**ראשו כתם פז.**שיר פסוק זה דף כ"ט ב' מדרש שמואל פר' ה' כל הענין:

**חרותים.**מלשון כתיבה כמ"ש חרות על הלוחות שהכתיבה עושה כתם שחור על הלבן:

**זה הסרגול.**שורות שורות כמו השער המסולסול בשורות:

**א"ר שמואל בר אמי.**כאן דברי רשב"א כפולים ואינם מובנים אך במדרש שמואל הגירסא מבוררת והגי' שם א"ר שמואל ב"ר אמי דברי תורה צריכים השחרה והערבה פרנסה מנין מי יכין לעורב צידו אמר רשב"א תדע לך שהוא כן שהרי אליהו זכור לטוב וכו' כמ"ש כאן אמר ר' אמי דברי תורה צריכין השחרה והערבה פרנסה מנין מי יכין לעורב צידו אם אין אדם נעשה אכזרי כעורב וכו' ומ"ש פרנסה מנין פי' שמאחר שצריך להשכים ולהעריב בדברי תורה בלא הפסק ומנין יתפרנס עם אשתו ובניו ושניהם הביאו לדרוש הפסוק מי יכין לעורב צידו. והענין בזה ע"פ מדה י"ז שכאן כתוב שחורות כעורב ובאיוב ל"ח כתוב כי ישוחו במעונות ישבו בסוכה למו ארב מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו ודורשים מ"ש כי ישוחו במעונות על אותם שיושבים בבתי מדרשות ובאהלי תורה וזהו ישבו בסוכה למו ארב בחילוף הא' בע' ערב וא"כ יקשה איך יתפרנסו על זה אמר מי יכין לעורב צידו ולמה דווקא לעורב ודורש לעורב נוטריקון למוד מעורב למוד ממי שנתפרנס על ידי עורב היינו אליהו שנתפרנס ע"י עורב. ור' אמי דורש לעורב כנ"ל למוד מעורב עצמו שהוא אכזרי על בניו וכמ"ש כי ילדיו אל אל ישועו:

**ר' אסי הוה עוסקן.**עוסק לידע מ"ש בתורה על פי בחינת עצמו בדברים שהיה מנסה ועי' לקמן פר' כ"ב סימן א' ר' שמעון הוה עסקן בדברים ושייך כאן למ"ש מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו שמזמין להם צידה שלא כדרך שיעור הברואים שמלקטים בארץ:

**בקדרה חדתא.**שאין שם שיורי אוכלים וסתם פה הקדרה שלא יפלו שם זבובים ויתושים ונמלים:

**ר"י ור"ל.**עי' שמ"ר פר' מ"ז סימן ה' בשינוי גדול וכמ"ש כאן כן הוא במדרש שמואל שם וגם בשי"ר שם בשינוי ע"ש:

**ותקם בעוד לילה.**בפרשת אשת חיל שנדרש על נשמת החכם והצדיק שהוא קם בלילה לעסוק בתורה. ופסוק קומי רוני בלילה ע"פ הדרש ומדה י"ז במשלי ח' הלא חכמה תקרא וגו' מבא פתחים תרונה וכן חכמות בחוץ תרונה ועל זה אמר קומי רוני בלילה:

**ראמות לאויל חכמות.**שכמו אם תלוי דבר ברום הבית ובעה"ב כשאומר לשלוחו תן לי דבר זה התלוי השליח משיב רם וגבוה הוא ולא אוכל להשיגו כך משיב האויל על למוד התורה וכמ"ש בס"ד בשער לא יפתח פיהו בשער התורה הוא בביה"מ ומ"ש באוירו של בית פי' ברום ובגובה של בית וזה משל על רום השגת חכמת התורה שלמעלה משכלו אך באמת שכאשר עוסק בה תמיד בשקידה כתי' כי תבוא חכמה בלבך וגו' וכמ"ש אם תבקשנה וגו' ודעת אלהים תמצא וכמ"ש במדרש הנ"ל עד שאני למד כמוהו פי' כמו הרב:

**רואה אותן קוצים.**דורש קווצותיו מלשון קוצים הם קוצי אותיות ותלתלים מלשון תל תלים הוא בית שנפל ונעשה תל. וכאן צריך להיות המאמר דלקמן של שמע ישראל עד אין לבלותך שמדבר בקוצי אותיות ואח"כ מאמר של ר' אלכסנדרי שמדבר בעקירת אות וכל הענין של שלמה וכן הוא במדר"ש שם ובשי"ר שם וכאן נתחלפו המאמרים:

**אמר ר"א ב"ר חגאי.**בשם ר"א קרובה כך כוונת המדרש ודרך הירושלמי כשמביא אמוראים שאומרים זה בשם זה שדולג תיבת בשם:

**קרובה.**עי' מ"כ ובמוסף ערוך פירש איש בקי בהלכות ודינים נקרא בלשון יוני קרוב:

**כל אומות העולם.**בשי"ר שם הגי' כל באי עולם:

**לעקור דבר אחד.**בשיר שם הגי' לעקור יו"ד קטן שבאותיות:

**ומי קטרגו.**בא לדרוש מ"ש מלכים א' י"א ג' פעמים שטן א' בפסוק י"ד ויקם ה' שטן לשלמה ב' בפסוק כ"ג ויקם אלהים לו שטן ג' בפסוק כ"ה ויהיה שטן לישראל כל ימי שלמה היינו כנגד ג' לא ירבה שעבר וזהו מי קטרגו כנגד מי הם הג' שטנים. וכמ"ש ריש שי"ר ג' עבירת עבר ג' שטנים נזדווגו לו ולא נמצא בפסוק רק שנים הדד ורזון אלא ע"פ מדה י' חושב גם פסוק כ"ה ויהי שטן ודו"ק:

**יו"ד של ירבה.**שהיו"ד הוא עיקר משמעות של הציווי שבלא יו"ד מורה עבר לא רבה והיו"ד מורה צווי ואזהרת לא תעשה:

**ספר משנה תורה.**שהמלך מצווה לכתוב לו את משנה התורה שבו כתובים ג' מצוות אלו ועל שלא קיים שלמה מ"ש בו ע"כ קטרג עליו:

**צא לך.**כך דרך העולם כשאחד אומר דבר שאינו מתקבלו אומר לו חבירו לך ובלע"ז (גייא) וכן בסמוך צא לשעבר ולדעת רשב"י שאמר ספר משנה תורה מרומז במ"ש מלכים א' י"א יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת פי' שהיה ספר משנה תורה עמך תמיד שקראת בו בכל יום המצות שכתוב שם והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וגו' לשמור שכתוב שם הג' מצות ולא שמרת וזהו הקטרוג של משנה תורה עליו ומ"ש שהשיב שאינה בטלה לעולם שהרי באמת מפורש שסר לבבו ונתקיים מ"ש בתורה ולא נתבטל הרי שהשיב לה כן. ודברי ר"ה בשם ר"א ודברי ריב"ק הובאו לקיים דברי ר' אלכסנדרי שאפילו יו"ד של ירבה ושל שרה לא נתבטל:

**שמע ישראל.**כל מאמר זה שייך לעיל בדברי ר' זעירא שאפילו על קוץ אחד יכול לעשות העולם תילים וחורבן וכל המאמר הוא דבר והפכו ד' ר' ר' ד' ח' ה' ה' ח' ב' כ' כ' ב':

**אין קדוש כה'.**וס"ד כי אין בלתך ואיך אין בלתו והרי העולם עם מלא הברואים ע"כ דורש ע"פ מדה ט' אין בלתך אין לבלותך כמ"ש ריש ברכות והובא דרך אגב:

**פתר קרי' בת"ח.**שכל הדורשים דלעיל דרשו על התורה ועל זמן הלמוד ור"י בר"ס דורש על גוף הת"ח שחורות כעורב וכתוב אחד אומר מראהו כלבנון והם שני כתובים מכחישים והכריע כאן בעוה"ז מקום המעשה והנסיון והמבחן וכאן בעוה"ב מקום השכר והתענוג העולם ופסוק מראהו כלבנון פי' על הקב"ה ואיך דורש על הת"ח אך באמת שהגם שכל הפרשה מדבר בהקב"ה כמ"ש מה דודך מדוד וגו' דודי צח ואדום עם כל זה אין הכוונה בשבחו של עצמותו יתעלה כו' כי אם בשבחים הנמשכים ונאצלים ממנו אל התורה ואל הנביאים והחכמים שכל הוד משה וחזיון הנביאים ואור פני הת"ח הכל ממנו ע"פ זכות התורה ובהם מדבר שזהו שבחו ותהלתו:

**מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו.**הנה בפסוק זה הוא בנחום ב' שמדבר בנינוה וצ"ע איך דורש על ת"ח וכן הוא לקמן פר' למ"ד סימן ב' שהצדיקים ידמו לעתיד לשבעה דברים ואחד מהם מראיהם כלפידים כברקים ירוצצו וכן הוא בשי"ר שם אך כוונת המדרש לדרוש כמ"ש יחזקאל א' פסוק י"ג ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים וגו' ומן האש יוצא ברק אשר על פסוק זה סמכו חז"ל מה שדרשו לעיל ריש פרשה א' ולקמן סוף פרשה כ"א שהיו פניהם בוערות כלפידים שבזה היו דומים הנביאים למלאכים וחיות הקודש וא"כ מקשה איך מדמה הפסוק את הרשעים לחיות הקודש על כן דורשים מ"ש כאן מראיהם כלפידים ג"כ על הצדיקים וכל הנ"ל ושייכות הענין שם בנחום ב' כי שם בפסוק ג' כתיב כי שב ה' את גאון יעקב כגאון ישראל ובפסוק ה' שם מראיהם כלפידים ודורש ומחבר פסוק זה לפסוק ג' ע"פ מדה ל"א את גאון יעקב כגאון ישראל מראיהם כלפידים היינו לעתיד וע"פ מדה ז' וי"ז כמ"ש אצל החיות ומ"ש כאן במדרש מראיהם כלפידים מראהו כלבנון לאו דווקא אלא הכוונה על כל שבע המעלות שמבואר לקמן פר' למ"ד סימן ב' הנ"ל שיהיה לצדיקים לעתיד וצ"ע למה אינו חושב שם מ"ש כאן מראהו כלבנון:

**בפרשיות של תורה.**פסוק שחורות כעורב ואגב דרשה זו הובא דרשת כל פסוק ראשו כתם פז לכאן ומ"ש שחורות פי' כעורות שמדברת מדברים מאוסים זיבות דם וצרעת ושחין עכ"ז כעורב מלשון וערבה לה' מנחת יהודה מלשון מתיקות ונעימות כמנחה לריח ניחוח ומ"ש זיבה ונגעים נדה ויולדת לא חשב כסדר שהם כתובים נדה ויולדת בריש תזריע נגעים כל סדר תזריע ומצורע זיבה בסוף מצורע ועל זה רמז התנא באבות סוף פ"ג קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות כשבת כציצית כתפילין וכו' אע"פ שהן שחורים וכעורים אך תקופות וגימטריאות אע"פ שהם חכמות רמות ונשגבות ונצטוינו לעסוק בהם אינם אלא כמו פרפראות לחכמה שעיקר החכמה היא חכמת התורה ומצותיה שבהם נברא העולם ובהם העולם מתקיים:

**בעצלתים ימך המקרה.**קהלת רבה פסוק זה דף קי"ב כל הענין:

**בימי ירמיה.**שחרב בהמ"ק בימיו ודורש ימך מלשון ואם מך הוא והמקרה על תקרת הבית דבר שהיה לנו לתקרה וסכך נעשה מך וחרב והסיר ממנו המסך המסכה. ומצאתי בערוך ערך דכוס דגריס גלי דוכסיא ובספרים אחרים גלי בולאות שגלי השרים והעשירים עי' שם שדורש מסך על נסיכים ודוכסים על גלות יכני' עם החרש והמסגר כמ"ש בסוף הפרשה וכדלעיל פרק י"א סי' ב' וכמ"ש נסיכי סיחון וכמ"ש לנסוך מסכה ולא רוחי. ועי' פתיחתא כ"ג באיכה רבתי פסוק והצרוע דף נ"ג ודרשה זו שייך לפסוק הקודם אי לך ארץ שמלכך נער ואז בעצלתים ימך כנ"ל והבן:

**אית מינה אליסים.**עי' שי"ר פסוק נרד וכרכום דף כ"ח א':

**חטטין.**כמ"ש חז"ל רחץ פניו ולא נגבם יפה פניו מתבקעות או עולה בהם שחין והלחה נוזלת. זהו ידלוף הבית על בית הגוף:

**מי מתנבא פסוק זה.**הנה בפסוק מפורש מריש פרשה ט"ו עד סוף פסוק ז' נבואת עזרי' בן עודד ומהו זה ששואל המדרש ומי מתנבא פסוק זה איזה ספק יש בזה ויתכן על שפסוק א' מבואר שהיא נבואה והבטחה עתידה אך פסוק ב' ג' ד' ה' ו' נראה דרך ספור מעבר והוה וא"כ יתכן שכותב הספר כתב אותם אך מאחר שפסוק א' ופסוק ז' הוא נבואת עזרי' בן עודד א"כ גם הפסוקים אשר ביניהם ג"כ נבואת עזרי' בן עודד.

**שאין מדת הדין.**שלא יתכן שיתנבא הנביא שלא יהיה לישראל אלהי אמת והיה די שיאמר ללא אלהים ותיבת אמת מיותר והלא אסא ודורו היו צדיקים ועבדו לאלהי אמת ע"כ דורש שפי' שלא עשו כפי הדין באמת או שלא נעשה בהם מדת הדין וכן מ"ש וללא תורה שהרי מפורש כי לא תשכח מפי זרעו וכמ"ש לעיל פר' י"א סימן ג' ע"כ דורש שעתידין סנהדרין לבטל ותשתכח ביאור ההלכות וירבו הספקות:

**שדוחקים את הקץ.**שיבא קודם זמנו ומביא ראיה מפסוק ותמהר ותורד כדה שזמן הורדת הכד היה כשתבא לביתה ולמען אליעזר הקדימה להוריד ואין זה מלשון מהירות וזריזות כ"א מלשון הקדמה וכן אמרו לנמהרי לב ובא לפרש מהו דחיקת הקץ היינו מ"ש צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבא ואראה וגו' דמעתי לחם יומם ולילה זהו דחיקת הקץ וכן כל מזמור מ"ב זה עד מתי תשתוחחי נפשי ותהמי עלי על מ"ש איה אלהיך ועל אמר הנה אלהיכם וגו' גמול אלהים הוא ולא פירש למי ינקום ויגמול ועל פי מדה י"ז שמפורש בכמה מקומות שינקום מאויבי הש"י שהחריבו ביהמ"ק והגלו אותנו והשמדונו דורש כאן ע"פ מדה ט':

**וכי ימים רבים.**שמאחר שלא פירש כמה הם בהכרח ילמוד מאלו מימים שאצל אליהו או שאצל אחשורוש וילמוד סתום מן המפורש ועל כלם יקשה למה קורא אותם רבים שלא היו רבים כל כך באמת ובשביל דרשה זו הובא כל הענין לכאן ועי' דרשה זו בשמ"ר פר' א' סימן ל"ד ועי' מדרש אסתר פסוק בהראותו דף ק"כ:

**ג' חדשים בראשונה.**ובמדרש אסתר הגי' חודש בראשונה וחודש באחרונה ויב"ח באמצע:

**ויהי בימים הרבים.**וימת מלך מצרים שנאמר על זמן מיתתו עד שהועד מלך אחר לפי פשוטו ולפי הדרש על ימי צרעתו שהיו ימי מספר:

**א"ר שמלאי.**בסוף הפרשה והדוה בנדתה שאחר י"א יום של ימי זיבה מתחיל ז' של נדה שלכך קורא אותו התורה בנדתה ולא בזיבתה הרי שמדבר בדוה שהיא הזבה כנ"ל וגם בנדה שהיא אחר הזיבה שהתורה שוקלת צערה שגרמה חוה שתתקלל עם כל דורותיה:

**שנים ושלשה ימים.**היא הזבה שרואה דם ב' וג' ימים נקראת בשם מיוחד נדה על שם שנדה ומתרחקת מבעלה ומכל ב"א טהורים כמ"ש והדוה בנדתה כפשוטו שקורא לדוה וזבה נדה וכן לנדה בימי נדה וקראה אותה התורה בשם נדה על ששוקלת התורה בצער האשה כנ"ל אנו כנסת ישראל שפירשנו וכו' על אחת כמה וכמה שהקב"ה מרחם עלינו וקורא אותנו נדה כמ"ש כטומאת הנדה היתה דרכם לפני וכמ"ש היתה ירושלים לנדה ביניהם וכשם שנדה חוזרת לטהרתה כך אנו יחזירנו הקב"ה ויטהרנו ב"ב:

**אמרו כיון שעלה.**ב"ר סוף פר' צ"ד:

**בדפני של אנטוכיא.**כתב הערוך דפני היא רבלה ובמ"ע כתב שהוא שם מגרש של עיר אנטוכי וגם מקומות אחרים נקראים כן על שם אילנות דפני הנטועות שם:

**באו אצלו.**הסנהדרין באו אל יהויקים:

**זקנתך לשבע בן בכרי.**אולי צ"ל זקנך היינו דוד כי מה שעשה יואב נקרא על שם דוד גם יתכן שמ"ש זקנתך היינו האשה חכמה שקראה את יואב מן העיר שעשתה כן למען דוד:

**ויתנוהו בסוגר בחחים.**בריש הענין כתוב שא קינה אל נשיאי ישראל עד ויביאוהו בחחים אל ארץ מצרים זהו יהואחז כמפורש במ"ב סוף כ"ג ואח"כ כתוב ותקח אחד מגורי' וגו' עד ויתנוהו בסוגר בחחים ויביאוהו אל מלך בבל וכמ"ש בסוף ד"ה ב' עליו עלה נ"נ מלך בבל ויאסרהו בנחושתים להוליכו בבלה ובהכרח לפרש שלמענו עלה נבוכדנצר לדפני של אנטוכי והביאו את יהויקים אליו ואסרו בנחושתים להוליכו לבבל אך לא הוליכו שמת בידם וזהו למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל שהחזירו אותו מת אל ארץ ישראל וכמ"ש בסוף מלכים ב' על צדקיה שהוליכו אותם אל מלך בבל רבלתה וכן אח"כ על שרי צדקיהו ג"כ אל מלך בבל רבלתה היה אצל יהויקים:

**בחיים כתיב.**הנה אין כאן קרי וכתיב אלא שדורש בחחים שאין פירוש התיבה ידוע שמ"ש אצל סנחריב ונתתי חחי באפיך ומתגי בשפתיך הוא דרך משל ע"כ דורש א"ת בחחים אלא בחיים וכן אצל יהואחז כתוב בפ' הנ"ל בחחים והיה בחיים כמ"ש ויביאוהו אל ארץ מצרים וימת שם:

**והחזירו בכל ערי יהודה.**נרמז במ"ש לא ישמע קולו אל הרי ישראל ואם לא הביאוהו שם איך ישמע קולו אלא שהביאו אותו שם מת ע"כ לא נשמע שם קולו:

**בפרדימס.**פירש במ"ע חצר לפני הבית היינו מ"ש שם ויביאוהו במצודות חצר מוקף מחיצות:

**קבורת חמור יקבר.**ור"ד כה אמר ה' אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה ותחלה כתיב קבורת חמור יקבר וקבורה בארץ ואח"כ אמר סחוב והשלך להלאה משערי ירושלים והכריע שקברוהו בחמור והשליכו החמור מחוץ לשערי ירושלים. ועי' בס"ע פרק כ"ה כל ענין זה ור' נחמיה סובר שמ"ש קבורת חמור יקבר שהיו כמה מיני קבורות כי חתכו ממנו חתיכות והאכיל לכלבים והיה לו הרבה קבורות ובדברי ר"י נזכר והחזירו בערי יהודה כי מלך יהודה היה ומן הסתם החזירו אותו ליהודה וכמ"ש סחוב והשלך הלאה לשערי ירושלים ובדברי ר"נ נזכר בערי ישראל כי אז כבר גלו עשרת השבטים ונשארו מעט מאיזה שבטים באיזה ערים ומלכו עליהם מלכי יהודה כנזכר אצל חזקיהו בד"ה ב' וחז"ל דרשו שירמיה החזיר מעשרת השבטים ויאשיהו מלך עליהם וכן בניו:

**שהושיב בירניות.**כמ"ש בערוך ערך ברן ג' שהושיב יהויקים נשים בורניות וכו' כל המאמר כמו כאן וכתב מ"ע בירן פירושו כמו שדה בור שאינו נזרע וציירן פי' צרורות ועגונות ודורש מ"ש שם ביחזקאל י"ט וילמד לטרף טרף אדם אכל וידע אלמנותיו ועריהם החריב וגו':

**המליך את יכניה.**כמ"ש סוף מלכים ב' ומ"ש וישב בדפני של אנטוכי' אצל יכניה נלמד ממ"ש אצל יכניה מ"ב כ"ד בעת ההיא עלו עבדי נ"נ מלך בבל ירושלים ותבוא העיר במצור. שהוא בעצמו היה ירא לבוא לירושלים פן יעשה לו הש"י כאשר עשה לסנחריב כמ"ש פסיקתא פר' כ"ו סימן ו' לכך כל פעם שבא היה יושב ברבלה והיה שולח עבדיו וגלות יכניה ושריו מפורש שם ומ"ש ויבוא וגו' על העיר היינו לרבלה כך הוא דעת חז"ל ומשם היה מצוה על עבדיו איך יצורו על ירושלים ושאר פרטי המעשה צ"ע מנין לו. ועי' ירושלמי שקלים פרק ו' הלכה ד':

**משא גיא חזיון וגו'.**וכתיב שם כל קציניך נדדו יחד היינו מ"ש שגלו עם יכניה כל השרים והחרש והמסגר וכל העשירים לא נשאר זולת דלת עם הארץ ואז עלו כלם לגגות ושם כתיב ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער היינו על אוצרות ביהמ"ק. ודרשו שלכך עלו לגגות למסור מפתחות האוצרות שלא יפלו בידי השונאים ועי' תענית כ"ט בא"א ופתיחה כ"ד דאיכה בא"א ומ"ש שהיו עולים לראשי גגותיהם ונופלים ומתים דורש ממ"ש שם חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה ולא פירש איך מתו הרי בהכרח למוד מענינו והוא מפורש. שכבר פירש שעלו כולם לגגות ולא כתב שירדו כי זה היה מיתתם שנפלו ומתו:

**וגלתה סנהדרי גדולה.**הם בכלל מ"ש שריו ועבדיו והחרש והמסגר וכמ"ש אצל מרדכי ואסתר אשר הגלה עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה ומרדכי הוא מרדכי בלשון מראשי סנהדרין:

**העצב נפוץ נבזה.**וס"ד האיש הזה כניהו ומ"ש לעיל פר' יו"ד סימן ג' כל הענין וכאן בקצרה:

**באותה שעה.**כשעשה תשובה:

**באותה שעה ישבה.**כשעשה תשובה והתיר הקב"ה שבועתו התישבו הסנהדרין בדעתם שעתה בגלות בבל שהיה בימיהם לא נשאר זרע למלכי בית דוד כי צדקיהו היה יושב בבית האסורים ובניו כבר נשחטו לעיניו ויכניה כשגלה לא היה לו עדיין בנים שהרי היה בן שמונה שנה כשמלך וג' חדשים מלך לפי מ"ש בד"ה ב' בסופו ואף לפי מ"ש במ"ב כ"ד שהיה בן י"ח שנה עכ"ז כשחשב הכתוב מי אשר גלו עמו ובפרט לא חשב לו בנים שלא היו לו ואיך יתקיימו כל הנבואות של משיח צדקנו שיהיה מזרע דוד ובד"ה א' סוף ג' מפורש אשר שלשלת היוחסין של דוד יצאה מיכניה והיינו ע"פ מעשה סנהדרין אלו:

**שמירה שמירמית שמירעם.**שעל שעשתה מצוה גדולה מאד לקיים דבר ה' של כל הנביאים שכלם התנבאו על משיח צדקנו מזרע דוד ע"כ חקרו חז"ל על שמה ושיהיה שמה הטוב לזכר עולם אך איך דורשים כן ואיזה סמך יש להם על הפסוק ואיך דורשים שם שמירעם אם אינו בפסוק כל זה נעלם ממני:

**דרך קנקלין.**כי מפורש כתוב אסיריו לא פתח ביתה וא"כ לא נכנסה לו דרך פתח אלא דרך שלשול מן המעזיבה כדעת רבנו או כדרך קנקלים שפירש הערוך שכן נקרא אבן שיש בו חלונות רבים ועי' ב"ר פר' ע"ח סימן ח' ושם פירש חדרים:

**כשושנה אדומה.**שם כינוי לנדות עי' לעיל ריש פר' י"ב וכמ"ש שי"ר ריש פסוק שררך דף ל"ד ב' סוגה בשושנים כשושנה אדומה:

**גם את בדם בריתך.**עיין לעיל פר' ו' סימן ה' דרשה אחרת וכאן דורש על יכניה כמ"ש ושלחת אסיריך מבור היינו יכניה שהיה אסור בבית כלא ל"ז שנה כמ"ש סוף מ"ב:

**הדם שבסיני.**שע"י שמירת מדם נדה נזכרתי לכם דם בריתכם. שבסיני כרת עמנו ברית בדם כמפורש בסוף משפטים כמ"ש לעיל פר' ו' סימן ה' באריכות:

**ארפא משובותיכם.**ירמיה ג' כ"ב: