**אוזן שומעת תוכחת חיים.**בקרב חכמים תלין ואיך הוא התוכחת חיים או מתים ע"כ דורש ע"פ מדה ל"א כאלו כתיב אוזן חיים שומע תוכחת היינו אלעזר ואיתמר שהיו נטוים לצד מיתה וכמ"ש לעיל פרשה יו"ד סי' ג' ונשארו חיים ושמעו תוכחת משה וכצ"ל אלו בניו של אהרן שהיו בצד מיתה בקרב חכמים תלין שזכו ונתייחד הדבור עליהם וכו'. ועי' במ"ר פרשה י"ג סי' ח' וזהו בקרב חכמים תלין בקרב משה ואהרן ומ"ש בחייהם דורש תיבת חיים ע"פ מדה כ"ב כאלו כתיב בקרב חכמים תלין חיים בחייהם:

**בשלשה מקומות.**בספרי מטות פסוק ויאמר אלעזר הכהן:

**ויותירו אנשים ממנו.**וס"ד ויקצוף אליהם משה ושכח לומר להם שילקטו בששי לחם משנה ושלא ילקטו בשבת ועי' שמ"ר פרשה כ"ה סימן יו"ד:

**אמר להם הוא אשר דבר.**כאן חסר והגי' בשמ"ר שם כיון שלקטו ביום הששי ומצאו כפלים ובאו הנשיאים ואמרו למשה אמר להם הוא אשר דבר ה' לא אמר אשר דברתי אלא אשר דבר ה' ששכח ע"ש. וע"י מעשה שראה נזכר ההלכה:

**והיום אקריב קרבן.**בהכרח שפי' בניחותא שכ"ג מקריב אונן ואינו אוכל אונן ומ"ש והיום אוכל בקדשים הוא בתמי'. ועיין זבחים ק"א ב' ועי' רש"י בחומש כאן וכי הם הקריבו הלא אני הקרבתי:

**בחייהם.**פי' שאלו הזכיר שמם במותם היה ג"כ ראיה שהם גדולים בעיני ה' וכמ"ש בזוהר בענין צלפחד על שהזכיר השי"ת שמו במותו ידע שהוא בן עוה"ב וכמעשה שעל שמשיח קרא שמו של ריב"ל בר לואי אמר לו אליהו אבטח לך ולאבוך לעלמא דאתי ק"ו השי"ת אך שזכו יותר שקרא שמותם בחייהם וביותר בדבור של מצוה בנבואה:

**עמד וימודד ארץ.**וס"ד ראה ויתר גוים כדלקמן ואגב דורש ר"ד ובא לדרוש מ"ש כאן זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה כמ"ש בסוף הסימן:

**מדד כל העירות מדד כל הארצות.**תחלה היה לו לומר מדד כל הארצות וכו' ואח"כ מדד כל העירות אלא על שדורש פסוק וימודד ארץ ע"כ אומר כל הארצות בסוף ודורש מ"ש ויתר מלשון היתר של איסור בלשון משנה מה שאסר בכל אדם התיר בכנענים ושבעה אומות:

**התיר זונין שלהם.**פי' אוזר והאזור מוסיף גבורה באדם כמ"ש אזר נא כגבר חלציך וכמ"ש מכל חוגר חגורה ומעלה וכמ"ש אזור ישראל בגבורה וכמ"ש מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם ופשט הכתוב על פי מדה ל"א עי' שמ"ר פרשה מ"ה ריש סימן ב' מש"ש:

**זאת הבהמה אשר תאכלו.**הנה כאן כתוב זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אך בדברים י"ד ד' כתיב זאת הבהמה אשר תאכלו ועל שבסימן הסמוך הוצרך להצריך זאת הבהמה הזכירו גם כאן:

**זאת הבהמה.**כאן כתוב זאת החיה והביא פסוק של דברים י"ד ד' זאת הבהמה לדרוש על בהמות בהררי אלף:

**אלא לצרף בהם.**לזקקם ולהביאם לחיי העולם הבא בשכר קיום המצות וזהו מ"ש בס"ד מגן הוא לכל החוסים בו. ועי' ב"ר ריש פרשה מ"ד וכאן הובא הדרשה על פסוק שבמשלי ל' וכמ"ש בזוהר סדר זה באריכות. ובב"ר שם הביא פסוק שבתהלים י"ח אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. וז"ל שם וכי מה אכפית ליה להקב"ה בין שוחט מן הצואר או מן העורף הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן הבריות ועל שכאן מדבר מענין השחיטה שלעתיד ע"כ הביא הדרשה לכאן. וז"ל התנחומא כאן סימן ז' אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הזהרו עצמכם שלא לשקץ וכו' אמרת ה' צרופה בשביל לצרף הבריות א"כ מה אכפית ליה להקב"ה שיאכלו בלא שחיטה וכו' תדע שלא נצטוו השחיטה הזו אלא לצרף ישראל כי לע"ל עושים הסעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם שחיטה וע' עוד בתנחומא שם שמביא בסי' ח' ובתנחומא תזריע סוף סימן ה' מביא הדרשה על המילה וא"כ ה"ה על כל המצות וכפשטות דקרא כל אמרות ה' צרופה:

**כל בהמות ולויתן.**תיבת כל מיותר וט"ס שכך שמה בהמות וכמ"ש כאן בהמות נותץ ללויתן בקרניו וכמ"ש לקמן סוף פרשה כ"ב בהמה אחת היא וכו'.

**קניגין של צדיקים.**כינוס כל חי קרוי קניגין וכמ"ש חולין דף ס' וכי משה קניגי ובלסטירי היה והיה דרכם לקבץ חיות ולגרות אותם להלחם זה בזה ושם נקבצים כל העם לראות את השחוק ההוא וחז"ל אסרו על ישראל לראות השחוק ההוא וכדומה לו מפסוק אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ועי' ב"ר פרשה ז' ריש סימן ד' מענין בהמות ולקמן פרשה כ"ב סי' ד' במ"ר פרשה כ"א סימן י"ח פסיקתא רבתי פרשה ט"ז:

**לראותו לעוה"ב.**פי' שיזכה לאכול אותה סעודה ואגב שאמר אצל הקניגין לראות אותה אמר גם כאן לראות:

**כמין גולגולת.**דורש מ"ש זאת החיה משמע שהראה לו באצבע לעיניו זה תאכלו וזה לא תאכלו:

**אם זכיתם תאכלו.**דורש מ"ש זאת החיה אשר תאכלו ולא פירש איזה תאכלו והתחיל לפרש אותם שלא יאכלו הגמל והשפן והארנבת (ופשוטו כמ"ש דברים י"ד ד' ה' ו' וכאן ע"פ מדה י"ז) ועל שכאן חסר ע"כ דורש שמ"ש זאת החיה אשר תאכלו הם אותן שחושב הגמל והשפן וכו' שאמר עליהם לא תאכלו ודורש אם זכיתם תאכלו אותם ותכלם ואם לאו תאוכלו מהם:

**אם תאבו ושמעתם.**הביא ראיה לדברי ר"ל ממ"ש אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו. והיל"ל שבהיפך שאם לא תשמעו יביא עליכם רעב. ובהכרח שיפורש ע"פ מדה ט' וממעל אם תמאנו ומריתם יהיה לכם רעב כנגד טוב הארץ תאכלו וכאלו מפורש גם כלול בזה כאלו כתוב עוד אם תאבו ושמעתם חרב תאכלו שתאכלו החיות שקרויות חרב וכנגד מ"ש ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו שהחיות יאכלו ויבלו אתכם וכמ"ש לקמן סימן ה' שהחרב רומז להחיות שראה דניאל:

**חרובין תאכלו.**דרשה אחרת וד"א שיהיה פירושו דבר והפכו שאם תזכו תאכלו טוב הארץ ואם לא תזכו תאכלו חרובין דבר של דלות הארץ שהוא מענין רעב שע"פ מדה כ' וממעל א"ת תאוכלו אלא תאכלו וא"ת חרב אלא חרובין ויתכן שלרבים יאמר חרובין ולאחד יאמר חרב. ועי' לקמן פרשה ל"ה סימן ו' ספרי עקב סוף פיסקא מ':

**עביד תשובה.**שהחרובין הם מאכל עזים בא"י במשנה אין מרסקין את השחת ולא את החרובין לפני הבהמה בשבת (שבת פרק כ"ד משנה ב') ומתוך הדחק אוכלים העניים ואז הוא נכנע ועושה תשובה. ועי' שיר פסוק משכני דף ז' ב': תני ר' חייא עי' שמ"ר פרשה ט"ו סימן כ"ח בדרך נפלא ותנחומא כאן סימן ז' באריכות:

**עתיד הקב"ה.**ב"ר פרשה ט"ז סימן ד' ע"ש:

**ופשו פרשיו.**ובפסוקים הקודמים הנני מקים את הכשדים וע"ז אמר ופשו פרשיו:

**הוא פרת הוא אדום.**כמ"ש בראשית ל"ו עשו הוא אדום שתיבת הוא מיותר כאן לדרוש גז"ש על אדום:

**פורה דרכתי לבדי.**ובפסוק הקודם מי זה בא מאדום ומ"ש בעסוקן פי' בשעה שעסוק ומושל:

**והנה אימה זו בבל.**ב"ר פרשה מ"ד סימן י"ז מכילתא יתרו פסוק וכל העם רואים:

**שפרת ורבת.**פרת נוטריקון פ' פרת ר' רבת ת' תפלה:

**שפרת ורבת והצירה.**בב"ר ט"ז שם הגי' פרת שהפירה והצירה לבניו וכן צריך להגיה כאן והפרה מלשון ביטול כמו הפרת נדר ומ"ש ג' פעמים ורבת הוא מיותר ועומד הוא למחוק וכצ"ל פרת שהפירה והצירה לבניו (או לעולמו של ישראל) פרת שהפירה והצירה לביתו:

**נחש זו בבל.**כמ"ש ד"ר פרשה ס"ח סוף סימן י"ג ובריש יוסיפון שהיו עובדים לנחש ושרף זו מדי מרמז על המן כנ"ל ושרף הוא ג"כ נחש:

**מקול נפלם רעשה.**ירמיה מ"ט:

**ראה דניאל.**תיקון הלשון דניאל ראה כנ"ל הנביאים ראו אברהם ראה ולקמן אמר משה ראה:

**אם זכו מן ימא.**דורש שכאן כתוב סלקון מן ימא והם המלכיות הקדומות המבוארות שם בפרשה קדמייתא כארי' ובירמיה הכתוב על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם וגו' שיעלו מן היער לא מן הים והם בכ"מ מדה ט"ו ע"כ דורש ומכריע זכו מן ימא לא זכו מן היער שחיות היער קשים מן החיות של ים. עי' שיר פסוק כמעט שעברתי דף י"ט ב' מדרש תהלים פ' וילקוט שם וכאן חסר וצריך להגיה כמו שם:

**ממכיא לית היא ממכיא.**פירש הערוך מלשון נמיכות וכ' המ"ע תרגום שפל מן העור מכוך מן משכא ועי' אבות דר' נתן פרק ל"ד ההפרש ביניהם ביתר ביאור ובשי"ר שם הגי' בהפך מיער ממכי' ומימא לית הוא מכי' מלשון הכאה ומכה ודרך אחד לשתיהם:

**א"ת שניין אלא סניין.**הוקשה לו מאחר שמפורש קדמייתא כארי' ותנינא דמי' לדוב הרי שהן משונות א"כ מ"ש שניין דא מן דא מיותר ע"כ דורש א"ת שניין אלא סניין מלשון שנאה ששונאים את ישראל כל אחד יותר מחבירו. ובשי"ר שם איתא שמכותיהן משונות זו מזו:

**ירמיה ראה אותה ארי'.**כמ"ש על כן הכם אריה מיער הנ"ל עלה ארי מסובכו. עי' שמ"ר פ' כ"ג סי' ה'. ובירמי' מ"ט במשא אדום כתיב הנה כאריה יעלה מגאון הירדן:

**כנמר זו מוקדון.**וס"ד ושלטון יהיב לה וזהו שאמר מעמדת בגזרותי' פי' ששלטה על התורה והדת:

**שלשתן בלילה אחת.**שאצל קדמייתא כאריה וגו' תנינא כדוב וגו' אחרי כנמר וגו' אינו כתיב רק פעם אחד לילה אצל כולם אך אצל הרביעית כתוב עוד הפעם בחזווי ליליא וארו חיוה רביעיא ע"פ מדה יו"ד שני לילות:

**ששקולה כנגד שלשתן.**וע"כ כתוב חיוה רביעיא דחילא ואמתני ותקיפא ג' לשונות של תקפה כנגד ג' החיות ומ"ש עוד ויתירה פירושו לר"י שיתירה מכל אחת מהנ"ל על שהיא כנגד כולם:

**כף אל כף.**תחילה כתוב חרב חרב הוחדה וגו' היא הוחדה חרב וגו' מגורי אל חרב וגו' הרי ד' פעמים חרב ע"פ מדהיו"ד כנגד ד' חיות הנ"ל ואח"כ כתיב ואתה בן אדם הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישיתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול שיכפל החרב האחרון הנ"ל כנגד שלשה הנ"ל שע"כ כתוב בפסוק זה ג' פעמים חרב שהיא שקולה כג' הנ"ל וזהו חרב חלל הגדול. ותירץ ר"ל שע"כ כתוב ותכפל לבד מ"ש חרב שלישיתה שלבד שתהיה משולשת עוד תכפל וכמ"ש ויתירה כנ"ל:

**משה ראה.**בשביל מאמר זה הובא כל הדרשה לכאן:

**את גמולך שגמלת.**ור"ד בת בבל השדודה וזהו את הגמל ע"פ מדת ממעל מלשון גמול:

**דריוש האחרון.**עליו בלבד רמז במ"ש השפן:

**זו פרס.**צ"ל זו שעיר:

**ר"י ור"ל.**פירשתי לעיל:

**אסף ומשה.**עי' ב"ר בריש פרשה ס"ה וש"נ ומבואר:

**שפרט דוד.**מיני שבחים והילולים בפרט אמר נ"נ בכלל בפסוק אחד:

**ודי מהלכין בגוה.**שהם מתגאים כנגד השי"ת שכתוב בו ה' מלך גאות לבש כמו נ"נ שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון הרי כשהזכיר גאות אינוש בשעה שמודה להשי"ת כוונתו ג"כ על גאותו של הקב"ה:

**וכל קרני רשעים.**וכמ"ש אצל נ"נ בפסוק אעלה הנ"ל אך אל שאול תורד וגו':

זו מדיוכו' עד כרש מלך פרס שפרס ומדי ממלכה אחת ע"כ מביא ראיה מפרס למדי. וס"ד כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית וגו':

**ואומרת מי לי בשמים.**לעיל סוף פרשה ז' פרשתי בדרך המדות:

**נחלתי ר"ע וחביריו.**ס"ד קא דריש על זקן הכבדת עולך מאד זה ר"ע שהיה הזקן שבכל הרוגי מלכות שהיה בן ק"כ שנה כמ"ש ב"ר פרשה ק' סימן יו"ד וכמ"ש תנחומא תזריע סימן יו"ד בהדיא על זקן הכבדת עולך מאד זה ר"ע. ומ"ש וחביריו הם יו"ד הרוגי מלכות וצ"ע שפסוק זה ודומיהם כתוב אצל כשדים כמ"ש בפסוק הקודם ובואי בת כשדים ור"ע הרגו טורנוסרופוס שר רומי היא החיה הרביעית ונ"ל שדורש ס"ד מ"ש יקראו לך גברת ממלכות על רומי שעליה אמר בפסוק שאחר זה ותאמרי לעולם אהיה גברת וגו' האומרה בלבבה אני ואפסי עוד וכמ"ש לעיל סימן זה בדברי ר"י ור"ל וכן מצאתי בילקוט ישעיה מ"ו:

**זו ארם.**עי' ב"ר פרשה ס"ג סימן ח' מדרש תהלים פ' פסוק יכרסמנה חזיר מיער וג' מלכיות הראשונות גררו אחריהם מלכיות בבל גררה מדי מדי גררה מוקדון מוקדון גררה ארם ואחר זה כתוב וביומיהון די מלכיא אינון יקים אלהי שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל וגו' והיא תקים לעלמיא ועי' מדרש קהלת פסוק מה שהיה הוא שיהיה פ"ה ב':