**הנך יפה במצות.**לעיל פסוק הנך יפה ולקמן פסוק מה יפית וחושב זוגות זוגות שדומים ונערכים זה לזה על שכתוב ב' פעמים הנך יפה:

**בכלאים.**שאת שומרת איסור כלאים של מלבוש ואת שומרת מצות ציצית אף שיש בו כלאים שכן צותה התורה:

**הנך יפה בנטיעה הנך יפה בערלה וכו'.**כך צ"ל הנך יפה בנטיעה בערלה הנך יפה בנטע רבעי שאחר שהנטיעה אתה שומר ג' שנים ערלה ואח"כ שנה רביעית נטע רבעי:

**הנך יפה בתפלה הנך יפה בקריאת שמע.**הנראה שצ"ל תחלה בק"ש ואח"כ בתפלה כסדרן תמיד:

**במזוזה הנך יפה בתפילין.**שבשניהם כתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ובשניהם כתוב וקשרתם וכתבתם:

**הן הסנהדרין.**לקמן פסוק עיניו כיונים:

**הולכים וחוזרים.**כשרואה בעיניו יודע אנה ילך כי הסומא אינו יכול להלוך כ"א על ידי אחר שמראה לו את הדרך:

**יונה זו תמה.**שאין בה בינה יתירה ולא עזות כמ"ש ויהי אפרים כיונה פותה אין לב וכאן חסר וכצ"ל מה יונה זו תמה כך ישראל תמימים מה יונה זו נאה בהילוכה כך ישראל נאים בהילוכן:

**מצויינת.**תארה יפה בגופה ובצבעי מראותיה:

**צנועה.**איני יודע מהו צניעותה ואם בזה שדבוקה בבן זוגה הלא זאת חושב לקמן בסמוך:

**על העולים.**לעיל הגירסא על העוונות ואולי הכוונה על היורדים שהיונה היא קרבן עני ואמר עולים בדרך סגי נהור שכן נקראת קרבן עולה ויורד:

**שלש שורות של ת"ח.**סנהדרין במשנה פ"ד מ"ד:

**בכל חודש גורן.**עיין לעיל במ"כ. והכוונה פירות שובך כמו פירות של גורן כך היונים עושין פירות ומולידים בשובך:

**לא בטלו ג' רגלים.**שהיו עולים לאחר החורבן לזכרון:

**שוגרת רגליות הרבה.**שפורחת מקנה ומהלכת ברגליה במקום שמוצאת מזונותיה ומלקטת ועכ"ז אינה שוכחת מקום קנה:

בשעה שהזקן. והיו רואים אז ביומא דכלה יקרה דאורייתא תרי זימנא בשעתה היינו עמוד ענן כמ"ש בברכות י"ז ע"ב וכגון יתרו שראה בכבודן של ישראל ובא ודבק בישראל:

**כי בראותו ילדיו וגו'.**יקדישו את שמי היינו שקדשו שמו בירידתן לכבשן האש והקדישו את קדוש יעקב וגו' אז וידעו תועי רוח בינה וגו' שבאו ודבקו בישראל:

רבי היה יושב ודורש. אגב דרשה דלעיל שדרשה רבי הביא גם זו שהיה יושב ודורש:

**בישראל כמשה.**גדול מהכל ושקול כהכל:

**דוגמא דידך.**וכמ"ש ועינו כעין הבדולח שפירושו תבניתו ודוגמתו וכן עיניך יונים:

**הביאה אורה לעולם.**שהאירה עיני נח ובניו וכל אשר אתה בתיבה שיש תקוה שישוב העולם להיות כמקדם לצמוח ולגדל פירות ולסימן אורה זו הביאה מאילן הזית שדולק ומאיר לעולם:

**טרף בפיה קטל.**על שהתחיל הקב"ה לבנות העולם מחדש היה גדל הכל מהרה כמו בבריאת העולם שכל עלה היה נעשה ענף גדול בזמן מועט והיו מרכיבים אותו ונעשה אילן גדול:

**ר' לוי אמר משמטוטי.**ה"ג בב"ר פל"ג סי' ו' ר' אבא בר כהנא אמר משבשושין של א"י הביאה אותו ר' לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו ובערוך ערך שבט ב' הביא הגי' ר' אבא אמר משבטוטי שבא"י הביאתו ופי' במ"ע שם שפירושו שבטים ובנוסחאות כתוב משבשושין וענין אחד הוא ובויק"ר פ' ל"א סי' י"א ע"ש הגירסא בהיפך ומ"ש מהר המשחה על ששם גדלים זיתים מעולם:

**אפילו אצרובלין של רחיים.**בא לחזק הקושיא מהיכן הביאה אותו שהרי כל מה שנמצא אפילו אבנים שהם לצרכי אדם הכל נמחה ולא שאר אבנים עיין ב"ר פרשה כ"ח סי' ג' שהארכתי בזה איך דורש:

**ולא מתוק מתחת ידיך.**ע"כ לעיל פסוק הנך יפה:

**מבעד לצמתך.**שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד:

**שעיניה יפות.**דורש רישא דקרא עיניך יונים:

**כשמצמת שערה.**דורש מבעד לצמתך שערך שמצמת ואוספת שער ראשה וקולעתם מאחורה כך היתה סנהדרי גדולה יושבת בלשכת הגזית במקום שהוא חול ולא קודש וזה נקרא אחורי ביהמ"ק ומרומז בתיבות מהר גלעד ואין גלעד אלא בית המקדש עיין ב"ר סוף פרשה ע"א ושמ"ר פרשה מ' סי' ד' ומש"ש בשם המכילתא:

**מצומדין והן מרווחים.**כמ"ש עומדים צפופים ומשתחוים רוחים וכן כאן מבעד לצמתך מבעד פי' מרווח לצמתך לצמצומך:

**כהדין.**אולי צ"ל בדין פי' כשיושבים בדין ועי' מ"כ:

**רבה דציפורין ור' לוי.**שניהם דרשו תיבה זו בלשון ערבי ועיין מ"כ ולקמן בפסוק מגדל דוד הסמוך ציינתי לכמה מקומות:

**שגלשו מהר גלעד.**שגלשו פי' מלשון קרתה וגלוי כמ"ש בתרגום תזריע פסוק ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא ת"א גלוש הוא וזהו מ"ש הר שגלשתי מתוכו שקרחתי מתוכו היינו ביזת מצרים כמ"ש וינצלו את מצרים וביזת הים:

**גלעד לאומות העולם.**ע"ד שכתוב עד הגל הזה וכמ"ש שמעו עמים ירגזון:

**דאתנהרתון.**שעל ידי הקרחה מתגלה הראש שהיה מכוסה וכמ"ש שמ"ר ריש פרשה ט"ו מיד גלו צדיקים את ראשיהם ע"ש:

**הדא מוצינא.**עיין מ"כ דגרס בוצינא ויתכן דכצ"ל הדא בוצינא כד הוא צפי טבאות מלשון איהו בקרי ואתתיה בבוציני הם הקרים הקטנים כשעולים וצפים מן הארץ בטוב והצלחה אז צריך למעטם ולקרוח מהם הרבה ואז יהיו היתרים טובים וגדולים שעלו:

**שניך כעדר הקצובות קצובין מילין.**אולי דורש שנייך על שני דברים שאכלו בשנייך הם ביזת מצרים דברים קצובים ממה שהבטיח לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:

**מן הרחצה.**שנרחצו ונטהרו בעלותם מן הים אחר שאמרו השירה והביא ראיה משירת דבורה שמחלה השירה על כל חטאותיהם הקודמים ונעשו עם חדש וכן אצל דוד כתוב אלה דברי דוד האחרונים מיד אחר השירה שאמר שם להורות שנעשה כעולם חדש שאין אחרונים מצטרף עם הראשונים:

**מותאמים.**בין שכינה למלאך:

**ויסע וגו' ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם.**ולפניהם הרי כתוב וה' הולך לפניהם יומם:

**כחוט השני שפתותיך.**כמ"ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ביוה"כ וכך ע"י השירה שתחלה היו מלאים עונות וע"י השירה שאמרו בשפתותיהם נלבנו ונרחצו ונתכפרו:

**ומדברך נאוה.**כשאמרת ואנוהו היינו זה אלי ואנוהו ואגב דורש מ"ש זה אלי שהראו באצבע ואמרו זה עי' שמ"ר פרשה ט"ו סי' כ"ח שבכמה מקומות שכתוב תיבת זה פירושו שהראה באצבע:

**הריקן שבכם.**היינו על ידי שירה הנ"ל שכפרה על הריקן אך ביתר שאת על הצדיקים שנתעלו מאד ומ"ש התחיל משה משבחן וכו' כמ"ש שמ"ר פ' כ"ד סוף סי' א' וסוף סי' ג' דוק שם ותבין כאן:

**כמגדל דויד.**ולא מצינו בתנ"ך מקום שנקרא מגדל דוד ע"כ דורש כמגדל נוטריקון כמה שגידל ושייך לפסוק הקודם שדרשו על ביזת הים ועל שירת הים וע"ז אמר כאשר גידל אתכם דוד שסיפר הנסים של הים וסיפר השירה שאמרתם וכמ"ש במזמור ע"ד אתה פוררת בעזך ים וגו' ובמזמור ק"ו ויגער בים סוף ויחרב וגו' עד ויאמינו בדבריו וישירו תהלתו וזה צוארך. השירה שאמרו בצוארם וכדומה במזמורים אחרים ולכולם כוון המדרש אע"פ שלא הביא אלא פסוק לגוזר כי הביא פסוק של תהלים קל"ו שנקרא במשנה הלל הגדול וזהו כמגדל כמו שגידל בהלל הגדול וכן בדרשה שעל מדין וסיחון מלך האמורי וכן בדרשה שעל הירדן למכה מלכים גדולים מטעם הנ"ל רק בדרשה שעל מ"ת לא נזכר בהלל הגדול ע"כ הביא מתהלים ס"ח ודו"ק:

**אדם הראשון.**היינו מזמור קל"ט אחור וקדם צרתני וכל המזמור שם עי' ב"ר ריש פ"ח ואברהם היינו מזמור פ"ט משכיל לאיתן האזרחי וכמ"ש שמ"ר פכ"ז סוף סי' ו' איתן מושבך כאברהם וכמ"ש ר"ה פ"א ירח האיתנים איתני עולם שעל כן פתח חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך שאברהם מדתו חסד כמ"ש חסד לאברהם וזהו כי אמרתי עולם חסד יבנה והוא הודיע אמונת השי"ת בעולם וזהו לדור ודור אודיע אמונתך בפי (שעל זה רמזו חז"ל מרגלית טובה היתה תלויה על צווארו של א"א וכשמת תלאה בגלגל חמה שתחלה אמר אודיע אמונתך בפי ואח"כ אמר שמים תכין אמונתך בהם והפסוק הב' מפרש לפסוק הא' חסדי ה' כשאמרתי עולם חסד יבנה לדור ודור אודיע אמונתך שמים תכין בהם). משה כמ"ש מזמור צ' תפלה למשה שלמה כמ"ש מזמור ע"ב לשלמה וגו':

**רב אמר אסף.**וכו' עי' ויק"ר פרשה י"ז סי' א' קה"ר פסוק טובה חכמה מגבורה וכו' עשרה שליטים וכצ"ל אסף הימן וידותון ג' ושלשה בני קרח אחד וכ"ה בקה"ר שם:

**ור' יוחנן וכו'.**ושלשה בני קרח א' תיבת אחד שאצל בני קרח מיותר וט"ס:

**רב אמר אסף והימן וירותון.**ג' שנזכרים בד"ה א' כ"ה ו' הנה אסף יש הרבה בספר תהלים מזמור לאסף משכיל לאסף. הימן כמ"ש תהלים פ"ח למנצח לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי. וידותון היינו מ"ש תהלים ע"ז למנצח על ידותון לאסף מזמור וכולם נקראו נביאים בד"ה א' ריש כ"ה פסוק ב' על ידי אסף הניבא על ידי המלך ושם פסוק ג' לידותון הניבא על הודות והלל לה' ושם פסוק ה' להימן חוזה המלך בדברי האלהים. ובני קרח הם המפורשים בתורה ריש פ' וארא ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף ובד"ה א' ו' בן אביסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל ואחיו אסף העומד וגו' עד גרשון בן לוי הרי שאסף שחושב כאן מפורש בו שאינו אביסף שאביסף מבני קרח בן יצהר בן קהת ואסף מפורש בו שהיה מבני גרשון ובד"ה א' ט' י"ט כתוב ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח ועליו מפורש בד"ה א' ריש כ"ו למחלקות לשוערים לקרחים משלמיהו בן קורא מן בני אסף הרי לנו מבואר שהיו שני אסף אחד אסף הוא אביסף ואביאסף בן קרח ואחיו אסף בן ברכיהו מבני גרשון ואסף של ד"ה א' כ"ה ב' אסף הניבא על ידי המלך הוא אסף בן ברכיהו הנזכר בד"ה א' ו' אך אסף הנזכר בתהלים הרבה פעמים בזה פליגי רב ור"י דרב סובר שאסף של תהלים הוא אסף בן ברכיה הנביא מבני גרשון כנ"ל לכך חושב אסף הימן וידותון לשלשה ובני קרח שבתהלים כמה פעמים שהם אחד שבכללם ג"כ אסף בן קרח ור' יוחנן סובר שאסף סתם של תהלים הוא בן קרח וע"י שהיה בן תורה יותר מאחיו זכה עם אחיו וזכה בעצמו ביחוד יותר מאחיו וע"כ חושב בני קרח שלשה ואסף הימן וידותון אחד אסף כבר נחשב בבני קרח וידותון לדרשה על הדתות והדינים ואין לחשוב אלא הימן ודורש שבתהלים ל"ט כתוב למנצח לידותון היינו ידותון שנזכר בדה"א כ"ה ובתהלים ס"ב למנצח על ידותון מזמור לדוד ובתהלים ע"ז למנצח על ידותון לאסף מזמור ואם פי' ידותון הנביא איך אמר על ידותון והם ב' כתובים מכחישים ע"כ דורש ר"י ומכריע על ידותון על הדתות והדינים וגם במקום שכתוב לידותון ג"כ פירושו על הדתות והדתים וא"כ סובר שידותון הנביא לא נזכר בתהלים וזהו שאמר שאסף והימן וידותון שנזכרו בדה"א כ"ה ו' אסף וידותון והימן בד"ה נחשבים לשלשה ובתהלים אינן נחשבים אלא לאחד ומ"ש רב אמר לידותון הנבא על הדתות והדינין שעברו עליו ועל ישראל וכן בדברי ר' יוחנן בדברי רב הוא טעות וצ"ל כמ"ש בקה"ר שם רב אמר לידותון ממש פי' כשמו הנ"ל וכן בתהלים ל"ט למנצח לידותון. לידותון הנבא כנ"ל ור' יוחנן דורש על הדתות והדינים ויתכן שגם רב סובר שבמקום שכתוב על ידותון פי' ג"כ על הדתות והדינים אך במקום שכתוב לידותון בזה פליגי ודוק מאד שבאלו הגהות והביאורים מבואר המאמר הסתום הזה באר היטב ומ"ש שהעשירי הוא עזרא אינו מבואר מנין לו ויתכן על מזמור קל"ג על נהרות בבל שם ישבנו וכמ"ש עזרא ח' ט"ו ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם וזהו שם ישבנו כי בימי דוד וכל הנזכרים לא ישבו על נהרות בבל ולא חרב ציון בימיהם אלא הנביא עזרא שהיה אח"כ אמר כן ברוה"ק כך נראה לי. ומה שהסכימו על חשבון עשרה מבואר במדרש קהלת שם על פסוק החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים שהם יו"ד הנ"ל. וגם דוד בכלל עשרה אלא שהוא הנבחר מכולם לענין הזמירות:

**אלף המגן.**חוזר לדרשת פסוק כמגדל דויד לענין ביזת הים והשירה. אלף כמ"ש שש מאות אלף רגלי. המגן שהגנתי עליהם בים תלוי עליו על האלף אותו שכתוב בו דבר צוה לאלף דור היינו התורה על ידי משה וכמ"ש מדרש קהלת פסוק אדם אחד מאלף:

**ר' יוחנן פתר קרייה.**הנך יפה וגו' מבעד לצמתך שערך כעדר העזים:

**לא היו עומרים באלירא.**בשמחה ובריוח שתיבת מבעד פי' ריוח בלשון ערבי כדלעיל סוף פסוק הנך יפה ופי' במקום שהיה להם לעמוד בריוח עמדו בצמצום שהיו דוחקים עצמם להתקרב להר סיני ואח"כ וינועו ויעמדו מרחוק היו דוחקים עצמם לאחוריהם מגודל היראה האשות והקולות:

**ר' אבא בר כהנא.**המאמרים מחולפים תחלה מאמר ריב"ל הסמוך גל ועד לאהל מועד על זה מביא דברי ר' אבא בר כהנא:

**דאתנהרתון מן גוויי'.**לפרש מ"ש שגלשו מהר גלעד וכבר מבואר לעיל:

**מילין קציבין.**מנוים במנין וקצבה:

**שעיר עזים אחד לחטאת.**במוסף ר"ח. ושעיר חטאת אחד במוסף של יום ראשון של פסח ובכל מוסף בסדר פנחס כתוב בלשון אחר אצל השעיר של חטאת רק בעצרת הוא חג השבועות שבו נתנה התורה כתוב וביום הבכורים וגו' שעיר עזים אחד לכפר עליכם ולא נזכר חטאת בפירוש והוא ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו שלא היה להם בעת מ"ת חטא ועון וכמ"ש ויחן שם ישראל נגד ההר לשון יחיד שנעשו כולם כאיש אחד שעשו שלום ביניהם ובין אביהם שבשמים וכמ"ש במכילתא פסוק זה הובא ברש"י:

**לכל אחד ואחד מישראל.**וזהו שכולם מתאימות ס"ר מלה"ש עם ס"ר ישראל שנתאמו ונתיחדו יחד עי' שמ"ר פרשה מ"ה סי' ב' וש"נ ומבואר ועי' פתיחתא כ"ד דאיכה רבתי:

**מוסר פתח.**כמפורש בילקוט חבקוק פסוק ראה ויתר:

**ויען העם קול אחד.**סוף משפטים וכמ"ש רש"י שם שפרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות שאמר כל אשר דבר ה' נעשה ושם מפורש שאח"כ אמרו נעשה ונשמע:

**וישמע ה' את קול דבריכם.**שאמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה קרב אתה ושמע וגו' וע"ז כתוב וישמע ה' את קול דבריכם פי' שקבל דבריהם וכתוב שם הטיבו כל אשר דברו:

**הטבה כהטבת נרות.**עי' לעיל פסוק יונתי באמצע ושם מבואר:

**שאין ת"ל זה סיני.**צ"ע שאינו דורש על זה כלום ויתכן שבא להעיר על מ"ש בתהלים ס"ח ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלהים זה סיני וכי סיני אלהים הוא וזהו שאמר שאין ת"ל זה סיני כאן ועל זה הביא הפסוק משופטים ה' הרים נזלו מפני ה' זה סיני וכאן פי' הרים נזלו מפני ה' איזה הרים זה סיני דרך כלל ופרט וכמפורש בתורה ויחרד כל ההר מאד וכן כאן בתהלים ס"ח מדה ל"א ע"פ מדה י"ז כאלו כתוב ארץ רעשה זה סיני ובשופטים ע"כ ע"פ כלל ופרט הרים נזלו מפני ה' איזה הרים נזלו זה סיני מפני ה' אלהי ישראל על שהוא אלהי ישראל ביחוד ומזה למדתי שגם מ"ש בתהלים שם בצאתך לפני עמך בצעדך ע"פ מדה י"ז כמ"ש בשופטים שם ה' בצאתך משעיר בצעדך משדי אדום ושני הפסוקים למדים זה מזה מה שחסר כאן מילא כאן ודוק והיה נכון להגיה מ"ש שאין ת"ל זה סיני בשורה הקודמת בפסוק של תהלים:

**בזכות משה ופנחס.**כמ"ש וישלח אותם משה אלף למטה וגו' אותם ואת פנחס על שהתחיל בהריגת המדינית יגמור הריגת המדינים:

**הה"ד ויקח משה ואלעזר את הזהב מאתם.**שייך לסוף הדרשה באותה שעה התחיל משה משבחן וכו' ועל זה שייך הדרשה הה"ד ויקח משה ואלעזר את הזהב מאתם אחר שקבל דבריהם ונכון להגיה כן:

**י"ב אלף בנדבה וכו'.**ע"פ מדה יו"ד עי' במ"ר פרשה כ"ב סי' ג' מלשון שנים וכפולים וימסרו משמע שמסרום בעל כרחם ומה שאנו דורשים עוד י"ב אלף אינו במסורה אלא בנדבה:

**בי"ב אלף הלכו למלחמה.**וי"ב אלף השנים היו על הכלים במ"ר שם:

**שלא הקדים אחד מהם.**ורמוז כאן ראש ויד כמ"ש עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש פי' שאיש ממנו לא חסר במה שבראש וביד היינו תפלין שעשו כדין. עי' לקמן פסוק שניך כעדר הרחלים:

**נכנסים זוגות.**וזהו מתאימות כתאומים:

**שנטלו שלנו מתחת ידיכם.**צ"ל שנטלנו שלנו ופי שנטלנו עונשים על ידיכם שתלו את החוטאים:

**הזיעה של היצה"ר.**שע"כ הקריבו אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז הכל תכשיטי נשים שמביאים לידי הרהור:

**לסיחון מלך האמורי.**עיקר כוונתו לפסוק ונתן ארצם לנחלה שפסוק מיותר שכתוב אחריו נחלה לישראל עבדו אלא שבכלל פסוק ונתן ארצם לנחלה נכלל גם ארץ מדין שירשו ישראל:

**על ידי סנדרנא.**תיבת סנדרנא צ"ע מהו:

**בג' מקומות.**ב"ר פרשה ע"ו סי' ה':

**שעלו מן הרחצה.**הוא נהר הירדן שרוחצין בו:

**בששים אלף נכבשה א"י.**צ"ע מה דורש ויתכן שדורש פסוק הנה מטתו שלשלמה וכרבנן שדרשו שם על יוצאי מצרים ור"א דורש על אלו שעלו מן הרחצה מן הירדן וכמ"ש יהושע ד' י"א ויהי כאשר תם כל העם לעבור וגו' ויעברו בני ראובן וגו' כארבעים אלף חלוצי צבא שדורש בסמוך וזה ששים גבורים סביב לה וגו' על ששים אלף אלו וראיה לדבר דלקמן פסוק זה שדורש כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה וי"ב מחלקות שהם ס' שכוונתו מפסוק זה ששים גבורים וכמ"ש מפורש בריש פסוק זה הנה מטתו וכן כאן ודוק היטב:

**אמד או חסר או יתר.**עי' מ"כ והדרשה מרומז ברות רבה פסוק וישאו להם נשים עי' ב"ר פרשה צ"ח סי' ט"ו חידוש נפלא בזה ע"ש ותבין כאן מ"ש תמן אתמר כארבעים אלף חלוצי צבא היינו ביהושע ד' י"ג והכא אתמר בדה"א ה' י"ח שהיה בימי שאול כמ"ש שם פסוק יו"ד שדורש שם שיהושע נקרא שאול שהכל אחד שמ"ש אצל יהושע כארבעים אלף ומ"ש כאן ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים יוצאי צבא זהו כארבעים שהיו יותר מארבעים אלף ועל שלא נשלמו לחמשים אלף אומר כארבעים:

**אלף שלם היו.**הז' מת וששים היו אלף שלם אלא שכלו בדרכים שהלכו במלחמות וחסרו רק ב' מאות וארבעים הרי שהיו מ"ה אלף וחסר עוד לתשלום ששים ט"ו אלף שהיו שומרי כלים ולא חשבם הכתוב ביהושע ובד"ה שם:

**שכולם מתאימות.**שהכהנים עם הארון והכהנים תוקעי השופרות היו בין החלוץ והמאסף כמ"ש והחלוץ הולך לפני הארון והמאסף הולך אחרי ארון ה':

**שלא היה ניזוק.**אע"פ שהיו קרובים לארון לא היו ניזוקים עי' במ"ר ריש פ"ד ותבין כאן:

**שאמרו כו' כל איש.**וכו' את פיך ולא ישמע את דבריך וזהו ומדברך:

**למכה מלכים גדולים.**גו' עד לכל ממלכות כנען:

**להפרע ממחריביו.**וזהו נורא אלהים על אווביו ק"ו ממקדשיך:

**דתנינן תמן.**ויק"ר פ"י סי' ד' וש"נ ומבואר:

**אבנט על מה היה מכפר.**כצ"ל אית דאמר על הגנבים ואית דאמר על העקמנים טעמא וכו' וכ"ה שם וכאן חסר:

**ב"ד לא היה להם כפרה.**ה"ג בערכין ט"ז לא היה להם כפרה בקרבנות:

**כדי שלא יצטער אותו צדיק מתוך ישובו.**עי' מ"כ שהנכון דלא גרסינן ליה ואם איתא דגרסינן ליה נראה שמקומו למעלה אצל מ"ש מתחלה אתה דורש גבהו שש אמות וזרת שלא יצטער אותו צדיק מתוך ישובו ויהלך מלא קומתו וכל דרשה של נפילת גליות הוא דרך אגב שזכרו דרש בו:

**מן הרחצה שמכפרים.**שהמילין קצובים הן הבגדים הנ"ל רוחצים אותו מן העונות ומכפרים עליהם ע"ד שכתוב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון:

**כמין שתים נרתקות.**שמרתקין ומתאימים ומחברים את החושן אל כתפות האפוד:

**א"ל חמרי'.**מוליך החמור של ר' יונתן:

**כל כלי יוצר עליך לא יצלח.**וס"ד וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי ובב"ר פל"ב סי' יו"ד לא גרסינן תיבת והדין וגם כאן הוא מיותר אצל פסוק זה כל כלי יוצר עליך לא יצלח רק אצל פסוק כפלח הרמון רקתך שכאן הוא מקומו ובשביל פסוק זה הובא כל הדרשה שייך לומר והדין:

**כ"ד משמרות כו' וי"ב מחלקות.**פירשתי לעיל ריש פסוק הנה מטתו ובמ"ר פרשה י"א סי' ג':

**שמשמרין את ישראל.**שומרין ומשמשין אותם ומקריבין קרבנותם ומתפללים עליהם ומכפרים עליהם וזהו מן הרחצה:

**דתנינן הראשון בראש ורגל.**ומונה שם כל האברים של התמיד אחד לא נעדר:

**איל קרב באחד עשר ובחמשה עשר.**יומא פ"ב משנה ו' איל קרב בי"א הבשר בחמשה וכן צ"ל כאן וכאן בטעות:

**והם מעבירים זוגות.**כצ"ל והם מזדווגים זוגות זוגות כ"ה במשנה בסנהדרין סוף פרק ה':

**שלמדין דבר מתוך דבר.**שהשכול הוא מי שבניו מתים כולם ר"ל ואין מתקיימין לו מה שמוליד וכן מי שאינו מבין ומוליד דבר מתוך דבר נקרא שכול ועקר וכאן אמר ושכולה אין בהם על שלמדין ומולידים דבר מתוך דבר:

**לשון של זהורית.**ביום הכפורים שמתלבן וכמ"ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כמ"ש שבת במשנה פרק ט' משנה ג':

**שעיר המשתלח.**למדבר וזהו ומדברך נאוה ומ"ש מדברך יאי על מדבר של שעיר המשתלח ומ"ש מדברותייך יאאי על הדבור כמ"ש פרים שפתינו ועי' שמ"ר פ' ל"ח סי' ד':

**אעפ"י שהוא מדבר.**בהמ"ק כמ"ש ציון מדבר היתה אחר החורבן:

**בחורבנה העמידה לי צדיקים.**כשנעשית מדבר העמידה לי צדיקים וזהו ומדברך נאוה:

**בני שוממה.**ציון בחורבן בהמ"ק מבני בעולה ציון שבעת שהיה בהמ"ק קיים היתה דומה לבעולה כמ"ש כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך:

**הריקן שבסנהדרין.**דברים אלו צ"ע שהקטן שבסנהדרין שבכל ערי ישראל היה גדול מכל הגדולים שבעירו הקטן של סנהדרי גדולה היה גדול מכל גדולי סנהדרין של עירות:

**כך כהונה מביהמ"ק.**כוונתו על כל הטובות שבעולם וכל הברכות שבעולם הכל מביהמ"ק וכמ"ש בתפלת שלמה:

**מטרגונין.**מרובע לארבע רוחות העולם.

**ונעשה תל.**וזהו לתלפיות נוטריקון תלפיות בהיפוך אותיות יפות שנעשה תל מי שהיה תחלה יפה:

**עד כדון בבנינו.**ברכות למ"ד ושם חסר זה וצריך להגיה שם מכאן ומירושלמי פ"ד דברכות:

**הר המוריה.**ב"ר פרשה נ"ה סי' ז' ושם נרשם:

**שהיה תאות לבבכם.**דורש תיבת תלוי היה תאות לבבכם:

**ולבני אי אתה נעשה מגן.**שאמר לו אנכי מגן לך ולא הזכיר זרעו כמ"ש אצל נתינת הארץ שאמר לו לזרעך נתתי את הארץ:

**זו כהונה ומלכות.**שני שליטות וממשלות הגדולות מכל שליטות מלכות במדינה וכהונה גדולה בבהמ"ק:

**הודן והדרן וכו' נוין.**צ"ע להבדיל מהו הוד והדר ומהו נויה ומהו שבחה שלפי הנראה הכל אחד ובמדרש שמואל פרשה ט"ו שם הגירסא מה השדים הודן של אשה כך משה ואהרן שבחן של ישראל. ויתכן שהמדרש שדרכו להעתיק משאר המדרשים הביא כמה מיני נוסחאות כפי שמצא וכוונה אחת להם:

**מלאים חלב.**להניק את הולד ואינה מחזקת לעצמה:

**שהאשה אוכלת התינוק אוכל.**בא לרמוז אעפ"י שכל מה שהאשה אוכלת נעשה מהמאכל חלב וטעם החלב מעין טעם המאכל עכ"ז אינה דומה להמאכל עצמו כך משה אע"פ שמסר לאהרן כל מה ששמע מפי השי"ת עכ"ז לא היה באפשרי למסור לו כל השגתו וכמ"ש לא כן עבדי משה וגו' ומראה ולא בחידות ואהרן לא ידע זה עד שהודיעו השם יתברך בפסוק זה לא כן עבדי משה וגו' וכש"כ בני אהרן וכש"כ הזקנים וכש"כ כל ישראל ותפס אהרן לרבותא:

**ויגד משה לאהרן את כל וגו'.**ואף שכאן מדבר מהשליחות ולא מהתורה דורש תיבת כל שכל דבור ששמע משה מסר תמיד לאהרן:

**הוא משה ואהרן.**פעם מקדים משה לאהרן ופעם מקדים אהרן למשה להגיד ששניהם שקולין ואע"פ שאינם שווים ועיין ב"ר סוף פרשה א' מ"ש בפירושו שם ובכל מקום שכתוב שני פי' שניהם שווים שני המאורות שני שעירים שני כבשים כמ"ש בת"כ וכן כאן:

**ונתנם בכף מאזנים.**ועכ"ז יתכן שזו יקרה מזו באיכותה:

**ושלחו הרופאים.**כאשר שמעתי שהיה איש אחד חולה שהיה מימי רגליו מתוקים ורבים והיו הרופאים לוקחים אותם לרפואות וכן יתכן כאן:

**ארוכה ומרפא רפאתים.**דורש כופל ויתור לשון של רפואה והיה די שיאמר הנני מרפא אותם אלא ה"פ הנני מכין לה ארוכה ומרפא קודם המכה ואח"כ ורפאתי בעת הרפואה:

**כרפאי לישראל.**וס"ד ונגלה עון אפרים תחלה אני מכין רפואה ואח"כ ונגלה עון אפרים היא המכה:

**נגוף ע"י אהרן.**דרש אחרת שדרשה הא' שאצל מצרים הקדים תחלה המכה ואח"כ הרפואה והדרשה הב' נגוף ע"י אהרן כמ"ש אצל צפרדע הנני אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים וכתיב שם ויט אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע וגו' ומשה רפא המכה כמ"ש ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים וגו' וימותו הצפרדעים:

**ה' אשר עשה את משה ואת אהרן.**וס"ד ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים שלצורך זה ברא אותם שהרי כתיב אחריו וישלח ה' את משה ואהרן ויוציאו וגו' ומהו אשר עשה אלא כנ"ל:

**דדן נסתם.**כיון שאחד פוסק מלינק פוסק גם השני וכשפוסקים מלינק אז גם החלב פוסק:

**שלשת הרועים.**שלשתם רעו ופרנסו את ישראל כמ"ש בסמוך וכמ"ש נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן וכן מרים וכמ"ש מיכה ו' ואשלח לפניך את נשה אהרן ומרים ומשה נקרא רועה כמ"ש ישעיה ס"ג י"א משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו:

**נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם.**הם הגדולים של ישראל שנאספו לעמים יחד:

**ר' יוסי אמר.**סדר עולם פרק יו"ד וסתם סדר עולם ר' יוסי ע"כ אומר ר' יוסי אומר וכ"ה בתענית ט' וילקוט זכריה י"א והוא פירוש אחר לבד מ"ש בירח אחד נגזר עליהם:

**לא מקום זרע.**שכתוב שם ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה וירב העם וגו' לא מקום זרע וגו' והלא היה זה בסוף ארבעים שהלכו במדבר ציה וערבה ולא זרעו ולא נטעו ולמה אמרו דווקא כאן אלא כ"ז שהיה הבאר של מרים כל מקום שבאו היה הבאר מעלה להם כל אלו זרע תאנה גפן ורמון וכמ"ש ביחזקאל מ"ז י"ב במים שלעתיד וכן כאן כמ"ש ואשר להיות כבר היה ועיין לקמן סוף פסוק גן נעול ושלחיך:

**נסתלקו שלשתן.**וזהו בירח אחד:

**והיכן היה מרעיתן.**של יוכבד ומרים נ"ל שטוב להגיה בשושנים וכלשון הפסוק הרועים בשושנים וכמ"ש תחת התפוח עוררתיך וכמ"ש כצמח השדה נתתיך שהיו יולדות בשדה מקום צמחים ושושנים במצרים ומ"ש עד ים סוף צ"ע ואולי מרומז בדרך גז"ש בתיבת שושנים וכמ"ש בתהלים ריש ס"ט למנצח על שושנים הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש שדרשו על נחשון שאמר כן בשעה שקפץ בים וכמ"ש בילקוט על שושנים נעשו על הים שושנים אימתי הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש:

בשעה שמל. ב"ר פ' מ"ז סי' ז' ועי' אגדת בראשית פרשה מ"ז סי' ז' דכאן חסר:

**ערלותיו גבעה.**עי' לעיל פסוק הנה מטתו אל גבעת הערלות ודורש ס"ד אל הר המור ואל גבעת הלבונה. המור מי"א סמני הקטורת ועי' קה"ר פסוק תן חלק:

**וזרחה חמה.**וזהו עד שיפוח היום החמה בחמימותה:

כתיב בעצם היום. ב"ר פ' מ"ז סי' ט':

**שיכפיל לו הקב"ה שכרו.**וכאן חסר דברי ר"ל עי' ב"ר שם השלמת המאמר:

**יבא טמא בתמיה.**אלא המל שמי שהוא מהול כבר ימול אחרים. וא"כ יקשה מי מל את אברהם שלא היה עדיין בעולם איש נימול קודם אברהם:

**ד"א אלך לי אל הר המור.**לעיל פסוק צרור המור:

**אבינו יעקב.**שייך לדרשה הקודמת שדרש על אברהם ויצחק:

**חלוקי לב.**מהשי"ת ומישראל ובין איש לרעהו:

**על אותה שעה נאמר.**עי' במ"ר פרשה ז' שדורש רק על מומים שבגוף ממש וא"כ הם שני דרשות כאן על הזיבות וצרעת שייך לדרוש כולך יפה את רעיתי. ושם על המומין שבגוף שייך לדרוש ומום אין בך ומאחר שהזכיר כאן גם חגרים וסומים ואם כן כל הפסוק נדרש כאן ועי' במ"ר פרשה י"ג סי' חי"ת:

**יהודה טפלה.**במ"ש אצל יהודה וקרבנו בוי"ו המוסיף ומאחר שהיה הראשון היל"ל קרבנו ואצל האחרים וקרבנו אלא ללמד כאלו אחרים הקריבו תחלה והוא נטפל להם אחריהם וזהו וקרבנו ועי' במ"ר פרשה י"ג סי' ט':

**ביום המשח אותו.**היינו ביום ראשון כמ"ש בריש הענין שם ויהי ביום כלות משה וגו' וימשח אותו ויקדש אותו והלא לא הקריב אז אלא נחשון נשיא אחד כמו בכל י"ב ימים ואיך אמר קערות כסף שתים עשרה כפות זהב שתים עשרה אלא כאלו הקריבו כולם ביום ראשון ומאחר שכתוב זאת חנוכת המזבח בסוף י"ב ימים משמע שדומה כאלו הקריבו כולם בסוף:

**כל אלה שבטי ישראל.**וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם למה כפל הברכות ב"ר פ' צ"ט סי' ד':

**חזר וקראו אריה.**משה לברכותיו לשבטים עי' בפירושי שם וזהו מ"ש איש אשר כברכתו לשון יחיד מה שבירך לכל יחיד ויחיד ברך אותם לשון רבים לכולם:

**ומה ראה הכתוב ליחסן.**בשמות ו' י"ד אלה ראשי בית אבותם בני ראובן וגו' ובני שמעון וגו' ואלה שמות בני לוי וגו' עד ותלד לו את אהרן ואת משה במ"ר פרשה י"ג סי' חי"ת ושם עוד דרשות אחרות ע"ז תחלה קודם דרשות ר' חנינא ור' לוי וכאן הביא תחלה דרשות ר"ח ור"ל ואח"כ האחרים:

**יפה רעיתי.**אפילו אותם ג' שבטים שקנטרן:

**מפני שיחסן אצל משה ואהרן.**שהיה צריך ליחס את משה ואהרן לצורך שליחותם ואגב זה יחס את בני לוי ואגב זה יחס גם לראובן ושמעון שקודמים ללוי ומאחר שהגיע למשה ואהרן פסק שלמענם הזכיר הכל:

**שלשה שמות נקראו לו.**תמורה ט"ו עי' ב"ר פ' נ"ח סי' ב' וש"נ ומבואר ע"ש:

**זה בועז.**שהיה שופט ישראל מיהודה וממנו התחיל ממשלת יהודה:

**זה עתניאל.**כמ"ש שופטים ג' ט' ויושיעם עתניאל בן קנז וגו' וישפוט את ישראל וכמ"ש עוד שופטים א' י"ג וילכדה עתניאל א"כ מ"ש יהודה בתחלה היינו עתניאל ע"פ מדת דבר הלמד מסופו:

**אמר זכריה.**ויק"ר סוף פרשה ל"ב ושם מבואר:

**אלא עד שאתם עסוקים בטיט.**שמ"ר פרשה כ"ג סי' ה' ע"ש הלשון:

**ותחת רגליו.**כמעשה לבנת הספיר לבנה של ספיר לזכר טיט ולבנים שעשו ישראל במצרים עיין ויק"ר פרשה כ"ג סי' ג' וש"נ ומבואר:

**במקום שדרכה של לבנה.**ע"ד שכתב פתח ה' את אוצרו ויוציא כלי זעמו הרי שיש לו אוצר של כלי זעם:

**עד שלא יצאו וכו' ומשיצאו.**שתחלה אמר כמעשה לבנת הספיר שהיה רשומה ברקיע (שנתן השפע ביד צבאות השמים כוכבים ומזלות שיעבידו מצרים בחומר ובלבנים) ואח"כ כתוב וכעצם השמים לטוהר שהעביר הרושם לאוצרו כנ"ל כאן קודם שנגאלו וכאן לאחר שנגאלו:

**כד אינון נקיים מן העננים.**זהו לפי פשוטו וכמ"ש ויק"ר שם:

**אתי מלבנון.**שאין לבנון אלא בהמ"ק והיל"ל ללבנון תבואי ואמר מלבנון תבואי להיכן יבואו ודורש שיבא לפרע משונאי ציון:

**כי נעור ממעון קדשו.**כשם שהיה כ"י מתנערת מעפרה כך כ"י הוא משתתף בצערה. ועיין ב"ר ריש פע"ה:

**תשורי מראש אמנה.**שמ"ר פרשה כ"ג סי' ה':

**ראויה היא.**שאגב שהביא פסוק ותשורה אין להביא דורש בו שמ"ש אין להביא שאין פירושו שאין להביא כלל שהרי כשנתן לו נערו רבע שקל כסף ונתן לשמואל וקבל אלא שאמר שאול שאין לו תשורה לפי כבודו אלא שבהכרח נתן לו מה שנמצא בידם ואם היה לו יותר בוודאי היה נותן לפי כבודו:

**לא כבר עשיתי לכם וכו'.**ששלח מלך ארם תשורה לאיש אלהים משא ארבעים גמל וכן לעתיד. וזהו תשורי מראש אמנה שלעתיד תקבל מתנות כמו מלפנים ומראש מהיושבים על נהר אמנה כמ"ש מ"ב ה' י"ב הלא טוב אבנה ופרפר נהרות דמשק שהכתיב אבנה והקרי אמנה הרי שדברי המדרש לא כבר עשיתי רמוזים במקרא היטב:

**וכי וכו' משא ארבעים נמל.**ולא יותר ועוד איך לקח הכל בידו ע"כ דורש על אבן טובה שלקח בידו שהיה שוה כל טוב דמשק ומ"ש מלא ארבעים גמל ענין אחר הוא:

**ואת אמרת ויקח.**בניחותא ופי' שלפי זה יכול אתה לומר ויקח מנחה בידו:

**אלא הן עצמן.**פי' לא די שיביאו מתנות אלא שיביאו את ישראל עצמן למנחה:

**בקלקריקה.**עיין לקמן פסוק קמתי אני בגלקטיקה ועיין קה"ר פסוק שבתי מ"ש בשם מ"ע:

**הה"ד הכו לה' משפחות.**מדרש תהלים מזמור פ"ז הובא בילקוט תהלים פ"ז בביאור:

**שירה על הים.**וזהו תשורי מראש אמנה כמ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר וכמ"ש בתהלים ע"ח ויאמינו בדבריו וישירו תהלתו ומ"ש מראש אמנה פירושו מראש ומקדם ומלפנים:

כתיב וירא ישראל ויאמינו בה' ובמשה עבדוולפי מ"ש כאן הדברים חסרים ביאור אך כאן בשיבוש אכן בשמ"ר פכ"ג סוף סימן ה' איתא ד"א תשורי מראש אמנה א"ר נחמיה לא זכו ישראל לומר שירה על הים אלא בזכות אמנה שנאמר ויאמן העם וכתוב ויאמינו בה' וגו' א"ר יצחק היו רואים כל אותם הנסים שנעשה להם ולא היה להם להאמין אלא אמר ר' שמעון ב"ר אבא בשביל האמנה שהאמין אברהם בה' שנאמר והאמין בה' ממנו זכו ישראל לומר שירה על הים שנאמר אז ישיר משה הוי תשורי מראש אמנה:

**מה זה השניר.**מהו לשון שניר שלא מצאנו איזה מקום שנקרא שניר ע"כ דורש נוטריקון שונא ניר שונא ואינו רוצה שיחרשו בו משל על יצחק שונא ואינו מקבל את ממשלת היצר הרע עליו להביאו לידי נסיון ועי' מ"כ וכמ"ש ב"ר פרשה נ"ו סי' י"א ע"ש ותבין כאן:

**כך כהונה מיעקב.**שהוא זוטא ותחתיתו של האבות ואחרון שבהם:

**הנמר הזה חצוף.**כמ"ש עז כנמר:

**ולא נשאר איש בעי.**והיו מתי מספר מעט כנגד ישראל והחציפו פניהם לרדפם:

**זמרו ה'.**כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ ומאחר שמודעת זאת בכל הארץ א"כ אינו צריך לזמר ולספר נפלאותיו שהכל יודעים ע"כ בהכרח לדרוש שמי שאמר זה לא אמר זה והענין מדבר שם באשור כמ"ש שם אשר ישאר מאשור ובריש הענין שורש ישי אשר עומד לנס עמים וגו' היינו חזקיה:

**תורה שאני עוסק בה.**אולי דורש תשורי מראש אמנה תשורי פי' אמור שירה והשיב מראש התורה שכתוב בה מראש מקדמי ארץ וכמ"ש לקמן פסוק ראשו כתם פז זו התורה:

**עמד גלגל חמה.**באמצע הרקיע כמ"ש מ"ב כ' י"א וישב את הצל. ישעיה ל"ח חי"ת ותשב השמש עשר מעלות וגו':

**תרהקה מלך כוש.**כמ"ש מ"ב י"ט ט' וישעיה ל"ז ט' וישמע על תרהקה מלך כוש לאמר יצא להלחם אתך היינו מ"ש בפסוק ז' שם הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו ודעת חז"ל והוא עומק פשט המקרא ששמע שמועה של תרהקה מלך כוש והלך לו מירושלים להלחם אתו והיה מעט ריוח לחזקיה ועמו וכבש את תרהקה ושב לירושלים עם תרהקה שהביאו עמו ומ"ש וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה וגו' בהכרח לומר שזה היה אחר ששב ממלחמת תרהקה. וא"כ מ"ש והפלתיו בחרב בארצו היינו מ"ש בסוף ל"ח בישעיה וישב בנינוה וגו' ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב וגו' ולא היה זה במלחמת תרהקה ודוק מאד וע"כ היה דעת תרהקה לעזור לחזקיה ומ"ש פרעה מלך מצרים בהכרח לומר על שכתוב שם במ"ב ובישעיה הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים וגו' וכן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו הרי שהיה עינו עליו לרעה ונלחם בו וכבשו ג"כ והביאו עמו וכמ"ש מפורש בישעיה כ' כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וגו' וחתו ובושו מכוש מבטם וכן מצרים תפארתם וגו' הנה כה מבטינו אשר נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ואיך נמלט אנחנו היינו שישראל אמרו כן וזהו מ"ש בישעי' מ"ה י"ד יגיע מצרים וסחר כוש וגו' עליך יעבורו ולך יהיו אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו וגו' והיכן מצינו שהיו מצרים וכוש ביחד בגולה כזה היינו מ"ש בישעי' כ' הנ"ל שבי מצרים וגלות כוש ואסרום וכפתם מלך אשור אחר שהביאם עמו על חזקיהו וכוון שהרגיש שדעתם נוטם אחר חזקיה כפתם וזהו בזיקים יעבורו. מה נפלאו דברי חז"ל ומה עמקו דרשותיהם והם מפורשים בכתוב ע"פ מדה י"ז ומדה ט':

**בחצי הלילה יצא המלאך.**שזה היה בליל פסח וכמ"ש השיר יהיה לכם כליל התקדש חג היינו שאמרו הלל על הפסח כמו במצרים וכמו שם עבר ה' לנגוף בחצי הלילה כך כאן המלאך בחצי הלילה:

**בקרקומניקיא.**הערוך לא הביאו רק המוסיף ערוך הביאו ופירושו בלשון יוני טבעות של כבלים:

**יש בך דמנוס.**הובא במוסף ערוך פי' בלשון יון כח ויכולת עכ"ל וא"כ למה תסתתר:

**אלא אמר עתה ידעתי וגו'.**במזמור יענך ה' ביום שכל המזמור שייך על צרת סנחריב ומפלתו ואמר חזקיה שעתיד ה' להושיע את משיחו כי אני איני המשיח:

**לב אחד.**פי' שהלב יש בו שני חללים חלל הימיני ליצר טוב וחלל השמאלי ליצה"ר וכשנכשלים באיזה חטא הרי הלב חלוק חלק ליצה"ט וחלק ליצה"ר וכשעושים תשובה גם היצה"ר משלים עם היצ"ט ושני לבבות להשי"ת ובמצרים היה הרבה שהיו עובדים גם לעבודת כוכבים ובצאתם עשו תשובה ושני הלבבות להשי"ת וע"כ כתוב שתי פעמים לבבתני:

**באחת מעיניך בדם פסח.**פי' במעט מצות ומעט זכות ע"כ נתן להם מצות פסח ומילה שיהיה להם זכות להגאל. וכן אצל הים לב אחד כמ"ש וימרו על ים בים סוף ואח"כ עשו תשובה והאמינו ואמרו שירה:

**שעמדת על הר סיני.**בזכות דבר אחד של נעשה ונשמע:

**לב אחד במדבר.**כמ"ש כמה ימרוהו במדבר ועשו העגל ואח"כ בתפלת משה ובצווי עשיית המשכן נתקנו:

**נשי דור המדבר כשרות.**ועליהן נאמר באחד ענק מצורוניך ויק"ר פ"ב סי' א' לקמן פסוק יפה את רעיתי:

**לאותו מעשה.**של עגל שאהרן אמר את הנזמים אשר באזני נשיכם וכתיב ויתפרקו כל העם את הנזמים אשר באזניהם ולא מאזני נשיהם כי לארצו ליתן:

**וכיון ששמע שהן אסורות.**כשנצטוו על טומאת נדה ויולדות וזיבות ועל העריות מיד קבלו ואצל הזכרים כתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותם על העריות:

**בעשרה מקומות.**עי' כל זה בדברים רבה סוף פרשה ב' ומה שכתבתי בפירושו:

**ששים רבוא נביאים עמדו.**שלשון הטפה שייך בנביאים כמ"ש מיכה ב' ו' אל תטיפו יטיפון לא יטיפון לאלה עוד שם פסוק י"א אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ריש רות רבה. ס' רבוא נביאים לס' רבוא עיירות נביא לכל עיר:

**כבית אל ויריחו.**יריחו שאררה יהושע בית אל ששם היה עומד עגל אחד משני עגלים שעשה ירבעם כמ"ש מ"א י"ב כ"ט וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן:

**כתוב אחד אומר.**צ"ל וכתיב ויצאו בני הנביאים וכ"ה ברות רבה שם וק"ו הוא ומה בעיירות מקולקלות ב' נביאים ק"ו בשאר העיירות שהיו לא פחות משני נביאים:

**ובא ה' אלהי כל קדושים עמך.**בעת תחיית המתים יבואו כל הצדיקים וכל הנביאים שמעולם:

**יושבת בפוריא.**יושבת בחופתה ומגלה פניה ואומרת וכו' וכ"ה בילקוט כאן בשם התנחומא וז"ל מה כלה ראשה פרוע לעיני כל ומגלה פניה לומר לא נחשדתי לדבר עבירה וכו':

**ר"א בר"ש וריב"ח.**תיבת בר"ש ט"ס כי ר"א זה חבירו של ריב"ח הוא ר"א בי פדת שהיה אמורא אך ר"א בר"ש היה תנא:

**כסולת זו שצפה על פני נפה.**כמ"ש חז"ל על פסוק ונופת צופים כסולת צפה ע"ג נפה וכאן שכתוב נופת דרשו גז"ש כסולת צפה ע"ג נפה נופת לשון נפה וצופים שצפה וכן מצאתי בילקוט בשם תנחומא פסוק זה:

**כדבש וחלב.**ס"ד דריש דבש וחלב תחת לשונך:

**ככלה זו שעריבה.**וזהו שפתותיך כלה. ומ"ש על בני אדם היינו על כל בני החופה ששמחים עמו בלא תקות הנאה וקרבות עמה היינו בדורש ושומע לשמה בלא תקות הנאת עצמו ודעת ר"ל שאמר שערבה על בעלה שהוא לתקות הנאה ממנה כך הדורש והשומע אפילו שלא לשמה:

**קיהות תחת לשונך.**שאין טעמם ברור לך שאינם מתוקים ודומים למשקה שתחת הלשון אך מחמת אמונת וחביבות התורה דומים לדבש וחלב ק"ו להלכות הברורות בטעמם:

**בעינוגו.**יתכן שהוא מלשון עונג שמתענג בקריאת הפסוק:

**וריח שלמותיך וכו' כתיב ויגש וישק.**ב"ר פרשה ס"ה סי' כ"ב שדורש וריח שלמותיך כריח לבנון על יעקב שכתוב בו ריח בני כריח שדה אשר ברכו תחלה אמר וירח את בגדיו ואח"כ אמר ראה ריח בני שריח בגדיו לא היה טוב ונעים אלא על שהיה צדיק נתן ריח ג"ע בו וזהו כריח שדה אשר ברכו ה' זהו ג"ע:

**בא זדון.**שכתוב בו עובדיה א' ג' זדון לבך השיאוך:

**ר"א בר"ש את ר"ש בר"י.**ד"ר פרשה ז' סי' ד' י"א וש"נ ומבואר:

**ואלבישך רקמה.**לקמן פסוק הסמוך:

**סינמטירין.**פירש המ"ע חותם בלשון יוני והביא ראיה מפורשת משמ"ר פרשה י"ט סי' ה' אם אין סימנטירי וכו' אם אין חותמו וכו':

**בעשותן הם מפריכין.**במעשיהם ועבודתם מעבידים אותם בפרך כש"כ בנשותיהם:

**גנתי נעולה.**כמ"ש בפר"א ריש פרק כ"א אין בתוך הגן אלא לשון נקיה וכו' בתוך האשה שנמשלה לגן שנאמר גן נעול אחותי כלה מה הגינה כ"ז שמזרעת היא צומחת ומוציאה כך האשה כל מה שנזרעת הרה ויולדת מבעלה:

**לראובן משפחת הראובני.**לא נמצא בלשון זה רק בסדר פנחס אלה משפחות הראובני וגו' אלה משפחות השמעוני וכן אלה משפחות הזבולוני רק אצל שלש אלה כתוב אצל רבי השבט כך רק אצל בני השבטים כתוב אצל כולם כן בה' ויו"ד עד ליצר משפחת היצרי לשילם משפחת השלמי:

**ברוני סברוני סיבויי.**שמות הנוהגים בזמניהם ובמקומם ברון סברון סיבוי היה המשפחה נקראת ברוני סברוני סיבוי וכן בתורה כלשון בני אדם:

**יה מעיד עליהם.**כמ"ש שבטי יה עדות לישראל תהלים קכ"ב וכמ"ש ילקוט תהלים שם בשם מכילתא אמר הקב"ה שמי מעיד על ישראל שלא נטמאו במצרים בזנות:

**גל נעול.**גל הוא פתוח בלשון חז"ל כמ"ש טרוקי גלי פסיקתא זוטרתי:

**בזכות ד' דברים.**ויק"ר פל"ב סי' ה' ד' דברים במ"ר פ"כ סי' כ"ב עי' שמ"ר פ"א סי' כ"ט ובתנד"א סוף פרק כ"ג וריש פ' כ"ד פדר"א פמ"ח ושם איתא ג' דברים ועיין תנחומא סוף בלק:

**היה מופקד אצלם י"ב חודש.**שם בויק"ר פרשתי:

**לאחד נפלה לו ירושה.**מכילתא ריש בשלח שמ"ר פרשה כ' סי' ב' ומכאן ואילך דורש פסוק שלחיך פרדס רמונים והיה נכון שיודפס באותיות גדולות ובריוח הכל הפסוקים:

**דגלים חונים על הים.**צ"ע שהדגלים לא נתחדשו עד בשנה השנית במדבר סיני אך בשמ"ר פרשה כ' סימן ה' איתא נעשו שורות שורות ראובן שמעון לוי ויהודה:

**לארוסתיה רמונים.**לכלתו המאורכת לו עי' שמ"ר ריש פרשה ל"ג מענין הקידושין וש"נ:

**וזאת התרומה.**שמות כ"ה ג' ואינו חושב מ"ש שם שמן למאור בשמים וגו' כי אינו חושב רק דברים של בנין שאינם כלים ואינם משתנים אך שמן למאור דבר הכלה בשמים לקטורת ג"כ כלים ושמן המשחה משתנים אחר הטיגון:

**פורפירא.**לעיל פסוק נופת תטופנה:

**אפליקטא.**בערוך ערך פלקט מביא הגירסא תרגם עקילס פורקטון פולקטון ופירש במ"ע בל' יוני ארוג מעשה חושב ומעשה רקמה:

**ואכסך משי א"ר אייבו עשאן ממש.**שלא נזכר משי בתורה ע"כ דורש משי ע"פ מדת ממעל ממש פי' חשוב ומעולה וריבר"ס דורש גז"ש ומדה י"ז משי וכתוב שם לא ימיש:

**זה דין.**כמ"ש חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך ועי' שמ"ר פרשה מ"ה סי' ב' וסי' ג' וש"נ:

**שני לוחות.**צמידים מלשון צמד בקר שמצמד שני בקר יחד שיהיו זוג וכן הלוחות זוג של שני אבנים כתובים באצבע אלהים והאצבע מרומז לעשר אצבעות יו"ד דברות ליו"ד אצבעות כמ"ש במכות מצרים כמה לקו באצבע עשר וזהו מ"ש כאן צמידים על ידיך שני ידיך עשר אצבעות:

**ורביד וכו' דברי תורה.**ורביד אותיותיו דבור:

**קשרם על לבך.**בהכרח שכוונתו לפסוק של משלי ג' פסוק ג' קשרם על גרגרותיך וכמ"ש כאן על גרונך:

**זה נזר הקודש.**כמ"ש שמות ל"ט ל' ציץ נזר הקודש זהב טהור שהיה על המצח למעלה מן האף וזהו על אפך והיה חצי עגול מאוזן לאוזן:

**ועטרת תפארת.**היא העשירית ועוד שלש האחרים היינו ותעדי זהב וכסף ויצא לך שם עד בהדרי אשר שמתי עליך הרי עוד ג' דברים ואינו חושב מ"ש שם ומלבושך שש ומשי שהרי כבר חשב ואחבשך בשש ואכסך משי ובתנחומא תרומה סי' ה' מאמר זה ושם חושב הג' דברים סולת ושמן ודבש אכלת וכאן אינו חושב דברי מאכל. שכתוב שם ביחזקאל ט"ז:

**ששה ועשרים.**מונה ממ"ש ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך עד ותבטחי ביפיך כ"ו דברים והדעה הא' סובר שאינו חושב אלא מיני תכשיטין ולא מאכל ולא בגדים כפולים וכנ"ל ומ"ש רב הונא אמר צ"ל וחד אמר שהרי התחיל המאמר ר' חיננא ור' סימון חד אמר היא הכניסה לו י"ג וכו' ובהכרח שיאמר וחד אמר וכו' ומ"ש כפרים עם נרדים היינו מ"ש כאן בפסוק שלחיך כפרים עם נרדים ומקומו אצל דברי ר' אחא כלים עם בשמים:

**היא הכניסה לו כלים ובשמים.**כלים במשכן ובשמים קטורת הסמים בשמים ראש:

**כלים ע"י משה.**וכמ"ש וכליהקדש שיצא עמהם במלחמת מדין ונצח:

**כלים ובשמים במנין.**כמפורש בתורה אצל המשכן והוא נתן לה שלא במנין היינו מ"ש בפסוק שלחיך פרדס רמונים וגו' ובפסוק הסמוך נרד וכרכום וגו' מור ואהלות וגו':

**עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס.**דורש שלחייך על לעתיד כשישלח הקב"ה את אליהו הנביא לעתיד כמ"ש הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא אז פרדס רמונים וגו' וגירסת הילקוט שלחייך מקום שהוא משולח עכשיו צריך להיות לפרדס רמונים:

**מאן וכו' מנסכים כל מ' שנה.**עי' מ"כ ולפי גירסא מנסכין פי' מאין לקחו יין לנסכים וגי' זו היא המובחרת והאמתית שלכך הביא דעת ר"ל מן האשכול תני דבי ר"י עדיין לא נאסר יין של עובדי כוכבים הרי שמדבר מיין של נסכים ולא יתכן לומר נסכים של קרבנות שהרי לא נתחייבו בנסכים עד בואם לארץ נושבת. ובהכרח לומר שגם סתם שתיית יין לשמחה נקרא ניסוך כמ"ש בקהלת אנסכה בשמחה ואין שמחה אלא ביין כמ"ש ויין ישמח לבב אנוש. ור"י אומר מן הבאר פסוק הסמוך מעין גנים באר מים חיים עד באתי לגני וגו' שתיתי ייני שמן הגן של באר הנ"ל שתה יין של נסכים שהיה מעלה גם גפנים ועשו יין וכמ"ש בסמוך זרע ותאנה וגפן וממנו רוב הנייתן כדרך שנהנים מהגנים הטובים וככל מה שמפורש בפסוקים אלו נרד וכרכום גו':

**מיני דשאים.**כמ"ש תהלים מזמור כ"ב בנאות דשא:

**והיו אומרים לא מקום זרע.**מבואר לעיל סוף פסוק שני שדיך:

**מן האשכול.**סחטו ועשו יין:

**היו גסין באותה שעה.**שהוצרך השעה לזה לצורך יין נסכים עשה הקב"ה נס והיו הענבים גסים ושלח בהם ברכה והיו מספיקים:

**על הנחל יעלה.**ד"ר ריש פ"א וש"נ ומבואר:

**דתנינן תמן.**משפחת עד סוף הדרשה הכל בסוף מסכתא עדיות במשנה:

**אמר פילטא.**אמר בשם החכם פילטא:

**דרך אהלים.**שזהו טובת גידולו שיכסו אותו מן השמש כמו החזרים כמ"ש מסכת עבודת כוכבים פרק ג' משנה חי"ת והחזרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים שהצל יפה להם לעולם:

**פותח באהל.**שבתחלת פריחתו פותח עליו לצאת באהל:

**מעין גנים באר מים חיים.**ובפסוק הקודם מור ואהלות קציעות עם כל ראשי בשמים מעין גנים בארץ וגו' בבשמים של באר:

**מן המן מור ואהלות וגו'.**כל בגדותיך וס"ד מן היכלי שן מני שמחוך וממה שאכלו בשן משם שמחוך היינו מהמן שאכלו וצ"ע איך דורש על המדבר והמן אולי דורש גז"ש ממ"ש כאן מור ואהלות עם כל ראשי בשמים אצל הבאר במדבר כך פסוק מור ואהלות ג"כ במדבר אצל הבאר והמן:

**כי הנה ה' מצוה.**ויק"ר פי"ט סי' ב' וש"נ. וצע"ג שייכות מאמר זה לכאן:

**מ"ח פעמים.**עיין במ"ר פ' י"ח סי' כ"א באר וכו' ועי' מ"כ:

**מזיל מקצת דבר.**נובע ומוציא מלבו מקצת טעם ההלכה וכן חבירו עד שההלכה מתבררת ומתלבנת כלבנון:

**אר"ת זה מלחים.**עי' לקמן פסוק עיניו כיונים בסופו דשם עיקר מקומו וכאן הובא דרך אגב:

**ר"א וריב"ח.**ב"ר פרשה כ"ח סי' ה' וש"נ ומבואר:

**א"ר הונא בשם ר"י.**אסתר רבה סוף פסוק והשתיה כדת: