**רבי תנחום בר חנילאי.**דבריו מובא פה דרך אגב בשביל הדרש שדרש לקמן בנוהג שבעולם השייך לפ' ויקרא וכן הוא בתנחומא ועי' מדרש תהלים ק"ג:

**פתח.**פי' של תיבת פתח שבכל המדרש כתבתי בריש בראשית. והרי זה נדרש ע"פ מדה כ' אא"ע לעליונים ת"ע לתחתונים הם הצדיקים שהם מלאכיו גבורי כח שמתגברים על יצרם לעשות דברו ולשמוע וכו':

**ולא כל מלאכיו.**אלא הנבחרים של המלאכים הם הצדיקים היותר שלמים על דרך הכתוב ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא פי' דומה למלאך ה' בקדושתו ובתשוקתו לבוראו וצניעותו דלא נוכל לפרש וישלח מלאך כמשמעו דהלא ידענו כי משה הוציאם ע"כ דורש ומכריע ע"פ מדה כ' אא"ע למלאך ת"ע למשה כמ"ש אצל פנחס וחגי הנביא. ועי' לקמן פרשה ט"ו סי' ה' לפני המלאך זה משה:

**והלא פנחס היה.**פי' דאי כפשוטו מה ענין המלאך אל גלגל והלא מקומו בשמים אך בגלגל היה מקום אוה"מ ושם היה מקום פנחס הכנה"ג והנביא וכמ"ש (שופטים כ׳:כ״ז-כ״ח) וישאלו בני ישראל בה' ושם ארון ברית האלהים וכו' ופנחס בן אלעזר עומד לפניו ומעשה זה של עליית מלאך ה' הוא בשופטים ב' אחר מיתת אלעזר שמבואר בסוף יהושע שאז היה פנחס הכה"ג והנביא וכמ"ש בד"ה א' ט' ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו. ומ"ש בוערות כלפידים עי' לקמן פ' י"ט סי' א' ופרשה ל' סי' ב' מראיהם כלפידים עי' מש"ש (ורש"י על פסוק ויעל מלאך ה' הביא דרשה זו בשם סדר עולם כמ"ש בסדר עולם פרק כ' שמ"ש בשופטים ו׳:ח׳ ופסוק ח' וישלח איש נביא אל בני ישראל זה היה פנחס והיינו ע"כ ממ"ש בד"ה פסוק שהעתקתי לעיל לפנים ה' עמו והרואה יראה שלשון שני הנבואות דומים זה לזה ובשני הנבואות כתוב ולא שמעתם בקולי ושם פסוק י"א כתוב ויבא מלאך ה' היינו ג"כ הנביא פנחס הנ"ל הרי שנקרא נביא ומלאך ומ"ש שם פסוק י"ב וירא אליו מלאך ה' בהכרח הכוונה מלאך ממש ולמוד מסופו. והולך לשיטתו בפרק י"ב שפלגש בגבעה שכתוב שם שפנחס היה עומד לפני הארון היה בימי כושן רשעתים שהיה מיד אחר יהושע ואלעזר ואז היה פנחס כה"ג ונביא. ויתכן שמ"ש ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים פי' שעליתו והשגתו ברוה"ק שהיה ה' עמו היה בגלגל כשהיה אוה"מ שם ובוכים היינו שילה כמ"ש זבחים קי"ט שנקראת תאנת שילה מלשון תאניה ואניה וכאן דורשין גם על בוכים על שבכו שם וכתוב שם ויזבחו שם לה' היינו בשילה ודוק) ועי' עוד במדרש רבה פרשה יו"ד סוף סי' ה' שהוא שייך כאן:

בית אבהוא מלשון הגמ' אבוהון דכולהון דם וכן בשיר רבה על פסוק ישקני זה אומר בית אב של הלכה וכו' ופי' הדברים הוא כמ"ש הרד"ל:

**גבורי כח עושי דברו.**דברו משמע דבר אחד שצריך להיות גבור כח לקיימו ועל זה שאל על איזה דבר כיון ותירץ שפירש ע"פ מדה ז' וי"ז שמדבר בשביעית שנקרא דבר ולקיומו צריך להיות גבור כח ור' הונא בשם ר' אחא בא להוסיף על דברי ר"י ממ"ש עוד לשמוע בקול דברו שהיל"ל בהיפך שומעי דברו לעשות דברו ע"כ דורש על ישראל בהר סיני שהקדימו עשיה לשמיעה. ובתנחומא כאן מקדים דברי ר"א לדברי ר"י:

**אם יוספים אנחנו.**בתנחומא מוסיף לדרוש פה דברים נפלאים ע"ש. ומ"ש גבורי כח קאי גם על מ"ש לשמוע בקול דברו. ע"פ מדה כ"ב שהיה גבור כח לשמוע:

**ישובו יושבי בצלו.**במ"ר ריש פרשה ח' כל הענין:

**בתלמוד.**וכמו שהדגן עיקר לחיי עוה"ז למזון כך התלמוד עיקר לחם התורה לחיי עולם הבא וכמו שהיין שמחה ותענוג להגוף כך האגדה שמחה ותענוג להנפש:

**שמותם של גרים.**כולל שתי הכוונות השמות החדשים שקוראים לעצמם וכולל גם השמות שהם קוראים לאחרים כמובתיה למשה כמ"ש לקמן סוף סי' ג' בהדיא וזהו עיקר שייכות דרשה זו לכאן על מ"ש ויקרא אל משה. ומ"ש זכרו כיין לבנון כאלו כתוב שמו כיין לבנון כי זכר ושם ענין אחד כמ"ש זה שמי וזה זכרי וכמ"ש זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב ודורש ע"פ גז"ש על המקדש והמזבח ורשב"י דורש ע"פ מדה ממעל וי"ז וכן ר"ט ע"פ מדת ממעל וי"ז:

**שכל הלבבות.**שמ"ר פרשה ל"ו סי' א' ובסוף פ"ח נ"ב ובמ"ר ריש פרשה ח':

**לא נתן ד"ה כו'.**ועי' בשמ"ר פ' י"ח סי' ג' שהם שייכים להבנת דברי המאמר המופלא הזה:

**שהעמידה יהודים בעולם.**כמ"ש שמ"ר פ"א סי' י"ג ג"כ על יוכבד שנקראת שפרה שהעמידה ישראל וכו' ע"ש. והנה שם יהודים לא נזכר בתו"נ רק באסתר עזרא נחמית ובת"א אלהי העברים תרגם אלהא דיהודאי וכן העבריות יהודיתה. ובילקוט כאן הגירסא שהעמידה הודיא בעולם ופי' ג"כ על שהעמידה ישראל שהם מהוללים וכמ"ש בלאה באמרה הפעם אודה את ה' ע"כ קראה את שמו יהודה:

**שהוריד את התורה.**כמ"ש עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה:

**שהוריד את השכינה.**כמ"ש בסדר יתרו כי ביום השלישי ירד ה' על הר סיני. וכמ"ש ב"ר פ' י"ט סי' ז' עמד משה והורידה מלמעלה למטה:

**שחבר את הבנים.**וזהו חבר אבי שחבר לאב וזהו ע"פ מדה ט'. גם דורש שתיבת אבי שייך למטה כי אבי הוא סמוך:

**הפורענות.**יתכן שמרומז במ"ש שוכו בשי"ן שמאלית כאלו הוא בשי"ן ימנית מלשון וישוכו המים וחמת המלך שככה שהעביר הפורענות ושככה חמתו:

**שסוכן ברוה"ק.**כמ"ש מגילה פרק א' יסכה זו שרה שסוכה ברוה"ק וכן הוא בס"ע פרק כ"א ומשה היה אב לכל הנביאים כמ"ש סוף בהעלותך לא כן עבדי משה וגו':

**נביא סכיא.**כמ"ש ש"א ט' י"ב כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה:

**הבנים מקוין.**וזהו יקותיאל אבי כנ"ל אצל חבר:

**ויזר ע"פ המים.**וס"ד וישק את בני ישראל שעי"ז נתברר מי שחטא שעגל ועי"ז הזניחם מחטא העגל:

**יו"ד שמות וכו'.**וצ"ע למה אינו חושב בן נתנאל וכן הסופר וכן אביתר: כי טוביה. עי' שמ"ר פ' א' סי' כ' שזהו דעת ר' ישעיה אך דעת ר"י על שהגון לנביאות ועי' בפירושי שם ועי' בסוטה שם דף י"ב דעת ר' יהודה וצ"ע כאן:

**אף שמעיה וכו' ויכתבם שמעי'.**פירוש מאמר זה בנוי על יסודי התורה שעל כתוב להבין דברי חכמים וחידותם. ע"פ המבואר בברייתא דל"ב מדות מדה י"ז וז"ל כיוצא בו ומשפחות בני קהת ומשפחות בני הגרשוני ומשפחות בני מררי וכו' אבל לא מצינו שצוה הקב"ה את בניו להיות כ"ד משמרות והיכן שמענו אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוה ה' אלהי ישראל מלמד שמצוה זו מימי משה ואהרן הרי מפורש שמצוה זו של כ"ד משמרות כהונה היה ביד משה ואהרן והנה בד"ה כ"ד מפסוק ה' ו' שמדבר שם מתיקון המשמרות כתוב שם ויחלקם בגורלות וגו' ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו' עד פסוק י"ט אלה פקודתם וגו' והפסוקים מכחישים תחילה תלה בדוד ושמעיה הסופר והשרים ואח"כ אמר ביד אהרן ולא כתב שהמצוה היה ע"פ משה רק ביד אהרן. ועוד הלא כתיב בשמואל ב' י"ז ושרי' סופר ובשמואל ב' כ' כ"ה ושיא סופר וכאן כתיב שמעיה בן נתנאל הסופר הלוי משמע הסופר הידוע ולא נזכר בשם זה בכל התנ"ך ועוד דקדוקים שלא רציתי להאריך כאן ע"כ דרשו להכריע מדת ממעל שמ"ש ויכתבם שמעיה הכוונה באמת על משה שהוא סופרן של ישראל הידוע ובראש הענין הודיע שמשה כתב המצוה ובסוף כתב שהיתה המצוה ממשה ביד אהרן שיעשה אהרן הסידור שהוא אביהם ושרם ובזה הכריע הכחשת הפסוקים הנ"ל ומקצת דברים אלו כתבתי בספרי מדרש תנאים במדה הנ"ל ומה שקצרתי כאן הארכתי שם וכן בהיפך:

**מכל השמות שנקראו.**שמ"ר פרשה א' סי' כ"ו ע"ש עוד:

**בדבור ובחזיון.**עי' ב"ר פ' מ"ד סי' ו' שיש עשרה לשונות של נבואה ושתים אלו קשים מהכל ובהם דיבר באברהם:

**שהקב"ה הורג.**פי' של הורג הוא שסר צלם וצלמם. ולכן יכול אברהם לרדפם ולהחרימם. ועי' ב"ר פ' מ"ג סי' ג':

**מדבר בדוד.**מ"ש סוף פ' כ"ו:

**י"ג מלחמות וכו'.**א' ש"א י"ז מלחמת גלית הפלשתי ב' שם י"ח כ"ז ויך בפלשתים מאתים איש וזה לצורך עצמו ג' שם פסוק ל' ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול. ד' ש"א י"ט פסוק ח'. ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד הלחם בפלשתים. ה' שם כ"ג פסוק ה' וילך דוד ואנשיו קעילה ו' שם כ"ז פסוק ח' ויפשטו אל הגשורי והגריזי ז' שם למ"ד מלחמת צקלג שתים אלו לצורך עצמו ח' ש"ב ה' ו' וילכוד את מצודת ציון ט' שם ה' כ' ויבא דוד בבעל פרצים יו"ד שם פסוק כ"ה ויך את פלשתים מגבע עד בואך גזר ויתכן דגם שתים אלו לצורך עצמו כמ"ש לבקש את דוד אותו לבדו י"א ש"ב ח' א' ויך את פלשתים י"ב שם פסוק ב' ויך את מואב י"ג שם פסוק ג' ויך את הדדעזר י"ד שם ויך דוד בארם ט"ו שם פסוק י"ד וישם באדום נציבים וגו' ט"ז ש"ב י"א פסוק י"ח ויהרוג דוד מארם וגו' י"ז ש"ב י"ב פסוק כ"ט וילחם ברבה וילכדה י"ח ש"ב כ"א ט"ו וישבו בנוב. והחמשה של צורך עצמו א' מלחמת מאתים ערלות ב' מלחמות הגשורי והגריזי ג' מלחמת צקלג ד' מלחמת בעל פרצים ה' מלחמת ראשי הבכאים:

**דאמר ר"ת.**לעיל סוף סי' א':

**כי טוב אמר לך.**בא לדרוש פסוק ויקרא אל משה כמ"ש בסוף הסי' ולא עלה עד שקרא לו:

**עלה עלה.**להורות שלא יעלה בפעם אחד אל מקומו אלא יעלה מעט שיאמרו לו עוד הפעם עלה ונכלל בזה כשיתחיל לעלות יעלה ויעלה וכן כשיצטרך לירד ירד מטה מטה:

**המגביהי לשבת.**כשאני מגביה עצמי הם משפילים ישיבתי הוי המגביהי לשבת וכשאני משפיל עצמי הם מגביהים אותי שנאמר המשפילי לראות כן הוא בשמ"ר פ' מ"ה סי' ה' ופי' כי המגביה עצמו מרים אצבעות רגליו שיוכל לראות מרחוק ועל כן לשבת משפילים אותי מעמידתי ומושיבים אותי שלא לראות מרחוק וכן המשפילי ויושב שלא לראות מגביהים אותי לראות מרחוק ושע"כ כתיב המגביהי המשפילי ביו"ד שפי' ההגבהה שלי וההשפלה שלי ודו"ק:

**מסתיר פניו.**לומר שאינו כדאי לראות ואינו כדאי לשליחות זו כי ברח מן הגדולה וע"כ הגדולה רדף אחריו שאמר לו לכה אתה ולא אחר ועי' שמ"ר פרשה ב' סי' ג' ושם מ"ה סי' ה' באריכות ובתנחומא כאן סי' ג' ביתר ביאור:

**בסיני וכו' עלה אל ה'.**קיצור מופלג יש כאן והכי צ"ל כתיב אתה ואהרן ושבעים מזקני ישראל. וביאר המאמר לקמן פ' זו סי' ח' באריכות:

**יש זהב.**שמ"ש יש זהב אין פירושו שיש זהב בעולם וא"כ גם שפתי דעת יש בעולם אלא פי' ע"פ מדה ט' כאלו כתוב יש אדם שיש לו זהב ורב פנינים אך המה יאבדו. וכלי יקר הקים לעולם הוא שפתי דעת. עי' ילקוט כאן כל הענין ועי' לקמן סי' י"ג. והדרך ע"פ מדה ז' וי"ז זהב כמ"ש וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת:

**ורב פנינים.**דורש תיבת ורב שאצל פנינים על הנשיאים כי תרגום של נשיא רבא שהרב הביא פנינים ע"פ מדה י"ז כמ"ש והנשיאים הביאו את אבני השהם וכמ"ש שמ"ר פ' ל"ג סי' ח' עי' במ"ר פ' י"ב סי' ט"ז:

**שדיבורך חביב עלי.**שלתכלית דבורי עמך נעשה המשכן וכליו וזהו וכלי יקר כלי למעשהו שהוא התכלית שהוא יקר מהכל הוא שפתי דעת דיבור של התורה שדבר הקב"ה למשה:

**למעלה מן הענין.**בסדר פקודי עי' לקמן פרשה כ"ט סימן ט"ו:

**היה כותב עליו.**פי' הש"י כותב עליו על משה שעשה בשלימות כרצון השי"ת עד שהעיד השי"ת על כל דבר כאשר צוה ה' כן עשה שגרם לו שיכתוב עליו ה' ולא יתכן לפרש כמו במשל שמשה כתב על המנורה ועל הארון אות אחת שלא נצטוה ואיך יכתוב שקר שלא מצינו שצוה שיכתוב כן:

**לפני ולפנים.**צ"ע אם נכנס משה לקדשי קדשים. א ולהיכל לבד שהוא האוה"מ וכמשל כאן ויקרא וגו' מאה"מ. וע"י במ"ר פרשה י"ד סי' י"ט שלא נכנס אלא להיכל ומ"ש לפנים ולפנים פי' שישמע מה שידבר מקדשי קדשים ע"ש בהדיא:

**לבד מואתו אהליאב.**בסדר פקודי יש י"ט פעמים צוה ה' את משה. הראשון הוא בריש פקודי ובצלאל בן אורי בן חור וגו'. עשה את כל אשר צוה ה' את משה. ואח"כ כתוב ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן וצ"ע למה הזכיר פסוק זה שבו חתם הענין והפרשה ולא כתוב בו כלל כאשר צוה ה' וגו' כ"א בפרשה הגדולה הסמוכה. אך נראה כוונתו שחושב י"ח פעמים מה שכתוב כאשר צוה ה' את משה ובריש פקודי בפסוק ובצלאל כתיב עשה את אשר צוה ה' את משה ואח"כ מתחיל ואתו אהליאב עד סוף פקודי של פרשת הכיור יש י"ח פעמים כאשר צוה ה' את משה שכל הי"ח באים להורות שעשו בשלימות כל מעשה כאשר צוה ה' אך מ"ש בפסוק ובצלאל וגו' עשה את כל אשר צוה ה' יש בו כונה אחרת וכמ"ש ב"ר פרשה א' סי' י"ד אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני וא"כ כולל גם המצות שאינם שייכים למעשה המשכן והוא פסוק כללי שאינו על מעשה פרטי ע"כ אינו בחשבון הי"ח פעמים שהם על מעשים פרטים. ועי' מאמר זה בירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ג' רמזתי עליו בב"ר פרשה ס"ט סי' ד'. ועי' ביתר ביאור בתנחומא ריש וירא ולפי מ"ש בגמ' דילן בברכות דף כ"ח שבכל מקום שרמז על י"ח ברכות מצאו ג"כ רמז על י"ט גם כאן יש רמז על ברכה י"ט בפסוק ובצלאל הנ"ל על שהתפלה במקום הקרבנות והמשכן הוא מקום הקרבנות ג"כ ע"כ מרומז כאן מספר הברכות וכן מצאתי בספר שנות אליהו מהגאון זללה"ה מווילנא על המשנה ברכות פרק ד' משנה ג' שמביא הירושלמי ואמר הטעם שלא חשב פסוק ובצלאל על שהוא הכלל על כל עניני המשכן עי' ותראה חדושים נפלאים על המשנה הנ"ל:

**הופך פניו.**פי' שהופך פניו מכל עסקיו ומתעסק בזה לבד למי שמדבר עמו דרך חיבה וכן בנמשל שכתוב אצל משה ויקרא אל משה היינו שייחד אותו מכל ישראל. וידבר ה' אליו שייחד עצמו אליו כנ"ל. הנה פסוק זה ואל משה אמר וגו' פסוק של סוף פ' משפטים היה קודם מתן תורה כמ"ש מכילתא יתרו הובא ברש"י במקומו ושם לא כתב ויקרא אל משה וכאן שכתב ויקרא אל משה לא כתב שיבא אהרן וזקני ישראל א"כ הדברים רחוקים ומה זה דורש ומדמה. אך הענין דשם כתוב ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר וגו' שלא עלה עד שקרא אותו ואז קיים מ"ש שם ונגש משה לבדו אל ה' וכאן שכתיב ג"כ ויקרא אל משה דורש שהיה ג"כ באופן זה היינו ביום השמיני כמ"ש ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל עד וירא כבוד ה' אל כל העם היינו שנכנס למשכן וכולם עמדו שם ומשה עמהם ואז ויקרא אל משה שמקום פרשת ויקרא אחר פרשת ויהי ביום השמיני ואז דיבר עמו מאוה"מ ולא קודם לכן וזהו מ"ש משל למלך שנכנס למדינה ובנמשל הוא באוה"מ ודוק בדברים אמיתים האלו:

**כך משה עסוק בטרחות.**בטורח חיותם ומזונותם הוריד להם המן הגיז להם השליו והבאר וכמו במשל שהשר שעוסק תמיד להעמיד מזון לבני המדינה ע"פ המלך וכשנכנס המלך למדינה מדבר עם השר אופנים להיטיב מעמד בני המדינה בפרנסתם וכן בנמשל כשנכנס לאוה"מ דיבר עם משה שעוסק כבר במזונותם להיטיב עוד להם בפרשת שמיני על מחייתם בחיות ועופות שהרי פרשת חיה ועוף נאמר לאלעזר ואיתמר לשכר על ששתקו ביום השמיני במיתת נדב ואביהוא וקבלו בשמחה ועל שקבלו תוכחת משה וכמ"ש לקמן פרשה י"ג סי' א' ולכך קרא למשה שכל עילוי גדולת משה הכל בעבור ישראל כמ"ש ריש מכילתא וריש ת"כ פרק ב' וכמ"ש שמ"ר פרשה מ"ב סי' ב' באריכות:

**עם הפונדקי שלו.**ע"י מ"כ גם נכלל בזה שהיה בעצמו פונדקי של הקב"ה שלא היה אז להקב"ה מקום להשרות שכינתו כי אם בבית אברהם. ועי' השלמת הדברים שמ"ר פרשה למ"ד סי' ט' ובשי"ר סוף פסוק ישקני ההפרש הגדול בין הדיבור של אדם ונח ואברהם ובין הדיבור שהיה למשה לצורך כל ישראל והתורה והמצות כולם:

**אני אני דברתי.**והיכן היה כן ופירש בפסוק הסמוך קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי היינו בסיני שלא היה בסתר כ"א בגלוי לכל העולם כמ"ש במכילתא ואז קרא ודבר עם משה בעצמו כו' ומ"ש ב' פעמים אני כאלו מפורש אני קראתיו אף אני דברתי ע"פ מדה ל"א שתחלה קוראים ואח"כ מדברים וזהו שכוון המדרש במ"ש אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני המדבר. גם כוון הפסוק לפי סידורו אף קראתיו כמ"ש המדבר שאצל אברהם קרא המלאך אך במשה אף קראתיו בעצמו כו' וכן במשכן כשדבר עמו בסתר היה ג"כ באופן זה. עי' במ"ר פרשה א' סי' ג' וש"נ:

**א"ר אלעזר וכו'.**עי' שי"ר סוף פסוק כתפוח דף י"ד ב' ובפסוק כמעט שעברתי דף י"ט א' ובפסוק אנהגך אביאך דף ל"ז א' ושם ליתא תיבת סייג ובילקוט כאן גריס ליה וכאן יתפרש בדוחק על שבתורה נגדרו ישראל ונתייסגו בסייגים וגדרים:

**בדימוסיא של מדינה.**פי' במ"ע כלל העם ע"ש עי' ב"ר סוף פרשה פ"ד:

**בית אמי זה סיני.**כמ"ש בשי"ר פסוק אנהגך דף ל"ז הנ"ל אמר ר' ברכי' למה קורין לסיני בית אמי שמשם נעשו ישראל כתינוק בן יומו שנולדו מחדש כתינוק שצריך לאמו כך היו עם השכינה:

**אהליות וקסטריות.**אהליות פי' אוהלים מלאים חיל לשמרו. וקסטריות פי' במ"ע מצור למחנה של אנשי מלחמה בלשון יוני עי' במ"ר פרשה א' סי' ג' שיר פסוק כתפוח הנ"ל:

**ונתרזין כו'.**ועי' ב"ר פ' ס"ה סי' י"ט נשפכו מים על שוקיו ומש"ש וזהו שיסד הפייטן טלטל פונקטי נתרזים קורות בתינו ארזים:

**שהיה הקול נפסק.**עי' לעיל סוף סי' א' שרמזתי על התנחומא ועי' במ"ר פרשה י"ד בסי' כ"א והוא בריש ת"כ:

**משהוקם המשכן.**ובס"ע סוף פרק כ"א איתא משנתנה התורה וכו' וכן במשה הוא אומר ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך וגו' ומנין שעשה הקב"ה רצונו שנא' הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו' באותה שעה פסקה רוה"ק מעובדי כוכבים עכ"ל ושניהם אמת. וכמ"ש כאן מפסוק אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי וגו' וכמ"ש לעיל סי' זה אל בית אמי זה סיני ואל חדר הורתי זה אוה"מ שהיה הכל בשנה אחת כי בששה בסיני נתנה תורה ואח"כ באחד בניסן הוקם המשכן ואז נגמר הסילוק:

**מה בין נביאי ישראל.**כל דברי סי' זה בב"ר פ' נ"ב סי' ה' וש"נ ומבואר וע"כ קצרתי כאן:

**כך יהיה שכרן.**שהדיבור האלהי מורה על מתן שכר מה הדיבור בטומאה כך מתן שכרן:

**וקרא זה אל זה.**ואמר קדוש וגו' וזהו הקילוס:

**כאדם שבא מארץ רחוקה.**שאין קרבת הדעת ביניהם ורחוקים זה מזה:

**והוא יושב פתח האהל.**ור"ד וירא אליו ה':

**מתוך תשע אספקלריות.**עי' במ"כ הרי שראה יחזקאל מתוך תשעה מראות ודורש בנין אב שכן היה כל מראה הנביאים שמ"ש אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע וע"פ מדה י"ז שהמראה היא של ט' מראות:

**באיקונין שלו.**פי' שגם אל משה אמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי אלא שהאיקוני היה ברור ומצוחצח ופשוט ולא הפנים עצמו:

**לפי שבעוה"ז.**בא לחתום הדרשה בעין הפרשה:

**נבלה טובה הימנו.**בילקוט שם הגירסא בהמה טובה הימנו:

**ולא נכנס לפני ולפנים.**וכן לעיל בסי' ז' עי' מה שכתבתי שם ומ"ש אבי וכו' אבי כמ"ש לעיל סי' ג' ועי' מגילה י"ג. עי' שמ"ר פרשה י"ט סי' ג' למה לא נכנס:

**בסנה משל.**כי הסנה שהוא מין קוץ מורה על הרוגז וקודם שאמר משה משה רמז לו על הרוגז. ולא כן באוה"מ שהיה בפנים מאירות והראה שמחה ורצון ומיד שקראו דבר עמו. והנה כלל בדבריו ששה הבדלים שבין מעמד ישראל במצרים קודם הגאולה למעמד ישראל במדבר באוהל מועד. במצרים היו דומים. (א) לעבד. (ב) חוטא. (ג) שאדוניו בכעס עליו. (ד) שחבשו בבית האסורים. (ה) ומראה כעס גם על השליח ששולח לטובתו. (ו) ומדבר עמו בחוץ בשדה מבין קוצים. ובאוה"מ הכל בעילוי. (א) שנתעלו מעבדים לבנים. (ב) מחוטאים לצדיקים. (ג) מכעס לרצון ושמחה. הם בו והוא בהם. (ד) מבית האסורים לבית כבוד בית שכינתו. (ה) ומדבר עם השליח בשמחה ורצון. (ו) ומדבר עמו בפנים: