**ולקחתם לכם.**מאחר שעיקר מצות לולב שיגביה ויטלטל הד' מינים למה אמר ולקחתם היל"ל והגבהתם או ונטלתם וכדומה ע"כ דורש גז"ש שרומז על לקיחת התורה והמצות שנקראו לקח כמ"ש כי לקח טוב וכמ"ש קחו מוסרי וגו':

**ואל כסף.**ובוודאי לא בא הכתוב לאסור להרויח כסף בהיתר וכן למה תשקלו כסף וכי אסור לשקול כסף ע"כ דורש שלא תצטרכו ליתן כסף לשונאכם בגלות שעיר:

**שלא שבעתם מיינה.**וכמ"ש חז"ל בברכות ושבעת זו שתי' וכמ"ש כאן בפסוק הקודם בלא מחיר יין וחלב:

**כתיב ופקדתי על כל לוחציו.**דורש ד"א על הפסוק קחו מוסרי ואל כסף שלא יסולה ויערך בכסף ע"פ מדה י"ז כמ"ש כי טוב סחרה מסחר כסף וכמ"ש הנחמדים מזהב וגו' והתורה יקרה על כל המצות אפילו ממצות צדקה שאסור ללחוץ על הצדקה ועל שכר התורה מותר ללחוץ שאין משלמין בעבור התורה שמלמדין אלא שכר מלאכתן נותנים להם:

**ר' יוחנן.**בא לפרש מ"ש קחו מוסרי ואל כסף שישתדל בעסק התורה ולא ישתדל בקנין הכסף ויעזוב קנין הכסף בעבור קנין התורה כמו ר"י ועי' כל זה שמ"ר פר' מ"ז סימן ה' שי"ר פסוק מים רבים דף ל"ח א':

**כד דמך ר"א בר"ש.**שי"ר פסוק מי זאת עולה דף כ"א א' וכל מעשים אלו הובאו דרך אגב ואגב דאגב:

**בד' מיני.**פי' ה' מעה כסף כמ"ש לעיל פר' כ"ח סימן ז' בשם מ"ע והכוונה במעט כסף. ומ"ש והיא גרמה לישראל הכוונה שאם לא היו ישראל עושים מה שנצטוו בעשיית הפסח ולטבול האזוב בדם וליתן המשקוף ושתי המזוזות כאשר נצטוו לא היו נגאלים ממצרים ולא עברו בים ולא ירשו את הארץ שהיא ביזת ל"א מלכים הרי שגם האזוב גרם להם הכל. ועל פי מדת גז"ש של תיבת ולקחתם דורש ק"ו על שכר הלולב וה"ה לכל המצות בעוה"ז ובעוה"ב:

**תודיעני אורח חיים.**ב"ר פר' נ"ט סימן ו' ומאחר שמבואר כאן שביקש ברוה"ק בהכרח שהשיבו לו והיינו ע"פ מדה י"ז היינו במשלי ו' ודרך חיים שבקש דוד ע"י תוכחת מוסר וכן הוא במשלי יו"ד ט"ז אורח לחיים שומר מוסר עי' לעיל פר' כ"ט סימן ה':

**בה' שמחות.**עי' מ"כ ויד"מ שצ"ל שבע שמחות וכמ"ש אלו ז' כתות וכמ"ש עוד שבע שמחות ז' מצות שהוקשה לו מ"ש שובע שמחות מה ענין השביעה אל השמחה ודורש א"ת שובע אלא שבע ע"פ מדת ממעל:

**ז' כתות של צדיקים.**מדרש תהלים י"א עי' ילקוט ריש דברים פסוק ראה נתתי שבע שמחות כנ"ל וכו':

**ברה כחמה.**ור"ד מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה והמדרש הקדים ברה כחמה שהוא הגדול מכל השבעה:

**למנצח על שושנים.**תהלים מ"ה עי' ילקוט תהלים מ"ה ומאריך שם שעל שנדמו לשושנים לכך נצחו וזהו למנצח על שושנים:

**והנה מנורת זהב כולה.**כמ"ש שם זה דבר ה' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי פי' שדמיון מראה המנורה רומז לאותם שאינם סומכים על חיל וכח כ"א סומכים על רוחי:

**נעימות בימינך נצח.**שובע שמחות את פניך נעימות בימינך שאלו השבע שמחות הם הצדיקים שידמו לאילו איזה הוא הנעימה שבהם שעומדת לימינו של הקב"ה הם הבאים מכח התורה שנתנה בימינו של הקב"ה:

**שמלמדין את התינוקות.**בנעימה בטעמי המקרא שקולו ערב על ' הקב"ה שאין בהבל פיהם חטא:

**חגיגה ושמחה.**הם שלמי שמחה ולמה שני מינים ותירץ אחת על י"ט ואחת על שמחת הניצוח:

**באיין.**ופירושו מסתבר מענין כידון והמ"ע כתב פירושו בלשון יוני לולב וכף תמרים והיה מנהג ליתן ביד הנוצח כף תמר לאות נצחון:

**כך ישראל.**לעיל פר' כ"א סימן א':

**דאינון ניצוחיא.**ועל שמחה זו מקריבין שלמי שמחה ועי' בתנחומא כאן סי' י"ח:

**פנה אל תפלת הערער.**שהתפללו ישראל בר"ה ויוה"כ כמ"ש בסוף הסימן אל תבזה את תפלתם:

**וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם.**ולמה קורא להקב"ה נצח ישראל במקום זה ע"כ דורש א"ת נֶצַח אלא נָצַח ישראל בעת שיש לישראל סימן ניצוח והיינו הלולב לסימן שנצחו בדין נגד השטן אז אנו יודעים שנעתר לנו וברך אותנו ולא ישקר ולא ינחם ועל שם זה קורא להקדוש ברוך הוא נצח ישראל:

**שנקרא נעים.**על שקורין עמו את ההלל בנעימה ועל שמנענעים בו בהלל נקרא נעים מלשון נענוע כמ"ש במ"ר פר' ד' בסימן כ' ובמנענעים ש"ב ו' ה' זה הלולב שאדם מנענע בו וזהו נעים מלשון נע ונד:

**פנה אל תפלת הערער.**במזמור תפלה לעני ועי' במדרש תהלים ק"ב ובילקוט שם שמקדים תחלה הדרשה על פסוק תפלה לעני וכאן עיקר הדרשה על פסוק פנה אל תפלת הערער כו' תכתב זאת והשאר הובא דרך אגב ואח"כ חוזר לדרשה שעל פסוק פנה:

**לקישיא.**עי' ב"ר פר' ע"ג סוף סימן יו"ד פלוגתא דר"י ור"ל:

**ד"א פנה.**תיבת ד"א חוזר לריש דרשה של סימן זה שדרש פסוק פנה אל תפלת:

**היל"ל לא בזה את תפלתו.**עי' בדומה לזה ב"ר ריש פר' ע"א:

**זה תפלתו של מנשה.**עי' ב"ר פר' ס"ג סימן ה' ויעתר לו ב"ר פר' י"ד בסימן א' ב' פעמים ועי' ד"ר פר' ב' סימן כ' רות רבה פסוק ויאמר לה בועז ובירושלמי פר' חלק:

**מהו ויעתר לו.**שהרי כתוב שם ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו א"כ מ"ש ויעתר לו מיותר ע"כ דורש שמ"ש ויעתר להשמיענו באיזה אופן קבל תפלתו דרך חתירה ע"פ מדת ממעל בלשון ערביא ומ"ש תפלת אבותיו היינו דוד שהקדים להתפלל עליו פנה אל תפלת הערער ונזכר לו עתה זכות דוד ותפלתו בעדו ולרווחא דמילתא אמר שכן בערביא שגם בלה"ק הע' והח' מתחלפין באחה"ע וע"פ מדת ממעל אפילו באותיות שאינם מתחלפין אך האמת כן הוא שכך קורין בערביא:

**ברוח השיבו.**שהיל"ל ויביאהו או ויחזירהו ואמר וישיבהו ללמדינו ע"פ מדת ממעל איך השיבו ומפרש מלשון נשב וכמ"ש ישב רוחו יזלו מים ובתפלה משיב הרוח שעושה הש"י את הרוח מלאך כמ"ש עושה מלאכיו רוחות והשיבו ונשאו מיד שונאיו מבבל:

**אית דין ואית דיין.**שהיה די שיאמר וידע מנשה את ה' מהו כי ה' הוא האלהים:

**בדורות הללו.**שהתפלה היא ההצלה היחידית שנשאר לנו אחר חורבן בית המקדש וזהו פנה אל תפלת הערער שהתפלה כמו ערער בערבה יחידית וע"כ לא בזה את תפלתם:

**שהיה נטוי למיתה.**ע"י סנחריב שאיבד הכל וכמ"ש ויחן על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם וכל שכן האחרים ולא נשארה רק ירושלים וכמ"ש שם ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם וזהו פנה אל תפלת הערער אל תפלת ירושלים שנשארה כערער ועם נברא שנצלו מיד סנחריב דומים לנבראים מחדש יהלל יה שאמרו שירה על הנס בליל חג פסח וכמ"ש השיר יהיה לכם כליל התקדש חג:

**זה דורו של מרדכי.**שפנה אל תפלת אסתר שהיתה בבית אחשורוש כערער בערבה ולא בזה את תפלת כל ישראל בכל המדינות תכתב זאת לדור אחרון זהו כתיבת המגילה שכתוב בזה וזכרם לא יסוף מזרעם ועם נברא יהלל יה כמ"ש במזמור כ"ב בסופו שאמרה אסתר יבואו ויגידו לעם נולד כי עשה על הנס שנשארו כלם בחיים וליהודום היתה אורה וגו':

**שהם נטוים למיתה.**מרוב הצרות בגלות ובמדרש תהלים וילקוט הגירסא שהם כמתים בעברות ובאים ומתפללים לפניך ביום הכפורים ואתה בורא אותם בריה חדשה ומה לנו לעשות ליקח לולב ולקלס שנאמר ועם נברא יהלל יה ע"י התשובה כמ"ש לעיל סוף פר' כ"ט ומ"ש תכתב זאת שיכתבם לחיים בימי הכתיבה יהלל יה בחג הסוכות:

**היער וכל עצי היער.**צ"ל יער כל עצי יער פי' שהיל"ל אז ירננו עצי יער וכתב כל עצי יער לדרוש יער על אילנות שעושים פירות הם לולב ואתרוג כמ"ש אכלתי יערי עם דבשי וכמ"ש ביערת הדבש ותיבת כל מרבה אילנות שאין עושים פירות הדס וערבה:

**כי בא בר"ה וביוה"כ.**שכתוב שני פעמים כי בא במזמור צ"ו שדורש עתה וזה ע"פ מדה יו"ד כי בא בר"ה כי בא ביוה"כ ואז ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו (כי תיבת במישרים הוא בסוף מזמור צ"ח) וכמ"ש בסוף סימן הקודם ומה עלינו לעשות וכו':

**בנקיון כפי במקח ולא בגזל.**כמ"ש נקי כפים היינו מגזל ובמדרש תהלים הגירסא שיהיה נקי מן החמס ומן הגזל שלא יהיה סניגור נעשה קטיגור ואח"כ ואסובבה את מזבחך ה' וזהו ולקחתם וכמ"ש בסימן הסמוך:

**כההיא דתנינן.**סוכה כ"ט במשנה:

**לשמיע בקול תודה.**השיר שאומרים על הקרבנות:

**זה הלל.**כי לא יתכן לספר כל נפלאותיו אלא ע"כ פי' על הרבה מיני נפלאות לשעבר ובהווה ולעתיד:

**לדורות הללו.**כמ"ש למה יאמרו וגו' היינו בגלות:

**לימות גוג ומגוג.**הכוונה על מ"ש יחזקאל ל"ח אל גוג ארץ המגוג ומפורש שם בפ' שבאו עמו כל הגוים:

**אלי אתה ואודך.**שאז יהיה אלי ביחוד כי יבוער רוח הטומאה מן הארץ:

**תני ר' חייא במקח.**ירושלמי סוכה פרק ב' והגי' שם במקח ולא בגזל אר"ל מי שלוקח לולב גזול למה הוא דומה לאחד שכיבד את השלטון קערה אחת ונמצאת שלו פי' של השלטון וכל העם צווחין אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו ובגמרא דילן סוכה דף מ"א ולקחתם לקיחה לכל אחד ואחד מכם לכם משלכם ולא הגזול וכאן הביא ב' הדעות שיש כאן שני למודים על הגזל דעת הירושלמי ולקחתם במקח אבל לא בגזל ודעת הגמרא לכם משלכם:

**לולב לזכות בו.**שילמוד עליו זכות ליום הדין לפני השי"ת וכן הענין בתנחומא כאן סימן י"ח:

**ביום הראשון.**בפסוק מ' ובפסוק הקודם אך בחמשה עשר יום והיל"ל ולקחתם לכם והיינו יודעים שהוא ביום ט"ו הנ"ל שהוא יום ראשון לי"ט של סוכות ולמה הוצרך לומר ביום הראשון:

**שחייבת ליפס למלך.**פירש במ"ע שהוא מענין מלקוח והוא ענין ביזה ומ"ס וכל הענין בתנחומא כאן סימן כ"ב ובקוה"ר בפסוק לך אכול בשמחה דף ק"ו ב':

**ביה"כ הכל מתענין.**הג' שם ושם והקב"ה מוחל להם הכל ומ"ש כאן והקב"ה אומר להם לישראל מן הכא ולהלן נחל חושבנא הוא מיותר ומקומו לקמן בסמוך והוא נגרר לכאן בטעות:

**כל ישראל עסוקין במצות.**פי' בטרדת מצות ובהכנתן ובראשון עומדים בלולביהם ואתרוגיהם ואז נוצאים בדין כהוראת הלולב כדלעיל בסימנים הקודמים ונגמר המשפט של אשתקד ומתחיל חשבון אחר חדש מיום ראשון זה:

**כי עמך הסליחה.**היל"ל כי תסלח למען תורא מהן כי עמך ע"כ דורש כי עמך הסליחה צפונה וממתנת כנ"ל על שהתענו גדולי הדור ובמדרש קהלת גורס מאמר ר' אחא אצל שהתענו מער"ה:

**ליתן אימתך.**שאם היו יודעים שאתה סולח לא היו יראים אותך שהיו מתיאשים מן התשובה ונשארים בחטאם ובמדרש תהלים ובילקוט שם הגירסא ליתן אימתך על בריותיך ביום הכפ':

**אלא יום ראשון.**אף שמצות לולב במקדש שבע הימים אינו דוחהשבת אלא יום ראשון בלבד:

**שטעם עצו ופריו שוה.**ב"ר פר' ט"ו סימן ז' ר' אבהו דעכו ושם הגירסא שעצו נאכל כפריו ועי' כל זה בת"כ סוף פר' אמור שאמר פרי עץ ולא אמר איזה פרי ולא בא לסתום אלא לפרש ומאחר שלא פירש כאן איזה פרי בהכרח לדרוש ולמצוא מפורש בכתוב מה הוא.

**הדר על המים.**ומרומז ג"כ בתיבת הדר כמ"ש במ"כ מהגמרא ע"פ מדת ממעל בלשון יוני הדר אידור:

**פרוד יכפתנו.**שאמר כפות תמרים משמע שצריך לכפתו אם הוא פרוד:

**שענפיו חופין.**ע"ש ברש"י דמפרש ענף עץ שכולו ענף שהעץ מחופה בעלין כו':

**ת"ל וערבי נחל.**שהוי"ו בא לרבות שמ"מ כשר:

**פרי עץ.**לשון יחיד וכפות תמרים חסר מורה אחד וענף עץ עבות. עבות הוא לשון עבותות שאינה פחות משלושה עבותה יחד וערבי נחל לשון רבים שנים.

**וערבי נחל.**מלשון ערבות הרקיע השביעי ששם הקב"ה כמ"ש לעיל פר' כ"ט ריש סימן י"א וע' במ"ר פ' י"ב סי' י"ז הן דמלכא שרי:

**שהדרה הקב"ה בשיבה.**אין הכוונה שנתן לה שיבה שאין זה הידור לאשה אלא הכוונה שלעת שיבתה החזירה לימי נערותה כמ"ש אחרי בלותי היתה לי עדנה:

**לפני אחותה.**גם לפני בלהה וזלפה וכל בית יעקב:

**כפות תמרים אלו ישראל.**ובפיוט יום א' דסוכות מכנה בהיפוך ע"ש וראי' לדברי המדרש ממ"ש והריחו ביראת ה' שהיראה והמע"ט מכונים בריח מהטעם בתורה שנמשלה ללחם ויין:

**הבונה בשמים מעלותיו.**ואגודתו על ארץ יסדה שכשנעשים בארץ אגודה אז כ"י הקב"ה מתעלה בשמים וע' שמ"ר פר' י"ז ריש סי' ג' במ"ר פר' ט"ז סי' י"ח וס"ל כמ"ד לולב צריך אגד סוכה דף י"א ב' ת"כ אמור במקומו:

**אותי אתם לוקחים.**עי' שמ"ר ריש פר' ל"ג:

**ויקחו אליך שמן.**ויקרא כ"ד ב' ובריש סדר תצוה ועי' שמ"ר פר' ל"ו סימן ג':

**ועכשיו שאמרתי לכם.**על שעתה עומד המדרש בפסוק ולקחתם ומשחוזר לענינו אומר ועכשיו:

**שמוריד לכם מטר.**כמ"ש ר"ה ט"ז א' ובחג נידונין על המים. וד' מינים אלו גדילים על המים אתרוג כמ"ש לעיל פר' זו סימן ח' הדר על המים ובהדס כתיב בין ההדסים אשר במצולה היינו המים ובערבה כתיב ערבי נחל כערבים על יבלי מים:

**כל עצמותי תאמרנה.**ה' מי כמוך עיין תנחומא כאן סימן י"ט וכי העצמות מדברים ומהללים אלא הכוונה על שאומרים הלל בד' מינים אלו שהם דומים לאברים שכוללים כל הגוף לולב ושדרה שמתפשטים מצדי השדרה הצלעות לכאן ולכאן כמו הלולב ועץ הלולב בולט מן העלים לחוץ כן השדרה ותמונת העלים של הדס דומים ממש לתמונת העין ותמונת עלי הערבה ארוכים בארכם וקצרים ברחבם כדמות שפתים האתרוג בתמונת הלב:

**אחר כל אותה חכמה.**כל הענין בתנחומא כאן סימן כ':

**שלשה המה נפלאו ממני.**מנינא למה לי הלא חושב לפנינו מפורש דרך הנשר וכו' ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז על מספר אחר לבד מה שמפורש ג' על פסח מצה ומרור שבאים ביחד וד' על ד' מינים שבלולב שבאים ביחד וג' של פסח אמר נפלאו וכמ"ש ואביטה נפלאות מתורתך ויצ"מ נקרא נפלאות וזהו ג' המה נפלאו ממני ועל ד' מינים שבלולב אמר לא ידעתים שאינם מפורשים היטב במקרא:

**עושים פירות הדר.**קושיא בלא תירוץ ובתנחומא ליתא תיבת הדר כי אין כל האילנות עושים פירות הדר ע"כ נראה לי ברור שתיבת הדר הוא התורוץ שמכאן דורש על האתרוג כדלעיל סימן ח' בהדיא וכאן קיצר:

**שתי כפות תמרים.**כפי הקרי כפות לשון רבים ואין נוטלים אלא אחד והתירוץ על שכתוב כפת חסר שאינו אלא אחד ועי' בתנחומא בא"א:

**לבה של תמרה.**לולב הוא לשון משנה ודורש ע"פ מדת ממעל מלשון לב דרך אגב שהזכיר שם לולב:

**חזר והזכירם.**באותה פרשה עצמה שנאמר ג' המה מטיבי צעד וארבעה שהמנין מיותר כנ"ל אלא לדרוש ע"פ מדה י"ז שהג' מינים שבפסח והד' שבלולב שאע"פ שהם נפלאים ממנו עכ"ז ישראל מקיימים אותם בשמחה ומטיבים צעד שרוצים לעשות רצון קונם:

**והמה חכמים מחוכמים.**וזה לשון התנחומא ארבע הם קטני ארץ אלו ארבע מינים הללו והמה חכמים מחוכמים שהם גדולים לפני הקב"ה שהם מתחכמים ומלמדים דעת וחכמה לפני מי שאמר והיה העולם ד"א והמה חכמים מחוכמים מי פירש לנו שהם אתרוג ולולב והדס וערבה חכמים והמה חכמים מחוכמים וכאן חסר וקיצר:

**בזכות ולקחתם.**וכמ"ש לעיל ריש סימן ז' שתחלה אמר בחמשה עשר ואח"כ אמר ביום הראשון לדרוש מדת ממעל ומנגד ומדה י"ז והדרשה בב"ר פר' ס"ג סימן ח' ומ"ש אני נגלה לכם ראשון היינו מפסוק אני ראשון ואני אחרון כ"ה בב"ר שם ועי' היטב פסחים דף ה' הרי שתיבת ראשון ע"פ המדות כולל המעשה הטוב והשכר הטוב ומי שישלם השכר בשני אופנים אחד מניעת הרעות והצרות והב' הטוב והנעימות תחלה ינקום מהשונא ואח"כ יעשה טוב בבנין ביהמ"ק והמשיח בציון וירושלים ותיבת הראשון מורה על כל תיבות הראשון השייכים לענין זה כנ"ל: