**שלחה נערותיה תקרא.**אם הפירוש ששלחה נערותיה לקרוא אחרים הלא מאחר שמדבר בתחלת הבריאה את מי יקראו ע"כ דורש שלחה שלוחיה לקרוא נערותיה המה אדם וחוה ושלוחיה המה המלאכים שבתחלה הכין הסעודה ואח"כ בראם כמ"ש ב"ר פרשה ח' סי' ו' ועי' במ"ר פ' י"ב סי' ד' ובסנהדרין דף ל"ח ובמ"ר שם כוון למ"ש כאן:

**מי פתי וכו' אחר דעתו של נחש.**כמ"ש הנחש השיאני ואוכל פיתה אותי וזהו פתי ועל ידי זה אבדו כל הסעודה הנ"ל. והנה תחלה קראה החכמה אותם נערותיה על גפי מרומי קרת למעלה ולגדולה ואח"כ מי פתי יסור הנה ותיבת יסור מורה שסר מדרך טובה כמ"ש סרו מהר מן הדרך וכמ"ש סורו טמא ומ"ש אצל לוט סורו דרשו עקמו עלי את הדרך ומ"ש אצל יעל סורה אלי היינו שהיה צריך לסור מדרכו וללכת אליה וכן סורה שבה פה פלוני אלמוני וכן כאן פתי יסור שסר בפתיות מדרך הטובה ואח"כ כתיב חסר לב שהוא רע יותר ומהו אמרה לו ולא פירש מה שאמרה ע"כ דורש שתחלה קראה אותם על גפי מרומי קרת לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ע"פ מדה ל"א ואח"כ כשהשיאו הנחש מי פתי יסור הנה עזבו פתיים וחיו כשסרו מדרך הטובה וכשלא עשו תשובה אז קראה אותם חסר לב יוסר לץ לוקח לו קלון ופסוקים אחרונים מפרשים הראשונים וזה ע"פ מדה ל"א כאשר סדרתי ומ"ש אמר לו שאין לצרפו אל מ"ש לכו לחמו בלחמי כנ"ל שהרי הוא שייך אל מ"ש על גפי מרומי קרת כנ"ל ובהכרח לדרוש ע"פ מדה י"ז שמפורש בתורה מה שאמר לו אחר שאכל מעץ הדעת כמ"ש ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו' ארורה האדמה וגו' עד כי עפר אתה ואל עפר תשוב ובסנהדרין שם בשנוי:

**זה ביהמ"ק.**השלישי שלעתיד ומפלת גוג הוא הכנה טובה לכל הטוב שלעתיד וכמ"ש (ביום מפלת גוג) הוא היום שדברתי יחזקאל ל"ט ח' פי' שעליו נתנבאו הנביאים כל הטובה שעתידה לבא:

**בחכמה יבנה בית.**משמע שלעתיד היינו הבנין שהתנבאו יחזקאל וכמ"ש שמ"ר פרשה מ"ח סי' ד' שאף בנין שלעתיד יבנה בג' אלו בחכמה ובתבונה ובדעת שנאמר בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו:

**אלו ז' שנים של גוג.**דורש סמוכים שבפרשה מ' של יחזקאל כתוב בנין הבית ובפרשה ל"ט שלפניה כתוב ובערו בהם אש שבע שנים:

**כל אותן ז' שנים וכו' אותן ז' שנים.**בא לדרוש למה האריך הפסוק בבשורה זו שיבערו בידות הכלי זיין ולא יחטבו מן היערים שהרי עיקר הטובה מה שנאבדו שונאיהם ושללו שולליהם והעצים דבר קטן הוא ע"כ דורש שמרומז כאן טובה העתידה היקרה מאד שאותן שבע שנים הן פרטגמיא וכו' והענין כמ"ש חז"ל סוף כתובות עתידין כל אילני סרק שבא"י שיטענו פירות וכו' וא"כ לא יהיה להם עצים לבער ולהסיק ולבשל שהאילנות העושים פירות אסור להשחיתם ע"כ פירש הפסוק ולא ישאו עצים מן השדה ולא יחטבו מן היערים שישאו כולם פירות. כי בנשק יבערו אש:

**זה יחזקאל.**שיתנבא ויאמר על גפי מרומי קרת היינו מ"ש אמור לצפור כל כנף על העופות שמעופפים בכנפיהם במרום. מי פתי יסור הנה שהחכמה קראה לגוג פתי וחסר לב ואמרה לו העונש המפורש ביחזקאל ל"ט:

**פתר קרי' בתורה.**שהחכמה העליונה שברא בה הבורא שמים וארץ וימים היא בנתה התורה שנקראת בית כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא וכמ"ש בהדיא שמ"ר סוף פרשה מ"ז ע"ש על פסוק זה וכמ"ש ב"ר פרשה י"ז סוף סימן ה' שנובלות אורה של מעלה היא התורה:

**ה' קנני ראשית דרכו.**הביא פסוק לראיה שהתורה בדמיון בית כמ"ש ב"ר פרשה א' סי' ח' שהבונה בית צריך להקדים ששה דברים וכן בתורה ה' קנני וגו' קדם ומאז ומעולם ומראש ומקדמי עי' מש"ש:

**ז' ספרי תורה.**כמ"ש ב"ר פרשה ס"ד סימן ח' ונקרא אותה שבעה ע"ש וכמ"ש שבת דף קט"ו דעת ר' מאיר בברייתא ודעת רשב"נ א"ר יוחנן חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה:

**ויהי בנסוע.**שע"כ פרשת ויהי בנסוע מסומנת בנוני"ן לפניה ולאחריה שהוא ספר בפני עצמו שספר במדבר כולל ג' ספרים:

**אלו הערכין.**פרשת עירכין בסוף בחוקותי וזהו ערכה ועי' תנחומא סוף בחוקותי סי' ד' על פסוק כי מי בשחק יערוך לה' שחושב שם הרבה מיני עירכין עריכות נרות עריכות לחם הפנים וכו':

**וקרא אותן אלהות.**עי' שמ"ר פרשה ל"ב מש"ש:

**קרא משה לאהרן ולבניו.**וזהו על גפי מרומי קרת שיהיו אהרן ובניו כהנים לפני ה'. ובהכרח שהמדרש דורש מ"ש מי פתי על נדב ואביהוא כמ"ש לקמן בפרשה שהקריבו אש זרה שלא צוה אותם:

**נתברר על עסקיו.**זהו פירוש על מ"ש עם נבר תתבר שמי שבא לברר דבריו שיהיו קיימים שאמר במה אדע שיתקיימו דבריך וביקש אות והשיב לו בירר דברים ידוע תדע בענין הגלות עד ודור רביעי ישובו הנה ואז תירשנה. והנה סידור הכתוב עם חסיד וגו' עם גבר תמים עם נבר עם עקש והמדרש מקדים לפרש מ"ש עם עקש היינו בא בעקמנות קודם מ"ש עם נבר וכן בדברי ר' נחמי' ג"כ מקדים מ"ש עם עקש למ"ש עם נבר. ויתכן לתרץ שבדברי ר"נ הוצרך לסיים בדברי הבירור שכן דרך המדרש שהדרשה ששייך לענין הפרשה דורשה לבסוף וכן כאן שעיקר הכוונה על מ"ש בסוף הסימן ששייך למ"ש עם נבר על בירור הדברים ע"כ עשה המדרש כן גם בדברי ר' יהודה:

**מדוע לא יבער הסנה.**ובעבור תומו שלא ידע מה שרואה בעיניו הלך להתקרב אל השכינה ונתמם עמו במה שהודיעו שהמקום שעומד שם אדמת קודש הוא מפני גילוי כבוד שכינתו ית"ש. ועי' פר"א פרק א' ומש"ש:

**לך ואשלחך וכו' שלח נא.**הנה מ"ש לך ואשלחך אל פרעה נאמר בתחלת הפרשה ופסוק שלח נא וכו' בסוף הפרשה שאמר לו לך ואנכי אהיה עם פיך ע"ז השיב שלח נא ביד תשלח. ומכאן יתבונן הקורא כמה דקדקו חז"ל על לשונות התורה שיהיו נאמרים ע"פ מדת ממעל אף שאינו כפי סדר הפסוקים שלפי מה שכתוב יקשה שהיל"ל ילך מי שילך תשובה על מ"ש ועתה לך ע"כ דורש שמ"ש שלח נא ביד תשלח הוא תשובה על ראשית השליחות שאמר לו לך ואשלחך ועל דיבור זה סובב כל הענין כשאמר לו לך כאלו אמר לו ג"כ ואשלחך או לך בשליחותי שע"ז שייך להשיב שלח ביד תשלח וכן הוא הלשון בפר"א פרק מ' אמר לו לך ואשלחך אל פרעה אמר לפניו רבון כל העולמים שלח נא ביד תשלח. והנה כאן חסר סיום המאמר מה שבא עמו בעקמנות וסמוך על מה שמבואר בשמ"ר פרשה ג' ריש סימן י"ז מיד ויחר אף ה' במשה מה חרון אף היה שם שנטלה הכהונה ממשה ונתנה לאהרן וכ"ה שם בריש פ' ז' וכמ"ש בסמוך:

**ומאז באתי.**בא לפרש עוד דרך אחר על מ"ש בא עמו בעקמנות שמשה אמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה שהרהר אחר מדותיו כמ"ש שמ"ר פרשה ו' סוף סימן א' והשיב לו בעקמנות עתה תראה וגם כאן חסר הסיום כמ"ש שמ"ר סוף פרשה ה' עתה תראה ולא במלחמות ל"א מלכים וכן הוא בשי"ר פסוק הגידה לי דף יו"ד:

**כל מ' שנה.**זבחים דף ק"ב:

**משה ואהרן בכהניו.**מקיש משה לאהרן מה אהרן כל מ' שנה כהן כך משה כל מ' שנה:

**בניו יקראו על שבט לוי.**אבל הוא עצמו כהן כמו אהרן כל מ' שנה. ור"א בר"י פליג שלא שמש משה בכהונה אל ז' ימי המלואים לבד כמפורש בסדר צו על משה וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח וגו' כל הפרשה שעשה משה לבדו ועל שאינו מפורש אצלו כלל על שינוי בגדים כמו אצל אהרן ובניו על כן בהכרח לומר ששימש בבגדים עצמם שהלך בהם תמיד רק שהיו לבנים ונקיים. ור' תנחום בשם ר"י בא לסיים מה ששייך כאן אלא דכאן חסר והוא מבואר בת"כ ריש שמיני במסכתא דמלואים שכל ז' שימש משה ולא שרתה שכינה כיון שלבש אהרן בגדי כהונה ושמש ביום שמיני שרתה שכינה כמ"ש וירא כבוד ה' אל כל העם ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם וכצ"ל כאן וכמ"ש ר' חלבו בסוף סימן זה:

**כל זה ימי אדר.**עי' ד"ר פרשה ט' סימן ב':

**ר' תנחומא.**ב"ר פרשה מ"ב ריש סימן ג' במ"ר פרשה י"ג ריש סימן ה' בריש מדרש אסתר במדרש רות פסוק ושם האיש אלימלך מגילה דף יו"ד ושם בב"ר הגירסא ר"ת בשם ר' חייא ור' ברכיה בשם ר"א אמרין וכאן צריך להגיהה כמו שם וכל הענין בתנחומא סדר שמיני סימן ט' כמו כאן:

**וחמשה הן.**חמשה פעמים כתוב בתנ"ך ויהי בימי. א' ויהי בימי אמרפל. ב' ויהי בימי אחז. ג' ויהי בימי יהויקים. ד' ויהי בימי אחשורוש. ה' ויהי בימי שפוט השופטים. ובכל ה' אלו הדוחק והקושי מבואר שבד' אלו ויהי בימי אמרפל ויהי בימי אחז ויהי בימי יהויקים ויהי בימי אחשורוש שהיה המעשה בהם בעצמם מה תועלת במה שאומר שבימיו היה בו המעשה וא"כ הוא מיותר לגמרי. ואצל שפוט השופטים אף שלא היה המעשה בהם עצמם הקושיא מבואר שבא לפרש באיזה זמן היה המעשה וסתם שהרי ימי השופטים היו ערך ארבע מאות שנה והיה לו לומר זמן מסוים בימי שופט פלוני אלא שבכל אלו הכוונה לדרוש שהיה ווי וצרה בימיהם לבד המעשה שמספר:

**מה צרה היתה שם עשו מלחמה.**שמלכים אלו אמרפל אריוך וכו' חדשו צרה זו בעולם שיהיה מלחמה שעד עתה לא היה מלחמה וכמ"ש ב"ר פרשה מ"ב סימן א' מפסוק חרב פתחו רשעים עי' מש"ש בשם הילקוט בהדיא זהו לפי פשט הכתוב ודרשו עוד שהיה צרה אחרת שעיקר כוונתם להרוג את אברהם ולכך התגרו תחלה בסדום שישב שם לוט ושבו אותו כדי שיבא אברהם להצילו ויהרגו אותו ודרשה זו היא הכרעה לשני כתובים מכחישים שהתחיל ויהי בימי אמרפל הרי שהיה אמרפל הראשון והעיקר ואח"כ אמר בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו הרי שכדרלעומר הוא העיקר והשאר טפלים לו והכריע שעל שעיקר הכוונה היה על אברהם ואמרפל הוא נמרוד שהיה מעולם שונא לאברהם והוא הפילו לכבשן וכמ"ש ב"ר שם מ"ב סימן ד' עי' מש"ש ולעורר המלחמה היה הוא העיקר והראשון כנגד אברהם אך מנהיג מלחמה זו והגבור שבכולם היה כדרלעומר:

**ונזדווגו לו.**לשון זה נוהג במדרש על ההתחברות לכוונה רעה:

**אברהם אוהבו.**כמ"ש זרע אברהם אוהבי. וכתיב בו ונברכו בך כל משפחות האדמה והיינו מ"ש במשל שבשבילו היה נזקק למדינה שנברכו כולם בשבילו:

**באו כשדים.**הוא אמרפל ועמו שהוא מלך שנער ושנער הוא בבל וכשדים:

**וישובו ויבואו אל עין משפט.**הקשה לו מ"ש וישובו משמע שכבר היו בעין משפט ועתה שבו עוד הפעם. ועוד שלא מצינו שעיר קדש תקרא עין משפט ע"כ דורש ע"פ מדה כ' וע"פ מדת ממעל על אברהם שהיה חביב בעולם כבבת וגלגל עין ועשה משפט בעולם כמ"ש כי ידעתיו וכו' לעשות צדקה ומשפט וקידש שמו של הקב"ה באור כשדים ע"י נמרוד מכבר ועתה שבו נמרוד ועמו עוד הפעם להרגו וזהו וישובו:

**מושך את יונקתו.**ובנמשל יונקתו היא התורה המחיה אותנו כמו המינקת לילד ולא עשה בפעם אחד לבטל גדולים וקטנים יחד שהיה מתירא שימרדו בו ישראל ולא יפעל כוונתו על כן עשה מעט מעט. תחלה ביטל התינוקת שאחז רצה שיתאחזו ישראל כמו הגוים עובדי כוכבים ומ"ש אם אין רועה אין עולם אמר המדרש כן לפי האמת אך לא כיפי כוונת אחז. ובמקומות שציינתי גורס במשל כך אמר אחז ובנמשל גורס כך היה אחז סובר:

**אין ב"כ וב"מ.**ובב"ר שם גירסא אחרת והכל אל מקום אחד וכוונה אחת:

**צור תעודה.**כמ"ש הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל היינו מ"ש בפרשה הקודמת על אחז לכן יתן ה' לכם אות הנה העלמה הרה ויולדת בן וגו' וא"כ גם הפסוק צור תעודה ג"כ מדבר באחז שאמר לו ישעי' לא תועיל בכוונתך להשכיח התורה מישראל כי וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב משמע שלכך יחכה לו על שהוא מסתיר פניו מבית יעקב אדרבה שהיל"ל וחכיתי וגו' המושיע לבית יעקב לכן מחכה לו ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז שבמקום שכתיב בתורה ואנכי הסתר אסתיר שם כתיב כי לא תשכח מפי זרעו אע"פ שזה כתוב על השירה דעת חז"ל שהשירה היא התורה כמ"ש בד"ר סוף פרשה ט' עמש"ש בפירושי שם:

**וכי ילדיו היו.**כפי המבואר בפרשה ז' ח' שילדיו שנתן לו ה' אחד מהר שלל חש בז והשני עמנו אל היו לאותות כמפורש בפרשה על שישללו הגוים אותם בימי אחז ושבימי יחזקיהו יושיע אותם וזהו עמנו אל אך אין להם שייכות אל התורה שלא תשכח שמדבר בפסוקים כאן צור תעודה ע"כ דורשים שמ"ש כאן ילדיו ע"פ מדה כ' אא"ע לבנים שילד ת"ע לתלמידיו שנקראו בני הנביאים וכמו שדרשו על פסוק ואלה תולדות אהרן ומשה שבני אהרן הם בני משה על שלמדם תורה וכמ"ש רש"י בריש במדבר ואמר ישעי' לאחז לא תועיל לשכח התורה כי תלמידיו ילמדו אותה לישראל ועל שאתה חושב לסלק השכינה מישראל לא תועיל ג"כ כי הנה אנכי והילדים וגו' מעם ה' צבאות השוכן בהר ציון:

**ויהי בימי יהויקים.**בריש ירמיה דברי ירמיה אשר היה דבר ה' אליו בימי יאשיהו מלך יהודה ויהי בימי יהויקים עד תום עשתי עשרה שנה לצדקיהו ולא אמר ויהי בימי יאשיהו רק ויהי בימי יהויקים ע"כ דרש שעיקר הצרה היה על ידי רשעת יהויקים. וענין המשל והנמשל שיונה הנביא כשניבא על נינוה עיר של גוים שמעו לו ונתיראו ועשו תשובה ועל יהויקים שהיה בביהמ"ק ובירושלים לא שמע ולא נתירא וצעקו עליו הכל ווי:

**שלש דלתות וארבעה.**פירוש תיבת וארבעה כמו הרביעי כמ"ש סוף משלי שלש הנה לא תשבענה וארבע לא אמרה הון שפי' הרביעי. ודלתות פירושו כאן על הפסוקים וכמ"ש לשקוד על דלתותי. ועי' מ"ש בפירושי בב"ר ריש פרשה א' בשם מדרש תהלים ומשמע כשקרא ג' פסוקים וארבע עדיין לא קרע ובפסוק ה' היו צריה לראש שהוא שנוגע לו בעצמו שלא יהיה הוא המלך רק מי שיצר לירושלים:

**מקטף בעוללות.**ענבים רעים שאינם עיקר הכרם. ואחד לזנב באשכולות שהם מעיקר הכרם אך עם כל זה מאחר שהגפנים קיימים יכולים לגדל אחרים. ואחד מעקר בגפנים ולשרשם שלא יגדל עוד אחרים כך פרעה גזר להרוג הבנים הקטנים ולא מלאו לבו להרוג הגדולים ולא שלט בחכמיהם הם כל שבט לוי ובעמרם ובית דינו שהיו הגדולים במצרים אך נבוכדנאצר שלט בחכמיהם וגדוליהם ועכ"ז הניח השורש הם כל בני הגולה שיגדלו חכמיהם וגדולים אחרים אך המן ביקש לעקור הגפן כולו עם שרשיו:

**חרש אלף ומסגר אלף.**דורש מ"ש והחרש והמסגר שהיל"ל החרש והמסגר אלף אך והחרש והמסגר משמע שכל אחד לבדו היה אלף כאלו כתוב והחרש אלף והמסגר אלף ודעת רבנן שא"כ היל"ל והחרש אלף והמסגר ולמה אמר אלף לבסוף אלא שהכל ביחד היה אלף:

**תלמידי חכמים.**חרש כיון שפותח פיו נעשו הכל כחרשין והמסגר שסוגרין ופוסקין ואין פותח:

**הבוליותים.**פי' בולי עשירים ובעבור גדולתם ויראתם נעשו הכל כחרשין וסוגרין ואין פותחין וכן הענין ביועצים:

**בכל ביעתא.**עי' מ"כ ויהי בימי אחשורוש ועי' מדרש אסתר פסוק זה:

**גבאי טמיון.**מי שגובה ממון השייכים לאוצר המלך:

**תלו אותו וגבו אותו.**שתלו אותו ליסרו עד שימסור כל מה שבידו:

**הנשפט עושה לדיין.**וזהו שפוט השופטים ששפטו את שופטיהם:

אתם מבזים שופטיכםומחרפים אותם אף אני אתן לכם חרפת רעב כמ"ש חרפת רעב בגוים ולהפך ואכלתם אכל ושבוע וגו' ולא יבושו עמי לעולם:

**ועבדא פלגא.**ששמעון בר אבא אמר שויהי צרה ושמחה והוא אמר שאין אלא צרה ולא שמחה והיה שמחה כן הוא שם בב"ר ומ"ש כאן ר' ישמעאל שם בב"ר איתא ר' שמואל ב"ר נחמן:

**ויהי אור.**והוא שמחה וכדברי שמעון ב"ר אבא:

**אור שברא.**ב"ר פרשה ג' סימן ו' וש"נ ומבואר:

**יום שני יום שלישי.**ואם על שעתידין לכלות הרי כבר נשמע מויהי של יום ראשון כמ"ש ב"ר פרשה י"ב סימן ד':

**צריכים עשיה.**כמ"ש ב"ר פרשה י"א סי' ו' ומרומז במ"ש אשר ברא אלהים לעשות כל מה שבא צריכים עשיה לגמרו ע"ש:

**אותה רשעת.**אשת פוטיפרע ואם לא היה מצליח לא היתה נותנת עיניה עליו ובעבור זה ניתן בבית האסורים י"ב שנה ואין זה שמחה:

**שבו ביום שנבנה.**פירוש שנגמר בנין בית המקדש כמ"ש מ"א ח' ויעלו את ארון ה' ואת אוה"מ ואת כל כלי הקודש אשר באהל ויעלו אותם הכהנים הלוים פי' לגנזם:

**ויהי ה' את יהושע.**וכתיב מיד אחריו וימעלו בני ישראל מעל בחרם וכל הענין של מפלת מלחמת העי ושם כתיב ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ואם היה אומר מספר שלם כשלשים כארבעים היינו אומרים שעל כן אמר בכ' אף שחסר אחד או יתר אחד שטוב לאחוז במספר שלם אך מאחר שאומר כשלשים וששה אם היה רק קרוב למספר זה הי"ל לומר ל"ה או ל"ז ע"כ דורש כשלשים וששה איש להורות שהיה איש אחד ששקול כשלשים וששה ואיזה חשיבות במספר זה של ל"ו ע"כ דורש שהכוונה על רובן של סנהדרין שכל התורה תלויה בשבעים סנהדרין שבלשכת הגזית וכל דין נפסק ע"פ רובה של סנהדרין שרובה ככולה וזהו החשיבות של מספר ל"ו וכדמות רמז על זה במלכים א' ד' י"ג לו חות יאיר בן מנשה שיאיר הוא הל"ו ודו"ק ועי' סנהדרין דף מ"ב ב"ב דף קכ"א:

**אמרינן דילן.**על ויהי. עתה אמור דילך על והיה:

**איפופסין שלמה.**עי' איכה פסוק תם עונך ד' פ' באריכות ושם גורס אפוכי שלמה וכן הגי' בב"ר שם איפוכי ופי' תשלומים שלמים וכמ"ש במדרש תהלים ריש מזמור ג' שמחה לצדיק עשות משפט שמחה לצדיקו של עולם שעשה מדת הדין בביתו ע"ש:

**נמשלו ישראל לעוף.**שמ"ר פרשה ג' ריש סי' ח' וש"נ ומ"ש שנמשלו לעוף כמ"ש בשיר השירים יונתי בחגוי הסלע יונתי תמתי יחרדו כצפור ממצרים:

**אם זקנים הם.**פי' אם הם זקנים בשנים ובחכמה הוא בוודאי טוב ואם זקנים בחכמה ולא בשנים שהם ילדים נעשה הילדות טפלה להחכמה והחכמה עיקר:

**להיות ראש חולה.**כמ"ש כחולת המחנים. כמ"ש שי"ר פסוק שובי דף ל"ד ב"ר פרשה מ"ח סי' י"א מדרש תהלים סוף מזמור מ"ח שי"ר פסוק לריח שמניך ד' ז' קוה"ר פסוק אין זכרון דף פ"ו ובסוף תענית. ירושלמי מגילה פרק ו' הלכה ד':

**ומראין עליו כאלו באצבע.**שתיבת זה פי' בכמה מקומות שמראה באצבע וכמ"ש ב"ר פ' ק' סימן ו' אבל כבד זה ע"ש וכמ"ש שמ"ר פ' ט"ו סימן כ"ח החרדה הזה ושם נסמן לכמה מקומות ודורש פסוק זה על לעתיד כמ"ש בס"ד למען תספרו לדור אחרון וע"כ שיתו לבכם לב אחד לעתיד וכמ"ש ב"ר פרשה מ"ח סימן י"א וסעדו לבכם הדה אמרה אין יצה"ר שולט במלאכים היא דעתיה דר"ח דאר"ח שיתו לבכם לחילה איכ"כ אלא לבכם הדה אמרה אין יצה"ר שולט לע"ל וכן כאן מפסוק כי זה אלהים אלהינו עולם ועד וכמ"ש ואמר ביום ההוא: