**קדושים תהיו.**וס"ד כי קדוש אני ה' ואיזה דמיון בין קדושת בשר ודם לקדושת הש"י ואיזה טעם הוא שמאחר שהוא קדוש נהיה גם אנו קרוצי חומר קדושים ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז שפי' כמ"ש ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה שהוא נקדש כביכול בצדקה שישראל עושים כן וכן פירושו כאן קדושים תהיו שתעשו מעשים שתקראו קודש וע"י קדושת מעשיכם יתקדש שמו של הקב"ה וזהו כי קדוש אני נמצא שעיקר הדרשא מסיפא דקרא וחסר כאן ואגב דורש גם ר"ד. ואחר כתבי זאת מצאתי בתנחומא כאן שמביא פסוק זה ויגבה ה' צבאות ומאריך בו הרבה וחותם בסוף מהו והאל הקדוש נקדש בצדקה שהוא מתקדש בצדקה שמלמד על ישראל סנגריא שנאמר אני מדבר בצדקה רב להושיע אמר הקב"ה לישראל לעתיד אני מתקדש בכם שנאמר כי בראותו ילדיו וגו' יקדישו את שמי וכה"א ישראל אשר בך אתפאר ואתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים הרי שעיקר השייך כאן הוא מס"ד כמו שכתבתי:

**ואתה מרום לעולם.**ור"ד בפרוח רשעים כמו עשב וגו' להשמידם עדי עד ישמע שאחר שמשמיד הרשעים אז ואתה מרום לעולם ע"כ דורש על שהכל מכירים ומודים שצדיק בדינו:

**דימוס ספיקלא.**ערוך ערך דמס ששי ובמוסף שם דימוס בלשון רומי נמחל ונסלח וספיקלי בלשון רומי יסורים ועונשי הגוף עי' ב"ר פר' ע"ט סימן ו' וש"נ:

**שיש שטף בדינו.**ששוטף הזכים עם המחויבים:

**באלהים אהלל דבר.**תהלים נ"ו ומ"ש אהלל דברו תפס לשון הפסוק שבמזמור הנ"ל באלהים אהלל דברו והפי' בכל זה שאם היה כוונת ההילול על הנאתי ורצוני לא הייתי מהלל רק על הטובה אך מאחר שהכוונת הלולי אמונת קדושת שמך אין הפרש בין על החסד בין על הדין:

**יהי שם ה' מבורך.**כנ"ל שמאחר שהוא לשם ה' אין הפרש בין חסד לדין:

**כשנתן לא נמלך.**וממ"ש בב"ר ריש פרשה י"ב שכביכול הקב"ה ובית דינו נמנים על כל אבר שלך היינו על חכמת הבריאה אבל הנתינה בחסדו לבדו:

**אר"א וכו'.**ב"ר פר' נ"א סימן ב' שמ"ר פר' י"ב סימן ד' ובכל המקומות הכל אינו דורש אלא מהוי"ו של וה' אך במ"ר פר' ג' סימן ד' כל מקום שנאמר ואני כו' ה' ובית דינו ובנין אב שבכולם וה' דבר עליך רעה עכ"ל שתיבת ואני דומה לתיבת וה' שתיבת אני הוא אחד משמותיו של הקב"ה כמ"ש אני והו הושיעה נא ומ"ש ובנין אב שבכולם וה' דבר עליך רעה דשם כתוב ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ודרשו אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה וזהו בית דינו כו' ומכאן דורש בנין אב על כל המקומות שכתוב בהם וה':

**רוממות אתה נוהג בעולמך.**דורש מ"ש ואתה מרום לעולם על הנהגתו בעולם ברוממות וממשלה שמ"ש מרום לעולם פי' לצורך הנהגות העולם וזהו בעולמך ומ"ש נתת כהונה לאהרן לעולם דרשה אחרת היא ודרש תיבת לעולם שתי משמעות. א' פי' על התבל והמקום מלשון עולם חסד יבנה. והב' מלשון על הזמן מלשון עד עולם. וזהו שאמר נתת כהונה לאהרן לעולם והכהונה היא רוממות ושררה וממשלה וכמ"ש במדבר י"ח י"ט כל תרומת הקדשים אשר ירימו ב"י לה' לך נתתים וגו' ברית מלח עולם כברית הכרותה למלח שאינו מתקלקל ואיצו מסריח לעולם רש"י בחומש:

**הלא לכם לדעת.**וס"ד לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח:

**מעשה בקרתני.**פי' באיש של עיר קטנה שהיה שמו אבא יוסי והמעשה באריכות במדרש תהלים כ' ובילקוט תהלים שם גם כן הוא בתנחומא כאן סי' ט' ושם איתא שהיה חסיד:

**דהא רוח ביש בעי מישרא.**כמ"ש שם שבא רוח אחר רע להוציא הרוח הראשון ממקומו וביקש מהחסיד שיעזרו לו בני העיר שלא יגרשנו ממקומו:

**מצמחא דיומא.**ובתנחומא הגי' מצאו עליו בצהרים.

**שלא נבראו לסיוע.**באופן שיצטרכו סיוע מבני אדם שאינם דרים עמהם ולא נגלים עליהם אעפ"כ בקשו עזר וסיוע מבני אדם כש"כ וק"ו ב"א שנבראו חלשים בטבעם שצריכים עזר וסיוע זה מזה ועזר מן השמים:

**ד"א ישלח עזרך.**וס"ד ומציון יסעדך. פסיקתא רבתי פ' מ"א סוף סימן ב':

**שופר מציון.**כמ"ש במכילתא יתרו פסוק ויהי קול השופר כל מקום שנאמר שופר סימן יפה לישראל. ובפסיקתא שם הגירסא תקיעת שופר שבו מקרב גאולתכם מציון שנא' תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשי כי בא יום ה' כי קרוב:

**מקידוש מעשים.**שמ"ש עזרך מקודש והלא כתיב עזרי מעם ה' וגו' ודורש שהעזרה מה' ע"פ קדוש מעשים וכמ"ש חז"ל קדמוהי הוו מסרי נפשייהו על קדושת ה' כמ"ש על רב יהודה דכי הוה שליף חד מסנאי הוה אתי מטרא וזהו ישלח עזרך מקודש:

**שרוב גופי תורה.**היינו שבת וכבוד אב ואם וגזל לאו דלא תקום ולא תטור ומצות ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה כמ"ש ב"ר סוף פר' כ"ד וכמ"ש שבת פרק ב' ואהבת לרעך כמוך זהו כל התורה ואידך פירושא:

**מות יומת הנואף והנואפת.**בסוף הסדר בפרשת עריות וסובר כמאן דאמר בסי' ה' ע' מצות שכולל גם פרשת עריות:

**לא תענה וגו' לא תלך רכיל וגו'.**שלא ישא דברים מזה לזה לאמר כך עושה פלוני ומעיד עליו שקר:

**לא תחמוד.**בית רעך וגו' עד וכל אשר לרעך ומי שאוהב לרעהו לא יחמוד ליקח משלו כלום:

**ג' פרשיות.**פסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' ט"ז וילקוט הושע ג' בשם פסיקתא ומספרם מנוי במחזור ר' וואלף היידנהיים זצ"ל כאשר העיר הרב הגאון רד"ל זצ"ל אך מה שכתוב בפסיקתא הנ"ל להשלים הע' של קדושים בפרשת ערלה טעות סופר וצ"ל עריות כמ"ש כאן:

**שכל מקום שאתה מוצא.**שבאיזה שנמצא גדר ערוה נמצא באיש זה קדושה:

**הוא קדוש ואין משרתיו קדושים.**בברכות דף י' הגירסא ומשרתו אינו קדוש והנה אנו דורשים שאינו קדוש ממ"ש להדפה ולא אמר להרחיקה שע"כ דורש נוטריקון הוד יפיה אך פסוק זה קדוש הוא כתוב קודם לזה אך היא הכירה ממעשים שדומים לזה שעשה קודם לזה ועל שאנו דורשים ע"פ מדה י"ז שמשרתו אינו קדוש בענין עריות א"כ מה שכתב קדוש הוא הוא ג"כ בענין עריות שלא הביט בה:

**המית מלה בישא.**בזוהר איתא כשהיתה מצעת מטתו היה עולה ריחות טובות כריח גן עדן:

**אמר ר' יודן בשם ר' שמואל.**דורש מ"ש אל כל עדת בני ישראל שכל המצוח אינו מצוה רק לבני ישראל ועי' כל הדרשה לעיל פרק ב' ראש סימן ב' באריכות וכאן סמך על המבואר שם:

**משל לכהן גדול.**לא דווקא כה"ג אלא בא להפליג בקדושה על שהנמשל על השי"ת:

**אם אתה הולך עמי.**אם תשמור שלא תלך רק במקומות שאני מהלך: ודורש הנמשל ע"פ מדה י"ז שמפורש בדברים כ"ג כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו' והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וכן כאן קדושים תהיו שהוא בענין הערוה שלא יסלק שכינתו ממנו:

**ערות דבר.**שתיבת דבר מיותר ודורש על ערוה של דבור שהוא הנקרא נבול פה כמ"ש וכל פה דובר נבלה:

**ר' אבין אמר תרתין.**בא לדרוש מ"ש כאן דבר אל כל וגו' קדושים תהיו ולקמן פ' ך' פסוק ז' והתקדשתם והייתם קדושים שצריך להתרגל הרבה בקדושה עד שיקראו קדושים וכאן שכתוב קדושים תהיו ע"פ מדה י"ז דורש מדה ט' כאלו מפורש והתקדשתם ותהיו קדושים הרי שכתוב אצל ישראל שתי קדושות שאין האדם קדוש בטבע:

**ג' קדושות.**כמ"ש ישעי' ו' וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ונתן לישראל שתי קדושות כאשר בארתי ולעצמו קדושה אחת כמ"ש כאן בס"ד כי קדוש אני ה':

**שתי פרשיות.**ב"ר פר' צ' סימן ב' כל הענין ושם מבואר:

**על אכו"כ.**שנזכה לכל הכבוד והטוב המובטח מה' ועל ידי הנביאים: