**אחור וקדם.**ב"ר ריש פרשה ח' תנחומא כאן ריש תזריע:

**אנדרוגינוס.**בערוך ערך אנתרופי אנדרו בלשון יוני זכר גינוס בלשון יוני נקבה ובמ"ע בלשון יוני ורומי אדם שיש לו ערות זכר ונקבה וזהו אחור וקדם ב' יצירות יחד ושאר הפירוש שם בב"ר:

**לשון שירה ולשון דבר.**לשון שירה כמ"ש שאו זמרה ושאו מדבר ועריו וכמ"ש ישאו בתוף ובכנור ומ"ש על שבחן של צדיקים כמבואר בפרשה שם לא יגרע מצדיק עינו וכדומה שם ומ"ש לשון דבר כמ"ש ישא פרעה את ראשך וכמ"ש בהדיא פרשה א' סוף סימן י"א באריכות ושם פרשה ד' סוף סימן ג' ומ"ש על מפלתם של רשעים מרומז כמ"ש למרחוק הם הרשעים הרחוקים ואמר עוד שם לא יחיה רשע והשירה כמ"ש באבוד רשעים רנה והיל"ל מרחוק ע"כ דורש למרחוק נוטריקון לא מרחוק שהיו רחוקים ונתקרבו:

**מחשבין לשמו של אברהם.**וזהו אשא דעי שיחשוב בדעתו למרחוק למי שבא מרחוק הוא אברהם שבא מארץ בבל שנקראת רחוקה כמ"ש מארץ רחוקה באו אלי מבבל עי' לעיל פרשה א' סי' י"ב ומש"ש וכמ"ש קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתו ישעי' סוף מ"ו על אברהם גם כתוב אצלו וירא את המקום מרחוק וכאן כוון לשנים אופנים אלו אלא שקיצר ויתכן שעל שבא מרחוק ראה את המקום המקודש מרחוק וקרא אותו הר עד שבא יעקב וקרא אותו בית ושער השמים:

**ומוריד גשמים.**וכמו"ש בסוף הפרשה שם כי יגרע נטפי מים וגו' יתן אכל למכביר וזהו שאמר ועורך שולחן:

**אם אליהו אמר מאליו.**אף אם אמר פסוקים אלו מחכמתו היה ראוי לשבחו וכש"כ וק"ו שאמרו ברוה"ק שהיה נביא עם איוב ורעיו וכמ"ש בסדר עולם סוף פרק כ"א ומשה כתב ספר איוב:

**ארנקי של כסף.**ב"ר פרשה י"ז סי' ז' ולפי מ"ש כאן ארנקי אינו מובן שהרי הארנקי אין לו שיעור ויתכן שיעלה הכסף יותר מלטרא של זהב אך בב"ר שם הגי' אונקיא של כסף ואונקיא הוא משקל קטן כמ"ש ב"ר ריש פרשה כ"ט וכשמחזיר לו ליטרא של זהב זהו שבח:

**והתירו והוציאו משם.**וזהו למרחוק לתחלת בריאתו ואז לפועלי אתן צדק וזהו אמיתת כוונת התנא דע מאין באת מטיפה סרוחה ודוק מאד וזהו מ"ש אשה כי תזריע וילדה וראה והבחן ההפרש שבין הזריעה והלידה וגירסת הילקוט וביותר אם הוא זכר אשה כי תזריע וילדה זכר. וכמ"ש בסופם של סימנים הסמוכים:

**הה"ד חיים וחסד.**ובפסוקים הקודמים הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני הרי שמדבר בתחלת יצירת הולד ועל זה אמר חיים וחסד וגו' וכמ"ש בסימן ט':

**הוי חיים וחסד.**כוונתו על ס"ד הנ"ל ופקודתך שמרה רוחי רק פקודתך שמרה רוחי שאחיה ובכלל זה ופקודתך מה שהבריות מפקידים אצלי שמרה רוחי רוח החיים שנתת בי בבטן אמי:

**פיקין פיקין.**בליטות בליטות שכל קשר עושה בליטה:

**אשתרי חד חבל.**פי' שאין האשה יולדת בפעם אחת אלא תחלה הותר חבל אחד ואח"כ ב' חבלים ואח"כ ג' עד כולם והולד יוצא:

**בדין הוא שתהא רואה.**פי' לפי דין חוקי הטבע היה ראוי שתהא רואה:

**ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא.**תחלת הפסוק משמע שמדבר בים ואח"כ אמר בגיחו מרחם יצא ואין לים רחם ואח"כ אמר ופה ישית בגאון גליך הרי שמדבר בים. ולפי הפשט מדבר הכל בים וכמ"ש בהדיא בב"ר סוף פרשה כ"ג ותיבת בגיחו מרחם יתפרש בהכרח על תחלת הבריאה שנוצר כמו הולד שנוצר ברחם. אך כבר הודענו נאמנה שזה דרך חז"ל בקודש ע"פ המדות לפרש כל תיבה כפי משמעות התיבה עצמה שתבא בדיוק לפי משמעותה ותיבת בגיחו מרחם לא יתפרש על הים כי אם על הולד שיוצא מרחם אמו ובהכרח לפרש שאר תיבות הפסוק ע"פ המדות שיאותו לענין תיבת בגיחו מרחם על הילד וגם כפי הפשט על הים ותיבת גיחו מרחם על פי משל כנ"ל ואלו ואלו דברי אלהים חיים הפך בה והפך בה כי כוונת התורה באמת לשני הדרכים:

כשם שיש דלתות לביתתנאים אלו אינם חולקים זה על זה אלא כל אחד דורש מפסוק מיוחד. דלתי בטני פי' על בטן אמו שנוצר בה ויצא ממנה כמ"ש בפסוק הסמוך למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע א"כ מ"ש דלתי בטני ג"כ הכוונה בטן אמו כי יגיד עליו ריעו הנ"ל הרי מכאן ראיה שיש לאשה דלתים ואף שכתיב כי לא סגר דלתי בטני וכל דלת סגור צריך מפתח לפתוח אין מכאן ראיה על מפתח כי יש דלתות שנסגרים בלא מפתח על כן הוסיף ר"י לדרוש מפסוק ויפתח את רחמה שאין פתיחה של דלת סגור כי אם במפתח ור"ע הוסיף שלהדלתות שלאשה יש ג"כ צירים כדרך צירי דלתות הבית. וזהו מ"ש ויסך בדלתים ים משל על אם ורחם האשה שהוא מלא דם כמ"ש בסוף הפרשה כאן:

**שמתגאה לצאת.**שמ"ש בגיחו מרחם יצא הוא כפול לשון שיציאת הולד מרחם נקרא גיח כמ"ש כי אתה גוחי מבטן ע"כ דרש א"ת בגיחו אלא בגיאו בעבור גיאו לצאת בלא עתו ע"כ עשה לו דלתות ושפיר ושליא:

**ענן לבושו וערפל חתולתו.**לפי הפשט על הים מ"ש ענן וערפל כמשמעו ששוכנים עליו תמיד ענן וערפל ושואבים מימיו כמ"ש ב"ר י"ג סימן יו"ד ומ"ש לבושו וחתולתו הם דברי משל ולפי הדרשה על הולד מ"ש לבושו וחתולתו כמשמעו ומ"ש ענן וערפל הוא משל:

**ופה ישית בגאון גליך.**לפי הפשט על הים הוא כמשמעו על הגלים המתגאים והולכים עד חול החוף ואינם הולכים יותר ולפי הדרשה על הולד אין לתיבת גליך שום ביאור ובהכרח לדרוש א"ת בגאון גליך אלא באון ועון גלליך וכמו שמשתתפים טינוף הגוף עם טינוף הנפש בעונות בענין הצואה והגללים כמ"ש אם רחץ ה' את צואת בנות ציון כך משתתפים בשם עון ואון שגם טינוף הגוף נקרא בשם עון ואון וזהו בעון ואון גלליך ע"פ מדה כ' וממעל ואף שלפי הדרש אין מקום לאות גימ"ל במלת און עכ"ז זהו של מדת ממעל שהתיבה הנדרשת מרחפת ע"פ תיבה הכתובה לפי הענין פעם כל התיבה ופעם בחסרון או ביתרון אות להשלים הדרשה וזהו כי אשה כי תזריע וגו' רומז על הפליאות מעת כי תזריע עד עת לידה:

**חסיד וכו' צד אחד מעון.**שמאחר שאמר ובחטא יחמתני אמי א"כ מ"ש בעון חוללתי על אביו שבין מצד האב ובין מצד האם יש בהם צד שדומה לחטא ועון אצל השכל והנשמה האצולה ממרומים וא"כ נראה מצד שבא דוד לפגום כבוד אביו ואמו לזה דורש שהכוונה שאפילו החסיד המובחר שבכל החסידים לא יתכן שיולידו בדרך אחר כ"א באופן זה של צד החשק והתאוה המשותפת לעוברי עבירה אלא שמשתנים בכוונתם:

אבא ישי להעמידניוהגם שכוונת הצדיק לקיים מצות פרו ורבו מאחר שאין להם שום יכולת על יצירת הולד אין להם אלא מעשה התאוה וההנאה:

**כי אבי ואמי עזבוני.**הרי כתיב בתהלים כ"ב כי אתה גוחי מבטן מבטיחי על שדי אמי הרי שאמו לא עזבה אותו ושאול המלך כשרצה ליקח את דוד אצלו שלח לישי שישלח אותו אליו ואמר לו עוד יעמוד נא דוד לפני הרי שלא עזבו והם שני כתובים מכחישים ע"כ דורש ומכריע על תחלת יצירתו שאין לאביו ולאמו שום יכולת ופעולה בזה רק השי"ת לבדו:

**אלא אחר נדתה.**כמ"ש נדה דף ל"א אין האשה מתעברת אלא סמוך לווסתה שנאמר הן בעוון חוללתי ור' יוחנן אמר סמוך לטבילתה שנאמר ובחטא יחמתני אמי א"ר יצחק מאי משמע דהאי חטא לישנא דדכוי' הוא דכתיב וחטא את הבית ומתרגמינן ודכי ית ביתא ואי תימא מהכא תחטאני באזוב ואטהר הובא בילקוט תהלים נ"א ולזה כוון גם כאן:

**אלא של לבנות.**זרית מלשון זורה הגורן עי' נדה ל"א שאין הולד נוצר כי אם מן המלובן המובחר ור"ל מדייק יותרשמחלק את המלובן לכמה חלקים זיכוך אחר זיכוך המובחר שבמובחר למוח והנשאר לשאר אברים:

**תן חלק לשבעה.**עי' קהלת רבה פסוק זה דף קי"ג ודרשה זו ע"פ מדה י"ז על דברים המפורשים בתורה שהם של שבעה ושמונה:

**תנא צורת הולד.**עי' נדה דף למ"ד:

**ואוכל מה שאמו אוכלת.**דרך הטבור יונק:

**ואינו מוציא רעי.**שיונק מן המזון אחר שנברר ונבחר מכל פסולת:

נפתח הסתוםהוא הפה ונסתם הפתוח זה הטבור:

**כמתי יחזקאל.**פי' כמתים שהחיה יחזקאל ומביא ראיה מתחית המתים על יצירת הולד:

**זה שפשט ראשון.**שתחלה נבלה העור והבשר הרכים ואח"כ הגידים הקשים ונשארו העצמות וכשהחיה אותם העלה על העצמות גידים ואח"כ בשר ועור אך יצירת הולד מחדש יהיה כמו היום:

**הוי חיים וחסד.**פסוק זה נאמר אחר הפסוקים הנ"ל הלא כחלב תתיכני וגו' וע"כ חתם בו המדרש ותיבת הוי אינו שייך כאן שהרי לא פתח בפסוק זה ובילקוט כאן ליתא וכן בב"ר שם ליתא ואולי נמשך לכאן מסי' ג' מפרשה זו:

**וברצונו של הקב"ה.**כשעולה ברצונו לפקוד האשה שתתעבר:

**משל לחלב.**עי' ב"ר סוף פרשה ד' ופרשה י"ד סי' ה' שם:

**ותלד גם היא.**את טבח ואת גחם וגו' ומדקאמר גם היא שכמו שמלכה ילדה בנים זכרים כך פלגשו גם כן ילדה בנים זכרים ויותר היה לו להביא פסוק הקודם לזה הנה ילדה מלכה גם היא בנים וגו' ואח"כ כתוב ובתואל ילד את רבקה וכן הוא בתנחומא כאן ריש סימן ג' וצ"ע ועי' נדה ל"א פסוקים אחרים:

**מבקיע כריסה ויוצא.**פי' שמיד שהיו נבראים העצמות היתה מפלת אותם או שהיו מנקבים את מעיה ויוצאים:

**לפי שבעוה"ז בא לחתום בנחמה.**כי בעוה"ז תלד האשה בעצב בשביל קללת האדם. ולעתיד תוסר הקללה וכמ"ש והמליטה זכר: