**שש הנה שנא ה'.**עי' ב"ר ריש פרשה ע"ט בשש צרות יצילך ובשבע וגו' ושם לא פליג ר"מ ותתבאר מתוך דברינו:

**הרי י"ג.**עיין ביפ"ת ולדעת רבנן ששה הראשונים נכללים בז' האחרונים הולך עקשות פה היינו לשון שקר. מולל ברגליו רגלים ממהרות לרוץ לרעה. מורה באצבעותיו ידים שופכות דם נקי תהפוכות בלבו לב חורש מדנים ישלח ומשלח מדנים הרי שהששה הראשונים נכללים בז' האחרונים אלא שבתחלה עושה בדרך קל ואינו עדיין שנאוי לה' אלא צריך תוכחה ועונש ואח"כ כשנשתרש בחטא נעשה שנאוי ותועבה ואינם אלא ז' ומ"ש זו שביעית ואיזה זה ומשלח מדנים בין אחים משמע שצריך חקירה על השביעית שהרי היא מפורש שחושבה באחרונה. אלא שכוונתו למה שכתבנו שהששה נכללים בשבעה ומ"ש בששה מדנים ישלח היינו מ"ש בהשבעה ומשלח מדנים בין אחים וא"כ היא הששית ויהיה השביעית יפיח כזבים שאינו בששה הנ"ל אך דעת חז"ל על שחושבה לבסוף בין בחשבון הששה ובין בחשבון השבעה בהכרח שהיא השביעית שהיא כנגד כולם שמ"ש בין אחים כולל אחים ממש ואוהבים דבקים מאח ובין ישראל לאביהם שבשמים שע"כ היא הקשה שבכולם:

**עינים רמות מבנות ציון.**כי הוקשה לו וכי עינים של רשעים הם גבוהות ורמות משאר אנשים ע"כ דורש שפי' עינים של רמות כמ"ש כי גבהו בנות ציון ועינים פי' מסקרות עינים שעל שהיו גבוהות הלב בגאוה ובתאוה היו מסקרות עינים ע"פ מדה ט' וע"פ מדה י"ז:

**שייפין כרומחין.**עי' מ"כ ועם זה היו גסות הרוח כנ"ל בהרמת הראש למעלה כמו הרומח ועי' לקמן פרשה י"ז סימן ב' דקרי להו גילוי עריות ומ"ש אחת מהן לובשת תכשיטיו אגב שאמר בסמוך אחת ארוכה אמר גם כאן אחת לובשת וכל הענין באיכה רבתי פסוק סורו טמא דף ע"ט ב':

**בקולריא אדומה.**בערוך ערך קלר א' גורס בקילורית אדומה פי' כחול אדום דומה לאחד ממיני דמים ועי' במ"ע שמאריך בזה:

**שתראה ארוכה.**שתהא ארוכתה וגבהותה ניכרת יותר על ידי הקצרות. ומ"ש אצל כשהיתה אחת מהן קצרה שהיתה מביאה שתי קצרות לא גריס לה באיכה רבתי שם אלא היתה נותנות ברגליה וכו':

**ר' אב"כ וכו' צורת דרקין.**בערוך ערך דרקון הגירסא ר' אסי אומר שהיתה צרה צורת דרקון ופי' עכס מין נחש וזהו תעכסנה:

**כעכס של עכנא.**עי' כלשון זה בב"ר פרשה ס"ה סימן כ"ב שגורמות ברגליהן מעשה ארס ועכס עכנא:

**הקב"ה אומר לישעי' וכו'.**היינו מ"ש בסוף הענין ואנו ואבלו פתחי' וגו' שלא יהיו בהם יושב שיגלו:

**האומרים ימהר יחישה.**דורש שפסוק זה אמרו בנות ציון שאמר שם קודם לכן לכן גלה עמי מבלי דעת היינו בחטא בנות ציון שדעתן קלות וזהו בלי דעת וע"ז אמר ועיני גבוהים כנ"ל יען כי גבהו בנות ציון וגו' ומשקרות עינים ועליהם אמר האומרים ימהר יחישה מעשהו שהגלות יהיה טובתם שאם כפשוטו איזה טובה יקוו ישראל מהגלות שיבקשו שיגלו אותם וע"כ דרשו כנ"ל וע"פ מדה כ':

**למען נראה וכו'.**דמן הוא דקיימא שמ"ש למען נראה פי' נראה מי נוצח אני או הוא עי' ב"ר פרשה ה' סימן י"ג נראה מי נוצח ושם נסמן לכמה מקומות ולפי דרשה זו פסוקים של ישעיה ה' לכן גלה וגו' האומרים ימהר וגו' כאלו היה מקומם בישעיה ג' יען כי גבהו ע"פ מדה ל"ב שאחר תיבת יען שייך תיבת לכן כמ"ש ישעיה ח' יען כי מאס וגו' ולכן וגו' ושם כ"ט יען כי נגש וגו' לכן הנני וגו' וכן כאן יען כי גבהו וגו' לכן גלה וגו' ואנו ואבלו וגו' ואח"כ פסוק ושפח ה' קדקוד בנות ציון אחר שהתעולל בהן והניחן שנגמר מחשבתן הסכלה וישבו עם השרים בקרון אז הראה להם השי"ת ידו החזקה לנצח ופרע להם מדה כנגד מדה שהם גבהו ראשן למעלה כנ"ל ע"כ שפח קדקדן אם בצרעת וספחת שבראש וזה וספח ע"פ גז"ש ואם בכנים הרבה ודרש וספח שכתוב בשי"ן מלשון משפחה ע"פ מדת ממעל ואיזה משפחה של קללה שייך בראש ע"כ דורש על משפחת קללה של כינים: ורחב"א דורש ושפח מלשון שפחה ע"פ מדת ממעל ומנגד שהם דמו להיות שרות נגד רצון ה' יתברך ע"כ נעשו שפחות משועבדים ומ"ש שמר משפחותיהם דורש ושפח נוטריקון שמר משפחות שמ"ש בנות ציון מיותר שהיה די שיאמר ושפח ה' קדקדן שבהן מדבר אלא אמר מלתא בטעמא למה שפח קדקדן אם בצרעת אם בכנים על שהן בנות ציון שלא יאבדו ממשפחתן הלקן באופן שירחקו מהן:

**אמר הקב"ה.**דורש מ"ש ושפח ה' קדקוד בנות ציון וה' פתהן יערה שתיבת וה' מיותר שהיל"ל ופתהן יערה ע"כ דורש וה' ע"פ מדה ט' והקב"ה אמר שאין די בצרעת אלא עוד פתהן יערה שעי"כ ישמור משפחותיהן ודורש פתהן על מקום התאוה שמתפתים לזנות ע"פ מדת ממעל וזהו מעייניהם ודורש יערה מלשון ותער כדה שפירוש ושפיכה:

**סירין סירין.**במוסף ערוך מעתיק בערך סורין ר"מ אומר סורין סורין לשון יוני הוא סחוב והשלך ופירוש הפסוק סורו טמא שאמרו שיסורו למי שתחלה קראו למו שהושיבו אותם עמם בקרן ולמה אמר שיסורו אמר בס"ד כי נצו גם נעו מלשון מיאוס וטינוף מדם כמ"ש רש"י באיכה גם מרומז בזה כי נצו מלשון נעיצה ע"פ מדת ממעל שנעצו ברומח גם נעו שהשליכו אותן החוצה וכמ"ש בפסוק הקודם נעו עורים בחוצות נגואלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבושיהם סורו טמא וגו' ע"כ פירש מ"ש עינים רמות שלקו בצרעת שאמר ר"י בריש הסימן וכולן לקו בצרעת ועתה מתחיל לדרוש שאר ששה דברים לשון שקר ממרים פי' שמאחר שאמר להם הקב"ה אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה וגו' הרי שדברה שקר במה שאמרה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר שהשוו עצמן למשה. ובד"ר פרשה ו' סימן ח' עד סוף הפרשה קורא אותה לשון הרע וחטא של לשון הרע הוא אפילו שאומר אמת:

**ויאמר נחזי נער אלישע.**חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה וירדוף גחזי אחרי נעמן:

**מדנים בין אברהם.**שרצה להפריש ביניהם וליקח אותה לאשה וגם כמ"ש ב"ר פרשה מ"א סימן ב' שכל הלילה היתה שטוחה על פניה והתרעמה כנגד אברהם וגם גלתה לפרעה שהיא אשת אברם ולא אחותו וכל אלו דברי מדנים ולשון התנחומא בסימן ד' לפי שנטל שרה מאברהם והיינו המדנים שהפרידם:

**ארשב"ג.**עיין כתובות דף ע"ז וירושלמי כתובות סוף פרק המדיר וב"ר פרשה מ"א שם:

**בעלי ראתן.**הובא בערוך ערך ראתן וכתב שם המ"ע בלשון יוני כל מין נזילה וגם זוב דם וש"ז ושלשול וזהו מ"ש בכתובות שם מאי סימנא דלפן עיני דייבון נחירו רירי מפומי' שכל נקביו מקולקלים:

**תניא א"ר יוסי.**הוא העתקה ממדרש אחר ועל כן חתם עוד הפעם ועל זה נאמר זאת תהיה וכו' ור"י חולק במה שאמר שהתשמיש קשה בכולן:

**ולא הייתי יודע היכן.**שהוקשה לו לשוו מי האיש החפץ חיים בלשון שאלה היל"ל שהנוצר לשונו מרע יחי' ע"כ דורש שפי' נודע לו ע"י הרוכל הזה שהיה מכריז בשווקים ובעיירות. כי עמד על תוכן כוונת דוד המנך שעל לשון הרע צריך להכריז על שלשה"ר רבים נכשלים בו וכמ"ש חז"ל כולם בלשון הרע וזהו מי האיש החפץ חיים וכן הוא לשון הגמרא ע"ג דף י"ט מכריז רבי אלכסנדרי' מאן בעי סם חיי ועי' לקמן פרשה כ"ז סימן ב' מי הקדימני וכו' עתידה ב"ק להיות מפוצצת ג"כ בלשון הכרזה:

**שיאו לרומא לעב לעננא.**שתחלה אמר לשמים שיאו משמע עד הכוכבים ואח"כ אמר לעב יגיע והעבים הם רק עד ג' פרסאות מן הארץ ע"כ דורש מ"ש לשמים שיאו לרומא פי' ברום האויר דומה למ"ש לעב יגיע וכדמיון נ"נ שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון:

**הגללים הללו מזוהמים.**ועי' ב"ר פרשה כ"א סימן ג':

**ולא הכירוהו.**ואיוב נלקה בשחין רע כמ"ש בריש איוב ויך את איוב בשחין רע:

**בקילוסו של אדם רשע.**דורש מ"ש מה לך לספר חוקי שאין הספור שייך כ"א אצל הגדולות כמ"ש וגדולתך אספרנה וכדומה ע"כ דורש שכך הוא באמת כוונת הכתוב מה לך לספר גדולתי וקילוסי וזה ע"פ מדה ט' וי"ז ומה לך ללמוד חוקי. וזה מ"ש ר' לוי שהביא ראיה על הקילוס מפסוק לספר חוקי וכמ"ש אצל גיחזי שאמר לו המלך ספר נא לי את כל הגדולות שעשה אלישע וגו' ויהי הוא מספר למלך וגו'. והמעשה הובא בשי"ר פסוק צוארך בחרוזים דף י"א יעי' עוד שם:

**וטמא טמא יקרא.**שהטמא יקרא דברים טמאים ולא דברים קדושים לספר גדולתי וללמוד תורתי:

**הסיטם הקב"ה.**עי' לעיל פרשה י"א בסימן א' הסיטן הקב"ה ושם מבואר:

**ר"א בשם ריב"ז.**לפי מ"ש כאן המאמר בלי ראש וסוף אך בערכין י"ד ב' דורש פסוק מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה רמ"ח אברים שבאדם כולם זקופים והלשון מוטה ועשיתי לו שני חומות אחת של בשר ואחת של עצם וכו' ע"ש והחומות הם השפתים והשנים והמים שתחתיו לקררו והשני לחיים לשני צדיו לשמרו מן הצדדים והוא רבוץ להחלישו ולסימן לו שישכב וינוח וכשהפה סתום הלשון מקופל בארכו וברחבו וכשפותח פיו הרי יכול להאריכו ולהוציאו הרבה וכל זה להראות שצריך שמירה גדולה למעט רעתו ואינו מועיל אלו היה זקוף ובלא חומות ובלא כפילות על אחת כמה וכמה:

**הה"ד אל.**מדרש קהלת פסוק זה דף צ"ו כל דעות אלו באריכות ובביאור וכאן סמך עצמו על המבואר שם ועי' ד"ר פרשה ו' סי' יו"ד:

**וישלח מלאך.**כמ"ש לעיל ריש פרשה א' של ספר זה:

**על אותו הקול.**שדברו על משה ותיקון לשון הדרשה למה יקצוף האלהים כמ"ש ויחר אף ה' על קולך ותדבר מרים:

**והענן סר.**והנה מרים מצורעת כשלג:

**דתנן שמעון בנו.**אבות פרק א':

**זאת תורת נגע הצרעת.**בסוף תזריע וד' בסדר מצורע א' בפסוק ב'. ב' בפסוק ל"ב ג' בפסוק נ"ד ד' בפסוק נ"ד הרי ה' תורות: ולא פירש במי מדבר וכנגד מי הם התורות רק בפסוק הב' הנ"ל זאת תהיה תורת המצורע שרק במקום זה קראו מצורע לדרוש בו מוציא רע כנ"ל ולכוונה זאת חזר המדרש להזכיר פסוק זה עוד הפעם שהכל למדים הימנו מה זה על לשון הרע כך כולם על לשה"ר כמ"ש סוף סימן א' וה' פעמים תיבת תורה על פי מדה י' ה' תורות כנגד חמשה חומשי תורה. ומבואר בספר הגדול בעל עקדה שבכל חומש מה' חומשי תורה מבואר חטא לשון הרע בספר בראשית ענין הנחש. בספר שמות ענין דתן ואבירם שהלשינו לפרעה על משה. בספר ויקרא סדר תזריע ומצורע ובסדר קדושים לא תלך רכיל. בספר במדבר ענין המרגלים ומרים ועדת קרח. בספר דברים בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ות"א דאתפלו על מנא ובסוף תצא פרשת זכור דמרים ודפח"ח הרי שהמדבר לה"ר כעובר על כל ה' חומשי תורה:

**ולקח למטהר.**שתי צפרים וצפור כולל כל מיני עופות ולא פירש איזה צפור ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל שמדבר בצפור שיהיה שוה להחטא שיהיה בעל קול כמו המצורע יבא קול ויכפר על הקול עי' רמב"ן סדר מצורע. ועי' לעיל פרשה יו"ד סימן ד' אצל זגי הרמונים וכמ"ש בערכין ט"ז ב'. וזהו מ"ש ולקח למטהר שתי צפרים כנגד מעשה המיטהר יהיה שתי הצפרים ובאיזה ענין משתוים היינו בענין הקול ועל שדרשה וו על פי המדות כנ"ל ע"כ אמר המדרש בלשון אמר הקב"ה וכו':

**צפור דרור.**כך הוא במשנה במסכת נגעים פרק י"ד ובת"כ יליף לה ממ"ש ושילח את הצפור החיה על פני השדה צפור המשתלח וכו' ועיין ברמב"ן שם ובמשנה משמע שהיו סימנים בצפור דרור במעיה כמ"ש שחט הצפור ונמצאת שלא דרור שחטה ונמצאת טרפה משמע שדומה לטריפה שנכרת אחר שחיטה וצ"ע:

**שאוכלת מפיתו ושותה מימיו.**וצ"ע שהרי איתא בביצה דף כ"ג שצפור דרור דרה בבית כבשדה ואין מזונתה על האדם כלל ואיך אומר שאוכלת מפתו וכו' אך ברמב"ן סדר זה מצאתי הגירסא שאכלה מפתו ושתת מימיו יתכן לפרש שכן דרך הקונה צפרים כשמכניסין לביתו קודם שמוסרם לכהן נותן להם מפתו ומימיו יום או יומים ועל זה אמר שעל שאכלה מפתו לכן מכפרים עליו ועי' ביפה תואר וכן הוא במדרש תדשא פרק ט"ז:

**מאדם יהא שלא יבואו חליים.**בא לדרוש תיבת מיטהר משמע שהטהרה תלויה בו בעצמו שיגרום שיהיה טהור ושירפא מצרעתו:

**כל חולי זה העין.**שכל החלאים באים בעין רעה ע"כ נקרא כל חולי:

**בצפורי דהות תמן צינתא.**כמ"ש מגילה ה' ע"ב צפורי שיושבת על ראש ההר כצפור וע"כ היה הרוח שולט בה והקור:

**תשתזיב מן צנתא.**כי רבי היה דר בציפורי כמ"ש ב"ר פרשה צ"ו והיה צריך בעצמו לברכה זו:

**בשם ר' נתן.**ולעיל אמר דר"ח ור' נתן דאמרי צ"ט בצינה אך בירושלמי שבת הגירסא בשם ר' יונתן:

**בפשיעה.**שאינם נשמרים מדבר שמזיק אותם ופושעים בעצמם:

**קורא הקדוש ב"ה.**דורש כאן ממ"ש ישעי' נ"ז ט"ו כי כה אמר רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש אשכון היינו ופי' שאומר כן במרום בין המלאכים הקדושים ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים היינו לרפא את המצורע שרוחו שפל בקרבו וחשוב כמת כי לא לעולם אריב עם המצורע ושלחתי רפואתו ונטהר ואח"כ כתוב עוד בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף היינו שאחר שנתרפא מצרעתו חטא עוד הפעם אז חוזר הצרעת למקומו שעל כן כופל תיבת קצפתי ואכהו הסתר שהסגירו הכהן ואח"כ עוד הפעם ואקצוף וילך שובב בדרך לבו שחוטא עוד הפעם אחר שנרפא וזהו הדר תובי' לתובי' ודייק תיבת שובב בכופל הבית"ן שוב שוב כמ"ש בערוך ערך תב החמישי ככלב שב על קאו תרגומו ככלבא דהפיך על תיובי' בויקרא רבה פרשת רפאנו בזאת תהיה תורת המצורע עכ"ל וכוונתו על מאמר זה בפרשה זו שחותם הפרשה בפסוק רפאנו ה' שהקיא נקרא תוביא בארמית וכן תיבת שוב מתורגם תוב שהקיא הוא דבר שכבר אכלו דרך הפה וכשמקיא המאכל שב בדרך שבא בו דרך הפה והכלב חוזר ואוכל הקיא וכן הרשע על דבר שכבר לקה בנגעים ונרפא וחוזר וחוטא והנגעים חוזרים עליו ועכ"ז כשחוזר ועושה תשובה באמת הקב"ה מקבלו ואומר עליו דרכיו ראיתי וארפאהו מהנגעים:

**אלו האברים שמתאבלים.**מדקאמר לו ולאביליו ואין ניחומים אלא על האבלות שעל המת והוא עדיין חי ע"כ דורש על גופו ואבריו שהמצורע הוא אחד מארבעה שחשובים כמתים בחייהם והם המתאבלים על מתיהם כשנרפא מן הצרעת:

**כד שלמין מיני' זכי'.**גירסא זו צ"ע איך דורש תיבת שלום לרעה ששלם ותם ממנו הזכות ויתכן שתיבת מיני' הוא ט"ס ופי' למי שומע תפלתו למי ששלם בזכיותיו שעושה תשובה שלמה ומ"ש לרחוק אין פירושו שהוא עתה רחוק א"כ לא היה מקבל תפלתו אלא פירוש שהיה רחוק בעבור חטאו ונתרחק בנגעים בדד ישב מחוץ למחנה וטמא טמא יקרא:

**ואסיני לי' לגרמי'.**ארפא אותו בזכות עצמו מאחר ששב בתשובה שלימה וכן הפירוש בפסוק רפאנו ה' וארפא שיהיה הרפואה בעבור עצמו לבד וכן הושיעני ואושעה: