**איש כי יהיה זב.**ותיבת איש מיותר וכמ"ש בסוף הסימן:

**עקביא בן מהללאל.**אבות ריש פ"ג וכל זה בקוה"ר פסוק והסר כעס וכו' וזכור את בוראך דף קי"ד ב' ובפתיחתא כ"ג דאיכה דורש כל הענין דרך רמז על ישראל וכאן כפשוטו:

**שלשתן דרש ר"ע.**בקוה"ר שם גורס דרש עקביא:

**אלו ימות המשיח.**בקוה"ר שם הגירסא אלו היסורים שלעת זקנה תאמר שאין אתה חפץ בהם והגירסא אלו ימות המשיח אין לו שייכות כאן כלל כ"א למ"ש בפתיחתא דאיכה שם שדורש כל הענין על כלל ישראל ע"ש בהדיא:

**זה קלסתר פנים.**כשהאדם שלם בבריאותו ובמעמדו:

**והירח זה החוטם.**שהחוטם מיוחד לחוש הריח וזה ע"פ מדת ממעל ובקוה"ר שם הגירסא האור זה החוטם והירח זה המצח שע"י החוטם ניכר פני האדם כמ"ש במשנה יבמות פרק ט"ז משנה ג' אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כמ"ש לקמן בסמוך והמצח חצי עגול כמו הירח:

**אלו ראשי לסתות.**בולטין מן הפנים ככוכבים וכל זה ע"פ מדת ממעל:

**ושבו העבים אחר הגשם.**משל על הצער והדמעות כמו שאחר העבים המחשיכין האור יורד גשם כך אחר הצער בא הדמעות:

**בא להטיל מים.**דומה לגשם מקדימים אותו הנקבים גדולים המוציאים עבים:

**ארכובותיו.**שכל בית הגוף נכון עליהם עי' קוה"ר גי' אחרת:

**צלעותיו.**עצמות הצלעות שמן השדרה הם חוזק הגוף וכן הזרועות משמשי הגוף:

**ובטלו הטוחנות כי מעטו.**שני כ"מ בטלו משמע שבטלו לגמרי ואח"כ אמר כי מעטו ולא בטלו ע"כ דורש ובטלו הטוחנות על ההמסס שנתבטלו כחו מלבשל. ומעטו על השיניים שמתמעטים בזקנם:

**בארובות.**שהעינים נתונים בחלל שלהם כמו חלון בארובה:

**שאין ההמסס טוחנן.**שאינו מעכל המאכל ונסגרים נקבי היציאה ונעצרים:

**ליסטים אתאן.**ויקום ממקומו להחבא שיחלש המוח וכח המדמה וטועה בהרגשיו:

**שפתותיו.**בוני הדבור והשיר וזהו בנות השיר:

**הכליות.**דורש בנות מלשון בינה כי הכליות יועצות:

**חיתיתו של דרך.**בקה"ר הגי' איזיל לא איזיל אמר לא איזיל:

**וינאץ השקר וכו'.**בקוה"ר שם הגירסא בהיפך וינץ השקד זה לוז השדרה ויסתבל החגב אלו הקרסולי' וינאץ השקד שיהיה פורח בלוז והשקד ויהיה בולט מן הגוף מחמת כחשות הזקנה זה העצם הקטן של השדרה שדומה ללוז ואגוז קטן ושקד ויסתבל החגב שהקרסולים סובלים הגוף שעומד עליהם והקרסולים הם מסימני טהרה של החגב שיש לו קרצולים כמ"ש חולין נ"ט:

**מציץ.**שם הגי' מניץ כמ"ש וינץ והכוונה אחת על הפריחה והבליטה:

**זה התאווה.**כמ"ש לקמן פר' ל"ד האביון שתאב לכל ומ"ש ותופר היינו שתופר הברית והשלום שבין האיש והאשה כמ"ש שבת ומטיל שלום בבית בטל:

**רחוקות.**העין שהיה רואה מרחוק עתה צריך לקרב העין אל הדבר או הדבר אל העין:

**שכל צדיק וצדיק.**עי' שמ"ר פר' נ"ב סימן ג' ועי' לקמן פר' כ"ז סוף סימן א' עדן בפני עצמו:

**התולעים.**הסובבים בקבר על האדם כמו הבריות על השוק ואין מוחה ומי שרואה סופד על האדם:

**חוט השדרה.**ארוך כמו חבל ולבן ככסף:

**זו גולגולת.**גולה הוא הראש כמ"ש וגולה על ראשה וכמ"ש רישא דדהבא:

**גרגרת.**חבל הכסף שמחבלת הכסף גולת הזהב בחילוף ג' בכ"ף כולת שמכלת את הזהב והוצאת המאכל עי' בקוה"ר שם:

**זו כרס.**שדומה לכד עגול ובולט. על המבוע זה בפה שנובע תמיד לכלוכית מהכרס והדמיון שבכד שואבים מים מן המעין והמבוע כך הכרס שואב המאכל מן הפה:

**דכתיב אך בשרו.**עליו יכאב ונפשו עליו תאבל בזמן שמכרת אותו וזהו עליו:

**דתנן אין מעידין.**נרשם לעיל סימן זה:

**גלגליא דצפורי.**כמ"ש לעיל פ"ח סימן ו' שציפורי יושבת בהר והבארות עמוקות וצריכים גלגלים עם חבל ארוך וכשמשתבר נופל הכל אל הבור ואבדה כל פעולתו. רגביא דטבריא שיושבת בעמק והמים קרובים לשפתו ונופלים שם רגבי אדמה ומ"ש גלגל פי' כמו גלגל וגרגיר מלח ופי' שמתמלא פיו צרורות אדמה. וזהו מליצת מתקו לו רגבי נחל שממלא פיו ואינו פולטם:

**איום ונורא הוא.**תנחומא תזריע סימן ח' כן הובא בילקוט חבקוק פשטות הכתובים על כשדים שכתוב בפסוק הקודם הנני מקים את הכשדים הגוי המר וגו' איום ונורא הוא וכמו"ש לקמן סימן זה נבוכדנצר ועל שבפסוק זה אינו מפורש במי מדבר דורשו על פי מדה י"ז בכמה אופנים:

**בשעה שברא הקב"ה.**עי' לעיל פר' י"ד וש"נ והביאור על זה ב"ר ריש פר' י"ח:

**ממנו משפטו ושאתו.**שנשפט על ידה ושאתו מלשון השאת והשבר גם פי' מלשון הסתה כמ"ש הנחש השיאני והיא השיאה לאדם:

**את בגדי עשו בנה הגדול.**כמ"ש פדר"א פרק כ"ד הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היתה עמהם בתיבה וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמה חיה ועוף באים ונופלים לפניו כסבורין שהוא מכח גבורתו לפיכך המליכוהו עליהם וכו' ועל כן היה נמרוד גבור ציד וכן עשו כמ"ש ב"ר פר' ס"ה סימן ט"ז בגדי בנה הגדול החמודות מה שחמד מנמרוד ונטלן שנאמר חמד רשע מצוד רעים וכן הוא בספר הישר וז"ל ויקח עשו את בגדי נמרוד החמודות וכו' אשר בהם גבר על כל הארץ וכו' ונעשה גם עשו גבור ציד. ולזה כוון המדרש בסדר תולדות כמ"ש איום ונורא וכו' את בגדי עשו ובתנחומא הגי' זו אדום שנאמר אימתני ותקיפא:

**זה עובדי'.**שנתנבא על חורבנו:

**גר אדומי הי'.**ואינו יודע מנין לו. וכן הוא בסנהדרין סוף פרק ד' מאמר אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר:

**יען גבה לבך.**וס"ד מושב אלהים ישבתי בחול ימים:

**זה נ"נ.**עי' שמ"ר פר' נ"א סימן ז' וזה כפי פשוטו שמדבר בכשדים:

**ואוציא אש מתוכך.**בנבואת נ"נ צור הוא חירם כתיב:

**כל אותן שבע שנים.**כמ"ש ושבע יחלפין עלוהי וסובר שהם שבע שנים:

**ואתה השלכת מקברך.**ובריש הענין ונשאת המשל הזה על מלך בבל וס"ד לבוש הרוגים מטועני חרב:

**אני אמרתי אלהים אתם.**עי' שמ"ר ריש פר' ל"ב ומש"ש:

**שלקו בזיבות ובצרעת.**וכמ"ש תנחומא שם כשאדם חוטא מביא עליו יסורים מגופו וכו' ע"ש באריכות וזהו ממנו משפטו ושאתו יצא:

**עשיתם פסולת.**כאן דורש על מ"ת ובמ"ר פר' ט"ו סימן כ' על ענין מרגלים וכל זה ע"פ מדה י"ז:

**הה"ד כסף סיגים.**לפי פירוש הראשון עשיתם פסולת וזהו כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע וזהו ששגישתון בי כמ"ש שמ"ר פר' מ"ב סימן ז' עומדים בסיני ואומרים בפיהם נעשה ונשמע ולבם מכוון לע"ג שנאמר ויפתוהו בפיהם והדרשה במכילתא משפטים פרשה י"ג וכמ"ש במ"ר פ"ר ז' סי' ד' בהדיא:

**ומצאה שהוריקה.**בילקוט ישעיה י"ז הגירסא ומצאה ריקה וע"ש במ"ר:

**קצירין של מלכיות.**כר' נחמיה לקמן בסמוך והערוך הביא מאמר זה בערך קצור א' מלשון קצירה ממש מה שהרשעים קוצרים אתכם. ומ"ש קצירן של יסורים כרבנן ומ"ש קצירן של מ"ה כר' יהודה:

**מתוך החושך.**שע"י הקול נצלתם מן מ"ה:

**והלוחות מעשה אלהים.**והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות והיל"ל כתוב כמ"ש מכתב ע"כ דורש מלשון חירות ע"פ מדת ממעל מלשון חוריו חורים וסגנים ועי' שמ"ר פר' מ"א סימן ז' וש"נ ושם איתא ר' נחמיא:

**מגרת ומתשת.**לפי מ"ש כאן צ"ע מהדורש אך במ"ר שם איתא ב' דעות בתיבת אנוש. א' מלשון גבר ודורש גברתנות והב' מלשון אנושה מכתו וזהו מנתשת ומ"ש כאן עוד הפעם ר' יוחנן אמר ט"ס וצ"ל רבנן אמרי ושם דורש על צרעת וכאן דורש על הזיבות ויתכן דמ"ד גברתנות היא הצרעת כדמיון בהרת עזה ומ"ש מנתשת היא הזיבות ע"ש ולזיבות שייך לאמר מגרת:

**תני רשב"י.**במ"ר ריש פרשה ז' שיר רבה ריש פסוק כולך יפה רעיתי דף כ"ה ב' מכילתא יתרו ושם דורש הכל מפסוקים:

**מליזים אחר גדוליהם.**דורש סמוכים שמתחלת במדבר עד כאן מפורש מנין משפחות ישראל ונשיאיהם ואח"כ פרשת וישלחו מן המחנה וע"פ מדות מנגד:

**מליזין אחר הארון.**ג"כ ע"פ מדת סמוכים איש איש על עבודתו ועל משאו ובכלל זה גם הארון ועי' במ"ר ריש פר' ד' כל הענין:

**רבנן אמרי מן העגל.**במ"ר פר' ז' סימן ד' ובערוך ערך בטן הגי' בהיפך רבנן אמרי ממתאוננים ר"י ב"ר אמר מן העגל:

**כי פרוע הוא.**ור"ד והצרוע אשר בו הנגע וגו' וראשו יהיה פרוע:

**ממתאוננים.**עי' מ"ש בזה במ"ר שם סימן ד' ועי' ד"ר פר' א' סוף סימן יו"ד בעת מתאוננים:

**לקרדא.**עי' מ"ש בזה במ"ר שם בשם הערוך:

**ובלבד שתהיו מרחקין.**דורש לזרה לשון ריחוק כמ"ש זרה הלאה וזרם מעבר לנהר וכמ"ש וישלחו מן המחנה וזהו הריחוק אך בספר בהעלותך הגי' שתהיו מרחקין אותו יותר ממה שהייתם מקרבין אותו והיינו על השליו שבקשוה בתאוה וחטא ורחקוהו בעונש:

**זרים לאוה"מ.**שנתרחק ישראל והבכורים ונתקרבו הלוים וכמ"ש וזר לא יקרב עליכם וזהו לזרא:

**אכסיריה.**במ"ע ערך אכסוריא פי' בלשון יוני גירוש ושילוח ובעבור זה הובא כל דברי סימן זה לכאן:

**קטפרס.**במ"ע בלשון יוני מכות גדולות ועצומות:

**קטריקי.**בערוך גורס קטדיגי פי' בלשון יוני עונש ועי' שמ"ר פר' למ"ד סימן י"א:

**דונטיבא.**פירש בערוך שברכו במזונות והמ"ע פירש בלשון רומי מתנות שמחלק שר צבא וחילו בעת צאתם נגד אויביהם:

**פרוקופי.**פי' בערוך ובמ"ע כבוד וגדולה:

**שאו את ראש ב"י.**ועי' במ"ר פר' א' גודל הכבוד בזה:

**אנונס.**במ"ע בלשון רומי מזון וסיפוק:

**ע"י עצמו.**הוא העד הוא הבע"ד:

**ר' ברכיה בשם ר"ל.**בא לחתום בנחמה ועי' שמ"ר פ"ר כ"ו סימן ב':