**לעשות לרוח משקל.**ב"ר פרשה כ"ד סי' ד' קהלת רבה פסוק הולך אל דרום פ"ד א' וכל הענין בירושלמי ברכות פרק הרואה:

**צא ועמדת בהר.**וס"ד והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים הרי שהיתה יכולה להחריב העולם:

**א"ר תנחום בר חייא.**מאמר ר"ת במקומות הנ"ל מקומו אחר מאמר ריב"ח שדורש פסוק כי רוח מלפני וגו' על הרוח היסודי ור"ת דורש על רוחות ונשמות ב"א. כלל הדבר שכאן הובאו כל המאמרים שלא כסדר מקומם וסמך עצמו על מה שמבואר במקומות הנ"ל ויתר הביאור שם בב"ר:

**כי יגרע נטפי מים.**מכאן אין ראיה על שמורידם במדה עי' במ"ר פרשה ה' סימן ה' ופרשה י"ג סי' ט"ו ובירושלמי סוף פרק ט' דברכות ובירושלמי תענית פרק א' והגי' שם שהוא ממניעם זה מזה שנאמר כי יגרע נטפי מים כד"א ונגרע מערכך אר"י ולא עוד אלא שהוא מורידן במדה שנאמר ומים תכן במדה ומבואר בב"ר שם:

**אפילו רוה"ק.**וכל דבר שהוא מלמעלה הוא יותר גדול מכל דברי העוה"ז אעפ"כ הוא במדה:

**אפילו ד"ת.**שכתוב בה ארוכה מארץ מדה זהו מצד עצמותה אך האדם הלומדה זוכה רק במדה:

**רוח יתירה.**בעל שכל גדול ובינה גדולה וכן בכח וגבורה ויש בעל דעת קטן ובעל כח קטן:

**חציו מים וחציו דם.**כל אחד לפי טבעו יש בו חלק דם וחלק מים זה אצל זה כמו שנראה בדם ההקזה והמים הוא מיץ הזכה ומ"ש חציו אין פירושו חציו ממש אלא פי' שע"י שני דברים אלו הגוף מתקיים וכחם שוה בהנהגת הגוף וכשמתגבר אחד על חבירו נעשה חולה:

אידרופיקוספי' המ"ע חולי מעיים [מים כצ"ל]:

**אדם או דם.**עי' תנחומא כאן סוף סימן ו' ועי' לעיל פרשה ב' סימן ד' אצל הקרבנות דורש אדם על אדם הראשון וכאן על הדם אצל הצרעת ע"פ מדת דבר הלמד מענינו:

**לשטף תעלה.**תעלה פי' גומא שגדלה השער בו. ומ"ש אית אתרין בתנחומא סימן ו' כאן הגירסא בערביא קורין לשער שיטפא:

**נהנית מחברתה.**שלא יהיה שני שערות יונקות מגומא אחת ומכחישות את האדם:

**מעשה באדם אחד.**בתנחומא כאן המעשה באריכות ע"ש:

**ודרך לחזיז קולות.**הוא סוף הפסוק של מי פלג לשטף הנ"ל ודורש על הרעם:

**ד"א ודרך לחזיז קולות.**הכוונה על ר"ד וצ"ל ד"א מי פלג לשטף תעלה:

**נכונו ללצים שפטים.**במ"ר פרשה י"ג סי' ד' ושם הגי' כיון ששמעו ישראל פרשת אהלות ונגעים ואלות פי' פרשת תוכחות וכל עונשי התורה:

**לאכול ולשתות.**עי' מדרש תדשא פ' ט"ו מסמיכות של פרשה שלמעלה זאת החיה אשר תאכלו ויצירת האדם בין אכילה לנגעים ע"ש:

**רבי ור"י בר"י.**איכה רבתי פסוק רוח אפינו ד' פ':

**שהולך אצל אשתו נדה.**כמ"ש לעיל סוף סימן א' או דם ודורש סמוכים ועיין לקמן פרשה כ"ט סימן ה':

**ואם לא תמצא ידה.**פסוק בסוף פרשת יולדות סמוך לפרשת צרעת:

**הבא קרבן לידה.**כמ"ש בפסוק הנ"ל ולקחה שתי תורים וגו' וכפר עליה הכהן וטהרה לכך אם לא יניח לאשתו להביא קרבן לידה אז יצריכה אל הכהן ע"פ מדת סמוכים וע"פ דת מנגד:

**למה נסמכה פרשת חלה.**במדבר ט' פסוק כ' ראשית עריסותיכם ובפסוק כ"א שם וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות ודרשו חז"ל על ע"ג ואגב שדורש סמיכות של נגעים דורש כמה סמוכות:

**ככרה שאינו מעושר.**הככר של הזונה שמן הסתם אינה מעשרת ולא נוטלת חלה ועבירה גוררת עבירה שיכשל בה. ועי' מ"כ בשם ילקוט משלי. ועי' סוטה דף ד' הובא בילקוט משלי ו':

**איש את קדשיו לו יהיה.**וס"ד איש אשר יתן לכהן לו יהיה שקדשיו יתן לכהן ואם לא יביאו לו קדשיו יביא לו אשתו ומשמע ג"כ כדרשת ר' לוי הסמוכה שאם יתן לכהן יהיה לו לעצמו ברכות כי במקום שכתוב מעשה טובה שראוי לברכה כתוב בלשון ברכה אצל המעשה וזהו לו יהיה וכן יהיה לך וזהו ברכות מברכות את בעליהן וקללות מקללות שאצל מעשה רע שראוי לקללה כתיב בו לשון קללה אצל המעשה:

**האיש נראה כעודר.**בנגעים פרק ב' משנה ד' תנא כל הנגעים שם משנה ה' זבחים ק"ב סנהדרין ל"ד:

**משה זר הוא.**ואף שמבואר לעיל פרשה י"א סוף סימן ב' שהיה משה כהן כל מ' שנה ואכל קדשים עכ"ז לשאר דינים של דורות היה דינו כזר וכוונת המדרש בהכרח שמשה היה זר וגם קרוב ואהרן עכ"פ היה קרוב:

**דאכל בהדא קולא.**בערוך ערך קל ששי גרס דאכיל בהדא קורא ילקי בהדא קולא והפירוש כמ"ש במ"כ וסביב הדקל יש שיצים וקוצים:

**שאת זו בבל.**תנחומא כאן סימן יו"ד וז"ל אדם כי יהיה וכו' הכתוב מדבר במלכיות הקדומות שד' מראות נגעים רומזים לד' מלכיות הקדומות שהיו קשים לישראל כנגעים לגוף:

**מדהבה.**על שתיבה זו יחידית בתנ"ך דורשה נוטריקון מדוד והבא מדוד כל תבואתך והבא המס ובערוך ערוך מד גורס מוד והבא ר' אבא וכו' ר' טביומא אמר על שום פומא דדהבא ורבנן אמרי וכו' ודברי ר' טביומא חסרים כאן והערוך השיב לנו האבידה ופי' נראה לו פומא דדהבא על שם הציץ של זהב שנתון בפי הצלם והיה מדבר אנכי ה' אלהיך כמ"ש באריכות בשי"ר פסוק אמרתי אעלה בתמר קרוב לסופו דף ל"ו ב' ודניאל הוציא בלעו מפיו ועל זה אמר שבתה מדהבה:

**ספחת זו מדי.**שעיקר הצרה היה ממי שנספח לה היינו המן:

**ששף עמה כנחש.**אין מקומו כאן רק לעיל פרשה י"ג ריש סימן ה' אצל גיחון וכו' וכאן הובא דרך אגב:

**מבהרת.**מבררת ומלבנת:

**והיה בעור בשרו.**על שהוא אחינו בשרנו ע"כ צרתו קשה מהכיל: