**ונתתי נגע צרעת.**כל זה באיכה פסוק טוב ה' לקויו דף ע"ו:

**כבישין בלבהון.**שמ"ש מסלות בלבבם ואיזה מסלה הוא בלב ודורש על קיום מצות התורה ועל לימוד התורה בתמידות עד שהם כבושים בלב כמו המסלה הכבושה על ידי הרגלים:

**לטובים יכול לכל.**לכל טובי לב בטבעם שנבראו בעלי רכות הלב ורחמנים אע"פ שאינם מאמינים בתורת השי"ת ת"ל ולישרים בלבותם היא מדריגה גדולה מאד מדרגת האבות הם שישרו ופשטו עקמימות לבם ונעשו ישרים וכמ"ש בלעם תמות נפשי מות ישרים כמ"ש ב"ר פרשה ו' סימן ט'. וכן מעלת דוד כמ"ש ד"ה כ"ט י"ז בוחן לבב ומשרים תרצה אני ביושר לבב התנדבתי וגו':

**טוב ה' למעוז.**פירושו ע"פ מדה ט' שהוא טוב למי שמחזיקו למעוז ביום צרה יכול אפילו לרשעים וכמ"ש ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו ת"ל ויודע חוסי בו שחוסים בו תמיד ודבקים בו ע"י התורה והמצות וכן לנפש תדרשנו וכן לכל אשר יקראוהו באמת כמבואר ודרשה זו ע"פ מדת כלל ופרט שהרישא דקרא הוא הכלל וסיפי' דקרא הוא הפרט ואין בכלל אל מה שבפרט:

**אסף בן קרח.**כמ"ש שמות ו' פסוק כ"ד ובני אסיר ואלקנה ואביאסף וכמ"ש ד"ה א' ריש כ"ו לקרחים משלמיהו בן קורא מן בני אסף ושם ט' י"ט ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח ושלום הוא משלמיהו בן קורא הנ"ל ואביסף הוא אסף הקרח וסובר ח"א שאסף שנזכר בתהלים הוא אסף שנקרא אביאסף בתורה שם ובד"ה ו' כ"ב ובני קרח היו נביאים משוררים ברוה"ק כמ"ש כמה פעמים בתהלים לבני קרח מזמור ולדעת רב פעמים שהיה משורר עם אחיו יחד ופעמים שהיה משורר בפני עצמו ולדעת זו היה אסף בן קרח מבני קהת בימי דוד. וחד אמר אסף אחר היה כמ"ש ד"ה א' ו' כ"ב בן אביסף בן קרח וגו' ואח"כ בפסוק כ"ד ואחיו אסף העומד על ימינו וגו' בן גרשום בן לוי והיה גם כן משורר ברוה"ק כמפורש שם וא"כ גם אסף שנזכר בתהלים הוא ג"כ אסף מבני גרשום. ועי' כל זה בשי"ר ריש פסוק כמגדל דויד דף כ"ג ובקהלת רבה פסוק החכמה תעוז לחכם דף קנ"ג ב' ומש"ש:

**כבר הייתי שורה.**וזהו כמעט נטיו רגלי לירד חיים שאולה עם אבי וחבורתו אך ע"י זכות שהיה לי נצלתי עם אחי כמ"ש ובני קרח לא מתו. ומ"ד אסף אחר היה א"כ מ"ש ואני כמעט נטיו רגלי פי' עם כל הרשעים בגיהנם:

**שלבם מלא הוללות רעות.**כמ"ש קהלת ט' פסוק ג' וגם לב בני אדם מלא רע והוללות וגו' ושם יו"ד פסוק י"ג ואחרית פיהו הוללות רעה ועל זה כוון כאן במ"ש קנאתי בהוללים:

**אללי לעולם.**מלשון קינה וצרה ואלי כמ"ש לקמן פרשה כ' סימן ב' ר"ל קרי להון אלליא שמביאים אללי לעולם וזה ע"פ מדת ממעל הוללים ואללים והא' והה' מתחלפים באותיות אחה"ע עי' במ"ע ערך אלי' בשם מדרש אסתר לשון פרסי לאליי' פי' לקינה:

**ואת אמרת שלום רשעים.**שני כתובים מכחישים והכריע ע"פ מדת ממעל שלום מלשון שילום שכר רשעתם שמתמה איך משלם להם שכר טוב כזה:

**ולא הרהרתים.**דורש תיבת חרצובות שהיא זרה שאין דוגמתה בתנ"ך ע"פ נוטריקון חר צובות חר בחילוף חי"ת בה"א באחה"ע הר לדרשו הרהור כמ"ש ב"ר פרשה מ"ד סימן ה' אחר הדברים האלה אחר הרהורי דברים מי הרהר אברהם אברהם הרהר וכן הוא שם פרשה נ"ה סימן ד' והנה שם כתבתי שדורש תיבת הדברים הרהורי דברים אך נראה לי עיקר כמ"ש כאן שדורש תיבת אחר על הרהור ועי' במ"כ ונ"ל שצ"ל לא הרהרתים שאסף אומר כן להשי"ת שאינו נותן להם מחשבות של חלאים שיבואו מזה לזכרון מותר שאין דרך הבא לחשוב על המות רק החולה וזהו למותם וכן מ"ש צבותים פירושו קשרים שלא נקשרו בחלאים ויסורים בעונותם ולא עלה על לבם למותם וכמ"ש באיוב וברגע שאול יחתו:

**פתחו של אולם.**במסכת מדות פרק ג' מ"ז ומאחר שהיה חלל גדול כזה בוודאי היה הבנין חזק של אבנים גדולות וקורות חזקות:

**טוה מעה אחת עבה.**במ"ע פי' לפי הענין חוט ומטוה ועי' ירושלמי סוף פרק ח' דברכות שיאותו לאורו שיעותו שיהיו הנשים טות לאורו כמ"ש שם בדברי שמואל והדברים קרובים שהמעה היא טוי' וחוט:

**אלו הציבום לעונות ואלו לאספליטין.**בערוך ערך צב גורס אלו לצובים ולעונות ואלו לאספריטים. ציבים אמר בנימין פי' חוטים דקים וכן לעונות ובערוך ערך אספרטין כתב המ"ע א"ב פירושו בלשון רומי חוט ומיתר הרי שפירש המאמר שהאשה הטווה אינה יכולה לצמצם שיהיו חוטי הטוי' שוים תמיד ודורש צובות מלשון ציבים ברומית וציבים ולעונות ואספרטון ענינם אחד והרשעים זמני הצלחתם שוים תמיד:

**צובים שלעונות שימותו.**דורש חרצובות מלשון צבתים ועמרים ואיזה צבתים גורמים המיתה דורש ע"פ מדה ט' על צבתים של עונות הגורמים מיתה כמ"ש כי בעונו מת. שאינו פוקד עליהם עונותם:

**אלא אלו הבריאים.**כצ"ל אלא ובריא אולם אלו הבריאים ליום הדין וכמ"ש ברכות פרק א' ולא עוד אלא שזוכים בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו וזהו ובריא אולם פי' אולם המשפט ע"פ מדה ז' וי"ז:

**בעמל אנוש.**כמ"ש אדם לעמל יולד היינו לחרוש ולקצור וכדומה הרשעים אינם צריכים לזה שיש להם עבדים רבים:

**שכתוב בהם אדם אתם.**שאין היסורים שלהם יסורי מות אלא לשעה עד שישובו בתשובה והרשעים אפילו לשעה לא ינוגעו ובעבור תיבת ינוגעו הובא כל הדרשה לכאן וכל זה באמת לרעתם של רשעים שאינם זוכים ליסורים לנקותם מעונותם לפיכך משה מזהיר לישראל כי תבואו וגו' ונתתי נגע צרעת מתנה לנקותם מעונותם:

**יגל יבול ביתו.**דריש נגרות מלשון גוררין כי יהיו ונגררות מן הבית לחוץ גם דורש נגרות מלשון גירוי וזהו מ"ש ביום שיגרה אפו בו ועי' במ"ר פר' ז' סימן ה' ד"ר פר' ו' סימן ח' ותנחומא כאן בסימן ד':

**על י' דברים.**עי' ערכין ט"ו ולעיל ריש פר' י"ו על ז' דברים ובמ"ר פר' ז' סימן ה' על י"א דברים וכן הוא בזוהר בלק על י"א דברים ע"ש השינוים וכן הוא בתנחומא כאן ריש סימן י"ד על י"א דברים ומדרשים חלוקים הם:

**גוזל את הרבים.**בממון ומ"ש הגוזל את שאינו שלו היינו בכבוד ובגדולה שאינו שלו כדלקמן בסמוך:

**שהעידו עדות שקר.**פתח בע"ג ומסיים בעדות שקר ועי' לעיל פר' י"ו סוף סימן א' מש"ש על ענין יפיח כזבים ולזה כוון כאן:

**כי פרוע הוא.**שזרחה בהן צרעת וכמ"ש והצרוע אשר בו הנגע וגו' וראשו יהיה פרוע ודורש גז"ש וכן הוא בתנחומא שם:

**ועל חילול ה' מגיחזי.**שאלישע קידש ה' על שלא רצה ליקח כלום מנעמן וגיחזי שלקח חילל ה' ובמ"ר שם מבואר יותר:

**מהו מאומה.**משמע דבר קטן והלא לקח ככרים כסף על כן דורש על פי מדת ממעל מומה שפיו הכשילו ולקח מום היינו צרעת נעמן ועי' ב"ר פר' נ"ה סימן ב':

**שנאמר והסגירו הכהן.**דורש גז"ש שתיבת ה' יסגרך מורה צרעת ואף שלא היה כאן סגירה כי גלית מת מיד ודוד לא היה כהן וגלית אינו מטמא בנגעים אלא דורש מתיבת יסגרך שהיל"ל יתנך או ימסרך שמרמז על נגעים ועיין לקמן פר' כ"א סימן א':

**משבנא.**לעיל פר' ה' סימן ג':

**ובחזקתו גבה לבו.**אצל עוזיהו כתיב ודורש שהיה אצל עוזיהו שני חטאים אחד שגזל הכהונה ואחד שגבה לבו וכל חטא היה כדאי לעונש הנגעים:

**דאמר ר' אלעזר.**לעיל סימן זה ר' יצחק ב"ר אלעזר:

**הבקר היו חורשות.**עיקר מה שהביא פסוק זה לחשוב סדר פורעניות של איוב תחלה בממון בקר וצאן וגמלים ואח"כ בבנים ואח"כ בגופו ואגב שהזכיר פסוק זה דורש בו:

**יצאו מכפר קריינוס.**הנה כפר קריינוס הוא במדי כמ"ש במדרש אסתר פסוק מהר קח את הלבוש שהיה אביו של המן שם ומגדל צבעי' הוא בארץ ישראל כמ"ש ב"ר פר' צ"ד סי' ד' וא"כ מאמר זה פליאה דעת ממני ומה דרשו ואיך דרשו:

**כי אערוץ המון רבה.**וס"ד ואדום לא אצא פתח והם שני כתובים מכחישים תחלה אמר שיתחזק עם המון רב חיל ואח"כ אמר ואדום לא אצא פתח ומי הוא הבוז משפחות ודורש שכך הוא פירש הפסוק כי אערוץ המון רבה שהיה מגייס ומקבץ חיילותיו על שבוז משפחות הם הכשדים ע"פ מדה י"ז כמ"ש כשדים זה העם לא היה שלא היה עם חשוב בעולם כשאר האומות רק אשור יסדה לציים להפחיד הגוים בהם כמו שמפחדים מציים הם חיות המדבריות המזיקים כמ"ש ישעיה ל"ד י"ד ופגשו ציים את איים וזהו ובוז משפחות יחיתני שנתן אימתו עלי שע"ז אמר כאן כשדים שמו שלשה ראשים. וכמ"ש חבקוק א' כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר וגו' איום ונורא הוא וגו' וזהו ליתן אימתה:

אש אלהיםנפל מן השמים ואדום ויתכן שעל שדורש המדרש שמשפט איוב היה מן הקל אל החמור ומהפך סדר הפרשיות כמ"ש בסוף הסימן גם בענין הממון עצמו הולך מן הקל אל החמור ואש אלהים מן השמים שלא כדרך הטבע היה אחר מ"ש כשדים שמו שלשה ראשים ועל פי מדה ל"א:

**קל מן שמיא נפל.**דניאל ד' ובא לדרוש שאין הכרח לומר שהיה האש בשמים ונפל לארץ אלא הכוונה שע"פ גזירה מן השמים התלהט האש הטבעי שהוא מלא האויר שעל כן ואדום לא אצא פתח כנגד גזירת שמים:

**ויסגר לברד בעירם.**ואח"כ ויך גפנם גירסא זו צ"ע שפסוק ויסגר הוא בתהלים ע"ח ופסוק ויך גפנם הוא בתהלים ק"ה ג"כ אצל ברד כמ"ש נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם ויך גפנם ותאנתם ומהו ואח"כ ובמדרש רות הגירסא בהיפך תחלה ויך גפנם ואח"כ ויסגר לברד בעירם ונ"ל שגירסא זו עיקר ובא ללמדנו דבר נפלא שהנה בתורה כתוב אצל ברד ויך הברד וכו' מאדם ועד בהמה ואת כל עשב ואת כל עץ וגו' ואין זה כסדר הפורעניות שאינו נוגע בנפשות תחלה והסדר הנכון כמ"ש תהלים ע"ח יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים שהוא סותר למ"ש בתורה תחלה על האדם ובהמה ואח"כ על העשב והעץ והכריע מאיוב וכדומה שאינו פוגע בנפשות תחלה ועי' ב"ר פר' א' סי' ו' ושמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ב שנביאים וכתובים באים לפרש את התורה. אך בילקוט איוב ובילקוט רות הגי' כמו כאן ואני בחרתי הגירסא שאפשר לפרשה ע"פ המקראות והמדות:

**ואח"כ ויך כל בכור בארצם.**הוא פסוק של תהלים ק"ה ואגב שהביא פסוק ויך גפנם מתהלים ק"ה הביא פסוק הסמוך לו:

**ואף נגעים הבא על האדם.**מדרש תדשא פר' י"ז הנה בתורה כתיב תחלה נגעי אדם ואח"כ נגעי בגדים בסדר תזריע ואח"כ נגעי בתים בסדר מצורע והמדרש מהפך הכל ודורש כן שמאחר שלמדו מכל הנ"ל שסדר פורענות הוא מן הקל אל החמור א"כ מ"ש בתורה בהיפוך מסידור זה בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"ב מוקדם שמאוחר בפרשיות שתחלה נאמר פרשת נגעי בתים ואח"כ נגעי בגדים ואח"כ נגעי אדם וכל הענין בתנחומא תזריע סימן יו"ד בקיצור ובסדר מצורע סי' ד' באריכות. ולכך לא התחיל בנגעי בתים על שלא היה להם עדיין בתים במדבר ולא בבגדים שבגדיהם היו ע"פ מעשה נסים והתחיל בנגעי הבתים כדי ליראם כן הוא במדרש תדשא:

**מה חם סרסו.**כמ"ש סנהדרין דף ע' פדר"א פרק כ"ג ועי' ב"ר פר' ל"ו סימן ז' מש"ש בפירושו. מדרש תדשא ריש פר' י"ז:

**והארץ היא מתקללת.**ענין הדמיון שכנען הוא בן רביעי של חם וכמ"ש בב"ר שם סימן הנ"ל כך הארץ היא רביעית לברכה כמ"ש ויקרא כ"ו מ"ב וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור (וע"פ הזוהר היא מדת דוד רגל הרביעי) וכן בענין הקללה שתלקה כמו כנען והדבר למוד מענינו שמדבר בנגעי בתים ולענין זה הזכיר כנען כאן ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו וענין כנען מפורש במקומו ע"פ מדה י"ז:

**כולם תגרים.**עי' ב"ב דף ע"ד א':

**אליעזר הוא כנען.**ב"ר פר' נ"ט סימן ט' וש"נ ומבואר:

**בא ברוך ה'.**כאומר אתה שנאמר עליך ארור כנען מעתה אתה ברוך ה' וכאמרם במדרש שאמר אחד לחבירו הסומא שלום לך בר חרי פי' בן חורין והשיב לו מנין אותו יודע שהוא בן עבדים וכן כאן (ויתכן שהוא מרומז במ"ש בראשית כ"ו כ"ט אתה עתה ברוך ה' אמר כן לכנען שעמד עם יצחק וכמ"ש וגם אתה לא הגדת לי שהפך פניו כלפי פיכול וכן כאן כלפי כנען הוא אליעזר שנקרא ברוך ה') ועל זה רמז כאן שהצרעת היא לברכה כמ"ש שכנען הוא אליעזר נהפך מארור לברכה:

**תני ר' חייא וכו' תני רשב"י.**אין הפירוש שרשב"י השיב על דברי ר' חייא שרשב"י היה קודם ר"ח אלא שר"ח הקדים הדקדוק לדברי רשב"י שמתרץ הדקדוק:

**פרוזדוגמאות.**במ"ע פרסטגמא פי' דת וגזירה והמאמר בירושלמי שביעית פרק ו' ד"ר פר' ה' סימן י"ד ושם הגירסא דאטגמא:

**גרגשי עמד מאליו.**ולשון הירושלמי שם גרגשי האמין בהקב"ה:

**ארץ יפה כארצו.**שמאחר שמפורש שיש ארץ כארצנו וע"פ מדת מנגד בהכרח לדרוש שניתן הארץ הזאת לגרגשי מדה כנגד מדה וחז"ל ידעו שאפריקא היא ארץ כארצנו ושם נתישבו הגרגשים וזהו מ"ש בריש חלק שאמר בני אפריקא לאלכסנדר מוקדון כנען אבוהון דהנך אנשי הוה כמ"ש בסימן הקודם:

**זה בית המקדש.**דורש תיבת בית לשון יחוד שהיל"ל בבתי על כן דורש על הבית הגדול המיוחד שלארץ אחוזתכם ואמר כן לחבבה בעיניהם וכמ"ש יחזקאל כ"ד כ"א הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשיכם. וזהו בבית ארץ אחוזתכם ועי' מדרש תדשא בפרק כ' באריכות וכאן בקיצור:

**יען ביתי.**הרי שביהמ"ק הוא ביתי וזהו אשר לי הבית:

**זה ירמיה.**שהוא ניבא על חורבן ביהמ"ק יותר מכל הנביאים ובימיו חרב:

**תותבא מפנה למרא ביתא.**ד"ר פר' ב' סימן כ' באריכות ובמ"ר פר' ז' סימן יו"ד כל הענין וע"ש איך דורש:

**שכתוב בו כונס.**כמ"ש לעיל פר' יו"ד סימן ו' וש"נ כל העולם כלו מים במים ואת אמרת יקוו המים מכאן שהחזיק מועט את המרובה שם לא היה צר לו כשהכניסם וכאן כינוסם לו צרה: