**א"ר מנחם וכו'.**פסיקתא רבתי פ"הסי' ז' ב"ר פי"ט סי' ז' במ"ר פ' י"ב סוף סי' ו' בקיצור ושם פ' י"ג סוף סי' ב' באריכות ושם במ"ר מבואר הדרשה:

**יעשה לי המלך דבר חדש.**שם במ"ר פרשה י"ב סי' ו':

**א"ר אידי.**ויק"ר פרשה חי"ת סי' ג':

**אין היחיד מביא קטורת.**במ"ר פי"ד סוף סי' א':

**דוחה טומאה.**צ"ע איזה טומאה היה שם:

**ונפל השרץ.**אולי הכוונה על שהקריב בשבת ואעפ"כ קבל:

**אמרה כ"י.**שמ"ר פ"ב סי' ה' בקיצור ושם פרשה ל"ג סי' ג'. פסיקתא פרשה ט"ו כל הענין כמו כאן באיזה שנויים:

**אני ישנה מן המצות.**וכמ"ש אצל אחאב מ"א כ' ל"א כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם אע"פ שעבד עבודת כוכבים וזהו כי מלכי בית ישראל שידוע מרוע לבם לעבודת השי"ת אע"פ כן מלכי חסד הם וזהו מ"ש כי לבי ער לגמ"ח:

**מבית המקדש.**שכבר חרב וגלתה שכינה משם ועכ"ז מצויה במקדש מעט בבתי כנסיות ובבתי מדרשות:

**כחודה של מחט.**שם בפסיקתא הגי' כחרירה של מחט כחור שלה:

**הרפו ודעו.**היל"ל חזקו ודעו:

**שנתממו עמי בסיני.**כמ"ש חז"ל על פסוק אנן דסגינן בשלימותא כתוב בו תומת ישרים תנחם:

**אף שמים נטפו.**רסיסי טל:

**אפילו תמה שבתמות.**ששכלה פשוט וקטן עכ"ז יודע לפשוט ועל שכתוב תחלה תמתי אמר ג"כ בל' זה ואם כפשוטו איך כתוב איככה אלבשנה אלא לדרשה:

**יודעת הייתי.**צ"ל יודע היה ומ"ש שאבקה של אותו מקום פי' של א"י כמ"ש ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבותיהם אשר מלאוה מפה אל פה עזרא ט' י"א וע"כ הגלה אותם משם:

**מן החור כו'.**מגד לשרצים שעל ידו לגאלנו ע"י כורש עבודת כוכבים:

**מעי מעי אוחילה.**קירות לבי הומה לי וגו'. על צרת ישראל:

א"ר יוחנן בשם ריש לקיש. זה לא יתכן שיאמר ר"י הרב בשם תלמידו ר"ל ולא גרסי' ליה וכמ"ש בריש הפסוק ר' יוחנן סתם:

**ששינת עצרת עריבה.**והיה מנהגם לפשוט כותנתה לפני השינה והיה קשה להם לקום וללבוש בגדיהם עי' לעיל פסוק עד שהמלך ומ"ש רחצתי את רגלי מטנופת עבודת כוכבים עד משיאני לעבודת כוכבים כל זה מיותר כאן ואינו לו ענין לדרשה זו שדורש הפסוק על שישנו אצל הר סיני קודם מ"ת וגם מ"ש רחצתי את רגלי ג"כ פי' על שקודם השינה היו רוחצים רגליהם:

**ידו מן החור.**להקיצני מן השינה וכמ"ש ביום השלישי בהיות הבוקר והנה קולות וברקים להקיצם כמ"ש לעיל פסוק עד שהמלך:

**כעני שמבקש צדקה.**שפושט ידו לבקש עי' ד"ר פרשה ח' סוף סי' ה'. ענין צדקה זו ותבין כאן:

**ומעי המו עליו.**ע"פ מדת ממעל ומנגד כאלו הפסוקים כתובים יחד:

**ויקומו ראשי האבות.**לפי דרשה הא' בפסוק הקודם פשטתי שלח ידו מן החור על ידי כורש אז קמתי כמ"ש ויקומו וגו' אחר דברי כורש כמפורש שם ומ"ש קמתי אני ולא עובדי כוכבים כוונתו למ"ש עזרא ריש ד' וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים ההיכל וגו' ויאמרו להם נבנה עמכם וגו' והשיבו לא לכם ולנו לבנות וגו' ומ"ש ליהודה שהוא מלך פי' שבט שממנו היה מלכות בית דוד:

**דגזר כורש דעבר פרת.**וכ"ה לקמן פסוק הסמוך פתחתי אני ולקמן פסוק אם חומה אני ובקה"ר פסוק תחלת דברי פיהו תכלות ואין פסוק בזה בתנ"ך וצע"ג מנא ליה רק כתוב בעזרא ה' כען שומו טעם לבטלה גובריא אלך וגו':

**חשך השמש בצאתו.**וכל הפרשה מדבר שם במפלת בבל על ידי פרס היינו כורש מלך פרס ועל שאמר שם חשך השמש בצאתו ויקשה שהרי אמר בירמיה נ"א מ"ח ורננו על בבל שמים וארץ וכל אשר בהם והשמש בכלל והם שני כתובים מכחישים ועוד מאי בצאתו היל"ל בצהרים ע"כ דורש בצאתו כמשמעו על אויבו של בבל היינו כורש מלך פרס שיותר טוב היה שיחשוך השמש בצאת כורש בשוקי העיר:

**בגלקטיקא.**בקהלת רבה פסוק שבתי לעיל פסוק אתי מלבנון בכלקדיקא:

**היה לשטן לקטרג.**כמ"ש זכריה ג' ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו' והשטן עומד על ימינו לשטנו:

**ד"א קמתי אני.**לפי דרשה הב' של ר"י בפסוק פשטתי שדורש על מ"ת:

אעפ"כ מר עובר. דורש מר מלשון אדנות ורב בתלמוד מר שלי הוא השי"ת וגם מלשון מרירות וכמ"ש כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך:

**שלא יכנסו.**שמ"ר פרשה למ"ד סי' ז' עי' מה שכחבתי שם ותבין כאן ודרשה זו לפי הדרשה הב' של ר"י בפסוק פשטתי על ענין מתן תורה:

**דלא עבר פרת.**עיין מ"ש לעיל פסוק קמתי אני ועיין עוד אסתר רבה פסוק ויהי בימי ובסוף פסוק בימים ההם וכאן דורש ג"כ בשני אופנים על כורש ועל מ"ת:

**מקול דבורו וכו'.**ולא ענני עי' לעיל פסוק ישקני כל הענין ותבין כאן:

**מעלי שומרי החומות.**נחמיה וסייעתו שהיו בונים החומה ושומרים אותה כמ"ש נחמיה ג' ושם ד':

**אבן ה' אמות ואבן יו"ד אמות.**זה כתוב אצל בית של בת פרעה ואולם המשפט וק"ו וכש"כ אצל ביהמ"ק שהיה אבנים גדולות מאד ועכשיו החיו את האבנים מערמת העפר והמה שרופות כך אמרו צרי יהודה כשבנה נחמיה חומת ירושלים:

**שבטו של לוי.**עי' לעיל פסוק מצאוני השומרים:

**תני רשב"י.**עי' שמ"ר פרשה מ"ה סי' ב' וש"נ:

**צח לי במצרים.**מלובן ומצוחצח יפה רומז לרחמים וחסדים כמ"ש ועברתי בארץ מצרים ועד ופסחתי עליכם ומ"ש ואדום למצרים וינער ה' את מצרים בתוך הים ט"ס וצ"ל וה' הכה כל בכור בארץ מצרים ופסוק וינער ה' מקומו בסמוך אצל הים:

**צח לי בר"ה.**שע"י תקיעת שופר עומד מכסא דין על כסא רחמים:

**ואתא מרבבות וכו' ואות הוא.**שהיל"ל ובא מרבבות כי אתא הוא לשון תרגום וארמית. ע"כ דורש מלשון אות:

**ראשו זה התורה.**ויק"ר ריש פ' י"ט מדרש שמואל פ"ה שם כה"ע:

**שני אלפים שנה.**ב"ר פ"ח סי' ב' וש"נ ומבואר:

**הן קוצי קוצים.**כאן הגי' צ"ע ובויק"ר שם בשינוי גדול:

**משכים ומעריב.**משכים בשחרית ומעריב בערב:

**ר' יוחנן.**ור"ל שמ"ר פרשה מ"ז סי' ה':

**פתר קרייה בתלוליות.**פסוק קוצותיו תלתלים ודורש קוצותיו מלשון קוצה לה חלתה ענין קציצה וחתיכה של הרי הרים ועפר כי כשמכניס ללב דבר של תורה יוצא מן הלב דבר של יצר הרע כמ"ש לעיל פסוק שמניך:

**מן דלי"ת רי"ש.**ואח"כ מביא מן רי"ש דלי"ת מן חי"ת ה' ומן ה' ח' מן ב' כ' ומן כ' ב' אין קדוש כה' ואם תעשה הכ' ב' תחריב את העולם כצ"ל וכמ"ש במ"כ ואגב שהביא הפסוק דורש אותו:

**מראיהם כלפידים.**עי' בויק"ר שם פרשתי:

**עודה של אש לבנה.**ד"ר פרשה ג' בסי' י"ב ושם מבואר:

אלו סנהדרין. לעיל פסוק הנך יפה ולקמן פסוק צוארך וכו' עיניך ברכות:

**אפיקים על מימיה.**כמ"ש אבות פרק ו' ונעשה כמעין המתגבר ואפיקים הם מעיינות היוצאים ממקומם ונמשכין ולשון ארמית הוא ויוצא אותו החוצה ת' ואפיק יחיה לברא. וזה מ"ש מגבירים כמעין המתגבר כנ"ל:

**רוחצים אותם בשינים.**סמוך על פסוק ולבן שנים מחלב שהשניים לבנים כחלב והוא משל על ליבון ההלכות שחוזרים תמיד בפיהם ושיניהם עד שנעשים ההלכות לבנים כחלב ודורש כאן יושבות על מלאת הם השינים כמ"ש שמות כ"ח י"ז ומלאת בו מלואת אבן על שהאבן ממלא הגומא שיושב בו וכי השן ממלא גומא שלו:

**מלאת של תורה.**כמ"ש אצל מפיבושת כִלא דְבָר ודרשו מָלֵא דָבָר וכמ"ש ויהושע בן נון מלא רוח חכמה:

**מלאתי משפט.**ור"ד קריה נאמנה היא ירושלים וכן כתוב מ"א י"א י"ז שלמה בנה את המלוא:

**זה ממלא.**מן הלב שנעשה כמעין המתגבר כנ"ל על אפיקי מים:

**כמן לבנון.**כמ"ש לעיל פסוק מעין גנים ונוזלים מן לבנון ע"ש ותבין כאן שתיבת לבנון לוקח משם:

**זה מלחים.**כדרך מחלק הלוחות במעצד (הובל) ודורש מלאת בחילוף א' בחי"ת מלחת וכתוב אחריו לחייו וגו' ודורש מלאת לחייו מלחת לחייו:

**כטעם שהיתה זו אומרת.**וזהו כערוגת הבושם שיש בה כמה מיני בשמים ולכל בושם טעם וריח מיוחד:

**כהונה ולויה מיעקב.**עי' לעיל פסוק מי זאת עולה וגו' מכל אבקת רוכל דורש ר' תנחומא מה קופת הרוכלין יש בה מכל מיני בשמים כך כהונה ולויה מיעקב ע"ש וכן דורש ר"ת כאן מגדלות הרקח:

**ששפתיו נוטפות מור.**דורש שושנים ששונים שהשונה בהגיון הלב שההלכה חרות על לבו ובקי בהלכותן זה רגיל במשנתו אך מי שאינו בקי בהלכות המה כבדים על שפתיו והרוק שיוצא אז משפתיו מחמת דבורו בהם הרבה המה כמו מרים מחמת צערו ובסוף הצער הזה עובר ממנו שאחר יגיעתו זוכה שמברר תלמודו:

**אלו לוחות הברית.**שהיו פשוטות כמו ידים וכל אחד יש בו חמשה דברות כמו ה' אצבעות ביד: גלילי זהב שהיו נגללים:

**של סמפירינון היו.**כמ"ש בסוף פסוק מעולפת ספירים שהוא הדבר הקשה מכל אבן כמ"ש בסמוך בפסוק זה איכה רבתי פסוק זכו נזיריה וכו' ספיר גזרתם וע"פ מדה כ"ב נמשך תיבות מעולפת ספירים גם לר"ד ומ"ש וחצובים מגלגל חמה דורש גלילי זהב שמאחר שהם מספיר איך הם זהב ע"כ דורש זהב (כמו הזהב שבא מכח השמש והכסף מכח הירח) כך הלוחות:

**חמש על לוח זה.**וזהו ויכתבם על שני לוחות אבנים שחלק את העשרה דברים שכתובים תחלה דברים ה' י"ט:

**ויגד לכם את בריתו.**דברים ד' י"ג ומ"ש עשרת הדברים מיותר שכבר ידוע אלא שכל עשרת הדברים היו ביחד שלא חלקם וזהו עשרת ולא עשרה אלא כל היות על לוח זה וכו':

**עשרים על לוח זה.**סובר כרבנן עשרה על לוח זה וכתוב עוד כתובים משני עבריהם הרי עשרים על כל לוח ועיין שמ"ר פרשה מ"ז סי' ו' וש"נ:

**מ' על כל לוח.**לוחות כתובים משני עבריהם פנים ואחור הרי כ' על כל לוח וכתוב עוד מזה ומזה הם כתובים היינו עוד על עבים מעבר זה לימין לדרום וכן לעבר שמאל מצפון:

**כים הגדול.**כמו שתרגם יונתן בכמה מקומות בנביאים על תיבת תרשיש ימא:

**כל הנחלים וכו'.**כך המקרא והמשנה והתוספתות מכילתא ספרא וספרי וכל מימרות האמוראים הכל הולכים אל הים התלמוד:

**והוא בתווך.**כענין ותורתך בתוך מעי:

**מה עשת שן.**חתיכת ברזל כמ"ש ברזל עשת:

**סוף שנעשה בהם ספיר.**קשה כספיר כמ"ש לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה תחלה תושיה מתשת כח ואחר כך לי גבורה כמו דוד וגבוריו שהיה גבורתם מכח התורה:

**קסם בדברי התורה.**שהכל שואלים לו שאלות כמו הקוסם שהכל שואלים בו כמ"ש במ"ר פרשה כ' סי' ז' אצל בלעם הקוסם שהכל מריצים אליו אגרותיהם:

**המונייא.**נראה דצ"ל חמונייא פי' שראו אותו יושב אצל התנור שאמו רודה ומושכת הלחמים:

**הנס האחרון.**פי' הגבורה שעשה באחרונה היתה גדולה מהגבורה שעשה בראשונה אשר בעיני הרואים דומה לנס שאין שאר בני אדם יכולים לעשות כך והנה העולה עם משא יוכל לזהר שנושא מעט ונח מעט אך היורד עם משא אינה מנחת אותו לנוח כדמיון הסוסים היורדים מן ההר שרצים מאד ואינם יכולין לנוח והמכשול קרוב יותר בירידה מבעלייה:

**שוקיו זה העולם.**במ"ר ריש פרשה יו"ד שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו כמד"ת ועלי תשוקתו ומנין שכן הוא אומר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ואין ויכולו אלא לשון תאוה שנאמר נכספה וגם כלתה נפשי ושם הדרשה באריכות גדול והדרשה כולה עד סוף הפסוק לוקחה מויק"ר פרשה כ"ה סי' ז' דגם שם בקיצור:

**לא חטאת אני חייב.**עיין מ"ש בויק"ר שם:

**עמי חובוי אמר.**ט"ס וכצ"ל כל עמא אמרין יזיל ההוא גברא בחובוי כן הוא בויק"ר שם:

**לערלה אתה ממתין.**ביצה דף כ"ה ע"ב ועי' ב"ר פרשה כ"א סי' ז':

**שיתמצה דמה.**וזהו לא תאכלו על הדם:

**כתיב כה אמר ה'.**עי' כל הענין במ"ר ר"פ י' ושם נתבאר:

**הרי שהיה האדם צדיק.**כאן נדפס בטעות וצ"ל בהיפך הרי שהיה האדם רשע כל ימיו ובסוף נעשה צדיק עליו הכתוב אומר וברשעתו וגו' וכ"ה במ"ר שם. אולם שני הנוסחאות מפורשים שם ביחזקאל ובשוב צדיק ושם פסוק כ"ז ובשוב רשע ודו"ק:

**תני בן כמה שנים.**עי' ב"ר פרשה ל' סי' חי"ת ומש"ש בפירושי:

**בג' מקומות נתווכח.**ויק"ר פרשה כ"ז סי' ה' ובמ"ר שם:

בבטן עקב את אחיו. וס"ד ובאונו שרה את אלהים והפסוק מדבר ביעקב שם וזהו הכבוד שחלק לו שכתב עליו שרה את אלהים וסמיך לו וישר אל מלאך ויוכל לו:

**יוספים אנחנו לשמוע.**וס"ד את קול ה' אלהים עוד ומתנו:

**קול ה' בכח.**תחלה בכח וגבורה יותר מכח שיסבול האדם ואח"כ בהדר בכח המקבל על האדם ונהנה ומתהדר בו:

**בכח לבחורים.**כמ"ש תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה ועי' שמ"ר פ"ה סי' ט':

**תני רשב"י.**מקום מאמר רשב"י אחר המשל והנמשל ותחלה צ"ל ד"א חכו ממתקים ואח"כ תני רשב"י ולא לחלק מאמר רשב"י שהתורה בקשה רחמים ע"י לשנים או להיפך להעמיד חצי השני של המאמר אצל תני רשב"י קודם ד"א הנ"ל:

דכתיב והיה לאות. ובמדרש אחר הגי' כי אות היא ומצויין בצדו שמות ל"א הכל ט"ס וצ"ל וכתוב והיה לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלהיכם והוא סוף פסוק של יחזקאל הנ"ל כ' כ' ואת שבתותי ואף שבתורה ג"כ נמצאים פסוקים של קדושת שבת על שפסוק זה כתוב כי אני ה' אצל קדושת שבת שבכל מקום כתיב אני ה' אצל מעשה טוב נדרש אני ה' נאמן לשלם לו שכר:

**אל תשקצו.**ויקרא י"א מ"ד ושרט לנפש שם י"ט כ' ובשני הפסוקים כתוב אצלם אני ה':

**מברר את הרע מן היפה.**שצריך לדבר הרע והפסולת ונפשו קצה בדבר הרע ופוסק מלברר. אך הבורר דבר הטוב חפץ בו ומבררו עוד:

**לשמי לעולם.**הם שני פירושים. הא' לי להרחקת הגשמיות לשמי כמ"ש ברש"י שם ומששש לעולם כמ"ש ויק"ר פ"ב ס' א' כל מקום שכתוב לי אינו זז לא בעוה"ז ולא בעוה"ב:

**שיעשו תשובה ויקרבם.**כמו יתרו ורחב ונעמן ודומיהם בימי דוד ושלמה מאה וחמשים אלף:

**ובקוצרכם וגו'.**וס"ד לא תכלה פאת שדך:

**ושכחת עומר.**לא תשוב לקחתו. וכתבואת גורן כן תרימו אותה:

**כי תשא את ראש.**ונתנו איש כופר נפשו לה':

**ישראל מונין ללבנה.**עי' ב"ר פרשה ו' ס' ג' דרשה בטעמים: