועי' שם במ"ר בפירושי ועי' לקמן פסוק כמגדל דויד:

**שמשמרים את ישראל.**לעיל פסוק מצאוני השומרים:

**כבנין.**שהפרוכת המבדיל בין היכל לק"ק הוא במקום מחיצה של אמה טרקסין ע"כ יש להם דין בנין:

**כקרבנות.**על שזורקים עליו ביוה"כ מדם ושעיר של יוה"כ ע"כ יש לו דין קרבנות שבאים מתרומת הלשכה:

**מלמדים לכהנים.**אולי דורש מלחמה מלשון לחם הקרבנות לחם ה':

**בסנהדראות.**שם דרשה ג':

**וששים וגו' הנמצאים בעיר.**מאחר שאמר מעם הארץ א"כ מ"ש הנמצאים בעיר מיותר אלא פירושו שהיו מסנהדרין שנמצאים בירושלים לגדולה ולדון ולהורות וחסר עדיין לחשבון סנהדרין י"א איש לתשלום שבעים ואחד וחושב אלו המפורשים בפסוקים הנ"ל ובפסוק הנ"ל מפורש עוד אחד ואת הסופר שר הצבא המצביא את עם הארץ שאין לחשבו במספר הסנהדרין שדרשו שם במ"ר הנ"ל זה שליח ב"ד לקרא למי שצריכים וזהו המצביא וגו' וכאן חסר:

**סריס שמסרס את ההלכה.**מלשון חז"ל סרס המקרא ודרשהו היינו להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם בפסוק וכן כאן שבדיני נפשות מתחילין מן הצד והמופלא פוסק דעתו בסוף הכל. כך נ"ל ובמ"ר שם ליתא:

**שבעה.**ושבעה אנשים מרואי פני המלך בסוף ירמיה והם בכ"מ והכריע שהם שני סופרים:

**מגבורי ישראל מזכין את ישראל בגבורה.**כל אלו שחושב הם מזכין ובמ"ר שם ליתא למאמר זה:

**שונין הלכה בחרב.**כמ"ש ושננתם וכמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם:

**בשעת הדין.**פירושו בשעת גמר הדין אפילו המזכין יכולין ללמד חובה כמ"ש סנהדרין במשנה סוף פרק ה' וזהו כולם אחוזי חרב:

**שיצתה מיריכך.**וזהו על יריכו:

**ותתפחד מדש"ג.**וזהו מפחד בלילות:

**ורבנן פתרי.**שם דרשה ב':

**ששים רבוא וכו' ולמעלה.**וכמ"ש בסדר בא ויסעו וגו' כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף שהיו ג"כ כשש מאות אלף לא פחות כי כל אחד היו לו בנים וכאן הגירסא מגבורי ישראל אלו ס' רבוא וכו' ולמטה ובמ"ר שם הגי' מגבורי ישראל להביא טף ונשים וכאן חסר דרשה על כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה והוא שם במ"ר ועי' מ"כ כאן:

**סינטומיס כל ערל לא יאכל.**שמ"ר פרשה י"ט סי' ה' באריכות וש"נ וכתב במוסף ערוך טנטומיס בלשון יוני כללו של דבר:

**מהו אל גבעת הערלות.**אגב שהזכיר הפסוק דורש אותו שקבץ ואסף כל הערלות שמלו למקום אחד ועשאו כמין גבעה ומ"ש כאן בערלה שם במ"ר הגי' בערלות:

**תני עד שלא יחטא.**דרשה חמישית על הנה מטתו וכאן חסר ריש הדרשה וה"ג במ"ר שם רשב"י פתר לה בשלמה הנה מטתו שלשלמה זה שלמה המלך ששים גבורים סביב לה שהיו ששים גבורים סובבים מטתו בלילה והן היו מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה למה היה עושה כן מפחד בלילות שהיה מתיירא מן הרוחות שלא יזיקוהו. אמר רשב"י עד שלא יחטא אדם כו' כמ"ש כאן:

**א"ר אייבו.**עי' ב"ר פרשה י"ט סוף סי' חי"ת פירושו בדרך נפלא מאד ע"פ המדות:

**טוכסות זו את זו.**עי' ערוך ערך טכס שהביא על זה מאמר בטקסים של מלכים ובמ"ע טכסא בלשון יוני ביר חיל וחומות ובערך טכסטסיס הסמוך וכתב שם המ"ע טכסיס בלי סדר וגם צבא או אנשים נועדים ללות שר או מלך ובמ"ר שם הגירסא א"ר אבא בר כהנא עד שלא חטאו ישראל ומראה כבוד ה' באש וגו' שבע מחיצות של אש היו בוססו זו בזו והיו ישראל רואים ולא מתייראין וכו' כמ"ש כאן:

**ר' אייבו.**שם במ"ר הגי' ר' יודן בשם ר' אייבו וכ"ה בקהלת רבה פסוק שבתי וראה. ד"ר פרשה י"א סי' ג'. וכאן חסר כל הדרשה משאול ואיתא במ"ר שם:

**ורפה ידים.**מפני היראה משונאיו:

**אפריון עשה לו.**במ"ר פרשה י"ב סי' ד' כל הדרשה דכאן אלא שאינם שווים בסידור הדרשות שהדרש הראשון דכאן הוא שם האחרון:

**פפליון.**במ"ע פי' בלשון רומי אהל ובילקוט כאן גורס עשו לה קיטון ועיין במ"ר פ"א ריש סי' ג' כל הענין:

**עמודיו עשה כסף.**טעות הדפוס שהדפיסו עמודיו עשה באותיות גדולות ובהפסק וריוח גדול והקורא טועה לומר שהיא דרשה אחרת ואינו כן אלא הוא באמצע הדרשה וכ"ה במ"ר שם. ודורש לו שהעמודים בעצמם היו של כסף אלא על העמודים עשה ווים של כסף:

**כתוב אחד אומר ולא יכלו הכהנים.**כי מלא כבוד ה' את בית ה' הנה פסוק זה כתוב במ"א ח' כשנגמר הבית המקדש וכאן מדבר באהל מועד ובמשכן והיה לו להביא פסוק של סוף פקודי ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' וכבוד ה' מלא את המשכן וכ"ה שם במ"ר פסוק ולא יכול משה ושם חסר. ופסוק ולא יכלו הכהנים היה לו לדרוש באופן זה בסוף דרשת פסוק זה על בית המקדש. גם מה שהביא פסוק המכחיש ממש והחצר מלאה את נוגה כבוד ה' יחזקאל יו"ד פסוק ד' אינו מתיישב לפי המשל וכפי מ"ש לקמן והעולם לא חסר היה יותר נכון לגרוס פסוק של ישעיה ו' מלא כל הארץ כבודו וצ"ע:

**פריומא.**ובסמוך פריום ופירש במ"ע בלשון יווני מעיל קל ודק. ושם במ"ע בסמוך הביא מדרש זה וגורס פוריון ופירש שבלשון יווני הוא כסא שבו נושאים איש ואשה חשובה אך כאן משמע שהוא ענין ארון ותיבה שהוא מכוסה וצ"ע ואולי היה מעשה הכסא הנ"ל ג"כ מכוסה:

**שני העמודים העומדים לפנים.**במ"ר שם הגי' ב' עמודים של כסף שהיו עומדים לפניו כמין אסתווה. ובמ"ר פ"ד בסי' כ' בענין הארון מפורש שהיו שני עמודים של כסף עומדים בתוך הארון שנאמר אפריון וכו' עמודיו עשה כסף:

שאחורי הכפורת. שהדבור היה מבין שני הכרובים אבל הנועדה היה בכל ק"ק מקום הארון ולאו דווקא מקום הארון אלא מלא כל הארץ כבודו כמ"ש לעיל במשל המערה והים והפסוקים המבוארים שם וכמ"ש בסמוך שאין מקום פנוי בארץ מן השכינה:

**כההיא דתנינן.**מדות ריש פרק ד':

**טובוי דהוא בביתא.**ב"ר פרשה ט"ז סי' ב':

**בת בלווייתא.**שטוב ללין עמו בדרך במקום הלינה שלא ירגישו בו שנפחו קטן ולא כן הכסף ובמ"ר ובב"ר הנ"ל לא גרסינן תיבת בת:

**כל הכלים הסיפות.**מ"א ז' נ' הסיפות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור והפותות שנקרא כסף מזוקק:

**חפיפות.**אולי הכוונה על מ"ש ד"ה ג' ה' ויחפהו זהב ועיין במ"ע סוף ערך חף א' וחישוריהם הכל מוצק מ"א ז' ל"ד מתורגם וחופיהון:

**צר בו כל מיני אילנות.**של כל מיני עצים וגם של זהב עשה פירות וכש"כ של עצים ועי' תנחומא סוף תרומה סי' י"א ועי' יומא דף ל"ט:

**אף גילת ורנן.**כבוד הלבנון אליך יבא:

**שהעמיד מנשה צלם.**וביומא שם הגי' וכשנכנסו גוים:

**אפריון זה העולם.**שם במ"ר הוא הדרשה הראשונה אך שם בדרשות אחרות ובאריכות:

**זה שלשלת היוחסין.**שם הדרשה באריכות מכתובים ע"ש:

**וחקקן בכסא הכבוד.**כמ"ש יחזקאל א' יו"ד ודמות פניהם פני אדם ופני אריה וגו' ופני שור וגו' ופני נשר:

**ה' בשמים הכין כסאו.**תהלים ק"ג י"ט. וס"ד ומלכותו בכל משלה ועי' שמ"ר פכ"ג סי' ג' ועי' תד"א פרק ל"א והעתקתי בב"ר פ"א סוף סי' ד':

**צאינה וראינה בנות ציון.**במ"ר פי"ב סי' חי"ת כל הדרשה וכאן חסר הדרשה שעל המילה:

**מעשיו לבריותיו.**שם במ"ר הגי' מעשיו לאוהביו:

**המלאך ליעקב.**היינו מ"ש ויאבק איש עמו וירא כי לא יכול לו שעל זה מפורש ביהושע י"ב וישר אל מלאך כמ"ש בתורה כי שרית עם האלהים:

**חמש אפין.**חמשה אופנים איך שעושה שלום בין בריותיו וחושב והולך. א' וגויתו כתרשיש ותרגום יונתן בכל מקום שכתוב תרשיש ימא וכתיב ופניו כמראה ברק שהוא אש ואין הים מכבה אותו. ב' המקרה במים שאין אש השכינה שבשמים ולא הכרסי' של אש מיבשים עליותיו של מים עליונים ולא עליותיו מכבה הכסא. ג' הרקיע של מים והכוכבים של אש ומ"ש מעולם לא ראתה חמה אינו מהחמשה אופנים שאינו חושב אלא מים ואש והובא דרך אגב. ד' המשל ופחד וכנ"ל מיכאל שר של שלג וכו' וכמ"ש בדברים רבה פ"ה סי' י"ב מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש ודברי ר' לוי הוא דרך אגב. ה' ברד ואש מתלקחת שמ"ר פרשה י"ב סי' ד' ושם מבואר:

**מיתה ומתקלהא.**אולי פי' מלשון תקלה ובמ"ר שם הגי' ומתקהלא מלשון אסיפה של אש ומים ונכונה יותר גירסת השמ"ר מתלקחת מאחר שמכהו הברד לוקחו האש ושורפו:

**שאל רשב"י.**שמ"ר סוף פרשה נ"ב ושם מבואר:

**היה לו להעמיד.**שאם היה כתוב אלא ועשו לי משכן היה די שיעמיד ד' קונטיסין הם עצים גבוהים אלא שצוה עוד הקב"ה על כמה דברים ועי' שמ"ר פ' ל"ה סי' ו':

**אותונין.**עי' מ"ע אותונית. ירושלמי סנהדרין פרק כה"ג נפיק לגביה אותוניתיה וא"כ יקשה דהיינו דר' ברכיה בלבוש נאה ע"כ נכונה יותר הגי' בשמ"ר סוף פרשה ל"ה איקונין:

**וכי יכולני לעשות כמוהו.**חסר וצ"ל אמר לו כתבניתם אמר לו ראה ועשה (אמר לו יכול אני לעשות כמוהו א"ל) כתבניתם כך צ"ל א"ל ראה ועשה כתבניתם והשאר מיותר וכנ"ל בשאר הדרשות ובמקומות הנ"ל:

**העמיד אין כתיב כאן.**הכוונה העמד:

**באסטרטיא.**חיל של מלך עי' בערוך ערך זה וכן סנקליטין פי' בית דינו ויועציו עיין בערוך ערך זה:

**נראים במשכן ככוכבים.**שהיריעות כרקיע כמ"ש נוטה שמים כיריעה וכמ"ש וימתחם כאהל וביריעות היה תכלת דומה לרקיע והקרסים נוצצים ככוכבים:

**כחתני' היו.**במ"ר שם הגירסא חיתונים היו שנא' וקדשתם היום ומחר וביום שמחת לבו זה מתן תורה ויתן אל משה ככלותו ככלתו כתיב עיין בפירושי שם: