**הכל כאשר לכל וכו'.**בתנחומא ריש ואתחנן הגירסא כמו כאן וכן הוא בקוה"ר פסוק וראיתי את כל מעשה אלהים דף ק"ו א' אך בתנחומא כאן הדרשה באופן אחר:

**א"ר יוחנן.**ב"ר פר' למ"ד סימן ו' וש"נ:

**והקריב שם בנו.**כי נח ברכו ברוך ה' אלהי שם וגו' וישכון באהלי שם וגם כתוב עליו והוא כהן לאל עליון שהוא הקריב קרבנות של דורו:

**זה פרעה נכה.**מ"ב כ"ג דה"ב ל"ה שהרג את יאשיה ושלל הכסא וכמ"ש באריכות בתרגום שני ובמדרש אסתר סוף פסוק בימים ההם דף קי"ט:

**ולטוב זה משה.**שמ"ר פר' א' סי' י"ט וש"נ ומבואר וכאן קיצור:

**בטהרתן של ישראל.**כמ"ש לפני ה' תטהרו ע"י הקרבנות שהקריב אהרן וטהרם מטומאת מת באפר פרה וטהרם מטומאת צרעת ובתוכחתו וצדקתו רבים השיב מעון ולטמא אלו מרגלים שטמאו עצמם בלה"ר שהוציאו דיבה על א"י ונשפטו משה ואהרן עם המרגלים במשפט אחד:

**ויזבח לו אחאב.**צאן ובקר לרוב ולעם אשר עמו והיה לסמוך תיבת לו אצל מ"ש ולעם אשר עמו ולמה הפסיק ע"כ דורש אצל הרשע לגנאי לי זבח ליהושפט לכבוד בשר ודם ולא לכבוד הש"י לקרבנות:

**זה מת בחצים.**באחאב כתב ואיש משך בקשת לתומו ויך את מלך ישראל וביאשי' כתב ויורו המורים למלך יאשיהו:

**השבעו לו.**והאמין בשבועתם ומסר להם נפשו מזה הביא ראיה שהיה ירא שבועה וכל שבועה הוא בשם ה' וכמ"ש חז"ל על פסוק כי הגיד לה את כל לבו ידעה ביה דלא מפיק ש"ש לבטלה ובהיפך בצדקיה שהיה קל בעיניו להשבע בשמו וזהו כנשבע ומי שרגיל בשבועות נכשל לעבור עליהם ומ"ש כנשבע הוא ההיפך של כאשר שבועה ירא שהנשבע אינו ירא שבועה. ע"פ מדה ט':

**ר' לוי פתח.**לעיל פר' י"ז בסימן א' ושם הגירסא הוללות רעות ובתנחומא כאן ריש סימן ב' הגירסא כמו כאן חלחליות רעות והענין אחד:

**צווח להון אלליא.**קורא להוללים אלליא לשון נופל על לשון שהשמחים בשמחת עוה"ז מביאים צרה ויללה וקינה בעולם ובתנחומא הגי' קורא להם פסוק זה הוללים אלו שהם מביאים אלליא לעולם:

**תפוח עקיבו.**בעקב יש בשר בולט כמו תפוח עגול. ועי' כל זה מדרש משלי בסופו. ופי' אדם הראשון היה לו במה לשמוח יותר מכל דורותיו באי עולם הזה ועכ"ז לא שמח שנתקלקל מיד ולשון התנחומא אדם הראשון לא שמח בעולמו ואתם מבקשים לשמוח בעולמי ר' לוי בשם רשב"י וכאן נראה חסר:

**י"ג חופות.**מאמר זה מבואר היטב באריכות בב"ר ריש פר' י"ח קחנו משם:

**נולד לו בן לק' שנה.**ועד שלא נולד לו בן משרה הגבירה לא שמח ולאחר שנולד קודם שנשא אשה והוליד בנים לא שמח ולא עוד אלא שנאמר לו בעודו בחור קח נא את בנך וגו' והעלהו שם לעולה:

**לאחר ג' ימים.**עי' ב"ר ריש פר' נ"ו:

**תדע שכן שחזר יצחק.**תדע שאברהם לא שמח בעולמו שאף לאחר שחזר מן העקדה ועמד בנסיון היה לו לשמוח ולא שמח שאז מתה שרה:

**דריותא.**שכורה מן הצרות:

**צווחה ששה קולות.**כמ"ש פדר"א פרק ל"ב בכתה שלשה בכיות כנגד שלש תקיעות שלשה יללות כנגד שלשה יבבות ופרחה נשמתה ומתה והכוונה בהיפך שאנו עושים בר"ה תקיעות ויבבות לזכרון מיתת שרה:

**מהר המוריה בא.**מעקדת יצחק שהיה סמוך לזה ודורש סמוכין וכמ"ש ב"ר פר' נ"ח סימן ה':

**לך אכל בשמחה לתמך.**וס"ד כי כבר רצה אלהים את מעשיך. רצה את קרבנך. ועי' כ"ז בקה"ר פסוק זה באריכות דף ק"ו ב':

**ה' כתרים ביום אחד.**בסדר עולם סוף פרק ז' איתא ארבעה שמחות ואבל אחד יבמה מלך ובעלה כה"ג אחיה נשיא ובניה סגני כהונה הם נדב ואביהוא ואבילה משני בניה נו"א וי"א אף בן בנה משוח מלחמה זה פנחס וכן בקה"ר פסוק לשחוק אמרתי מהולל דף פ"ז ב' הגי' ד' שמחות וכן בסוף מדרש משלי ד' שמחות וכן בילקוט כאן. וכן העתיק רבינו בחיי ובזבחים ק"ב איתא ה' שמחות וכן בשיר פסוק מי זאת עולה בסופו איתא ה' שמחות שסוברים כיש אומרים שבסדר עולם שהיה פנחס משוח מתחלת הארבעים שנה כמו שהיה במלחמת מדין בסוף הארבעים שנה וסוברים כמ"ש זבחים ק"א שהיה פנחס כהן מתחלתו ומי שסובר ד' שמחות סובר שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי ע"ש בזבחים ק"א וק"ב. ומ"ש שני בניה סגני כהונה כן הגירסא בכל המקומות הנ"ל וכמפורש בסדר צו ובסדר שמיני רק בזבחים ק"ב איתא בנה סגן היינו נדב הבכור. ומה שאמר שראתה אלישבע שמחות ולא אמר על אהרן כי אהרן היה חסיד שבחסידים ולא היה מחזיק טובה לעצמו לשמוח בגדולתו וגדולת בניו שאם היה מחזיק טובה לעצמו ומרגיש בגדולתו לא היה רוה"ק שורה עליו אך אלישבע זהו עבודתה לשמוח בגדולתם אשר ע"פ הש"י ומה שלא חשבו גם אלעזר ואיתמר שהיו ג"כ כהנים כי לא כהנו כ"א אחר מיתת נדב ואביהוא וכמ"ש במדבר ריש ג' וימת נדב ואביהו ויכהן אלעזר ואיתמר אבל לא בחייהם:

**לשחוק אמרתי מהולל.**מדרש קהלת סוף פסוק זה דף פ"ז:

**עד שגמרו סעודתם.**שלא רצה להפסיקם ולצערם ולהפסיד המצוה שאכלו אצלו ת"ח וצדיקים ובקוה"ר שם איתא שהניחם גם לגמור ברכת המזון רק אחר ברכת המזון שצריכים לברך ברכת חתנים ז' ברכות אז גלה להם שיברכו ברכת אבלים וכאן חסר מ"ש בקוה"ר שם מה מעורב היה השחוק של אלישבע בת עמינדב ואגב זה הובא גם המעשה של כבלי:

**אם על פיך יגביה נשר.**כל הענין בתנחומא כאן סימן ג'. וגם שם לא ינוח לידע הפירוש הנכון כי נשתבשא הגירסא בשני המקומות אך הגי' הנכונה כמ"ש בפסיקתא רבתי פר' מ"ז אלא גדול אתה מאהרן וכו' וכבודו היה מלא הבית ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת כי מלא כבוד ה' (את בית ה') ובזמן שהוא (ר"ל הכהן גדול) נכנס הייתי חולק לו כבוד ומסלק את כבודי בין שני בדי הארון הוא שאמר איוב (פי' בספר איוב שאמר לו הש"י) אם על פיך יגביה נשר אר"ת על פיך היה הקב"ה מגביה כבודו בין שני הכרובים בכניסתו של אהרן יגביה נשר זה הקב"ה כנשר יעיר קינו. וכי ירום קינו סלע ישכון ויתלונן אע"פ שהיתי מרים ראשי כבודי בכניסתו אלא סלע ישכון כשהיה יוצא היה חוזר וממלא את הבית ד"א סלע ישכון בבנין ראשון שהיה שם ארון ואפילו בבנין שני שלא היה שם ארון אלא אבן היה שם היה כבודי על שן הסלע ומצודה. ד"א ישכון תשובה למי שאומרים הן שאמר הקב"ה אני בונה ביהמ"ק ובנה אותו וחטאתם החריבו ועוד אינו נבנה אמר לו שכן אינו אומר אלא סלע ישכון לן אינו אומר אלא ויתלונן היכן הוא מלין על שן סלע ומצודה משם חפר אוכל משם תייר לו את השנה אם טובה ואם רעה כשהיה כ"ג מתפלל ואומר יהי רצון וכו' ואין חפר אוכל וכו' מלשון ויחפרו לנו את הארץ למרחוק עיניו יביטו שהיתי מגלה מה אני עתיד לעשות לרחוק ואחר כל הכבוד הזה כשנכנסו בניו להקריב שלא ברשות לא הקפתי להם אלא חנקתי שני אפרוחים שנאמר ואפרוחיו יעלעו דם ואעפ"כ לא סלקו כבודי מהם אלא ובאשר חללים שם הוא השכינה שאו את אחיכם מאת פני הקודש כאדם שאומר לחבירו הכנסו העבירו את המת מפניו של אבל עכ"ל. והמדרש והפסיקתא מלמדים זה על זה ומה שחסר כאן מילא כאן ועל המעין להתבונן בשני המקומות. וענין הדרשה שלפי הפשט יקשה מ"ש אם על פיך יגביה נשר שאין כאן הודעה חדשה לאיוב שהכל יודעים זה שהנשר מגביה לעוף ואיך ילמוד מזה לענין היסורים שלו שלא להתרעם ע"כ דורש ע"פ מדת ממשל ועל פי גז"ש שהיא תוכחה נפלאה לאיוב שאהרן שתק על יסורים שלו וקבל באהבה ואתה מתרעם וכלשון הפסיקתא אלא גדול אתה מאהרן:

**מציון מכלל יופי שם הופיע חסדו לברוא העולם.**ומ"ש דתנינן יומא דף נ"ג ב' במשנה. ודורש כפול לשון סלע ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה סלע ישכון בבית ראשון על שן סלע בבית שני שהאבן שתיה היה יוצא מן הארץ כמו שן ועי' ב"ר פר' מ"ח סימן ו' מצודת סלעים משגבו אלו ענני כבוד כמ"ש כאן סלע ומצודה ודורש עוד ויתלונן לינות הרבה היינו לעתיד לעולם ועד וכאן צריך לגרוס תחילה משם חפר אוכל מלשון ויחפרו וכו' מתוך אותה אבן שתיה היה כה"ג מתפלל בסיפוק מזונותיהם (של ישראל ואומר יהי רצון) מספר כד הקמח וכו' ואח"כ כיצד היתה תפלתו של כה"ג וכגירסת הפסיקתא כן הוא בספר כד הקמח לרבינו בחיי ובפירושו על התורה ג"כ ומ"ש לינה אחת ליתא שם ושם. ותפלה לכה"ג לדורות אך אהרן היה מתפלל כפי דורו:

**אפרוחיו מגעגעין באדמה.**בערוך ערך עגעג ובדם ענבים סותו תרגום ירושלמי מגעגעין בדמא. ובויקרא רבה ריש אחרי מות ובפסיקתא דא"מ ואפרוחיו יעלעו דם חמי גוזליו מגעגעין בדמא ושתיק עכ"ל. וכוונתו שתיבת עגעג פי' מלשון כסכוס ופרפור וגלגול כענין הכביסה ובמדרש איכה פסוק בלע ה' דף ע"א תרנגלת מגעגע בקיטמא ובמדרש תהלים כ"ג הבאר מעלה להן מיני דשאים והיו מגעגעין בהן וכן הוא בשי"ר פסוק נופת תטופנה דף כ"ז ופי' מתגלגלין:

**שם הוא השכינה.**היינו הנשר הנ"ל שהוא הנושא של כל פסוקים אלו שדורש:

**אף לזאת יחרד לבי.**עי' תנחומא כאן סימן ד' וכן הוא בתרגום איוב על פסוק זה על בניו דאהרן התנבא. כי שם כתוב אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו שמעו שמוע ברוגז קולו והגה מפיו יצא תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ היינו מ"ש וירא כבוד ה' אל כל העם וגו' וירא כל העם וירונו ששבחו והללו את ה' והיה יום שמחה בשמים ובכל הארץ וכמ"ש באריכות במ"ר פר' י"ב כל הפרשה ועי' שם סימן ז' שעל זה כתוב הודו על ארץ ושמים ופסוק כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ וזהו תחת כל השמים ישרהו ואורו יהי ראוי שביום זה לא יהיה צרה ורוגז אך לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו וישמעו שמוע כי ברוגז קולו במקום והגה מפיו יצא היינו באוה"מ שהיה מדבר משם עם משה משם יצא הרוגז ביום אשר תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ ואז ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו:

אמר הקב"הבתנחומא כאן הגי' אמר איוב ובתנחומא כאן סימן ח' הגי' אמר אליהוא כי פסוק זה אמרו אליהוא ומ"ש איוב פי' שכתוב בספר איוב ועל שאמרו ברוה"ק יכול לומר אמר הקב"ה ומ"ש ויתר ממקומו כמ"ש ויצא לבם ות"א ונפק מדע לבהון וכן כאן שמתמה על דבר שלא יסכים עליו בינת הלב אמר ויתר וקפץ ממקומו ומהו גודל התמהון על פי מדה י"ז שמפורש בתורה וינח משה את המטות לפני ה' ויוצא פרח ויגמול ציץ וכל המטות תלושים ויבשים ובני אהרן נכנסו לפני ה' חיים ולחים ונשרפו. והנה ענין מטה אהרן היה אחר בני אהרן אך על הדורש לדרוש מ"ש מפורש בתורה לפנינו. ובתנחומא כאן סימן ח' וז"ל שאליהוא צפה באלו ובאלו בבני אהרן ובמטות ופי' שצפה ברוה"ק ועי' בדומה לזה ד"ר פר' א' סימן י"ז שדורש מדבר שהיה בעת החורבן על פסוק רב לכם סב את ההר הזה וכן כאן מטיטוס על שצפה אליהוא ברוה"ק במה שיהיה:

**גידר את הפרוכת.**לקמן פר' כ"ב בסימן א' וגידר פירושו דקר וכן הוא בילקוט כאן:

**גם ענוש לצדיק.**וס"ד להכות נדיבים על יושר. צדיק לשון יחיד ואח"כ נדיבים לשון רבים ואיך אמר להכות נדיבים על יושר ולמה יכה על יושר ע"כ דורש על אהרן שעל חטא העגל נענש במיתת בניו כמ"ש לעיל פר' י' סוף סימן ג' ועכ"ז מפורש כאן שמתו בחטאם שאם לא חטאו לא היה טוב בעיני ה' שימותו בעונש אהרן ועכ"ז כתוב כאן בקרבתם לפני ה' שהתנדבו להתקרב לפני ה' לעשות הישר בעיני ה' אלא שלא נשמרו מהחסרון והחטא שהיה במעשיהם וע"כ ג"כ לא טוב שע"פ מדה כ"ב לא טוב הראשון שייך גם לס"ד על יושר לא טוב כמ"ש בסימן ט' שקשה כו' לפני הקב"ה מיתתם שע"כ כתוב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' שאין כאן במשפט בו"ד שכאשר ישפוט בחטאו לא יצווה העם לבכות עליו כמ"ש באוריה ויואב. וזהו כוונת המדרש אע"פ שהיה בזה עונש לאהרן ובניו חטאו עכ"ז נקראו נדיבים ובעלי יושר והפסוק קובל שהוכו על יושר ולא טוב הדבר בעיני ה' ית':

**תני ר' אליעזר.**ירושלמי שביעית פרק ו' וירושלמי גיטין פר' א' ת"כ סדר שמיני עירובין ס"ג ובתנחומא כאן:

**לאמא שלום.**אשתו של ר' אליעזר היתה שמה כך אחותו של רבן גמליאל והיתה ידועבשמה:

**א"ל נביא אתה.**עי' בהקדמה של ספרי מדרש תנאים על הפר"א פירוש מאמר זה באריכות:

**כמחנה ישראל.**במכילתא יתרו על פסוק ויעמוד העם מרחוק מפסוק זה ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים וכמ"ש בעירובין שם א"ר בב"ח לדידי חזי לי האי אתרא והוי י"ב מיל:

**יתי עלי.**לשון שבועה הוא על דרך מ"ש כה יעשה לי אלהים:

**ר' תנחום ב"ר ירמיה.**סנהדרין דף ה' בשינוי:

**בשביל ד' דברים.**במ"ר פר' ב' סימן ט"ז ותנחומא כאן:

**על הקריבה.**שנכנסו כמ"ש בקרבתם לפני ה'. ועל ההקרבה כמ"ש ויקחו שני בני אהרן ויתנו בהם אש וישימו עליהן קטורת ועל אש זרה כמ"ש ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם ועי' כל זה בת"כ הנ"ל:

**ר' מני דשאיב.**תנחומא כאן:

**יין ושכר אל תשת.**וס"ד ולא תמותו ואע"פ שכתב כן אחר מיתת בני אהרן ועי' לעיל פר' י"ב סוף סימן א' והיא משמונה פרשיות שנאמרו ביום השמיני כמ"ש גיטין נ"ו:

**מחוסרי בגדים.**כפשטא דקרא בריש ואתה תצוה ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי ובסוף הענין כתוב והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אותם ומלאת את ידם וגו' והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אוה"מ או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עון ומתו ופסוק זה כתוב אחר הבגדים כולם קודם המכנסיים הרי פשטות הכתובים מורים שגם בני אהרן מלובשים ח' בגדים בח' ימי המילואים אלא שעל אהרן המצוה לדורות וכמ"ש כאן כן הוא גם בתנחומא ואם נאמר שמ"ש לאהרן ולבניו פי' אהרן לראוי לו הם הח' בגדים ובניו לראוי להם הם ד' בגדים א"כ יותר היה ראוי שיענשו על ג' בגדים שלבשו מה שנאסר להם ועברו בקום עשה משיענשו על המעיל שלא לבשו כי לא היו רשעים ללבשו ואיך יענשו על מה שנאסרו לא יתכן לומר כן אלא שדעת המדרשים בפשט הכתוב כאשר כתבתי שגם בני אהרן היו צריכים ללבוש ח' בגדים בח' ימי מילואים ועל כן יתכן שיענשו על בגד אחד שלא לבשו שעל כן הביא המדרש פסוק והיו על אהרן לשרת ולשון הפסוק והיה על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עון ומתו ואם לא נאמר שדעת המדרש שפשט הכתוב שעשו גם לבני אהרן בגדים איך יאמר שהיו מחוסרי בגדים והיו חסרים מעיל משמע שחושן ואפוד וציץ היו לובשין ומאין היו מוצאים ג' אלו ללבוש שהרי אהרן היה לבוש בהם ולא היו אחרים בעולם. אך רש"י בחומש על פסוק ולבני אהרן תעשה כותנות ארבע בגדים הללו ולא יותר וכן מ"ש והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו פי' ג"כ אהרן לראוי לו ובניו לראוי להם שלא כפי משמעות המקרא הרי שכפי משמעות המקרא יש לפרש כאשר פירשתי וא"כ דעת המדרש בפשט הפסוקים הנה המדרש הזה מדרש פליאה בלא פתרון כלל. והנה לפי מ"ש בסימן ח' שנכנסו לפני ולפנים היינו לק"ק ושם אין נכנסים אלא בד' בגדים ובהכרח שכוונת המדרש על ההיכל ועיין לעיל פר' א' סימן ז' לפני ולפנים אצל משה וצ"ע:

**שלא היו להם בנים וכו' וימת.**וס"ד ובנים לא היו להם משמע שמביא ראיה מפסוק זה עצמו שמי שאין לו בנים במיתה ואינו דומה להג' דברים הנ"ל שמפורש במקום אחר עונש המיתה עליהם ובהכרח שכוונת המדרש שגם אצל בנים כתוב מיתה כמ"ש ב"ר פר' ל"ד סימן י"ד וביבמות ס"ג מדכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך ואתם פרו ורבו:

**שלא היו להם נשים.**שאם היה להם נשים אלא שלא הולידו בנים אין זה נחשב לחטא שאין זה בידם אלא שלא נשאו כלל:

**דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו.**ודרשו ביתו זו אשתו ופסוק זה כתוב אצל כה"ג לבד וזה עוד ראיה לדברי הנ"ל שדעת המדרש שהיה להם דין כנה"ג:

**אבינו כה"ג ואנו שני סגני כהונה.**הקשה ביפ"ת שזה היה עתה בימי המלואים ואיך שייך לומר בשביל זה לא נשאו נשים וישבו להם נשים עגונות ונ"ל שעיקר כוונת המדרש על שמעולם היה משפחת אהרן המשפחה הגדולה מכל ישראל שעמרם גדול הדור היה כמ"ש שמ"ר פר' א' סי' י"ג וראש סנהדרין ואהרן בנו נביא במצרים כמ"ש שמ"ר פ"ר ג' סוף סימן ט"ז והם עצמם גדולים מכל זקני ישראל כמ"ש סוף משפטים אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ועודם במצרים הסכימו בילדותם שאין בישראל אשה הוגנת להם שהרי אלעזר הצעיר מהם נשא אשה במצרים וילדה לו פינחס כמ"ש בסדר וארא וכמ"ש לעיל סוף פי' ב' פינחס בן בנה משוח מלחמה ואלעזר היה אז יותר משלושים שנה כמ"ש מפורש במ"ר פר' ג' סימן ז' ונתחזקו בדעתם ביציאתם ממצרים כשנעשה משה מלך ואהרן כה"ג והם סגני כהונה שאז החליטם שאין לפניהם אשה בישראל ואז נכשלו ונענשו ודו"ת כי הדברים מיוסדים ואמיתים אלא שהמדרש תפס לשון היותר ברור משה מלך וכו':

**בחוריו אכלה אש.**וע"פ מדה י"ז שאכלה האש את נדב ואביהוא וקורא אותם בחוריו על שלא נשאו נשים והיו הגדולים והנבחרים מכל ישראל ועליהם אמר ובתולותיו לא הוללו לכהניו:

**עלה אל ה'.**אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל הרי שאחר משה ואהרן היו הם גדולים מכל זקני ישראל ע"כ חשבו שמשה ואהרן הרי הם זקנים וכאשר ימותו יהיו הם גדולים מכל ישראל והמאמר בת"כ ריש שמיני וכמ"ש משה לאהרן אחר שמתו הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש עכשיו אני רואה שבניך גדולים ממני וממך ועל שהרגישו במעלתם וסברו שהם גדולים ואפילו ממשה ואהרן ע"כ יותר ראוי שהם ינהגו הדור ודעת חז"ל שבמעלת ההשגה הם גדולים כמ"ש ויחזו את אלהים וגו' אך במעלת הענוה והחסידות עדיין לא נשלמו שהרי הרגישו בגדולתם ומעלתם ומשה ואהרן כל עוד שהיו גדולים היו יותר ענוים ושפלי רוח בפני כל וכמ"ש במשה והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ובאהרן כתיב ומפני שמי נחת הוא:

**ואל אצילי בני ישראל.**ועי' במ"ר פר' ב' סימן ט"ז ופר' ט"ו סימן כ"ד:

**באור פני מלך חיים.**כמו שע"י אכילה מתחזק כח החיים כך באור פני מלך חיים:

**שפרעו את ראשיהם.**כמו בשעת אכילה שאין מקפידין על העטוף אלא בברכת המזון ובתנחומא כאן ליתא מ"ש ופרעו את ראשיהם:

**משה לא זן עיניו.**ברכות דף ז' שמ"ר פר' ג' סימן א' ופר' מ"ה סימן ה':

**ויסתר משה פניו.**כי ירא מהביט אל האלהים ובמקומות הנ"ל ביתר ביאור:

**מן הדה.**מפסוק זה של ריש אחרי מות את למד בקרבתם לפני ה' וימותו על שקרבו ע"כ מתו. ומ"ש וימת נדב ואביהוא לפני ה' מתחיל דרשה אחרת על פסוק של במדבר ג' דרך אגב ובתנחומא כאן הגירסא ועוד מן הדא וימת נדב ואביהו לפני ה' בהקריבם אש זרה:

**במדבר סיני.**בפסוק הנ"ל במדבר ג' וימת נדב ואביהו לפני ה' במדבר סיני ושואל וכן במדבר סיני מתו והלא מתו באוה"מ והיל"ל באוה"מ שהוא סימ' מובהק יותר אלא על שמשם נענשו וכאלו מתו שם וכמ"ש בסימן י"א מפסוק ואל אצילי בני ישראל:

**בשושבינה.**מבואר בדברי הזוהר:

**ביום חתונתו.**עי' שמ"ר פר' ל"ג סימן ג' וש"נ ומבואר באריכות:

**מה להלן במותו.**תיקון הלשון מה פני האמור שם פירוש פני מתו אחר מיתת שרה אף כאן אחר מיתת אהרן וכל הענין עד סוף הפרשה מהתנחומא כאן סימן ז':

**אף כאן בחיים.**ששמשו בכהונה גדולה עד שאהרן בחיים:

**שיצא לדבר עם המלך.**בירושלמי הוריות פרק ג' איתא שהמעשה היה בערב יוה"כ לעת ערב:

**כל כבודה בת מלך.**וס"ד ממשבצות זהב לבושה ודרש במ"ר פרשה א' סימן ג' כל אשה המצנעת עצמה זוכה ויוצאים ממנה כהנים גדולים שלובשים אורים ותומים שכתוב בהם משבצות זהב ועי' כל זה במ"ר סוף פר' ב' ועי' רש"י ביומא מ"ז:

**מיתת מרים לאפר פרה.**בסדר חוקת אחר פרשת פרה כתיב פרשת מרים ודורש סמוכים. עי' רש"י בחומש שם שני נוסחאות ומ"ש שאפר פרה מכפר פי' מטהר טמאים מטומאת מת אף מיתת צדיקים מטהר מטומאת העון. ירושלמי ריש יומא:

**מיתת אהרן לשבירת לוחות.**דברים יו"ד בריש הפרשה עד פסוק ו' מדבר משבירת לוחות ופסוק ו' מיתת אהרן ומיתת מרים ואהרן הובאו לכאן אגב מיתת בני אהרן:

**מזכיר מיתתו ביוהכ"פ.**שפרשת אחרי מות מדברת בענין יום הכפורים ומשה תיקן לישראל שיקראו כל פרשה בזמנה הרי שמזכירין מיתתן ביוהכ"פ והלא מתו באחד בניסן והיה ראוי להזכיר מיתתן ביום שמתו. וא"כ אין התורה מזכרת מיתתן ביוהכ"פ אלא אנו מזכירין ואין זה לימוד גמור מן התורה וע"כ שואל ומנין שמיתתם של צדיקים מכפרת ודורש מעצמות שאול שמפורש שם שעל שנהגו כבוד והספיד על שאול נעתר להם אלהים שעיקר הטעם שמיתת צדיקים מכפרת הוא בעבור ההספד והכבוד שנוהגים בקבורתו שאם לא יעשו כן לא די שאינו מכפר אבל עוד נענשים כמ"ש ביהושע שגעש עליהם ההר להורגן וכמ"ש כל ענין קבורת שאול בפרקי ר"א פרק י"ז וז"ל כיון שראה הקב"ה שגמלו לו חסד כל ישראל מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על פני הארץ שנאמר ויעתר אלהים לארץ אחרי כן. אך בירושלמי משמע שדורש על מיתת צדיקים על שכתוב אחרי מות שני בני אהרן בפרשת יוהכ"פ וכאן צ"ע: