**לדוד ה' אורי.**מדרש תהלים כ"ז כל הדרשה:

**תפול עליהם.**ולא אני מהם וכן כאן ממי אפחד לא אפחד מהאויבים כי אם הם יפחדו ממני:

**צרי ואויבי לי.**שאני אנצח אותם ויפלו לפני היינו מ"ש ונער פרעה וחילו בים סוף ועל שתחלת הענין דרש על פי גז"ש מתיבת אורי ומתיבת ישעי שמדברים בים ע"כ גם שאר התיבות מדברים בים אף שאין התיבות שוות וזה עפ"י מדה י"ז ומאחר שכבר אמר צרי ואויבי לי שנצחם והפילם לים למה אמר עוד אם תחנה עלי מחנה הרי אין כאן עוד מחנה על כן דורש מכאן ואילך פי' אם יבואו מצרים עוד הפעם באסיפת מחנה חדשה או מחנה אחרת לא יירא לבי וכן אם תקום עלי עוד מלחמה אחרת בזאת אני בוטח. ועל שאמר בזאת ולא פירש באיזה זאת ולא בא לסתום אלא לפרש בהכרח שמפורש בענין הים שדרש הפסוק על פי גז"ש כנ"ל על הים היינו מ"ש ה' ילחם לכם וגו':

**בקרוב וכו' ויגש הפלשתי.**שנגש כנגד כל ישראל בעזות וחוצפה וחרופים ואח"כ כתוב וילך הפלשתי הולך וקרב אל דוד וגו' וילך ויקרב לקראת דוד וזהו בקרוב:

**אלא לכה אלי.**ותחילה כתוב וילך הפלשתי הולך וקרב לקראת דוד משמע שהלך על דעת שיבוא אל דוד ואח"כ כתב שאמר לכה אלי לזה דרש שלא יכול לילך בעצמו (ונ"ל שעל מ"ש ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו היינו ברכת ה' ע"כ אחזתו ארץ לשעה להוממו ולבלבלו שירגיש שאין גבורתו בידו והרגיש בזה שאינו יכול לילך וישב לו לנוח מעט וגם דוד הרגיש ונתחזק בלבו כתיב עוד והיה כי קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד שהרפה לו הארץ מאחוזתה וזה היה לצורך הישועה שיקרב מעט לדוד שיוכל דוד לקלע למטרת מצחו ודו"ק בזה) ור' ינאי סובר שעל כן לא היה יכול לקרב אל דוד שאחר שקלל את דוד באלהיו כבדו עליו כל איבריו:

**אל תתן ה' מאוויי רשע.**והמזמור מדבר ממלחמת גלית כמ"ש שם חלצני ה' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני וגו' כל יום יגורו מלחמות כמ"ש ויתיצב ארבעים יום שננו לשונם כמו נחש על שחרף מערכות אלהים חיים ועל זה אמר אל תתן ה' מאוויי רשע תחמודתו כמ"ש ר' יודן וכמ"ש ביתר ביאור במדרש שמואל פר' כ"א וז"ל ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו וגו' ר' יודן אמר נתאוה לו שהיה אדמוני עם יפה מראה ודורש כן כי למה יזכיר לענין המלחמה שהיה יפה מראה ולמה כפל ויבט הפלשתי ויראה אלא על שהביט בדוד שהוא יפה מראה התאוה לו למשכב זכור וזהו ויראה את דוד שהוטב בעיניו מלשון רואה אני את דברי אדמון וזהו הרואה אתה שובה העיר ויבזהו שחשב לבזותו וכמ"ש אצל נ"נ עם צדקי' שרצה לטמאו במ"ז כתיב בו שבעת קלון מכבוד וגו' הבית המיוחד לזה נקרא קלון כמ"ש במדרש איכה שנשבו בקלון וזהו ויבזהו ומ"ש כאן יפה עינים וטוב רואי הוא בש"א י"ו י"ב ומ"ש במד"ש אדמוני עם יפה מראה הוא בש"א י"ז מ"ד:

**אבל ותאות צדיקים יתן.**ור"ד מגורת רשע תבואנו ופי' ע"פ מדה ט' וי"ז מגורת רשע תבואנו ולא תתן מאויו כמ"ש אל תתן ה' מאוויי רשע ומגורת צדיק לא תבואנו ותאות צדיקים יתן ובדמיון זה בכל התנ"ך על פי המדות הנ"ל דבר והפכו יגדיל תורה ויאדיר:

**מכאן ואילך אמר דוד.**כמ"ש בדרשה הראשונה גם יתכן שהכוונה בכל דרשות אלו שאמרו מכאן ואילך שבפסוק זה אם תחנה עלי מחנה נענה במענה פיו ונעתק ממפילה להבטחה ברוה"ק וכמוהו הרבה מזמורים תהלים בסופם ובאמצעם כמ"ש במזמור כ' עתה ידעתי וכו' ובמזמור כ"ב אספרה שמך וגו' וכדומה על שחיה רוחו כאשר נענה:

**בזאת א"ר לוי.**פי' שמ"ש בזאת ולא פירש באיזה זאת ודורש שמפורש ע"פ גז"ש ומדה י"ג שמפורש בתורה וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה וגו' ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה ועי' שמ"ר פר' מ"ח סימן ד' ובמ"ר פר' י"ד סימן ד':

**לזקנים.**אבות של שבט יהודה. ובדרשה ראשונה שעל הים לא מצא לדרוש גז"ש על הים דורש מדבר שלמוד מעניניו:

**בעמלקים בקרוב אלי.**ומ"ש ה' אורי וישעי כמ"ש בסמוך מי הי' מאיר לו ועי' ב"ר ריש פר' ס' מש"ש:

**כי אתה תאיר נרי.**ה' אלהי יגיה חשכי היינו חושך הלילות כמשמעו:

**אורי בר"ה.**כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון הרי אורה ביום תרועה עי' לקמן פר' כ"ט סימן ד' פירושו:

**וישעי ביוהכ"פ.**ישע הנפש האמיתית וכיפור עונות והישועה מהשטן ושרי האומות הקודמות כדלקמן בסמוך ועי' לקמן פר' ל' סימן ב' ישראל ואוה"ע באים ומקטרגים וכו'. ומ"ש עזי וזמרת יה הנה לעיל בדרשה א' שעל הים דורש מעוז חיי עזי וזמרת יה שנאמר בשירת הים אך כאן צ"ע ויתכן על שדורש כאן ישעי ביוה"כ דורש גם מ"ש מעוז חיי ג"כ ביוהכ"פ ועל זה הביא ג"כ פסוק הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה שפי' ג"כ על הישועה הנ"ל של יוה"כ וע"כ סמך לו פסוק ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שדרשוהו על ששואבים בשמחה על הישועה של יוה"כ הנ"ל כמ"ש לקמן פר' ל' סוף סימן ב' על שמחת הלולב בסוכות על הישועה של יוהכ"פ כך ששמחת בית השואבה הוא על שמחת ישועת יוה"כ והדברים קרובים:

**השטן בגי' שס"ד.**יומא דף כ' במ"ר פר' י"ח פי' כ"א והכוונה לדרוש תיבת השטן בזכריה ג' ובריש איוב ואף שחשבון שנים פשוטות שלנו שנ"ד ימות לבנה עכ"פ עם חודש העיבור משלימים לשס"ה ועם כל זה צ"ע לישב הדברים שהרי בשנה פשוטה הוא שנ"ד ובשנה מעוברת הוא שפ"ד:

**לא יירא לבי שהבטחני.**חסר וכצ"ל לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקודש היינו בקרבנות ובכל האמור בפרשה ובעבור דרשה זו הובא כל הענין לכאן:

**במשניות.**כי בתחבולות תעשה לך מלחמה דורש על מלחמתה של תורה ובתחבולות מלשון חבילות ר"ל חבילות של משניות והלכות רבות אף שמתחלה לא יבין מה שלומד ויהיה סגור מהבנתה וכאשר יתמיד בהם יפתחו לו וזהו התחבולות ותיבת ירתק מלשון ורתוקות כסף צורף ענין שלשלאות שסוגרים ומחברים בהם:

**בכה"ג בכניסתו לק"ק.**ודורש כי בתחבולות תעשה לך מלחמה על מלחמת השטן וחיילותיו כמ"ש בסימן הקודם והחבילות של מצות הם התחבולות. ועי' שמ"ר פר' ל"ח סימן ח' שהוא שייך כאן:

**זאת בריתי.**בראשית י"ז פסוק יו"ד:

**אשרי אנוש יעשה זאת.**וס"ד שומר שבת מחללו:

ובחנוני נא בזאת(מלאכי ג׳:י׳) אצל הביאו את המעשר אל בית האוצר:

**בזכות הקרבנות.**כפי פשוטו שמ"ש בזאת קאי על כל המבואר בפרשה בפר בן בקר וגו' ועל שתיבת בזאת מיותר דורש על כל דברים טובים שכתוב בהם זאת:

**למעלה מן הענין.**עי' לקמן פר' כ"ט סימן ה' ובא לדרוש מ"ש דבר אל אהרן אחיך שהיל"ל צו את אהרן שהרי הוא אזהרה ומצוה ע"כ דורש גז"ש דבר מלשון נחמה על מ"ש בפסוק הקודם אחרי מות שני בני אהרן וצווהו לנחמו על אבלו ופרשה זו נאמרה ביום שמתו בניו כמ"ש גיטין ס':

**צער גדול.**שהיל"ל בזאת יבא למה אמר ואל יבוא בכל עת שזהו דרך דיחוי והרחקה ועוד חשב משה שמ"ש ואל יבא בכל עת שמאחר שתיבת עת בתנ"ך כולל גם לזמן רחוק לשנה ול"ב שנה ולע' שנה וא"כ מרחיקו ודוחה אותו מבוא אל המקדש י"ב שנה וע' שנה:

**עת לשעה.**אם לא היה כתוב עת רק כאן הייתי אומר מאחר שהיום מתחלק לכ"ד עתים ושעות כוונת הכתוב שלא יבא בכל השעות היום אך מאחר שיש כמה עתות בתורה א"כ כוונתו על כל העתים הכתובים בתנ"ך שלא יבא בהם ובמדרש תהלים פסוק תאות ענוים שמעת איתא עת לשעה מגופא דקרא ואל יבא בכל עת וכאשר כתבתי:

**יש עת ליום.**כמ"ש יחזקאל ד' י"א ומאכלך אשר תאכלנו וגו' ליום מעת עד עת תאכלנו ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד עת תשתה וכמ"ש אצל האכילהו ליום פי' יום ולילה מעת לעת:

**למלאות לחרבות ירושלים.**שאז יהיה מפלת בבל וזהו עד בא עת ארצו של מלך בבל ואז יהיה גאולת ישראל מבבל. והנה כל הפסוקים האלו כתובים בנביאים אחרי משה אך משה קבל כל התורה והנביאים והכתובים מסיני כמ"ש שמ"ר פרשה כ"ח סימן ו' באריכות. ועל כן חקר על תיבת עת מכל המקומות שבתנ"ך:

**לא עת לשעה.**פי' לא כאשר חשבת שהוא דרך דחויה ורוגז ואיסור עולם ואינו תלוי בעת אלא תלוי בקרבנות כסדר הכתוב בפרשה:

**מעת דגנם.**ובכל שנה גדול הדגן וזהו עת לעולם:

**בל"ו זוגים בל"ו רמונים.**הנה עיקר הצווי שלא יבא בכל עת אל ק"ק כמ"ש ואל יבא וגו' אל מבית לפרוכת ושם לא היה בא אלא בד' בגדים והמעיל הוא מהח' בגדים אך מאחר שכל עבודות היום היה בכה"ג לבדו והיה צריך לעבוד גם בח' בגדים בחוץ ואם לא יעבוד בחוץ גם עבודת פנים לא ירצה על כן מעכב בזה גם זוג אחד של מעיל ופעמון אחד של בגדי חוץ ופליגא כמה זוגין ורמונים היו במעיל (והנה הראו לי גמרא מפורשת זבחים פ"ח פלוגתת דר"י ורבנן כמו כאן ואיתא שם כדרך שחולקין כאן כך חולקין בנגעים ואמרתי שהטעם הוא על שהמעיל בא לכפר על לשון הרע כמ"ש לעיל פר' יו"ד סימן ד' שבמעיל כתוב ונשמע קולו בבואו אל הקודש יבוא קול ויכפר על הקול והנגעים באים על לשון הרע כמ"ש לעיל פר' ט"ז סוף סימן א' זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע ע"כ דקדקו להשוות מספר זוגי המעיל אל מספר הנגעים ואח"כ הראו לי שכן כתוב בתוספות בשם ר"ת ושמחתי שכוונתי:

**על מליותהון דנשיא.**שמן הסתם תבא גם בתו או אשתו לשם ולא רצה לשאול מבני העיר שלא ירגישו בו בני העיר:

**אמרין בת חנינא.**שלא היו יכולים כולם לשאוב כאחד שהיה פי המעין קטן והיו צריכין לשאוב אחת אחת ונתנו כבוד לבת ר' חנינא שתשאב תחלה ואולי נתן ה' כן בלבם ובזכות ר' חנינא לעשות רצון צדיק שידע להלוך עמה ומ"ש הלך אחריה לאו דווקא שבוודאי לא הלך ר"ח אחורי אשה ואפילו אחרי בתו. ועי' כל המעשה בכתובות ס"ב בשינוים:

**ד' דברים.**עי' נדה ט"ז ע"ב והתוספות שם הביאו דברי המדרש:

**והמשמש מטתו ערום.**לא יתכן לפרש שיהיה הוא בכסותו והיא בכסותה הרי הדין בזה שיוציא ויתן כתובה אלא פי' ערום בלא כיסוי על גביהם:

**דברים שבינו לבינה.**וזה נקרא נבול פה וכמ"ש חז"ל הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו וכו':

**אל תכנס לעיר פתאום.**היינו גדול העיר שצריכים לו בני העיר ומצפים עליו צריך להודיעם:

**שחרר עבדך.**צריך להשתדל בכל האופנים ליתן לה בעל ויתרצה גם אם יצטרך לשחרר עבדו אם לא יהיה לו אופן אחר:

**שלמי' דר' חנינא.**שהיה רבו וכמ"ש בירושלמי הוריות פרק ג' שלמדו כל אגדה חוץ משני ספרים:

**וכי עלה על דעתך.**והרי מפורש בתורה שאהרן מת בן קכ"ג שנה בסדר חוקת:

י"ח כהניםוכן ביומא דף ט' יח"כ ובירוש' יומא פרק א' ובסוף הפסיקתא:

**שתי מדות של כסף.**ובילקוט כאן הגירסא ומלאות כסף (וכמ"ש כאן אצל הזהב מלאות זהב) ומחוקיהן כסף פי' שכלי המדה היה של כסף ומלאות מטבעות כסף:

**כפה סיח.**שבת קי"ו:

**יראת ה' תוסיף ימים.**אין לי לב להבין איזה אריכות ימים יש כאן שאף לפי הגהת התוספות ט' כהנים הרי לא יגיע לאחד למ"ו שנה בת"י שנה ואף כי אם נאמר י"א דורות ואף כי לפי הגירסא י"ח כנ"ל אולי הכוונה שבבית ראשון נחשב כאלו אהרן עצמו היה חי כל השנים הללו והאריכו בצדקתם ימי אהרן דור אחר דור אך הם עצמם כנ"ל ואין זה תימה כמ"ש במ"ר ריש פר' ה' ממיתת אהרן ע"ש באריכות וק"ו כאן שהיו נכנסים לק"ק כמה פעמים ביהכ"פ וסביביו נשערו מאד ויתכן שבערך כוה"ג שנכנסים לקה"ק נקרא זה תוסיף ימים בערך כהני בית שני שכל אחד לא הוציא שנתו ודו"ק:

**כנגד המילה.**דמיון זה אין להבינו כפי פשוטו אם לא שרומז לדברי הזוהר:

**אין כה"ג נכנס.**פי' שאינו נכנס ביוהכ"פ לקה"ק בבגדי זהב אלא בבגדי לבן:

**שאין קטיגור.**על שיום זה מוכן ומיוחד לכפרת עונות מכל ימי השנה וכה"ג נכנס לפני ולפנים להיות סניגור על ישראל ע"כ צריך זהירה מהקטרוג יותר משאר ימות השנה ובק"ק יותר מן ההיכל כי בהיכל גם ביוה"כ נכנס בבגדי זהב ועי' ר"ה דף כ"ו א':

**לפני מלך.**פי' לפני ולפנים. וצ"ע שהרי גם בהיכל ובעזרה לפני המזבח נקרא לפני המלך כמ"ש בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' והיינו בר"ה שדרשו לפני מלך ה' בבית המקדש היו חצוצרות וקול שופר ולא בגבולין כן:

**זה אברהם.**פי' בזכות אברהם שעבד את ה' בפר בן בקר וכן כלם להזכיר זכותם עי' לקמן פר' כ"ז סי' ח' ב"ר פר' כ"ה סימן י"ד ובסוף פסיקתא רבתי:

**שעליהם מתכפר.**פי' ע"י שני שעירי יוהכ"פ שהם הסמוכים לכפרה יותר משאר הקרבנות שעליהם השני מלבן:

**כשירות של מעלה.**צ"ל כשירות של מעלן כך שירות של מטן מה שירות של מעלה ואיש אחד בתוכם לבוש בדים כך למטן וכו' כי למעלן לא נקרא אחד שירות וכן למטן כה"ג אינו שירות כי הוא איש מיוחד בעצמו וכן הגירסא בירושלמי שירות וכן הוא בילקוט כאן והוא מלשון שימוש ועבודה ועי' שמ"ר פר' ל"ח סימן ג' כמלאכי השרת ועי' מדרש איכה פסוק ולא זכר הדום רגליו דף ע' שגבריאל המלאך הוא הלבוש בדים והוא הכה"ג למעלה ואליו נדמה הכהן הגדול למטה:

**ובא אהרן אל אוה"מ.**וס"ד והניחם שם:

תניר"ח ת"כ פסוק זה:

**לכהן הדיוט.**שגם כהן הדיוט לובש בגדי בד כאלו אלא שאינם יקרים כל כך כבגדי כה"ג:

**וכל אדם לא יהיה.**הוחלף כאן סדר הפסוקים שפסוק וכל אדם הוא פסוק י"ז ופסוק ובא אהרן הוא פסוק כ"ג:

**היה זקן אחד.**קושיא הוא שהרי אמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר על הקודש ואיך נכנס עמו אדם זקן על זה תירץ ר' אבהו שהיה הקב"ה בעצמו כו' וכמ"ש בדניאל ז' ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור ושער ראשיה כעמר נקי וכן ראה שמעון הצדיק לבוש לבנים וכו' ומה שלא תירץ שהיה מלאך עי' מ"כ בשם הירושלמי וכן הוא בפסיקתא פר' מ"ז ומלאכי השרת בורחים מלפניו וכל אדם לא יהיה באוה"מ אלו מלאכי השרת ודמות פניהם פני אדם וכו' ע"ש:

**וכה"ג לא היה אדם.**וא"כ היל"ל ואדם אחר לא יהיה באוה"מ אך וכל אדם משמע שום אדם כלל ותירץ שכה"ג לא היה אז אדם אלא כההוא דאמר ר' סימון פינחס בשעה שהיה רוה"ק שורה עליו כמ"ש לעיל ריש פר' א':

**כי שפתי כהן ישמרו דעת.**וס"ד כי מלאך ה' צבאות הוא ולפי זה סובר שהכה"ג שהיה דומה למלאך אינו בכלל מ"ש וכל אדם ואם כן גם שאר מלאכים יכולים להיות שם ולמה הוצרך ר' אבהו לתרץ שהיה הקב"ה בעצמו ולא מלאך אך הענין שבאמת גם המלאך לא היה יכול להיות שם כמ"ש בסוף הפסיקתא הנ"ל ובירושלמי הנ"ל ולמד ממ"ש וכל אדם לא אדם ולא כל אדם היינו מלאך שכתוב בו ודמות פניהם פני אדם שאינו אדם אלא כל אדם ועל זה מקשה וכה"ג לאו אדם וכתיב מפורש כמה פעמים בפרשה שיבא והם ב' כתובים מכחישים ותירץ שלא היה אדם אלא פני אדם כחיות הק' שהוא בכלל הריבוי של וכל ומאחר שכתוב מפורש שיבא די לנו לרבות את המלאכים והחיות שלא יהיו שם שהרי לא כתוב מפורש שיבא ולא הכה"ג עצמו כנ"ל אך אם היה הכה"ג אדם היו שני כתובים מכחישים והריבוי אינו מכחיש כי די אם נרבה את החיות והמלאכים שלא יהיו שם וע"כ הוכרח ר' אבהו לתרץ שהיה הקב"ה בעצמו דוק והבן. ובירושלמי לא גריס מ"ש וכה"ג לא היה אדם וכו' עי"ש: