**ד' פעמים כתוב כאן שובי.**עי' ב"ר פרשה ס"ו סי' ב' כה"ע:

**ר' הונא בר"א.**לעיל סוף פסוק לסוסתי:

**מתגמגם.**מתמוטט ונמוג עד שכלה וזהו נמוגים ארץ:

**ומשלמין לו.**שאתם משלימין נפשותיכם לו ושלמים עמו:

**מחזייתא דעלמא.**מראות שמסתכלין בהם כך השרים הגדולים מסתכלין בהם:

**ואתה תחזה מכל העם.**עד ושמת עליהם שרי אלפים וגו':

**ששים רבוא מלאכים.**ב"ר סוף פרשה ע"ד וכצ"ל ר' לוי אמר ששים רבוא וכו' מבית לבן שנאמר ויאמר יעקב וגו' מחנה אלהים זה הרי ס' רבוא ורבנן אמרי ק"כ רבוא שנאמר ויקרא למקום ההוא מחנים כ"ה שם בב"ר ועיין עוד שם:

**ויסע מלאך האלהים.**וס"ד ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם:

**לעשות ראש חולה.**ויק"ר סוף פי"א וש"נ:

**שיתו לבכם לחילה.**וסמיך לו כי זה אלהים:

**עלמות כעלמות.**כנערות שחלים ומרקדים כך יהיה מחולות של צדיקים:

**פעמים מגולים.**לכך הוצרך לפרש בנעלים כשעולים לרגל בנעלים:

**חטטין ופרניקין.**דורש חמוקי נוטריקון חטטין ופרניקון עי' מ"כ חטטין מלשון מתחטא ועושה לו רצונו. וכמ"ש בערוך פרנקותא הרכה בך והענוגה תרגום ירושלמי דמחטיא בכון ודמפרנקיתא ע"ש עוד:

**קטן והחולה.**צ"ל קטן החולה וכן במשנה שבת פרק י"ט:

**למה חלאים היה דומה.**פי' לאיזה חלאים לחלי' של עמוד כך יריכיך עם העטרה:

**שהנטיעות הללו מבכרות.**לפי המשל שייך הנמשל על הביכורים ועל המילה כפי הענין שמדבר בו:

**שלש פעמים בשנה.**וס"ד יראה כל זכורך לפני ה' אלהיך וסמיך ליה ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך והמילה מרומז במ"ש כל זכורך:

**שררך אלו סנהדרין.**במ"ר פ"א סי' ד' וש"נ:

**אלא מטיבורו.**כמ"ש ויק"ר פ' י"ד סי' ח' טיבורו פתוח:

**אדרא דאזהרא.**אדרא הוא גורן כתבואת גורן ת"א כעללת אדרא כ"ה לפי פי' הערוך אך במ"ע פי' בל"י כסא ובית מושב של הסהר נקרא אגן. והגורן הוא חצי עגול כסהר ולבנה וז' וס' מתחלפין באותיות זשסר"ץ אותיות הלשון זהרא הוא סהרא:

**ד"א אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין.**כל זה מיותר וכפול:

**זה שהוא ממזג.**פירושו על מ"ש המזג שפי' מופלא הוא גדול מכולם שהוא הממזג ההלכה ומעמידו על מכונה:

**כההיא דתנינן.**זה שייך לדרשה ראשונה לא תחסר סנהדרין מעשרים ושלשה היינו השליש של שבעים. וכמ"ש במ"ר שם פ' א' סי' ד' הנ"ל וכאן הוחלפו סדר המאמרים ונלקה הדרשה ביתר וחילוף ודו"ק:

**מזגא בעלמא.**שכל גודל הברואים הוא עירוב היסודות וכחות הטבעיים זה בזה:

**כשושנה אדומה ראיתי.**ויק"ר ריש פרשה י"ב וסוף פרשה י"ט:

**אסטרובולין.**כמ"ש במסכת עבודת כוכבים פרק א' משנה ה' אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים אצטרובולין ופי' בגמרא פירא דארגזא וכן מצאתי בערוך:

**סרוקה מילתן.**בקריעת עור הפריעה:

**פסולת שלה נמדדת עמה.**כמ"ש ביצה ל"ח ב' הבורר צרורות מגרנו של חבירו חייב לשלם לו דמי חיטין אלמא כי לא חסרו שהחסיר המדה כי נמדדת עמה:

**מחוטב עציך.**ור"ד ראשיכם שבטיכם זקניכם וגו' עד חוטב עציך שנמנו עם ראשי ישראל:

**ונטעתם בארץ הזאת.**לשון הפסוק בעמוס ט' ונטעתים על אדמתם:

**התבן והמוץ והקש.**ב"ר סוף פרשה פ"ג ע"ש:

**נשקו בר.**בר הוא תבואה ברורה שהוא עיקר עמל השדה שחביב על האדם שזוכה לזה:

**כי הנה היום בא בוער כתנור.**והיו כל זדים וגו' קש וגו':

**תזרם ורוח תשאם.**וס"ד ואתה תגיל בה':

**צוארך.**מפני מה לא הביא פסוק שני שדייך ולא דרש בו שכבר דרש לעיל ע"ש כל הדרשה:

**וישקהו כולו נקוד.**ב"ר פע"ח סי' ט' כל הענין:

**כולו נקוד וישקהו עליו.**מיותר ושם ליתא שכבר התחיל כן וישקהו כולו נקוד:

**ונמסו כדונג כו'.**צ"ע:

**כתיב וישמע פרעה.**שמ"ר פ' א' סי' ל"א ד"ר פ"ב סי' כ"ט:

**מי שם פה לאדם.**שלפי הענין שאמר משה להשי"ת כי כבד פה וכבד לשון אנכי היה די במה שהשיב לו מי שם פה לאדם הלא אנכי ה' למה האריך לכתוב או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור שאינו שייך למשה כאן אלא שכולם היו כאן אצל משה וכן אעשה לך ועכשיו כשתלך אצל פרעה באופן שתצליח בשליחותך וע"כ כתוב אצלו ואתה לך וגו' והוריתיך אשר תדבר כמו שהייתי עם פיך בעמדך לפני פרעה עי' רש"י בחומש פסוק מי שם פה וז"ל מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי:

**ל"ה מזכין ל"ה מחייבין.**לזכות ע"פ אחד:

**שכן לנטות.**עי' מ"כ:

**משא דבר ה' בארץ חדרך.**כל מאמר זה בספרי ריש דברים ויש להגיהה מכאן לשם ומשם לכאן וביתר ביאור בריש ילקוט דברים בגירסא נכונה:

**חד ורך.**ע"פ מדת נוטריקון:

**להדריך.**בחילוף ח' בה' באותיות אהח"ע:

**מה מקיים ר' יוחנן.**צ"ע שאין ר' יוחנן נזכר כאן ושם הגירסא מה אתה מקיים וכאן בשיבוש:

**כתאנה זו.**שיושבת בתל עפר:

**הרי לאורך.**נ"ל שצ"ל בהיפך הרי לרוחב כי ימין ושמאל הוא צפון ודרום רוחב העולם ועי' ב"ר ריש פ' ח' בפירושו ואורך העולם הוא מזרח ומערב:

**ת"ל ממגדל חננאל.**ור"ד נגד ירושלים וראמה וישבה תחתיה:

**עד שיחיה ריפע.**מקום של ים אוקיינוס למערב.

**ורחבה ונסבה למעלה.**ואצל בית המקדש כתוב:

**צר לי המקום.**וס"ד גשה לי ואשבה שמבקשת לעלות יותר:

**אמר הקב"ה.**ויק"ר פרשה ל"א סי' ד' וש"נ ומבואר:

**ודלת ראשך כארגמן.**מלך וגו' כארגמן של מלך דוד גם דעת חז"ל שתיבת ארגמן בתנ"ך מורה על מלך כמ"ש מכילתא פסוק ויבואו בני ישראל:

**שרי יהודה רגמתם.**ואין רגמה אלא מלך שנאמר בהדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגוונא וכו' עד תלתא במלכותא ישלט:

**מה יפית ומה נעמת.**לעיל פסוק הנך יפה א' וב':

**מה יפית בנטיעה.**כצ"ל מה יפית בנטיעה בערלה ומה נעמת בנטע רבעי מה יפית במילה ומה נעמת בפריעה מה יפית בק"ש ומה נעמת בתפלה מה יפית במזוזה ומה נעמת בתפילין מה יפית בסוכה ומה נעמת בלולב מה יפית בתשובה ומה נעמת במע"ט מה יפית בעוה"ז ומה נעמת בעוה"ב וימות המשיח:

**אהבה בתענוגים.**בשעה שהיו מתענגים בעוה"ז היו מבזים התענוגים בשביל אהבת ה' והביא מאברהם ודניאל גם מצאנו כן אצל אלישע הנביא שלא קבל מנעמן בשביל לקדש שמו יתברך:

**לאיפרכא נבוזבותך.**וניבא דניאל ע"י בלשאצר שבלילה זו תנתן ממשלתו למדי כמ"ש ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא ודריוש מדאה קביל מלכותיה ושארית הביאור עי' מ"כ:

**שני יצרים.**כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם אחרי לבבכם זו מינות ועבודת כוכבים ואחרי עיניכם זו זנות עי' יומא ס"ט ע"ב המעשה באריכות:

**אלו מרדכי ואסתר.**כמ"ש ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם:

**ע"י יחידי.**היינו מרדכי לבדו כמ"ש נפל פחד מרדכי עליהם:

**וכי מרדכי ואסתר יחידים.**שהרי בימיו אנשי כנה"ג ק"כ אנשים ורובן של ישראל צדיקים היו:

**שק ואפר יוצע לרבים.**שתיבות אלו יוצע לרבים מיותרים שהרי מפורש כתוב אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר ודורש יוצע שהציע והכריע לכף זכות ע"פ רבים שהיו רובם צדיקים כמ"ש אחרי רבים להטות הרי שדברי ר' תנחומא ור' מישא מסייעים לר' בני' שע"י מרדכי ואסתר נעקר יצה"ר של עבודת כוכבים:

**ודא מסייע לרבנן.**דרשת ר"פ ור"ח:

**וזכרו פליטיכם.**וס"ד אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי (היינו יצר של עבודת כוכבים) ואת עיניהם הזונות (זה יצר הזנות) ומ"ש אשר נשברתי את לבם הזונה היינו ששבר את יצר עבודת כוכבים בימי פליטיכם:

**אשר שבו אין כתיב כאן.**שבו משמע שהגוים שבו אותם נשבו משמע שהגוים נשבו ונתפסו בעונם כמ"ש בפסוק הסמוך אמרתי אעלה שכמה גוים אבדו שם:

**אפרים מה לי עוד לעצבים.**לעיל פסוק קורות בתינו ארזים:

**אני עניתי.**שהתפללו צדיקים על זה ועניתי אותם:

**לא אשורנו לא אמרנו שירה.**בתמיה כמ"ש ואשורנו שאמרנו שירה היינו שאמרו הלל שכתוב בו פה להם ולא ידברו וגו':

**שכפפתי יצרה.**כברוש רענן שנכפף כך נכפף אצל מעמד חנניה מישאל ועזריה יצרה של עבודת כוכבים:

**א"כ למה.**מאחר שנכפף היצה"ר של עבודת כוכבים ועשו תשובה מעבודת כוכבים למה נגזרה עליהם גזירת כליה:

**על שעבדו עבודת כוכבים.**בימי נ"נ שהכריחם אצל הצלם שישתחוו כולם קודם שנכפף היצה"ר וכמ"ש בסמוך:

**ובמלאת הימים האלה.**וס"ד עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה משתה שבעת ימים:

**אם כרעתכם.**מחמת חטא עבודת כוכבים היו מחויבים כליה ואיך נצולו:

**כי לא ענה מלבו.**הקב"ה לא עינה אותם מלבו רק לפנים כאשר חטאו רק לפנים:

**ויגה בני איש.**היל"ל ויגה אותנו ע"כ דורש כאלו כתוב בָּנַי איש שאיש הגה בָּנַי:

**בשני מקומות.**איכה רבתי פסוק כי לא יזנח לעולם ה':

**פעלו בלבם.**שלבם היה להקב"ה ובפיהם ומעשיהם הודו לנ"נ:

**והגה את מכתם.**עי' פירושו במ"כ שם באיכה רבתי:

**עשרים ושלשה.**מרומז במ"ש דניאל ג' ג' באדין מתכנשין אחשדרפניא סיגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא הרי שבעה והכל בלשון רבים הרי י"ד ולקמן בפסוק הסמוך דורש בהדיא שמ"ש וכל שלטוני מדינתא שמרבה שלש דוכסין ואגדיקין ופגמונין הרי י"ז ובפסוק ד' כתיב עוד עממיא אומיא ולשניא כל אחד בלשון רבים שנים עוד ששה הרי כ"ג או בדרך זה בפסוק ב' ז' ובפסוק ג' ז' הרי י"ד וג' שמרבה במ"ש וכל שלטוני מדינתא כנ"ל וג' עממיא אומיא ולשניא ששה הרי כ"ג ומן הסתם שגם מישראל כ"ג:

**ועשרים ושלשה מישראל.**עשרים השתחוו והג' הם חנניה מישאל ועזריה לא השתחוו:

**שלשה שלשה.**שהרי מישראל מפורש שלשה חמו"ע ומסתמא כן מכל הגוים:

**נסגוד לו או לא.**כי הצלם שהקים לא היה עבודת כוכבים גמורה דניאל ג' י"ד לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא דאקמית לא סגדין הרי שהצלם אינו לאלוה ועכ"ז היה נראה כאלוה:

**חבי כמעט רגע.**שיחביאו עצמם:

**שלא נשתייר מיהודה.**שלא נשתיירו צדיקים גדולים אלא אלו:

**לא חשחין.**בפסוק י"ז משמע שבטחו בהש"י שיצילם בוודאי ובפסוק י"ח אמרו והן לא והם ב' כתובים מכחישים ע"כ דורש ומכריע כאן קודם שהשיב להם יחזקאל וכאן אחר שהשיב:

**עוד זאת אדרש.**ושם כ' אמר חי אני אם אדרש אלא בפניהם וקודם שנתנו נפשם לא רצה להבטיחם אך שלא בפניהם אחר שנתנו נפשם עוד זאת אדרש:

**ופזרו עצמן.**זה צ"ע מנין לו שלפי פשט הכתוב משמע שאמר כן בפני נ"נ אולי דעת חז"ל שעונש האתון נורא הוא על שלא יפלו ויסגדו אך על ההעזה לומר לו כן בפניו בוודאי היה מייסר אותם תחלה ביסורים קשים ומכריחם שישתחוו ע"כ בהכרח לומר שאמרו שלא בפניו:

**כמין טלנס כו' כמין אוקיי.**לא מצאתי פירושם לא בערוך ולא במ"ע וצ"ע:

**שאני מתעלה בכל האומה.**עי' תנחומא פרשת נח סי' יו"ד ב"ר פל"ט סי' ג'. שמ"ר פרשה י"ח סי' ה' באריכות:

**הוא אנא חזי.**ואיך ראה בביתו הלא הכבשן עמוק וכמ"ש רמיו גו אתון נורא אלא שצף למעלה וראה:

**ר' פנחס בשם ר' ראובן.**עיין לעיל פסוק עד שהמלך במסבו:

**ירד מיכאל.**שמ"ר פרשה כ' סימן יו"ד הגי' מסרו למלאך השטן וכו':

**פוקו ואתו.**והרי הכבשן בעומק בארץ ואין בי פתח רק מלמעלה נותנים בתוכו והיל"ל עלו ואתו אף שצף הכבשן מלמטה ועלה הרי עלה עם הכותלים וכבשן אין לו פתחים ובהכרח שנפרץ כותלי הכבשן ועי' תנחומא נח סי' יו"ד בא"א והיו יכולים לצאת:

**שלח למכנש לאחשדרפניא.**וחושב כאן שבע מיני ממשלות כשצוה שיבואו בפסוק ב' וכן כשבאו חושב ג"כ הז' הנ"ל ואחר שעלו מן הכבשן בפסוק כ"ז אינו חושב מז' הנ"ל אלא ג' והיכן הם עוד ד' אלא שנשרפו:

**אדרגזריא אפרכיא.**הדבר נראה לעינים שמ"ש בסמוך אחשדרפניא ר' אחא ורבנן עד קאטליקו מקים מאמר זה הוא כאן קודם אדרגזריא ויבא המאמר כסדר שבא לפרש השבעה מיני שררות והתחיל בסדר הפסוק אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא וכו' שדורש השמות לפי מעשיהם ע"פ מדת ממעל ולפי מה שידעו ביחוסם ושמותם שנקראו כן בעולם:

**אין לי בירידתן בעליתן מנין.**דעת המדרש להוכיח שאחר שהושלכו וירדו לכבשן האש נשרפו ד' מהז' ממשלות שחשב בפסוק ב' ג' ואח"כ כשחושבים בפסוק כ"ז בעלייתן מכבשן אינו חושב אלא ג' מהם וכצ"ל אלו בירידתן אבל בעלייתן מהו אומר ומתכנשין אחשדרפניא וסיגניא ופחוותא וחסר ד' מהמנויים בפסוק ב' ג' (ומ"ש בפסוק כ"ז והדברי מלכא יתכן דהיינו גדבריא שבפסוק ב' ג' לפי הפשט) וכ"ה בהדיא שמ"ר פרשה י"ח בסי' ד'. וי"א ד' אומות מתו שם בראשונה כשירדו כתיב באדין מתכנשין אחשדרפניא (וחושב שם ז' אומות) וכאן כשעלו באחרונה חסרו ד' ועי' מ"כ:

**אתיא ותמהיא.**דניאל סוף ג' בפרשה של הצלת חמו"ע מכבשן האש ועז"א די עבד עמי:

**כרע בל.**והיינו כמ"ש ר"פ זאת קומתך שבימי חמו"ע נכפף יצרה של עבודת כוכבים וע"ז אמר היו עצביהם לחיה ולבהמה וגו' ובפסוק הקודם בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל היינו בנס של חמו"ע וכמ"ש בסוף דרשת הפסוק:

**מארבע הרוחות בואי הרוח.**ופחי בהרוגים האלו ויחיו. ודורש סמוכים שבפרשה הקודמת כתוב עוד זאת אדרש לבית ישראל שדרש בפסוק הקודם על הצלת חמו"ע מכבשן האש:

**אותה הרוח שהפילה.**לכאורה היל"ל בהיפך שהרי אצל תה"מ מפורש שהיה ע"י הרוח ואצל הצלם אינו מפורש והיל"ל הרוח שהחיה המתים אותו הרוח שהפיל הצלם ותלה תניא בדלא תניא:

**שבת ויוה"כ.**צ"ע מנין לו ואולי סמך על פסוק בישעיה כ"ט כ"ב כ"ג לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו וידעו תועי רוח בינה שנדרשו פסוקים אלו על חמו"ע שמסרו עצמם על קדושת שמו יתברך והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו היינו קדושות כפולות קדושת שבת ויוה"כ וידעו תועי רוח בינה שמאסו בעבודת כוכבים כמ"ש בסוף הדרשה ורומז במ"ש לא עתה פניו יחורו אבל יחורו ויתלבנו העונות ביוה"כ:

**והוציא בלעו מתוך פיו.**כוונתו לפסוק ירמיה נ"א מ"ד והוצאתי בלעו מפיו וכמ"ש ב"ר פרשה ס"ח סי' י"ג וז"ל שעלה והוציא את בלעו מפיו היינו כמ"ש כאן וסלק מסלק והוציא בלעו הוא הציץ ע"ש עוד מעשה אחרת בזה:

שדיך כאשכולותהגפן. האשה שנמשלה לגפן כמ"ש אשתך כגפן פוריה והאשכולות הם הבנים היינו תמר ובניה כמו שכתוב לעיל סוף פסוק הקודם זאת קומתך דמתה לתמר:

**לריח שדה של תפוחים.**וכמ"ש כריח שדה אשר ברכו ה':

**שפתותיהם של אבותיהם.**כמ"ש בס"ד דובב שפתי ישנים. ומ"ש של אלו היינו חמו"ע שכמו שפעלו אברהם באור כשדים ויצחק על גבי המזבח של אש:

**לאלו שהם ישנים.**דורש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב שפתי דובב ישנים תיבת שפתי דורש ע"פ מדה ט' מנשק שפתותיהם דובב ישנים בעלי דבב לישנים:

**ככומר זה.**בערוך ערך דבב ב' בשם גמרא יבמות וסנהדרין צ' בכורות ל' ירושלמי שקלים סוף פרק מצרפים שקלים מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהם מרחשות עמהם בקבר:

**טעמא וריחא בפומיה.**וזהו וחכך כיין הטוב וגו' שפתי ישנים:

**שלשה שוקין.**ב"ר פרשה כ' סי' י' ושם מבואר:

**ואליך תשוקתו.**ור"ד לפתח חטאת רובץ:

**פקדת הארץ ותשוקקה.**פקדת הארץ בגשמים ותשוקקיה שהגשמים משתוקקים לארץ:

**אלו עולמי ישראל.**עירובין כ"א:

**זו הפסידה.**ב"ר פרשה ע"ב סי' ג' כלומר התבונן בערך ההפסד והשכר של שניהם:

**והפסידה בכורה.**שנטלה הבכורה מראובן בן לאה ונתנה ליוסף בן רחל: